המימוש העצמי שלי ויצר ההשתלטות שלי מול הפרגון והיצירה
פרשת "וישב" – "וַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו, וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת הַדָּבָר"- מקנאה לשנאה .
זאב ( ווה ) פרידמן
ספר בראשית נקרא ספר הישר, על שם הישרות של אבותינו ואימהותנו. הישר גם מאופיין ביושרה ובשקיפות שמשתקפים בסיפורים ובאירועים המשפחתיים השונים, שמוצגים לנו כהוויתם ללא כל צנזורה, המעניקים לספר את המשמעות האמיתית של :"מעשה אבות ואימהות סימן לבנים ולבנות".
פרשתנו שולחת אלומת אור, לתופעה הפוקדת את מחוזות קיומה של האנושות מאז ומעולם , ושמה - קנאה .
" יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה אֶת אֶחָיו בַּצֹּאן, וְהוּא נַעַר אֶת בְּנֵי בִלְהָה וְאֶת בְּנֵי זִלְפָּה, נְשֵׁי אָבִיו; וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת דִּבָּתָם רָעָה, אֶל אֲבִיהֶם. וְיִשְׂרָאֵל, אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא, לוֹ; וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ; וְלֹא יָכְלוּ, דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם. וַיַּחֲלֹם יוֹסֵף חֲלוֹם, וַיַּגֵּד לְאֶחָיו; וַיּוֹסִפוּ עוֹד, שְׂנֹא אֹתוֹ. וַיֹּאמֶר, אֲלֵיהֶם: שִׁמְעוּ נָא, הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים, בְּתוֹךְ הַשָּׂדֶה, וְהִנֵּה קָמָה אֲלֻמָּתִי, וְגַם נִצָּבָה; וְהִנֵּה תְסֻבֶּינָה אֲלֻמֹּתֵיכֶם, וַתִּשְׁתַּחֲוֶיןָ לַאֲלֻמָּתִי. וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אֶחָיו, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ, אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ; וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ, עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו. וַיַּחֲלֹם עוֹד חֲלוֹם אַחֵר, וַיְסַפֵּר אֹתוֹ לְאֶחָיו; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה חָלַמְתִּי חֲלוֹם עוֹד, וְהִנֵּה הַשֶּׁמֶשׁ וְהַיָּרֵחַ וְאַחַד עָשָׂר כּוֹכָבִים, מִשְׁתַּחֲוִים לִי. וַיְסַפֵּר אֶל אָבִיו, וְאֶל אֶחָיו, וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו, וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ: הֲבוֹא נָבוֹא, אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ, אָרְצָה, וַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. ....וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו". (בראשית, לז' , ב'-כ' ).
תלמידתו המובהקת של זיגמונד פרויד, הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין ( 1882-1960 ), הבדילה בין שני סוגי קנאה:הראשון, הקנאה הגלויה ,המכונה jealousy, שמתבטא לדבריה תמידבמשולש - בין שלושה אנשים. אדם אוהב אובייקט אחד ומקנא באובייקט אחר, יריב, שעלול לקחת ממנו את מושא אהבתו. סוג קנאה זה מתבטא, למשל, ביחסים בין בני זוג או בתסביך אדיפוס.סוג הקנאה השני, על פי קליין, הוא גם סוג הקנאה הבסיסי והראשוני הסמוי.
