פרשת צו -"וּפָשַׁט, אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ,בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן" – תחי השִׁגְרָה

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

אִם נְשַׁמֵּר כָּרָאוּי אֶת הָאֵשׁ הִיא עֲבוּרֵנוּ, תְּשַׁמֵּר אֶת הֲיֵשׁ

פרשת צו -"וּפָשַׁט, אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ,בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן" – תחי השִׁגְרָה.

זאב ( ווה ) פרידמן

פרשתנו מלמדת אותנו אודות מצוות תרומת הדשן : ״ וְלָבַשׁ הַכֹּהֵן מִדּוֹ בַד, וּמִכְנְסֵי בַד יִלְבַּשׁ עַל בְּשָׂרוֹ, וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה, עַל הַמִּזְבֵּחַ; וְשָׂמוֹ, אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ. וּפָשַׁט, אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ, בְּגָדִים אֲחֵרִים; וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, אֶל מָקוֹם טָהוֹר. וְהָאֵשׁ עַל הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ לֹא תִכְבֶּה, וּבִעֵר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן עֵצִים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר; וְעָרַךְ עָלֶיהָ הָעֹלָה, וְהִקְטִיר עָלֶיהָ חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. אֵשׁ, תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ לֹא תִכְבֶּה". (ויקרא, ו׳, א-ו ).

האם בנוהל העבודה המפורט בפרשתנו, בפעולה של התעסקות הכוהן בבית המקדש, בהרמת הדשן (האפר) על גבי המזבח בבגדים יפים, ולמחרת בפעולתו להוצאת הדשן (האפר) כשהוא מחליף את בגדיו בבגדים אחרים, האם לכל הפרוט הזה - סוג של טיפול שגרתי ואפור בפינוי אשפה, יש איזה מסר של משמעות ?

הרש״ר הירש ( 1808-1888) מתבונן בפעולת הכוהן ובהחלפת בגדיו בתרומת הדשן, בהתבוננות מעמיקה שיש בה מסר לחיים, וכך הוא מפרש:״ כשם שעבודה של שחר מתחילה בתרומת הדשן כרמיזה לעבודת היום הקודם...כך לעומתה, הוצאת הדשן מכוונת להורות, כי בכל יום ויום המתחדש, גם התחייבותנו מתחדשת....תהי נא מידי יום ויום חובתנו, לקיום המצוות כחדשה בעינינו וכאילו מעולם עוד לא קיימנוה בעבר, אין אנו פטורים מלחזור ולקיימה בכל יום ויום, מתוך אותה שמחה, כאילו יום ראשון לפעולה הוא לו זה״.

דומה שמצוות תרומת הדשן שבה עוסק הכוהן, ביום האחד ולמחרתו, תוך כדי שהוא לא עושה זאת באותם בגדים, באה ללמדנו תובנה חשובה לחיינו– תחי השִׁגְרָה. עצם החלפת הבגדים בסוג עבודה של פינוי הדשן, הופך את הפעולה השגרתית- להרמת הדשן , לסוג של אירוע מיוחד, מרגש ומתחדש במרחב חיי השגרה.

המילהשִׁגְרָה שאולה מהמילה הארמית שִׁגְרָא. בתלמוד היא מופיעה בצירוף "שיגרא דתמרי" (כתובות פ, ע"א), שפירושו הפסולת שהושלכה לאחר סחיטת התמרים (לצורך הכנת נוזל כמו סילאן או שֵׁכַר תמרים).מאד מתכתב עם הדשן שהוא סוג של פסולת.

כך הפכה המילה שִׁגְרָה למקבילה העברית למילה הלועזית רוּטִינָה. מקורה של המילה הלועזית במילה הצרפתית routine (הקיימת גם באנגלית), שנגזרה מהמילה route (דרך). התנהלות קבועה בדרך קבועה.

