israel
פודקאסט קצר ומדהים על פרשת השבוע פרשת וישלח, נערך ע"י הבינה במסר של הרב לורד יונתן זקס זצ"ל באדיבות דוד פטרפרוינד ובחסות החברה לחקר המקרא.:
פרשת וישלח -דילמות מוסריות- ייסורי הבחירה.
https://drive.google.com/file/d/1t-EMHYCI69CLEdEM1Kc6LLYYbozoPcsu/view?usp=sharing
***********************
לתרומה ושותפות בעשייה -הכנסו בבקשה לאתר העמותה קבלה עם אישור מס 46 בפקודה:www.hamikra.org
ב"ה, פרשת וישלח תשפ"ו -ציוני דרך בשיבה לחברון -אריה דיכטוולד.
יעקב ולבן נפרדו בגִלעד ויעקב מתחיל במסע ארוך לכנען. יעקב שברח לחרן במקלו ובתרמילו, חוזר עם משפחה גדולה ורכוש רב. " וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה ". המסע הוא חזרה לתכנית האבות המקורית להתבססות בארץ. אברהם ביסס את זכותו בקניית קבר בכסף מלא. יצחק עִבד את האדמה וחפר בארות. יעקב, כפי שנראה, בונה בית. "וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת" (פרק לג,יז). הבית הוא רק אחת מתחנותיו של יעקב במסעו חזרה מחרן.
כך נראה המסע במפה כאן למעלה:
מקור: אתר מט"ח
תחנה ראשונה: התנתקות - מצפה גלעד
המפגש בין יעקב ולבן חותנו מסתיים, בכריתת ברית והקמת מצבה. יעקב קורא למצבה-גלעֵד. המפגש התרחש בגִלעד. המצבה מציינת את נקודת הפרידה מלבן וראשית המסע. מי שנותן שם למצבה הוא לבן, הקורא לה "גלעֵד". יעקב לא נותן שם למצבה, אלא למקום חנייתו בגִלעד. (פרק לא, מט): וְהַמִּצְפָּה אֲשֶׁר אָמַר יִצֶף ה' (=יצפה/ישגיח) בֵּינִי וּבֵינֶךָ כִּי נִסָּתֵר אִישׁ מֵרֵעֵהוּ. למצבה שתי מטרות: א. עדות להסכם לבל יענה יעקב את נשותיו ב. התנתקות והפרדה. יעקב מתנתק מלבן ומהגלות. אבל עינו של לבן צופיה, כך גם עינו של ה'. המצבה הורמה גבוה –תזכורת לעבר.
תחנה שניה : נקודת מפנה-אמונית וטופוגרפית - מחניים
וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים: (ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם: (פרק לב, ב). גם בתחילת המסע לחרן, מצאנו, (פרק כח, יא), פגיעה במקום:" (יא) וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם ". גם בחזרה פוגעים-פוגשים בו מלאכים. נוצרים שני מחנות. מחנה אלוקים ומחנה יעקב. השם מחניים רומז לכך. מחניים=שני מחנות.
המיקום הוא על נחל יַבוק (ע' במפה). יעקב עדיין ממזרח לירדן. המקום הוא נקודת מִמשק בין הגלות לבין הארץ. המלאכים בסולם פוגשים שוב את יעקב. לפני יעקב ניצבת משימה קריטית: מִפגש עם עשיו. יעקב שולח שליחים לעשיו אחיו, מדוע ? התשובה מצויה בדבריו (פרק לב, ה):
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה =לא מחשש אלא בגלל אילוץ משפחתי (ו) וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: האם מתרפֵּס? דומני, שיעקב בעצם מנסה להסביר לעשיו שאינו זקוק לחסדיו. 'כל מה שאני מבקש זה להתפייס אתך'.
מדוע להתפייס ? יעקב נוהג כאבותיו. כפי שניסח זאת רש"י: "על כרחי כי אלחם עמו. התקין עצמו לשלשה דברים לדורון, לתפלה ולמלחמה"=הכול למען המטרה הגדולה. גם דורון (ודיפלומטיה) הם אמצעים לגיטימיים. אין כאן השפלה אלא דרך פעולה מוצדקת-שהוכיחה עצמה. יעקב מעביר את משפחתו דרך מעבר יבוק וממתין א.. יעקב ומשפחתו עברו את הירדן. מעבר יבוק הוא הנקודה שבה משתפך נחל יבוק אל הירדן. שימו לב שהוא נמצא בקו אווירי מזרחית לשכם (ע' במפה).
תחנה שלישית: פנואל–נקודת מפנה לאומי=תיאולוגי
יעקב מכין את משפחתו ואנשיו למ פגש עם עשיו. אף כי עברו 20 שנה מאז שברח יעקב מביתו מפּחד עשיו, התחושה היא שהשנאה טרם פגה. קיימת תחושת סכנה למפעל הגדול. אחרי שנתן הוראות להתמודדות עם אפשרות למאבק אלים, הופך המקום לחניון לילה. יעקב כמו מנהיג אמיתי מצוי כעת בבדידות ומחשֵב מהלכים. לפתע מופיע איש, שיתברר שהוא מלאך אלוקים, ונאבק עמו כל הלילה. המאבק מסתיים בתיקו. יעקב פגוע בעקבו והמלאך מבקש לשחררו מאחיזתו. רק בתמורה לברכה מוכן יעקב לשחררו. האיש –המלאך מודיע לו ששמו יוחלף:
" (כט) וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" . האם מדובר במאבק אישי? חילוף השם הוא למעשה תוספת לשם. פעמים רבות עוד ניפגש בשני השמות. התורה מוסיפה מימד לאומי-הלכתי למאבק :"עַל כֵּן לֹא יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת גִּיד הַנָּשֶׁה אֲשֶׁר עַל כַּף הַיָּרֵךְ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי נָגַע בְּכַף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּגִיד הַנָּשֶׁה": - לראשונה, תחנה במסע מקבלת מֵמָד עתידני. השם-ישראל שילווה אותנו לאורך ההיסטוריה והאיסור על אכילת גיד הנשה.
