פרשת ראה - "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה"- על עיניים וראיה.

פרשת השבוע

פרשת ראה

פרשת ראה- "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה, וּקְלָלָה"- על עיניים וראיה.

פרשתנו הפותחת בפסוק:" רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה", מלמדת אותנו את המשמעות העמוקה של פעולת העיניים והראיה. לא רק במובנה האובייקטיבי הפיזי הביולוגי, אלא בעיקר, במובנה הסובייקטיבי הפסיכולוגי חברתי. אנו נעסוק ונדון ,במשמעות של העיניים והראיה בממדיה ובתסמונותיה השונים, במסגרת סמינר ההכנה שמקיים משה לעם ישראל, בספר דברים, לקראת הכניסה לארץ.

בפרשתנו העוסקת במאכלות הטהורים והטמאים, כלול גם העוף הטמא והאסור לאכילה, הנקרא - ראה/דאה. " וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם...וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ "

התלמוד , במסכת חולין (דף סג' עמ' ב') , מאפיין את עוף הראה:"למה נקרא שמה ראה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל"מדובר על עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל. העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו שם, הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה ? רק את השלילה. הוא רואה רק רע ושחור. לכן הוא טמא ואסור לאכילה.

הבה נבחן את תסמונת עוף הראה ואת מה שהוא מייצג, במתודולוגיה האבחונית ( על פי החוקרים היל ווסטברוק 1997 ) של מודל ה- SWOT- ( Strengths-חוזקות ,Weaknesses-חולשות,Opportunities – הזדמנויות, Threats- איומים).המתודולוגיה הזאת אפקטיבית מאד בניתוח ואבחון ארגוני של חשיבה ותכנון אסטרטגי של ארגון, אך היא גם מאד רלוונטית ,לניתוח ואבחון כל מערכת אחרת ברמות שונות- קהילה, משפחה וגם האדם באופן פרטני. המתודולוגיה שבה משתמשים ב-SWOTמתקיימת בתהליך הבא : רושמים על לוח את הפרמטרים השונים שמאפיינים אתהחוזקות, החולשות, האיומים וההזדמנויות. לאחר מכן גוזרים יעדים של סביבה פנימית וגם של סביבה חיצונית ומעבדים זאת לכדי תוכנית עבודה שכוללת משימות (Actions Items), תוך קביעת סדרי עדיפויות ולוחות זמנים לביצוע.

דומה שעוף הראה, משתמש באופן חלקי בלבד, במודל הSWOT,בדרך שבה הוא כביכול מאבחן את ארץ ישראל. הוא מאופין בתסמונת ראיה צרת עין, בדרך הסתכלותו וראייתו השלילית את הדברים. העוף הנדון רואה ומתמקד רק בחולשות ובאיומים, הוא איננו רואה כלל חוזקות והזדמנויות. דרך ראיה והסתכלות זו של עוף הראה,מאפיינת את אותם האנשים שרואים נייר לבן, אבל מתמקדים דווקא בנקודה השחורה הקטנה בנייר הלבן. הם רואים רק שחור ומתעלמים מהלבן שהוא רוב רובו של שטח הנייר הלבן.לעומתם, ישנם אנשים אחרים שיתמקדו דווקא בחוזקות ובהזדמנויות. הם אלו שרואים את הלבן שבנייר ולא מעניקים תשומת לב יתירה לנקודה השחורה. זאת ההבחנה בין אנשים פסימיים לבין אנשים אופטימיים, בין אנשים שרואים תמיד שחור ושלילי, לבין אנשים שרואים לבן וחיובי . האנשים הפסימיים רואים רק שחורות וממלאים את סביבתם באנרגיות שליליות. הם רואים רק את חצי הכוס הריקה, יודעים רק למתוח ביקורת ורואים בעיניהם רק את הר הקללהובוחרים בו, הם נעדרי תקווה ואמונה ורואים רק חידלון ייאוש וחוסר הסיכוי. אנשים כאלה תמיד יגיבו ברפיסות לכל רעיון חדש – "זה לא טוב,לא ילך, אין לרעיון או ליוזמה כל סיכוי, חבל לבזבז זמן.

