כְּשֶׁהַמְּדִינָה וְהָעָם בְּמַשְׁבֵּר לַ"וייז" הַזֶּה לֹא נִגְמַר הַמַּצְבּר
פרשת מסעי – " אֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה ד' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – אפוטרופסות וצדק חלוקתי
זאב ( ווה ) פרידמן
מאמר הפרשה מוקדש לחברי מועצת הנאמנים, המנהלים והעובדים היקרים , במרכז הישראלי לאפוטרופסות , שזכיתי לשמש בו מנכ"ל קרוב לעשור.
פרשתנו היא אקורד הסיום למסע בני ישראל במדבר, בתום מסע ניווט מייגע ומתיש שיצא ממצרים, על פני 42 אבני דרך המפורטים בפרשה : "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם: בְּיַד מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ד'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם" ( לג', א' - ב' ).
מפרש רש"י : "שהרי אין כאן אלא ארבעים ושתים מסעות".
ארבעים ושתים תחנות מסע, על מסלול שינוי הDNA והפאראדיגמה, ביצירת זהות ומהות חדשים של עם ישראל– מעבדות לחירות, משעבוד לגאולה,מתלות לעצמאות ולריבונות.
הכול לכאורה ברור – הנה הגיעה סוף כל סוף, שעת גאולת המשילות, הריבונות, האחריות ,הסמכות והעצמאות הניתנים לעם ישראל. אנו לקראת טקס מרשים ומרגש, של הענקת זכויות מלאות לעם בני החורין שקיבל לראשונה את חירותו, לאחר 210 שנים של שלילת זכויות, בתנאי עבדות ושעבוד מחפירים, כאומה וכיחידים במצרים.
לרגע זה כולנו ייחלנו, עם הגיענו לפרשה המסיימת את סיפור היציאה ממצרים והמסע המדברי. אנחנו עכשיו כפסע, במרחק נגיעה, משערה של הארץ המובטחת-ארץ ישראל.
כך אנו עדים בחלקה הראשון של פרשתנו להצגת מסמך החזון והאסטרטגיהככתבו וכלשונו, בו מכריז הקב"ה על העברת האחריות והסמכות לעם ישראל :"וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה, בְּעַרְבֹת מוֹאָב, עַל יַרְדֵּן יְרֵחוֹ, לֵאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן, אֶל אֶרֶץ כְּנָעַן. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם, וְאִבַּדְתֶּם, אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם; וְאֵת כָּל צַלְמֵי מַסֵּכֹתָם תְּאַבֵּדוּ, וְאֵת כָּל בָּמוֹתָם תַּשְׁמִידוּ. וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ.וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ אֶל אֲשֶׁר יֵצֵא לוֹ שָׁמָּה הַגּוֹרָל, לוֹ יִהְיֶה: לְמַטּוֹת אֲבֹתֵיכֶם, תִּתְנֶחָלוּ. וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפְּנֵיכֶם וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם; וְצָרְרוּ אֶתְכֶם עַל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ. וְהָיָה, כַּאֲשֶׁר דִּמִּיתִי לַעֲשׂוֹת לָהֶם אֶעֱשֶׂה לָכֶם.( לג', נ'- נו') .
אך מסמך האסטרטגיה לבדו אינו מספיק ולצידו יש להפיק את מסמך הטקטיקה,המתודולוגיה ודרך הפעולה המפורטים, בהעברת האחריות והסמכות לקולקטיב, ששמו – עם ישראל.
ההבחנה בין שני המושגים תהא, שאסטרטגיה , היא - המה ואילו הטקטיקה היא - האיך.
אז איך מתבצעת הטקטיקה- האיך ?
הבה נראה זאת בהמשך פרשתנו, במסמך הטקטיקה ובדרך הפעולה : "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ: אֶלְעָזָר, הַכֹּהֵן, וִיהוֹשֻׁעַ, בִּן נוּן. וְנָשִׂיא אֶחָד נָשִׂיא אֶחָד, מִמַּטֶּה תִּקְחוּ, לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים: לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה. וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁמוּאֵל בֶּן-עַמִּיהוּד. לְמַטֵּה בִנְיָמִן, אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן. וּלְמַטֵּה בְנֵי דָן, נָשִׂיא בֻּקִּי, בֶּן יָגְלִי. לִבְנֵי יוֹסֵף, לְמַטֵּה בְנֵי מְנַשֶּׁה נָשִׂיא חַנִּיאֵל, בֶּן אֵפֹד. וּלְמַטֵּה בְנֵי אֶפְרַיִם, נָשִׂיא קְמוּאֵל, בֶּן שִׁפְטָן. וּלְמַטֵּה בְנֵי זְבוּלֻן, נָשִׂיא אֱלִיצָפָן, בֶּן פַּרְנָךְ. וּלְמַטֵּה בְנֵי יִשָּׂשכָר, נָשִׂיא פַּלְטִיאֵל, בֶּן עַזָּן. וּלְמַטֵּה בְנֵי אָשֵׁר, נָשִׂיא אֲחִיהוּד, בֶּן שְׁלֹמִי. וּלְמַטֵּה בְנֵי נַפְתָּלִי, נָשִׂיא פְּדַהְאֵל, בֶּן עַמִּיהוּד. אֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה ד' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.( לד',טז'-כט').
