פרשת מקץ - "וירציהו מן הבור" - הבורות המעצבים, בנתיבי ייעודו ושליחותו של יוסף

פרשת מקץ - "וירציהו מן הבור" - הבורות המעצבים, בנתיבי ייעודו ושליחותו של יוסף

מהבור הראשון - בור המשמעות והמילאות

פרשת מקץ- " וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר" – הבורות המעצבים, בנתיבי ייעודו ושליחותו של יוסף.

זאב (ווה) פרידמן

מקדיש את מאמרי לנכדי שנולד במזל טוב ויכנס היום בבריתו של אברהם אבינו.

החיבור של יוסף עם הבור במאפייניו השונים, נתפס באופן מאד טראומטי. הבור משמש כסוג של חוויה לא נעימה בגלגוליו של יוסף, מאז הושלך לבור על ידי אחיו בשכם ועד להשלכתו לבור בית הסוהר במצרים, כעבד עברי מושפל. הבור נתפס כמרחב חיים לא סימפטי הממלא תפקיד של עונש וקלון. אנו עדים לשלושה ציוני דרךשבמרכזן נוכח סוג של בור והייחודיות שלו, בהקשר למסלול חיים של יוסף. אלו הם שלושה בורות שאנו מתוודעים אליהם בפרשתוישב משבת שעברה ובפרשתנו.

הבה נציג קריאה נוספת שיש בה זווית התבוננות שונה, לתפקידם המכריע של שלושה בורות בנתיב דרכו, ייעודו ושליחותו של יוסף,משכם למצרים. ננסה להאיר את מרחבי הבורות הללו דווקא באור חיובי ולטעון, שהבור ממלא תפקיד מכריע בעיצוב דרכו ומנהיגותו של יוסף ,בצמתי חייו השונים, מבעל החלומות שמביא את דיבת אחיו לאביו, שגרם לקנאה שהביאה לשנאה כלפיו בקרב אחיו והשלכתו לבור, דרך בור בית הסוהר במצרים, כעבד עברי מושפל,ועד להתייצבותו בפרשתנו מול המלך פרעה ,בפתרון חלומותיו ומינויו כמשנה למלך המנהיג המוביל והמנהל את רשות החירום הלאומית במצרים בתקופת שבע שנות הרעב.

נדון בשלושה טיפוסי בורות , בנתיב ייעודו ושליחותו של יוסף: 1.בור המשמעות והמילאות.

  1. בור הניסיון והשליטה העצמית. 3.בור החוכמה והמנהיגות.

הנרטיב של הבור נוכח בארון הספרים היהודי, כך אנו לומדים אודות אירוע בתקופת שלטונו של המלך דוד : "כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד המלך. כיון שהגיע חצות לילה. בא רוח צפונית ונושבת בו, מנגן עליו.... מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: "לכו והתפרנסו זה מזה". אמרו לו "אין הקומץ משביע את הארי ואין הבור מתמלא מחולייתו". ( מסכת ברכות דף ג' עמ' ב').

"אין הבור מתמלא מחולייתו"- משמש כאן כדימוי ומטאפורה לטענת יועציו של דוד המלך, כיצד עליו לפעול במציאות הכלכלית הקשה והמאיימת, של חוסר תעסוקה, עוני ומצוקה . כפי שבור שעליו חוליה,אינו מתמלא מים רק באופן טבעי ועצמאי, אלא יש להתערב באופן חיצוני ויזום ולהזרים מים על ידי התקנת תשתית תעלות וצינורות.כך גם, "אין הבור מתמלא מחולייתו"- החולייה מלשון חול. כמו שאם נחפור בור ונמלא אותו בחזרה באותה כמות חול שנלקחה ממנו, הרי כדי למלאו באופן מלא, יש צורך בהתערבות חיצונית ובסיוע נוסף של חול. כך אומרים יועציו של המלך:"אדוננו המלך, נכון שהאחריות על עמך כפרטים, אבל גם עליך בעת הזאת, מוטלת האחריות להתערב כממלכה לסייע במצוקת עמך".

