וְעַתָּה, נִדְרַשׁ הָעָם לִתְרֹם תְּרוּמָה דְּרִישָׁה מִכָּל אֻמָּה לְמַעַן קִיּוּמָהּ,
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
שאלה מעניינת היא , מה קדם למה? – האם אירוע הקמת המשכן בפרשתנו, קדם לאירוע חטא עגל הזהב, שאליו נתוודע בעוד שבועיים בפרשת כי תשא ? או להפך ?
שאלה זאת היא מהותית ובעלת משמעות, בבואנו לבחון את כרוניקת האירועים לאורכו של ספר שמות, שאנו ניצבים בו במחציתו השנייה.
ספר שמות בחלקו הראשון מציג לנו את תסמונת מצרים שעדיין מהולה בדמם של עם העבדים שזה עתה יצא ממצרים. מתרחשים משברים ברצף. המצרים הרודפים, משברי מים, מזון ועמלק. בכל אלו , העם מצטייר ברפיסותו, דכאונו, יללותיו וצעקותיו ורצונו לשוב למצרים. מדד החוסן על הרצפה. בהמשך הספר ,מתחיל תהליך השינוי לטובה, בדמותם של אירועים משמעותיים- הרפורמה הניהולית, הארגונית והמשילותית של יתרו שאותה ייעץ למשה ,שהייתה פלטפורמה, להשראת הזהות הרוחנית הייעודית על העם , בקבלת התורה במעמד סיני – "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" ,והנה אנו מגיעים לפרשתנו שפותחת סדרה של חמש פרשות עד לסוף הספר, בפרויקט הלאומי הקולקטיבי הגדול במורכבותו ,של הקמת המשכן. אך הנה באמצע רצף פרשות המשכן, מתרחש לו אירוע עוצמתי מטלטל, של חטא עגל הזהב.
בדיוק בכרוניקה הזאת דנים פרשנינו השונים- מה קדם למה – חטא העגל להקמת המשכן, או להפך? פרשני מדרשים תומכים בדעה שהקמת המשכן היתה אחרי חטא העגל :
במדרש שמות רבה לג', ג': "ויקחו לי תרומה- הוא דכתיב ( שיר השירים ה', ב') : "אני ישנה ולבי ער" אמרה כנסת ישראל: אני ישנתי לי מן הקץ, אלא הקב"ה ער.... אני ישנתי ממעשה העגל ולבי ער- הקב"ה מרתיק עלי ( לשון הכאה ודפיקה),הוי: ויקחו לי תרומה". מוסיפה פרופ' נחמה ליבוביץ:" מהי כוונת השינה והלב הער?- כנסת ישראל בבושתה מחטא העגל, בהרגישה התרחקות ממקור חייה-מהקב"ה-בגלל חטא העגל, קרובה לייאוש וזו היא השינה- הפסקת החיים והעירנות. אך הקב"ה, שהוא לבו של ישראל, דופק וקורא ונותן עצה, כיצד להתקרב שוב והוא כמבקש לדור שוב בקרב ישראל....שמצוות עשיית המשכן סימן הוא לכך, שנתקבלו שוב אחרי שנדחו, של קירבה אחרי הריחוק".
במדרש תנחומא, תרומה, ח': "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"- אימתי נאמרה למשה הפרשה הזו של המשכן? ביום הכיפורים עצמו.... אמר ר' יהודה בר שלום: אין מוקדם ומאוחר בתורה.... אמר לו הקב"ה ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם- כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם מעשה העגל ולכן נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי עולם, שהקב"ה שוכן במקדשכם. אמר הקב"ה: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו העגל"
גם רש"י בפרשנותו תומך בהיות מעשה הקמת המשכן לאחר חטא העגל: אין מוקדם ומאוחר בתורה. מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן, ימים רבים היה. שהרי יז' בתמוז נשברו הלוחות וביום הכיפורים נתרצה הקב"ה לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן, והוקם ב' בניסן".
אך מנגד, מוצגות גם דעות פרשניות, שאכן הכרוניקה היא כמו שמופיע בסדר הפרשות שלפנינו, דהיינו- פרשתנו תרומה, היא לפני פרשת כי תשא המאוחרת, שעוסקת בחטא העגל.
