פרשת "נח" - כיצד בונים תיבה ? - על שירות ונתינתו.

פרשת "נח" -  כיצד בונים תיבה ?  - על שירות ונתינתו.

בניית התיבה על ידי נח, עומדת במרכזה של פרשתנו: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי-גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר. וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.   צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ. וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת-הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ ..... וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי, אִתָּךְ .....וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה"  (ו', יג'- כב').

נח נבחר על ידי הקב"ה להקים שירות הצלה מגן ומחסה, בדמותה של התיבה, שירות המיועד לו למשפחתו ולחיות השונות שנבחרו לשרוד את המבול .

כיצד בונה נח את התיבה? כיצד מקים נח את שירות ההצלה החדש?

אנטואן דה סנט אכזופרי (‏ 29 ביוני 1900 - 31 ביולי 1944), סופר, משורר, עיתונאי וטייס צרפתי. לימד אותנו בספרו המונומנטלי "הנסיך הקטן", את המתווה הנכון - כיצד בונים ספינה: "אוספים אנשים  ונוטעים בהם את האהבה והכמיהה לים הרחב, הגדול, האינסופי. ולא אוספים אנשים ואומרים להם לאסוף עצים, להכין תוכניות ולבנות ספינה". אם אתה רוצה להניע אנשים לבנות ספינה, אינך יכול לפנות אליהם מיד בהתחלה בהנחיות ארגוניות וטכניות – מה יש לעשות, כיצד ואיך יש לעשות . אלא, ראשית, עליך להסביר לאותם האנשים את המשמעות של הקמת השירות החדש. אם נחבר אותם לרציונל ,ליעוד ולמשמעות של המשימה המוטלת עליהם, הרי שהמוטיבציה תהא גבוהה ומכאן אפשר יהיה להציג בפניהם את ההנחיות והמפרטים השונים.

דומה שפרשתנו מציגה מתווה דומה לזה של הנסיך הקטן, כיצד בונים תיבה. בשלב הראשון, הקב"ה מציג הרציונל והמשמעות: " וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם", ורק בשלב השני ,מציג הקב"ה לנח את מפרט ההנחיות הלוגיסטיות והטכניות:" וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה אֹתָהּ:  שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ.   צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ".

נח נראה כמי שמתגייס למשימה שהוטלה עליו, בהקמת שירות ההצלה החדש מסוגו:

" וַיַּעַשׂ, נֹחַ:  כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה".

 נח איש צדיק היה בדורותיו, נראה כמי שמבצע את המשימה השירותית שהוטלה עליו. נח במבחן התוצאה אכן בנה את התיבה. אבל השירות שהוטל עליו להקים, היה לא רק לבנות תיבת הצלה ומגן למשפחתו ולחיות, אלא בעיקר להשפיע על אנשי דור המבול לתקן את מעשיהם . כך למדנו מרש"י: " עשה לך תיבת - הרבה ריוח והצלה לפניו, ולמה הטריחו בבנין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ ( 120) שנה, ושואלין אותו מה זאת לך, והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם, אולי ישובו".

השאלה המסקרנת היא,- כיצד ואיך ניתן השירות ?

הבה נתמקד במהות השירות ובאופן שהוא ניתן, כפי שמשתקפים בפרשתנו. ננסה לדון  מהו  שירות טוב לעומת מהו שירות לא טוב. פרשתנו מציבה לנו  קו פרשת מים ( תרתי משמע ), שמבחין בין אנשים יחידים שעוסקים באותו סוג של  מתן שירות לאחר, המאופיין בתוכן ובתכלית פעילות דומים, אבל מסתבר שקיים הבדל מהותי ביניהם, בדרך ובאופן של מתן השירות וביצוע הפעילות הדומה. ההבדל ביניהם הוא לא - במהו השירות  הניתן , אלא באיך השירות הניתן.

אנו חיים היום בעולמנו העכשווי והמודרני, בחברת שירותים. חברות וארגונים פיתחו אמנות שירות ללקוחות ומגדירים את הSLA ( Service Level Agreement ).למשל, תקינת זמן שהחברה תטפל בתקלה או בבעיה. אנו כלקוחות של שירותים , יודעים תמיד לספר על חווית שירות של וואהה , כמו גם על חווית שירות טראומטית , של זלזול סרבול והתעלמות. המודל התיאורטי של החוקר אוליבר  (1999)  העוסק במאפייני שירות ,מורכב מארבעה שלבים: קוגניטיבי, רגשי, התאמצותי ופעולתי.