יש במסמך הטקטיקה, משפט מפתח – "אֵלֶּה, אֲשֶׁר צִוָּה ד' לְנַחֵל אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן".
מה המשמעות של המילה – לְנַחֵל ?
רש"י בא לעזרתנו:"אֲשֶׁר יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת הָאָרֶץ" – " בשבילכם. כל נשיא ונשיאאפוטרופוס לשבטו ויחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר כל אחד ואחד חלק הגון ומה שהם עושין יהיה עשוי כאילו עשאום שלוחים ולא יתכן לפרש לכם זה ככל לָכֶם שבמקרא, שאם כך היה לו לכתוב ינחילו לכם. ינחלו משמע שהם נוחלים לכם ובשבילכם ובמקומכם כמו- "ד' ילחם לכם" (שמות , יד' ). "לִנְחֹל אֶת הָאָרֶץ"- "שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם" .
הנה לראשונה בהיסטוריה אנו עדים, ללידתו של מוסד האפוטרופסות.
חוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ב 1962 ,מתייחס לכשרות לזכויות ולחובות של אדם:" כל אדם כשר לזכויות ולחובות מגמר לידתו ועד מותו. כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט.תיקון מס' 18 לחוק הכשרות והאפוטרופסות תשע"ו-2016, מדגיש: "לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר אלא אם כן ראה כי בלא מינוי אפוטרופסות עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם. לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם שאינו מסוגל לדאוג לענייניו אך מסוגל לקבל החלטות בקשר אליהם, אלא בנסיבות מיוחדות ולאחר שנוכח שאין מי שמוכן ומסוגל לסייע לו לדאוג לענייניו בלא מינוי כאפוטרופוס; מינה בית המשפט אפוטרופוס לאדם כאמור ייתן הוראות באשר לתפקידיו ולסמכויותיו של האפוטרופוס, ובלבד שלא יוסמך האפוטרופוס לקבל החלטה בשמו של אדם בניגוד לרצונו".
דומה שבמשימה הלאומית הראשונה של יישום מסמך החזון והאסטרטגיה, בהענקת זכויות ובעלויות על קרקעות בארץ ישראל, לשבטים ולמשפחות בני ישראל, יש לפעול בזהירות יתירה.הקרקע היא הבסיס הקיומי שעליו בונים בית ועליו מגדלים גידולים חקלאיים למחיה ולמסחר. במשימה הלאומית הראשונה והעליונה של חלוקת קרקעות ארץ ישראל, יש למנוע כאוס, שחיתויות ,שוחד והשתלטות על הקרקעות. יש לעשות הכול להבטיח יישומו של צדק חלוקתי ראוי והוגן. במשימה זאת אסור להיכשל.
במציאות זאת של רגע האמת, יש לנקוט בניהול סיכונים, במשנה זהירות ולמנוע מצב של "כל דאלים גבר" ,השתלטות ופלישה לקרקעות עם הכניסה לארץ. הפרקטיקה והמענה לכך היא בהקמתמוסד האפוטרופסות, שיסדיר את הזכויות על הקרקעות ,באופן ראוי והוגן, ימנע עושק ועוולות, יגן וידאג לשמירת זכויותיהםוטובתם של בני ישראל, כשבטים וכמשפחות.
כך אני מבין את מתווה הטקטיקה שנעוץ במילת המפתח בפרשתנו- לְנַחֵל.
לצורך כך יש למנות אפוטרופסים , שבימינו ,היינו קוראים להם- תאגידי אפוטרופסות, שישמשו ככיפת ברזל חברתית ואנושית לעם ישראל, במימוש הצדק החלוקתי, של הסדרת הזכויות והבעלות על הקרקעות בארץ ישראל. יתכן ופעולה זאת גם הצריכה כבר אז, הקמתו של מוסד נוסף ומוכר- מינהל מקרקעי ישראל.