"הכול צפוי והרשות נתונה",- בשילוב הזה, שבין אחריות הפרט, בחירתו החופשית ולקיחת גורלו בידו, לבין הסיוע החיצוני מלמעלה, נלווה את יוסף, בנתיבי שלושה הבורות, המעמידים לו אתגרים אישיים בנתיב הייעוד והשליחות האלוקית בדרכו למצרים .

הבור הראשון - בור המשמעות והמילאות.

התוודענו לבור זה ולתפקידו בפרשת וישב : "ויִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ, הַבֹּרָה; וְהַבּוֹר רֵיק, אֵין בּוֹ מָיִם".(לז', כד'). אחיו של יוסף היו אחוזים בקנאה שגרמה לשנאתם את אחיהם הקטן. תכניתם הייתה להרגו בהשלכתו לבור ולבסוף הם מתפשרים במכירתו למדיינים. הם עושים הכול למחוק את יוסף מתודעתם ומחייהם. כך אנו פוגשים את תחנת הבור הראשונה של יוסף, שאותה מאפיין רש"יבפרשנותו: "ממשמע שנאמר והבור ריק, איני יודע שאין בו מים. מה תלמוד לומר אין בו מים. מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו ".

אם הבור ריק, מדוע תורתנו החוסכת במילים, מוסיפה גם:" אֵין בּוֹ מָיִם"? נכון, שהבור הוא ריק ממים, אבל הוא מלא בנחשים ועקרבים.

אותו בור שאני מבקש להגדירו ,כבור המשמעות והמילאות, מלמד אותנו לימוד חשוב. הבור הוא כמטאפורה לסוג של מיכל חיים בתחנות חיינו, הופך להיות בעל משמעות, רק אם תוכנו ובית קיבולו מלא בתוכן חיים של משמעות . בבור זה מתקיים מאבק בין שתי ישויות חיים. האחת, שלילית המיוצגת על ידי נחשים ועקרביםוהשנייה, חיובית, המיוצגת על ידי מים.

הנחש מסמל את הרוע המפתה והמדרדר לחטא ועונשו ואילו המיםמסמלים את התורה כתורת חיים ומסמלים גם את החסד.

לימוד דומה לימדה אותנו המשוררת נעמי שמר בשירה האלמותי-ירושלים של זהב :" איכה יבשו בורות המים, כיכר השוק ריקה ואין עולה להר הבית בעיר העתיקה". נעמי שמר מציבה לנו בשירה ,אתגר שיש בו משמעות לייעודנו כעם ישראל בבירתנו הנצחית, שאמורה להעניק משמעות רוחנית ויהודית לבורות המים הריקים ובכיכר השוק הריקה בירושלים.

הבור הראשון "אינו מתמלא מחולייתו". יוסף הנתון במעמקי הבור, מתחבר לתפילה: "שִׁיר, המַּעֲלוֹת: אֶשָּׂא עֵינַי, אֶל הֶהָרִים מֵאַיִן, יָבֹא עֶזְרִי. עֶזְרִי, מֵעִם ד' ....ד', יִשְׁמָרְךָ מִכָּל רָע: יִשְׁמֹר, אֶת נַפְשֶׁךָ. ד', יִשְׁמָר צֵאתְךָ וּבוֹאֶךָ מֵעַתָּה, וְעַד עוֹלָם.(תהילים, קכא).הבור מעצב את אישיותו של יוסף. הוא נבנה דווקא מהריק ומהאין שבבור. ההתגייסות הפנימית שלו לקחת את גורלו בידו ,להתחבר לסוג של משמעות ויעוד, בצד הליווי האלוקי בנתיב שליחותו, מתחברים לתפילה: "ממעמקים קראתיך ד' ". בבור המשמעות נולדה השליחות שהפכה לימים לבית יוסף, שמלמדנו כיצד יש למלא בור חיים ריק, בתוכן ובמשמעות.

