פרשת שמיני - "וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם" - שליטה עצמית בארבע מערכות

פרשת שמיני-"וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם" - שליטה עצמית בארבע מערכות

זאב ( ווה) פרידמן

שליטה עצמית או ויסות עצמי הם יכולתו של האדם לבקר ולהתאים את מחשבתו, רגשותיו והתנהגותו על פי הנורמות החברתיות, לצורך השגת מטרה כלשהי או הסתגלות למצב מסוים. שליטה עצמית כוללת את היכולת לשלוט בדחפים, לווסת ולכוון את ההקצאה של משאבי הקשב, לווסת את התגובה הרגשית. הספרות המקצועית העוסקת בשליטה עצמית ובהשלכותיה, יודעת לספר על כך, שהעדר שליטה עצמית עלולה לגרום להשלכות של התנתקות , של תוקפנות ,הרס עצמי ושל הרס אחרים. כך למשל נמצא במאמר של וייסברוד, נירית /רוזנבאום\ מיכאל /רונן, תמי(מגמות, כתב עת למדעי ההתנהגות, כרך 48, עמ' 337-365, 2012 ): " הקשר שבין רגישות לדחייה, שליטה עצמית ומערכת מוטיבציה, לבין נטייה לתוקפנות בקרב מתבגרים". נמצא במחקריהם , כי מיומנויות של שליטה עצמית, ממתנות את הקשר, שבין שליטה עצמית, לבין נטייה לעוינות ולתוקפנות.

המשאב של שליטה עצמית הוא אח תאום למשאב של דחיית סיפוקים.

דחיית סיפוקיםהיא היכולת להמתין, במטרה להשיג דבר מה. היכולת הזו נחשבת כתכונת אישיות. הפסיכולוג דניאל גולמן בן דורנוגילה, שיכולת זאת היא מרכיב חשוב באינטליגנציה רגשית. אנשים ללא תכונה זו , מעוניינים בסיפוק מידי, כאן ועכשיו, בכל עת ועלולים לסבול משליטה עצמיתנמוכה.פסיכואנליטיקאיםגורסים כי אנשים בעלי שליטה עצמית נמוכה סובלים מ"גבולותאגורופסים". מחקר מפורסם הידוע בשם : "מחקר המרשמלו ", בדק את העיקרון של היכולת לדחיית סיפוקים. הניסוי נערך בשנות ה-60 של המאה ה-20 , על ידיולטר מישלמאוניברסיטת סטנפורדבארה"ב. בניסוי נבדקה קבוצה של בני ארבע. לכל אחד מהם ניתןמרשמלו,כשהובטח להם שיקבלו מרשמלו נוסף, רק אם יוכלו להמתין 20 דקות לפני שיאכלו את הראשון. חלק מהילדים לא היו מסוגלים להמתין וחלק כן. לאחר מכן עקבו החוקרים אחר הילדים עד גיל ההתבגרותומצאו שבעלי היכולת להמתין היו סתגלניים יותר ואחראיים יותר והישגיהם במבחנים ובמשימות שונות היו גבוהים יותר. כלומר, אותם הילדים בעלי השליטה העצמית ובעלי היכולת לדחות סיפוקים, היו בעלי אחריות והגיעו למימוש עצמי והישגים אישיים הרבה יותר מחבריהם, שהיה להם קושי לדחות סיפוקים והיו בעלי שליטה נמוכה.

השליטה העצמית והיכולת לדחיית סיפוקים מיידיים, מתכתבים עם האיזון העדין של שתי המערכות הנפרדות הפועלות במוחנו, מבית מדרשו של הפסיכולוג דניאל כהנמן חתן פרס נובל, בהבחנה שבין המוח המהיר המשחרר רגשות, לבין המוח האיטי הרציונלי השקול והמחושב.

פרשתנו וגם הפטרתנו, מציגים לנו את נושא השליטה העצמית בארבע מערכות.