הבה נבחן זאת בדוגמאות הבאות:

הדוגמא הראשונה ,אצל שתי הדמויות המרכזיות בפרשתנו , נח  ואברהם . שניהם פועלים על פי צו הקב״ה, באותו שירות הצלה למען תיקון האנושות. אך הם עושים זאת באופן מהותי שונה. אצל נח כתוב: ״את האלוהים התהלך נח״ ואילו אצל אברהם נאמר:״התהלך לפני״. רש״י מבחין בין שניהם: ״נח היה צריך סעד לתומכו, אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו״. יש כאן הבדל מהותי, במידת העוצמה, בהשקעה, בהתאמצות ,בהעזה, בהשתדלות, ובפרואקטיביות של כל אחד מהם במתן שירות ההצלה למען תיקון האנושות. נח מקבל הנחיה מהקב"ה, לתת שירות חינוכי וערכי , להשפיע ולתקן את דור המבול ולייסד חברה אנושית חדשה מוסרית ואיכותית, שהיא האנטי תיזה לדור המבול.  נח  איננו יוזם ואיננו מגדיל ראש. הוא מתהלך עם האלוקים וחושש לקחת יוזמות קדימה. נח מתכנס בתוך משפחתו ובתוך עצמו, "צדיק בתוך מעיל פרווה". לעומתו אברהם, גם הוא מקבל הנחיה מהקב"ה, לתת שירות גיור לאנשים בחברה פוליתאיסטית  על מנת להעבירם לאמונה מונותיאיסטית באל אחד, להקים את העם העברי מעבר לנהר ולייסד חברת מופת של עם ישראל  בארצו. אברהם בניגוד לנח, מגדיל ראש, יוזם ופרואקטיבי " מתהלך לפני האלוקים" ורץ קדימה. נח הוא מינורי ופסיבי בדלת אמותיו, בהשוואה לאברהם הפרואקטיבי היוצא מגדרו לממש את שליחותו למען האנושות.

הדוגמא השנייה בפרשתנו, אצל  שם ויפת, בניו של נח. שני האחים, עוסקים לכאורה באותו סוג של  שירות לאביהם, סוג של פעילות סיעוד וכיבוד אב, המתרחשת בסיטואציה מאד מביכה של אביהם השיכור והעירום. אך קיים הבדל גדול , בדרך ובאופן שהם מתנהגים באותה סיטואציה, בשירות כיבוד ההורים לאביהם נח: ״ וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן  . שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ.  וַיָּחֶל נֹחַ, אִישׁ הָאֲדָמָה; וַיִּטַּע, כָּרֶם.  וַיֵּשְׁתְּ מִן-הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה.  וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו; וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי-אֶחָיו, בַּחוּץ.  וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת-הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל-שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית, וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם; וּפְנֵיהֶם, אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם, לֹא רָאוּ" ( ט', יח' – כג' ).  המפרשים שמו לב לבעיה לשונית בתחילתו של הפסוק- " ויקח " שם ויפת, במקום שיהיה כתוב," ויקחו ". רש״י מסביר: ״אין כתיב כאן ויקחו אלא ויקח , לימד על שם, שנתאמץ במצווה יותר מיפת״  .

מדוע שם התאמץ יותר מאחיו יפת ?

ראיתי פרשנות יפה לכך אצל אחייני הרב יעקב יוקי מאיר. נבחן זאת מתגובתו של נח וברכתו לשני בניו, לאחר שהוא מתעורר משנתו ושכרונו ומתוודע למעשה של ילדיו : "וַיִּיקֶץ נֹחַ, מִיֵּינוֹ; וַיֵּדַע, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן.  וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן:  עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו.  וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ד' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי  שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ ". ( ט' ,כה' – כז' ).

אצל שם מצויין : "אלהי שם" ואילו אצל אחיו יפת מצוין : "יפת אלוהים". רבי יהודה הלוי בספר "הכוזרי" מבחין בין א-לוהים לבין י-ה-ו-ה.

א-לוהים הוא תכונה שאנו מייחסים לקב"ה. משמעות המילה היא חוזק ושלטון ולכן היא משמשת לא רק לתיאור הקב"ה, אלא גם למלכים, שרים, שופטים וכדומה. לעומת זאת , י-ה-ו-ה הוא שמו הפרטי של הקב"ה. ההבדל בין שני השמות, הוא כהבדל בין קריאה לאדם על פי תפקידו ( נהג, דוקטור, המפקד וכו'), לבין קריאה בשמו הפרטי. בצורה הראשונה, אנו מציינים תכונה חשובה ואילו בשנייה, אנו מעידים על יחס אישי.

