המערכה הששית, מותירה אותנו בטעם טוב, של אמונה, תקווה, אופטימיות, עם חוסן אמוני ונפשי
פרשת נח – "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר" - הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית בשש מערכות.
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,כיום מנכ"ל עמותת מלב"ב ולשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית (או הַלֶּמֶת; או הפרעת דחק בתר ־ חבלתית; באנגלית: Post-Traumatic Stress Disorder, בקיצור: PTSD) או בקיצור פוסט-טראומה, היא הפרעה פסיכיאטרית, מתחום הפרעות הקשורות לדחק וטראומה (Stress-and-trauma-related disorders), המתפתחת בעקבות חוויית אירוע המסכן את שלמותו הפיזית והנפשית של אדם (טראומה), כמו מעורבות במלחמה, בפיגוע טרור, בתאונת דרכים, בתקיפה מינית, באסונות טבע, בשריפה וכדומה. אין הכרח שהאירוע יהיה קיצוני על- פי אמות מידה אובייקטיביות ומספיק שהוא מעורר אימה. פוסט טראומה לרוב מלווה בתחושות של פחד, חרדה וחוסר אונים, בזיכרונות פולשניים של האירוע, בניסיונות להימנע מכל מה שיכול להזכיר את האירוע ובעוררות, דריכות וקושי להיות רגועים. התוצאה של כל אלו יכולה להיות פגיעה חמורה בניהול החיים לאחר האירוע הטראומטי.(ויקיפדיה, 13.10.19).
פרשתנו שנושאת את שמו של גיבורה – נח, על הפשט הצרוף במדרשים ובפרשנים לדורותיהם, מציגה לנו את תופעת -הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית, בשש מערכות.
כבר אבהיר תחילה, שאינני מנסה לטעון שנח סבל מהתופעה. אך כן ארצה לטעון שהמידע המונגש לנו בפרשתנו, בשכבות הטקסט, המדרשים והפרשנויות, מציגים לנו את התופעה במלוא עוצמתה.
אנו נפעמים נוכח התדרדרותו הדרמטית של נח בפרשתנו , מאיגרא רמא - "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ " ועד , לבירא עמיקתא, לשפל המדרגה – "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו ".
הבה נציג את תופעת הפרעת הדְּחָק הפוסט-טראומטית ,כפי שהיא משתקפת לה בפרשתנו , על פני שש מערכות. ננסה ללוות את התדרדרותו של נח על פני מופעי פרשתנו.
המערכה הראשונה – מייצרת חוויה ועדות, לעולם מושחת , אפל ודמוני, של כאוס ואנומליה, של גזל, שחיתות וחמס, של הכול בכל, אנרכיה של העדר מורא ואחריות, של איש את רעהו חיים בלעו. עולם שעומד להעלם, המייצרים לאדם כמו נח, סוג של תחושת אובדן ובדידות בעולם . למעשה יש לה כבר ביטוי בסיומה של פרשת בראשית, אותה קראנו בשבת שעברה : " וַיַּרְא ד', כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ד', כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ד', אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה, עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ד'. ( ו', ה'- ח') . המערכה הראשונה ממשיכה לה בפתח פרשתנו : "אֵלֶּה, תּוֹלְדֹת נֹחַ , נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה, בְּדֹרֹתָיו: אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ".( ו',ט').
רש"י מפרש : בְּדֹרֹתָיו - ויש שדורשים אותו לגנאי, לפי דורו היה צדיק ואילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום.....אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו. נח היה צריך סעד לתומכו. אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו ".
הנה לנו היכרות ראשונה עם הפרופיל האישיותי של נח. כשמו כן הוא- איש טוב ונח, אבל חלש, תלותי ונעדר עמוד שדרה איתן וחזק – הוא זקוק כל הזמן לתמיכה – "צריך סעד לתומכו".
כבר במבט ראשון אנו נוכחים בפער הגדול , בין התשתית האנושית השבירה Fragile) )של נח , אל מול האתגר הניצב לפניו – לשמש כמציל האנושות המושחתת. נראה זאת בהמשך.
המערכה השנייה – מייצרת לנח, עדות וחוויה מקרוב -24/7 ,של עולם מושחת לא אנושי, של טרור ופחד, ששיאה בהודעתו של הקב"ה לנח, על כוונתו לחסל כמעט את כוולם- האנשים החוטאים והמושחתים, ומצווה את נח ,לבנות תיבה ,שתשמש מחד, סוג של מתקן חילוץ והצלה לנח ולמשפחתו המצומצמת, אך מאידך, גם במהלך 120 שנות בניינה של התיבה, תשמש מוקד הזדמנות לאנשים הרעים, אולי להפוך לאנשים טובים.
