פרשת "וילך"- וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"- עצב הנבו ופרידות בחיים

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

פרשתנו מאירה לנו באור אנושי ורגיש ,את התהליך הדרמטי ,העוצמתי והמטלטל, של פרידתו של משה מעל במת ההיסטוריה

פרשת "וילך"- וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה"- עצב הנבו ופרידות בחיים.

פרשתנו מאירה לנו באור אנושי ורגיש ,את התהליך הדרמטי ,העוצמתי והמטלטל, של פרידתו של משה מעל במת ההיסטוריה.

משה ניצב בפרשתנו בשיאו, במסע חייו ובתפקידו המנהיגותי ונאלץ בעל כורחו ובניגוד לרצונו כבן אנוש לסיים את שירת חייו. פרשתנו פותחת בהצגת דרמת הפרידה: "וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹםלֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה...יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' ... וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וַאֲצַוֶּנּוּ; וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ, וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד".(ל"א, א' -טו').

פרשתנו מסיימת באקורד הסיום :" "וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה, בְּאָזְנֵי כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל, אֶת דִּבְרֵי הַשִּׁירָה, הַזֹּאת עַד, תֻּמָּם" ( לא', ל'). משה כותב את שירת חייו המסתיימת ,במחזה הפרידה בפרשתנו, וממחיש לנו כיצד הוא עובר תהליך של מעבר ופרידה דרמטיים בחייו הציבוריים והאישיים.

משה בשיא פעילותו :"לֹא-כָהֲתָה עֵינוֹ, וְלֹא-נָס לֵחֹה " (לד, ז). לא פשוט למשה האדם לפנות את מקומו כמנהיגו של עם ישראל. לא פשוט למשה בשר ודם, לותר על חלומו ושאיפת חייו להיכנס לארץ המובטחת, עם העם אותו הוא מנהיג 40 שנה במסע המדבר. משה רבנו חווה באופן טראומטי את תהליך הפרידה האישי. משה נפרד מרום מעמדו, יורד מבמת ההיסטוריה ונאלץ בניגוד לרצונו, להעביר את שרביט המנהיגות ליהושע. משה רבנו שהנהיג את עם ישראל במצרים והיציאה ממנה, שהנהיג את העם במסע המדבר, שקיים דיאלוג ישיר עם הקב"ה ,שהוריד את לוחות הברית מההר, מסתבר שגם הוא בשר ודם וגם לו קשה להכיל תהליכי פרידה כה דרמטיים : "כללו של דבר: אין חז"ל רואים את משה רבנו כיצור על אנושי. אין הוא חלילה אלוה ולא בן אלוקים ולא לחינם שמו חז"ל בפיו כמילים אחרונות במדרש תנחומא : " נטל שתי ידיו והניחן על ליבו ואמר לישראל, ראו אחריתו של בשר ודם " . ( פרופ. נחמה ליבוביץעיונים בספר דברים עמ' 316).

משה חווה את חווית עצב נבו האישי שלו : "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ ד' אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן. וְאֵת כָּל נַפְתָּלִי וְאֶת אֶרֶץ אֶפְרַיִם וּמְנַשֶּׁה וְאֵת כָּל אֶרֶץ יְהוּדָה עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת הַנֶּגֶב וְאֶת הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִים עַד צֹעַר. וַיֹּאמֶר ד' אֵלָיו זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתְּנֶנָּה הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר. וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ד' בְּאֶרֶץ מוֹאָב עַל פִּי ד' " (דברים, לד', א').

משה מציג לנו תובנה חשובה : לכל אדם יש את עצב הנבו שלו. גם לי משה, יש את עצב הנבו שלי. המשוררת רחל ששאבה השראה בלא מעט משיריה, מהתנ"ך ,הטיבה להמחיש לנו את תסמונת עצב הנבו, שהנחיל לנו משה : "קַשּׁוּב הַלֵּב. הָאֹזֶן קַשֶּׁבֶת: הֲבָא? הֲיָבוֹא?בְּכָל צִפִּיָּה יֵשׁ עֶצֶב נְבוֹ. זֶה מוּל זֶה – הַחוֹפִים הַשְּׁנַיִם שֶׁל נַחַל אֶחָד.צוּר הַגְּזֵרָה: רְחוֹקִים לָעַד.
פָּרֹשׂ כַּפַּיִם. רָאֹה מִנֶּגֶד שָׁמָּה – אֵין בָּא, אִישׁ וּנְבוֹ לוֹ עַל אֶרֶץ רַבָּה" (רחל,1930).

