פרשת "תולדות" –"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי"– בית הספר להורים ותיאורית ההתקשרות Attachment

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

דומה שבבית יצחק ורבקה ,לא זכו הבנים למגע חם ומחבק ויתכן שהייתה לכך השפעה על מערכת היחסים הבעייתית בבית ותוצאותיה

פרשת "תולדות" –"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי"– בית הספר להורים ותיאורית ההתקשרות Attachment

זאב ( ווה ) פרידמן

פרשתנו מאירה לנו זרקור גדול אודות בית ספר להורים ותיאוריית ההתקשרות. Theory Attachment , כפי שבאים לידי ביטוי בבית גידולם של יעקב ועשיו. שתי כותרות בולטות מאד בפרשתנו המייצגות שתי סוגיות בסיליבוס של בית הספר להורים, בחקר המקרה של בית יצחק ורבקה ,בדגש למערכת היחסים בין ההורים לילדיהם ואופן גידולם .

הכותרת הראשונה - מציגה סוגיה של אפליה, בהענקת אהבה דיפרנציאלית שונה ומובחנת ביחס של יצחק ורבקה לשני ילדיהם : "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו, כִּי צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת יַעֲקֹב" ( כה', כח'). נראה כאן בעליל העדפה שונה של כל אחד מההורים, את אחד הילדים לעומת אחיו. בסוגיה זאת עסקתי בהרחבה במאמרי לפרשה בשנה שעברה ולא נעסוק בה הפעם.

הכותרת השנייה - מציגה סוגיה שבה נעסוק הפעם בפרשתנו, של העדר עדות, למגע פיזי של האב יצחק לילדיו ואולי גם של רבקה לילדיה : "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה"ׁ (כז', יב'). אנו מזהים העדר קשר חם שאין בו מגע פיזי של חיבוק או נשיקה של ההורה לילדו. מילת המפתח היא- "אוּלַי". מנקודת ראותו של הילד יעקב, יש להניח שהוא ואחיו לא זוכים לקרבה פיזית שיש בה חום ותמיכה. סוג של איפוק ונכות רגשית. שכן, אם יעקב ואוסיף גם עשו כפי שנראה בפסוקים בפרשתנו, היו זוכים למגע חם ומחבק של אביהם ואני סבור שגם אימם, הרי לא היה צורך לנקוט בהיגד: "אוּלַי".

דומה שבבית יצחק ורבקה ,לא זכו הבנים למגע חם ומחבק ויתכן שהייתה לכך השפעה על מערכת היחסים הבעייתית בבית ותוצאותיה.

חיזוק לניכור ולשמירת הריחוק הדיסטאנס בין יצחק לבניו, נוכל לראות בפסוקים נוספים בפרשתנו : "וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב, גְּשָׁה נָּא וַאֲמֻשְׁךָ בְּנִי: הַאַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו, אִם לֹא. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו, וַיְמֻשֵּׁהוּ; וַיֹּאמֶר, הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב, וְהַיָּדַיִם, יְדֵי עֵשָׂו. וְלֹא הִכִּירוֹ כִּי הָיוּ יָדָיו כִּידֵי עֵשָׂו אָחִיו, שְׂעִרֹת; וַיְבָרְכֵהוּ. וַיֹּאמֶר, אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו;וַיֹּאמֶר, אָנִי. וַיֹּאמֶר, הַגִּשָׁה לִּי וְאֹכְלָה מִצֵּיד בְּנִי לְמַעַן תְּבָרֶכְךָ, נַפְשִׁי; וַיַּגֶּשׁ לוֹ, וַיֹּאכַל, וַיָּבֵא לוֹ יַיִן, וַיֵּשְׁתְּ.....וַיָּרַח אֶת רֵיחַ בְּגָדָיו, וַיְבָרְכֵהוּ( כז',כא'-כז')

"וַיֹּאמֶר לוֹ יִצְחָק אָבִיו, מִי אָתָּה; וַיֹּאמֶר, אֲנִי בִּנְךָ בְכֹרְךָ עֵשָׂו" ( כז',יח'-יט').

האם אבא לשני ילדים, שחיים בתנאים של פעם , באוהל אחד ולא בבית מרובה חדרים ומפלסים, שכל מערכת החיים והעיסוקים מתקיימת במרחב הבית, האם אבא אינו חש ויודע לזהות את בניו בחושיו ,גם אם הוא עיוור? האם לא תזהה את בנך הבוגר לפי קולו, גם אם אינך רואה? האם ילד צריך לתהות ולהעלות ספק אם אביו יגע בו? או יחבק אותו? או יגע בו?

"אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ; וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה"ׁ (כז, יב)

הפסוק המתאר את עיוורונו של יצחק :"וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי". מוביל אותנו לקריאה שונה של העיוורון של יצחק, שמא לא היה כאן עיוורון פיזי של לקות פיזית, אלא עיוורון נפשי שגרם לריחוק ולהעדר מגע פיזי עם בניו. אם אתה בריחוק מבניך, אז אתה בסוג של עיוורון כהורה. יש לכך, מסר חשוב לכולנו לסלק מעלינו כל סוג של עיוורון נפשי וחברתי ביחס לילדינו.

ג'ון בולבי, היה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי (1907 – 1990) אבי ‏תאוריית "ההתקשרות" ( Attachment Theory) ,תאוריה פסיכולוגית התפתחותית, אשר עוסקת בדינמיקה של מערכות יחסים ארוכות טווח בין אנשים, החל מהקשר המתפתח בין הילד להוריו בשנות החיים הראשונות. התאוריה מתמקדת בקשר ראשוני זה, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכך גם את תפיסתו העצמית. ההנחה המרכזית של התאוריה היא, כי קשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של הילד. בשנות השלושים של המאה הקודמת ,בתקופת לימודיו של בולבי, התפיסה השלטת בנוהג גידול הילדים הייתה כזו, שבה אימהות נזהרו שלא לפנק את ילדיהן יתר על המידה. למעשה, לפי הביוגרפיה של בולבי, וכנראה גם בבתי אצולה רבים אחרים, הילדים הצעירים היו רואים את אמהותיהם לזמן קצר במהלך היום ,לשעה בשעת התה. את ההזנה, היחס ותשומת הלב קיבלו מהמטפלות. בולבי, שעבד במשך שנים בפנימיות שונות עם נערים צעירים הסובלים מבעיות התנהגות, החל לבסס דעה לגבי המקור להפרעותיהם. בולבי פיתח את התיאוריה שלו, שמקור הקשיים הרגשיים של הילד טמון באיכות הקשר הממשי הנוצר בין הילד להורה. תיאוריית ההתקשרות שפיתח בולבי ב-1950 יצרה מהפכה בהסתכלות על עולמו הפנימי של הילד, והכניסה את הטיפול האמיתי שמקבל הילד לתוך מרחב זה. התיאוריה שלו עד כדי כך חידשה, שהחברה הפסיכואנליטית התקשתה לקבל אותה ולהכלילה בתפיסה הפרוידיאנית כפי שרווחה אז. שהרי מבחינת התפיסה שלפרויד ההתפתחות הנפשית קשורה לתהליכים תוך נפשיים פנימיים.לדעת בולבי, להורה יש חלק משלים ביצירת ההתקשרות והוא מתן טיפול יציב ורגיש לתינוק. הורים שהגיבו באופן קונסיסטנטי בדחייה כאשר תינוקותיהם חיפשו קירבה, ניתן היה לצפות שיפתחו התקשרות חרדתית. נמצא במחקרים רבים, שילדים תחת לחץ מעדיפים את הקירבה הפיזית של הוריהם.

הילדים מבטאים התקשרות, על ידיהשגה ושמירה על מגע פיזיעם דמות ההתקשרות, התייחסות דמויות ההתקשרות גרמה לכעס, אשר הביא לקונפליקט בין הרצון להתקרב ולהשיג מגע גופני לבין דחיית המגע.

במחקר מפורסם שערך הפסיכולוג הארי הארלו (1965) הושמו גורי קופים בכלוב ובו בובת אם מלאכותית העשויה חוטי תיל המספקת מזון ומים, וכן בובת אם מלאכותית רכה, העשויה ספוג רך, המזכירה אם אמיתית. הארלו הראה כי הקופים אמנם מתקרבים לאם המאכילה בכל פעם שהם רעבים, אך כשהם עייפים או מפוחדים הם הולכים ישירות לאם הרכה. בצורה כזו הוכיח הארלו כי הצורך בהגנה ובקרבה נפרד מן הצורך הפיזי במזון ואף עולה עליו, ובכך נתן אישור אמפירי לדבריו של בולבי.

