פרשת צו - "אִם עַל תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ " - על התודה והכרת הטוב, בימים של קורונה

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

יגאל גור אריה -חדש

פרשת צו - "אִם עַל תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ " - על התודה והכרת הטוב, בימים של קורונה

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

כבר חלפו שלושה שבועות , בהם אנו חווים כולנו את עוצמת משמעויותיו והשלכותיו לחיינו, של נגיף הקורונה.

גם הפעם נכתוב מאמר לפרשתנו, שמתכתב עם ימי קורונה, על משמעויותיהם ותובנותיהם.

פרשתנו בימים של קורונה, מאתגרת אותנו בסוגיה של – הכרת הטוב והתודה.

כן, גם הקורונה, עושה לנו גם משהו טוב , שעליו עלינו להודות.

כך למשל, נודה על הפחתה בשיעור פליטת גזי חממה וזיהום האוויר, כך גם הטמענו מודעות והרגלים לחשיבות ההיגיינה בחיינו. נודה על הירידה המשמעותית במספר נפגעי תאונות הדרכים ותאונות עבודה. נודה על כך שגילינו את היעילות והמועילות בקיום מפגשים ודיונים בזום.

נודה על חיבורנו בשיח אישי ואינטימי עם קוננו, למשמעות ולהבנת המילים והתכנים בתפילות היחיד. נודה לעולמנו המסוכסך ורווי הדם, שנטל פסק זמן, מאיומי מלחמה, מאלימות ושפיכות דמים, כאילו אנו עדים להתגשמות חזון הנביאים:" וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה" ( ישעיהו, ב', ד'). נודה על גילוי היפה ,הטוב והנשגב, שבתא הזוגי והמשפחתי. מעולם לא הבנו עד כמה המשפט:" ביתי הוא מבצרי" איננו קלישאה. נודה, עת אנו משפשפים את עינינו ולא מאמינים, כיצד ילדינו הזאטוטים, נגמלים מהמסכים ונותנים להם גט כריתות זמני. נודה לנכדינו המתקשרים ויוזמים באופן רציף להתחברות וקשר מילולי עם סבא וסבתא. נודה על נטישתנו את המעטפת ומרחב החוץ לטובת ליבת המרחב הביתי החמים והמשפחתי , כמו בשירו של דן תורן :"יש חיידק משוגע שפוגע חסר הבחנה, אבל החדר חמים ונעים". תודה לנגיף על חיבור הורים וילדים לתקשורת של שיח ולימוד. נודה על כך, שמחברה שרק קידשה את זכויות הפרט, עברנו גם לקדש את זכויות הכלל. נודה על חזרתה של עטרה ליושנה, משיח של זכויות, לשיח של חובות המעוגן בארון הספרים היהודי, המטיל חובה ואחריות על הפרט כלפי הכלל ועל רשויות וגופי ממשל ושלטון, להגן על שלומנו, בריאותנו ומצבנו הכלכלי. נודה על חשיבותם של קביעת גבולות בחיינו היום יומיים. הנה לכל יחידת זמן נודעת חשיבות יתר. כך למשל, דקה אחת יותר מ15 או פחות, תכריע אם דרכך לבידוד או לא. גם במשילות שלנו, קרה דבר, נודה לגילוי עוצמת חשיבותה ואיתנותה של מערכת הבריאות הציבורית. הנגיף הוציא מהארון את משרד הבריאות והציבו בקדמת הבמה בסדר היום הציבורי וחשף בפנינו את הפערים והסטנדרטים בתחומי התקצוב והמיכשור , הנדרשים והקיומיים לבריאותנו. נודה למשרדי ממשלה ופיקוד העורף, המשתפים פעולה ומניחים בצד, יצרים של אגו ובירוקרטיה כמו שהורגלנו בשגרה. נודה לנגיף הקורונה ששם לנו מראה , על אחריותנו לזולתנו והמשמעות האמיתית של "כל ישראל ערבים זה בזה" ומהי המשמעות המוסרית והדתית של הציווים: "אל תעמוד על דם רעך"" ונשמרתם מאד לנפשותיכם"," ואהבת לרעך כמוך". נודה גם לנגיף שגרם לנו להכיר יותר את עצמנו, בסוג של גילוי כישרונות של יצירה שהיו חבויים עד כה בתוכנו ולפתע פרצו מכספות חיינו והונגשו לתודעתנו ולאמונה בעצמנו.

