פרשת תצווה ושבת זכור – "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת - בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" – בזכות ו' החיבור

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

"האות ו' מבטאת את כוח החיבור שבבריאה, בכל תחום. ולכן מסמלת את החומר שבבריאה המורכב מחלקים ומחלקיקים מחוברים, ומעצם היותו חומרי הוא מוגבל בששה צדדים: מזרח, מערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. שלא כרוח שאינה מוגבלת בצדדים. ולפי ששורש האיחוד המאפשר את קיום החומר טמון בסוד האות ו', לכן נברא העולם החומרי בששה ימים. האות ו' מופיעה בפעם הראשונה בתורה בראש מילה בפסוק: "וויהם זהב"( פרשת תרומה, כו',לב'). לפי שזוהי מהותה: לחבר בין חלקים כאותו 'וו' - הקרס המחבר " ("האות ו' – הכוח של החיבור והאיחוד" , ערוץ הידברות, הרב זמיר כהן, טו' באב תשע"ז,8.8.17).

פרשתו פותחת בפסוק הראשון בו' החיבור : "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד " ומסיימת בו' החיבור בפסוק האחרון: "וְכִפֶּר אַהֲרֹן עַל קַרְנֹתָיו, אַחַת בַּשָּׁנָה: מִדַּם חַטַּאת הַכִּפֻּרִים, אַחַת בַּשָּׁנָה יְכַפֵּר עָלָיו לְדֹרֹתֵיכֶם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא לד'."

101 פסוקים בפרשתנו ומתוכם, 89 פסוקים הפותחים בו' החיבור. כך לדוגמא : וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ...... וְאַתָּה הַקְרֵב.... וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי-קֹדֶשׁ... וְאַתָּה, תְּדַבֵּר... וְאֵלֶּה הַבְּגָדִים... וְהֵם יִקְחוּ.... וְעָשׂוּ, אֶת-הָאֵפֹד... וְיִרְכְּסוּ אֶת-הַחֹשֶׁן... וְהִלְבַּשְׁתָּ אֹתָם.... וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ..... וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל....".

ו' החיבור נוכחת לה, לאורך כל פסוקי חמשת פרשות הקמת המשכן. כך גם ספר שמות פותח בו' החיבור: "וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל", כך נסיים השנה את הספר בשתי פרשות מחוברות :ויקהל פקודי – " וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם " והספר מסתיים בו' החיבור , במילים: "וְאֵשׁ, תִּהְיֶה לַיְלָה בּוֹ לְעֵינֵי כָל-בֵּית-יִשְׂרָאֵל, בְּכָל- מַסְעֵיהֶם."

אז מה המיוחד בו' החיבור ? מה היא רוצה ללמדנו בהקשר לפרשתנו?

אשתף בחוויה אישית אותה חוויתי לפני שבועיים, עת השתתפתי בתרגיל במסגרת שירות מילואים פעיל. זכיתי להיות חלק מחבורה של אנשי סדיר, קבע ומילואים, בבואה של החברה הישראלית, על רבדיה השונים, מדגם מייצג של ריבוד ושונות, בין דורי, גילאים, השקפות, דעות, עדות, דתיים וחילוניים, ימנים ושמאלנים. הדבר שהכי בלט היה בו' החיבור –באווירה, באחדות, בסולידריות, בערבות ההדדית, בהקשבה, בתרבות הוויכוח, בכבוד ההדדי איש לרעהו, באחריות המשותפת. היו אלו ימים של סערת הבחירות, ולמרות זאת- ו' החיבור בצבע מדי הזית , במשמעות, בייעוד ובתכלית, חיברה את כולנו, בני העשרים ,השלושים, הארבעים ,החמישים והלאה ( ואני זקן החבורה), לשבט אחים ואחיות גם יחד.

אז האם ו' החיבור הבין דורי, הוא אפשרי גם מחוץ למרחב המילואים,האם גם בחיי היום יום ?

