אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.................................................................................................
מתוך הספר "מועדים לשיחה" "קריאות חדשות בחגי ישראל" בהוצאת קורן מגיד. מתוך - "סוכות" -(עמודים 94-98)
"קהלת-הספר המוזר ביותר בתנ''ך" הרב לורד יונתן זקס זצ"ל
בהסבר נפלא על ספר קהלת,
בתרגומו המופלא של צור ארליך.
באדיבות הוצאת קורן מגיד- מומלץ מאד להיות על השולחן בכל חג.
.......................................................................................................
כותב הרב יונתן זקס בפרק "סוכות זמן שמחתנו":
ואחרי כל זה – מסענו הממשי אל משמעותו של סוכות מתחיל דווקא בספר שלא רק שהוא המוזר ביותר בתנ"ך, הוא גם ספר שלא היינו מצפים בשום אופן שייכלל בַּקָּנוֹן של כתבי קודש כלשהם: מגילת קהלת.
קהלת הוא ספר משונה ומבלבל שעורר ויכוחים רבים. הוא היה מן האחרונים שנתקדשו, אף כי שנים רבות לפני חתימת התנ"ך היה מוכר מאוד ורבים למדוהו. הוא נכלל בתרגום השבעים, תרגומו הראשון של התנ"ך ליוונית. הוא היה מוכר למחבר ספר משלי בן סירא, בן שלהי המאה השנייה לפני הספירה. קטעים ממנו נמצאו בין מגילות ים המלח. אף על פי כן, היו מן החכמים שראו בו ספר בעייתי. דעת מיעוט בקרבם גרסה שאין לכלול אותו בתנ"ך. לדעתם, המגילה מגלמת רק את חוכמתו האנושית של שלמה, והיא לא נכתבה ברוח הקודש כנדרש מכל ספר שנתקדש ונכלל במקרא. דרשה תלמודית מגוללת כמה מהבעיות שחכמים מצאו בספר.
שלמה. אן חכמתך אן סוכלתנותך? לא דייך שדבריך סותרין דברי דוד אביך, אלא שדבריך סותרין זה את זה. דוד אביך אמר, "לא הַמַּתִים יְהַלְלוּ יָהּ" (תהלים קטו, יז), ואת אמרת, "וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמַּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ" (קהלת ד, ב), וחזרת ואמרת, "כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת" (שם ט, ד).(שבת ל ע"א.)
האם טוב להיות חי מלהיות מת? קהלת עונה במקום אחד בחיוב, במקום אחר בשלילה. חכמים אחרים הצביעו על סתירות נוספות. אבן עזרא מנה תשע, והוסיף שהמעיין ימצא עוד. קהלת משבח את השמחה (ח, טו) ומגנה אותה (ב, ב). הוא מוקיר את החוכמה (ב, יג) ומזלזל בה (ו, ח). הוא אומר שיהיה טוב ליראי הא-לוהים (ח, יב),
ומיד אחר כך אומר שיש צדיקים המקבלים את גמולם של הרשעים ורשעים המקבלים את הגמול היאה לצדיקים (ח, יד). סתירות פנימיות כגון אלו גרמו לכמה מן החכמים לא רק להתנגד להכללת המגילה בתנ"ך, אלא אפילו לאסור על הלימוד בה.(שם ע"ב)
נטייתו של קהלת לומר דבר והיפוכו מקשה על הבנת הספר, אך דבר זה לבדו אין בו כדי להצדיק את הדרתו מכתבי הקודש. חז"ל היו מומחים מופלגים ביישוב סתירות גלויות, שרבות כמותן בספרי התנ"ך. קהלת משתמש בסתירה באופן שסוקרטס השתמש בה בשאלות: לגרום לשומעים לחשוב מחוץ לקופסה ולהבין את המורכבות והרב-צדדיות של החיים. הוא הבין את מה שעתיד היה לבטא במימרה ידועה הפיזיקאי נילס בוהר: שההפך מאמת שטחית הוא שקר, אבל ההפך מאמת עמוקה הוא לפעמים אמת עמוקה אחרת. השימוש בסתירות נפוץ בספרות החוכמה. דוגמה נאה לכך היא צמר פסוקים רצופים בספר מִשְׁלֵי: "אַל תַּעַן כְּסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן תִּשְׁוֶה לוֹ גַם אַתָּה. עֲנֵה כְסִיל כְּאִוַּלְתּוֹ פֶּן יִהְיֶה חָכָם בְּעֵינָיו" (משלי כו, ד-ה). לא הסתירות הפנימיות גרמו לכמה מחכמינו להתנגד להכללת מגילת קהלת בתנ"ך - אלא עניין שהשלכותיו מרחיקות לכת הרבה יותר.