המערכה הראשונה – העדר שליטה עצמית של נדב ואביהו בהקריבם אש זרה

פרשתנו פותחת בתיאור אירוע משמח ומרגש שכל ישראל שותפים לו בשמחה : ״ וַיְהִי, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, קָרָא מֹשֶׁה, לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו וּלְזִקְנֵי, יִשְׂרָאֵל "( ט', א' ).

רש״י מבהיר לנו את המיוחדות ביום זה: ״שמיני למילואים הוא ר״ח ניסן שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם״. אנו עדים לשיא ההתרגשות והשמחה: ״וַיָּבֹא מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אֶל אֹהֶל מוֹעֵד, וַיֵּצְאוּ, וַיְבָרְכוּ אֶת הָעָם; וַיֵּרָא כְבוֹד ד', אֶל כָּל הָעָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ, מִלִּפְנֵי ד', וַתֹּאכַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ, אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַחֲלָבִים; וַיַּרְא כָּל הָעָם וַיָּרֹנּוּ, וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם" ( ט', כג'- כד' ).

והנה בשיא מעמד ההתרגשות , השמחה והאופוריה, שמחברים את כל העם לאגודה אחת ולהתרוממות הרוח , מתרחש לנגד עינינו אירוע דרמטיbreaking news שהוא האנטי קליימקס למעמד שתואר עד כה: ״וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ, וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ, וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ, קְטֹרֶת, וַיַּקְרִיבוּ לִפְנֵי ד', אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה, אֹתָם וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ד', וַתֹּאכַל אוֹתָם; וַיָּמֻתוּ, לִפְנֵי ד'"(י', א'-ב' ).

בני אהרון מפגינים העדר שליטה עצמית ואי יכולת לדחיית סיפוקים, בכך שהקריבו אש זרה, במקום שירותם במשכן. הם מחליטים על דעת עצמם, בניגוד לכללים ולנהלים ומבלי שביקשו רשות מהממונים עליהם. הם מקריבים אש זרה שלא צוו.

מה היה חטאם של בני אהרן ,שנגזר עליהם עונש כה חמור, של מוות בשריפה ?

האם קיימת מידתיות בין החטא ועונשו ?

המדרש מספר לנו : ״ שלא חלקו כבוד לאהרן. שלא נטלו עצה ממשה. איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה״ (ספרא, ויקרא י׳, ו׳). "שחצים היו" ( ויקרא רבה ,כ', י'). הם גם חטאו בטיפה המרה : " דתני רבי שמעון- לא מתו בניו של אהרן, אלא על שנכנסו שתוי יין לאוהל מועד" (ויקרא רבה, יב').

הנה לנו במערכה הראשונה גורמים המשפיעים על העדר שליטה עצמית- לא מכבדים את אביהם אהרן ולא מקבלים את סמכותו, גם לא מאפשרים לעצמם זמן מסוים , לחשוב ולהתייעץ טרם יעשו מעשה. הם לא מנהלים סיכונים בדבר האיום המרחף מעל ראשם. הם לא שוקלים את ההשלכות למעשה ותוצאותיו החמורות, שהרי הם משרתים בקודש במשכן והם יודעים גם יודעים, שמלאכת הקמת המשכן התבצעה על פי הספר ובהתאם להנחיות משה ואהרן, בכפיפות לציווי ולהנחיה של הקב"ה. הם לא הפנימו ולא הטמיעו את דרכו של אביהם אהרן: "ויעש כאשר ציווה ה' את משה": (ויקרא טז', כד' ) מפרש רש"י : "כשהגיע יום הכיפורים, עשה כסדר הזה, ולהגיד שבחו של אהרן שלא היה לובשן לגדולתו אלא כמקיים גזירת המלך". כך גם במעשה המנורה : "ויעש כן אהרן" (במדבר ח', ג'),מסביר רש"י: "להגיד שבחו של אהרן שלא שינה". גם העובדה שחטאו בטיפה המרה לא תרמה ליכולת השליטה העצמית שלהם.

