פרשת פקודי – "וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת הַמְּלָאכָה" - שש"ת – שקיפות ,שיתוף, תודה

פרשת פקודי – "וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת הַמְּלָאכָה" - שש"ת – שקיפות ,שיתוף, תודה.

זאב ( ווה) פרידמן

פרשת פקודי חותמת את ספר שמות וגם מסיימת תהליך ארוך המשתרע על פני חמש פרשות של פרויקט הקמת המשכן במדבר.

הבה נסכים כולנו שלעם חברת העבדים היוצא ממצרים, זהו הפרויקט הלאומי הגדול ביותר והראשון שהוא זוכה להקימו, כעם המתהווה לאישיות קולקטיבית של חירות ועצמאות. פרויקט הקמת המשכן, הופך את עם ישראל לראשונה מפרופיל של מקבל (Being) לפרופיל של נותן Doing)). הקב"ה מעניק לראשונה לעם ישראל בפרויקט הקמת המשכן, את ערך הנתינה ההתנדבות והשותפות במפעל הלאומי.

פרשתנו מאירה לנו באור גדול, את שש"ת –ראשי התיבות של ערכי השקיפות ,השיתוף והתודה, הנדרשים מכל מי שעוסק בצרכי ציבור באמונה ובעיקר בניהול הקמת פרויקט לאומי ציבורי שניזון ממשאבים וכספים של הציבור.

משה המנהל את פרויקט הקמת המשכן, עוסק בפרשתנו בפירוט מייגע, ברזולוציות של הצהרת הון ציבורי, של הגשת דוח מאזן כספי ומילולי ,של הגשת מפרט כתב כמויות, המפרט את החומרים היקרים שמהם נבנה המשכן.

כבר למדנו : ״ חמור גזל הרבים מגזל היחיד, שהגוזל את היחיד יכול לפייסו להחזיר לו גזילו, אך הגוזל את הרבים, אין יכול לפייסן ולהחזיר להן גזילן ״ (תוספתא, בבא קמא, י׳, ח׳).

משה רבנו, מציב סטנדרט גבוה של ערך השקיפות, באור השמש, כפי שטבע את האימרה המכוננת, לואי דמביץ ברנדייס (1856-1941 ) שהיה יהודי ציוני שכיהן כשופט בית המשפט העליון בארה"ב: "אור השמש הוא המטהר הטוב ביותר, ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר", באומרו כך, התווה השופט ברנדייס את עיקרון השקיפות במערכות הציבוריות כתרופה לשחיתות. התורה שבדרך כלל חוסכת במילים, מותירה מקום נרחב בפרשתנו לדיווח המפורט של משה, לפני כל העם, בשקיפות מלאה, את מפרט פרויקט הקמת המשכן.

משה מבין שאין להסתפק רק בעשייה בצרכי ציבור באמונה, אלא העשייה צריכה גם להיראות. פרשתנו חותמת במילים: " לְעֵינֵי כָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בְּכָל מַסְעֵיהֶם" (מ', לח').

משה יודע ומבין שבעשייה בצרכי ציבור, אתה חשוף לקיטורים , תלונות, רינונים וחשדות, מצד הציבור אותו אתה משרת. לכן, הטיפול המונע ,כנגד כל הללו ,היא השקיפות וחובת הדיווח של אַחְרָיוּתִיּוּת Acountability ))- אור השמש כחומר החיטוי היעיל ביותר.

מדרש תנחומא על פרשתנו, מספר לנו:״אלה פקודי המשכן..., ולמה עשה משה חשבון? הקב״ה מאמין בו, שנאמר : ״עבדי משה בכל ביתי נאמן (במדבר, יב׳, ז׳), ומשה נתן חשבון? אלא מפני ששמע ליצני הדור שהיו משיחין אחריו...ומה היו אומרים? היו מסתכלין מאחוריו ואומר אחד לחברו: ״ראה צוארו, ראה שוקיו, אוכל משלנו, שותה משלנו, וחברו משיב, אדם שנתמנה על מלאכת המשכן, על ככרי כסף ועל ככרי זהב, שאין לו חקר ולא משקל ולא מנין, מה אתה רוצה, שלא יהא עשיר ? , כששמע משה כן אמר:״חייכם, כשנגמרה מלאכת המשכן, אני נותן להם חשבון״, כיון שנגמרה, אמר להם:״אלה פקודי המשכן״.