קנאה סמויה זו, המכונהenvy, היא בעצם רגש בסיסי שנמצא בתת מודע. הוא מתבטא בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר, כאשר אדם מבין שאובייקט אחר מחזיק בדבר מה, שהוא עצמו חושק בו. עדות חזקה לכך ראינו בסרט הישראלי "הערת שוליים" (2011 ), המתאר קנאה של אב בבנו, שניהם פרופסורים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית. האב מקנא בבנו על כך שבנו זכה בפרס ישראל. זאת קנאה עוצמתית של אב בבנו, שאיננה יודעת גבולות ומשתלטת על האב. קנאה פתולוגית , כאנטי תיזה לנאמר בתלמוד במסכת סנהדרין, קה' עמ' ב' : "דאמר רב יוסי בר חוני: בכל אדם מתקנא, חוץ מבנו ותלמידו". גם מצאנו סוג של קנאה סמויה בסיפורו האוטוביוגרפי שלעמוס עוז, אותו הוא חושף בספרו "סיפור על אהבה וחושך". בו הוא מספר, כי אביו היה מלומד, חוקר ספרות ומעולם לא זכה להכרה בה זכה דודו- יוסף קלאוזנר, וכי אביו שאף לקבל משרה באוניברסיטה, אך תמיד נשאר ספרן בספריה.
תופעת הקנאה נוכחת במעגלי החיים השונים: המשפחה, החברים, הקהילה, מקום העבודה, הפוליטיקה, החברה ,המדינה וביחסים בין מנהיגי מדינות ועמים. אנחנו יודעים שהכול אישי במערכת היחסים והאינטראקציה בין אנשים ( מה שהאמריקאים קוראים: people to people ).
היכן שיש אנשים- קיימת קנאה , כיון שאנשים רגישים לכבודם ולמעמדם. מודל הקנאה מתנהל על גבי המנעד הבא: העדפה מקלקלת הגורמת לקנאה סמויה, שעלולה להתפתח לקנאה מוחצנת,שמתבטאת בחוסר פירגון שעלול להתפתח לשנאה פסיבית, שתסתיים לא אחת בשנאה אקטיבית.
הבה נבחן את הקנאה בפרשתנו, בסיפור של יוסף ואחיו. כאן מתרחשת קנאה פרועה המביאה לשנאה גדולה בתוך המשפחה, לקנאה וצרות עין בין אחים. הקנאה נובעת, מהעדפת הורים מקלקלת, המייצרת מציאות של אי שוויון ואי צדק חלוקתי, במשאבי אהבת הורים ותשומת הלב המוענקים לילדיהם. קנאה הנובעת מאפליה והעדפה מובחנת של הורים, בין ילדיהם. לניתוח זה של קנאה במשפחה בין ילדים ואחים, כבר נדרשו חז״ל בהציבם עקרון חינוכי, בתלמוד במסכת שבת , דף י' עמ' ב': ״אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם אל ישנה אדם, בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת ( כתונת הפסים שהייתה עשויה מילת, צמר מיוחד ביופיו) שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו,נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים״. התסמונת ההורית , המפלה בין ילדים, שגרמה לקנאה וצרות עין ולשנאה ואיבה בתוך המשפחה, היא קנאה רב דורית, הנוכחת בסיפורי ספר בראשית ,אצל קין והבל, יצחק וישמעאל, יעקב ועשיו, לאה ורחל, יוסף ואחיו.
הפילוסוף האמריקאי הפוליטי והחברתי ג'ון בורדלי רולס,( 1921-2002 ) "בתיאוריה של צדק" 1971 , מדגים זאת בסיטואציה, של כיצד יחלקו הורים עוגה בין שני אחים. יתנו לאחד לחתוך את העוגה, אך יודיעו לו לפני כן, שאחיו יבחר ראשון את חלקו. ברור ששיטה כזאת תבטיח שהחלוקה תהיה צודקת ביותר ותמנע קנאה.
בדיוננו בתופעת הקנאה, קיים מנגנון הגנה, הלוחם בתופעת הקנאה השלילית והשלכותיה ,מנגנון של איזונים ובלמים, שבין הרצון ,יצר התאווה התשוקה, המימוש העצמי האישי שלי ויצר ההשתלטות שלי, לבין הפירגון, ההדדיות, היכולת להתחלק, היושרה , האחריות וההוגנות כלפי אחי וזולתי. דומה שמנגנון זה לא פעל באירוע המשולש שבין- יוסף ואחיו ויעקב אביהם.