תחנה רביעית: סוכות–הכרזה על קביעות בארץ
המפגש בין יעקב לאחיו מתקיים בניגוד לתרחיש (אבל תמיד חשוב להתכונן לתרחיש הרע ביותר) עשיו חוזר להר שעיר (=ממזרח לים המלח עד מפרץ אילת), ומשאיר את ארץ כנען לאחיו הצעיר-הבכור. התחנה הבאה אף היא בתוכנית הגדולה: " וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת ". יעקב נמצא עדיין סמוך לירדן, בקרבת מקום המפגש עם עשיו. =תגובה "ציונית הולמת" למפגש עם עשיו. עשיו חוזר לביתו הקבוע. יעקב רוכש לו אחוזה קבועה ממערב לירדן – בית וגדרות צאן.
תחנה חמישית: פרברי שכם – שלב קריטי בהתבססות.
(יח) וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן ... וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר. הפתיח טעון בירור. האם יעקב הגיע כשהוא שלם (נרפא מצליעתו) לעיר שכם או שיעקב הגיע למקום שנקרא "שלם" ליד שכם, האם יש לנו תחנה נוספת ? רש"י נוקט בגישה הראשונה ב. אם כך אין לנו תחנה נוספת. נכדו הרשב"ם נוקט בדרך השניה :" ויבא יעקב שלם - אל עיר ששמה שלם.".
יעקב עושה פעולה ריבונית על אף שנעדר 20 שנה מהארץ: " וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה ". בנוסף לבית שבנה לפני שנים בסוכות אי-שם בעמק הירדן, רוכש יעקב חלקת אדמה נוספת ליד עיר בבעלות משפחה חשובה. שתי מטרות למעשה:
מעשה שכם: מהי התגובה ההולמת? אלימה או הכלה
וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ (פרק לד, א) –אירוניה. יצחק ויעקב וכך גם עשיו, התרחקו מבנות הארץ, במצוות ההורים. דווקא בּתו של יעקב מנסה להתחבר אליהן. יתכן ויש כאן אי הבנה ויתכן ויש כאן תוצאה של הקִרבה לשכם. לראשונה יעקב מתקרב "לישוב הישן". הנסיך המקומי מתאהב בדינה (ואולי יש לו שיקולים פוליטיים), כופה עצמו עליה. יש לזכור שבאותם זמנים, ולמעשה עד סוף ימי הביניים, לשליט הייתה זכות על גופן של נשות נתיניו, ברמה כזו או אחרת). יש כאן מעשה של אדנוּת. שמעון ולוי מבינים זאת ומחליטים על פעולת גמול – הרתעתית- נקמה מדממת. בתחבולה ובהונאה הם מצליחים להכניע את העיר:"..וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:(כו) וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: ...וַיָּבֹזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם:(כח) אֶת צֹאנָם וְאֶת בְּקָרָם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם...כט) ..וְאֶת נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת: " – רחוק מאד מפריעת חשבון אישי עם שכם בן חמור, הפרסונה. 'אתה בנו של הנשיא - יש לנו עכשיו אינטרס ביטחוני –עלינו להרתיע מכל ניסיון לפגוע במשפחתנו השבה מחרן'.
שורשי המחלוקת(ל) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ ... וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: =בני יעקב אינם ילידי הארץ. הם אינם מכירים את יושביה ולא חוו את קורות משפחתם. הם חיו בסביבה שבה הונאה היא לחם חוק, סביבה בה האינטרס האישי גובר. הפרידה מלבן הרואה בבנותיו רכושו על אף שנישאו , הם חלק בתרבות חרן, שאינה שונה במהותה מהתרבות של עמי כנען. הונאה נענית בהונאת. פגיעה נענית במרדף. כך גם נהג יעקב נגד תחבולות לבן. משכך, שמעון ולוי מפעילים בכנען אסטרטגיה שלדעתם הולמת מציאות של מאבק. יעקב מכניס פרופורציה בחשיבתם. אנחנו עדיין מיעוט. מיעוט נוקט בדרכי הידברות ולא באלימות. יש לנו עדיין שלבים לא גמורים בהתבססות בארץ. גרמתם נזק למטרה הגדולה. שמעון ולוי לא מקבלים את עמדתו. וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ: כוח יענה בכוח. חילול כבוד המשפחה יענה בענישה הרתעתית. גם מיעוט יכול להרתיע. האם הם צדקו ? מתברר שכן. האם גם לטווח ארוך? כן! האם זה מוסרי? ניתן לפילוסופים לקבוע.
תחנה שישית ועוד: חזרה לבית-אל והלאה לחברון
צא ולמד: מסע יעקב ומשפחתו מחרן אל חברון-הוא חזרה מהגלות לבית בכנען. המסע הוא גם רפליקה – העתק של מסע אברהם אבי האומה. שניהם באים מחרן אל ארץ כנען. האתר הראשון של אברהם הוא :"וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה" (לך פרק יב). היעד החשוב של יעקב הוא שכם. שם הוא רוכש חלקת אדמה ומנסה לקיים יחסי שכנות. הכרזה על קביעות- הוא אינו גֵר ותושב. היעד הבא של אברהם הוא:"וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם הָהָרָה מִקֶּדֶם לְבֵית אֵל וַיֵּט אָהֳלֹה בֵּית אֵל מִיָּם וְהָעַי מִקֶּדֶם וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַה' וַיִּקְרָא בְּשֵׁם ה' ". הוא המקום אליו הולך יעקב אחרי מעשה שכם. משם ממשיך אברהם דרומה :" (ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה"
יעקב הולך דרומה, בחזרתו מחרן, עשיר וכבד ברכוש-כמו אברהם מחזרתו ממצרים. אברהם פונה חזרה לבית אל. וכך הוא מתהלך בארץ. אברהם קורא שמות למקומות ומציין את שם הא-ל בהם. כך גם יעקב. אברהם מקבל שם חדש כך גם יעקב.
