פרשת קרח- "וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" – אפקט השקד

ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *

אָפֶקְט (affect)בפסיכולוגיה, הוא ההתנסות או התחושה של רגש כתגובה לגירוי. האפקט הוא מצב תגובתי נפשי וגופני של האדם, כתגובה לאירועים פנימיים או חיצוניים. תגובה זו נמשכת כל זמן שהאירוע מוסיף להיות משמעותי עבור האדם החווה אותו. האפקט מתייחס לרגשות ולמצב הרוח של האדם המשפיע על התנהגותו. האפקט יכול להיות חיובי אך גם שלילי. בפסיכולוגיה חברתית מוכר גם אפקט ההילה( Halo Effect ) המתרחש כאשר מחילים את התכונות החיוביות או השליליות של אדם, ובכך "צובעים" אותו ואת סביבתו בגוון אחיד. פעמים שאלמנט אחד מבין רבים משפיע על התמונה הכוללת.

פרשתנו רצופה אפקטים המתחברים למופעי אירועים שונים המתרחשים במלוא עצימותם. אירוע רודף אירוע , אין רגע משעמם . בעוד אנו עדיין מלקקים את פצעי חטאם ועונשם של המרגלים והעדה בפרשה הקודמת והנה בפרשתנו מתרחש אירוע דרמטי נוסף, של אפקט קורח ועדתו שעונשו אף הוא עוצמתי ,בפעירת האדמה את פיה על קהילת המתקוממים.

כך השתלשלות רצף אפקט האירועים בפרשתנו :

אפקט ההתקוממות: "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן. וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה,...וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ד'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ד'." ( במדבר, טז',א'-ג')

אפקט תגובתו הראשונית של משה: "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה, וַיִּפֹּל עַל-פָּנָיו." ( במדבר, טז',ד')

אפקט המחתות והקטורת: "וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע ד' אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו. זֹאת, עֲשׂוּ: קְחוּ-לָכֶם מַחְתּוֹת, קֹרַח וְכָל-עֲדָתוֹ. וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ד', מָחָר, וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר-יִבְחַר ד', הוּא הַקָּדוֹשׁ" (במדבר, טז', טז'- יט')

אפקט פעירת האדמה את פיה: "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלַע אֹתָם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם, וְאֵת כָּל-הָאָדָם אֲשֶׁר לְקֹרַח, וְאֵת כָּל-הָרְכוּשׁ. וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל-אֲשֶׁר לָהֶם, חַיִּים--שְׁאֹלָה; וַתְּכַס עֲלֵיהֶם הָאָרֶץ... וְאֵשׁ יָצְאָה, מֵאֵת ד'; וַתֹּאכַל, אֵת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ, מַקְרִיבֵי, הַקְּטֹרֶת.(במדבר, טז',ל'-לה')

אפקט הטהרנות של המחתות: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. אֱמֹר אֶל-אֶלְעָזָר בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וְיָרֵם אֶת-הַמַּחְתֹּת מִבֵּין הַשְּׂרֵפָה, וְאֶת-הָאֵשׁ, זְרֵה-הָלְאָה: כִּי, קָדֵשׁוּ. אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם, וְעָשׂוּ אֹתָם רִקֻּעֵי פַחִים צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ--כִּי-הִקְרִיבֻם לִפְנֵי- ד', וַיִּקְדָּשׁוּ; וְיִהְיוּ לְאוֹת, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ. זִכָּרוֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא-יִקְרַב אִישׁ זָר אֲשֶׁר לֹא מִזֶּרַע אַהֲרֹן הוּא, לְהַקְטִיר קְטֹרֶת, לִפְנֵי ד'; וְלֹא-יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' בְּיַד-מֹשֶׁה לוֹ."(במדבר,יז',א'-ה')

אפקט תגובת העם והילת הענן:" וַיִּלֹּנוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, מִמָּחֳרָת, עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, לֵאמֹר: אַתֶּם הֲמִתֶּם, אֶת-עַם ד'. וַיְהִי, בְּהִקָּהֵל הָעֵדָה עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיִּפְנוּ אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד, וְהִנֵּה כִסָּהוּ הֶעָנָן; וַיֵּרָא, כְּבוֹד ד'.וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל-פְּנֵי אֹהֶל מוֹעֵד."( במדבר,יז', ו'-ח')

