אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
..................................................................
בסרטון על הפרשה -דקה וחצי - "אשה בונה אשה הורסת"-
הרב עמיהוד סלומון-רב קהילה.
&
פרשת השבוע "קרח"- יגאל גור אריה
פרשה בתורה על שמו של רשע?! מסתבר שגם מקורח/רשע יש מה ללמוד:
הפרשה מלבה את המחלוקת– מהי מחלוקת?
זוג בא ליעוץ למען שלום בית, האם תאמר להם טוב שיש מחלוקת כי מזה תיבנו– או בואו נעשה שלום בית.
מה ההבדל בין *שלום בית- למחלוקת*??
נעשה שלום בית זה כאילו לטייח את המצב כאילו אין מחלוקת.
מחלוקת היא הכרה הפנימית שלי בשונות שלך. אני אומר מחלוקת אני חלק- אני לא שלם. שלם הוא אוסף של חלקים. לכן שלום בית זה לבנות את הפאזל הגדול, אני חלק ואתה חלק יחד אנחנו בית!!
שאיפתו הפנימית של קרח להיות כהן או התקוממות ל ״צדק חברתי״ יצא נגד ההנהגה (משה ומשפחתו) בטענה שהיא לא מחוברת לעם והיא בחרה את עצמה להנהגה. עמדות כח מרוכזות בידי משפחת משה. קרח טען, נגד טובות הנאה, ושחיתות. התקוממותו של קרח הייתה חולשה אנושית של *קינאה פשוטה*.
קרח היה אחד מגדולי דורו וממכובדו. עלינו ללמוד אם כן את ההיבט החיובי ולשאוף לעלות בקודש, לבקר ולשאוף להחליף הנהגה שלא בחרה את עצמה. אך לזכור שיש כללים והמטרה לא מקדשת את כל האמצעים. (כמה אקטואלי) המסר בפרשתנו, מנסה להעביר לנו ולהזהיר אותנו מפני כוחה ההרסני של מידת הקנאה.- את קרח היא הובילה לאובדנו. *קרח "זכה" ששמו נותר לדראון עולם כמחררריב, אבי המחלוקת לסוגיה*.
*מאחל לנו שמה שמפורסם ונאמר הוא נכון, אמתי, לא פייק, לא ממון ונקי מאינטרסים*!
קרח לא הבין: החיים הם כמו *קפה*, או שהם *בבוץ*, או שהכול *שחור*, או שהכול *הפוך* או שזה פשוט *נס*.
אמת בפרסום: הנייר האוויר סובל הכל. אפשר לשקר לעטוף את זה בעטיפה יפה, ואז לשווק ולמכור. למשל: לוקחים מים, סוכר, צבע מאכל, קרמל, קפאין, חומרי טעם וריח וחומצה זרחתית– ואז המשקה השחור והלא בריא שמתקבל מוכרים בכל העולם תחת הסיסמה "טעם החיים" מה טעם? מה חיים? הרי זה בדיוק הפוך. תנובה מספרת שבחלב החדש שלה יש אומגה 3 שתעשה לכם טוב, אבל לא מספרת לכם שתצטרכו זכוכית מגדלת בשביל למצוא אותה, ושלידה תמצאו יותר קלוריות, שיש לקטוז, יותר שומן ויותר שומן רווי מבחלב הרגיל.
במקרים נוספים רבים אנחנו מוקפים בפרסומות ובדיווחים שפשוט הופכים בין טוב לרע. בין נכון ללא נכון.
תעלול דומה מופיע בפרשתנו. דתן ואבירם, שהם חלק מהמורדים יחד עם קרח, אומרים למשה משפט מדהים " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי- תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם-הִשְׂתָּרֵר?". כלומר לא מספיק לקחתם אותנו מארץ זבת חלב ודבש ,אתה גם רוצה לשלוט עלינו? שימו לב לערמומיות ולתחכום. הביטוי "ארץ זבת חלב ודבש" נאמר על ארץ ישראל אבל הם מעזים לקחת אותו כלשונו, ופשוט לאומר אותו על מצרים. המקום שבו זרקו תינוקות ליאור, המקום שבו הם עבדו בפרך. פתאום זה מקום חיובי.