בני אהרן נדב ואביהו, שוברים את כל הכלים ,הכללים והנורמות, במרחב הקדוש של מקום עבודתם ככוהנים בעבודת המשכן , הם מזלזלים בסמכות ובהיררכיה . הם בזים לבירוקרטיה של מסגרת ,כללים ונהלים של עבודת המשכן . הם אינם מכבדים את הפרוטוקול המקצועי של תהליכי העבודה במשכן, כפי שמפורטים בפרשתנו. הם פועלים במרחב עבודה, ללא גבולות וללא איזונים ובלמים. הם אנשים מתלהבים, חסרי מעצורים ,נעדרי גבולות ושליטה עצמית ובעלי יכולת נמוכה לדחות סיפוקים מידיים. הם אנשים הישגיים המקדשים את המימוש העצמי והאני.הם מקדשים את העכשוויזם, כאן ועכשיו.

המערכה השניה – השליטה העצמית של אהרן

הכול מתרחש בזמן אמיתי במרחב הקדוש ביותר שמאפיין אותו – הקירבה וההקרבה. הנה לנגד עינינו תגובתו של אהרן למות שני בניו: "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן, הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ, וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם, אֶכָּבֵד, וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן" ( י', ג'). היינו מצפים לתגובה אנושית סוערת ומוחצנת של אהרן, אביהם של נדב ואביהו. אך אהרן מפגין לנו מעשה של שליטה עצמית שנתפסת כבלתי אנושית ולא טבעית, בסיטואציה כה עוצמתית ומטלטלת. אך אהרן מתכנס בתוך עצמו, בולם את רגשותיו וגוזר על עצמו דממה ושתיקה. סוג של שתיקה רועמת. אהרן מקבל על עצמו את כללי ההתנהגות המתחייבים במרחב השירות במשכן. אהרן מכריע לטובת ערך הנאמנות וחובת הציות לאחיו משה ולקב"ה, גם אם בתוכו מתחוללת סערה של רגשות וסאת יגון וצער. שכן, אבא זה אבא ודרושים כוחות נפש עילאיים ובלתי אנושיים, לגזור על עצמך איפוק בסיטואציה חריגה זאת. בדיאלקטיקה שבין המחויבות לשירות הציבורי ,לבין הרגישות לאישי , מכריע אהרן בשליטה עצמיתיוצאת דופן לטובת הציבורי – "וַיִּדֹּם, אַהֲרֹן".

המערכה השלישית – השליטה העצמית בתאוות הבשרים

בסיומה של פרשתנו מוקדש פרק ארוך, המפרט את הכללים המדויקים שעל פיהם יש לנהוג במאכלות המותרים והאסורים לאכילה: " וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, לֵאמֹר אֲלֵהֶם. דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר: זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ, מִכָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר עַל הָאָרֶץ. כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה, וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת, מַעֲלַת גֵּרָה, בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ, תֹּאכֵלוּ..... לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל" ( יא',א-מז).

מה ענין פרק זה למתואר עד כה באירוע הדרמטי של מות שני בני אהרן ולעבודת הכוהנים במשכן ?

דומה שיש כאן רלוונטיות לנושא דיוננו, על שליטה עצמית וקביעת גבולות ברורים , למותר ולאסור במרחב חיינו. זאת תשובת התיקון והשיקום לאירוע הטראומטי של מות שני בני אהרן.

המסר מאד ברור – לא הכול מותר. לא כל דחף לסיפוקים, מותר ולגטימי. גם בחולשה אנושית של תאווה לאכילת בשר שמגרה אותנו ומנסה לשלוט על עצמנו, עלינו להפעיל את מנגנוני הבקרה והשליטה העצמית. זאת אחריות אישית שלנו לרסן עצמנו - " לְהַבְדִּיל, בֵּין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהֹר; וּבֵין הַחַיָּה, הַנֶּאֱכֶלֶת, וּבֵין הַחַיָּה, אֲשֶׁר לֹא תֵאָכֵל ".

