פרשת וארא – "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" – תסמונת הצפרדע המתבשלת

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

יִתָּכֵן וְאִם לָאַחִים הָיָה הֲלִיכוֹן מַכּוֹת פַּרְעֹה הָיוּ יוֹתֵר חֲזָקוֹת,

פרשת וארא – "הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם" – תסמונת הצפרדע המתבשלת

זאב ( ווה ) פרידמן

תסמונת הצפרדע המתבשלת מתייחסת לניסוי מפורסם שנערך ב-1872, בו הונחה צפרדע חיה בתוך מיכל עם מים קרים. בכל שניה טמפרטורת המים הועלתה ב-0.002 מעלות צלסיוס. הצפרדע לא זזה ולא קפצה מהמיכל. אחרי שעתיים וחצי נמצאה הצפרדע מתה בתוך מים רותחים. היא לא זזה במשך כל הזמן כי השינוי בטמפרטורת המים היה הדרגתי ואיטי. במשך השנים הסיפור הזה אודות ניסוי הצפרדע , הפך לאנלוגיה למצב שבו אדם לא מגיב לשינוי הדרגתי אלא רק לשינוי קיצוני.

אל גור, סגן נשיא ארה"ב לשעבר, זוכה פרס נובל לשלום , השתמש בניסוי הצפרדע המתבשלת, כאנלוגיה לחוסר התגובה שלנו בנוגע להתחממות הגלובאלית של כדור הארץ, וכך אמר :

"This is not an experiment I wish to commend, but it has lessons for another animal ourselves. If drastic change takes place abruptly, we notice and react to it. If it takes place gradually, over a few generations, we are hardly aware of it, and by the time that we are ready to react, it can be too late"

לתסמונת הצפרדע המתבשלת יש שם : אדישות ,הימנעות והתרגלות לרע .

הנה לנו כמה דוגמאות לתסמונת ממקומותינו : התרגלות לבחירות חוזרות ונשנות ( איך מזהירים אותנו מכורים לסמים – " פעם אחת יותר מדי") ,או למשל, התרגלות למצוקה וזיהומים בבתי חולים, כך גם, התרגלות לירי רקטות, קסאמים ובלונים מעזה, או התרגלות לקטל בכבישים ,כך גם התרגלות לאלימות במשפחה וכיו"ב. לצערנו, דוגמאות לא חסרות.

כך גם , פרשתנו מתחברת לניסוי הצפרדע ותובנותיו.

הבה נתבונן בפסוקים הבאים : "לָכֵן אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ד', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם; וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם, וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים; וִידַעְתֶּם, כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם, הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם, מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם. וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת- יָדִי, לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ד'. וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

מהי המיוחדות והמשמעות של המאפיין - מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם , המוזכר פעמיים ?

מפרש השפת אמת ( ספרו של הרב יהודה אריה ליב אלתר – 1847-1905 האדמו"ר מגור השני ): "שלא תוכלו עוד לסבול את מצרים ". במילים אחרות, ההתרגלות לסִבְלוֹת מִצְרָיִם, היא התסמונת של הצפרדע המתבשלת לאיטה, במי הסִבְלוֹת של מצרים. בני ישראל נתונים בהתמכרות עמוקה לעבדות, שאליה הם מתרגלים והרגל זה הופך לטבע. כך לימדנו אַיְזוֹפּוֹס( 620 לפנה"ס – 562 לפנה"ס) היה ממשיל משלים יווני. במשלו על הצפרדע והעקרב שרצו לחצות נהר. העקרב, שאינו יודע לשחות, ביקש לרכוב על גבה של הצפרדע, אשר סירבה עקב חששה שהעקרב יעקוץ אותה בדרך. העקרב הצליח לשכנעה שלא כך יהיה, שכן, גם הוא מבקש להגיע לגדה השנייה. הצפרדע השתכנעה והסכימה, אך באמצע הנהר העקרב עקצהּ, ושניהם החלו לטבוע. קודם שטבעו הצליחה הצפרדע לשאול בתדהמה: "למה ומדוע עקצתני? הרי עכשיו שנינו נמות", והעקרב השיב: "זה הטבע שלי ". מסקנת המשל היא – העקרב אינו יכול לשנות את טבעו, גם אם הוא מבין שצריך לעשות זאת, שכן, הרגל הופך לטבע.

בפרשתנו, ההתרגלות לסבל העבדות, מתרחשת במקום הנמוך ביותר – "מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם", במצב פתלוגי התנהגותי ונפשי – "וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה".