לעומתם, האנשים האופטימיים החיוביים, ממלאים את סביבתם באנרגיות חיוביות, שרואים את חצי הכוס המלאה. הם רואים בעיניהם את הר הברכה ובוחרים בו, הם אוחזים בתקווה ובסיכוי.

דומה שאירוע 12 המרגלים בספר דברים, שמשה בנאומו בספר דברים חוזר עליו, המרגלים שיצאו לתור (לראות) את הארץ, מדגים את הדיפרנציאציה ביישום השונה במתודולוגיה של ה.SWOT כל 12 המרגלים נשיאי השבטים, רואים את אותה תמונת הארץ, את אותה ארץ ישראל, אבל נקודת הראות שלהם היא שונה. 10 מרגלים, רואים בעיניהם רק את החולשות והאיומים בכניסה לארץ ישראל, והמסקנה שלהם היא ייאוש:" אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, ... וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם". לעומתם, 2 המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, הרואים בעיניהם את החוזקות וההזדמנויות בכניסה לארץ ישראל, ומסקנתם היא הפוכה:" עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ... הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. .... אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (במדבר,יג',לב'-לג' ויד',ז'-ח').

האם לא מוכרות לנו בחיי היום יום, דוגמאות רבות, ששני אנשים רואים את אותה תמונת מציאות, אבל כל אחד מהם לוקח את נקודת מבטו , פרשנותו ומסקנותיו, לכיוון שונה, כמרחק מזרח למערב.

העיניים והראיה משחקים תפקיד מאד משמעותי בחיינו, למשל, בתחום הגסטרונומי. זאת תסמונת הראיה האסתטית. העיניים שלנו אוכלות, בכל הקשור לאסתטיקה של הגשת האוכל, של שילחון שולחן האוכל ושל צילחות הצלחת. לא רק חשוב מה אוכלים, אלא לא פחות מכך, חשוב איך אוכלים, איך מוגש לנו האוכל, איך ערוך השולחן. מה שהעיניים רואות , מתפרש ומשפיע על הלשון ותחושת האכילה.

העיניים והראיה שלנו משפיעים על נקודת הראות שלנו לעבר אנשים ודברים הקורים בחיינו. זאת אותה תסמונת הראיה הבינרית השטחית. אני מאד "מקנא" ( במרכאות כפולות) באותם האנשים שתמונת החיים שלהם מאד ברורה ונחרצת בעיניהם. הם אנשים הרואים רק שחור או לבן, אין אצלם משהו באמצע. הם לא רואים את הצבע האפור. הם אינם רוצים או מעוניינים להתמודד עם מציאות חיים מורכבת ומסובכת, שלא הכול בה- שחור או לבן. שלא הכול בה הוא משחק סכום אפס. בדרך כלל אנשים אלו לא מוכנים לוותר או להתפשר על האג'נדה שלהם. הם ממוקדים ומקובעים בIdea Fix- שלהם ואינם נותנים לעובדות ולמציאות המשתנה, לבלבל אותם ולהטות אותם מקיבעונם ומעמדתם הנחרצת. עד כמה אנו נוטים לסווג ולשייך אנשים על פי ראייתנו את העטיפה החיצונית שלהם- על פי צבע העור, הלבוש, סוג הכיפה, מקום מגורים וכו'. איננו מוכנים לראות ולהתבונן לעומק הפנימיות. דרך ראיה כזאת גורמת לצערנו לא אחת למלחמות תרבות, גזענות , אפליה והדרה. הראיה השטחית והרגעית של העטיפה החיצונית, מובילה למקומות לא טובים ולטעויות חמורות ולא עושה טוב לחיינו.