כיצד ניתן ליצור בשגרת חיינו האפורה, ממד של התחדשות ,התרגשות, שמחה וברק בעיניים, גם אם אנו עוסקים, יום יום, בפעילות שגרתית, באותו עיסוק ובאופן דומה. שכן, העיסוק באותה עבודה ובאותו סדר פעולות דומים, עלולים חלילה לגרום לנו סוג של שעמום ופיהוק - "די, שוב אותו דבר ". אנו לא פעם מכריזים: ״תחי השגרה״. אבל האתגר הניצב לפנינו, הוא כיצד להפוך את שגרת חיינו, למתחדשת ומרגשת. עלינו לעבוד על עצמנו, להתחדש כל יום מחדש, ולעשות את הדברים מידי יום, עם סוג של ברק בעיניים, גם אם העיסוק הוא מעולם תוכן דומה,more of the same. עלינו לעשותו ,לא "כמצוות אנשים מלומדה", אלא מתוך התבוננות וחיפוש יום יומי של פשר ומשמעות חדשים לשגרת חיינו. עלינו לבחון את עצמנו מחדש, מידי יום. עלינו להתבונן בשגרת חיינו ולעשות לעצמנו מעין תחכים אישי, בכל יום מחדש, תוך כדי כך שאיננו קופאים על שמרינו, כיצד להעניק לשגרת חיינו - טעם חדש. דומה לאותו תבלין חדש, שעושה את כל ההבדל, שאותו אנו מוסיפים לאותו מאכל שגרתי קבוע .אז נכון כששואלים אותנו: ״מה נשמע?״ ואנו, לא אחת עונים:״ברוך ד', אין חדש״ וזה מקנה לנו תחושה של יציבות ,שלווה ותודה לקב״ה. אבל גם אם לא קורים דברים חדשים במרחב השגרה, news good newsno,עלינו לפעול בתוכנו, בהסתכלות הפנימית, לחוש בתוכנו את המשמעות, ההתחדשות וההתרגשות, וגם לעשות את פעולותינו הדומות, היום יומיות, בחידוש ובשינוי, כמו אותו תוסף תבלין לאוכל.

אז כיצד ניתן לחוש התחדשות ,התרגשות ומשמעות בשגרת חיינו, שנתפסת לכאורה כמשעממת ,אפורה ויבשה? כיצד נחוש את תחושת החלפת הבגדים כמו הכוהן בפינוי הדשן, גם בעיסוקים שגרתיים בחיינו, מסוג תרומת הדשן?

העיתונאי האמריקאי מייסון קארי (Currey), מסייע לנו בשגרת חיינו בספר שהוציא בשנת 2013- "Daily Ritual: How Artists Work"-"פולחנים של יומיום: איך גדולי המוחות מפנים זמן, מוצאים השראה ויושבים לעבוד ",איך אפשר ללמוד על הרגלי החיים בשגרה של משכימי הקום - כמו על מחבר רבי המכר ג'ון גרישם, שקם בחמש בבוקר, או על כלת פרס נובל לספרות טוני מוריסון, שמקפידה לכתוב בכל יום, עוד לפני עלות השחר . בטהובן שקם בכל יום עם שחר והכין לעצמו קפה. בהכנת כל כוס קפה ,הוא ספר 60 פולי קפה תוך כדי מילוים בכוס. ואז היה מתיישב אצל שולחנו ומחבר מוזיקה עד שתיים או שלוש אחה"צ. אחר כך היה יוצא להליכה ארוכה ואיתו עיפרון וכמה גיליונות תווים, כדי להעלות על הכתב כל רעיון שיעלה במוחו בדרך. מידי ערב אחרי הארוחה היה שותה בירה מעשן מקטרת ועולה על יצועו לא יאוחר מעשר. כך גם עמנואל קנטהפילוסוף, שהיה קם, שותה קפה, כותב מרצה אוכל, יוצא להליכה וכל דבר בזמנו ובמועדו. כאשר שכניו ראו אותו יוצא מביתו במעילו האפור ובמקל ההליכה, ידעו שהשעה שלוש וחצי בדיוק.