מי הם האפוטרופסים ?
צו המינוי לאפוטרופסות כפרושו של רש"י – "כל נשיא ונשיא אפוטרופוס לשבטו ויחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים ובורר כל אחד ואחד חלק הגון".
נשיאי השבטים האפוטרופסים, אמורים לפעול למניעת פגיעה בזכויות, באינטרסים או בצרכים של בני ישראל, באופן דומה כפי שמצוטט בחוק הכשרות והאפוטרופסות תשכ"ב ובתיקון מס' 18 תשע"ו: "לא ימנה בית המשפט אפוטרופוס לאדם בגיר אלא אם כן ראה כי בלא מינוי אפוטרופסות עלולים להיפגע זכויות, אינטרסים או צרכים של האדם".
דומה שהשימוש בכלי של אפוטרופסות, בנושא כל כך רגיש ונפיץ, בחלוקה והקצאה של אדמות ארץ ישראל, היה הפיתרון הטקטי הנכון של האיך, במסמךהטקטיקה המפורט, שרק הוא בעת ההיא יכל להבטיח את מימושה שלהאסטרטגיה : "וְהוֹרַשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ, וִישַׁבְתֶּם בָּהּ: כִּי לָכֶם נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ, לָרֶשֶׁת אֹתָהּ. וְהִתְנַחַלְתֶּם אֶת הָאָרֶץ בְּגוֹרָל לְמִשְׁפְּחֹתֵיכֶם, לָרַב תַּרְבּוּ אֶת נַחֲלָתוֹ וְלַמְעַט תַּמְעִיט אֶת נַחֲלָתוֹ".
כל שבט יורש, אך בעיקר יושב אקטיבית על אדמתו, שם בונה את ביתו ומשק ביתו. כל זה יכול לקרות רק אם אתה צמוד לקרקע, כמו המושג השגור בערבית-צומוד.
כל המהלך הזה מאפשר את התרחשותה של הגאולה השלישית של עם ישראל-גאולת המשילות והריבונות, שבאה אחרי גאולת מצרים שהייתה גאולת הגוףואחרי גאולת סיני שהייתה גאולת הזהות הרוחנית.
גאולת המשילות (מלשון למשול Governance) מתרחשת בפרשתנו והיא המתאימה ביותר לסיים את ספר במדבר ולהשלים את כל ההכנות לקראת הכניסה לארץ.
כפי שגאולת מצרים, התרחשה במצרים וגאולת סיני במעמד הר סיני במדבר בקבלת התורה, כך גאולת המשילות מוכרזת בערבות מואב, על ירדן יריחו. המשימה המוצבת לפתחו של עם ישראל, היא לא רק – וְהוֹרַשְׁתֶּם,אין די בקבלת ירושה. אלא בעיקר -וִישַׁבְתֶּם בָּהּ.היא המבחן האמיתי של ניהול חיי עצמאות, חירות, ריבונות ומשילות. זה תהליך של התחדשות שאינו נפסק. בתהליך זה יש להשקיע ולהתמיד כל הזמן.
אם כן, יישום מתווה הטקטיקה של הקמת מוסד האפוטרופסות בדמותם של נשיאי השבטים, למימוש צדק חלוקתי הוגן וראוי של אדמות ארץ ישראל המובטחת, היה צעד חיוני והכרחי, להבטיח את יישום האסטרטגיה, של ירושת הארץ והישיבה בה, בהחלת גאולת המשילות.
אם נשאל, מדוע בחר הקב"ה להנחות את משה ,לנקוט בדרך זאת של אפוטרופסות ?
אני סבור שהתשובה לכך טמונה בפתיחתה של פרשתנו: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם: בְּיַד מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן. וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי ד'; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם", הפירוט הארוך של 42 נקודות הציון במסע המדברי, ממצרים לארץ ישראל. משה מתעד זאת וכותבם, כדי להנחילם לדורות הבאים, כצידה לדרך. אכן מספר נקודות באבני דרך המסע, היו לקב"ה ולמשה ,מאד טראומטיים. כך למשל, מקומות משבריים שהעם כושל ומבקש לחזור למצרים, כמו – "וַיַּחֲנוּ, בְּמָרָה.... וַיַּחֲנוּ, בִּרְפִידִם, וְלֹא הָיָה שָׁם מַיִם לָעָם, לִשְׁתּוֹת....וַיַּחֲנוּ, בְּקִבְרֹת הַתַּאֲוָה...וַיַּחֲנוּ, בַּחֲרָדָה....וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים".
