האם לא מוכרים לנו קשיים של הורים ,לחבק ולנשק את ילדיהם ?
.jpg)
פרשת וירא –" קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ " – חוש המישוש וטובת הילד .
זאב ( ווה ) פרידמן
בגוף האדם יש חלוקה קלאסית של חמישה חושים, - חוש הראייה ,חוש השמיעה, חוש הריח, חוש הטעם וחוש המישוש
הבה נכירם בפרשתנו :
חוש הראיה - אברהם יושב בפתח אוהלו לקיים מצוות הכנסת אורחים: "וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא, וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים, נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ, אָרְצָה" (יח' ,ב').
חוש הטעם וגם הריח - דמיינו הטעם העמוק והריח הנידף מהבשר העסיסי על האש והעוגות הנאפות: "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם, ..... וַיֹּאמֶר, מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת....וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל הַנַּעַר, וַיְמַהֵר, לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה, וַיִּתֵּן, לִפְנֵיהֶם" (יח',ה'-ח' ).
חוש השמיעה –שרה שומעת ואיננה מאמינה למשמע אוזניה לבשורה להולדת הבן : "וַיֹּאמֶר, שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה, וְהִנֵּה בֵן, לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ; וְשָׂרָה שֹׁמַעַת פֶּתַח הָאֹהֶל, וְהוּא אַחֲרָיו" (יח',י').
הבה נתמקד במאמר פרשתנו, בחוש החמישי – המישוש, והקשרו לטובת הילד.
נעסוק בחוש המישוש, שהוא אותו מגע פיזי, שהינו כה הכרחי ובעל חשיבות עליונה, בהשפעה על גידול ילדינו ובכלל בקשר עם יקירינו. שכן, המגע הפיזי של הורה ילד, בנשיאה, בחיבוק בטפיחה ובליטוף, הם קריטיים וחיוניים , לגידולם, לעיצובם ולטובתם של ילדינו.
ג'ון בולבי, היה פסיכיאטר ילדים ופסיכואנליטיקאי בריטי (1907 – 1990) אבי תאוריית "ההתקשרות" ( Attachment Theory) , תאוריה פסיכולוגית התפתחותית, אשר עוסקת בדינמיקה של מערכות יחסים ארוכות טווח בין אנשים, החל מהקשר המתפתח בין הילד להוריו בשנות החיים הראשונות. התאוריה מתמקדת בקשר ראשוני זה, כבונה את התייחסותו של הילד לעולם החברתי הסובב אותו, וכך גם את תפיסתו העצמית. ההנחה המרכזית של התאוריה היא, כי קשר זה חיוני להתפתחות חברתית ורגשית תקינה של הילד. בשנות השלושים של המאה הקודמת ,בתקופת לימודיו של בולבי, התפיסה השלטת בנוהג גידול הילדים הייתה כזו, שבה אימהות נזהרו שלא לפנק את ילדיהן יתר על המידה. למעשה, לפי הביוגרפיה של בולבי, וכנראה גם בבתי אצולה רבים אחרים, הילדים הצעירים היו רואים את אמהותיהם לזמן קצר במהלך היום , לשעה בשעת התה. את ההזנה, היחס ותשומת הלב קיבלו דווקא מהמטפלות.
בולבי, שעבד במשך שנים בפנימיות שונות עם נערים צעירים הסובלים מבעיות התנהגות, החל לבסס דעה לגבי המקור להפרעותיהם.
בולבי פיתח את התיאוריה שלו, שמקור הקשיים הרגשיים של הילד טמון, באיכות הקשר הממשי הנוצר בין הילד להורה. תיאוריית ההתקשרות שפיתח בולבי ב-1950 יצרה מהפכה בהסתכלות על עולמו הפנימי של הילד, והכניסה את הטיפול האמיתי שמקבל הילד לתוך מרחב זה.הילדים מבטאים התקשרות, על ידיהשגה ושמירה על מגע פיזיעם דמות ההתקשרות, התייחסות דמויות ההתקשרות גרמה לכעס, אשר הביא לקונפליקט בין הרצון להתקרב ולהשיג מגע גופני לבין דחיית המגע.