מסעו של יעקב הוא המסע אל המקור. מסע של מאבקים, מאמצי התבססות ויצירת מערכת אינטרסים ומאזן כוחות עם יושבי הארץ. בכל מקום מפרסם יעקב, כזקנו, את שמו של אלוהים. המסע אל שכם ומשם לחברון, הוא יצירת פרקי החזון הלאומי, על פיהם בני יעקב ינהגו כאשר יִקָּרְאוּ בני ישראל. יעקב מנסה לממש את התכנית הגדולה של "קום והתהלך בארץ" – דוקטרינת ההתבססות בארץ.- אריה דיכטוולד, רעננה. י' כסלו, תשפ"ו
&
א. בראשית פרק לב,כג): וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא וַיִּקַּח אֶת שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו וְאֶת אַחַד עָשָׂר יְלָדָיו וַיַּעֲבֹר אֵת מַעֲבַר יַבֹּק:
ב. רש"י: שלם - שלם בגופו, שנתרפא מצליעתו. שלם בממונו, שלא חסר כלום מכל אותו דורון. שלם בתורתו, שלא שכח תלמודו בבית לבן:עיר שכם - כמו לעיר, וכמוהו (רות א יט) עד בואנה בית לחם: אריה דיכטוולד.
&
דבר תורה - פרשת וישלח - תשפ"ו - המהלכים הגיאו-פוליטיים והכלכליים של עֵשָׂו
מייקל אייזנברג-משקיע ומנהל חברת הון סיכון.
פרשת השבוע פרשת וישלח פותחת בקשרים שיעקב רוקם עם עֵשָׂו. עשרים שנה לאחר בריחתו של יעקב לחרן הרחוקה, הוא חוזר לארץ. לקראת חזרתו לארץ הוא שולח שליחים לעֵשָׂו, ואחר כך גם מתנת פיוס:
וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם. וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ.
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ. וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ…
וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו. עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים. גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם שְׁלֹשִׁים פָּרוֹת אַרְבָּעִים וּפָרִים עֲשָׂרָה אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים וַעְיָרִם עֲשָׂרָה… וַאֲמַרְתֶּם גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב אַחֲרֵינוּ כִּי אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי וְאַחֲרֵי כֵן אֶרְאֶה פָנָיו אוּלַי יִשָּׂא פָנָי. (בראשית לב, א - כא)
בראי המפגש המאיים עם עֵשָׂו והצבא שאיתו, ובראי המאבק עם האיש המסתורי בלילה ממנו יוצא יעקב צולע, נראה שאנו שוכחים את הפסוקים הפותחים כפי שהם. כפי שמיד אראה, מבחינה כרונולוגית הסיפור על עֵשָׂו בסוף הפרשה קודם בזמן לתיאורים שבתחילתה, ולאורו יש לקרוא את הפרשה מההתחלה, ולהבחין בין השלבים השונים במהלך שיעקב עושה מול עֵשָׂו.
מה קרה מתי ולמה -
בסוף הפרשה נאמר:
וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי. וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת. וַתֵּלֶד עָדָה לְעֵשָׂו…
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו. כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם. וַיֵּשֶׁב עֵשָׂו בְּהַר שֵׂעִיר, עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם. (בראשית לו, א - ח)
מתי עֵשָׂו עזב את ארץ כנען "מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו"? היינו יכולים לחשוב שזה קרה לאחר הפגישה ביניהם שתוארה בתחילת הפרשה. אפשר היה לחשוב שאחרי שיעקב ועֵשָׂו ראו כמה רכוש יש לשניהם, התברר שארץ כנען לא יכולה להחזיק את כולם, ולכן עֵשָׂו פרש. אבל, אם קוראים את הפסוקים בתחילת הפרשה מתברר שעֵשָׂו עזב את ארץ כנען עוד לפני שיעקב התקרב בכלל. בתחילת הפרשה נאמר שיעקב שלח את המלאכים: "אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם", כלומר, עֵשָׂו כבר נמצא שם, והוא לא מחכה ליעקב בארץ. מתי זה בדיוק קרה? קשה לדעת. כשיעקב יצא לחרן לא היה לו רכוש. את רכושו הוא עושה בשנים האחרונות בבית לבן לאחר שסיים לעבוד 14 שנה ברחל ובלאה. מה שברור הוא שמה שנאמר בסוף הפרשה, שעֵשָׂו התבסס בשעיר-אדום, מקדים את אירועי המפגש והחששות ממנו שבתחילת הפרשה, ומהווה את הרקע החשוב לכל ההתרחשויות שבפרשה.
אבל אם יעקב ועֵשָׂו אינם על מסלול התנגשות, כי עֵשָׂו נמצא בדרום עבר הירדן המזרחי, באדום, ויעקב חוזר לארץ עשרות קילומטרים צפונה ממושבו של עֵשָׂו, עולה השאלה מדוע יעקב שלח בכלל מלאכים לעֵשָׂו? למה הוא הודיע לו על הגעתו: "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה. וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה"? ומדוע רצה יעקב למצוא חן בעיני עֵשָׂו: "אֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ"? מה שאחר כך גם סיבך אותו בפגישה מפחידה עם עֵשָׂו וארבע מאות האנשים שאיתו.
כאמור, להבנתי, הסיפור של עֵשָׂו כפי שהוא מתואר בסוף הפרשה, והמהלכים שעֵשָׂו רקם באזור שהחלו עוד קודם לעשרים שנות ישיבתו של יעקב בחרן, הם המפתח.