כיצד מדגימה פרשתנו את חווית עצב הנבו בתהליך הפרידה של משה?

הבה נתבונן בפסוקים בפרשתנו, המתארים כיצד מתרחש תהליך הפרידה של משה: פרידה מאולצת זו הנכפית על משה, היא תהליך טראומטי. בתהליכי פרידה ומעברים בחיים, קיים ממד פסיכולוגי ונפשי. יש בעצב הנבו ובתהליך פרידה, סוג של אובדן וחיסרון, של משהו שמאד יקר לנו.

לא במקרה עסקו בסוגית הפרידה. פסיכולוגים בעלי שם כמו: פרויד, פרום, יונג ואחרים. אך הפסיכולוגים הגדולים והענקים ביותר היו חז"ל. כך למשל, הכרנו את ההתמודדות הראשונה עם תהליך פרידה ממשפחה, מבית, מארץ וממולדת, המתרחשת אצל אברהם אבינו: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ ".(בראשית, יב', א'-ג' ). לכאורה תמוה סדר היציאה כפי שמתארים הפסוקים. צריך היה הכתוב לומר בסדר הבא: מבית אביך, ממולדתך ומארצך, שהרי כך היא יציאתו של אדם, תחילה מביתו, אחר כך מעירו ולבסוף מארצו. מפרש "בעל הכתב והקבלה" (ר' יעקב צבי מקלנבורג מרבני גרמניה 1785-1865):"שמדובר כאן לא בהתרחקות גופנית, אלא בהתרחקות מחשבתית ההולכת מאחור לפנים, מן הרחוקים אל הקרובים יותר אלינו. היציאה מן המולדת קלה מן היציאה מבית אביו שהיא הניתוק האכזרי ביותר".

הפסיכיאטרית השווייצרית האמריקאית, אליזבת קובלר רוס ( 1926-2004),חוקרת וחלוצה בתחום המחקר החברתי, פיתחה מודל פורץ דרך הקרוי על שמה, שיסודו בתהליכים הפסיכוסוציאליים, בהתמודדות עם אובדן ,מוות ופרידה. המודל בן חמישה השלבים, הוכלל והורחב למצבי חיים של מעברים ופרידות דרמטיים, כתוצאה מאובדן אדם יקר, מחלה, פיטורין מעבודה, הגירה כפויה וכיו"ב.מודל קובלר רוס, מציג את 5 השלבים הבאים : 1.הכחשה. 2.כעס. 3. מיקוח. 4.דיכאון. 5. קבלה.

האם קיימת זיקה ורלוונטיות של מודל קובלר רוס, לתהליך האנושי, הרגשי והנפשי שעובר משה בפרידתו, וביחס לעצב הנבו שלו, למתואר בפרשתנו ?

עיון בטקסט הפרשה ,במפרשים ובמדרשים השונים, ילמדנו שמשה שהוא בשר ודם, עובר את תהליך עצב הנבו האישי שלו בתהליך פרידתו, על פני כל חמשה השלבים במודל.

אוסיף שלב שישי משלי ,למודל של קובלר רוס, כפי שמשתקף בפרשתנו והוא: התמודדות פרואקטיבית עם משמעות.

