פרשת מטות – "עַל דְּבַר פְּעוֹר" –מין, פריצות, זימה וזנות - המקום המוסרי הנמוך ביותר

אִם רוֹצִים אֲנַחְנוּ לִחְיוֹת- אַל נִדֹּר, נַבְטִיחַ וְנִמְכֹּר אַשְׁלָיוֹת

פרשת מטות – "עַל דְּבַר פְּעוֹר" –מין, פריצות, זימה וזנות - המקום המוסרי הנמוך ביותר.

זאב ( ווה) פרידמן

אנו עדים לאחרונה לחשיפת אירועים מבישים, אודות השחתה מוסרית שמאפייניהם הם- מין, פריצות, זימה וזנות.

להשחתה מוסרית זאת יש שם – "עַל דְּבַר פְּעוֹר". פְּעוֹר הוא שם הקוד והתסמונת, שסילקו את הבושה ממקומותינו.

התסמונת במקום הנמוך ביותר , הקרויה – פְּעוֹר, מוצאת ביטויה במלוא עצימותה בשלוש פרשות – בלק, פנחס ובפרשתנו. אנו נראה שתסמונת זאת מוקעת על ידי משה, גם בנאומו בספר דברים.

הבה נשפיל מבטנו לעבר תסמונת הפְּעוֹר והוקעתה על ידי הקב"ה ומשה.

היא נוכחת בסיומה של פרשת בלק בה עסקנו לפני שבועיים: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר; וַיִּחַר אַף ד', בְּיִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם, וְהוֹקַע אוֹתָם לַד', נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ; וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף ד', מִיִּשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל: הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו,הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר ". ( כה', א-ט ).

כך גם היא נוכחת בפרשת פנחס אותה למדנו בשבוע שעבר: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי, בְּתוֹכָם; וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקִנְאָתִי.... וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי, בֶּן סָלוּא: נְשִׂיא בֵית אָב, לַשִּׁמְעֹנִי. וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית, כָּזְבִּי בַת צוּר: רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן, הוּא. וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.צָרוֹר, אֶת הַמִּדְיָנִים; וְהִכִּיתֶם, אוֹתָם. כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם, בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶםעַל דְּבַר פְּעוֹר; וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן, אֲחֹתָם, הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה, עַל דְּבַר פְּעוֹר ". (כה', י'-יח')

הנה נפגוש אותה גם בפרשתנו : "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, בִּדְבַר בִּלְעָם, לִמְסָר מַעַל בּד', עַל דְּבַר פְּעוֹר; וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה, בַּעֲדַת ד'" (לא', טז').

רש"י בפרשנותו לתסמונת פְּעוֹר, מציג את האסטרטגיה הבלעמית כיועצו של בלק, לקלל ולחסל את עם ישראל וכך אומר בלעם לבלק : " אלהיהם של אלו שונא זימה הוא".

רוצה לומר, בוא "ננגיש" לעם ישראל את התסמונת הקרויה – פְּעוֹר, שמאפייניה הם - מין, פריצות, זימה וזנות. כך נצליח לחסל אותם.

כידוע, בלעם נכשל ובמקום לקלל הוא יוצא מברך : " מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ד', כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם. יִזַּל מַיִם מִדָּלְיָו, וְזַרְעוֹ בְּמַיִם רַבִּים" (כד', ה'-ז' ).

מסביר רש"י : " על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה". כלומר, אוהלי ישראל מקיימים תשתית של מוסר וצניעות. בנקודה זאת, עם ישראל במקום הגבוה ביותר, באיגרא רמא. אבל מסתבר שאידיליה מוסרית זאת לא מחזיקה מעמד זמן רב ואנו נוכחים, בירידה במדרון תלול, לבירא עמיקתא, במקום הנמוך ביותר בסיומה של פרשת בלק : "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם, לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן; וַיֹּאכַל הָעָם, וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר". ירידה מוסרית זאת במקום הנמוך ביותר בעולם, מונהגת , לא פחות ולא יותר, על ידי מנהיגים ונשיאים- " וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי, בֶּן סָלוּא: נְשִׂיא בֵית אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".

"אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר.....".