ההכרה בא-לוהים יכולה לנבוע מחקירה פילוסופית. הפילוסופים היוונים, צאצאי יפת, הניחו שלכל  דבר בעולם ישנה סיבה הגורמת לו, וגם לסיבה ישנה סיבה, ורק בסוף מגיעים למסקנה שסיבת הסיבות הוא האל. לעומת זאת עם ישראל, צאצאי שם, מכירים את הקב"ה בשמו הפרטי. הם אינם מסתפקים בהוכחה שהוא קיים, אלא חווים את קיומו בצורה ישירה דרך התגלות.

נראה בהקשר לנושא דיוננו - השירות. שקיימת הבחנה במתן שירות הסיעוד וכיבוד האב בין שם לבין אחיו יפת. הדיוק במילים ותיאור האירוע, מוביל אותנו למסקנה, ששם היה בעל תודעת שירות ,הוא פרואקטיבי, זמין ונגיש, בעל יחס אישי ולא מנוכר לאביו, באמפתיה וברגישות. שם מכפיף את רגשותיו לערך  הנעלה של כבוד וכיבוד אב.

הדוגמא השלישית בפרשתנו , אצל העורב והיונה :" וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם; וַיִּפְתַּח נֹחַ, אֶת-חַלּוֹן הַתֵּבָה אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ--לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; .......וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה.  וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ... וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד. ( ח', ו' –יב' ).

גם העורב וגם היונה , מקבלים את אותה משימת שירות ושליחות - האם קלו המים ?

אך הבדל תהומי בין השניים, בכל הקשור להזדהות, למעורבות  ולהשקעה. העורב יוצא מהתיבה ונבהל מהמים ומחכה עד יבושת המים. ואילו היונה לא מוצאת מנוח לרגלה ולנפשה. היונה יוצאת מגידרה ופועלת מעל ומעבר למצופה, למלא את משימתה ואת השירות שהוטל עליה.

הדוגמא הרביעית, אצל קין והבל, עוד מפרשת "בראשית". שניהם עוסקים בשירות אמוני לקב״ה, באותה פעילות של הקרבת מנחה וקורבן. אך רק קורבנו של הבל התקבל על ידי הקב"ה . מדוע? כי הבל התאמץ והשתדל  יותר והביא קורבן ברוחב  לב: ״ויבא קין מפרי האדמה מנחה לד׳ ״ ורש״י מפרש, שהביא מן הגרוע. ״והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן וישע ד׳ אל הבל ואל מנחתו ואל קין ואל מנחתו לא שעה״ . קין זילזל ועסק במתן שירות אמוני כמצוות אנשים מלומדה, כמי שבא רק לסמן וי V . הוא בוחר משהו מינימליסטי מפרי האדמה וקומץ את ידו. ואילו הבל אחיו , מגדיל ראש ופועל ברוחב לב , משקיע ומתאמץ במתן השירות. הוא נותן מבכורות צאנו ומחלביהן. לא פלא שהלקוח לשירות במקרה זה, שהוא הקב"ה, איננו מרוצה מהשירות של קין  ודוחה אותו ומעדיף לקבל את שירות ההקרבה של  הבל.

התובנה של  ערך השירות בפרשתנו, הינו קו פרשת המים ,המבדיל בין אנשים שעוסקים באותו שירות ובאותן פעילות ומטרה דומים, אך ההבדל התהומי ביניהם, בא לידי ביטוי, בתפיסת השירות המוטל עליהם ,במאפיינים של,- דרך ועוצמת ההשקעה, ההשתדלות, ההתאמצות, היוזמה, רוחב הלב, הגדלת הראש, בתודעת שירות וביצירת חווית שירות.

כולנו לקוחות, הצורכים שירותים. המרכיב של איך וכיצד ניתן השירות, הוא משמעותי ובעל חשיבות רבה. אנו כצרכנים ולקוחות, מצפים מנותן השירות,- לאדיבות, ליחס, לנעימות, לחיוך, לזמינות ולנגישות. אנו מצפים מנותן השירות, שישרת אותנו  בתודעת שירות ושיגרום לנו כלקוחות, חווית שירות של וואהה....

לכן, לא אחת במקום של מסגרת שירות אחד, נפגוש שני עובדים  הנותנים שירות דומה, אך תהום פעורה ביניהם בכל הקשור לתודעת השירות וחווית השירות שהם גורמים למקבלי השירות.

כך אצל נח ואברהם, כך אצל שם ויפת, כך אצל העורב והיונה וכך אצל קין והבל.

החיבור למשמעות עושה את ההבדל בהנעת אנשים לבניית שירות ובנתינתו,- כך כאשר בונים תיבה של נח וכך כאשר בונים ספינה של הנסיך הקטן.

כמילות  השיר של חמוטל בן זאב בלחנו של בועז שרעבי ובביצועו: ״ לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב ואיך מוצאים את ההבדל שבין לקחת ולקבל, עוד תלמד לתת, לתת״.