  1. שלב ההכחשה : " שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתָּה עֹבֵר הַיּוֹם אֶת הַיַּרְדֵּן " (דברים ט', א') – "אמר רבי תנחומא: שהיה משה מחבט עצמו לפניהן ...... ופתח להם פתח ,שמא יבקשו עליו רחמים ולא היו מבינים" (דברים רבה ג', יא'). משה בהכחשה מלאה של גזירת הקב"ה על גורלו. עצב הנבו מציף אותו. משה לא מוותר ומפעיל לעזרתו את בני ישראל,אולי יחול שינוי בגזירה שנגזרה עליו.
  2. שלב הכעס : " וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל. וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא אוּכַל עוֹד, לָצֵאת וְלָבוֹא; וַד' אָמַר אֵלַי, לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה ....יְהוֹשֻׁעַ, הוּא עֹבֵר לְפָנֶיךָ, כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר ד' " (דברים, לא', א'-ג') .עצב הנבו מתחבר לכעס.ניתן לשמוע באוזן מוזיקלית את המוזיקה והאינטונציה ,בקולו הרועם והרוטן של משה בשלב הכעס.
  3. שלב המיקוח : "אמר לו משה: ריבונו של עולם! אחר כול אותו הכבוד ואותה הגבורה שראו עיני אני מת ?! אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה! (תהלים פ"ט, מ"ט): מי גבר יחיה ולא יראה מות"?. כי לא לקלים המרוץ" – אתמול היה עולה לרקיע כנשר, עכשיו היה מבקש לעבור את הירדן ואינו יכול, שנאמר: "כי לא תעבור את הירדן הזה". "וגם לא לנבונים עשה" – אתמול היה מסיח כעשיר (שמות לב', י"ב): "שוב מחרון אפך", (במדבר יד', י"ט): "סלח נא לעון העם הזה", ועכשיו הוא מסיח כרש (שם ג', כ"ג): "ואתחנן" – עשה עמי חינם. ועכשיו משנתחנן כול שבעת הימים – לסוף אמר לו הקדוש ברוך הוא (דברים לא', י"ד): "הן קרבו ימיך למות". (דברים רבה ט', ב'). (דברים רבה ט', ד').משה מנהל את שלב המיקוח באופן אישי ישירות מול הקב"ה.
  4. שלב הדיכאון : "על כל הפרשה חופף משהו מעצבות הפרידה, "בן מאה ועשרים שנה אנוכי היום, לא אוכל עוד לצאת ולבוא, כדעת רש"י: "שנסתתמו ממנו מעיינות החוכמה" ולדעתהרמב"ן מדגיש משה רבינו את חולשתו לפני העם: "כלומר: אני זקן ואין לכם עוד תועלת ממני". עצבות זו של סוף כל אדם מרחפת על פני כל הפרשה ומודגשת ביותר על ידי המדרשים, המעטרים את פסוקי הפרידה האחרונים ואת דברי ד' אל משה(לא', י"ד) "הן קרבו ימיך למות" . (פרופ' נחמה ליבוביץ, עיונים בספר דברים עמ' 313). עוצמת שלב הדיכאון בה נתון משה בתהליך הפרידה הטראומטי, מוצג במדרש הבא : "הלכו ישראל אצל משה לפתחו ללמוד תורה ושאלו ואמרו: משה רבינו, היכן הוא? אמרו להם: השכים הלך לפתחו של יהושע. הלכו ומצאוהו בפתחו של יהושע. והיה יהושע יושב ומשה עומד... אמרו ישראל למשה: משה רבינו, למדנו תורה! אמר להם: אין לי רשות! אמרו לו: אין אנו מניחין אותך. יצתה בת קול ואמרה להם: לימדו מיהושע. ישב יהושע בראש ומשה בימינו ובני אהרון משמאלו והיה יהושע יושב ודורש בפני משה... ניטלו מסורות (=כללי) חוכמה ממשה וניתנו ליהושע -ולא היה יודע משה מה היה יהושע דורש. אחר שעמדו ישראל מישיבה אמרו למשה: סתם לנו (=יהושע) את התורה (רוצה לומר: אין אנו מבינים ממנו כמו שהיינו מבינים ממך). אמר להם (משה): איני יודע מה אשיב לכם והיה משה רבינו נכשל ונופל. באותה שעה אמר: ריבון העולמים! עד עכשיו ביקשתי חיים – עכשיו הרי נפשי נתונה לך".( מדרש תנחומא ואתחנן י'). עצב הנבו של משה שוקע בדיכאון. משה נתון בדיכאון עמוק ומאבד כל טעם בחיים.

  1. שלב הקבלה : שלב הקבלה בתהליך הפרידה של משה, מאפיין את מצבו הנפשי של משה, כמי שמקבל את הדין באופן צלול, יודע להפנימו ולהטמיעו ,משכיל להכיל את יורשו ולהעביר לו את המקל. ומפגין שאר רוח בדרך פרידתו מהעם. " אותה שעה צעק משה ואמר: מאה מיתות ולא קנאה אחת וקיבל עליו למות" (דברים רבה, ט', ט') "ולא שלטה בו צרות עין והתגבר על כל קנאה ומינה ממלא מקומו בעין יפה" (פרופ. נחמה ליבוביץעיונים בספר במדבר עמ' 330). "הנה כי כן לא קרא משה את העם לבוא אליו, לא הקהיל אותם לאסיפה כפי שהיה רגיל לעשות בזמנים שהיה עליו לדבר אל בני ישראל בשם ד', אלא "וילך" – בעצמו הלך אל העם כדי להיפרד ממנו בפשטות גמורה". (ר' שמשון רפאל הירש). עצב הנבו מתעדן ומקבל בוחן מציאות.