משה בנאומו בספר דברים, לא נרגע מתסמונת הפְּעוֹר וחוזר עליה מספר פעמים:"בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בַּגַּיְא, מוּל בֵּית פְּעוֹר " (דברים, ד', מו').

ראו המאמר- "שליטי היקום ושפחותיהם" משבוע שעבר, שמציג לנו את תסמונתהפְּעוֹר –בהקשר למיליארדר היהודי ג'פרי אפשטיין : " הענף הראשון עליו השתלטו המהגרים היהודים היה תעשיית הזנות. בין מיליון וחצי היהודים שהגיעו מרוסיה ושכנותיה לארצות הברית בשנים 1881-1914, היו כמה עשרות סרסורים מדופלמים, מאות רבות של גברים שהותירו מאחוריהם את ערכיהם המוסריים יחד עם אמונתם הדתית, ובעיקר אלפי נשים צעירות, בודדות ועניות, שנקטפו במירמה מיד עם רדתן מהאוניות, או כאלו שחיפשו מפלט בכל מחיר מהצפיפות והזוהמה של שכונות העוני בהן חיו. מפקד רשמי שנעשה בסוף 1908 בניו יורק, גילה ש75% מאלפיים הפרוצות הפעילות בעיר היו יהודיות. יותר ממחצית בתי הבושת היו בידי יהודים. ברוני הזונות היהודים באמריקה שימשו ציר מרכזי ברשת הבינלאומית של " עבדות לבנה". הם סיפקו נערות פתיות לחבריהם הסרסורים בשיקגו ובפילדלפיה ולעמיתיהם בדרום אמריקה, בעיקר ברזיל, שגם בה פרחה תעשיית הזנות היהודית....הזיהוי של יהודים עם תעשיית הזנות נמוגה בהדרגה, אבל לא נעלמה לחלוטין. את מקומה תפס ענף אחר שעליו השתלטו יהודים, שנראה כהמשך ישיר -הפורנוגרפיה " . ( חמי שלו, הארץ, טו' תמוז תשעט,19.7.19).

לצערנו היינו עדים לתעשיית זנות, פורנוגרפיה ובתי בושת בבעלות יהודים גם באירופה, שבציניות תרמו כספים למוסדות אקדמיים ותרבות ושמם מתנוסס בהיכלים אלו, בבחינת , "עושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפנחס".

בתפקידי בעבר כמנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו, עסקנו גם בתסמונת הפְּעוֹר, בשני פרויקטים עם משרד הרווחה. הראשון, הקמת מרכז לטיפול בנשים שנפלו קורבן לסחר ועבדות בתעשיית הזנות. השני, "סלעית"- מקלט הגנה ,טיפול ושיקום נשים וחילוצן מעבודת זנות. נשים אלו נפלו קורבןלברוני זנות שסחרו ללא רחמים בגופן של נשים חסרות ישע.

הבה נעמיק בייחודיותה של תסמונת הפְּעוֹר.

התלמוד מספר לנו: " מעשה בסבטא בן אלס שהשכיר חמורו לנכרית אחת, כיון שהגיעה לפְּעוֹר, אמרה לו: המתן עד שאכנס ואצא. לאחר שיצאה אמר לה: אף את המתיני עד שאכנס ואצא. אמרה לו: ולא יהודי אתה?, אמר לה: ומאי אכפת לך. נכנס ,פער בפניו, וקינח בחוטמו והיו כומרין מקלסין לו ואומרים: מעולם לא היה אדם שעבדו לזו בכך".(סנהדרין, סד', ע"א).

רש"ר הירש ( 1810 – 1888 ) בפרשנותו, מציג לנו את מקום רֹאשׁ הַפְּעוֹר שבו בחר בלעם לקלל את עם ישראל ולבסוף נמצא מברך.

" וַיִּקַּח בָּלָק, אֶת בִּלְעָם, רֹאשׁ הַפְּעוֹר, הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ,.... מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל. ". (כב', כג', כד').

רֹאשׁ הַפְּעוֹרהנשקף על פני הישימון מסמל את השממה המוסרית של הפריצות הזימה והזנות. כאן מנסה בלעם לפגוע בעם ישראל בתשתית החוסן המוסרי בלעם בראש הפעור הנשקף על פני הישימון , ניסה ללא הצלחה לקלל את עם ישראל, בכך שרצה למנוע, קיומה של תשתית מוסרית בסיסית .