פרשתנו חושפת בפנינו את קורבן התודה- זבח השלמים :

"וְזֹאת תּוֹרַת, זֶבַח הַשְּׁלָמִים, אֲשֶׁר יַקְרִיב, לַד'. אִם עַל- תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ--וְהִקְרִיב עַל-זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת, חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. עַל-חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ, יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ, עַל-זֶבַח, תּוֹדַת שְׁלָמָיו. וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל-קָרְבָּן, תְּרוּמָה לַד'; לַכֹּהֵן, הַזֹּרֵק אֶת-דַּם הַשְּׁלָמִים--לוֹ יִהְיֶה . וּבְשַׂר, זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו--בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ, יֵאָכֵל: לֹא-יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ, עַד-בֹּקֶר.( ויקרא, ז', יא'- טו').

מה מייחד את קורבן התודה בהשוואה לקורבנות האחרים?

ייחודיותו בחמישה: א.הכרת תודה וטוב על אירוע חריג שעבר ב. מביא שלום ג. הקרבתו מחייבת רצון ד.אכילתו מחייבת בחבורה ולא ביחידות ה. אכילתו קבועה בזמן מוגדר, רק לאותו יום ולא למחרת.

כך מלמדנו המדרש: " ר' יהודה אומר: כל המביא שלמים ,מביא שלום לעולם". (ספרא קנו').

נלמד גם בגמרא:" אמר רב יהודה אמר רב :ארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי מדברות ומי שהיה חולה ונתרפא ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא". ( ברכות, נד' ע"ב).

רש"י ( 1040-1105 ) מתייחס לדברי הגמרא ומפרש:" אִם עַל- תּוֹדָה, יַקְרִיבֶנּוּ – אם על דבר הודאה, על נס שנעשה לו, כגון יורדי הים והולכי מדברות וחבושי בית האסורים וחולה שנתרפא שהן צריכין להודות....שלמים הללו- שלמי תודה הן וטעונות לחם האמור בעניין .ואינן נאכלין אלא ליום ולילה".

מדוע צריכים להודות ולא חייבים להודות ?

אלא על כל אחד להרגיש צורך נפשי ואמיתי בתוכו, להודות ולא בגלל חובה, כמצוות אנשים מלומדה.

לכן, לא מקרה הוא שהמדרש מייחד את קורבן התודה בראיה עתידית ולא רק עכשוית : " כל הקורבנות בטלין וקרבן תודה אינו בטל" ( ויקרא רבה, ט',ב').

אך עדיין עלינו להבין מהו פשר הציווי, לקיים את ההקרבה והאכילה , באותו היום והלילה ולא להותיר למחרת, כמו בקורבנות אחרים, מדוע?

כאן נאיר את הפשר החברתי לכך, בפרשנותו של האברבנאל ( 1437-1508 ): " היה זה כדי לפרסם את הנס. וזה שהבעל מביא שלמי תודה, כשרואה ששלמין אין נאכלים אלא ליום ולילה, הוא מזמין על שלמי תודתו, את אחיו ואוהביו לאכול ולשמוח עמו. וישאלו זה את זה, על מה היה תודתו והוא יגיד להם- הניסים והנפלאות שעשה עמו ד'. וירוממהו בקהל עם ובמושב זקנים יהללוהו. ואילו היו שלמי תודה נאכלים כשאר השלמים לשני ימים ולילה אחד, לא היה הבעל מזמין לשום אדם, כי לשני ימים ולילה. אבל בראותו הבשר והלחם רב בביתו ושלא ייאכל אלא ליום ולילה אחד, בהכרח יקרא רבים ממיודעיו ואחוזת מרעהו לאכול, פן יהיה ביום המחרת ללעג ולקלס לבני אדם, הרואים אותו שורף כמות גדולה מתודת שלמיו ואת אחיו ואוהביו לא קרא".