כפי שציטטתי, הפסוקים מספרים על שלוש נשיו של עֵשָׂו: עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי, אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי, וְבָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל. כזכור, אברהם קנה את מערת המכפלה וגם שדה בחברון מאת בני חת. אז סביב הנכס המשפחתי, עֵשָׂו בנה יחסים עם בני חת באמצעות נישואיו לעָדָה. מהלך דומה עשה עֵשָׂו עם החיוים - עם, או שבט, נוסף מבני כנען - שישבו באזור והיתה להם נוכחות משמעותית. בפרשה שלנו, חמור אבי שכם נקרא: "הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ", ודרך צבעון וענה, כלומר משפחתה של אשת עֵשָׂו, נחשף שהחיוים פועלים גם תחת שם נוסף בשטח סמוך שתחת שליטתם בשעיר-אדום:
אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחֹרִי יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ לוֹטָן וְשׁוֹבָל וְצִבְעוֹן וַעֲנָה. וְדִשׁוֹן וְאֵצֶר וְדִישָׁן אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי בְּנֵי שֵׂעִיר בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וַיִּהְיוּ בְנֵי לוֹטָן חֹרִי וְהֵימָם וַאֲחוֹת לוֹטָן תִּמְנָע… וְאֵלֶּה בְנֵי צִבְעוֹן וְאַיָּה וַעֲנָה הוּא עֲנָה אֲשֶׁר מָצָא אֶת הַיֵּמִם בַּמִּדְבָּר בִּרְעֹתוֹ אֶת הַחֲמֹרִים לְצִבְעוֹן אָבִיו. וְאֵלֶּה בְנֵי עֲנָה דִּשֹׁן וְאָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה… אֵלֶּה אַלּוּפֵי הַחֹרִי לְאַלֻּפֵיהֶם בְּאֶרֶץ שֵׂעִיר. (בראשית לו, כ - ל)
בנוסף, במקביל להתפרסות הישמעאלים בכל המרחב, שתיארתי בשבועות האחרונים, עֵשָׂו, שקרא היטב את המפה, התחתן גם עם בת ישמעאל:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי בֵרַךְ יִצְחָק אֶת יַעֲקֹב וְשִׁלַּח אֹתוֹ פַּדֶּנָה אֲרָם לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה בְּבָרֲכוֹ אֹתוֹ וַיְצַו עָלָיו לֵאמֹר לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן… וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה. (בראשית כח, א - ט)
הפרשנות המסורתית רואה בהחלטת עשיו להתחתן עם בתו של ישמעאל סוג של התקרבות לאלוהי אברהם וערכיו. אולם, בפריזמה של עליית הישמעאלים, שאגב התפשטותם במרחב תפסו את הבכורה, , ניתן להבין שמסיבה אחרת עֵשָׂו התחבר לבני ישמעאל. אם עֵשָׂו הבין שיצחק שלח את יעקב לבסס את הקשר עם המעצמה 'שדה ארם' בחרן, הרי שעֵשָׂו מיצב את עצמו כמי שקשור לכל הגורמים ששולטים באזור, וחולשים על כל המהלכים הכלכליים שמשם ועד לכאן.
בעצם, עֵשָׂו לא רק קשור לכולם, אלא הוא מהווה את החוליה המקשרת. לא סתם ארבע מאות איש מתגייסים למחנה שלו, ולא סתם הפסוקים שציטטתי מתארים את הצלחתו להשתלט על ארץ שעיר, אותה הוא הופך ל'אדום', על שמו: "וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו… וַיָּזֶד יַעֲקֹב נָזִיד וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן הַשָּׂדֶה וְהוּא עָיֵף. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי עַל כֵּן קָרָא שְׁמוֹ אֱדוֹם" (בראשית כה, כה - ל).
אז בנוסחה קצרה ברצוני להציע שיעקב לא סתם שולח מלאכים אל עֵשָׂו אחיו למצוא חן בעיניו. יעקב ידע שבמשך עשרים שנות היעדרותו עֵשָׂו לא שקט על השמרים אלא הפך להיות השחקן המרכזי בכל מה שקורה במרחב - הן מול יושבי הארץ והן מול הישמעאלים ששולטים בערוצי המסחר אליה. יעקב היה יכול לעקוף באלגנטיות את עֵשָׂו שהתיישב באדום בדרום, ולהיכנס לצפון הארץ באזור שכם. אבל, הוא רצה להיות חלק מהמתרחש בזירה הגיאו-פוליטית. בהמשך לברכות להן זכה, הוא רצה להוות ברכה לכל עמי האזור כמורשת סבו אברהם: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" וגם כדי לממש את מה שה' הבטיח לו ישירות בצאתו בארץ ישראל בלשון זהה: "וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה וְנִבְרֲכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה וּבְזַרְעֶךָ" (בראשית כח, יד). כדי להיות נוכח באופן משמעותי היה לו חשוב ליישר קו עם עֵשָׂו, ולהודיע לו שהוא מצטרף עם כל רכושו לכלכלה האזורית: "וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה". זו לא היתה התרסה מטופשת שתזכיר לעֵשָׂו את גניבת הברכה. המהלך של יעקב יוצר חיכוך כלכלי-דיפלומטי בשביל להוליד סדר אזורי חדש. הוא מפגין עוצמה דרך ההכרזה על רכושו כדי להביע נכונות לשיתוף פעולה ממנו יהנו שניהם.