הבור השני – בור הנסיון והשליטה העצמית

התוודענו לבור זה בפרשת וישב : "וַיְהִי יוֹסֵף, יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה. וַיְהִי, אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ, אֶל יוֹסֵף; וַתֹּאמֶר, שִׁכְבָה עִמִּי. וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר אֶל אֵשֶׁת אֲדֹנָיו, הֵן אֲדֹנִי לֹא יָדַע אִתִּי מַה בַּבָּיִת; וְכֹל אֲשֶׁר יֶשׁ לוֹ, נָתַן בְּיָדִי. ..... וַיְהִי, כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם; וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב אֶצְלָהּ, לִהְיוֹת עִמָּהּ. וַיְהִי כְּהַיּוֹם הַזֶּה, וַיָּבֹא הַבַּיְתָה לַעֲשׂוֹת מְלַאכְתּוֹ; וְאֵין אִישׁ מֵאַנְשֵׁי הַבַּיִת, שָׁם בַּבָּיִת.וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר, שִׁכְבָה עִמִּי; וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ, וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה. וַיְהִי, כִּרְאוֹתָהּ, כִּי עָזַב בִּגְדוֹ, בְּיָדָהּ; וַיָּנָס, הַחוּצָה " ( לט', ו'-יג').

תחנת חייו של יוסף בבית פוטיפר, משליכה אותו לסוג של בור המציב לו אתגר של התמודדות עם ניסיון שיש בו מאפיינים של אותו הבור הראשון, שמתחולל בו מאבק עוצמתי, בין הנחש הקדמוני המפתה את חוה בגן העדן, לבין המים של תורת החיים, המוסר האתיקה של בית אבא יעקב.

"וַיְמָאֵן" היא מילת המפתח המדריכה, בסיטואציה המורכבת של יוסף, במפגש עם אשת פוטיפר. כידוע טעמי המקרא מעניקים טעם מיוחד לטקסט המקראי. הנה מעל המילה "וַיְמָאֵן" מופיע הטעם-שלשלת, כתו נגינה, שבעל הקורא מסלסל את אותה המילה ,בקרשנדו מתמשך ועולה בקצב שלוש. אנו חשים בעוצמה המיוחדת של ניסיון הפיתוי בו נתון יוסף. האם ייפול במלכודת הפיתוי וייענה לאשת פוטיפר, או יסרב לה ?.יוסף כלוא בתוך בור הפיתוי והוא מנהל את מלחמתו הפנימית. דומה שהמושג : Fall in Loveמקבל משמעות נפשית, פסיכולוגית ואתית בסיטואציה של יוסף עם אשת פוטיפר. מהי משמעות המושג- ליפול באהבה שאנו מכירים אותו כהתאהבות ?

יש כאן מסר חשוב שאותו שמעתי מחברי הפסיכולוג פרופ' זאב וונדרר, שמדגיש את השליטה העצמית ,הגדר והגבולות שעל האדם להציב לעצמו בתהליך ההתאהבות, כשהוא ניצב סמוך מאד לבור או תהום ועלול חלילה למעוד, להתדרדר וליפול לעומקו של בור או לתהום. " איזהו הגיבור השולט על יצרו". מוצב כאן תמרור :" הזהר, לא למעוד בשפת הבור וליפול לתוכו".

גם כאן בבור הניסיון והשליטה העצמית, "אין הבור מתמלא מחולייתו". יוסף מפגין חוסן אמוני ועוצמה נפשית לא ליפול ולמעוד בפיתוי של אשת פוטיפר, אך מקבל סיוע חיצוני מאביו יעקב. כך מפרש לנו רש"י : "שנראית לו דמות דיוקנו של אביו". בסיטואציית הפיתוי, מתחולל מאבק פרודיאני אצל יוסף, בין האיד ( היצר והתאווה), לבין האגו ( המציאות הפרקטית) והסופר אגו (המצפון והמוסר) בדמות דיוקנו של אביו יעקב. יוסף גם הוא בשר ודם, מלמד אותנו פרק בשליטה עצמית בפיתויי החיים, המנסים להסיט אותנו לשוליים. בבחינת :" מעשה אבות סימן לבנים".

הבור השלישי- בור החוכמה והמנהיגות.

יוסף אמנם גבר על יצרו וניצח במאבקו, גם בסיוע חיצוני בדמות דיוקנו של אביו, אבל התוצאה הייתה בהשלכתו לבור בית האסורים:

" וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל בֵּית הַסֹּהַר מְקוֹם, אֲשֶׁר אסורי (אֲסִירֵי) הַמֶּלֶךְ אֲסוּרִים; וַיְהִי שָׁם, בְּבֵית הַסֹּהַר".(לט', כ'). והנהמבירא עמיקתא הוא עולה לאיגרא רמא בפרשתנו : "וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה".(מא',יד').