אפקט תגובת הקב"ה: וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. הֵרֹמּוּ, מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת, וַאֲכַלֶּה אֹתָם, כְּרָגַע; וַיִּפְּלוּ, עַל-פְּנֵיהֶם."( במדבר, יז', ט'-י')

אפקט המגפה ועצירתה: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, קַח אֶת-הַמַּחְתָּה וְתֶן-עָלֶיהָ אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ וְשִׂים קְטֹרֶת, וְהוֹלֵךְ מְהֵרָה אֶל-הָעֵדָה, וְכַפֵּר עֲלֵיהֶם: כִּי-יָצָא הַקֶּצֶף מִלִּפְנֵי ד' הֵחֵל הַנָּגֶף. וַיִּקַּח אַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה, וַיָּרָץ אֶל-תּוֹךְ הַקָּהָל, וְהִנֵּה הֵחֵל הַנֶּגֶף, בָּעָם; וַיִּתֵּן, אֶת-הַקְּטֹרֶת, וַיְכַפֵּר, עַל-הָעָם. וַיַּעֲמֹד בֵּין-הַמֵּתִים, וּבֵין הַחַיִּים; וַתֵּעָצַר, הַמַּגֵּפָה. וַיִּהְיוּ, הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה, אַרְבָּעָה עָשָׂר אֶלֶף, וּשְׁבַע מֵאוֹת מִלְּבַד הַמֵּתִים, עַל-דְּבַר-קֹרַח. וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה."( במדבר, יז',יא'-טו')

אפקט המטות ואיתחול מחדש של תהליך בחירת ההנהגה: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְקַח מֵאִתָּם מַטֶּה מַטֶּה לְבֵית אָב מֵאֵת כָּל-נְשִׂיאֵהֶם לְבֵית אֲבֹתָם שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת: אִישׁ אֶת-שְׁמוֹ, תִּכְתֹּב עַל-מַטֵּהוּ. וְאֵת שֵׁם אַהֲרֹן, תִּכְתֹּב עַל-מַטֵּה לֵוִי: כִּי מַטֶּה אֶחָד, לְרֹאשׁ בֵּית אֲבוֹתָם. וְהִנַּחְתָּם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הָעֵדוּת, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם, שָׁמָּה. וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר-בּוֹ מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם, עֲלֵיכֶם. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיִּתְּנוּ אֵלָיו כָּל-נְשִׂיאֵיהֶם מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד מַטֶּה לְנָשִׂיא אֶחָד לְבֵית אֲבֹתָם--שְׁנֵים עָשָׂר, מַטּוֹת; וּמַטֵּה אַהֲרֹן, בְּתוֹךְ מַטּוֹתָם.וַיַּנַּח מֹשֶׁה אֶת-הַמַּטֹּת, לִפְנֵי בְּאֹהֶל, הָעֵדֻת."(במדבר, יז',טז'-כב' )

אפקט השקד: "וַיְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים. וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ד', אֶל-כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ, אִישׁ מַטֵּהוּ.(במדבר, יז', טז'-כד')

מדוע דווקא נבחר השקד ולא פרי עץ אחר ? מה כה מיוחד בשקד שבו בחרו כמסמל את ההתחדשות והשיקום מטראומת קורח ועדתו ?

על מנת לענות על השאלה, הבה נכיר את השקד על מאפייניו הייחודיים.

השָׁקֵד הוא עץ קטן, קומתו אינה עולה בדרך כלל על ארבעה מטרים. לעומת זאת יש לו שורשים עמוקים, ולפיכך הוא יכול לגדול היטב גם באזורים שהגשמים מעטים בהם. עלי השקד נושרים בסתיו והפרחים מקדימים לפרוח עם בוא האביב. הבשלת הפירות חלה זמן רב לאחר הפריחה, כשישה חודשים ואף יותר מכך. כל מיני השקד הם צמחים מוגנים בישראל למעט מטעים נטועים.

השקד הפך לסמל של ראשית הפריחה בארץ ישראל. כיוון שהשקד פורח בסמוך לט"ו בשבט, הפך עץ השקד מאז תחילת ההתיישבות היהודית המחודשת בארץ ישראל לסמלו של החג.

השקד ממהר לפרוח — הבשלתו היא איטית מאוד ונמשכת כשישה חודשים. הפער בין מהירות פריחתו של השקד ובין איטיות הבשלתו ייחדה אותו אף במשלים עממיים קדומים: "בני, אל תאץ כשקד השוקד להנץ ופריו יאכל לאחרונה..." (משלי אחיקר החכם).

מאפיין נוסף הוא בשונות של השקד. ישנם שני מינים של שקד, האחד מר ורעיל והשני מתוק ואכיל. בימי הבית השני הפך השקד אף לסמל יהודי לחוסן אמוני ,נפשי ופיזי, כפי שניתן ללמוד ממטבעות יהודיים מאותה תקופה שעליהם מוטבע שקד הנושא פירות. ייתכן כי לוחמי המרד מצאו בשקד סמל בעל משמעות לאומית כיוון שהוא ביטא את השאיפה לניצחון ולפריחה.

כיצד מאפיינים ייחודיים אלו של השקד, מאירים את האירועים השונים בפרשתנו?

השקד קורא לאלו שאצה להם הדרך, שאינם יודעים לקיים מחלוקת לשם שמים ונוקטים בדה לגיטימציה של מוסדות שלטון וגורמים לכאוס ולאנרכיה, כקורא לעדת קורח ועדתו: "אינכם יכולים להגיע לרום פסגת המנהיגות וההשראה, ללא תהליך הבשלה מוקדם כמו השקד"

השקד קורא לאלו שרומסים ברגל גסה תהליכי משילות וגם את משרתי הציבור באמונה. השקד קורא למנהיגים לנהוג בצניעות כדוגמת קומתו הנמוכה בהשוואה לעצי פרי אחרים. כך גם הוא קורא למשרתי ציבור לנהוג בסבלנות. בסובלנות ובאורך רוח בתפקידם.

השקד הוא דגם התהליך, שרואה התפתחות ולא מהפכות, לכל אלו שאצה להם הדרך , לספק את קנאתם, יצרם, תשוקתם ומאוויהם, בכל דרך אפשרית, כשהמטרה מקדשת את האמצעים.

השקד הוא סמל ארץ ישראל היפה , הטובה והחולמת שקורא קריאת תיגר כנגד השחקנים הראשיים בעדת המתקוממים . הם שני השותפים לקורח ולעדתו לניסיון ,ליצירת האנרכיה – דתן ואבירם.

אנו רואים שאותו משה הסנגור הגדול של בני ישראל, באירועים הקודמים של קברות התאווה ,חטא העגל ובחטא המרגלים, הנה באירוע של קרח ועדתו, ובדגש לדתן ואבירם, הופך להיות קטגור ללא פשרות.

אם כן, מה קרה באירוע הדרמטי בפרשתנו , שגרם למשה לחדול לסנגר על עם ישראל וליטול בעוצמתיות ,את תפקיד הקטגור ?

מסתבר שמשה באירוע קרח ועדתו בפרשתנו, היה נסער כפי שלא היה מעולם, בעיקר בעקבות נאום ההסתה של דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח לפוטש. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של יסוד מסע החירות והעצמאות ממצרים לארץ ישראל.

הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט: " אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו". בנאומם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן : " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה ".(טז' , יג'-יד' ) . דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני האמוני והאידאולוגי. מילא אם הם היו רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים –"חינם מן המצוות", זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין. אך את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. את זה הכרנו קודם, בדרמות של קברות התאווה, במי מריבה ובחטא העגל, שם עם ישראל לקה בשבר נפשי, בתסמונת חרדה ובפחד מפני הפחד. אבל כאן בהציגם מודל אידאולוגי מעוות ,כשהם מציגים את מצרים לארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל. בהשקפתם, לאדמת ארץ ישראל, אין כל משמעות ,אין כל יעוד ותכלית. האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליהם. למעשה, דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions ).דומה שתשובת המשקל לאפקט תופעת הדתניזם והאבירמיזם, היא בדמות אפקט השקד בפרשתנו. השקד הפורח המקדים בפריחתו את עצי הפרי האחרים. לא מקרה הוא ששיא פריחתו של השקד בטו' בשבט, החג שיותר מסמל את חיבורנו לאדמת הארץ, הרוויה בדם יזע ודמעות.

כך גם טו' בשבט שהוא יום הולדתה של כנסת ישראל, המסמלת את עצמאותנו וקוממיותנו במדינתו שגאלה אותנו מגלות בת 2000 שנה.

הנה גם אפקט השקד וחוסנו כתשובת המשקל לחבורת דתן ואבירם, נוכח במעמד הקדשתו של ירמיהו לנביא, על ידי הקב"ה : וַיְהִי דְבַר ד' אֵלַי לֵאמֹר, מָה אַתָּה רֹאֶה יִרְמְיָהוּ; וָאֹמַר, מַקֵּל שָׁקֵד אֲנִי רֹאֶה. וַיֹּאמֶר ד' אֵלַי, הֵיטַבְתָּ לִרְאוֹת: כִּי-שֹׁקֵד אֲנִי עַל-דְּבָרִי, לַעֲשֹׂתוֹ.( ירמיהו, א',יא'-יב')

רש"י מפרש את הסיבה לבחירת השקד :"הוא עץ השקדים המקדים לפרוח לפני סוף החורף ויש אומרים שעל כן נקרא שמו שקד, לשון זריזות".

כאמור, השקד מאופיין בשונותו. ישנם שני מינים של שקד, האחד מר ורעיל והשני מתוק ואכיל.

דומה ששני מיני שקד אלו שוללים את התופעה הרעילה בדמותם של דתן ואבירם, אך גם מברכים את אלו המאמינים והמכים שורשים באדמת ארץ ישראל ולא עוזבים אותה בימים קשים. כך אנו נפעמים נוכח אפקט השקד ,המאיר את אורו בחשכה בה שרוי הנביא ירמיהו, עת היה נתון במעצר חצר המטרה של המלך צדקיהו, בימים של חורבן וגלות בבל : "וַיָּבֹא אֵלַי חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי כִּדְבַר ד', אֶל-חֲצַר הַמַּטָּרָה, וַיֹּאמֶר אֵלַי קְנֵה נָא אֶת-שָׂדִי אֲשֶׁר-בַּעֲנָתוֹת אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ בִּנְיָמִין כִּי-לְךָ מִשְׁפַּט הַיְרֻשָּׁה וּלְךָ הַגְּאֻלָּה, קְנֵה-לָךְ; וָאֵדַע, כִּי דְבַר-ד' הוּא. וָאֶקְנֶה, אֶת-הַשָּׂדֶה, מֵאֵת חֲנַמְאֵל בֶּן-דֹּדִי, אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת; וָאֶשְׁקְלָה-לּוֹ, אֶת-הַכֶּסֶף, שִׁבְעָה שְׁקָלִים, וַעֲשָׂרָה הַכָּסֶף."( לב', ח'-ט')

השקד הארץ ישראלי, הפורח במטהו של ירמיהו משמש דוגמא מנהיגותית לחוסן אמוני וציוני, להשקיע כספית בנדל"ן ארץ ישראל , דווקא בימים של חורבן וגלות, שספק אם מישהו אחר, היה מעלה בדעתו לעשות זאת בנסיבות דומות. אך ירמיהו כמו אהרן הכהן בפרשתנו, למדו להכיר את ייחודיותו של השקד, שאמנם פריחתו זריזה ומוקדמת, אך גדלותו בנטיעתו בלבבנו, את האמונה, התקווה והביטחון בהבשלה שתתגשם מאוחר יותר. כמו בסיפור הגאולה : "רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא היו מהלכים בתוך] בקעת ארבל בקריצתה עם שחר]. וראו אַיֶּלֶת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא, בי רבי: כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קמעא קמעא, כל מה שהיא הולכת היא רבה" (תלמוד ירושלמי , ברכות פ"א, עמ' ב').

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מטפלים באנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם בקהילה), לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.

חמשיר לשבת:

כְּדַאי לִבְחֹר בִּפְסִיעָה לְאָחוֹר / דוד אשל

וַיִּקְרָא בְּזַעַם וּבְחָרוֹן :

'רַק לֹא מֹשֶׁה, רַק לֹא אַהֲרֹן'

קֹרַח וּמָאתַיִם וַחֲמִשִּׁים נִכְבְּדֵי הָעֵדָה.

יָצְאוּ לְמֶרֶד לְלֹא חֲרָדָה.

הוּא לֹא רָצָה לְחַכּוֹת

אַהֲבָתוֹ הָיְתָה הַמַּחֲלוֹקוֹת.

הוּא יָדַע שֶׁהוּא מִסְתַּכֵּן

אֲבָל משֶׁהּ כְּבָר זָקֵן,

וְאַהֲרֹן אָחִיו זָקֵן מִמֶּנּוּ

וְכָל אֶחָד מֵהֶם, עוֹד מְעַט וְאֵינֶנּוּ,

לָכֵן הֶחְלִיט שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ

לְמַמֵּשׁ אֶת חֲזוֹנוֹ.

וְקֹרַח הוֹסִיף: זוֹכְרִים כְּשֶׁחָזְרוּ הַמְּרַגְּלִים

אָז פְּרָט לִשְׁנֵי מִתְנַחֲלִים,

אָמְרָה כָּל הַחֲבוּרָה

שֶׁהָאָרֶץ הִיא מְקוֹם קְבוּרָה,

הָעָם צָעַק וּבָכָה

וְלֹא הֶאֱמִין לְשׁוּם הַבְטָחָה,

וְאָז הוֹדִיעוּ לָנוּ בַּחֲגִיגִיּוּת

שֶׁנָּמוּת בַּמִּדְבָּר בִּגְלַל חֹסֶר צִיּוּת.

פָּשׁוּט חָטַפְנוּ בְּעִיטָה

וְאָמַרְתִּי לְעַצְמִי, קֹרַח, לֹא אַתָּה !

אָסַפְתִּי סְבִיבִי כַּמָּה חֲסִידִים

וְאָמַרְתִּי לָהֶם: אֲנַחְנוּ לֹא מַפְסִידִים,

בּוֹאוּ אִתִּי וְנִתְפֹּס אֶת הַשִּׁלְטוֹן

נְשַׁנֶּה אֶת גְּזַר הַדִּין וְנַכְתִּיב אֶת הַטּוֹן,

תִּהְיֶה לָנוּ גִּישָׁה חָפְשִׁית אֶל אֱלֹקִים

וּבָטוּחַ שֶׁהוּא, אִתָּנוּ יַסְכִּים.

הַתַּקְצִיב לֹא יִהְיֶה לִי לְטֹרַח

כִּי הֲרֵי אֲנִי, עָשִׁיר כְּקֹרַח,

וְהָיָה אִם אֶשְׁתֹּק וְאָמוּת בַּמִּדְבָּר

אֵין לִי מִכַּסְפִּי דָּבָר,

אִם רוֹצֶה אֲנִי לְהִתְרוֹמֵם

חוֹבָה עָלַי לְהִתְקוֹמֵם,

וּמָה שֶׁאוֹתִי מְתַסְכֵּל ?

שֶׁמְּוַתְּרִים לַמַּנְהִיגִים כָּךְ בְּנָקֵל,

וּבִמְקוֹם שֶׁנִּהְיֶה הַשּׁוֹלְטִים

מְצַיְּתִים אֲנַחְנוּ כְּמוֹ שׁוֹטִים.

אִתִּי מִזְדַּהִים אָמָּנִים ,סוֹפְרִים וּמְשׁוֹרְרִים

הַמִּשְׁתּוֹמְמִים, אֵיךְ אוֹתָם לֹא סוֹפְרִים ?

הֵם קוֹבְלִים כָּל יוֹם בְּקוּמָם

אֵיךְ זֶה שֶׁקּוֹלָם הָפַךְ דּוּמָם ?

קֹרַח הִמְשִׁיךְ כָּךְ שָׁעוֹת

חוֹרֵשׁ מְזִמּוֹת וְרָעוֹת...

לוּ הָיָה קֹרַח דּוֹרֵשׁ בְּחִירוֹת

יִתָּכֵן וּדְרִישׁוֹתָיו הָיוּ מֻכָּרוֹת

אֲבָל קֹרַח חָשַׁב שֶׁהוּא נֶחְשָׁב

וְשֶׁהוּא זַכַּאי לְשִׁלְטוֹן כָּאן וְעַכְשָׁו.

קֹרַח כְּבָר לֹא בַּסְּבִיבָה

אֲבָל הוֹתִיר מַחֲלוֹקוֹת וְאֵיבָה,

וְכָל מִי שֶׁאָחוֹרָה פָּסַע

הִמְשִׁיךְ בַּמַּסָּע.

קֹרַח בִּתְבוּנָתוֹ לֹא הִשְׁפִּיעַ

"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ". (במדבר, ט"ז, ל"ב)

שבת מבורכת ובריאה על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

‍