כך רבנו בחיי בן אשר אבן חלואה ( 1340 -1255 ) בפרשנותו על התורה: "התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, רצתה להקדים ענין מעשה המשכן שהוא הכפרה קודם שיזכיר העוון ההוא, כי כן מידתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה, וכעניין שדרשו חז"ל- הקב"ה בורא רפואה לישראל תחילה ואחר כך מכה אותם". כך גם במדרש בויקרא ח', א': "קח את אהרון- ועל דרך הישר נצטווה משה במלאכת המשכן קודם למעשה העגל"
אני אישית מתחבר לגישה ,שאין מוקדם ומאוחר בתורה, שחטא העגל קדם להקמת המשכן. אבקש לדון בכך.
הטענה הסוברת שמעשה הקמת המשכן התרחש אחרי אירוע חטא העגל, תתמוך את התיזה שלה בגישה תרפויטית פסיכולוגית חינוכית. שכן, באירוע חטא העגל התרחש משבר אמוני חברתי ונפשי עמוקים, המאופיין, בחששות, בחרדות, בתחושת נטישת האבא משה, בתגובת דחק – פוסט טראומטית . הפרקטיקה הפתולוגית שבה מצא העם כביכול , פתרון למצבו המיוחד, הייתה בהתחברות למשהו מוחשי מלאכותי שיהווה תחליף לפער הנטישה וההתרחקות מעוגן האב והמנהיג. איך עושים זאת? ביצירת דמות של עגל הזהב. סוג של משהו כביכול מוחשי, שאפשר להתחבר אליו. אך התוצאה היא קשה- איבוד הזהות הרוחנית הייעודית , שניתנה בברית הייעוד במעמד הר סיני בקבלת עשרת הדיברות. וכל זה קורה לאחר שיושמה הרפורמה הארגונית של יתרו, שהקימה תשתית למשילות התאגידית של השירות והטיפול בעם ישראל במדבר, שהייתה אמורה לאפשר למשה לקחת פסק זמן ולהתנתק לזמן מה מהעם, שהרי התשתית שהוקמה אמורה לפעול גם בהעדרו של משה. אך כגודל הציפייה ,כך גודל האכזבה. עגל הזהב ,הפך למותג של חברה חרדתית קלוקלת.
אז איך משקמים את חברת עגל הזהב ? – עושים זאת ,על ידי הקמת פרויקט לאומי, שמלכד סביבו את כל עם ישראל, לשבטיו ומעמדותיו, בדמותו של פרויקט הקמת המשכן/המקדש.
פרויקט כזה גורם להתלכדותו ולכידותו של העם ומעצים את ערכי הסולידריות והערבות ההדדית. תהליך מז'ורי זה, מביא למעשה להקמתה של החברה האזרחית הראשונה של עם ישראל במדבר. תהליך זה מניח את התשתית לעולם ההתנדבות והפילנתרופיה.
מתרחש כאן לנגד עינינו בפרשתנו, מהפך של ממש וקו פרשת המים. שכן, קודם למפעל ההתנדבותי של הקמת המשכן, עם ישראל מאופיין כפסיבי, ותלותי. העם רק מקבל ומקבל, באמצעים ניסיים, כמו- המן והשלו והמים המרים במרה שהופכים להיות מתוקים .
והנה בפרשתנו מוקמת לראשונה החברה האזרחית , המציגה חוסן חברתי ואמוני מעורר השראה. כווולם מעורבים ומתגייסים בהתנדבות, להרים תרומה לבניין המשכן.
כך מציגה זאת פרשתנו : " וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי. וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים. וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים. שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים. אַבְנֵי-שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". ( כה', א'-ח' ).
לראשונה בפרשתנו , עוברת האחריות מהקב"ה, לאחריות של בני ישראל, כיחידים, כבעלי משפחות וכחברה של אומה ועם. הנה מגיע שלב נעלה בפרשתנו, בו הקב"ה מציב אתגר גדול לעם העבדים של אתמול, לבנות לו מקדש שבו הוא ישכון. זה האתגר, שבו שמים וארץ מתחברים. בפרשתנו אנו פוגשים את קו פרשת המים, אותו קו המעבר, מחברת עבדים תלותית פסיבית של יחידים, זה על יד זה, של אתמול, לעבר יצירת חברה אזרחית, חברת מופת של בני חורין, חברה אזרחית של קולקטיב, של זה עם זה, של סולידריות וערבות הדדית, של המחר.