כאמור בתחילת הפרשה, עֵשָׂו הפתיע. מדינת אדום, שיש לה צבא והיא מבוססת בבריתות וקשרי נישואים, הייתה יכולה בקלות להשמיד את משפחת יעקב הקטנה, או להתעלם ממנה. למרות זאת, עֵשָׂו בא למפגש. הוא לא הסתפק בדרישת-שלום ובהסכם הבנות עקרוניות, אלא יצא להיפגש עם יעקב פנים אל פנים. את זה יעקב כנראה לא תכנן שיקרה, ולכן הוא נלחץ ונאלץ לשלוח לעֵשָׂו את הון הבהמות שברשותו, כמנחה. בהמשך, גם האירועים העגומים בשכם - אונס דינה בתו והנקמה של שמעון ולוי באנשי שכם שאילצה אותו לברוח מהמקום - הרסו את כל התוכניות של יעקב להפוך לכוח ערכי וכלכלי מוביל באזור. התכניות לממש את ברכת ה' שניתנה גם לאביו יצחק: "וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", נגנזו לעת עתה. כמו שאנו אומרים בהגדה בליל הסדר: "וָאֶתֵּן לְעֵשָׂו אֶת הַר-שֵּׂעִיר לָרֶשֶׁת אוֹתוֹ, וְיַעֲקֹב וּבָנָיו יָרְדוּ מִצְרָיִם" (יהושע כד, ד). סוף הסיפור. לפחות למאתיים השנים הבאות (כפי שגם יהושע שם דילג בפסוק הבא למשה ואהרן).
מסבא יעקב, ולמרות ההמשך הטראגי של עוד גלות ונדודים, אנו למדים על חשיבות החיכוך הכלכלי, הדיפלומטי ולפעמים גם הצבאי (שבסופו של דבר נכפה על יעקב שנאבק עם המלאך לבדו). יעקב התחכך כלכלית ודיפלומטית עם עֵשָׂו למרות האיום הצבאי ויחסי הכוחות הלא סבירים. מי שרוצה לכונן בריתות, אפילו מפתיעות, ולשנות את מצבה הגיאופוליטי של ישראל, צריך לחתור לאינטראקציה בלתי פוסקת ומתחדשת עם עמי האזור, והכוחות העולים בעולם בהקשרים רחבים ואסטרטגיים. צריך לצאת מהמסלול הבטוח והמוכר, ולהעיז לערוך מפגשים, והסכמים (כלכליים ואחרים) לא שגרתיים, להתחכך עסקית ואף להסתכן. רק תוך כדי חיכוך, במהלכים עם הסתברות נמוכה להצלחה, אבל עם פוטנציאל לתוצאה מפתיעה ומתגמלת במיוחד, ניתן לבנות את ישראל לשלב הבא בהתפתחותה המדהימה. מייקל אייזנברג.
&
סרטון על הפרשה - מלחמה ושלום -הרב עמיהוד סולומון-רב קהילה כפר גנים ג פתח תקוה.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - ב"ה. לפרשת וישלח תשפ"ו - מיעקב לישראל -
יעקב ועֵשו הם אחים תאומים. כבר מלכתחילה בולט השוני ביניהם, אך יש גם קשר הדוק.
" וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ עֵשָׂו: וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב " (כה, כה-כו). זוהי נקודת הפתיחה ביחסי האחים. יעקב האוחז בעקב אחיו, זו המטפורה לקשר שבין יעקב לבין עשו עד הלילה בנחל יַבּוֹק בו נאבק יעקב באיש. עד אז יעקב רוצה להיות עשו. הוא רוצה להיוולד ראשון. על כך אומר רש"י: ויעקב בא לעכבו שיהא ראשון ללידה כראשון ליצירה, ויפטור =יפתח] את רחמה ויטול את הבכורה מן הדין. דעת מקרא אומר: ידו תופסת בחזקה בעקב אחיו בחלקה האחורי של כף הרגל של עשו, כאילו מבקש למנע את יציאת אחיו ראשון. ולפי מדרש חז"ל, היה יעקב בכור ליצירה, ובקש להיות גם בכור ללידה.
מראה שני האחים שונה, ועיסוקיהם שונים. עשו אדמוני כולו אדרת שער, ואילו יעקב חלק. מנין לנו שיעקב חלק? מדברי יעקב לאמו כשהיא שולחת אותו ליטול את ברכת יעקב. "הן עשו איש שעיר ואנכי איש חלק" (כז, יא). עשו צייד, איש שדה, ויעקב רועה צאן, איש תם יושב אוהלים. גם אהבת ההורים מתחלקת ביניהם. יצחק אוהב את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב, אין הכתוב מנמק מדוע. אין כל דו שיח בין רבקה לבין עשו, וגם כאשר נושא עשו אישה נוספת, את מָחֲלַת בת ישמעאל לאחר ששמע כי אביו ציווה על יעקב לא לקחת אשה מבנות כנען אלא ממשפחתם, הוא עושה זאת כדי לרצות את אביו. "וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו (אמו אינה מוזכרת למרות שהיה זה רעיון שלה) וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל ... לוֹ לְאִשָּׁה". (כח, ט-י).
פרשת נזיד העדשים היא ההזדמנות של יעקב לקנות את הבכורה מעשו. " וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל יַעֲקֹב הַלְעִיטֵנִי נָא מִן הָאָדֹם הָאָדֹם הַזֶּה כִּי עָיֵף אָנֹכִי ...וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב מִכְרָה כַיּוֹם אֶת בְּכֹרָתְךָ לִי... וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב הִשָּׁבְעָה לִּי כַּיּוֹם וַיִּשָּׁבַע לוֹ וַיִּמְכֹּר אֶת בְּכֹרָתוֹ לְיַעֲקֹב " (כז, ל-לג). בכורה תמורת נזיד לעשו אחיו העייף והרעב.
יעקב משתף פעולה (אמנם מתוך חשש) עם אמו, המשכנעת אותו להתחפש לעשו כדי לקבל במרמה את ברכת עשו, תוך ניצול עיוורונו של יצחק. " וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל הַחֲמֻדֹת אֲשֶׁר אִתָּהּ בַּבָּיִת וַתַּלְבֵּשׁ אֶת יַעֲקֹב בְּנָהּ הַקָּטָן: וְאֵת עֹרֹת גְּדָיֵי הָעִזִּים הִלְבִּישָׁה עַל יָדָיו וְעַל חֶלְקַת צַוָּארָיו:ֵ וַתִּתֵּן אֶת הַמַּטְעַמִּים וְאֶת הַלֶּחֶם אֲשֶׁר עָשָׂתָה בְּיַד יַעֲקֹב בְּנָהּ" (כז, טו-טז). יצחק אינו בטוח בזהות הבן הנכנס. הוא עורך חקירה. המהירות שבה הוכנה הארוחה מצֵיד בנו עשו, מוזרה בעיניו. מי אתה בני, הוא שואל את יעקב, ויעקב משיב: "אָנֹכִי עֵשָׂו בְּכֹרֶךָ". יצחק חושד: "הַקֹּל קוֹל יַעֲקֹב וְהַיָּדַיִם יְדֵי עֵשָׂו" אומר יצחק. הוא שב ושואל: "אַתָּה זֶה בְּנִי עֵשָׂו", ויעקב משיב: אֲנִי.