פרשת "קרח " מלמדת אותנו אין ספור לקחים על מחלוקות ,שטיפת מוח ושכנוע, כיום נקרא הנדסת תודעה ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים ביותר: זמן לא רב אחרי יציאת מצרים אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש"? ויש מי שיקנה את הסיפור הזה.
*מאחל לנו שמה שמפורסם ונאמר הוא נכון, אמתי, לא פייק, לא ממון ונקי מאינטרסים*!!!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
*יגאל גור-אריה*
&
רו"ח יעקב זיצר- חיפה - מהי מחלוקת אמיתית
פרשת"קרח״ מתארת את המחלוקת , קריאת התגר וההתרסה של קרח ועדתו נגד מנהיגות משה ואהרון ואת התוצאה של כך כאשר האדמה בלעה אותם ואת אשר להם. ה״פרי מגדים״מתייחס ללשון הכתוב ״ויקח קרח....ודתן ואבירם ...״ואומר שהמינוח ״ויקח ״נאמר בלשון יחיד למרות שרבים היו הם המתנגדים למנהיגות משה ואהרון(כמו שנאמר ״ויקומו,ויקהלו, עשו, ותנו, וכו...) וזאת ללמדנו שבמחלוקת זו דאג כל אחד לעצמו. בפרקי אבות נאמר: איזו היא מחלוקת שאינה לשם שמים?מחלוקת קרח וכל עדתו,ולא נאמר מחלוקת מחלוקת קרח עם משה,כי המחלוקת היתה פנימית של קרח עם אנשיו ,מי יהיה המנהיג הבא. כן נאמר על המחלוקת של הלל ושמאי שהייתה מחלוקת לשם שמיים כי כוונתם של הלל ושמאי הייתה מחלוקת לשם שמים ולא לשם נגוח שבת שלום הזיצרים
&
מתוך ספרו החדש של הרב ד"ר יואל בן-נון,-
חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'מקראות', בינה בתורה, ויקרא-במדבר, לפרשת קֹרח:
אין הנחות בתורה מן השמיים!
המופלא בפרשה זו הוא עצם כתיבתה בתורה, שאיננה מסתירה מעם ישראל לדורותיו גם את הפרשיות הקשות ביותר, ואפילו את הכישלונות והחטאים; לא רק של ה'רעים' וה'פושעים', אלא גם של גדולי הנביאים, הנביאות והכהנים, גם של אהרן ומרים ואפילו של משה רבנו.
אולי לא קשה כל כך להבין את עצם העובדה שהיו במדבר, בדור יוצאי מצרים, משברים חמורים, כישלונות וחטאים; משברים ישנם בכל זמן ובכל מקום, ואצל בני ישראל אפילו מעבר למקובל ולרגיל – דווקא בגלל המאורעות המופלאים והמכוננים לדורות, שהיו אולי מעבר לכוחותיהם של בני ישראל גם בדור המיוחד של יוצאי מצרים.
אבל איך נבין את גודל התעוזה והאמת הנוקבת אשר מחייבות לספר לדורות בתוך תורת אמת את כל המשברים ההם? הלוא הרבה יותר 'מתאים' לפרט לדורות בתורה שבכתב את המלאכות האסורות בשבת, או לשיר מזמורים ותפילות יחד עם הקרבנות, וללמד לדורות אמונה ושמחה והתרוממות רוח גם במצבים הקשים ביותר!
אילו נהגה התורה כך, היינו עלולים לחשוב שהיא נכתבה בידי בני אדם, גדולים ועמוקים אבל אנשים, שרוצים תמיד להרים ראש ולהתחזק באמונה, ביושר ובשמחה. אבל תורה מן השמיים אינה 'עושה הנחות' לשום אדם, אפילו לא למשה רבנו, והיא המובילה אותנו לדורות דרך כל המשברים והנפילות!