כך מדגישה זאת נחמה ליבוביץ( 1905-1997): " כדי להרבות גם פרסום הנס שקרה לו, גם אהבה ואחווה ורעות בין בני אדם".

הכרת הטוב והתודה, התפתחו בימינו למדע של ממש המעוגן במחקרים רבים, מבית מדרשה של הפסיכולוגיה החיובית. מחקר שהחל ב 2009 במבצע "עופרת יצוקה" ונמשך ב2012 בישראל, על ידי החוקרים: פרופ' אורן קפלן, ושות' ושפורסם ב2015 ב The Journal of Positive Psychology, בדק את ההשפעה של התכונה וההתנהגות, של הכרת הטוב והתודה על תסמינים של תגובות דחק של פוסט טראומה, בקרב תלמידי כתות ז'-יב', בדרום הארץ, שנחשפו למתקפות של טילים מהחמאס. תוצאות המחקר היו חד משמעיות: תלמידים בעלי נטייה להכרת תודה, כלומר אלו שחשו לפני התקפת הטילים רמת הכרת תודה גבוהה כלפי אחרים ועל מה שיש להם בחיים, סבלו פחות מתסמינים פוסט טראומטים לאחר ההתקפה.

מחקרים אחרים במדע הכרת הטוב והתודה, מצאו, שפיתוח רגש הכרת הטוב, משפר את הבריאות הגופנית ואת החיסון בפני מחלות. רגש ההודיה מפחית רגשות מכאיבים כגון, טינה, תסכול וחרטה ואת ההסתברות לדיכאון. עוזר להימנע מתגובת יתר לחוויות שליליות בדמות שאיפת נקם. גם מסייע לשינה טובה יותר ומעודד את הכרת הערך העצמית. מצמצם את הסיכויים שאדם יקנא בזולתו על הישגיו והצלחותיו. לאנשים מכירי טוב, יש מערכות יחסים מוצלחות יותר.

היהדות מקדשת את ערך הכרת הטוב והתודה, בברכת "מודים אנחנו לך", כאשר המתפללים נוטלים חלק פעיל במודים דרבנן. זו הברכה היחידה בתפילת שמונה עשרה בחזרת שליח הציבור, שהקהל אינו מסתפק בה באמירת אמן.

נשיא ארה"ב אברהם לינקולן, ב3 באוקטובר 1863, בעיצומה של מלחמת האזרחים, פרסם הודעה על הפיכת חג ההודיה לחג לאומי, בדבריו על הכרת הטוב והתודה לאל, אמר הנשיא: " הם מתת חסדו של האל הנעלה מכל עליון, אשר בחמת זעמו על חטאינו משפיע עלינו מרחמיו...אני מזמין אפוא את עמיתיי האזרחים בכל חלקי ארצות הברית....לייחד ולשמור את יום החמישי האחרון של נובמבר הקרוב, כיום של הודיה ושבח למיטיבנו, אבינו שבשמים".

הנה לנו שיעור מאלף בפרשתנו על ערך הכרת הטוב והתודה. עד כמה חיינו יראו אחרת במערכות יחסים שבין אדם לרעהו, שבין אדם לחברו, בלווית החן של הכרת הטוב והתודה. עד כמה מילה אחת – תודה ,עושה את כל ההבדל, ובכוחה להשפיע על איכות חיינו. עד כמה אנו נפגעים ומאוכזבים ובצדק, לא אחת, במצבים של ציפייה, לקבל פירגון ,משוב חיובי ומילה טובה של הכרת הטוב והתודה, על מעשה טוב שעשינו לזולתנו, ואיננו זוכים לקבל זאת. עד כמה אנו מצפים לקבל מילה טובה במקום עבודתנו, במשפחתנו, בקהילתנו ובקרב חברינו. עד כמה מוכרים לנו אותם אנשים שסובלים מקושי מובנה בפיהם, סוג של נכות חברתית ורגשית, לומר תודה. שהרי בידוע הוא, שלפרגן ולומר תודה והבעת הערכה, אינם דורשים תקציב כספי מיוחד. עד כמה, פירגון ומילה טובה גורמים להנעת אנשים ועובדים.