העדר מנגנון האיזונים והבלמים, הביא לקנאה של האחים ביוסף, כאשר יעקב אביהם העדיף את בנו יוסף בדמות כתונת הפסים, וסיפורי החלומות, שהביאו לשנאה ותכנית חיסולו של יוסף על ידי אחיו – " וְעָשָׂה לוֹ, כְּתֹנֶת פַּסִּים. וַיִּרְאוּ אֶחָיו, כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ, אֹתוֹ וַיְקַנְאוּ בוֹ, אֶחָיו; וְאָבִיו, שָׁמַר אֶת הַדָּבָר. ....וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ. וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: הִנֵּה, בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא. וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ, וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת, וְאָמַרְנוּ, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; וְנִרְאֶה, מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו".
הנה לנו הדגמה של אירוע קנאה, מבית מדרשה של מלני קליין, מסוג, רגש הקנאה הגלוי ,המכונה jealousy,שבו מתקיים משולש קנאה: יוסף, האחים ויעקב. האחים אוהבים את יעקב ומקנאים ביוסף אחיהם, שעלול לקחת מהם את מושא אהבתם. אך גם מתקיים סוג הקנאה השני הסמוי המכונה envy, שמתבטא בתור רגש של כעס פנימי שמתעורר אצל האחים, כאשר הם מבינים שאחיהם יוסף מחזיק בדבר מה, שהם עצמם חושקים בו. כמו למשל, אהבת אב או הערכת אב או הענקת בכורה.
הקנאה מתוארת ונוכחת במקורותינו, כך למשל, בקנאת הפלישתיםהמקנאים בהצלחתו הכלכלית של יצחק שמביאה לאנטישמיות בסתימת הבארות. כך רחל שמקנאה באחותה לאה : "וַתֵּרֶא רָחֵל, כִּי לֹא יָלְדָה לְיַעֲקֹב, וַתְּקַנֵּא רָחֵל, בַּאֲחֹתָהּ; וַתֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב הָבָה-לִּי בָנִים, וְאִם-אַיִן מֵתָה אָנֹכִי. ( בראשית, ל', א').כך משה רבנו בהעברת התפקיד ליהושע בן נון, הוא פונה לקב"ה : "מאה מיתות ולא קנאה אחת" (מדרש רבה, דברים).כך שאול המלך המקנא בדוד: " וַיִּחַר לְשָׁאוּל מְאֹד, וַיֵּרַע בְּעֵינָיו הַדָּבָר הַזֶּה, וַיֹּאמֶר נָתְנוּ לְדָוִד רְבָבוֹת, וְלִי נָתְנוּ הָאֲלָפִים; וְעוֹד לוֹ, אַךְ הַמְּלוּכָה. וַיְהִי שָׁאוּל, עון (עוֹיֵן) אֶת-דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא, וָהָלְאָה". ( שמואל א', יח', ח').
כיצד מתנהגת ומתנהלת לה תסמונת הקנאה בחיי היום יום?
היא מתחילה בקנאה חבויה שבה אנו מעמידים פנים ומשחקים את המשחק כלפי האחר - מושא קנאתנו בו. כלפי חוץ הכול נראה כביכול בסדר, אבל בפנים אנחנו מתפוצצים נוכח הצלחתו של האחר > מכאן עוברת הקנאה להיות גלויה, אך עדיין פסיבית, בדרך של צעדי התנתקות, הימנעות והפרדה ממושא קנאתנו > מכאן הקנאה מועצמת עוד יותר בהיותה גלויה ואקטיבית, במעשים שעלולים לגרום לנזק וחבלה ופגיעה ברכוש ,בגוף ,בנפש ובשמו הטוב של מושא קנאתנו. לצערנו, כיום ברשתות החברתיות באינטרנט, קל מאד לעשות ביוש (שיימינג) לאחר.
