מצב של גבולות ותקווה. מי המבול שיורדים ומכלים את דור המבול ,כקו פרשת המים שהוא הגבול בדמותה של התיבה. הגבול שבין הטמא לבין הטהור. הגבול שבין ייאוש לתקווה
פרשת נח- " וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן" –יישוב מנעד הדיאלקטיקה, לגבולות ותקווה
דיאלקטיקה {ביוונית διαλεκτική), היא השקפה פילוסופית הרואה את תהליך ההתפתחות בעולם הרוח או החומר בדרך של ניגודים ומאבק, בדרך הדרגתית או מהפכנית, עד שנוצרת אחדות הניגודים . זהו מונח הנגזר מפועל יווני שפירושו- "לשוחח". במקורו הוא היה: "אומנות השיחה, הדיון או הוויכוח"( ויקיפדיה).
פרשתנו יודעת להציג לנו מנעד דיאלקטי של מורדות ועליות ,בין עולם של כאוס, לבין עולם של סדר. בין עולם של שחיתות וחמס לבין עולם מתוקן. בין עולם של חדלון לבין עולם של תקומה. בין עולם של בלבול וחוסר גבולות, לבין עולם של גבולות. בין עולם של ייאוש, לבין עולם של תקווה.
הבה נבחן את התפתחות מנעד הדיאלקטיקה, לאורך פרשת בראשית ופרשתנו:
"וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ "(א', ב') – מצב של כאוס ,חוסר גבולות וייאוש.
" וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים, בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ" (א',ד') " יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, לְהַבְדִּיל, בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה " (א', יד' ) – מצב של גבולות בין חושך לבין אור ותקווה.
"ויְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"(ב',ב'). – מצב של גבולות ותקווה בין חול לקודש, בין עבודה למנוחה.
"וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה, אֶל הַנָּחָשׁ: מִפְּרִי עֵץ הַגָּן, נֹאכֵל.וּמִפְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַגָּן אָמַר אֱלֹהִים לֹא תֹאכְלוּ מִמֶּנּוּ, וְלֹא תִגְּעוּ בּוֹ: פֶּן תְּמֻתוּן. וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ, אֶל הָאִשָּׁה: לֹא מוֹת, תְּמֻתוּן" (ג' ב-ד')
-החטא הקדמון. מצב של שבירת הגבולות והאיסור האלוקי ,לא לאכול מעץ הדעת.
"וַיִּרְאוּ בְנֵי הָאֱלֹהִים (השופטים) אֶת בְּנוֹת הָאָדָם, כִּי טֹבֹת הֵנָּה; וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים, מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ".(ו, ב')- מצב של הכול מותר, פורקן ושחיתות. אין גבולות למוסר בסיסי. אין תקווה.
"וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי "(ו', ח')- מצב של גבולות ותקווה. היפוך אותיות , מנח של דור המבול לחן.
"וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס: (ו', יא')- מצב של כאוס, העדר גבולות וייאוש.
" וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ וּבָאתָ אֶל הַתֵּבָה אַתָּה וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ (ו', יז'-יח') - מצב של גבולות ותקווה. מי המבול שיורדים ומכלים את דור המבול ,כקו פרשת המים שהוא הגבול בדמותה של התיבה. הגבול שבין הטמא לבין הטהור. הגבול שבין ייאוש לתקווה.
"הָבָה נֵרְדָה וְנָבְלָה שָׁם שְׂפָתָם אֲשֶׁר לֹא יִשְׁמְעוּ אִישׁ שְׂפַת רֵעֵהוּ:..... עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל ד' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם ד' עַל פְּנֵי כָּל הָאָרֶץ(יא, ז').- המקרה של מגדל בבל ודור הפלגה ועונשו. במבט ראשון דומה למצב של בלבול וכאוס של שפות רבות והעדר תשתית בסיסית של תקשורת. אך במבט שני ,יש כאן הקמת גבולות של שפות, זהויות תרבותיות, עמים ולאומים, עם ההימנון הדגל והזהויות השונות - "בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם יַצֵּב גְּבֻלֹת עַמִּים" ( דברים,לב',ח').
"וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם"(יא', לא')- בסופה של פרשתנו אנו עדים ליצירת הגבול המהותי שבין עבר הנהר האחד לעבר הנהר השני. ממקום הדתהפוליתיאסטית מעברו המזרחי של הנהר, למקום הדת החדשההמונותאיסטית מעברו המערבי של הנהר. לכן, נקרא אברהם העברי, שחצה את קו פרשת המים מעברו האחד של הנהר לעברו השני.
פרשתנו מציגה את הייצוג המכונן בתודעתנו התיאולוגית ליישוב הדיאלקטיקה ,בכריתת הברית בין הקב"ה לאנושות המיוצגת על ידי נח ,בדמותה של הקשת בענן :" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל נֹחַ, וְאֶל בָּנָיו אִתּוֹ לֵאמֹר. וַאֲנִי, הִנְנִי מֵקִים אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְאֶת זַרְעֲכֶם, אַחֲרֵיכֶם. וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם, בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם; מִכֹּל יֹצְאֵי הַתֵּבָה, לְכֹל חַיַּת הָאָרֶץ. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא יִכָּרֵת כָּל בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ.....אֶת קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ .... וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר. וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ".( ט',א - יד).
במה זכתה הקשת בענן כמי שנבחרה לייצג את הברית ליישוב הדיאלקטיקה, לעולם של גבולות ותקווה ?
"קשת בענן היא תופעת טבע אופטית, הנוצרת כתוצאה משבירה, נפיצה והחזרה של קרני אור, בדרך כלל הכוונה היא לקשת הנובעת משבירת אור השמש. הקשת נראית בכיוון הנגדי למקור האור, לאחר שהאור נתקל בדרכו במקום בו נמצאות טיפות מים רבות בעלות צורה דומה, הגורמות יחד להיווצרות מראה ייחודי זה.הקשת מורכבת מצבעי הספקטרום, המסודרים לפי אורך הגל שלהם. נהוג לחלק את הספקטרום הרציף של הקשת לצבעים בדידים הקרויים "צבעי הקשת". הצבע האדום נמצא בצידה החיצוני של הקשת, ואחריו באים הצבעים כתום, צהוב, ירוק, כחול, ואילו הצבע הסגול נמצא בצידה הפנימי".( ויקיפדיה).
הקשת היא מרחב פלורליסטי, המכיל שונות של צבעים על מאפייניהם ותכונותיהם. הקשת מאופיינת בהצבת גבולות בין צבע לצבע. אין מהילה או ערבוב של צבע אחד למשנהו. צבעי הקשת חיים בסוג של הרמוניה, שלום, ערבות הדדית ופירגון של צבע לרעהו. אין חציית גבול או השגתו של צבע אחד כלפי חברו. ההרמוניה מייצרת סימפוניה של צבעים שמשרים אור ותקווה.
הקשת בצורתה כמו הפאראבולה של גאוס בסטטיסטיקה,(מתמטיקאי פיזיקאי ואסטרונום גרמני 1777-1855),מייצגת את ההתפלגות הנורמלית מתחת לפעמון הפאראבולה, שם נמצאים ה90%,שמשני צידיהם מוצבים הגבולות של ה5% ימינה וה5%שמאלה, המייצגים מצבים חריגים.
הקשת באותיותיה, מייצגת שלושה עוגנים : קבלה ,שותפות תקווה. אלו השלושה מבטיחים את הערבות ההדדית והסולידריות של צבעי הקשת השונים שמציבים מראה לאנושות ולבני האדם בקשת העמים, הלאומים והתרבויות בעולם, לייצר מרחבים של קבלת האחד את השני, שותפות ותקווה. שלושה יסודות אלו הם אבן השתייה לקיומה של ברית הקשת בענן.
הקשת בענן, מציבה אתגר, כיצד לדעת לקיים את הברית ולשומרה גם בתקופות של עננה ומשבר, כיצד ניתן לגרום לנשמה להפיק אור נעים גם במציאות של שמים עוטי ערפל, כאמרתו של הראי"ה קוק. הקשת בענן מציבה אתגר להתמודדות עם משבר והפיכתו לצמיחה ולהתחדשות. בנאומו באינדיאנפוליס בארה"ב בשנת 1959, אמר הנשיא ג'ון קנדי ,שהמילה משבר כתובה בסינית והיא מורכבת משני סימנים (危机), אחד מסמל'סיכון' ואילו השני מסמל "הזדמנות" אם רואים הזדמנות ב'משבר', הרי יכולים לשרוד כל משבר. למילה 'משבר', כפל משמעויות: 'משבר' מלשון קושי אבל גם 'משבר' בהקשר של לידה, כאשר היולדת מביאה חיים חדשים לעולם היא יושבת על המשבר (משנה ערכין א', ד').
