פרשת קדושים – " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם... וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ " – הזר שבקרבנו

לִימֵי הָעַצְמָאוּת, הַזִּכָּרוֹן וְהַגְּבוּרָה,הֵם לָנוּ הָפְכוּ לְיָמִים קְדוֹשִׁים

פרשת קדושים – " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם... וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ " – הזר שבקרבנו

זאב ( ווה) פרידמן

פרשתנו היא פרשה מכוננת לעיצובה של קהילת "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ", לביצור דמותנו המוסרית והערכית, כיחידים, כחברה, כמדינה וכעם. פרשתנו מניחה את התשתית למשמעות האמיתית

של :" כל אדם נברא בצלם אלוקים".

הנה ניצבת לנו פרשתנו בין פסח, שהוא חג החירות והיציאה משעבוד לגאולה ,לבין חג השבועות שהוא חג מתן תורה, שמעניק לנו את זהותנו הרוחנית והערכית כעם סגולה.

פרשתנו ניצבת על גשר השואה והתקומה , המתוח , בין יום השואה והגבורהשבו אנו מתייחדים עם קדושי השואה ,לבין יום הזיכרון לקדושי צה"ל ויום העצמאות שחולל את תקומתנו במדינתנו העצמאית והריבונית.

פרשתנו פותחת בקריאה : " וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם" ( יט', א').זאת המשמעות של בריאתנו בצלם אלוקים. כך נלמד בהמשך פרשתנו , שאין קריאת" קְדֹשִׁים תִּהְיוּ ", קוראת לנו רק לעשיית צדק חברתי כמילוי חובה וציות לכללים ולחוקים בלבד, אלא קוראת, לעשיית צדק חברתי באהבה.

לא זו אף זו, עשיית הצדק החברתי מחויבת כלפי כל אדם שנברא בצלם אלוקים.כן, גם לגר התושב ולאדם הזר שחי עמנו. עלינו לא רק לעשות עמו צדק חברתי ולא לפגוע בזכויותיו ובאיכות חייו,אלא עלינו לאהוב אותו כמונו: " וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר, בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ, אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם".

( יט', לג- לד).

קהילת קדושים היא גם קהילת הזיכרון שמחברת אותנו לארץ מצרים, שבו היינו זרים וסבלנו משלילת זכויות יסוד, של כבוד האדם וחירותו.

כך קהילת הזיכרון שיצאה ממצרים, חוותה לצערנו את תסמונת היהודי הנודד, שתויג בשבילי ההיסטוריה ובנתיבי מדינות העולם השונות, כאדם זר לא לגיטימי שבו יש לפגוע . כך הזיכרון הקולקטיבי ההיסטורי של העם היהודי, יודע לספר לנו, כיצד נהגו בנו בני המקום בגלויות השונות והתייחסו אלינו, כפי שהגדיר זאתיהודה לייב פינסקר ( 1821-1891) ממנהיגי הציונות בספרו- "אוטואמנציפציה" (1882): "היהודים בגולה בעיני הגויים, הם כמו המתים בארץ החיים".

הנה מציבה לנו פרשתנו במרכז הווייתה של קהילת קדושים, את האדם הזר ,מהגר העבודה שחי בקרבנו.

דומה שישנה כאן קריאה לכל אחד מעמנו , לבחון בהתבוננות פנימית את – הזר שבתוכנו, לא רק שגר פיזית במחיצתנו- שכונתנו, עירנו, מדינתנו. אלא , גם בחינת הגן הפנימי שלנו, שנקרא- הזר, האחר והשונה. באיזו מידה אנו מסוגלים, להכיל אותו בתוכנו- בליבנו ובתודעתנו, לא כמצוות אנשים מלומדה ולא רק כציות לכללי הסדר החברתי, אלא להכילו ולהטמיעו בתוכנו –באהבה. כפי שפרשתנו תובעת מעמנו- "וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ". מדוע ? - כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי, ד' אֱלֹהֵיכֶם". כך גם במקום אחר יוצאת הקריאה: " וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ, וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ". (ויקרא כ"ה, ל"ה).

האתגר שמציבה לנו פרשתנו אינו פשוט בכלל. שהרי ,היצר הטבעי לא אחת מוביל אותנו למרחב

הקסנופוביה- שנאת הזר. מרחב זה מייצר תפאורה של סטריאוטיפים, סטיגמות, שעומדות בסתירה לערכים של קהילת קדושים.