ישנו מדרש ידוע המובא במבוא לפירוש הכותב על "עין יעקב", קובץ קטעי האגדתא בתלמוד הבבלי, שם מתנהל דיון של תנאים, מהם אותם הפסוקים שאפשר לתת להם גולת כותרת Highlights: "כלל גדול בתורה". בן עזאיבוחר הפסוק:" שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד" (דברים, ו', ד'). בן ננסבוחר הפסוק: "ואהבת לרעך כמוך"( ויקרא, יח', יט'). בן פזי בוחר את הפסוק: "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים" (שמות, כט',לט),אלו הן קורבנות התמיד וכיום בהיעדר הקורבנות, הן התפילות היום יומיות - שחרית, מנחה וערבית. זאת בעצם שגרת היום יום. ואכן נקבע שההלכה כמו בן פזי. הנה לנו דוגמא נוספת לפשר והמשמעות של עבודת הקורבנות. תחי השגרה בהתמדתה שהיא המנצחת ולא האירועים החד פעמיים והמיוחדים.

הרב פרופ' זקס במאמרו:"השראה והשקעה" לפרשת תצווה ( מעניינת הקבלת המילה תצווה למילה צו בפרשתנו) כותב :"שהאנשים המשנים את העולם, בין אם בקטנות ונסתרות אם בגדולות ונצורות, הם אלה ההופכים חוויות שיא לשגרת יום יום. אלה היודעים שהפרטים חשובים, אלה שיצרו משמעת של עבודה קשה ושל התמדה. גאונות היא אחוז אחד השראה ו 99 אחוז השקעה. האנשים המשנים את העולם, בין אם בקטנות ונסתרות ובין אם בגדולות ונצורות, הם אלה ההופכים חוויות שיא לשגרות יומיום. אלה היודעים שהפרטים חשובים, אלה שיצרו משמעת של עבודה קשה ושל התמדה".

הנה ביטוי נוסף לתחי השגרה בהתחדשותה בכוח התמדתה, בדבריו של רבי עקיבא:" מים שחקו סלע"(אבות דרבי נתן, א', ו') ובאמרתו של צ'רצ'יל:" אין הטיפה חוצבת בכוח עוצמתה, אלא, בכוח התמדתה"

הרב יוסף דב סולבייצ'יק ( 1903 – 1993) כותב במסתו "איש ההלכה":" היהדות מבקשת להפוך אותנו לאמנים יוצרים, שיצירתם הגדולה ביותר היא חייהם, ולשם כך נדרשים הרגלים של יומיום: שחרית, מנחה וערבית, האוכל שאנו אוכלים, צורת ההתנהגות שלנו בעבודה ובבית"

מוכר לנו המשל של המגיד מדובנא ( רבי יעקב קראנץ- 1741-1804) ,אודות כפרי אחד שהגיע לעיר הגדולה לקנות לעצמו חליפה חדשה. החייט מדד את מידותיו והכין לו חליפה חדשה. כאשר לבש אותו כפרי את החליפה החדשה, בא בתלונה לחייט שהחליפה קטנה וצרה עליו ואיננה מתאימה לו. החייט הסביר לכפרי את טעותו , בכך שמדד את החליפה החדשה על החליפה הישנה. הנמשל הוא בהקשר לפרשתנו, שעל האדם העובד במרחב של שגרה יום יומית, חייב מידי יום להיפטר משרידי יום האתמול ולהתחיל יום חדש בהתחדשות. מצוות תרומת הדשן בפרשתנו מלמדת אותנו להעריך בכל יום מחדש את מצבנו ולבחון עצמנו לא לאור הישגי האתמול, אלא לאור אתגרי היום החדש.

בחיי עבודתנו אנו נתונים לא אחת לשגרה של יום יום. אנו יכולים להיות מאושרים ושמחים, אם נעצים את התחדשותנו במתן משמעות של ממש, לעשייתנו. החיים האמיתיים הם בשגרת יומנו.

