פרשת לך לך -"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם...בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" – אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן Pygmalion Effect , הוא התהליך בו הציפיות אשר אנו מפנים כלפי אדם גורמות לו להתנהג בהתאם.נבואה המגשימה את עצמה היא מושג מתחום הפסיכולוגיה החברתית המתאר תהליך חברתי, בו אמונה אשר בתחילתה היא שגויה, מובילה למימוש עצמה. תהליך המימוש הוא תהליך חברתי בו קיימת אינטראקציה בין פרטים, ואינטראקציה זו היא הגורמת להגשמת האמונה. את המונח עצמו הגדיר הסוציולוג רוברט מרטון בשנת 1948. אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן החל להיחקר בבתי-ספר, במחקר בו נבדקה ההשפעה של ציפיות המורה מהתלמידים על הישגיהם: נאמר למורים שמספר תלמידים מתוך כיתתם הם בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, למרות שבפועל התלמידים נבחרו באופן מקרי. לאחר שמונה חדשים, נבחנו היכולות האינטלקטואליות של הילדים הספציפיים, בהשוואה לילדים אחרים בכיתה. הילדים שהמורים הניחו כי הם בעלי פוטנציאל אינטלקטואלי גבוה, לא רק תוארו כחביבי המורה, אלא גם ציונם במבחן האינטליגנציה עלה לעומת הילדים בקבוצת הביקורת. אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן הוא בעצם וריאציה של הנבואה שמגשימה את עצמה, אשר מתרחשת בתחומים רבים ולא רק בבית-הספר. פִּיְגְמָלְיוֹן היה נסיך במיתולוגיה היוונית, אשר ניסה ליצור פסל של האישה האידיאלית אך התאהב נואשות בפסל שיצר. אהבתו העזה כלפי הפסל הצליחה בסופו של דבר להפיח רוח חיים בפסל ולהפוך אותו לאישה אמיתית. ( המקור: טיפולנט-פורטל לשירותים פסיכולוגיים בישראל 2020 , ויקיפדיה 2020).
הבה נבחן את אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן, כפי שהוא משתקף בפרשתנו, באירוע המשפחתי הדרמטי בבית אברהם ושרה.
פרשתנו פותחת באווירה יציבה ואידיאלית : "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית, יב', ה'). לפנינו מוצגת זוגיות מחוברת, יציבה ומחויבת, של אברהם לשרה וכן להפך, בתהליך ההתמודדות עם תהליך ההגירה והמעבר מאור כשדים דרך חרן בואכה ארץ כנען. דומה שבני הזוג מתכננים ופועלים ועושים הכול ביחד, יד ביד, כפי שמפרש רש"י: "הכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים".
כך גם בהמשך הפרשה, הזוגיות עומדת במבחן ובהצלחה יתירה: "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר הִקְרִיב לָבוֹא מִצְרָיְמָה; וַיֹּאמֶר, אֶל שָׂרַי אִשְׁתּוֹ, הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי, כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ. וְהָיָה, כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים, וְאָמְרוּ, אִשְׁתּוֹ זֹאת; וְהָרְגוּ אֹתִי, וְאֹתָךְ יְחַיּוּ. אִמְרִי נָא, אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ, וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" (בראשית, יא', יב'-טו'). לנגד עינינו זוגיות מחמיאה, נוכח האיום בבית פרעה. אבל, האווירה היציבה והאידיליה הזוגית ניצבת בפני משבר עמוק, בהמשך פרשתנו:
"וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר ". מי הייתה הגר - השפחה? מפרש רש"י : שִׁפְחָה מִצְרִית- בת פרעה הייתה, כשראה ניסים שנעשו לשרה אמר, מוטב שתהא בתי, שפחה בבית זה ולא גבירה בבית אחר". רש"י מלמדנו, שהגר נולדה כנסיכה בארמון מלכות, בתבנית של נסיכה גבירה ולא שפחה, למרות שאביה המלך שילח אותה מארמון מלכות מצרים ,לתבנית של שפחה. במילים אחרות, הגר רק יצאה פיזית מתבנית הגבירה הנסיכה מארמון אביה המלך, אבל לא הוציאה ממנה את תבנית הנסיכה הגבירה.