עניין זה הוא ההשקפות שבפי קהלת, שרבות מהן נראות כגובלות בכפירה. (ראו ויקרא רבה כח, א; קהלת רבה א,ד,וא,ט, מדרש משלי כה,א.)
"מִקְרֶה אֶחָד", אומר קהלת, "לצדִיק וְלְרָשָׁע, לְטוֹב וְלַטְהוֹר וְלַטָּמֵא,וְלַזֹּבֵחַ ולאשר אֵינֶנּוּ זבח" (ט, ב). אין מתאם בין התנהגותו של אדם לתגמול שהוא מקבל, "כִּי לֹא לַקַּלִּים הַמֵּרוֹץ וְלֹא לַגִּבּוֹרִים הַמִּלְחָמָה וְגַם לֹא לְחֲכָמִים לֶחֶם וְגַם לֹא לַנְּבֹנִים עֹשֶׁר וְגַם לֹא לַיֹּדְעִים חֵן, כִּי עֵת וָפֶגַע יִקְרֶה אֶת כֻּלָּם" (שם, יא). קהלת רואה את "דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים - וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם; וּמִיד עֲשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם" (ד, א). דומה שאין דין ואין דיין.
"כִּי מִקְרֶה בְנֵי הָאָדָם וּמִקְרֶה הַבְּהֵמָה וּמִקְרֶה אֶחָד לָהֶם, כמות זה כן מות זה וְרוּחַ אֶחָד לַכּל - ועל כן וּמוֹתַר הָאָדָם מִן הַבְּהֵמָה אָיִן כִּי הַכֹּל הָבֶל (ג, יט). לאן נעלמה תפיסת האדם כמיוחד במינו, עשוי בצלם אלוהים? "אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה" וגם "אַל תִּרְשַׁע הַרְבֵּה", אומר קהלת (ז, טז-יז). אז מה כן ראוי להיות? צדיק מעט ורשע מעט? "וְהַלֵּךְ בְּדַרְכֵי לִבְּךָ וּבְמַרְאֵה עֵינֶיךָ", הוא מציע לבחור הצעיר (יא, ט); ומה באשר לפרשה השלישית בקריאת שמע מזהירה אותנו "וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם" " (כמדבר טו, לט)?
אין במגילת קהלת שום סימן לכך שהיא מדברת על עם ישראל דווקא החוקרים עמדו מזמן על הדמיון בינה לבין יצירות אחרות מספרות החוכמה של המזרח הקדום – המצרית, המסופוטמית ואפילו הכנענית. ביוון של המאה השלישית לפני הספירה, מגילה כזו לא הייתה יוצאת דופן: לא פעם היא מזכירה מאוד טקסט סטואי או אפיקורי. א-לוהים נזכר בה פעמים רבות, אך לעולם אין היא משתמשת בשם ה', המבטא את ההיבט האלוהי המיוחד ליחסו לעם ישראל. קהלת מדבר רק על א-לוהים, אלוהי הבריאה, הטבע והאנושות כמכלול.
הבולט במאפייני המגילה הגורמים לה להיראות רחוקה כל כך מן האמונה הוא השימוש החוזר במילה "הבל". היא מופיעה לאורך הספר לא פחות מ־38 פעמים, רוב מוחלט של היקרויותיה במקרא כולו. בדרך כלל הובנה המילה כמציינת חוסר שחר, ריקנות, חוסר חשיבות ומשמעות, "אבסורד" במובנה האקזיסטנציאליסטי של המילה. משום כך המגילה כה מאתגרת. הדת בכלל והיהדות בפרט הן ניסיון למצוא משמעות ביקום ובחיי האדם. האמונה היא הניסיון לשמוע את המוזיקה שמתחת לרעש, לזהות את השביל שבסבך, לגלות את יעדו של המסע הגדול שחיינו הם חלק ממנו. היהדות היא הניסיון הנועד לתת מענה למה שהפסיכולוג ויקטור פראנקל כינה "חיפושו של האדם אחר משמעות". ראיית החיים כהבל, כחסרי משמעות, היא לכאורה פרידה רדיקלית מהמסורת היהודית.
על כן, עם כל פניותיה אל הא-לוהים ולמרות סיומה המטיף לדבקות בו, מגילת קהלת נקראת, בקריאה ראשונה, כספר חתרני. אם אין בהיסטוריה שום צדק, אם כל דאלים גבר, אם אין לעשוקים תקווה, אם החכם המציל את העיר נשכח מלב ומקום המשפט שם הרשע, על מה ולמה באנו לעולם הזה? אנחנו נולדים, סובלים ומתים. זאת כמדומה הפילוסופיה של קהלת. האדם, "אציל בַּתבונה" ו"אינסופי בכישרונות" ככל שיהיה, הוא לא יותר מ"אבק מזוקק״. (ויליאם שייקספיר, המלט, עברית: דורי פרנס, אתר "שייקספיר ושות'", מערכה שנייה, תמונה שנייה.)
אבל זה הַמְלֶט, זאת אינה יהדות! ואפילו אפשר למצוא צידוקים להכללת המגילה הזו בתנ"ך – מדוע, מכל הספרים והמגילות, דווקא היא נבחרה להיקרא בסוכות, "זמן שמחתנו"? הרי בכל התנ"ך כולו קשה למצוא ספר קודר ומדכא ממנו.
קהלת הוא חידה שיש לפותרה, תעלומה שעלינו לפענח. אם נעשה כך, נגלה לא רק שבפנימיותה מגילה זו היא הצהרת אמונה מן העמוקות בספרות העולם, אלא גם שהיא המפתח להבנת חג הסוכות עצמו.
א. מי היה קהלת?
לשמחתנו, מגילת קהלת מספקת לנו את הרמז לחילוץ משמעותה כבר במילה השנייה בה, שהיא גם שמה, שהיא גם שם מחברה: קהלת. מי היה קהלת? יש רק אפשרות אחת: קהלת היה שלמה. הפסוק הראשון מכריז על כך: "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם". בנו היחיד של דוד שכיהן במלוכה היה שלמה. המשך המגילה מאשש זיהוי זה. שלמה היה מלך ישראל היחיד שקורות חייו הולמים את המתואר בפרק ב - אדם שצבר נחלות רבות, בנה ארמונות, נטע כרמים ופרדסים וגינות, החזיק בהמוני עבדים ומשרתים, אגר כסף וזהב, והיו לו שלל נשים ופילגשים.
אמירתו של קהלת כי הוא הוסיף חוכמה מכל אשר היה לפניו (א, טז) מקבילה למסופר על שלמה בספר מלכים: "וַיִּתֵּן אֱלֹהִים חָכְמָה לִשְׁלמה וּתְבוּנָה הרבה מאד וְרֹחַב לֵב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם" (מלכים א' ה, ט). הקביעה בסוף המגילה כי קהלת "עוד לְמַד דַעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (קהלת יב, ט) מתאימה אף היא למסופר בספר מלכיס כי שלמה דיבר "שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים מָשָׁל וַיְהִי שִׁירוֹ חֲמִשָּׁה וָאָלֶף", וכי שמע חוכמתו יצא בעולם - "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ" אותה (מלכים א' ה, יב-יד).
אם קהלת הוא שלמה, מדוע לא נקרא בשמו? זהו הסימן הראשון במגילה לכך שהיא אינה מסכת שיש לקרוא אלא צופן שיש לפענח. שאלתנו כאן אינה היסטורית – מי באמת כתב את מגילת קהלת; כי יהיה הכותב אשר יהיה, אין צל של ספק שמגילה זו נועדה להיקרא כהרהוריו של האיש שנודע כחכם במלכי ישראל. וכיוון שכך, מתבקש היה ששמו של שלמה יוזכר. כך הוא בשני הספרים האחרים שהמסורת מייחסת לו, שיר השירים ומשלי. בקהלת השם שלמה אינו נזכר כלל. יתרה מכך, המילה "קהלת" ייחודית למגילה זו ואינה מופיעה עוד במקרא. זהו רמז עבה כְּפיל לכך שקהלת הוא יותר משמו של המחבר; שמילה זו היא קצה חוט לפשר המגילה.
המילה "קהלת" באה מהשורש קה"ל, שעניינו התאספות של אנשים. רבים פירשוה ותרגמוה, משום כך, כמציינת מטיף, מורה או מְכַנֵּס אספה. אך נראה כי יותר ממה שהמילה הזו מציינת, חשובות האסוציאציות שהיא מעוררת; שכן ברגע שנרים את המבט אל המשפחה המורחבת של המילים משורש קה"ל, ניחשף לתמונה מרתקת.
תחילה תעלה בדעתנו מצוות "הַקְהֵל" המצווה המוטלת על המלך לאסוף את העם אחת לשבע שנים, בחג הסוכות שבמוצאי שנת השמיטה:
מִקֵּץ שֶׁבַע שָׁנִים, בְּמֹעֵד שְׁנַת הַשְּׁמִטָּה, בְּחַג הַסֻּכּוֹת, בְּבוֹא כָל יִשְׂרָאֵל לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחָר תִּקְרָא אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל בְּאָזְנֵיהֶם. הַקְהֵל אֶת הָעָם - הָאַנְשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ - לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ וְיָרְאוּ אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת. וּבְנֵיהֶם אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ יִשְׁמְעוּ וְלָמְדוּ לְיִרְאָה אֶת ה' אֱ-לֹהֵיכֶם כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ (דברים לא, י-יג).
הרי לנו אפוא קשר ישיר בין סוכות, מלך, אספה, לימוד בציבור, והפועל "הַקְהֵל" בן משפחתו של השם "קהלת". קשר זה לא נעלם מעיניהם של חז"ל, והם הסבירו כי שלמה כונה קהלת בשל מצווה זו שקיים כמלך, ואף הציעו שמגילת קהלת מתעדת את אשר לימד שלמה במעמדי הקהל שניהל.(קהלת רבה א, ב). שמץ מזה אכן נרמז בחתימת המגילה: וְיֹתֵר שֶׁהָיָה קֹהֶלֶת חָכָם עוֹד לִמַּד דַּעַת אֶת הָעָם וְאִזֵּן וְחִקֵּר תִּקֵּן מְשָׁלִים הַרְבֵּה" (יב, ט). המקרא איננו מספר על שלמה שלימד את העם - ולכן הגיוני להניח שהוא עשה זאת במועדים שבהם הוא היה מצווה על כך, הלוא הן אותן התכנסויות שבע-שנתיות בסוכות.
יש קשר נוסף בין שלמה המלך לחג הסוכות, שכבר הזכרנוהו בתחילת פרק זה: חנוכת המקדש, שהתקיימה בשבוע של סוכות ובשבוע שלפניו. המעיין בפרק ח בספר מלכים א', המתאר את המאורע, יגלה שהשורש קה"ל מככב בו. הוא מופיע בפרק שבע פעמים, כדרכן של מילים מנחות במקרא. כך, למשל, מתחיל הפרק: "אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מעִיר דָוִד הִיא צִיוֹן. וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בְּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי" (מלכים א' ח' א-ב). הינה לנו שוב בכפיפה אחת הקהלה של ישראל, שלמה המלך וחג הסוכות.
יש קשר שלישי ישיר פחות אך הרה השלכות למקדש קדם כידוע המשכן שבני ישראל בנו במדבר סיני. בנייתו החלה לאחר שמשה ירד מהר סיני ובידו הלוחות השניים, אלה שעשה במקום הלוחות ששבר לנוכח חטא העגל. גם כאן ההקהלה היא מילת מפתח. סיפור העגל מתחיל במילים "וַיַּרְא הָעָם כִּי בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן הָהָר וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל אַהֲרֹן וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה לָנוּ אֱ-לֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ..." (שמות לב, א). משהבטיח משה את כפרת ה׳ לעם על החטא, הורה לעם לבנות את המשכן - והסיפור על כך נפתח בפסוק "וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם לה, א). לבניית העגל העם נקהל - ולבניית המשכן משה הקהיל אותו.
זמן שמחתנן
הקהלת העם בידי משה לבניית המשכן הייתה תיקון להתקהלותו של העם על אהרן בחטא העגל. על פי המסורת, משה ירד מן ההר ובידו הלוחות השניים – אות כי ה' מחל לבני ישראל וכי הברית בינו לבינם שרירה וקיימת – בי' בתשרי, ועל כן נבחר יום זה להיות יום סליחה וכפרה לדורות. בניית המשכן החלה למחרת היום (ראו רש"י לשמות לה,א)- ועד היום נהוג להתחיל בבניית הסוכה במוצאי יום כיפור.
אם כן, ישנה סדרה שלמה של זיקות בין השורש קה"ל, שורש השם קהלת, לבין המלך, מצוות הקהל, המשכן, המקדש וחג הסוכות. הנביא עמוס אף קורא למקדש "סֻכַּת דָּוִיד" (עמוס ט, יא). הדהודים ואזכורים אלה חזקים מכדי שאפשר יהיה להתעלם מהם. המפתח להבנת קהלת הוא סוכות, והמפתח להבנת סוכות הוא קהלת. והשורש קה"ל אינו החוליה המקשרת היחידה ביניהם.
תם ולא נשלם ! את ההמשך עם ההסברים המענינים תמצאו בספר.
החברה לחקר המקרא מאחלת לכל עם ישראל חג אחדות שמח, כי באחדותנו כוחנו.
ישראל קריסטל.