אם כן, ראו כיצד קורבן התודה בפרשתנו מתחבר לאירוע הקורונה אותו אנו חווים, המעצים את מחשבותינו, תובנותינו ורגשותינו. שכן, גם בציווי של הריחוק החברתי, עלינו לבחון את תשתית הקירוב החברתי האמיתי שבתוכנו. הנגיף שהביא במשק כנפיו גם תועלות קורא לנו קריאה עכשווית גם בריחוק החברתי , להרבות השלום , האחווה והרעות במשפחת האנושות , כך גם בחברתנו ובמדינתנו, כך גם בקהילתנו ובמשפחתנו.

אנו מאמינים שהקב"ה זימן לנו את הנגיף, להעמיד במבחן ובניסיון, את עמידות חוסננו האמוני, הנפשי והגופני. הנגיף מעמיד במבחן את האומה ,לעמידות חוסנה החברתי, הכלכלי והמשילותי.

עלינו להודות על הלימון שהפך ללימונדה ועל הקשיים שהפכו להזדמנויות ועל האהבה בימי קורונה, בהבאת קורבן תודה , שדורש מעמנו גם הקרבה בהרכבת משקפיים ורודות ובמבט אופטימי, כאותו חולה שנתרפא וכחבוש שהתיר עצמו מבית האסורים .

כך בימי קורונה, אנו מתפללים, כאותו חולה שנתרפא, לרפואה שלמה, להחלמה מהירה ולבריאות איתנה. כך אנו מתפללים, כאותו חבוש שהתיר עצמו מבית האסורים, לצאת מהריחוק החברתי ומהבידוד ולהמיר את הקירוב החברתי הוירטואלי, לקירוב של ממש .

נצא בעזרת ד' מימי הקורונה, מחוזקים ומשופרים בכל מישורי חיינו, בהשראת הפסוק הראשון בפרשתנו :" וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר", בפירושו של רש"י : "אין לו, אלא לשון זירוז, מיד ולדורות".

*ד"ר זאב פרידמן מנכ"ל מלב"ב ( מוסדות לטיפול בקשישים עם דמנציה בקהילה) , לשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית ת'א יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.

zeev@melabev.org

חמשיר לשבת :

נשלח בנפרד עם תוספת של כותב חדש

ישראל קריסטל

מנכ"ל

החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון

עַל אֵשׁ קְטַנָּה / דוד אשל

"אֵשׁ תּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ

לֹא תִכְבֶּה" (ויקרא,ו'/ 6)

נִתְמַקֵּד הַפַּעַם בָּאֵשׁ

הַשּׁוֹלֶטֶת בָּאֵין וּבַיֵּשׁ,

נוֹצְרָה, כְּדֵי לִהְיוֹת יוֹצֶרֶת

וְלִפְעָמִים חַיִּים הִיא מְקַצֶּרֶת,

קוֹרֶה שֶׁהִיא אֵינָהּ עוֹצֶרֶת

וְלֹא מוֹתִירָה אֲפִלּוּ מַזְכֶּרֶת,

בְּעִירָתָהּ יָפָה וּמְשַׁלְהֶבֶת

וּבְהַרְבֵּה נִיבִים הִיא מְכָכֶבֶת,

נִשְׁתַּדֵּל פֹּה לְאַיֵּשׁ

נִיבִים בִּמְעֹרָבוּת שֶׁל אֵשׁ.

מִי שֶׁשִּׂחֲקָה לוֹ הַשָּׁעָה

הוּא "אוּד מֻצָּל מֵאֵשׁ", נִצַּל מִן הָרָעָה,

נִצַּל מִן הַשּׁוֹאָה.

"מַמְטִיר אֵשׁ וְגָפְרִית"

הוּא הַ"יוֹרֵק אֵשׁ", לֹא מוֹתִיר שְׁאֵרִית,

"נוֹתֵן עֵצִים עַל הָאֵשׁ" כְּדֵי לְהַאֲדִירָהּ

הוּא הַיּוֹצֵק שֶׁמֶן עַל הַמְּדוּרָה,

הַמְּנַסֶּה לְהַצִּיל אֶת חֲבֵרָיו

הוּא, "מוֹשֵׁךְ אֶת הָאֵשׁ אֵלָיו".