מקורו של המושג "חברה אזרחית" עתיק יומין, ובסיסו ביוון העתיקה. אריסטו היה הראשון להתייחס למושג . החברה האזרחית פועלת במרחב שבין המדינה והאזרח, הציבורי והפרטי, לעיתים בחפיפה ובקשר עם מסגרות אחרות במדינה ולעיתים בניתוק מהן. במרחב זה מתקיימים יחסי גומלין חברתיים התנדבותיים, כדי לממש את מטרות היחיד, הקבוצה והכלל. במרחב זה נמצאים ערכים משותפים, עצמאות כלפי המדינה והשוק הכלכלי ופעילות אוטונומית המשמשת להשגת תועלות חברתיות וציבוריות. סך התוצאות המצטברות של יחסי הגומלין הללו ושל העשייה החברתית מוגדר כ"הון חברתי." (ויקיפדיה).
רבי יצחק בן יהודה אברבנאל ( 1437-1508 ) בפרשנותו לפרשתנו מציג את המשכן על תכולתו , חומריו וכליו השונים, כבבואה של החברה , האמורה לייצג סולידריות וערבות הדדית על טיפוסיה, מעמדותיה, גווניה וצבעיה, שרק שילוב ידיים של כווולם, ייצר חברה אנושית איכותית שתביא לסוג של שלם:" כת החכמים וכת הפועלים עובדי האדמה ובעלי האומנויות, כת אנשי הצבא אנשי המלחמה וכת השרים אדוני הארץ המושלים בה שהעושר והכבוד לפניהם. והיה לזה לרמוז וללמד לבני אדם שאין השלמות האנושי בהיות האדם מן החכמים ולא מעובדי האדמה ולא מן הגיבורים אשר בארץ המה ולא מן השרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף".
מדוע נבחרה דווקא התרפויטיקה ההתנדבותית ,כסוג שיקום והבראה מתסמונת חטא העגל ?
מהטמה גנדי ( 1869-1948 ) אמר פעם, שהדרך הטובה ביותר למצוא את עצמך, היא לאבד את עצמך, בשירותם של אנשים אחרים. גנדי היה איש חכם, שהבין היטב את מעלת הנתינה לאחרים וגם את השפעתה על חיינו. נתינה מזמנך בהתנדבות מעניקה לך זמן בחזרה.
במחקר שנעשה ב1999 ע"י ד"ר דאג אומן (Doug Oman PhD) מאוניברסיטת קליפורניה/ברקלי נמצא שאנשים קשישים שמתנדבים ב 2 ארגונים או יותר בתקופה של כ 5 שנים, דיווחו על ירידה של 44% ברצון שלהם למות, מאשר חבריהם שלא התנדבו בכלל. בנוסף, הם גם דיווחו בתקופה זו על רצון שהתעורר בהם להתחיל לשנות הרגלי חיים כמו פעילות גופנית , לאכול נכון ולהפסיק לעשן. זאת כדי שיוכלו להמשיך לחיות ולעזור יותר לאנשים אחרים. בסקר שנערך ב 2010 הנקרא "תעשה טוב תחייה טוב" נבדקו 4,500 אמריקאים מבוגרים ש 41% מהם מתנדבים בהיקף פעילות של כ 100 שעות שנתיות. מאותם 41% מתנדבים נמצא כי 68% מהם דיווחו על בריאות פיזית טובה יותר. 89% מהם דיווחו שהם שיפרו את הרווחה הכללית בחייהם ו73% דיווחו שרמות המתח והלחץ בחייהם ירדו באופן משמעותי.
המסקנה היא ברורה וחד משמעית : אם אתה נותן, אתה גם מקבל ובגדול.
היותנו במרחב חיים של משמעות ,של "חברה אזרחית", בדרך של נתינה, התנדבות פילנתרופיה, היא התובנה העמוקה של חיבור השכינה לעם ישראל במפעל החברתי הגדול במדבר, בהקמת המשכן. ככה עושים את השינוי מחברת עבדים לחברה אזרחית. ככה בונים עם של בני חורין במרחב של משמעות. החיבור של השכינה לעם ישראל באמצעות הנתינה, מחייבת פרופיל מוסרי ומידות ערכיות של החברה האזרחית של עם ישראל, העוסק לראשונה בהתנדבות ובפילנתרופיה.
פרשתנו מציבה לנו המתווה לכך: " וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה.... וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (כה', א' – ח' ). נשאלת השאלה, מדוע ״בתוכם״ ולא ״בתוכו״?
הקב״ה ישכון רק בהיכלי בשר ודם, בעלי מידות, ערכים , רגישות אנושיות וחמלה .
המלבי״ם , רבי משה לייבוש, שחי ברוסיה ופרוסיה במאה ה 19,מוסיף בפירושו : ״ציווה כי כל אחד יבנה לו מקדש מחדרי ליבו, כי יכין את עצמו להיות משכן לה׳ ומעוז לשכינת עוזו״.