ניתן ללמוד מכך רבות. בראש ובראשונה, נלמד מכאן שאין אנשים מושלמים, אין דורות מושלמים, ואי אפשר להנהיג עם בלי משברים; גם אם המנהיגים הם גדולי הנביאים והכהנים – אין עַם בלי פוליטיקה, אין דור בלי מרירות ומרידות ואין אנשים בלי תאוות, מתאוות בשר עד לשון הרע; בהתאם לכך, אין מסעות במדבר בלי תלונות ומרידות וקואליציות של מאוויים אישיים מתובלים במילים גבוהות, ואפילו ברעיונות יפים.
קואליציה מורדת בלי בסיס של אמת
מתי התחולל המרד של קֹרַח ועדתו?
ר' אברהם אבן עזרא (בפירושו לט"ז, א) טען, שהמרד פרץ כבר בסיני, בזמן החלפת הבכורות בלויים, כי לדעתו אין שום היגיון באיחור המרד הזה למדבר פארן.
הרמב"ן (שם) טען מולו כי במדבר סיני, למרות חטא העגל, היה משה בשיאו, והמרירות נדחקה. אולם אחרי גזֵרת ארבעים השנה במדבר התפרץ הכול – והנה דתן ואבירם יוכיחו, שטענו כי משה נכשל בהבאתם לארץ; לכן פרץ אז גם המרד נגד בחירתו של שבט לוי ושל אהרן ובניו לכהונה.
קֹרַח הוא שלקח את הקבוצות האלה ויצר מהם קואליציה מורדת:
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי, וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וְאוֹן בֶּן פֶּלֶת בְּנֵי רְאוּבֵן; וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה, קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי שֵׁם שחלקו על אהרן ועל הכהונה]; וַיִּקָּהֲלוּ יחד] עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן... (ט"ז, א-ג)
החיבור המוזר הזה בין המבקשים להקטיר בעצמם, לבין המורדים נגד הנהגתו של משה, אכן הבהיל את משה שנפל על פניו, וניסה לדבר לפחות אל המבקשים קדושה בתקווה שהם יקשיבו.
הקואליציה של קֹרַח הכילה קצוות הפוכים:
לא היה בסיס של אמת לקואליציה הזאת.
ממילא, ברגע שמשה זימן את קֹרַח ועדתו מול אהרן למבחן המחתות, התפרקה למעשה הקואליציה המורדת; דתן ואבירם סירבו לבוא, משום שמבחן המחתות נראה להם, לדבריהם, כ'ניקור עינים' (ט"ז, יד); מבחינתם היה פה מעין 'תרגיל נוסף מבית מדרשו של משה', 'שידע לעשות אותות ומופתים', אך 'לא הביא את העם אל הארץ המובטחת'. כמובן, קל יותר להאשים את המנהיג בגזֵרת המוות במדבר, מאשר להכיר בחטאי העם; די בכך שמשה שלח את 'התיירים' והציב להם את השאלות, שפעפעו בלב העם, כדי להטיל עליו את האחריות לגזֵרת ארבעים השנה.
משה הבין היטב את חובתו העליונה להתייצב מול דתן ואבירם, שמרדו נגדו, ולהשאיר את המערכה על הקודש ועל הכהונה ביד אהרן.
כך נוצרו שני מוקדים נפרדים, עם עונשים נפרדים.
משה הלך אל דתן ואבירם, בעוד 250 הנשיאים עלו להקטיר עם אהרן. המקטירים באש נאכלו באש שהם עצמם הביאו ל-ה' (ט"ז, יח), שהיא עצמה האש אשר "...יצאה מאת ה', וַתֹאכַל את החמִשים ומאתים איש מקריבי הקטֹרת" (ט"ז, לה), ממש כמו נדב ואביהוא "ביום השמיני" (ויקרא ט', כד עד י', ב); לדורות, נשארו המחתות כאות אזהרה (י"ז א-ה).
ואילו דתן ואבירם, שמאסו באדמת ארץ האבות, נבלעו באדמת ארץ המדבר, ברעש האדמה שהתחולל כ"בריאה אשר] יברא ה'" (ט"ז, ל-לד), ולא כאות או מופת מידיו של משה; אלה שטענו כי משה היה 'מנקר עיניים', דרשו בעצם את התערבות הבורא – וקיבלו אותה ברעידת האדמה כפי שמשה ביקש (ט"ז, כח), ובני ישראל ראו שוב במו עיניהם את משה כשליח ה'!