מערכה רביעית:

מעניין לראות כיצד תסמונת העדר השליטה של שני בני אהרן, חוזרת על עצמה בהפטרה לפרשתנו:" וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ דָּוִד, וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ, מִבַּעֲלֵי, יְהוּדָה לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם, אֵת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, ... וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה, וַיִּשָּׂאֻהוּ, מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה; וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ, בְּנֵי אֲבִינָדָב, נֹהֲגִים, אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה.... וַיָּבֹאוּ, עַד גֹּרֶן נָכוֹן; וַיִּשְׁלַח עֻזָּה אֶל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים, וַיֹּאחֶז בּוֹ כִּי שָׁמְטוּ, הַבָּקָר. וַיִּחַר אַף ד' בְּעֻזָּה, וַיַּכֵּהוּ שָׁם הָאֱלֹהִים עַל הַשַּׁל; וַיָּמָת שָׁם, עִם אֲרוֹן הָאֱלֹהִים"( שמואל ב',א'-ט'). הנה לנו מערכה רביעית בהצגה אודות השליטה העצמית ,משמעויותיה ותוצאותיה. קו מתוח מאירוע בני אהרון בפרשתנו, להפטרה המתארת אירוע דומה המשתקף בדמותו של ְעֻזָּה, שחצה גבול אסור ונגע בארון האלוהים, ללא רשות או ציווי. לא מקרה שדוד קורא למקום האירוע- פרץ ְעֻזָּה ,המאפיין אירוע של העדר שליטה עצמית ודחף של התפרצות (פרץ) העדר ריסון ועזות מצח(ְעֻזָּה).

הנה לנו ארבע מערכות שמחברות את פרשתנו להפטרתנו, המציגות לנו שיעור מאלף – על שליטה עצמית ויכולת דחיית סיפוקים. דומה שנדב ואביהו, שני בני אהרן ועֻזָּה, לא היו עוברים את מבחן המרשמלו של ולטר מישל. לעומת אהרן הכוהן שלימד אותנו שליטה עצמית ויכולת איפוק במציאות מאד מורכבת וחריגה.

ארבע מערכות שמעניקות משמעות, מהי קירבה אמיתית שיש בה הַקְרָבָה של אש יהודית, שאיננה אש זרה.

שבת שלום

זאב ווה

חריזה לשבת - דוד אשל - "יש מחירון"

יֵשׁ מְחִירוֹן / דוד אשל

לְבֶן אֱנוֹשׁ מִדּוֹת וּמַעֲלוֹת

וּלְיִלּוּד אִשָּׁה יֵשׁ גַּם מִגְבָּלוֹת

וְאֵלּוּ שְׁתַּיִם, אֶת הַחַיִּים מוֹבִילוֹת.

אָדָם נוֹלַד עִם צְרוֹרוֹ

הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לִבְחֹר אֶת דּוֹרוֹ,

הוּא נוֹלַד עִם מִינוֹ

וְהוּא אֵינוֹ יָכוֹל לְהַזְמִינוֹ,

הוּא לֹא יִשְׁאַל, מַדּוּעַ אָדָם הוּא נִהְיָה

וְלֹא נוֹלַד לִהְיוֹת חַיָּה ?