בטריטוריית הזמן הזה, נתון נח בחוויות של איומים וניסיונות בלתי פוסקים לפגוע בו:" וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ, קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת הָאָרֶץ. עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר, קִנִּים תַּעֲשֶׂה אֶת הַתֵּבָה; וְכָפַרְתָּ אֹתָהּ מִבַּיִת וּמִחוּץ, בַּכֹּפֶר....... וַאֲנִי, הִנְנִי מֵבִיא אֶת הַמַּבּוּל מַיִם עַל הָאָרֶץ, לְשַׁחֵת כָּל בָּשָׂר אֲשֶׁר בּוֹ רוּחַ חַיִּים, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם: כֹּל אֲשֶׁר בָּאָרֶץ, יִגְוָע "( ו', יג'-יז').
מפרש רש"י: "עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת"- ולמה הטריחו בבניין זה, כדי שיראוהו אנשי דור המבול עוסק בה ק"כ (120)שנים ושואלין אותו מה זאת לך והוא אומר להם, עתיד הקב"ה להביא מבול לעולם אולי ישובו". אך רש"י גם מוסיף: "מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל " – " אף נח מקטני אמונה .היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (ז', ה'- ז').כדברי השיר:" מי שמאמין לא מפחד...". נח מייצג סוג של תשתית אמונית ונפשית רעועה , במעשה המבול, שנועד כמו מקווה, לטהר ולתקן את העולם .
המערכה השלישית –מייצרת לנח חוויה לא פשוטה של כניסה לתיבה ושהות בה קרוב לשנה: "וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי, אִתָּךְ; וּבָאתָ, אֶל הַתֵּבָה אַתָּה, וּבָנֶיךָ וְאִשְׁתְּךָ וּנְשֵׁי בָנֶיךָ אִתָּךְ. ...... וַיַּעַשׂ, נֹחַ: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ, אֱלֹהִים כֵּן עָשָׂה".(ו', יח', כב'). מפרש רש"י : "וַיָּבֹא נֹחַ, וּבָנָיו" – האנשים לבד והנשים לבד, לפי שנאסרו בתשמיש המיטה מפני שהעולם שרוי בצער".
הנה מגיע רגע האמת של הכניסה לתיבה והשהות בה- "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה בָּא נֹחַ, וְשֵׁם וְחָם וָיֶפֶת בְּנֵי נֹחַ; וְאֵשֶׁת נֹחַ, וּשְׁלֹשֶׁת נְשֵׁי בָנָיו אִתָּם אֶל הַתֵּבָה " ( ז', יג'). מפרש רש"י : "בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה "– למדך הכתוב שהיו בני דורו אומרים, אלו רואים אותו נכנס לתיבה, אנו שוברים אותה והורגין אותו. אמר הקב"ה- אני מכניסו לעיני כולם ונראה דבר מי יקום....." וַיִּסְגֹּר ד', בַּעֲדוֹ "- הגן עליו שלא שברוה, הקיף התיבה דובים ואריות והיו הורגים בהם". וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ, בַּתֵּבָה ". מפרש רש"י: - לבד נח זהו פשוטו ומדרש אגדה - גונח וכוהה דם, מטורח הבהמות והחיות ויש אומרים שאיחר מזונות לארי והכישו". נח חווה חוויות טראומטיות לא קלות, הוא נוכח במו עיניו במחיית העולם על אנשיו, שרק אתמול הוא היה חלק ממנו, בוודאי הכיר לא מעט אנשים. נראה אולי שאופיו הנח, חיבר אותו לאנשים. לא פשוט להיות עד לאפוקליפסה , לעולם שנמחה לנגד עיניך: "וַיִּמַח אֶת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם, וַיִּמָּחוּ, מִן הָאָרֶץ".
מסתבר שגם החיים בתיבה אינם גן עדן או דבש ,בלשון המעטה לנח. הוא נתון קרוב לשנה בסוג של מתקן דמוי כלא או צינוק, חשוך ללא אור, איבוד תחושה של זמן ונתון להגבלות של חיי אישות .לא פלא שמציאות חיים זאת במערכה השלישית, סוללת לנח עוד ביתר עוצמה , את הנתיב - בואכה להפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית בהמשך הפרשה.
המערכה הרביעית –בה חווה נח את חווית היציאה מהתיבה והתבוננות בתוצאות המבול : " וַיָּסַר נֹחַ, אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה, וַיַּרְא, וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה. (ח', ו'-יג').כאן , כמו בנפגעי הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית, מתחילה להתפתח אצל נח תחושה של רגשות אשמה- כך מלמדנו מדרש הנעלם,נח',כב': "כשיצא נח מן התיבה, פתח עיניו וראה את כל העולם כולו חרב, התחיל בוכה על העולם. אמר: ריבונו של עולם, אם בשביל חטאתי או בשביל השוטים תאבד עולמך, למה בראתן?".
יורשה לי להוסיף, שזאת חוויה שאני הקטן חוויתי בשנת 2004, עת השתתפתי במשלחת הסיוע של משרד החוץ, לאתר תשעה ישראלים נעדרים בעקבות אסון הצונאמי בתאילנד. קשה לתאר המראות שראיתי שם במו עיני ,בתופעה של – "וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה".