יש כאן מסר חשוב לדרך ולאופן התנהגות החברה האזרחית במעשה ההתנדבות והפילנתרופיה, שעליה לנבוע ממעמקי הלב הרחב, ברגישות הלב ובתשומת הלב .אכן כן, המפעל הקולקטיבי של הקמת המשכן, הוא התשובה הנכונה, לחטא העגל.
פרשת תרומה היא התרוממות של עצמנו. רום הוא השורש של תרומה. בעוד שלושה ימים נמלא את חובתנו האזרחית ונצביע בבחירות. נצעד כולנו יד ביד לקלפי, כחברה אזרחית, על שבטיה, גווניה, צבעיה, השקפותיה ודעותיה, ונשיר יחדיו את שירו של דורון מדלי בלחנו של עידן רייכל : "כאן זה בית, כאן זה לב וְאוֹתָךְ אנ'לא עוזב אבותינו- שורשים וַאֲנַחְנוּ הפרחים, המנגינות שֵׁבֶט אַחִים וַאֲחָיוֹת ".
* ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל מלב"ב- מוסדות לטיפול באנשים עם דמנציה ובני משפחותיהם, לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
חמשיר לשבת:
תְּרוּמָה / דוד אשל
סֵפֶר שְׁמוֹת הוּא שִׁעוּר מְאַלֵּף
כֵּיצַד עֶבֶד, לְבֶן חוֹרִין מִתְחַלֵּף,
כֵּיצַד פְּזוּרָה שֶׁל עֲבָדִים
הוֹפֵךְ לְעַם שֶׁל יְהוּדִים.
מֹשֶׁה כְּבָר בִּתְחִלָּה אֶת הַמּוֹרָל מַעֲשִׁיר
כְּשֶׁהוּא מְלַמֵּד אֶת הָעֲבָדִים לְהוֹדוֹת וְלָשִׁיר,
והקב"ה מִן הַשָּׁמַיִם
מוֹלִיכָם בַּמִּדְבָּר בְּחֹסֶר מַיִם,
לֹא חֲלִילָהּ כְּדֵי בָּם לְהִתְעַלֵּל
אֶלָּא כְּדֵי שֶׁבְּנַפְשָׁם שִׁנּוּי יִתְחוֹלֵל,
הוּא מְחַנְּכָם לִדְרֹשׁ וְלִמְחוֹת
כִּי רַק כָּךְ יוֹצְרִים מַהְפֵּכוֹת,
וְאָמְנָם, לְאַחַר מְחָאָתָם בְּקוֹל וּבִשְׁאוֹן
הֵם זוֹכִים לְמַיִם וּלְמָזוֹן.
בַּהֶמְשֵׁךְ, אֶת מַעֲמַד הַר-סִינַי הֵם חוֹוִים
וּבְקַבָּלַת הַתּוֹרָה הֵם חָשִׁים מְחוּיבִים,
וְאֶת חִנּוּכָם מַמְשִׁיךְ הָאֱלֹקִים
שֶׁעַל חֲטָאִים נֶעֱנָשִׁים וּמֻכִּים.
וְהֵנָּה נוֹצְרָה חֶבְרָה, שֶׁחֻקֶּיהָ וּמִשְׁפָּטֶיהָ מִתְרַבִּים
עֲבָדִים הָפְכוּ לְעַם, שְׁלַבִּים...שְׁלַבִּים.
סוֹף...סוֹף יְכוֹלִים הֵם לִתְרֹם
וְלֹא רַק לְקַבֵּל מִמָּרוֹם,
כִּי עַם שֶׁיּוֹדֵעַ לִתְרֹם וְלָתֵת
לְעוֹלָם לֹא יִתְמוֹטֵט,
וְאִם בּוֹ יֵשׁ עֲרֵבוּת הֲדָדִית
הָאֵ-ל הוֹפֵךְ לוֹ לְיָדִיד,
כִּי בַּיִת שֶׁנּוֹתֵן הוּא בַּיִת חַם
וְשָׁם הָאֵ-ל מוֹצֵא אֶת מְקוֹמוֹ "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם".
בַּנְּתִינָה אֵין תַּרְדֵּמָה
מִשֶּׁנִּכְנַס אֲדָר מַרְבִּים בִּתְרוּמָה,
וַאֲפִלּוּ יְצִיאָה לִבְחִירוֹת שְׁלִישִׁיּוֹת הַשָּׁנָה
תֵּחָשֵׁב לָנוּ... כְּעוֹד נְתִינָה.
שבת מבורכת על כל בית ישראל,
בלהה ודוד אשל