הקב"ה מטמיע זאת בנבואתו ובמורשתו של מיכה המורשתי: הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ ". (מיכה ו', ח').

צניעות מוסרית וערכית, היא מנגנון ההגנה למנוע את תסמונת הפְּעוֹר.

חינוך ושליטה עצמית, הם שני אבני יסוד להתמודד עם תסמונת הפְּעוֹר.

כך מלמדת אותנו פרשתנו, באירוע של שנים וחצי השבטים, שפונים למשה : "וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן וְלִבְנֵי גָד עָצוּם מְאֹד וַיִּרְאוּ אֶת אֶרֶץ יַעְזֵר וְאֶת אֶרֶץ גִּלְעָד וְהִנֵּה הַמָּקוֹם מְקוֹם מִקְנֶה. וַיָּבֹאוּ בְנֵי גָד וּבְנֵי רְאוּבֵן וַיֹּאמְרוּ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְאֶל נְשִׂיאֵי הָעֵדָה לֵאמֹר...אִם מָצָאנוּ חֵן בְּעֵינֶיךָ יֻתַּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת לַעֲבָדֶיךָ לַאֲחֻזָּה אַל תַּעֲבִירֵנוּ אֶת הַיַּרְדֵּן"( לב, א-ו ).

ואז מתנהל דיאלוג ומשא ומתן בין משה לבין שניים וחצי השבטים : " וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה....וַיִּגְּשׁוּ אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ. וַאֲנַחְנוּ נֵחָלֵץ חֻשִׁים לִפְנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם אֶל מְקוֹמָם וְיָשַׁב טַפֵּנוּ בְּעָרֵי הַמִּבְצָר מִפְּנֵי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ. לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ.... וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה. ... בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם וְהַיֹּצֵא מִפִּיכֶם תַּעֲשׂוּ".(לב', ו'-לג').

רש"י בפרשנותו מבחין בפערי תפיסת העולם בדיאלוג המתקיים בין משה לבין שניים וחצי השבטים : " חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם, שהקדימו מקניהם לטפם. אמר להם משה: לא כן ! עשו העיקר – עיקר והטפל-טפל. בנו לכם תחילה ערים לטפכם ואחר כך גדרות לצאנכם".

הכול מתחיל ונגמר, בסדרי העדיפויות בחיים. האם חינוך קודם לכסף, או להפך.

אז אם הכסף בדמותו של עגל הזהב ,הבהלה והמרוץ אחר מנעמי החיים, של לחם ושעשועים וסיפוק תאוות היצר, אינם זוכים לגבולות הגנה וחומות מגן, הרי לא פלא שבסופו של יום תתפוצץ לנו בפנים – תסמונת הפְּעוֹר במלוא עוצמתה וחריפותה.

אם מנהיגים ונשיאים מניפים את דגל הפְּעוֹר , אז מה הפלא שכל העם נוהים ונצמדים לְבַעַל פְּעוֹר - "וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל, לְבַעַל פְּעוֹר".

אם החינוך לוקה בסדרי עדיפויותיו- קודם החומריות, כאן ועכשיו, כסף וסיפוק יצרים : "גִּדְרֹת צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה וְעָרִים לְטַפֵּנוּ ", אז מה נאמר לילד ולנער שחטא בפְּעוֹר של קפריסין.

כן, הכול מתחיל בחינוך : "וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מֹשֶׁה אִם תַּעֲשׂוּן אֶת הַדָּבָר הַזֶּה ... בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם", - קודם חינוך.

כן, הכול מתחיל בשליטה עצמית ובדחיית סיפוקים ופיתויים : "הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, ...... וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ......".

כן, הכול מתחיל בדוגמא אישית של מנהיגים : "וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה, אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי, בֶּן סָלוּא: נְשִׂיא בֵית אָב, לַשִּׁמְעֹנִי".

כן, הכול מתחיל בהתנהגות ובאורח החיים היום יומי ללא זיופים : " מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל" - " על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה ".

רק כך נוכל להתמודד ככיפת ברזל מוסרית וערכית בתסמונת נגע הפְּעוֹר,- כיחידים, כמשפחה, כחברים, כקהילה, כחברה וכאומה.