אָדָם נוֹלַד לְמַמֵּשׁ מַטָּרָה

הוּא לֹא בָּא לָעוֹלָם כְּתַפְאוּרָה,

וּבְמֶשֶׁךְ חַיָּיו הוּא מִתְחַמֵּשׁ

כְּדֵי שֶׁאֶת מַטְּרַת הֻלַּדְתּוֹ יְמַמֵּשׁ,

כָּל אֶחָד בְּהֶתְאֵם לְרָמָתוֹ

נִדְרָשׁ לְהַשְׁלִים אֶת מְשִׂימָתוֹ,

וְיֵשׁ שֶׁהָאָדָם עַד יוֹם מוֹתוֹ

לֹא יָבִין אֶת פֵּשֶׁר הֱיוֹתוֹ.

בְּנֵי אָדָם אֵינָם שְׁוֵי כּוֹחוֹת

יֵשׁ הַנִּדְרָשִׁים לְיוֹתֵר וְיֵשׁ לְפָחוֹת,

בַּנֵּטֶל וּבָעֹנֶשׁ לְעִתִּים אֵין שִׁוְיוֹן

לְכָל דְּרִישָׁה מֵאָדָם, יֵשׁ קְרִיטֶרְיוֹן.

נָדָב וַאֲבִיהוּא נוֹלְדוּ לְתוֹךְ כְּהֻנָּה

וּכְכָאֵלֶּה, הִתְנַהֲגוּתָם נוֹעֲדָה לִהְיוֹת שׁוֹנָה,

נָכוֹן שֶׁהֵם לֹא בָּחֲרוּ בְּתַפְקִידָם

אַךְ עִם לֵדָתָם, נִקְבַּע יִעוּדָם,

וְעָנְשָׁם הַכָּבֵד נִגְרַם

בְּשֶׁל תַּפְקִידָם הָרָם

אַף אִם סָטוּ, רַק בְּ"מִילִיגְרָם".

רַב כְּדֻגְמָה, אָמוּר לְשַׁמֵּשׁ כְּמוֹפֵת

אִם יִסְטֶה, כַּמּוּבָן שֶׁיִּשָּׁפֵט,

אֲבָל מִשּׁוּם הֱיוֹתוֹ מַנְהִיג וּמוֹרֵה דֶּרֶךְ

אָסוּר שֶׁעָנְשׁוֹ יִהְיֶה קַל עֵרֶךְ,

כָּךְ מַנְהִיגִים וּבַעֲלֵי שְׂרָרָה

חַיָּבִים לְהַרְחִיק עַצְמָם מִן הָרַע,

עֲלֵיהֶם מֻנָּח הַדָּגֵשׁ

וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ".(ויקרא ט'/3)

גַּם בַּנֵּטֶל אֵין שִׁוְיוֹן

לֹא בַּכּוֹחוֹת וְלֹא בֵּין עָשִׁיר לָאֶבְיוֹן.

הֵרַמְתִּי מַשָּׂא שֶׁל שְׁלוֹשִׁים קִילוֹגְרָם

וְנֶזֶק עָצוּם לִי נִגְרַם,

וִידִידִי בְּכָל שִׁעוּר הִתְעַמְּלוּת

מֵרִים... אַרְבָּעִים קִילוֹגְרָם בְּקַלּוּת.

יָצָאנוּ יַחַד, יְדִידִי וַאֲנִי לְרִיצָה

וְהוּא אֶת הַמֶּרְחָק עָבַר בִּ"קְרִיצָה",

וּכְשֶׁכֻּלִּי מִתְנַשֵּׁף יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ

הוּא הִגִּישׁ לִי שְׁתִיָיה וַאֲפִילוּ קִינוּחַ.

הֵבַנְתִּי שֶׁזֶּה הַהִיגָיוֹן

בַּנֵּטֶל אֵין שִׁוְויוֹן.

מִמֶּנִּי דָּרְשׁוּ לִהְיוֹת סַדְרָן

בַּקּוֹנְצֶרְט שֶׁיְּדִידִי... הָיָה בּוֹ פְּסַנְתְּרָן,

וְגַם שִׁמַּשְׁתִּי תְּאוּרָן

כְּשֶׁיְּדִידִי הָיָה שַׁדְרָן.