אנו לא אחת "נהנים" מצרותיהם של אחרים, אך סובלים מהצלחותיהם של אחרים.
בפרשתנו, מועצמת הקנאה בין האחים, כאמור, בכתונת הפסים,- סממן חיצוני, ששופך שמן על מדורת הקנאה. בעיון בטקסט אנו רואים כיצד תהליך הקנאה והשנאה של האחים ליוסף, מתנהלים על גבי רצף המנעד, מקנאה חבויה, לעבר קנאה גלויה פסיבית המסתיימת בקנאה גלויה אקטיבית, שסיומה בהשלכתו של יוסף לבור, על ידי אחיו.
תוצאותיה של הקנאה השלילית, הן הרות אסון במישור האינדוידואלי וגם הקולקטיבי ,במעגלי החיים השונים. עד כמה מהדהדים, דברי רבי אלעזר הקפר בפרקי אבות ד', כא': ״ הקנאה והתאוה והכבוד, מוציאין את האדם מן העולם״, ובדברי החכם באדם בשיר השירים , ח', י': "קשה כשאול קנאה, רשפיה רשפי אש שלהבתיה" ובמשלי, יד', ל' : "ורקב עצמות קנאה".
לצערנו, בסוג הקנאה השלילית , אנו חווים נוכחות של קנאה וסכסוכים במשפחה , או קנאה כתוצאה מטעויות אסטרטגיות של הורים בחלוקת משאביהם לילדיהם באופן לא שוויוני. כך גם בכיתהבבית ספר, בקנאה בין תלמידים, כתוצאה מהעדפה מוחצנת של מורה , המעדיף תלמיד מסוים ביחס לשאר התלמידים. כך גםבמקום עבודה, בקנאה בין עובדים, כתוצאה מכך שמנהל מפלה לטובה עובד זה או אחר, ביחס לעובדים האחרים. כל אלו מביאים לפירוקן של רקמות אנושיות של משפחה, אחים, וחברים. שהרי זאת לדעת, שכולנו בני אדם רגישים ופגיעים ובעלי רגשות אנושיים.
הקנאה נוכחת במרחבי חיינו השונים. תיעולה למסלול חיובי או שלילי, מסורה רק בידי בני אדם. הבה נתחבר עוד יותר, שכלית ורגשית, לתפילה הנאמרת על ידינו כל בוקר, בסיומה של תפילת שמונה עשרה, "באלוקיי נצור״, - ״ יהי רצון מלפניך ד׳ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שלא תעלה קנאת אדם עליי ולא קנאתי על אחרים ״.
אם הקנאה היא סוג של חושך, הבה נגרשה באור ולא במקלות.
שבת שלום ומבורכת וחג חנוכה שמח .
זאב ווה
יוֹסֵף וְאֶחָיו (וישב) / דוד אשל
יוֹסֵף רָעָהּ עִם אֶחָיו אֶת הַצֹּאן
אֲבָל הֵם קִבְּלוּהוּ בְּחֹסֶר רָצוֹן,
הוּא הוֹצִיא אֶל אֲבִיהֶם אֶת דִּבָּתָם
וּשְׁמוֹ אֶצְלָם...הָיָה מֻכְתָּם,
וּכְכָל שֶׁהִרְחִיקוּהוּ אֶחָיו
אֵצֶל אָבִיו הוּא הָיָה יוֹתֵר נֶאֱהָב.
יוֹסֵף הָיָה צָעִיר, יָפֶה וּמַקְסִים
וְזִכָּהוּ אָבִיו בִּכְתֹנֶת פַּסִּים,
וּלְאֶחָיו שֶׁשְּׂנָאוּהוּ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלוֹם
הוּא הֵשִׁיב לְשִׂנְאָתָם בְּסִפּוּרִים עַל חֲלוֹם :
הוּא חָלַם, שֶׁהוּא וְאֶחָיו מְאַלְּמִים אֲלֻמִּים
וַאֲלֻמָּתוֹ שֶׁלּוֹ...מְטִילָה בָּן אֵימִים,
אֲלֻמּוֹתֵיהֶם לַאֲלֻמָּתוֹ אֵינָן מִשְׁתַּוּוֹת
וְהֵן לְשֶׁלּוֹ...מִשְׁתַּחֲווֹת.
