פרשת " כי תצא " – המקרה של "בן סורר ומורה" - האם ניתן למנוע זאת?

דומה ששורשי המניעה הראשונית ואולי גם המניעה השניונית, מעוגנים בשני יסודות : היסוד הראשון – בדרך טיפולית חינוכית ופסיכולוגית, של עיצוב התנהגות ופיתוח תשתית של יכולת לשליטה עצמית, שמתמקדת בילד. היסוד השני – בדרך חינוכית שמתמקדת בהורים. ההתמקדות בילד - בדרך טיפולית חינוכית ופסיכולוגית של עיצוב התנהגות ושליטה עצמית, כיצד עושים זאת?

הורים וילדים

פרשת " כי תצא " – המקרה של "בן סורר ומורה" - האם ניתן למנוע זאת?

משה מדגים לנו בנאומו בפרשתנו, פרק חשוב ביותר בסיליבוס של סדנת ההכנה של בני ישראל לקראת כניסתם לארץ ישראל. הפעם המוקד הוא חינוכי פסיכוסוציאלי. פרשתנו מפגישה אותנו עם סוגיה חינוכית, פסיכולוגית וחברתית של "בן סורר ומורה": ״ כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ, בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ; וְיִסְּרוּ אֹתוֹ, וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם. וְתָפְשׂוּ בוֹ, אָבִיו וְאִמּוֹ; וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ. וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ, בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ, בְּקֹלֵנוּ; זוֹלֵל, וְסֹבֵא. וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים, וָמֵת, וּבִעַרְתָּ הָרָע, מִקִּרְבֶּךָ; וְכָל יִשְׂרָאֵל, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ" (כא', יח'-כא').

האם אכן נהגו בבן סורר ומורה, עונש מות ?האם לא נראה מוגזם לרגום באבנים עד מוות את הבן סורר ומורה, שכל חטאו הוא, שאיננו שומע בקול הוריו והוא זולל וסובא ? הייתכן?

העונש מאד חמור ואנו יודעים שהמקרה הוא תאורטי בדגש לעונש שלא היה במציאות. במסכת סנהדרין דף עא' ע"א, נאמר : " בן סורר ומורה, לא היה ולא עתיד להיות". אבל גם אם העונש הוא תאורטי, הרי פרופיל של בן סורר ומורה איננו מופרך או נדיר, שכן, התנהגות חריגה של ילדים ונערים הרי קיימת מאז ומעולם, על גבי ספקטרום החריגות. היום נדע לזהות על גבי הספקטרום סוגי התנהגות חריגים:מחוצפה להורים > לאי כיבוד הורים > לאי קבלת סמכות ומרות ההורים, > ועד לפתולוגיה של סטייה עבריינית ותפקוד אבנורמלי אנטי סוציאלי .

כמובן שהפרופיל החריג של הבן סורר ומורה שמשרטטת לנו פרשתנו ומדגישה את עונשו, איננו מתאפיין בעובדה מצומצמת, שאיננו רק שומע בקול אביו ואימו, או איננו מכבד או ירא את הוריו, או רק זולל וסובא. אלא עלינו להניח שהתפקוד שלו הוא בעליל יוצא דופן וחורג מאד מהנורמה. הוא כנראה אלים, שנפלט ממסגרות לימודיות, משחית את זמנו , חסר גבולות ושליטה עצמית. אבחון של ילד/נער כזה כיום, היה מפנה אותו לשירותי התקון והמבחן שבשירותי הרווחה ולבתי משפט לנוער.

אך השאלה החשובה שעלינו לדון בה היא , כיצד הגיע ילד / נער כזה להתנהגות כה חריגה ואבנורמלית ? מהן הסיבות והגורמים שהביאו אותו להיות סורר ומורה ומהן התובנות שעלינו ללמוד ולהפנים, על מנת למנוע תופעה כזאת?

בדיוננו בפרשה הקודמת "שופטים", בסוגיית עגלה ערופה ובערך שלאחריות ואשמה, עסקנו בשלוש רמות המניעה. דומה שגם במקרה של בן סורר ומורה, עניין לנו בשלוש רמות המניעה. אנו מכירים בימנו, במניעה השלישונית במצב הסופי והחמור של סכנה, שמאופיינת בשירותי טיפול ואכיפה, של מסגרות ומוסדות סגורים לנוער עבריין. אבל אנו יודעים במניעה זאת , שכבר איחרנו את הרכבת וכאן החברה ורשויותיה מתמודדים עם הבן הסורר ומורה, שכבר נמצא במצב החמור ביותר של סכנה, בקצה הספקטרום החריג.