כן, הוא אפשרי, כפי שמאירה זאת פרשתנו : "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד". (כז', כ'). המלבי"ם ( רבי מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל וייזר 1809-1879 ) מפרש הפסוק: " במקומות שהתחיל בלשון ציווי, יימצאו בם כל התנאים המחויבים אל הציווי שהם: זירוז , מיד , ולדורות".

אבקש להציג קריאה נוספת, בפירושו של המלבי"ם, המאירה באלומת אור את ו' החיבור הבין דורי, בתהליך השינוי במדבר מעבדות לחירות. פירושו מציג ייצוגים לאוכלוסיית הצעירים, המאופיינים בקצב חיים, עכשווי ,סוער ורועש של – זירוז, מיידיות, כאן ועכשיו. אך פרושו גם מציג ייצוג לאוכלוסיית האזרחים הוותיקים, המאופיינים בקצב חיים רגוע , מתון, מאופק שקט ,בראיה של דורות.

בפרשה הקודמת "תרומה" עסקנו בלידתה של החברה האזרחית במדבר בתהליך השינוי מעבדות לחירות, הנוטלת על עצמה אחריות של נתינה ופילנתרופיה , להקמת המפעל הלאומי של המשכן.

כיצד החברה האזרחית במדבר, יודעת להכיל בקרבה בחיי היום יום ובאתגריה השונים הניצבים בפניה, מרקם חיים של חיבור והדדיות בין הצעירים לבין המבוגרים?

מסתבר שפרויקט הקמת המשכן שאותו הניעה החברה האזרחית המדברית, חיבר בו' החיבור את עם ישראל, על שבטיו ועדותיו וליכד אותם לייעוד משותף- בהקמת המישכן.

המפגש הבין דורי זוכה לעניין ולתשומת לב מחקרית בשנים האחרונות. אנו מכירים את המאפיינים של הדורות השונים: "הדור השקט" (Silent Generation) - אנשים שנולדו לפני סיום מלחמת העולם השנייה. דור הבייבי בום (Baby boomer) הוא מושג סוציולוגי וכלכלי המציין את ילידי תקופת ה"בייבי בום" שלאחר מלחמת העולם השנייה, בעיקר במדינות המערב. מי שנולדו בין 1 בינואר 1946 ו-31 בדצמבר 1964. דור ה- X Generation) X) הוא כינוי לדור אשר נולד בעולם המערבי לאחר דור הבייבי בום. גבולותיו של דור זה קשים לתיחום, אך לרוב הכוונה לגל דמוגרפי של אלו שנולדו החל מהשנים הראשונות של שנות ה-60 ועד לסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. דור ה-Y Generation) Y), הידוע אף בשם דור המילניום, הוא כינוי לדור אשר נולד בעולם המערבי לאחר דור ה-X. אף שאין הסכמה מלאה לגבי שנת ההתחלה והסיום של הדור, לרוב הכוונה לגל דמוגרפי של אלו שנולדו במהלך שנות ה-80 ושנות ה-90. דור ה-Y, במיוחד במערב, גדל לתוך ההאצה בפיתוחים הטכנולוגיים בתחום המחשבים, האינטרנט והסלולר והוא בעל נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים. על פי מחקר שפורסם בניו יורק טיימס, אמריקאים שנולדו בשנות ה-80 עוזבים בגיל מאוחר את בית הוריהם, שליש מהם עוברים דירה בכל שנה ו־40% מהם חוזרים לבית ההורים לפחות פעם אחת. כמו כן הם עוברים בממוצע שבע עבודות עד גיל 30, כשני שלישים חיים עם בן זוג בלי להתחתן, ואלו שבוחרים להתחתן עושים זאת מאוחר מאי פעם. דור ה-Z Generation) Z); ידוע גם בשם דור ה-M או Generation M וכן כ-I Generation הוא שם משותף לדור שנולד לאחר אמצע וסוף שנות ה-90 או שנות ה-2000 המוקדמות. דמוגרפים וחוקרים חברתיים מסכימים ביניהם כי הפרסומת הראשונה של ה-World Wide Web בשנת 1994 היא המסמנת את תחילתו של הדור החדש. בני דור ה-Z נולדו לאחר עידן המלחמה הקרה ונפילת ברית המועצות. הם נולדו כשטלפונים סלולריים והחיבור התמידי לאינטרנט, מהווים חלק מרכזי מחייהם והתבגרותם- ואף חלק מזהותם העצמית. יש המכנים אותם בשל כך "דור המסכים" או "דור הפלזמה". דור האלפא (Generation Alpha) - אנשים שנולדנו משנת 2010 ואילך.