וַיּוֹסִיפוּ אֶחָיו עוֹד שְׂנוֹא אוֹתוֹ
וְיִשְׂנְאוּהוּ יוֹתֵר עַל הִתְנַשְּׂאוּתוֹ.
וְיוֹסֵף הוֹסִיף שִׂנְאָה עַל שָׁלוֹם
בְּהוֹסִיפוֹ לַחֲלוֹם עוֹד חֲלוֹם :
וּבַחֲלוֹמוֹ, הַיָּרֵחַ וְהַשֶּׁמֶשׁ וְאַחַד עָשָׂר הַכּוֹכָבִים
כָּל אֵלֶּה יַחְדָּו, אֵלָיו מִשְׁתַּחֲוִים,
אֶת חֲלוֹמוֹ הוּא סִפֵּר גַּם לְאָבִיו
וְאָבִיו קְצָת גָּעַר אַךְ בְּקֹשִׁי הֵגִיב,
אֶת כַּעֲסוֹ אָבִיו קָבַר
אֲבָל :"שָׁמַר אֶת הַדָּבָר".
וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל יוֹסֵף: תַּפְסִיק לַחֲלוֹם וְלִישֹׁן
לֵךְ רְאֵה שְׁלוֹם אַחֶיךָ הָרוֹעִים אֶת הַצֹּאן !
וַיֵּצֵא יוֹסֵף לַדֶּרֶךְ וַיִּתְעֶה וַיִּתְבָּאֵס
כִּי שָׁכַח לָקַחַת אֶת הַוֵויזְ,
וַיִּפְגֹּשׁ בְּאִישׁ וַיֹּאמַר: "אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ"
בַּקָּשָׁה...שֶׁהָפְכָה לוֹ לְמוֹקֵשׁ,
וַיֹּאמַר לוֹ הָאִישׁ, לֵךְ לְכִוּוּן דֹּתָן !
וַיֵּלֵךְ יוֹסֵף לִקְרָאתָם.
וַיִּרְאוּהוּ אֶחָיו וַיֹּאמְרוּ, הִנֵּה מוֹצִיא הַדִּבָּה
"בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הֲלָּזֶה בָּא" !
הָבָה נַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִיכֵהוּ אֶל הַבּוֹר
חַיָּה תֹּאכְלֵהוּ, וְלֹא נִצְטָרֵךְ אוֹתוֹ אֲפִלּוּ לִקְבֹּר,
נִרְאֶה מָה חֲלוֹמוֹתָיו יוֹעִילוּ
כְּשֶׁנִּתְבּוֹנֵן אֶל תַּחְתִּית הַבּוֹר וְנִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ כְּאִלּוּ ?
וּרְאוּבֵן הַבְּכוֹר, רָצָה לְהַצִּיל אֶת יוֹסֵף מִיָּדָם
וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם: "אַל תִּשְׁפְּכוּ דָּם" !
קוֹל בּוֹדֵד וְשָׁפוּי שֶׁל אָדָם.
הָאַחִים הִשְׁלִיכוּהוּ לַבּוֹר, עַל יוֹסֵף לֹא חָסִים
לֹא לִפְנֵי, שֶׁהֵסִירוּ מֵעָלָיו אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים,
וַיֵּשְׁבוּ הָאַחִים לְהֵיטִיב לִבָּם בִּסְעוּדָה
וַיִּרְאוּ אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים וַיֹּאמַר לָהֶם יְהוּדָה:
הָבָה נִמְכְּרֵהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים
וְלֹא נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְנִסְתַּבֵּךְ בִּפְלִילִים,
וַיַּסְכִּימוּ הָאַחִים, וַיַּעֲלוּהוּ מֵהַבּוֹר נְטוּל הַמַּיִם
וַיִּמְכְּרוּהוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְהֵם הֱבִיאוּהוּ לְמִצְרַיִם.
"הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָּא" ?
שָׁאַל רְאוּבֵן, בְּכוֹר הָאַחִים בִּמְבוּכָה רַבָּה,
וַאֲחֵי יוֹסֵף הוֹפְכִים יוֹתֵר נוֹעָזִים
וַיִּטְבְּלוּ אֶת כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, בְּדַם הָעִזִּים,
וּכְשֶׁאֲבִיהֶם יַעֲקֹב אֶת הַכֻּתֹּנֶת חוֹשֵׂף
וַיֹּאמַר: "טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף " !
וַיִּתְאַבֵּל יַעֲקֹב וְלֹא שָׁעָה לְנִחוּם הָאַחִים
וְיוֹסֵף הוּרַד מִצְרַיְמָה וְנִמְכַּר לְפּוֹטִיפַר שַׂר הַטַּבָּחִים.
הַבַּיִת בּוֹעֵר / דוד אשל
"אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ"
מֵרִים קוֹלִי בִּצְעָקָה,
בְּבֵיתִי אוֹחֶזֶת אֵשׁ
וְהִיא הוֹפֶכֶת לִדְלֵקָה.
אֲבָל אַחַי מִתְקוֹטְטִים
מַכָּה וְעוֹד מַכָּה,
בָּאֵשׁ עוֹלִים כְּבָר עוֹד בָּתִּים,
חֶלְקָה אַחַר חֶלְקָה.
הַדָּם אוֹזֵל וְהוּא מוּקָז
וְאֵין אֶחָד שֶׁקָּם,
אַף אֶחָד אֵינוֹ נֶחְפָּז
כְּאִלּוּ, כָּךְ סֻכַּם.
לְאַט, לְאַט, הַכּוֹחַ תַּשׁ
שׁוֹמְעִים רַק אֶת הָרֶקַע,
הַקּוֹל נִשְׁמַע בִּמְטֻשְׁטָשׁ
אָחִי, הֵיכָן אַתָּה ? אַיֶּכָּה ?
אֵין מִתְעוֹרֵר,
יְשֵׁנִים וְחוֹלְמִים,
הַבַּיִת בּוֹעֵר
וְאֵין רַחֲמִים.
אִישׁ בְּרֵעֵהוּ מִתְנַקֵּשׁ
וְשׁוּב שִׂנְאַת חִנָּם,
אֶת אַחַי עוֹד אֲבַקֵּשׁ
אַחַי אָבְדוּ... אֵינָם.
מִשְׁתָּאֶה לֹא מַאֲמִין...
שֶׁרַק בִּגְלַל חֲלוֹם,
בְּתוֹךְ עַם עַתִּיק יוֹמִין
שִׂנְאָה שׁוֹלֶטֶת עַל שָׁלוֹם.
"אֶת אַחַי אָנֹכִי מְבַקֵּשׁ"
כֹּה צְנוּעָה בַּקָּשָׁתִי,
אַךְ הִיא הוֹפֶכֶת לְמוֹקֵשׁ
כִּי הֵם לֹא מְבַקְּשִׁים אוֹתִי.
זֶה הַזְּמַן...מִיָּד עַתָּה !
נֵרֵד מִן הַסֻּלָּם !
לֹא רַק אֲנִי, לֹא רַק אַתָּה
אֶלָּא נֵרֵד כֻּלָּם !
הֲיוּכְלוּ אַחַי דַּבֵּר שָׁלוֹם
אוֹ גַּם אֲנִי חוֹלֵם חֲלוֹם ???
שבת שלום על כל בית ישראל,
בלהה ודוד אשל