התלמוד במסכת יומא (לח ע״א), מספר לנו על מיקור החוץ ( (Outsourcing של ספקי שירות לבית המקדש - בית גרמו , ספקי שירות הלחמים ובית אבטינס ספקי שירות הבשמים: "שהיו בקיאין במעשה לחם הפנים ומעולם לא נמצא פת נקייה ביד בניהם, שלא יאמרו ממעשה לחם הפנים ניזונים . גם בית אבטינס שהיו בקיאין במעשה קטורת, ומעולם לא יצאה כלה מבושמת מבתיהם וכשהיו נושאין אשה ממקום אחר, מתנין עמה, שלא תתבשם, שלא יאמרו: ממעשה הקטורת מתבשמין ״.

לערך השיתוף כבר התוודענו בפרשה הקודמת : "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".משה עוסק בפרויקט הקמת המשכן , ב"ויַּקְהֵל" -בשיתוף מלא של כל הציבור.

חשיבותו של ערך השיתוף במשנתו של משה כאחראי על ניהול הקופה הציבורית: "איש אמונות זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן. שנו רבותינו, אין ממנין שררה על הציבור בממון פחות משנים, והרי אתה מוצא שהיה משה גזבר לעצמו, וכאן אתה אומר אין ממנין פחות משניים, אלא אף על פי שהיה משה גזבר לעצמו, הוא קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר:" אלה פקודי המישכן אשר פקד משה אין כתיב כאן אלא אשר פקד על פי משה על ידי משה ביד איתמר (שמות רבה וילנא פקודי פרשה נא').

הנה הגענו השבת בפרשתנו, לשלב הסופי ולקו הסיום במרתון המדבר. זה הזמן המתאים לעצב קוד התנהגות של ערך התודה והכרת הטוב. יש לכך מקום מובנה ,בשיעור האחרון של סמינר הלמידה שמשלים בפרשותינו, את המסלול החינוכי החברתי והטיפולי בתהליך השינוי מעבדות לחירות.

שבת פרשתנו ניצבת בסימנו של יום האישה הבינלאומית. הבה נבחן את הקשרו של יום זה לערך התודה והכרת הטוב.

כבר לפני שבועיים בפרשת כי תשא, עסקנו בין השאר במאמרנו על ההכלה, במעשה הקמת הכיור ונשות ישראל :"וּמָשַׁחְתָּ אֶת הַכִּיֹּר, וְאֶת כַּנּוֹ; וְקִדַּשְׁתָּ, אֹתוֹ....וַיָּשֶׂם, אֶת הַכִּיֹּר, בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד, וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ; וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם, לְרָחְצָה" (מ', יא'- ל'). וגם בפרשת ויקהל מהשבת שעברה: " וַיַּעַשׂ, אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת, וְאֵת, כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת בְּמַרְאֹת, הַצֹּבְאֹת, אֲשֶׁר צָבְאוּ, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" ( לח', ח').

מדרש תנחומא שופך אור על החיבור המיוחד שבין הקמת הכיור והמראות הצובאות של נשות ישראל : בזכות אותן המראות שהיו מראות לבעליהן ומרגילות אותן לידי תאווה, מתוך הפרך העמידו כל הצבאות..... אמר לו הקב"ה למשה : משה, על אלו אתה מבזה? המראות האלו הן העמידו כל הצבאות הללו במצרים. טול מהן ועשה מהן כיור נחושת וכנו לכוהנים, שממנו יהיו מתקדשין " .

נשות ישראל , בסוף ספר שמות, באירוע "המראות הצובאות" ,שהתעקשו וניהלו מאבק עיקש, כנגד הממסד בראשות משה וביקשו אף הן לקחת חלק בהקמת המשכן במדבר, בכך שביקשו לתרום את מראות הנחושת מתקופת מצרים, להקמת כיור הנחושת. משה בתחילה מסרב ולא משתף איתן פעולה ורק בהתערבותו של הקב"ה, הן יוצרות תקדים, הן משתתפות ונוטלות חלק בהקמת המשכן במפעל ההתנדבות,- מהדרה להכלה.