פרשת ״תצוה״ מציבה לנו מודל של ו' החיבור במפגש הבין דורי, - דור הצעירים ודור המבוגרים במרחב אחד.

פרשתנו מפרטת את הפריטים המרכיבים את לבושו של הכהן במשכן. אחד הפריטים הוא מעיל האפוד, " וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת. .......... וְעָשִׂיתָ עַל-שׁוּלָיו, רִמֹּנֵי תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי--עַל-שׁוּלָיו, סָבִיב; וּפַעֲמֹנֵי זָהָב בְּתוֹכָם, סָבִיב. פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, פַּעֲמֹן זָהָב וְרִמּוֹן, עַל-שׁוּלֵי הַמְּעִיל, סָבִיב. כח' , לא'-לד' ).

הרמב״ן מסביר, שמיקום הפעמון היה בתוך הרימון.

המגיד ממזריטש, מגדולי תנועת החסידות במאה ה18, וממשיך דרכו של הבעל שם טוב ,מציג את המודל הבין דורי, בעקבות פרשנותו של הרמב"ן. לדעתו, הפעמון מייצג את דור הצעירים ואילו הרימון מייצג את דור המבוגרים.

הפעמון חלול והענבל שבתוכו, גורם לצלצולים ורעשים. הפעמון מייצג את הצעירים ( דור הZׂ ) , בראשית דרכם, שמתחילים למלא את המרחב החלול. הם מתלהבים, קופצניים, תזזיתיים ןרעשנים. הם נתונים בדינמיקה של שינויים ומעברים.

הרימון מלא וגדוש ב613 גרעינים. הרימון מייצג את דור המבוגרים ( הדור השקט ודור הבייבי בום) שהם, במצב צבירה של מילאות של ניסיון חיים. הם מייצגים את האנטי קליימקס של הצעירים. הם מאפיינים את שיקול הדעת, המתינות, ההתמדה, היציבות, הקביעות והשיגרה. אינם מצלצלים בצלצולים ואינם מרעישים.

המודל של הרמב״ן מציב לנו את ו' החיבור ,במפגש הבין דורי, של זיקה, הדדיות, ויחסי גומלין ,בין הפעמון לבין הרימון, בין הצעירים לבין המבוגרים. הפעמון ממוקם בתוך הרימון. יש כאן מודל בין דורי, של סינרגיה והעצמה הדדית, של היחד בצד הייחוד. לפעמון- הצעירים ולרימון- המבוגרים, יש לכל אחד מהם את האישיות הייחודית המאפיינת אותו ואת שלב החיים שבו הוא נמצא ועמו היתרון היחסי שלו . גם אם קיימים פערים דיגיטליים בין השניים, גם אם קיימים פערים של לבוש, שפה, אורח חיים ,הרי שהמודל הבין דורי, מחייב קיום הדדיות, קיום כבוד הדדי וקיום חיבור של הזנה הדדית. הפעמון בתוך הרימון ,כל אחד מהם מביא למפגש הבין דורי את היתרון היחסי שלו. העולם שייך לצעירים וגם למבוגרים, במרחב חיים ומפגש אחד.