אם כן, השאלה היא, האם ניתן לפעול ולמנוע כבר במניעה הראשונית, כבר בשלבים המוקדמים יותר, או במניעה שניונית כאשר כבר מזהים מצב סיכון ועדיין לא סכנה, את התופעה של בן סורר ומורה, בהתנהגות הקיצונית על גבי הספקטרום ?

דומה ששורשי המניעה הראשונית ואולי גם המניעה השניונית, מעוגנים בשני יסודות :

היסוד הראשון – בדרך טיפולית חינוכית ופסיכולוגית, של עיצוב התנהגות ופיתוח תשתית של יכולת לשליטה עצמית, שמתמקדת בילד. היסוד השני – בדרך חינוכית שמתמקדת בהורים.

ההתמקדות בילד - בדרך טיפולית חינוכית ופסיכולוגית של עיצוב התנהגות ושליטה עצמית, כיצד עושים זאת?

הנצי"ב ( הרב נפתלי צבי יהודה ברלין מוולוז'ין, 1816-1893 ) בפירושו " העמק דבר", מפרש הכפילות, של שני המושגים : סורר ומורה : " האב דרכו ללמד לבנו תורת ד' שנקרא מוסר. והאם מלמדת דרך ארץ, ומנהג טוב נקרא " תורת אם". מעתה, הבן אשר איננו שומע למוסר אב, נקרא סורר, ואשר איננו שומע לתורת אם, נקרא מורה. והכוונה שאיננו הולך לא בדרך התורה ולא בדרך ארץ".כלומר, התנהגות זאת של הילד, גורמת לו להעדר תשתית בסיסית שלמנגנוני הגנה, הנרכשים על ידי לימוד התורה , המוסר ודרך ארץ.דומה שהמקרה של הבן סורר ומורה בפרשנותו של הנצי"ב שחי במאה ה 19 ,מושפעת גם מאיגרת הרמב״ן ששלח לבנו, מעכו לקטלוניה בשנת 1267. האיגרת פותחת בהצהרה : ״שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אימך״.

הרמב״ן ( רבי משה בן נחמן , 1194 – 1270 ) שהיה ענק בתורה אבל גם פילוסוף ורופא כמו הרמב״ם, דומה שהיה הראשון שהקדים את זמנו, בפיתוח הגישה הטיפולית הביהביוריסטית ההתנהגותית, של פיתוח תשתית לשליטה עצמית, המוכרת היום בפסיכולוגיה כשיטת הטיפול ההתנהגותי הקוגנטיבי CBT Cognitive Behavioral Therapy)). באיגרת לבנו הפרטי, אך למעשה באיגרתו המכוונת לכל ילדי ישראל, משרטט לנו הרמב״ן את מתווה עיצוב המידות שלמניעה ראשונית קלסית שמתמקדת בילד, בגישה חינוכית פסיכולוגית טיפולית של עיצוב התנהגות של שליטה עצמית. המתווה באיגרתו כולל השלבים הבאים: "שמע בני מוסר אביך, ואל תיטוש תורת אמך. תתנהג תמיד לדבר כל דבריך בנחתלכל אדם ובכל עת ובזה תנצל מן הכעס שהיא מידה רעה להחטיא בני אדם...וכאשר תנצל מן הכעס תעלה על לבך מידת הענווה שהיא מידה טובה מכל מידות....ובעבור הענווה תעלה על לבך מידת היראה". כלומר, אם נרגיל את הילד לדבר בנחת, אז הוא לא יכעס. בשלב הבא הילד יתנהג בענווה ובשלב האחרון ינהג ביראת שמים. באיגרתו, הרמב"ן מפרט את הפרקטיקה של כל שלב ושלב, כיצד עושים זאת. הרמב"ן מציב סרגל מאמצים, שיש בו שלבים על גבי הרצף של עיצוב התנהגות. בשיטה הזאת, אין קיצורי דרך או דילוג על שלבים.ניתן להבחין ברצף, מהתסמונת השלילית ועד לתסמונת החיובית ,- מהקצה האחד של "הבן הסורר ומורה" ועד לקצה השני, של מתווה איגרת הרמב"ן לבנו - של מוסר אביך ותורת אמך.

התמקדות בהורים - דרך חינוכית , כיצד עושים זאת ?