הקשת בענן, בצורתה דומה לקשת היורה חיצים בקשתו של האדם. האם תכליתה תהא לטוב או לרע ? ההפטרה לפרשתנו עוסקת בשאלה זו : "הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ; וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּל. כָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח" (ישעיהו, נד', יז'). האדם שחתום על הברית עם הקב"ה, מסורה בידו הבחירה החופשית, האם הקשת תשלח חיצי אהבה ושלום ,או שתשלח חיצי רעל שמשחיתים ומחבלים. האם הקשת תשלח חיצי לשון נקיה ומוסרית, או תשלח חיצי לשון הרע.
ברית הקשת בענן, כמו תיחומן של גבולות בין צבעיה, קוראת לקביעת גבולות של תקווה ולא למציאות של העדר גבולות של ייאוש.המנון התקווה - "עוד לא אבדה תקוותינו התקווה בת שנות אלפיים". הוא גרסה קצרה של השיר "תִּקְוָתֵנוּ", שחיבר המשוררנפתלי הרץ אימבר, בעת שהתארח בעיר יאש שברומניה בשנת 1878. העיריאש מלשון- יאוש שאימבר בה הפך את היאוש לתקווה.
ברית הקשת, כמו הפרדת צבעיה, קוראת לגבולות של הפרדה בין רשויות שונות, על פי משנתו שלמונטסקייה (פילוסוף צרפתי 1689-1755 ), לפיצול סמכויות השלטון לרשויות נפרדות ועצמאיות – הרשות המחוקקת, הרשות השופטת והרשות המבצעת. המפעילות ביניהן "איזונים ובלמים", למנוע מגורם יחיד במדינה כוח מוחלט. עיקרון זה היה ידוע עוד מימי יוון העתיקה, והורחב הודות לעבודתו של מונטסקיה.
ברית הקשת שמיקומה בשמים, מציבה תמרור שאמנם השמים הם הגבול, אבל יש להיזהר לא להמר על קו הגבול השמיימי. כך בפרשתנו בניסיון הלא מוצלח שנכשל ,של דור יוצאי התיבה ,לבנות את מגדל בבל השמיימי. כך גם במיתולוגיה היוונית אודות דדאלוס ובנו איקרוס, שהיו כלואים במגדל וכיוון שדרך הים הייתה חסומה, החליט דדאלוס להימלט דרך האוויר. הוא הדריך את בנו ויחד הם בנו לעצמם כנפיים מנוצות ציפורים, כאשר הם מחברים את הנוצות בעזרת חוטים ושעווה או דונג. טרם המראתם הזהיר דדאלוס את איקרוס פן יגביה עוף ויתקרב לשמש שכן זו עלולה להמיס את כנפיו. איקרוס הצעיר והפזיז שהיה כה מרוצה מהבריחה וכה מתלהב מהתעופה, החל להתרומם מעלה ומעלה, שוכח את הוראות אביו. לאט לאט החל חום השמש להמיס את הדונג של כנפיו, ואיקרוס נפל מטה לתוך הים ומת.
ברית הקשת בענן בפרשתנו היא יישוב מנעד הדיאלקטיקה שראשיתה בבראשית והמשכה בפרשתנו וכך גם נהיה עדים לה בהמשך פרשות ספר בראשית.
דומה ששירו של אהוד בנאי –"גבולות", מסכם כראוי את דיוננו בפרשתנו : "ביני ובינך, בינינו לבינם, בין חושך לאור, בין יבשה לים, בין קודש לחול, בין המתוק למר בלי גבול, אין גבול לשום דבר. יש גבול לייאוש, אין גבול לתקווה, יש גבול לשנאה, אין גבול לאהבה, יש גבול למציאות, אין גבול לחלום, יש גבול למלחמות, אין גבול לשלום".
שבת שלום ומבורך
זאב ווה
ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)