כך יעקב אבינו חווה תלאות וקשיים פיזיים, נפשיים ורגשיים, בהיותו מהגר העבודה הראשון, בארץ זרה. יעקב ,מהגר העבודה - העובד הזר, אינו נקלט כפי שמצופה היה וכך הוא מספר בכאב : " ואתנה ידעתן כי בכל כוחי עבדתי את אביכן ואביכן התל בי והחלף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלוקים להרע עמדי" (בראשית, ל"א, ו' – ז').

האם בכלל אנושי, לעבור כברת דרך מקסנופוביה ,לרום המעלה- לאהבת הזר ,גר התושב ?

כן, פרשתנו דורשת מעמנו לעשות זאת. כך תורתנו הקדושה מזכירה ב 36 מקומות את החובה היהודית כיצד לנהוג "בגר ותושב" שבקרבנו: "תניא – ר' אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורהבשלושים ושישה מקומות ואמרי לה בארבעים ושישה מקומות בגר? מפני שסורו רע. מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו, כי גרים הייתם בארץ מצרים". תניא – ר' נתן אומר, מום שבך אל תאמר לחברך" ( בבלי, בבא מציעא נ"ט ע"ב).

כך הטיבה הסופרת רבקה מרים להאיר לנו את מורכבות האתגר בפרשתנו- אהבת הגר והתושב שבקרבנו : "האדם הוא זר בעולם. הוא נולד לתוך החיים בלי לדעת מה הם, וכל ימיו הוא עמל להבינם, לתת בהם סימנים. כל ימי חייו עוברים עליו בניסיון להכות שורש, להגיע לתחושה של קבע ובית. לעיתים קרובות הוא מדמה שאכן הצליח בכך והוא מסב לו שאנן, מרופד בביתו, במשפחתו ובחייו. עד שבאים הימים וטופחים על פניו, מפריעים בו כרוח פרצים, מגלים לו שהוא תושב של ארעי..... אחד החיובים היחידים בהם מחויב יהודי בליל הסדר, שלא כמו לגבי רובה של ההגדה שיש בה, בעצם, הרבה אפשרויות בחירה, היא אמירת "ארמי אובד אבי", בפרשה הזאת מוזכרת הגרות שלנו בארץ לא לנו, ומולה באה השמחה על כך ששבנו לארץ אבותינו..... יש מעט מקומות שבהם יש ציווי לאהוב, מדובר בשלושה, בראשון זה שבקריאת שמע, מדובר בציווי לאהוב את הבורא. בשני המקומות האחרים נאמר שיש לאהוב מישהו כמוך. כך לגבי הרע וכך לגבי הגר". (רבקה מרים, שבת, מקור ראשון א' סיון תשס"ז 18.5.07).

הבה נעלה בדעתו, כיצד היה נראה עולם הזקנים והנכים הסיעודיים, ללא המטפלים הזרים .

אנו לא אחת נוכחים במעמד של הספדים בלוויות, כשאחד הילדים נושא בשפה האנגלית, מילות הכרת הטוב והתודה לעובד הזר שטיפל במסירות באביו או באימו הזקנים והעניק להם סוג של איכות חיים בתוחלת חיים.

האם מישהו מעלה בדעתו, כיצד היו נראים עבודות הבניה , החקלאות ושירותי הניקיון וכו', שמוגדרים בשפה המקצועית הסוציולוגית-השוק המשני , ללא העובדים הזרים.

פרשתנו קוראת לנו, לא לאחוז במוסר כפול . עלינו להעניק יחס, כבוד ואהבה ,לאדם הזר שבקרבנו.

מיהו גר התושב שבקרבנו ?

"איזהו גר תושב, זה גוי שקבל עליו שלא יעבוד עבודה זרה עם שאר המצוות שנצטוו בני נח"

(רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ד הלכה ז').

"ומי שאינו שייך לעם היהודי, דינו כבן נח ואינו חייב אלא בז' מצוות של בן נח, או לכל היותר דינו כגר תושב" (הרב גורן תשמ"ג עמ' 150 מתוך צבי זוהר ואברהם שגיא – גיור וזהות יהודית

עיון ביסודות ההלכה מכון שלום הרטמן מוסד ביאליק ירושלים תשנ"ז 1997 עמ' 224).