ואז בשיאה של המערכה, מתרחשת אצל נח הפרעת הדְּחָק הפוסט-טראומטית במלוא עוצמתה : "וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר; וַיִּתְגַּל, בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא, חָם אֲבִי כְנַעַן, אֵת, עֶרְוַת אָבִיו ".(ט',כ'-כג'). לצערנו הרב – "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק ", הופך להיות לאלכוהוליסט , המאבד את צלם אלוקים בהתנהגותו המבישה, נוכח ילדיו ובני משפחתו. בתיאור המדרש:"נתחלל ונעשה חולין" (בראשית רבה, לו',ג') חילל את עצמו וחֻלל. צערנו, הניסיון המקצועי והמחקרי מעיד על בריחה לאלכוהול וההתמכרות אליו, אצל חלק מנפגעי הפוסט טראומה.
ראוי כאן לציין את חברי אריה ארזי שבמאמרו המעמיק והיסודי הנסמך על מדרשים רבים: "נח לאחר המבול- היבטים פסיכולוגיים", דף שבועי של אוניברסיטת בר אילן, תשס"ז, מס' 675 , כותב: " כאשר אדם בעל אישיות כזו נכנס למשך שנה שלמה לתיבה, שהיא למעשה כלא, עם כל החיות והעופות, עובד בה עבודת פרך, אינו ישן שנה שלמה ברציפות, נפגע פיזית ע"י בעלי חיים והתנאים הקשים וגם מתנזר מחיי אישות- עמידותו הכללית נפגעת מאד, הוא אינו מצליח להשתקם ומגיב בתגובה פוסט טראומטית ".
מכאן, נח נעלם בפרשתנו, עד לאקורד הסיום :"וַיִּהְיוּ, כָּל יְמֵי נֹחַ, תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה, וַחֲמִשִּׁים שָׁנָה; וַיָּמֹת" . ( ט', כט'). עצוב וטרגי, כך לסיים את החיים, לאדם שנועד אולי לגדולות.
המערכה החמישית – כאן עושה לה התופעה של הפרעת הדְּחָק הפוסט-טראומטית בפרשתנו סוג של טרנספורמציה, מהאינדוידואל – נח, לקולקטיב- בדמות דור הפלגה אנשי מגדל בבל- האנושות שכביכול מתהווה, שהיא למעשה מתפרקת , בהעדר מנהיג, מחבר, מאחד, מרגיע ומוביל. נוכחת לה במערכה זאת, תחושה של אי ודאות.
מגדל בבל היא תוצאה ישירה של מאקרו פוסט טראומה, ממיקרו פוסט טראומה של נח. האנושות המתהווה כביכול, נעה לה בבקעת שנער, נעדרת כיוון, אין בידה waze מנהיגותי שיתווה לה הדרך. : "וַיְהִי כָל הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים. וַיְהִי, בְּנָסְעָם מִקֶּדֶם; וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה בְּאֶרֶץ שִׁנְעָר, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם.... .וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר, וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ, שֵׁם: פֶּן נָפוּץ, עַל ְּפנֵי כָל הָאָרֶץ". ( יא', א'-ד').
המערכה הששית – כאן לראשונה מתרחשת ההתערבות הטיפולית , בתופעה של הפרעת הדְּחָק הפוסט-טראומטית, של דור הפלגה, תוך שימוש בעקרונות הקמ"צ של סולומון ( 1914), בטיפולו בהלומי הקרב במלחמת העולם הראשונה. המודל שפיתח וקיים עד עצם היום הזה, הוא - קמ"צ- קרבה, מיידיות, ציפיה .
הנה האור המסתמן בסוף פרשתנו, כטיפול בפוסט הטראומה של האנושות המתהווה : "וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם, נָשִׁים: שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם, שָׂרָי, וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה, בַּת הָרָן אֲבִי-מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה".(יא', כט').וביתר שאת בפתחה של פרשת לך לך ,שאותה נקרא בשבת הבאה : "וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. וְאֶעֶשְׂךָ, לְגוֹי גָּדוֹל, וַאֲבָרֶכְךָ, וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ; וֶהְיֵה, בְּרָכָה. וַאֲבָרְכָה, מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ, אָאֹר; וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה".(לך לך , יב', א' ).
הנה הופעתו של אברהם, המייצג תשתית איתנה ויצוקה של קולקטיב עם חוסן נפשי ואמוני , כאנטי תיזה לנח.
הנה יישום העקרונות של הקמ"צ- קירבה , מיידיות ובעיקר – עיקרון הציפיה. יש כיוון, יש מנהיג , מה שהיה חסר מאד בעולם הקודם של נח.
המערכה הששית, מותירה אותנו בטעם טוב, של אמונה, תקווה, אופטימיות, עם חוסן אמוני ונפשי.
שבת שלום ומבורכת
זאב ווה