מפרש רש"י : " מִקֹּצֶר רוּחַ – כל מי שהוא מיצר, רוחו ונשימתו קצרה ואינו יכול להאריך בנשימתו". העבדות, הסבל, והשעבוד משקיעים אותם בתסמונת ההתרגלות לרע - במ"ט שערי טומאה. האדישות והייאוש אופפים אותם. הם משלימים עם מר גורלם. הם אינם מסוגלים לקרוא את הכתובת על הקיר ואינם מסוגלים לשמוע לדברי משה.

תסמונת ניסוי הצפרדע המתבשלת בה נתונים עם העבדים במצרים, משקיעה אותם עמוק עמוק – "מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם".

על מנת להבין את התסמונת בה אנו עוסקים, הרי עלינו להכיר את מודל שלוש הרמות של התערבות מניעתית – מניעה ראשונית, מניעה שניונית ומניעה שלישונית.

מניעה ראשונית- מנסה להתערב בשלבים מאד מוקדמים, כאשר אנו מבחינים בראשית גילוי בעיה כלשהי ואז מטפלים במניעתה.

מניעה שניונית- מנסה להתערב בשלב מאוחר יותר שהבעיה גדלה ואנו נמצאים בסוג מצב של סיכון.

במניעה שלישונית- אנו כבר במצב של סכנה ממשית ולפעמים כבר מאוחר מדי.

לצערנו, בתחומי חיינו השונים, המשאבים למניעה ראשונית הם מצומצמים ביותר ואף גם לא על סדר היום. רק כאשר מתרחשים- אסון, קטסטרופה ומצב חירום, לפתע משקיעים משאבים רבים. לאחר מכן, מקימים ועדת חקירה שמסקנתה בדרך כלל , בזו הלשון:" אם היו משקיעים משאבים במניעה הראשונית, בינקותה של הבעיה, הרי היינו מונעים את האסון ".

כל תחומי חיינו המציגים תרחישי זעם ואיומים מסוכנים, קוראים לנו להתערב בשלבים הראשונים. כך קריאות אלו מופנות אלינו, בהעדר ניהול סיכונים,- בחיינו הפרטיים, כך בחיי עבודתנו, כך בחיי מדינתנו.

אך לצערנו , האדישות, ההתרגלות לרע, ההכחשה וההימנעות, גוזרים עלינו את גורלנו. עינינו לא רואות את הכתובת על הקיר ואוזננו לא שומעות את קולות האזהרות והתוכחות.

הבה נחזור לפרשתנו ונשאל, כיצד מתבצעת המניעה השלישונית בחילוצם של בני ישראל מחידלון?

מצב קשה זה בו נתונים בני ישראל במצרים, כבר במניעה השלישונית, במצב סכנה, מחייב התערבות אישית של הקב"ה, בדמות עשרת המכות הפוקדות את פרעה והמצרים. זאת הדרך היחידה שתאפשר חילוצם של בני ישראל מתוצאותיה הסופיות של תסמונת הצפרדע המתבשלת. כך נלמד כיצד זה קורה, בהמשך בפרשת בא : "וְהָיָה כִּי-יִשְׁאָלְךָ בִנְךָ, מָחָר--לֵאמֹר מַה-זֹּאת: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו--בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ד' מִמִּצְרַיִם, מִבֵּית עֲבָדִים " ( יג', יד').

עכשיו, מעניין יהיה לבחון, האם גם פרעה נתון אף הוא בתסמונת הצפרדע המתבשלת?

דומה שכן. הבה נבחן זאת בפרשתנו , בתגובתו של פרעה למכות הניתכות עליו.

תגובתו למכת הדם – "וַיֶּחֱזַק לֵב- פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' " ( ז', כב' ).

תגובתו למכת הצפרדע –" וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה, וְהַכְבֵּד אֶת-לִבּוֹ, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (ח', יא') .מעניין כיצד פרשתנו מתארת את האידיליה בה נתון פרעה, כמו אותה צפרדע הנתונה אף היא בסוג אידיליה ,בגיגית המים המתחממים וחיה לה באשליה שהכול טוב : " וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי הָיְתָה הָרְוָחָה ". הנה אשליית הרווחה של פרעה.

תגובתו למכת הכינים – "וַיֶּחֱזַק לֵב-פַּרְעֹה וְלֹא-שָׁמַע אֲלֵהֶם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד' "( ח', טו' ).

תגובתו למכת הֶעָרֹב – "וַיַּכְבֵּד פַּרְעֹה אֶת-לִבּוֹ, גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת; וְלֹא שִׁלַּח, אֶת-הָעָם " (ח',כב').

תגובתו למכת הדֶּבֶר- " וַיִּכְבַּד לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-הָעָם " ( ט', ז' ).

תגובתו למכת השְׁחִין - "וַיְחַזֵּק ד' אֶת-לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד', אֶל-מֹשֶׁה" (ט',יב' ).