הכרת הטוב והתודה לנשים שבזכותן נגאלנו ממצרים, כפי שלמדנו בפרשה הראשונה של ספר שמות, בא לידי ביטוי בפרשתנו בקבלת תרומתן של הנשים ,של מראות הנחושת שבידן, לעשיית כיור הנחושת, שהיה הכלי היחיד במשכן ללא מידות , ומהותו בתהליך השינוי מטומאה לטהרה.

הבה נכיר תודה לנשות ישראל - "בזכות נשים צדקניות שהיו באותו הדור, נגאלו ישראל ממצרים"( סוטה, י'א, עמ' ב').

הנה לנו שיעור מאלף בפרשתנו אודות ערך הכרת הטוב והתודה.

בדרך כלל הכיוון הוא ,מהאדם למטיבו - הקב"ה. אך בפרשתנו כאמור, הכיוון הוא מהקב"ה לאדם ובמקרה הנדון- לנשות ישראל.

עד כמה חיינו יראו אחרת במערכות יחסים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לחברו, בלווית החן של הכרת הטוב והתודה. עד כמה מילה אחת – תודה ,עושה את כל ההבדל, ובכוחה להשפיע על איכות חיינו. עד כמה אנו נפגעים ומאוכזבים ובצדק, לא אחת, במצבים של ציפייה, לקבל פירגון ,משוב חיובי ומילה טובה של הכרת הטוב והתודה, על מעשה טוב שעשינו לזולתנו, ואיננו זוכים לקבל זאת. עד כמה אנו מצפים לקבל מילה טובה במקום עבודתנו, במשפחתנו, בקהילתנו ובקרב חברינו. עד כמה מוכרים לנו אותם אנשים שסובלים מקושי מובנה בפיהם, סוג של נכות חברתית ורגשית, לומר תודה. שהרי בידוע הוא, שלפרגן ולומר תודה והבעת הערכה, אינם דורשים תקציב כספי מיוחד. עד כמה, פירגון ומילה טובה גורמים להנעת אנשים ועובדים. זה תלוי רק בנו, כהורים, כמנהלים וכחברים.

כך נכון ונאה לסיים את פרויקט הקמת המשכן ואת המסע המדברי בתהליך השינוי של עם ישראל ,מעבדות לחירות, במילה אחת – תודה.

הנה שלושה הערכים של שש"ת –שקיפות, שיתוף ותודה, מוטמעים בפסוק אחד בפרשתנו : "וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד', כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה"( לט', מג').וַיַּרְא – ניראות ושקיפות , עָשׂוּ – לא משה עושה לבדו, אלא בשיתוף של הרבים. וַיְבָרֶךְ- גם משה מיישם בברכתו ,את ערך התודה והכרת הטוב .

מרתק לראות כיצד נושא דיוננו בפרשתנו – בערכים של שש"ת , מחבר את מלאכת הקמת המשכן, לששת אחר – ששת ימי בראשית, של מלאכת בריאת העולם.

הבה נראה כיצד אקורד הסיום של הקמת המשכן בפרשתנו:" וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמְּלָאכָה...... וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת, מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד; וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶת מֹשֶׁה, כֵּן עָשׂוּ" ( לט', לב'-מג'). וַיְכַל מֹשֶׁה, אֶת-הַמְּלָאכָה"( מ', לג'). מתכתב לו במילות המפתח עם סיומה של מלאכת בריאת העולם במעשה בראשית : "וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד; וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר, יוֹם הַשִּׁשִּׁי. וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה; וַיִּשְׁבֹּת בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה. וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי, וַיְקַדֵּשׁ אֹתוֹ: כִּי בוֹ שָׁבַת מִכָּל-מְלַאכְתּוֹ, אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית, ב', א'-ג').

באקורד הסיום של ששת ימי בריאת העולם בבראשית ושל שש"ת ערכי הקמת המשכן בפרשתנו, מתנגנות להן באוזנינו מילות השיר של עוזי חיטמן ,בהכרת הטוב והתודה: "תודה על כל מה שבראת, תודה על מה שלי נתת . על אור עיניים, חבר או שניים על מה שיש לי בעולם, על שיר קולח ולב סולח שבזכותם אני קיים".