ההתחדשות שבשגרה מציבה אתגר יום יומי גם לשגרת חיים של בני זוג. שגרת חיים זוגית שאיננה מתחדשת, עלולה לערער את תשתית הזוגיות. ההתחדשות בשגרת חיי הזוגיות, דורשת הפנמה והשקעה מתמדת יום יומית. אפשר גם אפשר לייצר ריגושים וחידושים בשגרת היום יום של חיי הנישואין והמשפחה. האחריות לכך, היא בידינו.

כך גם מומלץ לשימור יכולות מוחנו, סוג של פעילות כושר למוחנו ,בעשיית פעולות שגרתיות בחיינו, באופן שונה. כך למשל להחליף יד ימין לשמאל וכן להפך, בהקלדה, בשטיפת כלים, בגיהוץ, בנגינה וכו'.

הכהן העוסק בעבודת השגרה של תרומת הדשן , הנושא תפילה שלא יכשל בעבודתו ,אך גם תפילה להתחדשות בשגרה, מתחבר לשירה של לאה גולדברג :"תפילה": למד את שפתותי ברכה ושיר הלל, בהתחדש זמנך עם בוקר ועם ליל, לבל יהיה יומי היום כתמול שלשום, לבל יהיה עלי יומי הרגל ".כך גם מתחבר לשירו של יגאל בשן - תחי השִׁגְרָה( 2014 ) :"לחבק את השגרה כשהיא באה/ לחבק אותה חזק / לא לתת לה לעזוב/ יש בקול שלה גוונים כמו בגיטרה/ כל אקורד שבא איתה עושה לנו רק טוב .לחיי אותה שיגרה שמתנגנת/ לחיי אותם שירים שעדיין נכתבים/ לחיי אותה שיגרה שממכרת/ לחיי הרגעים שמתפייסים עם החיים".

הנה זה קראנו: " כִּי מָרְדֳּכַי הַיְּהוּדִי, מִשְׁנֶה לַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וְגָדוֹל לַיְּהוּדִים, וְרָצוּי לְרֹב אֶחָיו דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ, וְדֹבֵר שָׁלוֹם לְכָל-זַרְעוֹ" ( מגילת אסתר, י', ב'-ג'). מרדכי היהודי המשנה למלך בתפקיד שהוא לא בדיוק חיי שגרה, מחליט, לותר על מעמד ,יוקרה וכבוד ולעלות לארץ ישראל- תחי השִׁגְרָה.

מדוע מרדכי עשה זאת? –כי הוא ידע, שלא כול יום פורים. מרדכי פוקד על עצמו : חזל"ש – חזרה לשגרה.

תחי השִׁגְרָה בפרשתנו בעבודת פינוי הדשן, המאירה דרכנו, ביופייה של שגרת חיינו ובמשמעות שאנו מעניקים לה , מתנגנת בשירו של אהוד מנור:״להיוולד כל בוקר מחדש״:״לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב, לשיר אותו בכוח...לשמוע חלילים ברוח החופשית ולהתחיל מבראשית״.

שבת שלום

זאב ווה

אֵשׁ וְהַקְרָבָה / דוד אשל

בְּכָל יוֹם אֲנִי נוֹשֵׂא תְּפִלָּה:

אַל תְּבִיאֵנִי לִידֵי בַּטָּלָה.

הַגַּן פּוֹרֵחַ

בִּזְכוּת הַטּוֹרֵחַ,

לִשְׁמֹר עַל אֶרֶץ אָבוֹת

לֹא דַּי רַק בְּתִקְווֹת,

יֵשׁ לְהָזִין בְּלִי סוֹף לְבָבוֹת

וְהֵם יִסְחֲפוּ עוֹד אַלְפֵי רְבָבוֹת.

מְכוֹנִית, לְדֶלֶק זְקוּקָה

בִּלְעָדָיו, הִיא תִּתָּקַע,

נִתָּן לְשַׁמֵּר זוּגִיּוּת וּמִשְׁפָּחָה

רַק אִם הֲדָדִית הִיא הַהַעֲרָכָה,

וְכָל אַהֲבָה תִּהְיֶה חֲסִינָה

כָּל עוֹד נוֹסִיף, כָּל הָעֵת לְשַׁמְּנָהּ.