המשך המאבק על הקודש
'מפלגת' דתן ואבירם נבלעה בפי הארץ, ונמחקה! אבל 'מפלגת' הקודש, מקריבי הקטורת, המשיכה להיאבק, והאשימה בשריפה את משה ואהרן: "אַתֶם הֲמִתֶּם את עם ה'!" (י"ז, ו), כי הם הציעו את מבחן המחתות, שבו נשרפו 250 נשיאי עדה!
קשה לעכל, אבל תפילתם של משה ואהרן ביום הקודם ("הָאיש אחד יֶחֱטָא ועל כל העדה תִקְצֹף"; ט"ז, כב) נחשפה כאי אמת, כי המונים עדיין נאבקו נגד כהונה משבט אחד, והטענה "כי כל העדה כֻּלָם קדֹשים ובתוכם ה'" (ט"ז, ג) המשיכה להישמע ולהדהד.
למעלה מזה: דבר ה' הראשון למשה בהר סיני – "ואַתֶם תהיו לי ממלכת כֹּהנים וגוי קדוש" (שמות י"ט, ו) – מוכיח שיש צד אמת בטענה זו, שכל עם ישראל הוא כמו "ממלכת כֹּהנים", וכך אנו למדים גם מקדושת הבכורות מיציאת מצרים.
מאידך, כבר נאמר בתחילת הספר (פרק ג' ופרק ח'), שהחלפת הבכורות בשבט לוי הייתה מסקנה הכרחית, ככל הנראה, בגלל האנרכיה שהשתררה בתחום הפולחן, אשר הגיעה לשיאה בחטא העגל; אבל המהפך הזה אל בחירת שבט לוי וקדושתו, ושמירת המשכן והקודש רק בידו, לא נתקבלו בקלות; המאבק נמשך ויחד עימו נמשכו האסונות.
חמור יותר: בפעם הזאת כבר לא יכול משה להתפלל ולזעוק,כי קֹרַח ועדתו כבר נבלעו, והנה הוכח שלא רק איש אחד חוטא!
בהיעדר תפילה פרצה המגפה, ומשה שלח את אהרן לעצור את המגפה במקום שבו אנשים מתו.
זהו היפוך יוצא דופן לכפרה של יום הכיפורים – כי אהרן לקח את המחתה עם אש וענן קטורת עולה, מן הקודש החוצה, כדי לכפר על העם ולעצור את המגפה בעמידתו "בין המתים ובין החיים" (י"ז, יג). אהרן הוא שהציל את עם ישראל בעצירת המגפה, ולכן "מטהו יפרח" (י"ז, כ-כג).
זהו שקר גמור כי במצרים היו דגים וירקות (כדלעיל י"א, ה), אבל בוודאי לא "חלב ודבש".
זה פירוש הביטוי "ויקח קֹרַח", כפי שהסביר רש"י בפירוש השני, שלקח (=משך) בדברים את אלה ואת אלה.
השוו את תפילת הזעקה של משה ואהרן מול קֹרַח, "פתח אהל מועד" (ט"ז, כב) לשתיקה "ממחרת... אל פני אהל מועד" (י"ז, ז-ח).
&
בע"ה -בלומה טיגר-דיכטוולד - לפרשת קורח-כל העדה קדושים
קורח בן לוי, דתן, אבירם ואון בן פלת משבט ראובן, ומאתיים וחמישים נשיאי עדה, הם שלוש הקבוצות שחברו יחד נגד מנהיגות משה ואהרון. הטענה שבפיהם הייתה "רַב לָכֶם כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה': " (פרשת קרח טז, ג).
העיתוי לאירוע זה לדעת חלק מהפרשנים הוא מיד לאחר פרשת המרגלים שהייתה בעצם מרד במשה. כלומר מתנגדיו הריחו כאן ריח של חולשת המנהיג.
לפנינו קואליציה מגוונת שהחולייה היחידה המחברת בין חבריה היא התנגדות למנהיגות של משה ואהרון. זוהי קואליציה של הבלתי מרוצים שלכל אחד מחבריה אינטרסים משלו.
קורח רצה תפקיד שהגיע לו לדעתו בהיותו בן יצהר שהוא בן שני לקהת. בני שבט ראובן הלינו על כי ניטלה מהם הבכורה וניתנה לשבט לוי, ואילו נשיאי העדה קבלו על כך שתפקידי הכהונה ניתנו לשבט אחד, שבט לוי. טיב התלונה הפורמלי כי "כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים", מתייחס כביכול לערך השוויון. אבל קורח לא רצה שוויון הוא רצה תפקיד. בפועל חייבת להיות הירארכיה שבראשה עומד מנהיג כדי שחברה תתקיים, קורח ייחס את תכונות השאפתנות שלו למשה ולאהרון.
מחלוקת לשם שמים, שהדוגמה לה היא מחלוקת הלל ושמאי, היא חתירה לגילוי האמת. על כן יכלו לשרור בין הלל לבין שמאי יחסי רעות למרות המחלוקת. במחלוקת לשם שמים יש מקום לכולם. היהדות דוגלת בהטלת ספק ובוויכוח כדי להגיע אל האמת. כולם יוצאים מנצחים במחלוקת זו, כי כולם לומדים ממנה. התלמוד משופע בדוגמאות לכך. מחלוקת לשם שמים מתקיימת. "אלה ואלה דברי אלוהים חיים". אך מחלוקת קורח ועדתו היא מחלוקת על כוח ועל כבוד. היא מאבק על אגו לא על המהות, ובמאבק כזה אין מנצחים.
כותב המלב"ים (טז, א-ב):
"חז"ל למדונו שמחלוקת לשם שמים כל כת משני צדי החולקים מתאחדת בעצמה, כי כולם מתכוונים לתכלית אחת לשם שמים. אולם מחלוקת שאינה לשם שמים, רק מפני אהבת הכבוד ואהבת עצמו, אז יש מחלוקת וניגוד גם בין אנשים שהתאחדו לעמוד בצד אחד".
הפסיכולוג אלפרד אדלר (1870-1937), אבי התיאוריה הפסיכולוגית ההומניסטית, מבחין בין אנשים הנמצאים על הציר האופקי לבין אלו הנמצאים על הציר הָאֲנָכִי. מי שנמצא על הציר האופקי רואה לפניו שדה פתוח שבו יש מקום לכולם. אנשים משתפים פעולה כדי לממש מטרה משותפת שבה כל אחד תורם את חלקו למטרה שתשרת את כולם. המיקוד הוא במשימה לא במקום האישי. מי שנמצא על הציר האנכי רואה לפניו סולם ובו שלבים. יש מי שנמצא למעלה ומי שנמצא למטה. הפרט ממוקד במקומו על הסולם ושואף להגיע גבוה יותר. נקודת ההתייחסות שלו היא כבוד כלפי מי שנמצא מעליו תוך רצון להדיחו ולרשת את מקומו, ובוז כלפי מי שנמצא מתחתיו בסולם.
על כל שלב בסולם יש מקום רק לאחד. זוהי תחרות מרה שבה כל האמצעים כשרים. המיקוד אינו במטרה משותפת אלא במקומי על הסולם. מנהיגותו של משה היא מנהיגות משרתת. הוא לא ביקש את התפקיד ואפילו סרב לקבלו. ה' הועידו לתפקיד זה וכך גם את אהרון. חיי משה כמנהיג היו קשים ולא פעם הוא מעיד על כך בעצמו.