דומה שפרעה מתרגל לקושי, לסבל ולקטסטרופות של המכות הפוקדות אותו ואת המצרים. לכולן הוא מגיב בסוג של אדישות ופסיביות - "וְלֹא שָׁמַע אֲלֵהֶם".

אך הנה במכה השביעית - במכת הבָּרָד, תסמונת הצפרדע של פרעה, מתרחשת טרנספורמציה.

דומה שפרעה קופץ כמו הצפרדע ממי הברד הניתכים עליו : "הִנְנִי מַמְטִיר כָּעֵת מָחָר, בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה. וְעַתָּה, שְׁלַח הָעֵז אֶת-מִקְנְךָ, וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר לְךָ, בַּשָּׂדֶה: כָּל-הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה אֲשֶׁר-יִמָּצֵא בַשָּׂדֶה, וְלֹא יֵאָסֵף הַבַּיְתָה--וְיָרַד עֲלֵהֶם הַבָּרָד, וָמֵתוּ. וַיְהִי בָרָד--וְאֵשׁ, מִתְלַקַּחַת בְּתוֹךְ הַבָּרָד: כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי "( ט', יח, כד').

הבה נראה כיצד פרעה מגיב למכת הברד :" וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה, וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, חָטָאתִי הַפָּעַם: ד', הַצַּדִּיק, וַאֲנִי וְעַמִּי, הָרְשָׁעִים "( ט',כז'). נראה כמו מהפך בליבו ובהתנהגותו של פרעה. לא יאומן- אני פרעה הרשע וד' הוא הצדיק.

כך גם פרשתנו מעצימה את המיוחדות במכת הברד בהשוואה למכות הקודמות – "בָּרָד כָּבֵד מְאֹד, אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּמִצְרַיִם, לְמִן-הַיּוֹם הִוָּסְדָה וְעַד-עָתָּה: כָּבֵד מְאֹד אֲשֶׁר לֹא-הָיָה כָמֹהוּ בְּכָל-אֶרֶץ מִצְרַיִם, מֵאָז הָיְתָה לְגוֹי ".

אך פרשתנו בהמשך, שופכת עלינו מים צוננים, לבל נתלהב יתר על המידה, שכביכול פרעה עושה תיקון וחוזר בתשובה. לא כך. פרעה חוזר לסורו : "וַיַּרְא פַּרְעֹה, כִּי-חָדַל הַמָּטָר וְהַבָּרָד וְהַקֹּלֹת וַיֹּסֶף לַחֲטֹא; וַיַּכְבֵּד לִבּוֹ, הוּא וַעֲבָדָיו. רק מתרחשת רגיעה וסוג של הודנא, ופרעה חוזר לתסמונת ההתרגלות לרע ולאדישות : "וַיֶּחֱזַק לֵב פַּרְעֹה, וְלֹא שִׁלַּח אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ד', בְּיַד-מֹשֶׁה "( ט', לד' ). עלינו לחכות עד למכת הבכורות הממיתה את בנו בכורו של פרעה, הגורמת לו לקפוץ מהיורה הרותחת במצרים, להציל את נפשו ברגע האחרון ולשלח את בני ישראל ממצרים.

לא נוכל לסיים את מאמר פרשתנו, ללא התחברותנו לאירוע אותו חווינו והתרגשנו ביומיים האחרונים, בהתכנסות מלכים, נסיכים, נשיאים וראשי ממשלות, בפורום השואה הבינלאומי, בירושלים, בירתנו הנצחית, לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ.

עלינו לזכור ולא לשכוח ,בימים של אנטישמיות גואה ופושטת בעולם כנגד יהודים , כיצד אז בימי חשיכה, דמוניזציה ורוע, בני אנוש באירופה, משתפי פעולה ועוזריהם של הנאצים ימ"ש , התרגלו לרוע ,לזוועות השואה ונתנו ידם להשמדת ששה מיליון יהודים ומתוכם , מיליון וחצי ילדים. העולם היה אדיש באותם ימים נוראיים.

אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִימֵלֵר (1892 - 1984) היה כומר פרוטסטנטי גרמני שהתנגד לנאציזם.

שירו העוצמתי זועק כנגד אדישות, פסיביות, שתיקה, חוסר מעש והתרגלות העולם לזוועות הנאצים ועוזריהם : "לא השמעתי את קולי" בתרגומו של מאיר זוהר : " תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי קומוניסט. ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט. ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי. ואז הם באו ולקחו את היהודים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי. ואז הם באו ולקחו אותי – וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי ".

מתכנית הפיתרון הסופי של פרעה במצרים ועד לתכנית הפיתרון הסופי של היטלר באירופה - לזכור ולא לשכוח.