דבורה בלום (2005) בספרה "ניסויים באהבה" טוענת : "מגע הינו צורך בסיסי וחיוני להתפתחות התינוק והילד. המגע חיוני הן לבריאותו הנפשית והן לרווחתו (wellness). כתוצאה מניתוח מחקרים החלה להתגבש גישה חדשה, אשר שללה את גישת הממסד הרפואי המקובלת – לבודד ילדים ולא לגעת בהם. מי שהוביל את הגישה החדשה היה רופא הילדים הניו-יורקי הארי בקווין, שתלה בכניסה למרפאתו שלט: "אין להיכנס לפעוטון מבלי לקחת תינוק לידיים". הוא הצליח לשכנע את הממונים עליו בבית החולים, שיאפשרו לאימהות לשהות לצד ילדיהן. כעבור תקופה קצרה התברר, שכאשר אימהות נכחו במחלקה, שיעור הזיהומים הקטלניים ירד מ-%35 ל-%10
המשמעות של ההתקשרות ה-Attachment שיש בה את חוש המישוש, בקרבה ומגע פיזי, בחום, בנשיקה ובחיבוק של הורה לילדו, מוארת בזרקור גדול בפרשתנו, באירוע הדרמטי של הגר ובנה ישמעאל: "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ, וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע. וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן הַחֵמֶת; וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד, תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם. וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד, הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת, כִּי אָמְרָה, אַלאֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד; וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶתקֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת קוֹל הַנַּעַר, וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם, וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר; אַל תִּירְאִי, כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם. קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ "( כא', יד'- יט').
הנה לנו חיזוק ממלאך אלוקים לחשיבות ההתקשרות ה Attachment,חוש המישוש והמגע הפיזי . המלאך מורה להגר כיצד עליה לנהוג עם בנה בסיטואציה המשברית של גרוש וחיי מדבר ארעיים. דומה שהמלאך נושא בכנפיו את משק בשורת הטיפול וכאומר להגר :" במצב זה, הילד שלך ישמעאל, זקוק לחוש המישוש שלך ,לקרבתך ולמגעך הפיזי , הוא זקוק שתגעי בו, שתחזיקי אותו בידך, שתמששי אותו ,שתחבקי אותו, שתפנקי אותו, כך הוא ירגיש ביטחון שיסייע לו לשרוד את המצוקה בה הוא נתון וכך ניתן יהיה לצמצם את הנזק הנפשי שיגרם לו במסלול גדילתו ועתידו".
אנו קוראים לכך בתחום הרווחה והעבודה הסוציאלית – מסיכון לסיכוי, של הילד.
ניתן לומר במקרה זה, "שכן בשמים היא", בהתערבות מלאך האלוקים שמביא לבני האדם את מסר חשיבות חוש המישוש והמגע הפיזי עם ילדינו. המלאך מעביר מסר לכולנו : " התקרבו לילדכם, חבקו אותם, נשקו אותם, פנקו אותם, שכן נגיעה היא עגינה ונגע הוא עגן בחילוף אותיות".
הניסיון המחקרי והמעשי מצביע על כך ,שחסכים של ילד מהתקשרות איכותית של הוריו, יסכנו את עתידו ויגרמו לו נזקים משמעותיים. הנה עדות לכך בפרשת "לך לך" וגם פרשתנו ,אודות הילד ישמעאל : " וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל, וְיַד כֹּל בּוֹ"( טז', יב') ......וַיִּגְדָּל; וַיֵּשֶׁב, בַּמִּדְבָּר, וַיְהִי, רֹבֶה קַשָּׁת. וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן" ( כא', יד'-כא' ).
במאמר מוסגר - מי יודע אם גלגל ההיסטוריה היה מסתובב אחרת והילד ישמעאל ,לא היה מגורש וננטש לנתיב הסכנה במדבר, על ידי אביו אברהם בלחצה של שרה, אולי פני ההיסטוריה היו שונים, בעומק האיבה ,השנאה והסכסוך רווי נחלי דם , הנטוש לאורך שנות הציונות ומדינת ישראל ,בין העם הישמעאלי – "וְהוּא יִהְיֶה, פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל", לבין העם היצחקי.
מי יודע ?
ספר בראשית הוא ספר המשפחה שנושא את הכותרת:" מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות". כך גם בהקשר לנושא דיוננו, נלמד בפרשת תולדות אודות הדרמה המתחוללת בבית יצחק ורבקה, גם שם נהיה עדים להעדר חוש המישוש , ההתקשרות הפיזית והמגע הפיזי ,של האב יצחק עם ילדיו . וכך משיח יעקב לאימו רבקה : "אוּלַי יְמֻשֵּׁנִי אָבִי, וְהָיִיתִי בְעֵינָיו כִּמְתַעְתֵּעַ וְהֵבֵאתִי עָלַי קְלָלָה, וְלֹא בְרָכָה"ׁ (כז', יב').
דומה שאנו מזהים, העדר קשר חם שאין בו חוש מישוש ומגע פיזי, של חיבוק או נשיקה של ההורה יצחק לילדו. מילת המפתח היא- "אוּלַי".