כך נבחן את אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן בדרמה המשפחתית המתרחשת בבית אברהם ושרה: " וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, הִנֵּה-נָא עֲצָרַנִי ד' מִלֶּדֶת--בֹּא-נָא אֶל-שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה". מפרש רש"י: "אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה - בזכות שאכניס צרתי לתוך ביתי ". כך מתגלגל לו האירוע הדרמטי בפרשתנו: "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, לְקוֹל שָׂרָי. וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת-אַבְרָם, אֶת-הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ, מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים, לְשֶׁבֶת אַבְרָם בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה". מפרש רש"י: "וַתִּקַּח שָׂרַי - לקחתה בדברים, אשריך (הגר) שזכית לידבק בגוף קדוש כזה (אברהם) ".
שרה מפגינה תעוזה ואומץ לב ומעניקה את הגר השפחה לאברהם, כאשתו ולא כשפחתו- "וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה", למרות,שְׁבּסָאַבּ טֶקְסְט ( (subtextשרה ממשיכה לראות בהגר- שפחה ולא גבירה. האירוע משפחתי בפרשתנו מתפתח ומתעצם :" וַיָּבֹא אֶל-הָגָר, וַתַּהַר". מפרש רש"י- "מביאה ראשונה ".
בנקודה זאת נשברים הכלים ,האיזון המשפחתי ויחסי הכוחות מופרים בבית אברהם : "וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ". מפרש רש"י: "אמרה שרי, זו ( הגר) אין סתרה כגלויה, מראה עצמה כאילו היא צדקת ואינה צדקת, שלא זכתה ( שרה) להריון כל השנים הללו ואני ( הגר) נתעברתי מביאה ראשונה".
ואז, בהתדרדרות במדרון החלקלק, רגע לפני ההתרסקות , פונה שרה בכעס ובאסרטיביות לאברהם: "וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל-אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ--אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ ". מפרש רש"י: "כל בינך שבמקרא חסר וזה מלא, קרי ביה וביניך, שהכניסה(שרה) עין הרע בעיבורה של הגר והפילה עוברה. הוא שהמלאך אומר להגר הנך הרה ןהלוא כבר הרתה והוא מבשר לה שתהר, אלא מלמד שהפילה הריון ראשון".
האם שרה הייתה נגועה באפקט פיגמליון? האם מנקודת ראותה, ניבאה נבואה שהגשימה את עצמה? האם פיסלה בדמיונה, את פסלה של הגבירה בדמותה של הגר?
דומה שלא.
שרה לא הייתה נגועה באֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן שכן, מבחינתה , הגר היא שפחה ללא כל שינוי. כמסבירה לנו:" גם אם יזמתי ונתתי את הגר לאישי אברהם, שתהא לו לאישה. הרי עשיתי זאת רק למען מימוש מטרה אחת בלבד- להקים זרע לבית אברהם ולעם העברי המתהווה.
אך דומה שאֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן, כן נכח אצל אברהם. כך נראה, מחֵקֶר המקרה המשפחתי בבית אברהם והתפתחותו.