זהו שלב נוסף בדיוננו. יעקב הוא עשו. כאשר מתגלה התרמית, יצחק חרד חרדה גדולה.
"... וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי:... וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ: וַיֹּאמֶר הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב וַיַּעְקְבֵנִי זֶה פַעֲמַיִם אֶת בְּכֹרָתִי לָקָח וְהִנֵּה עַתָּה לָקַח בִּרְכָתִי וַיֹּאמַר הֲלֹא אָצַלְתָּ לִּי בְּרָכָה". (שם, לו). כתוצאה מכך על יעקב לברוח לחרן פן יהרגנו אחיו.
חלפו עשרים ושתיים שנים. כל אחד מן האחים הקים משפחה והתבסס כלכלית. הם מבוגרים יותר ובעלי ניסיון. יעקב נפרד מלבן הרודף אחריו, והגיע אתו להסכם. עתה עליו להיפגש עם עשו. הוא אינו יודע אם אחיו סלח לו. כאשר שבים שליחיו מפגישת מסירת המנחה לעשו, הם מדווחים ליעקב כי אחיו הולך לקראתו מלווה בארבע מאות אנשים. "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לו " (לח, ז). יעקב חושש לחייו ולחיי משפחתו. הוא מתכונן למפגש, באמצעות דורון, תפילה ומלחמה.
בלילה, טרם המפגש ביניהם לאחר שהעביר את משפחתו מעבר לנחל, נאמר: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (לב, כה). אם הוא נותר לבדו , כיצד יש עמו עוד איש? לא מפורש מי הוא אותו איש, וחז"ל רואים בו את שרו של עשו. האם זהו מאבק בדמות נוספת, או שזה מאבק מטפורי בו נאבק יעקב בעשו שבתוכו על מנת להשתחרר ממנו? האם זהו תהליך תודעתי אותו עובר יעקב כשהוא לבדו בלילה, חושש מפגישה עם עשו, ועושה חשבון נפש? "וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ" (שם, כה). יעקב אינו משחרר את האיש עד אשר יברכנו האיש. "לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי " (לב, כו). הפעם הברכה אינה במעשה מרמה. היא אמִיתית. האם ותקע ירך יעקב, זהו הניתוק הסמלי של יעקב מן האחיזה בעשו מרגע הולדתו ועד עתה?
הפעם יעקב מנצח. כשזורחת לו השמש הוא אמנם צולע על ירכו אך שלם. בניגוד לאברהם ולשרה, ששינוי שמם היה בהוספת אות אחת (אברם, אברהם, ושרי, שרה), אין שמו של יעקב משתנה, אלא נוסף לו עוד שם, ישראל. גם בפרשות הבאות הוא יקרא לעיתים יעקב ולעיתים ישראל. אזכור השם הנוסף, ישראל, מופיע פעמיים. "לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (לב, כח). אילו דברי האיש שנאבק עמו בלילה, ושזהותו אינה מובאת בכתוב. פעם שנייה אומר זאת האל" וַיֵּרָא אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב עוֹד בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ: "וַיֹּאמֶר לוֹ אֱלֹהִים שִׁמְךָ יַעֲקֹב לֹא יִקָּרֵא שִׁמְךָ עוֹד יַעֲקֹב כִּי אִם יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה שְׁמֶךָ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל" (לב, ט-י). אל שינוי השם, נלווית ברכת בנים וברכת הארץ.
המפגש עם עשו עולה יפה. עשו רץ לקראתו, מחבקו ומנשקו. יעקב אומר לו "אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ וְלָקַחְתָּ מִנְחָתִי מִיָּדִי כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים וַתִּרְצֵנִי: קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ כִּי חַנַּנִי אֱלֹהִים וְכִי יֶשׁ לִי כֹל וַיִּפְצַר בּוֹ וַיִּקָּח " (לג, י-יא). יעקב משיב את הברכה שלקח מעשו במרמה. עשו מזמין את יעקב לבוא אליו להר שעיר. עשו רוצה בחיים משותפים עם אחיו. יעקב דוחה את הבקשה בנימוקים שונים. הוא מעוניין בהיפרדות. המפגש היחיד הבא המופיע בכתוב, הוא, כאשר שניהם קוברים את יצחק אביהם. רק לאחר שנפרד יעקב מעשו נפשית ופיזית, הוא יכול להיות (גם) ישראל. המילה יעקב קשורה לעקבה ולמרמה. ישראל קשור לישר, ליכולת להיאבק, לנצח. זו פעם ראשונה שיעקב נאבק על זהותו פנים אל פנים. כשנולד הוא אחז בעקב אחיו שהוא פנים מול גב (של עשו). מאבק פנים אל פנים הוא מאבק גלוי, אמיץ. הפעם הוא נאבק בעשו שבו ומשחרר את עצמו ממנו. על כן הוא ישראל.
לדעת הרב זקס הסיבה כי שני השמות קיימים זה לצד זה, היא רמז למה שיקרה לעם ישראל בעתיד. האם יצליח העם לשלב בין מעורבות בתרבות אירופה לבין נאמנות לתורת ישראל. האם נהיה יעקב, ציבור הנבוך לגבי זהותו, או ישראל, הצועד בגאווה ובראש זקוף בנתיב אבותיו.