לגבי הטענה של קורח כי "כולם קדושים" מפרש הרב קוק (אורות ישראל ותחייתו טו עמוד לב): "הנכם כולכם קדושים, כולכם בנים לד', אין הפרש בין עם לעם, אין עם קדוש ונבחר בעולם, כל האדם הוא קדוש בשווה". כלומר, טענתו של קורח שכל העדה כולם קדושים אומרת בעצם שאין להבדיל בין אדם לאדם, אין סולם של ערכים, אין עדיפות לדבר אחד על פני חברו- וממילא אין לאן לשאוף ולהתקדם, ואין צורך בעבודה כדי להגיע לדרגות עליונות. המחשבה הקדושה יכולה לחול על כולם, בלא הבדל בתכונותיהם, במהותם ובעבודתם, בלא הבדל בין כהן לישראל...זה הוא לעג לקדושה, הדורשת הבנה רבה כדי להגיע אליה. מי שטחו עיניו מלראות את מעשי ה' לא ישנה את דעתו גם מול נס. הוא ימצא לו פשר לוגי. קורח ועדתו שנבלעו באדמה ואמורים היו לשמש הוכחה כי משה הוא בחיר ה', אינם משכנעים את הציבור. הענשת קורח ועדתו אפילו יוצרת זעם בעם.
המעשה נתפס כמעשה כוחני ולא כהוכחה לצדקת העניין. כך גם מבחן המחתות. "וַיִּלֹּנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמָּחֳרָת עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן לֵאמֹר אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" (יז, ו). מעשה אליהו בהר הכרמל לא פתר את בעיית נביאי הבעל בישראל.
הנס קיים רק בעיני מי שמאמין בו. רק מי שמאמין כי משה ואהרון הם נבחרי ה' ותפקידם לשרת את העם, ידבק בהם.
כ"ד סיון תשפ"ג
&
"סוף דבר הכל נשמע"-חיים קופל
1) "ויקח קרח בן יצהר בן קהת" (ט"ז-א). מה גרם לקרח לחלוק על משה, ולקחת את עצמו לצד אחר?
לקהת (סבא של קרח) היו ארבעה בנים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל (שמות ו-י"ח), כך שמשה היה בן עמרם (האח הבכור) וקרח היה בן יצהר, (האח השני בסדרה). חז"ל מגלים לנו, שקרח הִתְקַנֵּא במשה על שמינה לנשיא משפחות הקהתי את אליצפן בן עוזיאל, האח הרביעי בסדרה, ודילג עליו, שהוא בן יצהר(האח השני בסדרה), וזאת, לאחר שבני עמרם, משה ואהרון קיבלו שניהם מינויים נכבדים.
2) שואל "הַחִקְרֵי לֵב "(הרב אריה לייב היימן זצ"ל, היה, תלמידו של רב אהרון קוטלר זצ"ל, רב ב"כ הגר"א בשכונת בית וגן בירושלים, 30 שנה, נפטר ביום כ"ט בסיון) מניין לחז"ל זאת? הרי בתורה, כתובה סיבה אחרת למרידת קרח: "כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים..ומדוע תתנשאו על קהל ה' "(ט"ז-ג). ואומר רש"י על אתר: נִתְקַנֵּא על שנתן לאהרון אחיו את עבודת המשכן ככהן. כך שלכאורה הבעיה הייתה תפקיד הכהונה, ולא הנשיאות שלו אישית?.
3) ומתרץ, שניתן ללמוד מהפסוקים למה קרח הסתיר את הסיבה האמיתית, למרוד במשה (ענין אישי, תפקיד הנשיא),
וכלפי חוץ טען, שתלונתו כנגד תפקיד הכהונה שנלקחה מהבכורות וניתנה לאהרון. כשם שנהגו המרגלים וכדלהלן.
4) נראה שיש צד שווה בין טענות קרח, ובין טענות המרגלים בפרשת "שלח". בשני המקרים, הטענות שנטענו כלפי חוץ (המרגלים וקרח), לא היו הטענות האמיתיות, שאותן שמרו בליבם.
5) המרגלים טענו, שארץ ישראל יש בה ענקים, והיא ארץ אוכלת יושביה. כביכול, דאגו לכלל ישראל. אך האמת (כפי
שכתוב "בזוהר" הקדוש) שהם דאגו לעצמם. הם ידעו, שֶׁעִם הכניסה לארץ ישראל יפסידו את נשיאותם. וכן קרח, בפיו הוא טען לשוויון, וקיפוח משפחות יצהר הכוהנים מלשמש בקודש. אך בליבו, חשב על עצמו, להיות נשיא הקהתי.