סוגיית דיוננו בפרשתנו בעיניים ובראיה, בתסמונת הראיה השטחית,מומחשת בסרט ," מיסייה שוקולד" המבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשלהי המאה ה19 בצרפת. הסרט מתאר כיצד החברה הצרפתית נגועה בגזענות כנגד הליצן בקרקס שאחר כך הפך להיות שחקן בתאטרון. הוא היה איש שחור יליד קובה שנמכר לעבדות והתגלגל להיות הליצן השחור הראשון בצרפת. שם קראו לו מיסייה שוקולד ולא בשמו האמיתי- רפאל פדייה. אותה חברה צרפתית העדיפה ששחקן לבן ימרחו אותו בזפת שחור לשחק את אותלו של שייקספיר ולא חס וחלילה יתנו התפקיד לאדם שחור מוכשר וטוב לב. שכן, החברה הזאת ראתה בעיניה בשטחיות ,ברוע ובקוצר ראייתה, רק את העטיפה החיצונית של הצבע השחור .הסתכלותה וראייתה שירתה אג'נדה אפלה וחשוכה.

הגישה ודרך ההסתכלות שלנו ,לדברים שמתרחשים לנגד עינינו, מאד חשובה. היא נגזרת מאמונות, דעות, מבנה אישיות ,אופי וגם מחינוך ותבנית נוף ילדותנו וגידולנו.

העיניים והראיה של העוף ראה בפרשתנו, מדגימים לנו גם אתהתסמונת של ראיה בשלט רחוק, המוכרת לנו באימרה: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם". העוף ראה האסור באכילה, רואה רחוק משם מבבל ולא מכאן מארץ ישראל. אין הוא נושא בנטל האחריות, אין הוא חלק מבניין הארץ. הוא יושב רחוק על הגדר ומתבונן בחבריו ועמו, אשר נושאים בנטל היום יומי. הוא רק יודע למתוח ביקורת, להשמיץ ולהתסיס ולייצר אנרגיות שליליות בקרב אחרים ולהוציא את דיבת הארץ. במקרה הטוב, הוא רק יודע לתת עצות לאחרים.תנועת הציונות במאה ה19 חוללה מהפכה ביצירת חזון ופרקטיקה שמכוונת למערכת חדשה שכל מהותה מכוונת אתהעיניים והראיה-"עין לציון צופיה", לקראת קימום המדינה היהודית בארץ ישראל- " ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". המתח הקיים בין גלות לגאולה, בין גולה לציון, מוצא ביטוי באתוס היהודי לדורותיו. מסופר על מנהיג מחובבי ציון שעלה לארץ ישראל בשנות העשרים למאה הקודמת וכעבור חודש חזר לקהילתו באחת מערי אירופה. כשנשאל מדוע עזב את הארץ, הוא השיב, שתחושה של כיסופים וערגה לארץ, יכולה להתקיים רק בלראות את ארץ ישראל ממרחק.

נקודת ראייתנו את הדברים היא בידנו ומסורה רק לבחירתנו, כיצד לנהוג- "רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם: בְּרָכָה, וּקְלָלָה". ההפטרה לפרשתנו, מעניקה תובנה חשובה לתיעול נקודת ראייתנו והסתכלותנו על החיים בתסמונת הראיה הבחירתית, המשפיעה על בחירתנו בחיים. הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו , מציג לנו תובנה מאד חשובה : " הן (הִנֵּה) אָנֹכִי, בָּרָאתִי חָרָשׁ נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם, וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּוְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית, לְחַבֵּלכָּל כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ, לֹא יִצְלָח, וְכָל לָשׁוֹן תָּקוּם אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט, תַּרְשִׁיעִי ". ( ישעיהו, נד').הקב"ה ברא את האדם, אבל לא את הכלי שהאדם יוצר ועושה בו שימוש, לטוב או לרע, כך גם השימוש בלשון. הבחירה החופשית נתונה בידי האדם. הראיה וההסתכלות של האדם על החיים והמשמעות שהוא מעניק להם, עשויה להיות מתועלת לאפיקים חיוביים , אך גם עלולה להיות מתועלת לכיוון שלילי ומסוכן. הקב"ה ברא לנו זוג עיניים ונתן לנו את היכולת הפיזית והביולוגית של הראיה. אבל הפסיכולוגיה של הראיה ותיעולה, מסורה אך ורק לאדם. האם תהיה זאת ראיה של פסיכולוגיה חיובית, או שמא ראיה של פסיכולוגיה שלילית .