ניתן להוסיף עוד הסבר לפשר שני השמות. עם ישראל נאלץ להתמודד בתקופות קשות בהיסטוריה שלו, כיעקב, כלומר באמצעות עורמה ותחבולות כדי לשרוד. בעתות של שלום וגאולה הוא יוכל לזקוף ראשו וללכת בדרך הישר כישראל.
בלומה דיכטוולד, רעננה. י"ג כסלו תשפ"ו
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 371 - כי שרית -חיים קופל.
1) לקראת המפגש עם עשו שולח יעקב מלאכים (שליחים) ומצוה אותם לומר לעשו דברי ריצוי ופיוס. לצורך כך הוא אף מקטין את עצמו, לבל יקנא בו עשו, על שלקח ממנו את הברכות. "כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו, כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי..וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ" (לב-ה..ו).
2) רש"י, על אתר, מסביר בפירושו השני, "גַּרְתִּי" בְּגִימַטְרִיָּה תרי"ג, כלומר, גרתי עם לבן הרשע, ותרי"ג מצוות שמרתי, לא למדתי ממעשיו הרעים. ולכאורה, אם יעקב רוצה למצוא חן בעיני עשו הרשע, מן הראוי שישמיע לו שהוא כן למד ממעשיו הרעים? ועוד, אם הוא כבר מספר ששמר את תרי"ג המצוות, ממילא מובן שהוא לא למד ממעשיו הרעים, שֶׁהֲרֵי לָבָן הָיָה רַמַּאי וְעוֹבֵד אֱלִילִים והביטוי מיותר? כך שואל רבי מאיר שפירא מלובלין זצ"ל.
3) לצורך תירוצו מביא הרב מלובלין: בסוף הפרשה מסופר כיצד רדף לבן אחרי יעקב, בְּאֵיזוֹ מְהִירוּת וּנְחִישׁוּת, מרחק של שבעת ימי הליכה עשה ביום אחד (רש"י לא,כג) ואמר לו: מילא שגנבת את דעתי, לא נתת לי להיפרד מילדי ונכדי, לקחת איתך את צאני, על כל אלה אוכל לוותר לך, אך "למה גנבת את א-להי" (לא,ל)? לבן חשד ביעקב שגנב את הע"ז (הַתְּרָפִים) שֶׁלּוֹ, בְּגִינָם עָשָׂה אֶת כָּל הַמִּרְדָּף אַחֲרָיו, וּבָהֶן מִקֵּד אֶת טַעֲנָתוֹ כְּלַפָּיו. על שאר הדברים, היה מוכן לוותר, אך לא על א-להיו. רואים באיזה דביקות הוא עבד את הע"ז.
4) לפי הסבר הרב מלובלין נוכל להבין את דברי יעקב לעשו. אומנם שמרתי את המצוות אֲבָל לֹא בְּהִתְלַהֲבוּת וּדְבֵקוּת כְּמוֹ שֶׁלָּבָן עָבַד אֶת אֱ-לֹהָיו, ולכן אני מרגיש נחות בשמירת המצוות שלי, שהרי אני עובד לאל חי וקיים, בפחות התלהבות מִמָּה שֶׁלָּבָן עָבַד לַתְּרָפִים, לָאֵל הַדּוֹמֵם שֶׁלּוֹ.
5) הרב שמואל רבינוביץ שליט"א, מרחיב את הרעיון ומביא דוגמא מהמשך הפרשה במפגש יעקב עם שרו של עשו. יַעֲקֹב יָכוֹל לוֹ, ואז מבקש המלאך "וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי..וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שְׁמֶךָ, כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱ-לֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל..ויברך אֹתוֹ שָׁם" (לב-כז..ל). השאלה האם יעקב זקוק לברכה משרו של עשו, סמל הטומאה והכפירה? ודאי שלא. אלא שיעקב אבינו רוצה ללמד אותנו שמכל אירוע שאנו מתמודדים איתו, עלינו, לא רק ללמוד ממנו, אלא אף להיבנות ולצאת מחוזקים ממנו, לכן המלאך משנה את שמו מיעקב ל"ישראל" "כִּי שָׂרִית" (וְלֹא כִּי נִצַּחְת), הַחֲשִׁיבוּת בְּעֶצֶם הַהִתְמוֹדְדוּת. השם החדש יסמל את נכונותך להיאבק ברוע, גַּם אִם סִכּוּיֶיךָ לְנַצֵּחַ מוּעָטִים. ואמנם לכל אורך ההיסטוריה, ראינו את עם ישראל לוחם במלחמת מעטים מול רבים, מבלי לקחת בחשבון את תוצאות המאבק.
6) תשובות לפרשת ויצא
א) מילה בפרשה בעלת עֵרֶךְ הַגִּימַטְרִיָּה הגבוהה ביותר?
תשובה: בְּשִׁקְתוֹת (1,208) "ברְהָטִים בְּשִׁקְתוֹת הַמַּיִם " .
ב) מנה שלושה מקרים, בפרשה, שבהם האדם חשוב כמת, ציין גם את המיקום בפרשה? תשובה
1) סוּמָא ="לְפִי שֶׁכָּהוּ עֵינָיו ..וַהֲרֵי הוּא כְּמֵת" (רש"י כח,יג).
2) אין לו בנים ="הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי" (ל,ב) וברש"י: "מתה אנכי, מכאן למי שאין לו בנים חשוב כמת"
3) עני= אליפז, לא הרג את יעקב, אלא לקח את כל כספו, ועני חשוב כמת. "ויבכ"( כט,יא) וברש"י, "ועני חשוב כמת".
7) שאלות לפרשת וישלח
א) אדם שהוא גם בעל חיים?
ב) שם שהוא גם זכר וגם נקבה בפסוק אחד בפרשתנו, ציין שם ספר, שו"ת הלכתי , הכולל שם זה, ומה שם מחברו?