מכאן סלולה הדרך לשלב האחרון ,אותו אני מוסיף למודל של קובלר רוס .

  1. שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות: משה בשלב זה מעצים לעיני כל העם את תהליך ההתמודדות עם הפרידה והעברת התפקיד ליורשו יהושע, באופן פרואקטיבי בהצגת המשמעות של העברת התפקיד והפרידה : " וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לִיהוֹשֻׁעַ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו לְעֵינֵי כָל-יִשְׂרָאֵל חֲזַק וֶאֱמָץ כִּי אַתָּה תָּבוֹא אֶת הָעָם הַזֶּה, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם; וְאַתָּה, תַּנְחִילֶנָּה אוֹתָם. וד' הוּא הַהֹלֵךְ לְפָנֶיךָ, הוּא יִהְיֶה עִמָּךְ לֹא יַרְפְּךָ, וְלֹא יַעַזְבֶךָּ; לֹא תִירָא, וְלֹא תֵחָת. " (דברים, לא', ז'-ח')." וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה, כַּאֲשֶׁר צִוָּה ד' אֹתוֹ; וַיִּקַּח אֶת-יְהוֹשֻׁעַ, וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, וְלִפְנֵי, כָּל-הָעֵדָה. וַיִּסְמֹךְ אֶת-יָדָיו עָלָיו, וַיְצַוֵּהוּ". ( במדבר, כז', כב' ) ורש"י מפרש : "ויסמוך את ידיו "-בעין יפה- יותר ויותר ממה שנצטווה...והוא עשה בשתי ידיו, ועשאו ככלי מלא וגדוש ומילאו בחוכמתו בעין יפה". משה ממחיש לנגד עינינו את הפרקטיקה של שלב ההתמודדות הפרואקטיבית עם משמעות. תהליך מסוג של העצמת יורשך והפירגון לו, יכול להתרחש רק במצב צבירה נפשי של הפנמת המשמעות והטמעתה. עצב הנבו עובר טרנספורמציה לפרואקטיביות של משמעות.

השאלה הנשאלת היא, כיצד מתגברים על משבר הפרידה ? כיצד מכילים ומעבדים את עצב הנבו ואת חווית המעברים והשינויים בחיים? כיצד מגיעים לשלב השישי, אם בכלל ?

הרב י.ד.סולוביצ׳יק בספרו ״מן הסערה" (2004), וויקטור פרנקלבספרו ״האדם מחפש משמעות״( 1946) ובמדע הלוגותרפיה שפיתח. שניהם ממליצים, לעבד את תהליכי המעבר והפרידה הדרמטיים בחיים, במצבים של אובדן, בטרנספורמציה של האובדן והריק ,למשמעות ומילאות. לדעתם, אין לחפש סיבות לאובדן ,אלא רק לתעל ולכוון את עצמך, לעבר משמעות פשר ויעוד. לא לשאול: לָמָּה ? why)) אלא לשאול : לְמָה? (for what purpose).

משה רבנו מתגלה בפרשתנו כבשר ודם המתמודד עם חווית עצב הנבו האישי שלו ,בתהליך פרידה ואובדן עוצמתי וטראומטי, על פני כל השלבים במודל. בשלב השישי של המודל, משה משמש מופת ודוגמא ליישום המשמעות. בשלב זה משה איננו מחפש את הסיבות ואת ה לָמָּה, לאובדן כניסתו לארץ ולאובדן המנהיגות והעברתה ליהושע. משה עושה את הטרנספורמציה ,ל לְמָה ומעורר השראה בגדולתו, באופן שהוא מעביר לבסוף את התפקיד ליהושע ובדרך הפרואקטיבית המיוחדת לו, בפרידתו מבמת ההיסטוריה. הקושי הופך להזדמנות, הלימון הופך ללימונדה. למעשה משה מדגים לנו, כיצד עלינו להתמודד עם תסמונת עצב הנבו שלנו בחיים- של חלום ושברו, של אכזבה אל מול ציפייה, של רצוי אל מול מצוי, של משאלת לב ואי היכולת למלאה, ושל התמודדות עם טראומות של אובדן ,חיסרון, פרידות ,שינויים ומעברים בחיים.

שבת שלום וגמר חתימה טובה

זאב ווה

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********