אברהם כאילו "פיסל" את דמות הגבירה, בדמותה של הגר השפחה. בתפיסתו, עם החלת השינוי במערכת היחסים שלו אל מול הגר. אם היא זאת בתוקף הנסיבות המיוחדות, המיועדת להקים לו זרע ובניית השושלת העברית הראשונה, הרי מעמדה לא יכול להיות כשל שפחה. יש להניח שאברהם גם הכיר את מוצאה ועברה , כנסיכה גבירה בבית המלך פרעה. הנה בפועל, כך קרה שאֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן מתרחש והגר חוזרת לתבניתה הטבעית והמקורית, לתבנית נוף ילדותה כנסיכה גבירה. כך קורה שהנבואה הפיגמליונית האברהמית, מגשימה את עצמה, בתוקף הנסיבות המיוחדות והלא נעימות, ששרה הגבירה האמיתית בבית אברהם, איננה יכולה להיכנס להריון, זה כבר 10 שנים. כידוע שגם חוקי חמורבי ששלטו באותה עת קדומה, חוקקו חוק, שבמקרה של אי יכולת האישה להיכנס להריון, עשר שנים, אזי, יש לגרשה. אולי אברהם ברוח קודשו, ראה את יוסף נישא לאסנת בת כהן מצרי. גם ראה את משה נושא לאישה את ציפורה בת יתרו כהן מדין וכך גם ראה את שלמה המלך שלקח לאישה את בת פרעה.
האם אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן, נכח גם אצל הגר?
דומה שכן, שהרי בעורקיה זורם דם כחול של בת מלך, שגדלה בארמון המלוכה המצרי. תסמונת הנסיכה הגבירה לא יצאה ממנה, למרות שפיזית וטכנית יצאה ממרחב הגבירה המצרית. כך קורה להגר הבלתי יאומן. היא נקראת לשמש כאשת אברהם: "וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ, לוֹ לְאִשָּׁה". היא בתפיסתה ובנבואתה, איננה יותר שפחה, אלא גבירה. היא מהר מאד נכנסת לדמות הגבירה ומתנהגת בהתאם. עד כדי כך, שהיא מדירה את שרה ממעמד הגבירה.
כך פרופ' נחמה ליבוביץ( 1905-1997) מתארת לנו זאת בפרשנותה, מנקודת מבטה של שרה :" ואולם כנראה שעל גפי מרומים אלה, קשה לחיות ולהתמיד. קרבן חד פעמי, מעשה נועז, הרואי אשר הוד חופף עליו, קל הוא לעומת קבלת סבל ויסורים, לעג, ובוז, כלימות, ובפרט כשהם באים ממי שחייב תודה לך וממי שהרמות אותו מאשפות.....'וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ - שש מילים אלה, כוללות כל אותו צער שנגרם על ידי גאות המצליח והתרברבותו לעומת זה, שמטעמים בלתי מובנים, לא האירה לו ההצלחה פנים. כי מה מסקנה מוציא המצליח מהצלחתו?".
אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן מתרחש בהיפוך התפקידים של שתי הנשים בבית אברהם. הגר , לא הייתה צריכה להתאמץ הרבה. כמו במיתולוגיה היוונית, קל לה "לפסל" את דמות הגבירה העצמי שלה, תבנית נוף ילדותה ולהשיל מעליה את דמות השפחה. הנה כי כך, הנבואה מגשימה את עצמה ומהר מאד היא מתנהגת בעוצמה, כגבירה ולא יותר כשפחה.
בנקודה זאת, הכול כבר ברור. שרה מבינה שיוזמתה הראשונית נכשלה. התכנית שלה להעניק את הגר כשפחה לאברהם, להיבנות ממנה, קרסה באופן קולסאלי. שרה נלחמת על מקומה ומעמדה כהאישה העברית הראשונה בבית אברהם. "יִשְׁפֹּט ד', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ " .לא נותרה לה ברירה וכאומרת לבעלה אברהם:" או אני או היא,- תחליט".
הנה תגובתו של אברהם :" וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ--עֲשִׂי-לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ". אברהם עושה חיוב מסלול מחדש. הוא מגדיר את הגר כשפחה ולא כאשתו. אך שרה לא מסתפקת במילים, היא נוטלת שוב יוזמה פרואקטיבית, היא מבינה שיש לעשות מעשה ורק היא יכולה לעשות זאת. " אם אין אני לי, מי לי". כך היא עושה : " וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ".