הנה נוכחת ו' החיבור בפרשתנו גם באבני החושן –חושן האפוד והאבנים המייצגות את שבטי ישראל ,בכפיפה אחת ובמרחב אחד, על מאפייניהם, על ריבוד אישיותיהם, השקפותיהם, תכונותיהם ועיסוקם: "וְעָשִׂיתָ חֹשֶׁן מִשְׁפָּט, מַעֲשֵׂה חֹשֵׁב כְּמַעֲשֵׂה אֵפֹד, תַּעֲשֶׂנּוּ; זָהָב תְּכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ מָשְׁזָר תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ. רָבוּעַ יִהְיֶה, כָּפוּל; זֶרֶת אָרְכּוֹ, וְזֶרֶת רָחְבּוֹ. וּמִלֵּאתָ בוֹ מִלֻּאַת אֶבֶן, אַרְבָּעָה טוּרִים אָבֶן: טוּר, אֹדֶם פִּטְדָה וּבָרֶקֶת הַטּוּר, הָאֶחָד. וְהַטּוּר, הַשֵּׁנִי--נֹפֶךְ סַפִּיר, וְיָהֲלֹם. וְהַטּוּר, הַשְּׁלִישִׁי--לֶשֶׁם שְׁבוֹ, וְאַחְלָמָה. וְהַטּוּר, הָרְבִיעִי--תַּרְשִׁישׁ וְשֹׁהַם, וְיָשְׁפֵה; מְשֻׁבָּצִים זָהָב יִהְיוּ, בְּמִלּוּאֹתָם. וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל-שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט" (שמות , כח', טו'-כא').

האם לא הגיע הזמן להפנים, שגם מדינת ישראל, היא השתקפות של אבני החושן, הקוראות לנו להטמיע את אבני החושן, גם במרחב הפוליטי, שהוא כה שסוע ורווי יצרים ומתחים. אבני החושן, קוראות למנהיגי הציבור, לכוף את יצרם, לשלב ידיים, להסיר מחלוקות ולא לשכוח לרגע, את ייעודנו בו' החיבור , בשמירה על חוסנה הרוחני, המוסרי, הביטחוני ,הכלכלי והחברתי של מדינתו.

ו' החיבור בפרשתנו הוא מסר חשוב ונוסחה מנצחת, המחברת את הקב"ה לעם ישראל – "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים." ( כט', מה' )

כך גם נוכחת ו' החיבור בשבת פרשתנו, שהיא גם שבת ופרשת זָכוֹר הסמוכה לחג הפורים: "זָכוֹר, אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק, בַּדֶּרֶךְ, בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם. אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ וְאַתָּה, עָיֵף וְיָגֵעַ; וְלֹא יָרֵא, אֱלֹהִים. וְהָיָה בְּהָנִיחַ ד' אֱלֹהֶיךָ לְךָ מִכָּל אֹיְבֶיךָ מִסָּבִיב, בָּאָרֶץ אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה לְרִשְׁתָּהּ תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק, מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם; לֹא, תִּשְׁכָּח." (דברים, כה', יז'- יט').

מהי דרכו של עמלק ? " אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ"- מפרש רש"י :לשון קור וחום". בהשאלה לו' החיבור לימינו אנו – פרשתנו בצל נגיף הקורונה. שורש תסמונת עמלק – קור, הוא גם שורש המילה- קורונה, שאחד מתסמיניה הוא תחושת הקור והחום.

נישא תפילה לקב"ה שיניח לנו מאויבנו ושונאינו המאיימים על הווילה שלנו בג'ונגל המזרח תיכוני וגם יניח לנו מהאויב האחר, בדמותו של נגיף הקורונה.

מי ייתן וימי הפורים הבאים עלינו לטובה, יביאו עמם את המהפך של ו' החיבור ,כנאמר במגילת אסתר: "וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם."