מנקודת ראותו של הילד יעקב, יש להניח שהוא ואחיו לא זוכים לקרבה פיזית שיש בה חום ותמיכה. יש כאן ,סוג של איפוק ונכות רגשית. שכן, אם יעקב ואוסיף גם עשו כפי שנראה, היו זוכים למגע חם ומחבק של אביהם ואני סבור שגם אימם, הרי לא היה צורך לנקוט בהיגד: "אוּלַי".
האם לא מוכרים לנו קשיים של הורים ,לחבק ולנשק את ילדיהם ? . עד כמה קשה עליהם היכולת להפעיל בחום את חוש המישוש. או אנשים שכאשר מנשקים ומחבקים אותם, הם מגלים רתיעה , קור ואדישות. סוג של נכות רגשית.
מחקרים מצביעים גם, על העברה בין דורית, של חסכים בחוש המישוש וההתקשרות הפיזית, מהורים לילדיהם וכך הם נוהגים עם ילדיהם כשהם עצמם הורים. כך גם ילדים שסובלים מאלימות פיזית מצד הוריהם, גם הם עלולים להיות בעתיד, הורים שנוהגים באלימות כלפי ילדיהם.
נושא דיוננו בפרשתנו, אודות חוש המישוש והמגע הפיזי לטובת הילד, גם מקבל חיזוק בהפטרה לפרשתנו, במפגש של הנביא אלישע עם האישה השונמית: "וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּעֲבֹר אֱלִישָׁע אֶל שׁוּנֵם, וְשָׁם אִשָּׁה גְדוֹלָה, וַתַּחֲזֶק בּוֹ, לֶאֱכָל לָחֶם; וַיְהִי מִדֵּי עָבְרוֹ, יָסֻר שָׁמָּה לֶאֱכָל לָחֶם.......וַיִּגְדַּל, הַיָּלֶד; וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּצֵא אֶל אָבִיו אֶל הַקֹּצְרִים. וַיֹּאמֶר אֶל אָבִיו, רֹאשִׁי רֹאשִׁי; וַיֹּאמֶר, אֶל הַנַּעַר, שָׂאֵהוּ, אֶל אִמּוֹ. וַיִּשָּׂאֵהוּ וַיְבִיאֵהוּ, אֶל אִמּוֹ; וַיֵּשֶׁב עַל בִּרְכֶּיהָ עַד הַצָּהֳרַיִם, וַיָּמֹת......וַיַּעַל וַיִּשְׁכַּב עַל הַיֶּלֶד, וַיָּשֶׂם פִּיו עַל פִּיו וְעֵינָיו עַל עֵינָיו וְכַפָּיו עַל כַּפָּו, וַיִּגְהַר, עָלָיו; וַיָּחָם, בְּשַׂר הַיָּלֶד. וַיָּשָׁב וַיֵּלֶךְ בַּבַּיִת, אַחַת הֵנָּה וְאַחַת הֵנָּה, וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים, וַיִּפְקַח הַנַּעַר אֶת עֵינָיו ".(מלכים ב', ד',לה' ). הנה גם בסיטואציה המשברית בה נתון בן השונמית בסכנת חיים, כמו מצב הסכנה בה היה נתון ישמעאל במדבר, בנטישתו על ידי אימו, מתרחשת התערבות שמיימית אלוקית, בדמות בת קול נבואית, שמנחה הנחיות חירום ואף פועלת בפועל – בקירבה ובמגע פיזי ובהפעלה מיטבית של חוש המישוש, להצלתו של הילד ולטובתו.
הנביא אלישע כשליחו של אלוקים, יכול היה לבצע מעשה ניסים להחייאת הילד, ללא כל התערבות פיזית. אבל הנביא מציב דוגמא לכולנו, לחשיבות הפעולות הפיזיות, בדגש עם ילדינו - וַיַּעַל, וַיִּגְהַר עָלָיו; וַיְזוֹרֵר הַנַּעַר עַד שֶׁבַע פְּעָמִים ".
חשיבותו של חוש המישוש והמגע הפיזי של הורים לילדיהם, הוא עוגן חינוכי וטיפולי, בסיפורי בראשית, שעוסקים בשקיפות מלאה באירועים מורכבים במשפחות אבותינו, שרק בזכות כך, ניתן לומר על ספר בראשית המוכר כספר הישר, שעוסק ביושרה "מעשה אבות ואימהות, סימן לבנים ולבנות".
נושא דיוננו בפרשתנו מתנגן כה יפה בשירה של חוה אלברשטיין :" כל שעה נשיקה", מתנגן בליבנו כהורים בפועל וכהורים לעתיד: "להקלה בהפרעות נשימה ועיכול, לא להפסיק לקחת עד סוף הטיפול. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק. תרופה זו אין לשמור מילדים ותינוקות, לקחת בין הארוחות ועם הארוחות. כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק".
שבת שלום ומבורכת
זאב ווה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,כיום מנכ"ל עמותת מלב"ב ולשעבר מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