בבור החוכמה והמנהיגות , יוסף מכונן את תשתית בור המטכ"ל המצרי, בהקמת רח"ל ( רשות החירום הלאומית) בהערכות ובהתמודדות בשבע שנות הרעב. הבור עיצב את יכולותיו של יוסף, בפיתרון חלומותיהם של שרי המשקים והאופים ומשם סלל דרכו ,לפיתרון חלומותיו של המלך פרעה.

גם כאן:" אין הבור מתמלא מחולייתו". יוסף אינו פועל לבדו: " וַיָּבֹא אֶל פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; ....תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה.... וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה. .... הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן....וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד. ...... וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם..... וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם. ".( מא', ח'-מד' ).

הנה השילוב המנצח של הDNA האישי והבחירה האישית, שנשענים על מידות ,תכונות, אישיות, ערכים ויכולות אישיים, בצד ההכוונה, הליווי והסיוע האלוקי.

פגשנו שלושה בורות הממלאים תפקיד מכריע בעיצוב דרכו ומנהיגותו של יוסף ,בצמתי חיים שונים, מבור המשמעות, לבור הניסיון והשליטה העצמית בואכה לבור החוכמה והמנהיגות.

שלושה בורות המקפלים את מסעו של יוסף הנער הבודד והנטוש בשכם הנתון לסכנה קיומית ,בבירא עמיקתא במעמקי הבור ועד לאיגרא רמא בתהילה כמשנה למלך פרעה.

דומה שיוסף ידע לאורך דרכו ואימץ לליבו את האימרה :" בּוֹר שֶׁשָּׁתִיתָ מִמֶּנּוּ , אַל תִּזְרֹק בּוֹ אֶבֶן ".

שבת שלום, חנוכה שמח וחודש מבורך.

זאב ווה.

חֲלוֹמוֹת וְנִסִּים / דוד אשל

לִפְנֵי שֶׁאֶת חֲלוֹם פַּרְעֹה פָּתַר

יוֹסֵף נוֹכַח, שֶׁרַב הַגָּלוּי עַל הַנִּסְתָּר,

הוּא נִזְכַּר בְּאָבִיו הָאָהוּב

וּבְזִכְרוֹנוֹ עָלָה הַסִּפּוּר הַכָּאוּב,

שֶׁסִּפֵּר לוֹ אָבִיו עַל הַזְּמַן שֶׁיִּחֵל

עַד שֶׁזָּכָה לְמַמֵּשׁ אֶת אַהֲבָתוֹ לְרָחֵל.

הוּא שָׁמַע עַל שֶׁבַע הַשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת

שֶׁהִשְׁתַּעְבֵּד לְלָבָן, אֲבָל לְלֹא טְעָנוֹת,

וּבְתֻמָּן... הוּא דָּרַשׁ אֶת הַתְּשׂוּאָה

וּבִמְקוֹם רָחֵל, הוּא קִבֵּל אֶת לֵאָה,

וְאִלּוּ רָחֵל הָפְכָה לְאִשְׁתּוֹ כְּעֻבְדָּה

רַק בְּתֹם עוֹד שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה,

הוּא נִזְכַּר בְּאִמּוֹ רָחֵל שֶׁהֻשְׁפְּלָה

וּבִשְׁנוֹת הַשֶּׁבַע הַשְּׁנִיּוֹת בָּהֶן סָבְלָה.

כְּשֶׁפַּרְעֹה הִזְכִּיר בַּחֲלוֹמוֹ, "שֶׁבַע"

פִּתְרוֹנוֹ כְּבָר עָלָה כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע,

וּכְשֶׁהוֹסִיף וְסִפֵּר עַל חֲלוֹמוֹת שְׁנַיִם

יָדַע יוֹסֵף, שֶׁפִּתְרוֹן שָׁלְחוּ לוֹ מִשָּׁמַיִם,

וְשֶׁהַשֶּׁבַע, הֵן שֶׁבַע שָׁנִים פַּעֲמַיִם.