חזק חזק ונתחזק.

שבת שלום וחודש מבורך

זאב ווה

חריזה לשבת,

עַנָּנָה וְהַגָּנָה / דוד אשל

"וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן וְלֹא יִסְעוּ עַד יוֹם הֵעָלֹתוֹ" (שמות, מ'/37)

יֵשׁ יוֹם שֶׁבּוֹ עוֹלָה זְרִיחָה

כֻּלּוֹ מֵאִיר כֻּלּוֹ שִׂמְחָה,

וְגַם אִם לֹא רוֹצִים

יֵשׁ יָמִים שֶׁהֵם "קֹצִים" .

הַחִיּוּךְ הוּא הַבָּעֶה עֲמוּסַת מוּבָנִים

וְיֵשׁ לוֹ הַרְבֵּה שִׁמּוּשִׁים וּגְוָונִים,

אִם מֵעַל רֹאשֵׁנוּ עָנְנָה

הַחִיּוּךְ הוֹפֵךְ לְמִגְּנֵנָה,

הוּא גַּם מָזוֹר וַאֲרוּכָה

לְאֶנֶרְגִיָּה נְמוֹכָה.

עִם חִיּוּךְ אֶפְשָׁר מְדֻכָּא לְהַצִּיל

כְּמוֹ עִם תַּבְלִין...אֶת הַתַּבְשִׁיל.

חִיּוּךְ יְחַפֶּה עַל כָּל בֶּכִי

גַּם עַל זֶה שֶׁפָּרַץ...בִּגְלַל סְטִירַת לֶחִי.

לַחוֹלֶה הַחִיּוּךְ הוּא חַמְצָן

אַל תִּהְיֶה... בִּתְּרוּפָה זוֹ קַמְצָן.

עִם חִיּוּךְ...גַּם הַקּוֹר הוֹפֵךְ לְחָמִים

וְכָל מִינֵי קְשָׁיִים... נֶעֱלָמִים.

חִיּוּךְ מוֹסִיף עַל קְמָטִים

אֲבָל אִתּוֹ...עֲצוּבִים לֹא מֵתִים.

חִיּוּךְ אֶל אִישָׁה בּוֹדֵדָה

הוּא כְּמוֹ לָתֵת...בּוּבָּה לְיַלְדָּה.

וְחִיּוּךְ הַנִּשְׁלָח אֶל גֶּבֶר בּוֹדֵד

הוּא כְּאִלּוּ הִבְרַחְתָּ מִמֶּנּוּ שׁוֹדֵד.

עִם חִיּוּךְ בַּנְּהִיגָה

גַּם פְּקָק תְּנוּעָה הוּא חֲגִיגָה.

חִיּוּךְ מֵבִיא אִתּוֹ שִׂמְחָה

בְּלִי מַאֲמָץ וּבְלִי טִרְחָה.

חִיּוּךְ מְחַבֵּר בֵּין פְּרוּדִים

וְאִתּוֹ נִשְׁאָרִים תָּמִיד יְדִידִים.

אִם רַק יְחַיְיכוּ... יֵיעָלְמוּ הָרִיבִים

גַּם אִם יַעַמְדוּ...רוֹבִים מוּל רוֹבִים.

עִם חִיּוּךְ גַּם בְּלִי סִיבָּה

הַחַיִים הֵם ...מְסִיבָּה.

וְחִיּוּךְ בְּלִי עִילָה

יִמְנַע כְּאֵב וּמַחֲלָה.

אֲפִילוּ חִיּוּךְ שֶׁל תִּינוֹק בֶּן יוֹמוֹ

שׁוֹבֶה לְבָבוֹת וְלֹא רַק שֶׁל אִמּוֹ.

וְעִם חִיּוּךְ...תָּמִיד צוֹחֲקִים

וְאֶת זֶה אוֹהֵב...גַּם אֱלוֹקִים.

"נַהֲפוֹךְ הוּא" בְּדַמֵּנוּ

נָכוֹן לְאָז וּלְיָמֵינוּ.

חזק. חזק. ונתחזק !

חודש נפלא,

שבת שלום על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

‍