הרב משה אביגדור עמיאל ( 1882-1946) כיהן כרבה הראשי של תל אביב. ראו את תפיסתו היהודית הדמוקרטית הנאורה לנושא דיוננו ,בספרו"לנבוכי התקופה": "הן מדינת היהודים אפילו בימיה הטובים ביותר, הייתה קטנה וחלשה. היא הייתה מוקפת שונאים ומתנגדים מכל העברים, ומפני טעמים מדיניים ודתיים חשבו מתנגדיה תמיד להחריבה ולהכריתה. ואם מדינה קטנה ומוקפת באויבים מכל העברים מחוקקת חוקים שווים לגר ולאזרח, הרי היא עצמה חותרת חתירה גדולה תחת בניינה. ואף על פי כן נתנה התורה מקום לחתירה הגדולה. תחת כל קיומה של המדינה, מפני חירות הפרטים הזרים, שבחרו להתיישב במדינה הקטנה , זו מדיניות היהדות". (הרב משה אביגדור עמיאל, לנבוכי התקופה – פרקי הסתכלות במהות היהדות עמ' 80).

כיצד עלינו לנהוג בעובד הזר ?

" אין משיבין אותו (את הגר התושב) בספר ולא בנוה רע, אלא בנוה יפה באמצע ארץ ישראל,

במקום שאומנותו יוצאה, שנאמר: "עמך ישב בקרבך במקום אשר יבחר באחד שעריך בטוב לו, לא תוננו" (מסכת גרים פרק ג' הלכה ד').

"וכן יראה שנוהגין עם גרי תושב בדרך ארץ וגמילות חסדים כישראל, שהרי אנו מצווין להחיותן

שנאמר: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, ..... ציוו חכמים לבקר חוליהם ולקבור מתיהם עם מתי ישראל ולפרנס ענייהם בכלל עניי ישראל מפני דרכי שלום, הרי נאמר טוב ד' לכל ורחמיו על כל מעשיו ונאמר – דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". (הרמב"ם הלכות מלכים ה', יב').

כך גם בהנחיה עכשווית : "שחוזה עבודה של עובד זר חייב להיות בשפה המובנת לו ולכלול פרטים רבים הקבועים בחוק, לרבות חובת המעביד לספק לעובד הזר ביטוח רפואי ודיור הולם" (סעיף 1 לחוק העובדים הזרים , איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הולמים) (התשנ"א – 1991).

אז כיצד באופן מעשי לעבור למוד של אהבת הזר, כמוך ?

הרב אליהו אליעזר דסלר (1892-1953)המכונה גם "המכתב מאליהו" נחשב לאחד מגדולי בעלי המוסר בשיטת קלם במאה ה-20. מציג לנו את הפרקטיקה :" נתינה ועשיה יביאו לאהבה. מילת אהבה גזורה מהמילה יהב(בארמית) לשון תן. שהנתינה מביאה לאהבה. הנתינה לבריות מביאה לאהבת הבריות, הקרבה ונתינה לאומה מביאה אהבת האומה, והנתינה ומסירות לכבוד הבורא מעוררת אהבת השם. ככל שמרבה האדם לתת וככל שגדלה הקרבתו והתאמצותו לתת אף שקשה לו, כן גדל הקשר ועבותות האהבה מתרבים, זוהי סיבת אהבת האומן למלאכתו. והאם לבנה עמל רוחה, חיבת הסופר לפרי רוחו והרב לתלמידו, ורוב האהבה כריבוי הנתינה.

אולי זאת הפרקטיקה בדברי מיכה המורשתי : " הִגִּיד לְךָ אָדָם, מַה טּוֹב; וּמָה ד' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ, כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד, וְהַצְנֵעַ לֶכֶת, עִם אֱלֹהֶיךָ".( מיכה , ו', ח'). גם את החסד יש לעשות באהבה .