המקרה של "בן סורר ומורה" , ממוקם בפרשתנו, לאחר המקרה של שתי הנשים- האהובה והשנואה: " כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים, הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה, וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים, הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה; וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכֹר, לַשְּׂנִיאָה. וְהָיָה, בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו, אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה, לוֹ לֹא יוּכַל, לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה, עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה, הַבְּכֹר. כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר, לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם, בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא, לוֹ: כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ, לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה". ( כא', טו'-יז').נראה אפוא, שמקרה "האהובה והשנואה" מוביל ליצירת המקרה של "בן סורר ומורה". אנו מזהים כאן במקרה של "האהובה והשנואה", כשל של הורים או של הורה דומיננטי, בחינוך לקוי של ילדיהם, בהעדפת אחד מהילדים, על פני ילד אחר, ופגיעה בוטה בזכויות של ילד. במקום אחר בספר בראשית, כבר עסקתי בהרחבה, בטעויות אסטרטגיות ובכשלים חינוכיים של הורים, כמו למשל, בהשמת שני ילדים ששונים זה מזה, באותה מסגרת חינוכית. כשל אסטרטגי של הורים, שמצפים משני ילדים שונים, להגיע לאותה תוצאה. דומה שכשלים כאלו של הורים, הם קרקע גידול, לבן סורר ומורה.

הרש״ר (שמשון בן רפאל הירש ,1808-1888 ) מעמיק בסוגיית דיוננו במקרה של בן סורר ומורה, בכשל מבחן ההורות של יצחק ורבקה, בסיפורי בראשית ,של "מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות":״המושיב את יעקב ועשיו על ספסל לימודים אחד ובאותם הרגלי החיים מחנך אותם כאחד לחיי לימוד ומחשבה, מובטח לו שאת האחד מהם הוא מקלקל ....אילו העמיקו יצחק ורבקה לחדור לנפש עשיו...כי אז הגיבור שלעתיד, לא היה הופך לגיבור ציד, אלא לגיבור לפני ה׳ באמת״. גם הרב שלמה וולבה מגדולי תנועת המוסר (1914-2005 ), מנתח את כשל מבחן ההורות של יצחק ורבקה במודל של המניעה הראשונית: " אין ילד דומה לחברו. אם ההורים אינם יודעים זאת, ומייחסים לילד כוחות שאין לו- החינוך והעמל שהם משקיעים, לא יהיה מכוון כלל אל אותו ילד... אם ברצוני לחנך ילד, עלי להתבונן ולבדוק מה היא דרכו האישית של הילד הזה עצמו. דבר מובן הוא ששיח הבננה צריך טיפול אחר מאשר עץ התפוח. אם נגדל שיח בננות ועץ תפוחים, ונעניק לשניהם טיפול זהה, לפחות אחד מהם לא יגדל טוב, ואולי שניהם גם יחד לא יצמיחו פרי. כך עם ילדים, אני חייב לדעת, מהן התכונות האישיות של הילד ולהתחשב בהן". ( "זריעה ובניין בחינוך", תשנ"ו, עמ', יח').דומה שהטעות החינוכית הבסיסית של יצחק ורבקה נעוצה בכך, שלא הפנימו את הכלל, ״חנוך לנער על פי דרכו״. אני משער שתאוריית ״שמונה האינטליגנציות המרובות״ שפיתח הווארד גרדנר, פסיכולוג התפתחותי יהודי מאוניברסיטת הרווארד (1983), היא קריאת השכמה להורים ולמערכות החינוך, לתת דגש ליחד ולייחוד, בהבחנה מושכלת,בשונות ובהבדלים, בין ילדים. כלומר, הורים יכולים לשמר את מרחב היחד בין הילדים, תוך כדי מתן דגש מעשי לייחוד של כל ילד.גרדנר מציג לנו מניפה רחבה של אינטליגנציות שיש להתאימן לכל ילד באופן ספציפי: אינטליגנציה לשונית (מילולית): כמו ט. ס. אליוט אשר חיבר תוך שלושה ימים שלוש מהדורות עיתון מלאות הכוללות שירים, סיפורים, רכילות והומור, כל זה כאשר היה בן עשר בלבד. אינטליגנציה לוגית–מתמטית: כמו אלברט איינשטיין.אינטליגנציה מרחבית: כמו פאבלו פיקאסו. אינטליגנציה מוזיקלית: כמו יהודי מנוחין שגילה רגישות למוזיקה וכבר בגיל עשר הופיע ברחבי העולם. אינטליגנציה גופנית-תנועתית: כמו מרתה גרהם אחת מחלוצות המחול המודרני. אינטליגנציה תוך אישית: כמו זיגמונד פרויד. אינטליגנציה בין אישית: כמו מהטמה גנדי.אינטליגנציה נטורליסטית: כמו אצל שבטים החיים בסביבה טבעית. כאמור, יש כאן מסר ברור להורים ולמערכות החינוך, למנוע תסמונת של עדר, או תבניות קשיחות חינוכיותללא הבחנה מבדלת. זאת המשמעות המעשית של :" חנוך לנער על פי דרכו".