6) בשני מקרים אלה, לִמְּדוּנוּ חז"ל כלל שמופיע במסכת אבות:" הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (אבות פרק ד משנה כ"א). בתכונות אלה, תמיד ניתן לשאוף ליותר ולעולם האדם לא יבוא על סיפוקו. כך שחייו אינם חיים, תמיד ירגיש הרגשת מחסור.
7) "החקרי לב" מציע כלל לחיים, כל אימת שרואים אדם יוצא למאבק ומכריז שכל כוונתו לטובת הציבור. יש לצפות בתוצאה הסופית של מאבקו. אם בסוף התהליך, איבד אותו אדם את עולמו, ובעיקר את עולמו הרוחני, קרוב לודאי , שאחד משלוש הדברים הנ"ל: קנאה, תאוה, או כבוד הם שהיו בו בתחילה והוציאו אותו למאבק. כי עשיית טוב, מאבק לשם שמים לא אמור להוציא אדם מעולמו.
8) תשובות מפרשת שלח
א) מה המשותף בין הפרק הארוך ביותר בתהילים, ובין פרשתנו? תשובה: המספר 119: הפרק הארוך ביותר בתהילים הוא פרק קי"ט=בגימטרייה 119. ומספר הפסוקים בפרשתנו אף הוא 119 .
ב) שרשרת בפרשה? תשובה: "ענק" "הנפילים בני ענק"(י"ג-ל"ג).
9) שאלות מפרשת השבוע
א) היכן מוזכר אביו של קרח, גם אחרי מותו?
ב) "וַתִּבָּקַע האדמה אשר תחתיהם. ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם" (ט"ז-ל"א..ל"ב). לכאורה, הפסוק הראשון "ותבקע האדמה.." מיותר, שהרי הפסוק השני "ותבלע אתם.." אומר הכל?
שבת שלום -מחיים קופל - מעדנים 239 פרשת קרח תשפ"ג
&
הכריזמה ושיכרון הכוח-הרב אבי רזניקוב רב בית החולים איכילוב ת"א
השבת נקרא את פרשת קרח
המחלוקת האיומה שעוררו קורח ועדתו ברגע רגיש במיוחד בשלטונו של משה במדבר – מיד אחרי פרשת המרגלים – הביכה את מיטב פרשני המקרא לאורך הדורות, ויצרה תילי תילים של מדרשים וניסיונות להבין מה בדיוק קרה שם,
קורח הוא סוג של סלב פוליטי, טייקון ובעל כריזמה. המשנה והמדרשים מייחסים לו עושר עצום – הביטוי "עשיר כקורח" לא נולד סתם כך מן הכתוב בפרשה – אבל הוא לא קורא תגר על מנהיגותו של משה בזכות הממון אלא בשם איזשהו צדק חלוקתי בסיסי, ממש אריסטוטלי, לפיו אם כבר מחלקים משרות שלטוניות, החלוקה צריכה להיות שוויונית. הנה כך. "רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ד'. וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ד'".
עדתו של קורח – כולם נשיאים, כולם ראויים לקחת חלק בהנהגה של העם וכולם מודרים ממנה.
אלא שהוא טעה בגדול, משה לא היה מנהיג בזכות מעשיו או הכריזמה שלו. להיפך, משה הוא מנהיג בלתי אפשרי. לו היה מועמד להנהגה בבחירות כלשהן היה נכשל כישלון חרוץ. כבד פה וכבד לשון, לא ממש כריזמטי, לא ממש מובן או נגיש להמונים או מצליח לפייס המון זועם.
רוצים מחלוקת? סבבה, רק תבדקו את מניעיה היטב לפני שאתם עושים מהומה. אתם יכולים להיות נורא צודקים בפלגנותכם הטהרנית, אם נתמקד רק במהות המחלוקת ולא במניע ליצירתה, אנחנו עלולים להתנגש באיזה פן סמוי של התוכנית, ואז – הלך עלינו. האדמה פוערת את פיה,
בתקווה לבשורות טובות -
שבת שלום - הרב אבי רזניקוב.
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל הלומדים-באה שבת באה המנוחה - שבת שלום