"הַמְּשַׂחֵק בָּאַשׁ" אוֹמֵר יְשִׁירוֹת:

אֲנִי מְחַפֵּשׂ לִי צָרוֹת,

"מַאֲכֹלֶת אֵשׁ" הַמִּתְפַּשֶּׁטֶת כְּמוֹ "אֵשׁ קוֹצִים"

תֵּלֵךְ וְתַעֲצִים וּתְכַלֶּה בָּתִּים וְעֵצִים,

עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה נוֹאַשׁ אוֹ מִתְיָאֵשׁ

הַ"מִפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ",

"הַחוֹתֶה גֶּחָלִים מִן הָאֵשׁ" הַמּוֹשֶׁכֶת,

עוֹשָׂה אֶת הָעֲבוֹדָה הַמְּלֻכְלֶכֶת,

"אֵשׁ יְדִידוּתִית", נוֹעֲדָה לְהַלְהִיט

בְּתַרְבֻּיּוֹת שׁוֹנוֹת בְּשִׂמְחָה דָּתִית

אֵשׁ הַנּוֹרֵית לְלֹא גִּנּוּנִים

הִיא "אֵשׁ צוֹלֶבֶת" מִכָּל הַכִּוּוּנִים,

אֵשׁ הַמּוֹתִירָה אַשְׁלָיָה

הוֹרֶגֶת וּשְׁמָהּ "אֵשׁ חַיָּה",

מִי שֶׁ"הוֹלֵךְ בָּאֵשׁ וּבַמַּיִם"

סִכּוּנִים הוּא מַכְנִיס בֵּין סוֹגְרַיִם,

"הַפְסָקַת אֵשׁ", הַפְסָקָה זְמַנִּית שֶׁל לְחִימָה

כְּשֶׁהָאֲדָמָה כְּבָר אֲדֻמָּה,

"עוֹלֶה בָּאַשׁ" כֻּלּוֹ נִשְׂרַף

אֵין לוֹ גְּבוּל וְאֵין לוֹ רַף,

"אֵין עָשָׁן בְּלִי אֵשׁ", אֵין דָּבָר לְלֹא סִבָּה

כּוֹלֵל בְּהוֹצָאַת דִּבָּה,

הַקּוֹרוֹנָה אֵינָהּ כְּ"אֵשׁ תָּמִיד"

אוֹתָהּ אי"ה, נַצְלִיחַ לְהַשְׁמִיד,

אֶת הָרֹעַ נִשְׂרֹף עִם הֶחָמֵץ

בְּ"אֵשׁ הָאַהֲבָה" לֹא נְקַמֵּץ,

עַל שֻלְחָנֵנוּ חֶלְקִיק מִתְּמוּנָה

שֶׁהֻגַּשׁ "עַל אֵשׁ קְטַנָּה".

שבת מבורכת, בריאה ושמחה

על כל בית ישראל,

בלהה ודוד אשל.

שְׁנֵינוּ יַחַד / דוד אשל

שְׁנֵינוּ יַחַד

נַעֲרֹךְ סֵדֶר מֻשְׁלָם

וּשְׁנֵינוּ יַחַד

נֵשֶׁב לְחוּד אַךְ עִם כֻּלָּם.

שְׁנֵינוּ יַחַד

אֶחָד יִשְׁאַל שֵׁנִי יָשִׁיב

וּשְׁנֵינוּ יַחַד

זֶה לָזוֹ נַקְשִׁיב.

שְׁנֵינוּ יַחַד

אָמְנָם נִהְיָה בְּהִסְתַּגְּרוּת

וְאָז בְּיַחַד

נָבִין מַהִי חֵרוּת.

נִשְׂמַח בְּיַחַד

שֶׁבְּתוֹכֵנוּ אֵין בְּדִידוּת

וּשְׁנֵינוּ יַחַד

נְשׂוֹחֵחַ עַל עַבְדוּת.