שבת שלום

זאב ווה

חמשיר:

נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים / דוד אשל

"אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר"

תְּחִלַּת הַפָּרָשָׁה הִיא גַּם שֶׁדֶר,

אֶל בְּנֵי רְאוּבֵן וּבְנֵי גָּד

שֶׁעַם יִשְׂרָאֵל הוּא אֶחָד וּמְלֻכָּד,

"כָּל יִשְׂרָאֵל עֲרֵבִים זֶה לָזֶה"

חז"ל קָבְעוּ מִשְׁפָּט זֶה כְּחוֹזֶה,

עַם יִשְׂרָאֵל כְּגוּף אֶחָד נֶחְשָׁב

וְכָל פְּרַט אַחְרַאי גַּם עַל אֶחָיו.

בְּנֵי גָּד וּבְנֵי רְאוּבֵן הִתְחַיְּבוּ

שֶׁאֶת אֲחֵיהֶם הֵם לֹא יַעַזְבוּ,

הֵם יִלָּחֲמוּ עִם אֲחֵיהֶם כֻּלָּם

עַד לְתֹם הַכִּבּוּשׁ הַמֻּשְׁלָם,

וְאָז, יַחְזְרוּ אֶל נַחֲלָתָם

זוֹ הָיְתָה הִתְחַיְּבוּתָם.

פָּרָשָׁתֵנוּ מַדְגִּישָׁה אֶת חֲשִׁיבוּת הַמִּלָּה

וַחֲשִׁיבוּת זוֹ, מוּבֵאת בִּתְחִלָּה,

וְהֶמְשֵׁכָהּ הוּא, בַּתַּשְׁתִּית הַחֶבְרָתִית

הַמְּחַיֶּבֶת אוֹתָנוּ לַעֲרֵבוּת הֲדָדִית,

לְלֹא קִיּוּם הַבְטָחוֹת

לַחֶבְרָה אֵין כּוֹחוֹת,

הָעֲמִידָה בַּמִּלָּה וְהָעֶזְרָה לְזוּלַת הֵם מַרְכִּיב

כְּדֵי שֶׁלֹּא נִקָּלַע לְ- "וְכָשְׁלוּ אִישׁ בְּאָחִיו",

"הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה..." ?

מֹשֶׁה לֹא חוֹשֵׁשׁ מֵחֹסֶר עָצְמָה,

הוּא חוֹשֵׁשׁ מִפִּצּוּל הָעָם בִּתְגוּבָה

הוּא חוֹשֵׁשׁ, מִשִּׂנְאָה וְאֵיבָה,

הוּא חוֹשֵׁשׁ מִשֶּׁבֶר גָּדוֹל

כִּי אַחְדוּת אוֹ פִּצּוּל, זֶה לִהְיוֹת אוֹ לַחְדֹּל.

מְדִינָתֵנוּ זָכְתָה לְהֶשֵּׂגִים מֵהַגְּדוֹלִים

וּלְנֶגֶד עֵינֵינוּ עוֹמֵד, חֵטְא הַמְּרַגְּלִים,

רְאוּיִים אֲנַחְנוּ לְכָל הַשְּׁבָחִים

אַךְ מְרַחֶפֶת סַכָּנָה שֶׁל "מִלְחֶמֶת אַחִים".

"נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים" ( במדבר, כ"ט / 32)

לִקְרִיאָה זוֹ אֲנַחְנוּ נְחוּצִים,

הִיא נִכְתְּבָה גַּם לְיָמִים שֶׁל הַאֲפָלָה

וְעוֹמֶדֶת לָנוּ כְּחֶבֶל הַצָּלָה,

כִּי עָצְמַת הַשִּׂנְאָה הִיא מֵעֵבֶר לַשִּׂיא

וּמְסַכֶּנֶת אֶת קִיּוּם הַבַּיִת הַשְּׁלִישִׁי.

אִם רוֹצִים אֲנַחְנוּ לִחְיוֹת

אַל נִדֹּר, נַבְטִיחַ וְנִמְכֹּר אַשְׁלָיוֹת,

נְבַעֵר אֶת הַקּוֹצִים

וְכָל הָעָם, נַעֲבֹר חֲלוּצִים.

שבת מבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********