הראיה מוצאת את ביטויה העוצמתי גם במקום אחר, בתסמונתהראיה החמלתית, במעמד הר סיני לקראת קבלת התורה: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (שמות,כ', טו'). יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין, שרק אתמול היו במציאות הגורל הגנטית של שעבוד ועבדות. עתה הם הגיעו בתהליך השינוי ,לדרגה נעלה, של יכולת מאד גבוהה לראות ולא רק לשמוע את קולות הקדושה . זאת ראיה אנכית רוחנית מלמטה כלפי מעלה, של בין האדם למקום לקב"ה . אבל יש כאן גם ראיה אופקית חברתית אנושית, של בין אדם לחברו . של ראיה אמיתית ואמפתית של קולות המצוקה, הקשיים והסבל, של מי שעומד על ידנו. המעבר הוא דרמטי , מחושך לאור ,ממצרים החשוכה שכל אחד רואה רק את עצמו , באותם ימים קשים של חושך , של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו , לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני המואר, של ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (שמות,יט', ב'). מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת" . השינוי הוא מאני ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו, הרואים את הקולות של זה את זה. זאת המשמעות האמיתית ,של ראיה חמלתית, של סולידריות וערבות הדדית , "של כל ישראל ערבים (וגם רואים) זה בזה". הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל לספרות , ז'וז'ה סאראמאגו ( 1922 – 2010 ) ברומן ״על העיוורון״, מתאר את התדרדרות החברה לחשיכה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת תכונה של ראיית האחר וזה שנמצא על ידנו, ביכולת של אמפתיה והכלה.

ממד אחר בראיה, היא התסמונת החיובית של הראיה ההתמדתית. הראיה שלנו את האתגרים הניצבים מולנו, איננה תמיד סוגה בשושנים, הדרך להשגת היעדים דורשת אורך רוח התמדה נחישות וסבלנות. יש כאן תהליך ארוך של סרגל ראיה. שירה הנפלא של נעמי שמר שופך אור על ראיית דרכנו בנתיב הראיה ההתמדתית: " אתה רואה דקלים? דקלים איני רואה. אתה רואה גמלים? גמלים איני רואה. אולי לפני עיני לרגע צל עובר, איני רואה דבר, איני רואה דבר. סימן שעוד לא הגענו והאופק עוד רחוק ולבך עודו פתוח אל ארבעת הרוחות. וצריך להמשיך ללכת וצריך להמשיך לצעוד. והדרך עוד מושכת ארוכה". הנה הקריאה לראיה התמדתית.בראיה כזאת לא נשברים. רואים, מאמינים וממשיכים.

השבת אנו מברכים את ראש חודש אלול. החודש שבו נברא האדם. הקב"ה ברא את העולם ואת האדם. האדם נברא בחיסרון. תפקידו של האדם לעסוק בתיקונו של עולם. הכול תלוי באדם, איך יראה את העולם וגם איך ייראה העולם. בפרקי אבות נאמר : "אָמַר לָהֶם, צְאוּ וּרְאוּ אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיִּדְבַּק בָּהּ הָאָדָם. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר,עַיִן טוֹבָה".

מי ייתן ונגייס את עינינו לראות במשקפיים ורודות, את החיוב והטוב, ולא רק את השלילה, במדינתנו, עמנו ,חברתנו, קהילתנו ומשפחתנו. נזכה שיקויים בנו בפתיחת פרשתנו: ״ רְאֵה, אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה ".

שבת שלום וחודש מבורך

זאב ווה

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********