במערכה זאת בדרמה המשפחתית בפרשתנו, כבר מוחוור להגר, מי הגבירה ומי השפחה בבית אברהם. היא שומעת זאת ישירות מפי הגבורה- מהמלאך : " וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ד', עַל-עֵין הַמַּיִם--בַּמִּדְבָּר: עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר. וַיֹּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי-מִזֶּה בָאת--וְאָנָה תֵלֵכִי". והגר, במילותיה שלה מבינה, שאֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן הסתיים וחלף לו מן העולם. מבחינתה, היא מפנימה, שהאפיזודה שחוותה בבית אברהם כגבירה, הייתה זמנית וחד פעמית וכבר לא קיימת: "וַתֹּאמֶר--מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', שׁוּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע ד' אֶל-עָנְיֵךְ. וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם--יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ; וְעַל-פְּנֵי כָל-אֶחָיו, יִשְׁכֹּן..... וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם-בְּנוֹ אֲשֶׁר-יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל".
הנה הסתיימה לה הדרמה המשפחתית בפרשתנו. אך בלומדנו את סיפורי ספר בראשית, מבינים אנו שחוט מתוח מבראשית לימינו אנו. הכול היה יכול להראות אחרת אם אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן לא היה חונה כלל בפרשתנו. הרי ההיסטוריה הייתה יכולה להאיר לנו פנים אחרות. כך גם פרשנינו מתמקדים בתחכים שעשו בפרשתנו, בדמותה של שרה ובמעשה שיזמה והפיקה. גם אם היא לא הייתה ממחוללות אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן בפרשתנו באופן ישיר, הרי בדיעבד , זה מה שקרה ופרשננו לא חסכו ממנה את שבט ביקורתם וגם ביקרו את אברהם.
כך הרמב״ן ( רבי משה בן נחמן,1194-1270) בביקורתו הנוקבת: ״חטאה אמנו שרה בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ד' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי״.
כך גם הרד״ק ( רבי דוד בן יוסף קמחי, 1160-1236 ) מרחיק לכת בביקורתו: ״ וזה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל כמו שאמר המלאך להגר: "כי שמע ד' אל ענייך, והשיב לה (להגר) ברכה תחת עניה וכל זה הסיפור נכתב בתורה לקנות אדם ממנו המידות הטובות ולהרחיק הרעות.. ולא נהגה שרי בזה (בעינוי של הגר) לא למידת מוסר ולא למידת חסידות...היה ראוי לה למשוך את ידה לכבודו ולא לענותה. ולא מידת חסידות ונפש טובה, כי אין ראוי לאדם, לעשות כל יכולתו, במה שתחת ידו....ומה שעשתה שרי לא היה טוב בעיני האל".
כאן מאירה לנו פרופ' נחמה ליבוביץ בפרשנותה את המשמעות ההיסטורית של אֶפֶקְט פִּיְגְמָלְיוֹן בפרשתנו:" הן לו לא רצתה שרה לכבוש יצרה, להתגבר על כל רגש ושמץ של קנאה בצרתה (הגר),לו לא העפילה לדרגה על אנושית זו- לא הייתה נופלת לחטא של ״ותענה שרי״-ולא היה נולד מי שהוא ובניו, הנם רצועת מרדות לישראל עד היום הזה" .
"מעשה אבות ואימהות סימן לבנים ולבנות "
שבת שלום ומבורכת
* ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)
מנכ"ל
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
Zeev@melabev.orgwww.melabev.org /
&
יהודה בארקן ז"ל / דוד אשל
"...ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה
בצאתו מחרן" (פרשת "לך לך")
ואתה יהודה, בן חמש שנים ושבעים שנה
עלית לגן.
באותו הגיל
יש המסיים ויש המתחיל.