שְׁנֵינוּ יַחַד

זֶה אֶת זוֹ אֵינוֹ שׁוֹלֵל

וּשְׁנֵינוּ יַחַד

אֶת בּוֹרְאֵנוּ נְהַלֵּל

שְׁנֵינוּ יַחַד

לֹא נָחוּשׁ כִּבְמָצוֹר

כִּי לִשְׁנֵינוּ יַחַד

עוֹד יֵשׁ הַרְבֵּה לִקְצֹר.

כְּשֶׁשְּׁנֵינוּ יַחַד

פָּחוֹת אֲנַחְנוּ מֻדְאָגִים

כִּי שְׁנֵינוּ יַחַד

זֶה אֶת זוֹ מְעוֹדְדִים.

שְׁנֵינוּ יַחַד

נָשִׁיר אֶת "חַד גַּדְיָא"

עִם כָּל הָעָם בְּיַחַד

וּבְאוֹתָהּ הָאַכְסַנְיָה.

שְׁנֵינוּ יַחַד

נְבַקֵּשׁ, אָנָּא עַנֵּנוּ

וְהָסֵר מַחֲלוֹתֵינוּ,

וְשֶׁבַּסְּדָרִים שֶׁלְּפָנֵינוּ

יְלָדֵינוּ, נְכָדֵינוּ וְנִינֵינוּ

יֵשְׁבוּ כֻּלָּם יַחְדָּו עִם שְׁנֵינוּ.

לַבּוֹדְדִים וְלַבּוֹדְדוֹת / דוד אשל

לַבּוֹדְדִים וְלַבּוֹדְדוֹת

יֵשׁ גַּם מִלִּים מְעוֹדְדוֹת,

גַּם כְּשֶׁטּוֹב וְגַם כְּשֶׁרַע

הִשְׁתַּמְּשׁוּ נָא בָּאִמְרָה:

עָשׂוּ לָכֶם כְּלֶחֶם חֹק

הַרְבֵּה לָשִׁיר, הַרְבֵּה לִצְחֹק,

כֵּן...קַל מְאֹד לָתֵת עֵצוֹת

אֲבָל אַתֶּם צְרִיכִים לִרְצוֹת.

פֶּסַח חַג שֶׁל זִכְרוֹנוֹת

וּמֻקָּפִים אַתֶּם תְּמוּנוֹת,

הִתְבּוֹנְנוּ בַּמְּחַיְּכוֹת

גַּם עִם עֵינַיִם קְצָת לַחוֹת,

הָיוּ לָכֶם יָמִים טוֹבִים

וַאֲחֵרִים שֶׁכּוֹאֲבִים,

הַחַג הַזֶּה לָכֶם לֹא קַל

אַךְ תְּנוּ לַטּוֹב יוֹתֵר מִשְׁקָל.

גַּם בּוֹדֵד גַּם בּוֹדֵדָה

קָרְאוּ בְּקוֹל הַהַגָּדָה,

אַתֶּם לְבַד אַךְ יֵשׁ צוֹפֶה

לָכֵן לִבְשׁוּ אֶת הַיָּפֶה,

תְּחַיְּכוּ וְתִרְקְדוּ

אוּלַי מָחָר תִּהְיוּ בְּ-דּוּ.

גַּם לִיצִיאַת מִצְרַיִם

הָיָה אֶתְמוֹל וּמָחֳרָתַיִם,

לְכֻלָּם קַיָּם עָתִיד

אָנָּא הִפְכוּהוּ לְיָדִיד.

חַג בָּרִיא וְשָׂמֵחַ !