דבורה בלום (2005) בספרה "ניסויים באהבה" טוענת : "מגע הינו צורך בסיסי וחיוני להתפתחות התינוק והילד. המגע חיוני הן לבריאותו הנפשית והן לרווחתו (wellness). כתוצאה מניתוח מחקרים החלה להתגבש גישה חדשה, אשר שללה את גישת הממסד הרפואי המקובלת – לבודד ילדים ולא לגעת בהם. מי שהוביל את הגישה החדשה היה רופא הילדים הניו-יורקי הארי בקווין, שתלה בכניסה למרפאתו שלט: "אין להיכנס לפעוטון מבלי לקחת תינוק לידיים". הוא הצליח לשכנע את הממונים עליו בבית החולים, שיאפשרו לאימהות לשהות לצד ילדיהן. כעבור תקופה קצרה התברר, שכאשר אימהות נכחו במחלקה, שיעור הזיהומים הקטלניים ירד מ-%35 ל-%10

חיים עמית, פסיכולוג חינוכי, וראש המרכז להורות ומשפחה, במכללת סמינר הקיבוצים, מתייחס להבדל בין פינוק חיובי, לבין פינוק שלילי. לדבריו, הפינוק החיובי הוא יחס מיטיב של הורה כלפי ילדו. בדרך כלל מדובר ביחס גופני חם, כמו מגע, חיבוק, נשיקה, לטיפה וכו', אך גם ביחס רך כללי יותר של נתינה. עמית טוען כי חשיבותו של פינוק מסוג זה גדולה, מכיוון שיחס כזה, שאינו מותנה בהתנהגותו ו/או בהישגיו של הילד, בונה בטחון עצמי ודימוי עצמי חיובי אצל הילד. ילדים שאוהבים "להתפנק" באופן זה, הם ילדים בריאים יותר (עמית, בתוך אתר הורות, סנונית, 2002).

בעולם המערבי חלו שינויים בשנים האחרונות, גישת החינוך של ד"ר הולט שזכתה לפופולריות רבה במאה הקודמת, שעל פיה צריך להרחיק את עריסת התינוק מחדר ההורים, להאכילו על פי לוח זמנים מוגדר ולגעת בו רק לצורך האכלה וניקיון, יצאה כמעט מהאופנה.

המשמעות של ההתקשרות ה-Attachment שיש בה קרבה פיזית, חום, נשיקה וחיבוק של הורה לילדו, מוארת בזרקור נוסף בספר בראשית בפרשת וירא באירוע של הגר ובנה ישמעאל: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַלאֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶתקֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ "( כא', יד'- יט'). הנה לנו חיזוק ממלאך אלוקים לחשיבות ההתקשרות ה Attachment. המלאך מורה להגר כיצד עליה לנהוג עם בנה בסיטואציה המשברית של גרוש וחיי מדבר ארעיים. דומה שהמלאך נושא בכנפיו את משק בשורת הטיפולואומר להגר :" במצב זה, הילד שלך ישמעאל, זקוק לקרבתך הפיזית, הוא זקוק שתגעי בו, שתחזיקי אותו בידך, חבקי אותו, פנקי אותו, כך הוא ירגיש ביטחון שיסייע לו לשרוד את המצוקה בה הוא נתון וכך ניתן יהיה לצמצם את הנזק הנפשי שיגרם לו במסלול גדילתו ועתידו".

ניתן לומר במקרה זה, "שכן בשמים היא", בהתערבות מלאך האלוקים שמביא לבני אדם את מסר ההתקשרות. המלאך מעביר מסר לכולנו : " התקרבו לילדכם, חבקו אותם, נשקו אותם,פנקו אותם, שכן נגיעה היא עגינה ונגע הוא עגן בחילוף אותיות".

חשיבות המגע הפיזי של הורים לילדיהם, אותו אנו לומדים בבית הספר להורים של יצחק ורבקה, הוא עוגן חינוכי וטיפולי, בסיפורי בראשית שעוסקים בשקיפות מלאה באירועים מורכבים במשפחות אבותינו, שרק בזכות כך, ניתן לומר על ספר בראשית המוכר כספר הישר, שעוסק ביושרה "במעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות".

שירה של חוה אלברשטיין :" כל שעה נשיקה", מתנגן בליבנו כהורים בפועל וכהורים לעתיד, בהקשר לנושא דיוננו בפרשתנו, בבית הספר להורים ותיאורית ההתקשרות Attachment:"להקלה בהפרעות נשימה ועיכול, לא להפסיק לקחת עד סוף הטיפול.כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. תרופה זו אין לשמור מילדים ותינוקות, לקחת בין הארוחות ועם הארוחות. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק".

שבת שלום וחודש כסלו מבורך של אורה ושמחה.

זאב ווה

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********