בעקבות ההתנסות והחוויה במקומות טראומטיים אלו הצרובים בזיכרון, לא נוטלים סיכונים ולא מעבירים את האחריות מיידית באופן מלא לבני ישראל, בפרט שעניין לנו עם המשימה הלאומית הגדולה של חיבור השבטים והמשפחות לאדמות ארץ ישראל ולמימוש צדק חלוקתי הוגן.
" מי שנכווה ברותחים, יזהר בצוננין". אשר על כן, מחילים סוג של אפוטרופסות זמנית, באמצעות נשיאי השבטים האפוטרופסים, בביצוע הצדק החלוקתי של קרקעות ארץ ישראל.
חוט מחבר , קושר את גאולת המשילות בערבות מואב בפרשתנו : " והורשתם את הארץ וישבתם בה ", לגאולת המשילות (Governance") במוזיאון תל אביב , בה' באייר תש"ח, בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל : " בארץ ישראל קם העם היהודי, בה עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית, בה חי חיי קוממיות ממלכתית, בה יצר נכסי תרבות לאומיים וכלל אנושיים והוריש לעולם כולו את ספר הספרים הנצחי " .
חזק חזק ונתחזק.
שבת שלום
זאב ווה
חמשיר לשבת:
שלום לכולם,
לְחַשֵּׁב מַסְלוּל / דוד אשל
עָבַרְנוּ מַסָּעוֹת טוֹבִים וְרָעִים
וּמְדִינָתֵנוּ עָבְרָה אֶת גִּיל הַשִּׁבְעִים,
מִקְדָּשִׁים, הָיוּ לָנוּ שְׁנַיִם
וְעָלִינוּ לָרֶגֶל לִירוּשָׁלַיִם,
לְמַעְלָה מֵאַלְפַּיִם שְׁנוֹת מַסָּע
שֶׁכָּלְלוּ גָּלֻיּוֹת, בְּנִיָּה וַהֲרִיסָה,
צָלַחְנוּ אֶת הַמַּסָּעוֹת
וְהִגַּעְנוּ לְאַרְצֵנוּ בְּנִסִּים וְנִפְלָאוֹת,
צָלַחְנוּ בְּעֶזְרַת אֱמוּנָה וּגְבוּרָה
וְשִׁלַּמְנוּ בַּדֶּרֶךְ, אַגְרָה יְקָרָה.
"וַיִּכְתֹב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם.."
עַל פִּי ה' הוֹלְכִים... וּמֹשֶׁה מְתָאֵם
אֲפִלּוּ "וֵייז" הָיָה לָהֶם.
וְאוֹתוֹ הַ "וֵייז" מֵאָז וְעַד הַיּוֹם פּוֹעֵל
"כִּי אֲנִי ה' שֹׁכֵן בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל ",
וְלַ "וֵייז" הַזֶּה יֵשׁ דְּרִישׁוֹת לִבָּה ,
"וְלֹא תְטַמֵּא אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם יֹשְׁבִים בָּהּ" !
הַ "וייז" הַזֶּה, מַצִּיעַ דֶּרֶךְ חַיִּים
הוּא מַבְטִיחַ, וְגַם מַצִּיב תְּנָאִים,
הוּא מַדְרִיכֵנוּ צַעַד אַחֲרֵי צַעַד
וּלְעוֹלָם לֹא יֹאמַר: הִגַּעְתָּ לַיַּעַד !
הוּא מְקָרֵב אוֹתָנוּ אֶל הַשְּׁלֵמוּת
וּמוֹתִיר מָקוֹם לְעוֹד הִתְקַדְּמוּת.
כְּשֶׁהַמְּדִינָה וְהָעָם בְּמַשְׁבֵּר
לַ "וייז" הַזֶּה לֹא נִגְמַר הַמַּצְבֵּר,
תָּמִיד הוּא זָמִין
צָרִיךְ בּוֹ, רַק לְהַאֲמִין,
וּבַדֶּרֶךְ שֶׁהוּא מַצִּיעַ, אֵין סְטִיָּה מִן הַמַּסְלוּל
נַחְשֹׁב עַל זֶה עַכְשָׁו, כִּי כְּבָר "אָב" וְ"אֱלוּל",
וְלִפְנֵי "כָּל נִדְרֵי"
נְחַשֵּׁב כָּל מַסָּע וּמַסְּעֵי.
חזק ! חזק ! ונתחזק !!!