גם בסיפור אחר בספר בראשית ,של יוסף ואחיו. מתרחשת קנאה פרועה המביאה לשנאה גדולה בתוך המשפחה, בין אחים. הקנאה נובעת, מיצירת מציאות של אי שוויון ואי צדק חלוקתי, באהבת הורים לילדיהם. או בהעדפת הורים בין ילדים. לניתוח זה של קנאה במשפחה בין אחים, כבר נדרשו חז״ל בהציבם עקרון חינוכי, במסכת שבת : ״ לעולם אל ישנה אדם, בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו, נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״.

כמה טעויות אסטרטגיות עושים הורים בחינוך ילדיהם, בהעדפת ילד אחד על פני ילד אחר, או שאינם יודעים להבחין בשונות בין ילדיהם ,על מנת לדעת לחנכם ולכוונם בנתיב המתאים להם. כמה ילדים שגדלו להיות מבוגרים, מסתובבים בתסכול עמוק, נוכח חוסר ההגשמה וחוסר המשמעות , במקצוע אותו כביכול "בחרו" ללמוד ובו הם עוסקים כמצוות אנשים מלומדה, בגלל לחץ חברתי של הורים וסביבת השתייכות. כמה אנשים מכריזים שאת תעודת סיום הלימודים מסרו להורים והם בחרו לעסוק בעיסוק אחר. כמה ילדים שבגרו להיות מבוגרים, מספרים ברטרוספקטיב, על מוסד לימודים שבו נאלצו ללמוד בצעירותם, בגלל תסמונת העדר, שגרם להם טראומה ולנוגדנים שליליים. כתבתי כבר בעבר, אודות אחד הזמרים המפורסמים כיום בישראל, שסיפר בהתרגשות במסיבת השמונים וחמש לכבודו של שלמה ( צ'יץ) להט ז"ל ראש העירייה המיתולוגי של עיריית ת'א יפו, שזכיתי כמנהל מינהל הרווחה לפעול שנים במחיצתו, שבאחד הביקורים שלו בביה"ס של אותו זמר לעתיד ,שאל אותו צ'יץ' אם הוא מרוצה בבית הספר בו הוא לומד והתלמיד ענה לו, שהוא מתוסכל ולא מוצא עניין וחלומו הוא ללמוד בבית ספר לאומנויות, אך משפחתו במצוקה כלכלית. צ'יץ הזמין אותו ללשכתו וכעבור מספר ימים דאג שיקבלו אותו לביה"ס לאומנויות. לימים הפך לאחד הזמרים המפורסמים. הנה דוגמא לחנוך לנער על פי דרכו.

נקודה למחשבה- אנו לומדים נהיגה בבית ספר לנהיגה ומחויבים לעבור טסט בתאוריה ובמעשי. אך אין אנו מחויבים ללמוד בבית ספר להורים המחייב אותנו בחוק, להכנה לחיי נישואין ולהורות.התסמונת ההורית , המפלה בין ילדים, היא רב דורית, מאברהם ושרה, במקרה של ישמעאל, דרך יצחק ורבקה, במקרה של יעקב ועשיו, בואכה ליעקב אבינו, במקרה של יוסף ואחיו.

המקרה של "בן סורר ומורה" בפרשתנו, הוא סמינר חינוכי פסיכולוגי חברתי מאלף להורים, של סוג בית ספר להורים, לגידול ילדיהם. הוא גם סמינר חשוב לחברה ולרשויותיה החינוכיות והטיפוליות.

המקרה של "בן סורר ומורה" מלמדתנו , כי יש תהליך סדור וברור הדורש השקעה התמדה ואמונה, במניעה הראשונית בשלבים המוקדמים , בפרקטיקה החינוכית טיפולית בילדינו היקרים. אכן, כן ניתן למנוע התסמונת של בן סורר ומורה.

נאחל לילדנו ולנכדינו ברכה והצלחה לקראת פתיחת שנת הלימודים החדשה.

שבת שלום

זאב ווה

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********