יְהוּדָה בארקן
הַמֵּפִיק, הַבַּמַּאי וְהַשַּׂחְקָן
אַתָּה כְּבָר לֹא אִתָּנוּ כָּאן.
אִישׁ הַסִּפֹּרֶת וְהַבְּדִיחָה
מְקוֹר הַצְּחוֹק וְהַשִּׂמְחָה,
יָדַעְתָּ שְׁקִיעָה, יָדַעְתָּ זְרִיחָה.
גַּם חֲזָרָתְךָ בִּתְשׁוּבָה
הָיְתָה לִפְעָמִים שׁוֹבֵבָה,
אֲבָל הִיא, נָּתְנָה לְךָ שַׁלְוָה.
הִתְחַלְתָּ כְּעֶלֶם חֲמוּדוֹת
בְּ-"הוּא הָלַךְ בַּשָּׂדוֹת",
הִמְשַׁכְתָּ כְּעֶגְלוֹן בְּ-"לופו"
וְהַיּוֹם, אַתָּה לֹא עִמָּנוּ פֹּה.
בְּ "הַפְּרִיצָה הַגְּדוֹלָה" 'נֶהֱרַגְתָּ' בַּקְּרָב
כְּצַבָּר, עִם חוּשׁ הוּמוֹר רַב.
וְאַתָּה הָרָגִישׁ, נִקְלַעְתָּ לְעֵסֶק בִּישׁ
כְּשֶׁהָאַהֲבָה נִרְקְמָה בֵּינְךָ וּבֵין "מַלְכַּת הַכְּבִישׁ".
זָכִיתָ לִמְלוֹא כַּף צְפִיּוֹת
בְּ "כַּץ וְקָרָסוֹ", קוֹמֶדְיַת הַטָּעֻיּוֹת.
כְּשֶׁרָאִינוּ בָּעֶרֶב אֶת "צ'ארלי וָחֵצִי"
אוֹ אֶת "חֲגִיגָה בַּסְּנוּקֶר"
הַחִיּוּךְ הֵצִיף פָּנִים עַד אוֹר הַבֹּקֶר,
פָּגַשְׁנוּ בְּךָ בְּ-"נִפָּגֵשׁ בַּסִּיבוּב"
וּפוֹגְשִׁים בְּךָ שׁוּב כְּ- "אַבָּא גָּנוּב".
שָׁקַעְתָּ, הִתְגַּבַּרְתָּ וְיָצָאתָ מְחֻשָּׁל
מְ "מְחַפֶּשֶׂת בַּעַל עַל אַרְבַּע", סֶרֶט שֶׁנִּכְשַׁל.
אֶת "אַהֲבָה בַּשְּׁלֵיְקֶס" הַבִּדּוּר הָרִגְשִׁי
לֹא יִשְׁכַּח אַף אֶחָד מֵהַגִּיל הַשְּׁלִישִׁי,
וְגַם אֶת הַסִּדְרָה "אַהֲבָה בַּשַּׁלֶּכֶת"
יִזְכֹּר כָּל מִי שֶׁמִּתְקַשֶּׁה קְצָת לָלֶכֶת.
יְהוּדָה, יָדַעְתָּ עֲלִיּוֹת וּמוֹרָדוֹת
וְאָנוּ שׁוֹלְחִים לְךָ אֵין סוֹף תּוֹדוֹת,
וְעוֹד רַבִּים נוֹסָפִים לְךָ מוֹדִים
שֶׁהָיִיתָ עֲבוּרָם אִישׁ חֲסָדִים.
הוּבָא כָּאן רַק מִזְעָר
מִמְּלוֹא הָרֶפֶּרְטוּאָר,
יְהוּדָה, לֵךְ לְךָ לְדַרְכְּךָ
וַחֲבָל שֶׁזּוֹ לֹא מְתִיחָה
יְהִי זִכְרוֹנְךָ לִבְרָכָה.
דוד אשל
שבת מבורכת ובריאה.