שבת שלום ופורים שמח

בשורות טובות zeev@melabev.org

• ד"ר זאב פרידמן, מנכ"ל מלב"ב( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובני משפחותיהם ). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

‍

חמשיר לשבת:

עַדְלֹארַבָּה

לְהַכְרָעַת הַקְּהִלָּה/ דוד אשל

קְהִלָּתֵנוּ הִיא אוֹרְתּוֹדוֹכְּסִית

וּמִי שֶׁבָּהּ, הוּא דּוֹס אוֹ דּוֹסִית,

אַךְ מָה נִתַּן כְּבָר לְצַפּוֹת

מִקְּהִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ רַב וְאֵין מִי שֶׁיִּשְׁפֹּט,

קְהִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ פּוֹסֵק עִם יָדַיִם מְחַזְּקוֹת

זוֹ קְהִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ מַחֲלוֹקוֹת,

וּקְהִלָּה שֶׁאֵין בָּהּ מַחֲלֹקֶת וּמָדוֹן

הִיא כְּמוֹ פְּעִילוּת מֻשְׁבֶּתֶת בְּתוֹךְ מוֹעֲדוֹן,

קְהִלָּה לְלֹא מַחֲלוֹקוֹת הִיא לֹא קְהִלָּה

הִיא לְכָל הַיּוֹתֵר, בֵּית תְּפִלָּה.

רַב הוּא נֶכֶס שֶׁאֵין לוֹ תַּחְלִיף

עָלָיו לִשְׁקֹל הֵיטֵב, אֵיךְ וְהַאִם כְּדַאי לְהַטִּיף,

הוּא חַיָּב לִהְיוֹת בַּעַל מֹחַ חָרִיף

וְחָשׁוּב לֹא פָּחוֹת, מִשְׁקָלוֹ בַּתַּעֲרִיף.

בִּקְהִלָּתֵנוּ יֶשְׁנָם הַרְבֵּה מֻכְשָׁרִים

אֲבָל הֵם פּוֹזְלִים לִמְקוֹמוֹת אֲחֵרִים,

וְהָעֵת הִיא עֵת חֵרוּם מַמָּשִׁית

וּבְאֵין רַב, נְמַנֶּה רַב נָשִׁית !

לְמִשְׂרָה זוֹ בִּקְהִלָּתֵנוּ יֵשׁ הַרְבֵּה קוֹפְצוֹת

נָשִׁים רְאוּיוֹת וְנָשִׁים חָרוּצוֹת,

וְהֵן מַעֲדִיפוֹת אֶת הַמִּשְׂרָה בִּמְקוֹם לֶאֱפוֹת

וְחֶלְקָן... כְּבָר תָּפְרוּ חֲלִיפוֹת.

בַּקְּהִלָּה הֻחְלַט לְהָקִים וַעֲדָה

וְהִיא תִּבְחַר בִּקְפִידָה אֶת הָאַחַת וְהַיְּחִידָה.

כָּל אַחַת מֵהַמָּעֳמָדוֹת נִתְבַּקְּשָׁה לְהָשִׁיב עַל הַשְּׁאֵלָה :

מָה הַדָּבָר הֶחָשׁוּב, שֶׁהִיא תְּבַצֵּעַ תְּחִלָּה ???

הָרִאשׁוֹנָה אָמְרָה, שֶׁהִיא תַּצִּיב בָּרֹאשׁ אֶת הַדְּרִישָׁה :

שֶׁהַגֶּבֶר יְצַיֵּת לְקוֹל הָאִשָּׁה,

כַּכָּתוּב: "כָּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ"

זוֹ הֲלָכָה חֲשׁוּבָה, שֶׁמִּיָּד אַנְהִיג בַּקְּהִלָּה.

הַשְּׁנִיָּה אָמְרָה, שֶׁהִיא תַּעֲבִיר אֶת הַגְּבָרִים לְמַעְלָה לַעֲזָרַת נָשִׁים

כִּי הֵם מִסְכֵּנִים, מִתְעַיְּפִים בִּלְהָרִים כָּל הַזְּמַן אֶת הָרָאשִׁים,

וְאָז הַנָּשִׁים יֵהָנוּ מֵהַזְּכֻיּוֹת

שֶׁיִּזְרְקוּ עֲלֵיהֶן לִפְעָמִים... גַּם סֻכָּרִיּוֹת.