שבת שלום ומבורכת

זאב ווה

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

מנכ"ל

שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981

חמשיר לשבת

מַטֶּה/ דוד אשל

עֲבָרוֹ שֶׁל הַמַּטֶּה מְפֹאָר

אַף לֹא אֶחָד מִשְׁנֵיהֶם עֲזָבוֹ,

מֵאַהֲרֹן הוּא נִפְרַד בְּהֹר הָהָר

וּמִמֹּשֶׁה, בְּהַר נְבוֹ.

הָאַחִים בְּנֵי הַשְּׁמוֹנִים

הִשְׁתַּמְּשׁוּ בּוֹ כִּבְמוּצָר צְרִיכָה,

כִּמְסַיֵּעַ לִזְקֵנִים

לִשְׁמֹר עַל יַצִּיבוּת הַהֲלִיכָה.

רָאִינוּ בְּמוּצָר פָּשׁוּט זֶה

כְּסַיְעָן לַבָּאִים בַּיָּמִים,

אַךְ הִסְתַּבֵּר שֶׁהוּא קְצָת מִתְחַזֶּה

כִּי עוֹשֶׂה הוּא גַּם קְסָמִים.

נָכוֹן שֶׁהוּא סַיְעָן וְתוֹמֵךְ

וְגַם עוֹשֶׂה לַהֲטוּטִים,

אֶת פַּרְעֹה וְחַרְטֻמָּיו הוּא מְסַבֵּךְ

וְלִבְעָלָיו, הוּא גַּם מוּצַר שֵׁרוּתִים.

לְעִתִּים הוּא שׁוֹפֵךְ זַעֲמוֹ

וּלְעִתִּים הוּא רַק מִשְׁעֶנֶת,

כְּשֶׁמֹּשֶׁה אוֹ אַהֲרֹן מְרִימוֹ

לְפַרְעֹה, מַכָּה מֻזְמֶנֶת.

הוּא אֵינוֹ מְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן

הוּא אֵינוֹ נוֹתֵן הוֹרָאוֹת,

הַמַּטֶּה הוּא צַיְתָן

וּבְאֶמְצָעוּתוֹ לִפְעָמִים נִתַּן הָאוֹת.

הַמַּטֶּה שֶׁבְּיָדָם

רוֹחֵשׁ סוֹד,

מָתַי יַהֲפֹךְ מַיִם לַדָּם

וּמָתַי רַק, יְסַיֵּעַ לִצְעֹד ?

וּכְדֵי שֶׁלֹּא נִטְעֶה

הַמַּטֶּה אֵינוֹ רַק מְיַצֵּב הֲלִיכָה,

שֵׁם פֹּעַל וְשֵׁם עֶצֶם הוּא הַמַּטֶּה

וּמְהַוֶּה לְעִתִּים נוֹשֵׂא לְשִׂיחָה.

יֵשׁ מִי שֶׁיּוֹדֵעַ לְהָשִׁיב

כִּי הוּא "מַטֶּה אֹזֶן" כְּלוֹמַר מַקְשִׁיב,

וְיֵשׁ שׁוֹפֵט שֶׁיָּצָא לוֹ מוֹנִיטִין

כְּשׁוֹפֵט " הַמַּטֶּה אֶת הַדִּין"

וְיֵשׁ עֵד, הַחוֹשֵׁשׁ לִהְיוֹת מֻתְקָף

זֶה עֵד "הַמַּטֶּה אֶת הַכַּף",

וְהַמְּשַׁכְנֵעַ וְאוֹמֵר לוֹ , בּוֹא !

זֶה הָאֶחָד "הַמַּטֶּה אֶת לִבּוֹ",

"מַטֶּה שֶׁכֶם", הוּא הַמְּסַיֵּעַ מִתּוֹךְ אַהֲבָה

וְ"הַמַּטֶה הַכְּלָלִי" הוּא, הַמִּפְקָדָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הַצָּבָא.

יִתָּכֵן וְאִם לָאַחִים הָיָה הֲלִיכוֹן

מַכּוֹת פַּרְעֹה הָיוּ יוֹתֵר חֲזָקוֹת,

הַתּוֹרָה לִמַּדְתָּנוּ אֶת הַדָּבָר הַנָּכוֹן

שֶׁעֶזְרֵי הַבְּטִיחוּת, מוֹסִיפִים שָׁנִים אֲרֻכּוֹת.

אָנָּא אֵ-ל הָרַחֲמִים

אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ תְּפִלָּה :

הַפְעֵל אֶת "מַטֵּה הַקְּסָמִים"

וְאַל תְּבִיאֵנוּ לִידֵי נְפִילָה !!!

שבת מבורכת על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל