בפרשתנו , פרשת בא, מציגה לנו את המצווה הראשונה- מצוות קידוש החודש שנצטוו בני ישראל ביציאת מצרים

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

אז מהי המשמעות המעשית של היותנו שולטים על הזמן, מנהלים אותו נכון ומעניקים לו תוכן ואיכות בתעדוף נכון ?

פרשתנו מציגה לנו את המצווה הראשונה- מצוות קידוש החודש, בה נצטוו בני ישראל, בתהליך יציאתם ממצרים : " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" ( יב', ב').

מדוע המצווה הראשונה מבין תרי"ג מצוות שניתנה לבני ישראל, היא דווקא מצוות קידוש החודש? מהי המשמעות של מצוות קידוש החודש ?

על מנת לדון בשאלות אלו, עלינו להכיר יותר לעומק, את מאפייניו של עם ישראל ,טרם יציאתו ממצרים. דומה שהתסמונת ממנה סובלים בני ישראל במצרים, היא התמכרות לעבדות, שגורמת לאדם לאבד את כבודו וחירותו. העבדות גורמת לחיי הפקר , לאיבוד שליטה על החיים, להעדר גבולות, לשלילת החופש והעצמאות, לשלילת הזהות והאחריות העצמית על החיים ועל הזמן.

מהו הDNA של ההתמכרות לעבדות מצרים ?: בספר במדבר בפרשת בהעלותך ( יא', ה'), מתלונן העם : " זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם". מסביר הספרי ( פיסקא פז', יא', ה'): " מאי חינם? - חינם מן המצוות". מוסיפה על כך פרופ' נחמה ליבוביץ : " עיניהם יוצאות אל אותו חופש מדרישות לתרבות ומתביעות לריסון עצמי, שבו היו חיים העבדים במצרים. " עבדא- בהפקירא ניחא ליה"( לעבד נח לחיות בחיי הפקר) ( גיטין, יג', ע"א). ככל שיהיה העבד נתון לשלטון חושיו, כן, יוטב לאדון, ישתכר העבד, יכה בחבריו, יעסוק בזנות, יתהולל, יוציא את מרצו שעוד נשאר לו משיעבודו, ולא יחשוב על כבוד האדם הנברא בצלם המתחלל יום יום בידי נוגשיו ומעניו. אין האדון מלמדו מוסר ודעת, וכבהמת עבודה לו העבד, והעבד- טוב לו בכך".

חשוב להידרש בהקשר לכך, שהדו"ח האחרון שפירסם ארגון:Global slavery index בשנת 2016 ,מציין שבעולם ישנם כ 46 מיליון בני אדם עבדים, בסוגי עבדות שונים.

תמונת מצבו של עם ישראל השרוי בעבדות במצרים, היא כמו אותו נרקומן, מכור לסמים קשים, שגורמים לו לאבד צלם אנוש.

אשר על כן, האתגר הגדול של משה ואהרון, ביציאת בני ישראל ממצרים, לא הייתה רק כמהלך טכני, של יציאה מהמקום הנמוך ביותר בעולם, אלא האתגר הגדול היה , בהוצאת מצרים וכל מה שהיא מסמלת, מבני ישראל.

איך מוציאים את ההתמכרות שקורים לה עבדות מצרים, מקרב בני ישראל ?.

האתגר החינוכי הפסיכולוגי של משה ואהרון, היה, ליילד מחדש את עם העבדים, לקראת קבלת זהותו החדשה- כעם עצמאי, בן חורין, שאחראי על גורלו.

אז כיצד עושים זאת?

על ידי כך שמעניקים לעם , את האחריות לזמן. כיון שעד כה ,הוא היה נטול כל אחריות על הזמן. הוא איבד את תעודת הזהות שלו והיה שרוי בהתנתקות מתמדת מהזמן.

לכן, הבחירה האלוקית שמסרה למשה ולאהרון להעבירה לעם ישראל, הייתה במצוות קידוש החודש . זאת המצווה הראשונה , שאיתה מתחילים את תהליך השינוי מעבדות לחירות.

למה הדבר דומה? למסלול המכשולים הארוך בטירונות בצבא, שהמשוכה הראשונה , מבין משוכות רבות, הוא הקיר. אם אתה צולח את הקיר ומצליח לעבור אותו, הרי אתה בדרך הנכונה לצלוח גם את המכשולים הבאים. הוכחת לעצמך שאתה מסוגל ללא עזרה ובעצמך, גם לצליחת המכשולים הבאים.

אז מה המיוחד במצוות החודש, שבכוחה לעשות את הסטארט אפ ולחולל את השינוי, בתהליך ההתנקות מתסמונת ההתמכרות לעבדות מצרים?

דומה שהקב"ה מעניק לעם ישראל במצוות החודש, סוג של שעון. המסר במתן השעון ,הוא במתן האחריות והשליטה העצמית לעם ישראל על הזמן. אני זוכר בילדותי, שהיו מעניקים שעון יד לילד בר מצווה, ביטוי למעבר מילדות לבגרות ולקבלת האחריות לעול תורה ומצוות.

האב אומר בבר מצווה: "ברוך שפטרנו מעונשו של זה". האחריות על עול תורה ומצוות עוברת מהאב, לבנו בר המצווה. בדיוק, כפי שהקב"ה העביר את האחריות על הזמן לעם ישראל- " מקדש ישראל והזמנים". עד כה היית עבד שהתנתק מהאחריות על הזמן. לכן, נעניק לך שעון בדמות מצוות קידוש החודש.

אנו יכולים לזהות ,שלושה טיפוסים של זמן : הראשון – הוא זמן עבדות. שבה קיים שעון של זמן, אבל הזמן נתון לאדון הנוגש והמעביד בלבד. אין כל נגישות או בעלות כלשהי של העבד על הזמן. הוא נתון למרותו המלאה של המסטר. השני- הוא זמן חופשי. שבו אמנם הזמן בידיו של האדם שיצא לחופשי, אבל אין כל ארגון איכותי ומשמעותי של הזמן. הזמן מתנהל לו בבזבזנות, ללא תכלית, יעוד ומשמעות. לכן, כאשר אסיר אמור להשתחרר מהכלא לאחר ריצוי מאסר ארוך, יש להכינו בתכנית שיקום, פסיכוסוציאלית, שתוציא ממנו את הכלא שבתוכו. לצערנו, אנו מכירים לא מעט אסירים שהשתחררו מהכלא וחוזרים למקום הפשע, הם אותם העבריינים הרצדביסטים. השלישי- הוא זמן חירות. שבו הזמן מקבל משמעות ומילוי של איכות. כפי שאנו אומרים אומרים בסדר הקידוש של פסח, "ותתן לנו ד' אלוקינו באהבה, מועדים לשמחה חגים וזמנים לששון, את יום חג המצות הזה, זמן חירותינו מקרא קודש זכר ליציאת מצרים". הזמן השלישי, הוא האתגר הנעלה המקופל במצוות קידוש החודש. הוא קו פרשת המים, מזמן העבדות והזמן החופשי, אל זמן החירות.

לכן אנו אומרים:" מעבדות לחירות" ולא אומרים:" מעבדות לחופש".

הפרקטיקה של האחריות על זמן החירות, באה לראשונה בספר שמות בפרשתנו ולא נמצא זאת בפרשות הקודמות :" בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית אָבֹת וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַדאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה; וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת יִשְׂרָאֵל בֵּין הָעַרְבָּיִם..... שִׁבְעַת יָמִים, מַצּוֹת תֹּאכֵלוּ אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר מִבָּתֵּיכֶם מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד יוֹם הַשְּׁבִעִי. וּבַיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא קֹדֶשׁ, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם: כָּל מְלָאכָה, לֹא יֵעָשֶׂה בָהֶם ..... בָּרִאשֹׁן בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בָּעֶרֶב, תֹּאכְלוּ, מַצֹּת: עַד יוֹם הָאֶחָד וְעֶשְׂרִים, לַחֹדֶשׁ בָּעָרֶב. " (יב', ג'-טו' ). אנו רואים מתווה מפורט של לוח זמנים ברור שצמוד לתופעות ולהנחיות פרקטיות, שיש בהן עיסוק עם משמעות ויעוד.

אנו מכירים בתפיסה שהזמן הנו תכונה אובייקטיבית, אולם אין לו משמעות בלעדי התופעות. תפיסה זאת מיוצגת אצל, הרמב"ם ,הרלב"ג. וגם אצל אפלטון ואריסטו.

דומה שמצוות קידוש החודש מתחברת לתפיסת הזמן הזאת,שמתקשרת לפסיכולוג וחוקר הזיכרון אנדל טולווינג,( אוניברסיטת טורונטו) שחילק את הזיכרון לשתי קטגוריות: הזיכרון הסמנטישמכיל מידע כללי על העולם וברובו לא מקושר למאורע ספציפי והזיכרון האפיזודי שמצלם ומקליט אירועים כפי שחווינו אותם בנקודה מסוימת בזמן ובמרחב. מצוות קידוש החודש, מנחילה את משמעותה לדורות הבאים ומצווה גם על קהילת הזיכרון של עם ישראל – לזכור ולא לשכוח את אירוע היציאה ממצרים והמעבר מעבדות לחירות. אנו עושים זאת בליל הסדר בפסח, שגורם לנו להתחבר לזיכרון האפיזודי:" בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים"( משנה, פסחים, י').

את היכולת לשלוט בזמן ולקדשו, העניק לנו הקב"ה במצוות החודש כמחווה מיוחדת. כפי שראינו במדרש בילקוט שמעוני, פרשת בא, רמז , קצ : " אמר ר' יהושע בן לוי, משל למלך שהיה לואורלוגין והיה מביט בו ויודע איזו שעה ביום. כיון שעמד בנו על פרקו, מסר לו אורלוגין שלו. כך אמר הקב"ה, עד עכשיו חשבונן של חודשים ושל שנים היו בידי. מכאן ואילך הרי הן מסורין בידכם, שנאמר: "החודש הזה לכם". הקב"ה לפי המדרש הזה ,מסר את היקר לו ביותר, את כלי אומנותו, לעם ישראל. את היכולת לשלוט על הזמן ולא שהזמן ישלוט בהם. הד לכך גם נמצא אצל הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצווייג ( 1886 – 1929) בספרו "כוכב הגאולה":" ישראל הוא עם הנצח, חיי עולם נטע בתוכנו, אין לזמן שליטה על ישראל, היוצר לו קטגוריה של זמן משלו. בשלשלת הדורות מתגשמת נצחיותו".

אז מהי המשמעות המעשית של היותנו שולטים על הזמן, מנהלים אותו נכון ומעניקים לו תוכן ואיכות בתעדוף נכון?

הבה נלמד זאת מניסוי הלמידה שערך מרצה זקן בבית ספר למינהל בארה"ב, שהוזמן לשאת הרצאה בנושא : "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של חמישה עשר מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. העביר האיש את מבטו באיטיות על פני הנוכחים, ולאחר מכן אמר: "אנו עומדים לערוך ניסוי". הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, והניחו לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן". המתין מספר שניות ושאל :"האומנם?" שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שירדו לתחתית המיכל ומילאו אותו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא? "אחד ממאזיניו השיב: "נראה שלא ". "נכון!" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא? "הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: "לא!""נכון!" השיב להם המרצה הזקן, וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה? "השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת, תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות". "לא", השיב המרצה הזקן."האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה. הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?" כאשר תזהו מהן האבנים הגדולות בחייכם, הכניסו אותן ראשונות למיכל חייכם.

במוצאי השבת של פרשתנו נצא לברכת הלבנה ונברך :" חֹק וּזְמַן נָתַן לָהֶם שֶׁלֹּא יְשַׁנּוּ אֶת תַּפְקִידָם. שָׂשִׂים וּשְׂמֵחִים לַעֲשׂוֹת רְצוֹן קוֹנָם. פּוֹעֵל אֱמֶת שֶׁפְּעֻלָּתוֹ אֱמֶת. וְלַלְּבָנָה אָמַר שֶׁתִּתְחַדֵּשׁ, עֲטֶרֶת תִּפְאֶרֶת לַעֲמוּסֵי בָטֶן, שֶׁהֵם עֲתִידִים לְהִתְחַדֵּשׁ כְּמוֹתָהּ וּלְפָאֵר לְיוֹצְרָם עַל שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ד' מְחַדֵּשׁ חֳדָשִׁים”.

הבה נדע להתחבר למשמעות העמוקה של האחריות לזמן, כפי שהיא משתקפת במצווה הראשונה של קידוש החודש, שניתנה לעם ישראל בצאתו ממצרים ,באירוע המכונן של היציאה מעבדות לחירות.

שבת שלום וחודש מבורך

זאב ווה

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

מֶרִי בְּמִצְרַיִם, הָיָה אוֹ לֹא הָיָה ?/ דוד אשל

עֶשֶׂר הַמַּכּוֹת עַל מִצְרַיִם מִסְתַּיְּמוֹת בְּ"בֹּא"

אַךְ מָה קָרָה לְעַם יִשְׂרָאֵל, מָה קָרָה לְלִבּוֹ ?

הַאִם הָיָה עַם עֲבָדִים כָּנוּעַ

הַשָּׁבוּר בְּרוּחוֹ, מִבְּלִי יְכֹלֶת לָנוּעַ ?

הַאִם שָׁאַף הָעָם לְחֵרוּתוֹ

וְקִדֵּם אֶת בִּיאָתוֹ ?

בְּכָל תְּקוּפַת הַנַּצְלָנוּת

הַאִם הָיְתָה חַתְרָנוּת ?

הַאִם בִּשְׁנוֹת הָעַבְדוּת

הִתְגַּלְּתָה הִתְנַגְּדוּת אוֹ הִתְמָרְדוּת ?

שְׁלֹשֶׁת אֲבוֹת הָאֻמָּה

לִמְּדוּנוּ לְהִלָּחֵם עַד חָרְמָה,

גַּם יְדֵי יוֹסֵף וְאֶחָיו לֹא הָיוּ בְּטֵלוֹת

וּמֶשֶׁךְ חַיֵּיהֶם רְצוּפִים בְּתַחְבּוּלוֹת,

הַאִם בַּגָּלוּת נָפְלָה עַל הָעָם תַּרְדֵּמָה

עַד כְּדֵי וִתּוּר עַל הַשְּׁאִיפָה לַגְּאֻלָּה הַשְׁלֵמָה ?

הַאִם כָּרַע הָעָם שֶׁחוֹחַ

כִּי גּוּפוֹ עָיַף וְתַשׁ מִכּוֹחַ ?

קַיָּמִים גִּלּוּיִים וְסִימָנִים לְעִמּוּת

אֲבָל לֹא לְגַל גָּדוֹל, שֶׁל הִתְקוֹמְמוּת.

הָעָם הָיָה זָקוּק רַק לְגַחֶלֶת, רַק לְנִיצוֹץ

וְאָז, "כַּאֲשֶׁר יַעֲנוּ אוֹתוֹ כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ"

וְאוֹתוֹ הַנִּיצוֹץ אִם נָכוֹן פּוֹעֵל

אָז, "וַיָּקֻצוּ מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל".

הַמְּיַלְּדוֹת שִׁפְרָה וְפּוּעָה מָרְדוּ בַּמַּלְכוּת

תּוֹךְ כְּדֵי סִכּוּן חַיֵּיהֶן וְחָשַׁשׁ לְהִסְתַּבְּכוּת,

הַאִם רַק שְׁתֵּיהֶן הֵאִירוּ שַׁלְהֶבֶת

אוֹ שֶׁהָיוּ מוֹרְדִים נוֹסָפִים בְּאוֹתָהּ הָרַכֶּבֶת ?

כַּנִּרְאֶה שֶׁהָיוּ נוֹסָפִים לְהַצָּלַת הָאָדָם

כְּגוֹן אַנְשֵׁי מוֹדִיעִין שֶׁסִּיְּעוּ בְּיָדָן.

מֹשֶׁה חִסֵּל מִצְרִי שֶׁהִכָּה עִבְרִי

הַמִּצְרִי הָיָה כַּנִּרְאֶה שׁוֹטֵר אַכְזָרִי,

מִצְרִי שֶׁרָאָה עִבְרִי שֶׁדְּבַר מָה זוֹמֵם

עֶבֶד, שֶׁאוּלַי נִסָּה לִבְרֹחַ אוֹ לְהִתְקוֹמֵם,

וּלְמָחֳרָת, שְׁנֵי עִבְרִים נִצִּים פָּנִים אֶל פָּנִים

אוּלַי "קָאפּוֹ" נֶגֶד עֶבֶד שֶׁשַּׁיָּךְ לַמַּרְדָנִים.

יֵשׁ לְהָנִיחַ, אָמְנָם אֵין לָנוּ בִּמְפֹרָשׁ עֵדוּת

שֶׁגַּם אַהֲרֹן וּמִרְיָם מָרְדוּ בָּעַבְדוּת.

יִתָּכֵן וְהָיוּ הִתְנַגְּדֻיּוֹת שֶׁכָּשְׁלוּ

וְלָכֵן עַל הַכְּתָב לֹא הָעֳלוּ.

"ה' יִלָּחַם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן" סִימַן שְׁאֵלָה?

צָרִיךְ גַּם אֶת הִשְׁתַּתְּפוּתְכֶם בַּהֲבָאַת הַגְּאֻלָּה,

וּמִיָּד..."מָה תִּצְעַק "? אָמַר ה' לְמֹשֶׁה

קָדִימָה סְעוּ ! עָשׂוּ מַעֲשֶׂה !!!

הַאִם הָיָה מֶרֶד עֲבָדִים בְּמִצְרַיִם
אוֹ רַק, מְרִידוֹת קְטַנּוֹת בַּשּׁוּלַיִם ?
אוּלַי, אֵצֶל חוֹקְרִי וּפַרְשָׁנִי "הַמִּקְרָא"
מְצוּיָה תְּשׁוּבָה יוֹתֵר בְּהִירָה ???


שבת שלום על כל בית ישראל

בלהה ודוד אשל

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********