מבחן אהבת הזר שבקרבנו, דורש מעמנו תובנה עמוקה בקְדֹשִׁים תִּהְיוּ שבתוכנו -בסדר החברתי ,המוסרי והאנושי שבתוכנו. קריאתה של הסופרת אמונה אלון מסייעת לנו לעמוד במבחן :

"קל לקבל את מי שמוכר לנו, את מי שדומה לנו, את מי שאנחנו יכולים לראות בו, במודע או שלא

במודע, השתקפות של עצמנו, כפי שאנו מכירים את עצמנו, או כפי שהיינו רוצים להיות. הרבה יותר קשה לקבל את הזר, את השונה, את זה שמשקף לנו חלקים בלתי מוכרים באישיותנו, חלקים שאולי איננו רוצים כלל להכיר. ומכאן שנאת הזרים, אשר מי כמונו, היהודים, חווה אותה על בשרו לאורך הדורות. אצלנו לעומת זאת, יש אפשרות לא רק לקבל זרים, אלא אף לאהוב אותם:...ולגייר בקבלה ובאהבה, גם חלקים זרים בתוך אישיותנו, בטרם נתייצב למרגלות הר סיני לקבל, מחדש, את התורה ואת עצמנו" (אמונה אלון, "שבת בשבתו" במדבר תשס"ז, 1170).

"קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם".

שבת שלום וחג עצמאות שמח

זאב ווה.

חריזה לשבת -בֹּקֶר וְעֶרֶב ,יום הזיכרון !, יום העצמאות ! / דוד אשל

בַּבֹּקֶר, בֵּית הַקְּבוּרָה

בָּעֶרֶב... מָחוֹל,

בָּעֶרֶב, שִׂמְחָה וְשִׁירָה

בַּבֹּקֶר... הַשְּׁכוֹל.

בַּבֹּקֶר, טֶקֶס צְבָאִי

בָּעֶרֶב, הַדְלָקַת מַשּׂוּאוֹת,

בַּבֹּקֶר, בֶּכִי וּנְהִי

בָּעֶרֶב, הַעֲנָקַת תְּשׂוּאוֹת.

נוֹשְׁקִים זֶה לָזֶה הַשְּׁנַיִם

שְׁכוֹל וְעַצְמָאוּת,

גַּם בֹּקֶר גַּם עֶרֶב לַחוֹת הָעֵינַיִם

וּשְׁנֵיהֶם הֵם לָנוּ, תְּעוּדַת הַזֶּהוּת.

יְמָמָה רוֹדֶפֶת יְמָמָה

שְׁתֵּי יְמָמוֹת בְּשָׁנָה,

מְסַפְּרוֹת אֶת תְּקוּמַת הָאֻמָּה

וּמְעַצְּבוֹת אֶת חָסְנָהּ.

חִבּוּק הַשַּׁכּוּלִים

וְזִכְרוֹן הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת,

סִפּוּרָם שֶׁל הַנּוֹפְלִים

יַעֲצִימוּ אוֹתָנוּ לְדוֹרוֹת.

וּכְשֶׁקֶּרֶן הַשֶּׁמֶשׁ נִשְׁבֶּרֶת

וְהָעֶצֶב שָׁרוּי בַּחֲרִיצֵי הַפָּנִים,

מַתְחִילִים בַּחוּצוֹת לִשְׁמֹעַ "וּלְתִפְאֶרֶת..."

וְהִיא בִּזְכוּתָם שֶׁל אוֹתָם הַבָּנִים.

הַדֶּלֶת נִפְתַּחַת לְאַט

הַפְּסִיעוֹת זְהִירוֹת,

יוֹם הַזִּכָּרוֹן פּוֹסֵעַ לִקְרַאת

הַדְלָקַת מַשּׂוּאוֹת וְאוֹרוֹת.

כָּבוֹד וְיִרְאָה אָנוּ רוֹחֲשִׁים

לִימֵי הָעַצְמָאוּת, הַזִּכָּרוֹן וְהַגְּבוּרָה,

הֵם לָנוּ הָפְכוּ לְיָמִים קְדוֹשִׁים

"קְדֹשִּׁים תִּהְיוּ", גַּם לָהֶם, הִתְכַּוְּנָה הַתּוֹרָה.

יְמֵי הָעַצְמָאוּת וְהַשְּׁכוֹל

קְדֻשָּׁה יֵשׁ בָּהֶם וְאֵינָם יְמֵי חוֹל.

שבת מבורכת על כל בית ישראל

וחג עצמאות שמח

בלהה ודוד אשל

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********