"אֵשׁ תָּמִיד תּוּקַד עַל הַמִּזְבֵּחַ"(ויקרא, ו'/6)

רַק אִם נַתְמִיד אוֹתָהּ לְשַׁבֵּחַ,

וְהַתּוֹרָה מוֹסִיפָה :"לֹא תִּכְבֶּה" ) שם)

לֹא הָאֵשׁ וְלֹא מִי שֶׁאוֹתָהּ מְעַבֶּה.

לְעוֹלָם אַל תִּתְיָאֵשׁ

כָּל עוֹד תְּשַׁמֵּר אֶת הָאֵשׁ,

אַךְ אִם תֶּחְדַּל לְהָזִינָהּ

דְּעִיכָה הִיא גְּזַר דִּינָהּ,

וְכָזֶה יִהְיֶה גַּם גְּזַר דִּינְךָ

כִּי הֲדָדִית הִיא הַתְּמִיכָה.

שְׁמִירַת גָּבְהָהּ שֶׁל לֶהָבָה

הִיא בִּתְלוּת הַהַקְרָבָה,

נִצּוּל כָּל רֶגַע כָּל שָׁעָה

תָּלוּי בְּטִיב הַהַשְׁקָעָה.

הַיּוֹם, אֵין "מִקְדָּשׁ" וְאֵין זְבִיחָה

אֲבָל נוֹתַרְנוּ עִם הַהַדְרָכָה,

שֶׁהַהַקְרָבָה הִיא הָאֲרֻכָּה

וּלְכָל פְּעָלֵינוּ הִיא הַזְרָקָה,

לִשְׁמִירַת זוּגִיּוּת וּמִשְׁפָּחָה

וּלְהַעֲשָׁרַת חַיֵּינוּ בִּבְרָכָה וּבְהַצְלָחָה.

אִם נְשַׁמֵּר כָּרָאוּי אֶת הָאֵשׁ

הִיא עֲבוּרֵנוּ, תְּשַׁמֵּר אֶת הֲיֵשׁ.

פורים שמח

ושבת מבורכת על כל בית ישראל,

בלהה ודוד אשל.

בועז חדד- מעלות -חבר הנהלה- מסר.

פרשת צו המסר החינוכי בתחילת.פרשת.צו כתוב " וידבר יהוה אל משה לאמר צו את אהרון ואת בניו לאמר זאת קרבן העולה" מיד נשאלת השאלה מדוע יהוה לא מוסר לאהרון באופן ישיר את דבריו מדוע דרך משה שהרי ישנם לפחות ארבע מקרים בתנך שיהוה מתגלה לאהרון באופן ישיר שמות כד 27, ויקרא חג 31 במדבר יח 8 והמדבר יט 1 תשובה לשאלה זו מצאת כבר בפרשת וירא בראשית יח פסוק 7 שם כתוב שאברהם נותן את הבקר לנער כדי לעשותו ומיד נשאלת השאלה מדוע אברהם בעצמו לא הכין את הבקר הרי נאמר " המתחיל במצווה אומרים לו גמור" אחת התשובות לכך היא שאברהם רצה לזכות את הנער במצוות הכנסת אורחים לפי חלק מן הפרשנים מדובר בישמעאל בנו באופן דומה אנו מקישים לפרשה שלנו יהוה רצה לזכות את משה במצווה על הדיבור ישנו מנהג שכמה שיותר אנשים יהיו שותפים למצווה כמו במקרה ברית המילה שבו מעבירים בעדות אשכנז את התינוק לפני שמוהלים אותו מאחד לשני כדי שכולם ישתתפו במצווה וכך היה גם בפרשה שלנו יהוה רצה לזכות את משה במצווה שהרי מדובר על העלאת קורבן העולה על המזבח כך גם בחג הפורים חג שהוא מלא מצוות מצוות משלוח מנות הנותן והמקבל נהנים ממנו כולם שותפים במצווה שבת שלום לכולם וחג פורים שמח

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********