שְׁלִישִׁית אָמְרָה, שֶׁהִיא תִּדְאַג שֶׁיִּקְרֶה סוֹף סוֹף הַבִּלְתִּי יְאֻמַּן

וְהִיא תּוּכַל לְדַבֵּר, לְלֹא הַגְבָּלַת זְמַן.

מָעֳמֶדֶת נוֹסֶפֶת אָמְרָה, שֶׁהִיא תִּקְבַּע הֲלָכָה

שֶׁרַק לַגְּבָרִים אֲסוּרָה הַשִּׂיחָה !

אַחֶרֶת קָבְעָה, שֶׁכָּל שִׂיחָה בְּפָרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ

חַיֶּבֶת לְהַתְחִיל בַּשִּׁיר, "אֵשֶׁת חַיִל" הַיָּדוּעַ.

וְעוֹד אַחַת אָמְרָה, אֲנִי בְּבֵיתִי קוֹבַעַת אֶת הַשֶּׁקֶט

וּבְכָל דָּבָר, אֲנִי הִיא הַפּוֹסֶקֶת,

הַתַּפְקִיד תָּפוּר עָלַי לְהַפְלִיא

אִם אֵינְכֶם מַאֲמִינִים, תִּשְׁאֲלוּ אֶת בַּעֲלִי.

מָעֳמֶדֶת נוֹסֶפֶת אָמְרָה: סֵפֶר הֲלָכָה לַגֶּבֶר אֶצְלִי כְּבָר מוּכָן

כֵּיצַד עָלָיו לְהִתְנַהֵג בַּ"קִּדּוּשׁ", כְּלוֹמַר...נִימוּסֵי הַשֻּׁלְחָן .

הָיוּ עוֹד וָעוֹד הַצָּעוֹת

כִּמְעַט וְלֹא הָיוּ גְּרוּעוֹת.

הַוַּעֲדָה יָשְׁבָה שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת

עַד שֶׁהוּסְרוּ כָּל הַסְּפֵקוֹת,

אֶת כָּל הַמָּעֳמָדוֹת הִיא הִקְלִיטָה

וּלְבַסּוֹף כָּךְ הִיא הֶחְלִיטָה :

קְהִלָּתֵנוּ נִתְבָּרְכָה בְּנָשִׁים רְאוּיוֹת

וְרַבּוֹת בְּתוֹכָן, יְכוֹלוֹת לְשַׁמֵּשׁ כְּרַבָּנִיּוֹת,

אַף אַחַת מֵהֵן לֹא נוֹתֶנֶת עֵצוֹת

אֶלָּא לְכֻלָּן, דֵּעוֹת נֶחְרָצוֹת,

כָּל אַחַת הִבְהִירָה שֶׁהִיא תָּטִיל שְׂרָרָה

וּבִפְנֵיהֶם שֶׁל הַגְּבָרִים, נִרְאֶה הַמּוֹרָא,

מַחֲלֹקֶת כַּמּוּבָן תִּהְיֶה אֲסוּרָה

וְאִם כָּךְ, לְשֵׁם מָה הַבְּחִירָה ?

קְהִלָּה בְּלִי מַחֲלֹקֶת הִיא לֹא קְהִלָּה

אָז מוּטָב שֶׁנִּשָּׁאֵר כְּמוֹ בַּתְּחִלָּה

נַמְשִׁיךְ וְנִהְיֶה בֵּית תְּפִלָּה.

רַבָּנִית שֶׁתִּגְרֹם לְמַחֲלוֹקוֹת, זוֹ הָיְתָה הַמַּטָּלָה

וְאֶצְלֵנוּ אֵין כָּזוֹ, אוֹמְרִים הַגְּבָרִים בַּהֲקָלָה.

שבת שמחה ומבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

‍