שבת שלום - מחיים קופל
מעדנים 371 פרשת וישלח תשפ"ו
תגובות/הערות/הארות, כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com- או בווטסאפ 052-3604905
&
רעיונות לפרשת וישלח -תשפ"ו- יגאל גור אריה
ידוע כי חמניות פונה לכיוון השמש ביום בהיר... אבל מה קורה בימים מעוננים וגשומים שבהם השמש מוסתרת לחלוטין על ידי עננים ? הם פונים זה לזה כדי לחלוק את האנרגיה שלהם. הטבע מדהים! תארו לעצמכם אם היינו מיישמים את זה בחיינו.
אפשר לקבל דוגמה מחמניות? הן תומכות אחת בשניה ומעצימות אחת את השנייה. הטבע מלמד אותנו הרבה. לחלק חסד וחיוכים. וזה יחזור אליך!
רחל רמן הייתה רופאה בבית חולים ציבורי גדול בארה"ב ומתוקף תפקידה טיפלה בחולים שחלו במחלות קשות. היא עצמה הייתה אישה חולה מאוד והתמודדה מאז צעירותה עם מצבים חשוכי מרפא. היכרות זו עם עולם החולי והרפואה משני צדדיו אפשרה לה להגיע לתובנות מעמיקות על נפש האדם. *היא הבינה שכמה שקשה ההתמודדות הגופנית של החולה, המצוקה הנפשית היא קשה לאין ערוך*. האתגר הרפואי השלם חייב לתת דעתו לא רק למכאובי הגוף אלא גם על מכאובי הנפש. בספרה ברכות סבי היא מתארת את המפגשים שלה עם מטופליה והמוטיב המרכזי בספר הזה הוא שהחיים בשלמותם, לרבות הכאב שבהם, הם ברכה. היא לומדת את המסר הזה מהסיפור בפרשת וישלח:
יעקב נאבק עם איש, שבהמשך מתברר שאינו אלא מלאך אלוהים. אף על פי שבמהלך המאבק יעקב נפצע פציעה קשה, הוא מצליח בסופו של דבר להתגבר על המלאך, ולמרבה הפלא, בתום המאבק הוא מבקש ממנו ברכה.
אדם חולה חווה את חייו כמאבק, אך גם בבריאותנו החיים כרוכים ברגעים של כאב, פציעות ואובדן. מן הסיפור הזה אנו למדים עד כמה רגעים כאלו יכולים להיות גם מכוננים בעבורנו. הם מעוררים אותנו לשאול שאלות מהותיות על החיים ולנסות להכיל את המציאות הקשה שנכפית עלינו. מסיפורו של יעקב *אנו למדים שבקושי יש גם ברכה והוא מסוגל להצמיח בנו כוחות ותובנות שלא התגלו קודם לכן*.
סיפור יעקב והמלאך מאיר באור חדש את דמותו של יעקב. במבט ראשון נראה שעשו הצייד ואיש השדה החי על חרבו הוא החזק במשפחה, ואילו יעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) הוא הפסיבי והחלש יותר, ה'ילד של אימא' (בראשית כה, כח).
אולם סיפור המאבק מציג לנו תמונה שונה בתכלית ומגלה ביעקב את עוצמתו ויכולתו להיאבק במכשולים שלפניו ולהתגבר עליהם. ואכן, בעקבות אותו מאבק, יעקב מקבל את שמו החדש, המבטא יכולת זו: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית כה, כט). הכוח שעליו מדובר כאן אינו רק כוח גופני אלא גם כוח רצון, כוח הרוח.
לאמיתו של דבר, גם משמו המקורי של יעקב שנתנה לו אמו בשל אותו מעשה שהספיק לעשות טרם צאתו מהרחם, עולה דמות שנמצאת במאבק והמנסה לגבור על הגורל: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כה, כו).
שני השמות של יעקב מרמזים על תנועת חייו של יעקב: *מאבק*. נראה שהמציאות נוטה כמעט תמיד נגד יעקב וכדי להתגבר עליה אין לו מנוס מלהילחם. משום שהוא נולד שני, הוא נאלץ לקנות את הבכורה, ומפני שאביו העדיף את עשו על פניו היה עליו לקחת את הברכות במרמה. בשל כל זאת, הוא נאלץ לגלות מביתו לחרן ולחזור לביתו רק אחרי עשרים שנה. גם בחרן הוא נאלץ להיאבק כדי להתחתן עם רחל וכדי להתפרנס. בשובו סוף-סוף לארץ כנען הוא מגלה שגם כעבור עשרים שנה ויותר לא פסק ממנו איום הרצח, והוא נאלץ להתמודד עם עשו שבא לקראתו עם ארבע מאות איש.
את השם השני שקיבל יעקב מהמלאך נושאים אנו, צאצאיו. בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. יש קללה סינית שמאחלת 'שיהיו לך חיים מעניינים' וחוששני שאצל עם ישראל קללה זו התממשה. רק לעיתים רחוקות זכינו לרוגע ולשלווה. שום דבר לא בא לנו בקלות ועל כל דבר אנחנו נאלצים להילחם. במהלך אלפיים השנים שהיינו בגלות נאבקנו לשרוד, לשמור על אמונתנו ועל מורשת אבותינו. והנה סוף-סוף זכינו לחזור לארצנו, אבל כמו יעקב, גם אנו גילינו שגם כאן לא פסק האיום על עצם קיומנו ונגזר עלינו מאבק בלתי פוסק כדי לשרוד. למרות כל המכות והקשיים במהלך ההיסטוריה, לא נעלמנו. אדרבה, יצרנו יצירה רוחנית ענפה, הרבה חיים, שמחה ואהבה.
*היכולת לצמוח מתוך הקשיים ולהפוך קללה לברכה היא אפיינה את סיפורי ההישרדות של עם ישראל והיא הפכה אותנו למי שאנחנו גם כיום*.
שבת שלום! -שבת שקטה שלווה וענוגה!! -*יגאל גור אריה*
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