"אֶת אֲשֶׁר אֱלֹהִים עוֹשֶׂה"

יוֹסֵף יָדַע, שֶׁהוּא הַנּוֹשֵׂא,

פַּרְעֹה חָלַם אֶת חֲלוֹמוֹ

וּפִתְרוֹנוֹ, יוֹסֵף וְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

תְּקוּפַת הַשִּׁעְבּוּד וְהַגְּאֻלָּה

מֵחֲלוֹם פַּרְעֹה הִיא מַתְחִילָה.

וּלְפִרְסוּמֵי נֵס בַּחֲנֻכָּה,

אֶחְזֹר עַל מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה

אֱמֶת הוּא וְלֹא בְּדָיָה :

בְּיוֹם רָגִיל לֹא קַר לֹא חַם

נָהַג בָּחוּר מִפֹּה לְשָׁם,

אוּלַי הַזְּמַן קְצָת לוֹ דָּחַק

וְלֹא הִקְפִּיד לִשְׁמֹר מֶרְחָק,

וּמְכוֹנִיתוֹ שֶׁלּוֹ כִּמְעַט נִצְמֶדֶת

לָזוֹ שֶׁלְּפָנָיו, שֶנְּהוּגָה בִּידֵי נַהֶגֶת.

לְפֶתַע...בְּלִי שׁוּם אַזְהָרָה

הִיא אֶת רִכְבָּהּ בָּלְמָה, עָצְרָה,

הוּא לֹא הִסְפִּיק לִבְלֹם, לָסֶגֶת

וְנִכְנַס בְּרֶכֶב הַנַּהֶגֶת.

הָמוּם נוֹתָר הוּא בְּכִסְּאוֹ

הֵבִין מִיָּד שֶׁזֶּה חֶטְאוֹ.

לְאַחַר זְמַן מָה יוֹצֵאת חִוֶּרֶת

וְאֵלָיו קָרְבָה וְהִיא נִסְעֶרֶת,

מִי זֶה הַנַּהָג ???

וְהוּא יוֹצֵא רוֹעֵד מֻדְאָג.

וַתִּקְרַב אֵלָיו מְמַלְמֶלֶת וּבוֹכָה

וּמַרְעִיפָה מִלּוֹת בְּרָכָה,

מְבַקֶּשֶׁת שׁוּב וָשׁוּב סְלִיחָה

וְהוּא מִשְׁתּוֹמֵם, כֻּלּוֹ מְבוּכָה,

וְאָז הִיא צוֹעֶקֶת: הִצַּלְתָּ אֶת בְּנִי !

הִצַּלְתָּ אֶת בְּנִי !

וְהוּא לֹא קוֹלֵט, הַאִם כָּל זֶה רְצִינִי ?

וְהַנַּהֶגֶת מוֹסִיפָה תֵּאוּר מְפֹרָט:

מַטְבֵּעַ הוֹצִיא בְּנִי מִתּוֹךְ הָאַרְנָק

הִכְנִיסוֹ לְפִיו וְהֵחֵל הוּא נֶחְנַק.

שָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ מִשְׁתַּנֵּק

וּבָלַמְתִּי מִיָּד בְּלִי לְפַקְפֵּק,

וְאָז בְּעִתּוּי כֹּה מֻשְׁלָם

רִכְבְּךָ בְּתוֹךְ רִכְבִּי נִבְלַם,

בְּשָׁלָב זֶה מוֹחִי רַק קָלַט

שֶׁבִּזְכוּת הַחֲבָטָה, הַמַּטְבֵּעַ נִפְלַט.

נִסְתָּרוֹת דַּרְכֵי הַהַשְׁגָּחָה

מָתַי קְלָלָה, מָתַי בְּרָכָה ?

וְתוֹדָה עַל נִפְלְאוֹתֶיךָ שֶׁלְּפֶתַע פִּתְאֹם

וְעַל נִסֶּיךָ שֶׁבְּכָל יוֹם וְיוֹם.

שבת שלום, חודש טוב וחנוכה שמח.

בלהה ודוד אשל

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********