הֵבַנְתִּי שֶׁגַּם בַּכִּשָּׁרוֹן

כְּמוֹ בַּנֵּטֶל, אֵין שִׁוְויוֹן.

קוֹרֶה וַאֲנִי בַּחֲקִירָה

וִידִידִי חוֹקֵר בַּמִּשְׁטָרָה,

אוֹ כְּשֶׁאֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה

יְדִידִי... כַּדּוּר יָרָה.

בַּנֵּטֶל אֵין שִׁוְויוֹן

זֹאת הֵבִין גַּם בֶּן-גוּרְיוֹן.

לָאִשָּׁה... תִּשְׁעָה יַרְחֵי לֵידָה

שֶׁאֲנִי גָּרַמְתִּי בְּאוֹתָהּ מִידָה,

הִיא תִּהְיֶה זוֹ שֶׁתִּכְאַב

וְלִי יֹאמְרוּ: "מַזָּל-טוֹב", אָב.

כֵּן, גַּם לַנּוֹלָדִים מֵהֵרָיוֹן

אֵין בַּנֵּטֶל שׁוּם שִׁוְויוֹן.

"בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ", "וַיִּדֹּם אַהֲרֹן"

הוּא הֵבִין... שֶׁיֵּש מְחִירוֹן.

שבת מבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל.

בועז חדד ,מעלות, מורה לתנ"ך - 2 מסרים -"לקחת אחריות ואנושיות"!

פרשת שמיני שני מסרים חשובים גם לימינו. המסר הראשון, לדעת לקחת אחריות על מעשיך גם אם מדובר באחריות עקיפה ולא ישירה. משה מנסה לשכנע שלוש פעמים את אהרון להתחיל במשימה של הכהן הגדול במקדש ,אבל אהרון מתמהמה, אחת הסיבות הקשורות לכך.היא הרגשתו הנוראית.של אהרון שהוא אשם בעשיית עגל הזהב, למרות שהעם לחץ עליו עד כדי סכנת מוות ולמרות שהוא לא התכוון שעשיית העגל תושלם ,אהרון ניסה לעכב את בניית העגל עד שמשה יגיע ועשיית העגל לא תושלם . כולנו כולל מנהיגנו צריכים ללמוד לקחתאחריות על מעשינו כמו אהרון שהמצפון העיק עליו כאשר הוצע לו להיות הכהן הגדול במשכן, אפילו על מעשה שאחריותו עליו הייתה עקיפה אם בכלל . מסר שני בפרשה הוא שעלינו להתנהג אחד כלפי השני באנושיות ולא בתוקפנות, לפתור בעיות בדרכי נועם ,בדרכי שלום ולא באלימות לחשוב היטב על מעשינו שלעיתים יכולים להוביל אותנו לתוצאות הרות גורל ,את זה ניתן ללמוד מהתרת אכילת בהמות כשרות שהן צמחוניות בלבד בעלות.מזג נוח , לא תוקפניות, מעלות גרא, לועסות לאט את האוכל ,רמז לאדם לחשוב ולעקל היטב את הדברים לפני כל מעשה שתוצאותיו יכולות להיות הרות גורל . החייה שמותרת לאכילה צריכה גם להיות מפריסת פרסה , פרסה אחת ימינה ופרשה אחת.שמאלה. פרסה אחת מסמלת להמשיך לעשות דברים חיוביים שאתה רגיל לעשות מידי יום ביומו והפרסה השנייה מסמלת לצאת ממקום הנוחות שלך ולעשות דברים שאתה לא רגיל לעשות במהלך חייך הרגילים, לטובת הכלל ולא רק לטובתך בתנאים שאתה רגיל אליהם , כמו תרומה לקהילה , שרות בצבא ההגנה לישראל , עשיית כל הדברים יחד מעלה את רמתו הרוחנית והמוסרית של האדם לדרגות הגבוהות ביותר . שבת שלום לכולם .

‍