יגאל גור אריה -חדש

שבת ״צו״ -מצווה זה חיבור
שבת הגדול- ולא שבת הגדולה.
..צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ" (ויקרא ו,א-ב)
אנחנו חיים בעולם של חיבורים. הטכנולוגיות החדשות מבוססות, ברובן המכריע על עקרון רשתי: כולנו ביחד למען מטרה מסוימת, אם זו אפליקציה מבוססת המון כמו וייז, כמו זום ,אם זו קבוצת פייסבוק שסובבת סביב רעיון מסוים או קבוצת ווצאפ שנפתחת לשם מטרה מסוימת. ישנם רעיונות כלליים כמו אהבה לבישול, לאמנות, או למוזיקה מסוימת, יש יותר ספציפיים כמו חיפוש דירות, עיצובים גרפיים, מציאת עבודה קורונה ועוד. יש שכל עניינן הוא לדבר, לשתף, לצחוק על או עם דברים ולייצר שיח ויש כאלה, שמבוססות על מעשים טובים אהבה לזולת, גמילות חסד, התנדבות ועוד. המכנה המשותף לכולם הוא ה"ביחד". בלעדיו, לא הייתה מתקיימת קבוצה ולא הייתה מתאפשרת מטרתה.
כלומר, הכוח החזק ביותר בעידן המודרני הוא כוח הביחד ,שיתוף ושקיפות.
..צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר ״..
הכוונה אין צו אלא ב זרוז , מיד ולדורות .למה לזרז במקום שיש חסרון כיס.
מסבירים כיס מלשון כיסוי השומר על כל עיבר, לבל יעשה את הבלתי רצוי.
הפה למשל יש לו שפתיים. שבהן הוא יכול לסגור, מתי שהוא רוצה. להימנע מדבורים רעים.
האוזן יש לה אליה. אפשר לכופף אותה, בכדי לא לשמוע דברים שאינם הגונים.
העין יש לה שמורה ועפעף, כך כל האיברים של האדם המשמשים את חושיו של האדם.
לעומת זו המחשבה אין לה שום ״כיס״ לכסות עליה, היא בת חורין פועלת ומשפיעה כל הזמן ,יש לזרז ולשקוד ולשמור על המחשבה, מהרהורים רעים- כאן בא קורבן העולה לכפר על המחשבות הרעות״. זאת תורת העולה היא העולה.״
קרבן אישי כל יום, בא לבלום את רגשות ההתנשאות .
טבעם של בני מעמד מכובד להפריז בערך עצמם. החובות שהוטלו עליהם, דוחפות אותם לחלום על זכויות יתר מעבר למגיע להם- הם ״יחידי סגולה״ לשמר את הסגולה הם מחוקקים חוקים המטיבים לעצמם (למשל חוק החסינות)
לכן יש להקריב קרבן אישי כל יום למנוע רגשי עליונות ולהשוות את העם עם הכהן הגדול-מנהיג העם.
כל אחד מאיתנו הוא אחשוורוש, שמתלבט בכל פעם האם להקשיב להמן שבתוכו: לקולות הביקורת העצמית שרוצים לאבד ולשפוט, לקולות האומרים שהפנימיות שלנו מפוזרת ומפורדת, שאינה שווה.
או להקשיב למרדכי ואסתר שבתוכו: לראות את הטוב והערך הפנימי, לתת אמון ולפעול עם טבעת המלך, להרגיש ראויים לכתר, לרכב על סוס מכובד.
שנזכה לבחור יותר ויותר להאמין ולהקשיב לדברי מרדכי ואסתר, אל הטוב ואל האמון שלנו בעצמנו, לראות איזה מיוחדים ומאירים אנחנו, ולתת משלוח מנות של אהבה לעצמנו.
המסר הוא שהגיע הזמן להכיר ולהתיידד עם המראה החיצוני והפנימי שלנו להתמסר לו. שימו לב למילים,: ישנו חופש גדול כשזוכרים שהכול תחפושת, שהכול משחק, שהבגד אינו בגידה, שהמעיל איננו מעילה והלבוש איננו בושה. אלה חלקיה השונים של מערכת תקשורת שדרכה אנחנו פוגשים אחד את השני ואת עצמנו .
אהרון ניחן באהבת אמת . מודל המנהיגות הרצוי בתחום הפוליטי והעסקי ״מנהיגות מעצבת". מנהיגות המובילה את המונהגים לעבר חזון, לבין התייחסות ואכפתיות מהמונהגים כאנשים.
בימים משוגעים אלו אנו למדים שמנהיגות בחליפות מתבלבלת במסרים, בערכים ובדוגמא האישית-נחשוב חיובי ואחד עם השני באהבה רבה .
שבת של שלום ואחדות גם אם בבדידות!
שבת שלווה בחייק המשפחה !!
יגאל גור אריה