"קהלת"- מקור לאופטימיות, לתקווה ולהעצמה

פרו' אביעד הכהן - נשיא מכללת שערי משפט, הוד השרון

מורה הדרך קהלת ותובנותיו החכמות והפרקטיות, ראויות להטעין את מצברנו

שבת חוה"מ סוכות – "קהלת"- מקור לאופטימיות, לתקווה ולהעצמה

זאב ( ווה) פרידמן

לפי המסורת, שלמה המלך החכם באדם, כתב 3 ספרים בפרקי חייו השונים. בגיל צעיר הוא כתב את שיר השירים, בגיל הביניים והמבוגר את משלי ובגיל הזקנה את קהלת. כנראה שקיימת זיקה בין הגיל, לבין עולם התוכן של כל אחד מהספרים.

ספר "קהלת" שאותו נקרא בשבת חוה"מ סוכות, נראה במבט ראשון כספר פסימי, דכאוני ומייאש. אך ככל שנעמיק בו, נמצא בו מורה דרך של אופטימיות, תקווה, העצמה, עידוד ומשמעות לחיים- "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" ( קהלת, א', א' ).

לא בכדי אנו קוראים את ספר "קהלת"- ספר התובנות לחיים, בשבת חוה"מ סוכות, לאחר שכבר שהינו מספר ימים במרחב של ארעיות בסוכה , אל מול הבית הקבוע שלנו. שלמה המלך בערוב ימיו כותב את ספר קהלת, מעין סיכום אישי שלו על החיים ומנחיל לנו מורשה לחיים.

קהלת מחבר אותנו לתפיסה התיאולוגית, כפי שמוצגת בפרקי אבות, ד', טז' : " רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין". קהלת כאומר לנו :" הכול כבר ראיתי בחיים, עכשיו הגיע זמני להיפרד מהחיים הארעיים ולהנחיל לכם , ארגז כלים כיצד לנהוג וכיצד להתנהג ,בחיים הארעיים בעולם הזה, שהם הפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין- לחיי העולם הבא. הסוכה היא מרחב ארעי וזמני, סוג של פרוזדור, להתבוננות וחשבון נפש, כיצד להשתפר ולהתנהג בבית הקבע ,סוג של טרקלין, בחיי היום יום " .

המודל הדיאלקטי של קהלת, לאורך כל הספר, מלמדנו את החשיבות של דרך ההסתכלות על ואל החיים. כיצד יש להפעיל כראוי את האיזונים והבלמים. כיצד להטמיע את החשיבות , של פרופורציות ומידתיות בחיי היום יום.

מארגז הכלים שמנחיל לנו קהלת, בחרתי בשש תובנות מיני רבות , שקהלת מעניק לנו כצידה לדרך החיים.

א. מהי חשיבותו של הזמן ?

קהלת מלמדנו את חשיבות הזמן בזיקה להחלטות לפעולות שונות שלנו בחיים : "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ... עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק, .....עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד....עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר. ... עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא.... עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". (קהלת , ג', א'-ח'). החוכמה היא לדעת, כיצד לנהוג בעיתוי המתאים והרלוונטי במציאות משתנה. הזמן ביהדות מקבל ממד של קדושה : " מקדש ישראל והזמנים" ונמסר מהקב"ה לאדם ,לאחר ששת ימי בראשית. אנו אחראים על תכני הזמן ואיכותו ובידינו לקבוע את סדרי העדיפויות בהקשר לעיתוי המתאים ולניצול הזמן. עלינו לנהל ולשלוט בזמן ולא לתת לזמן לנהל את חיינו, ככל שהדבר ניתן. אנו חיים בעידן שתוחלת החיים עולה, אבל האתגר המוצב בפנינו היא – להעניק לעצמנו איכות חיים ומשמעות בממד הזמן בתוחלת חיינו.

ב. האם המעז מנצח ?

קהלת קורא תיגר כנגד אותם האנשים, שלא לוקחים בכלל סיכונים ואינם מעזים בחיים: ״שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר" (קהלת, יא', ד'). אותם אנשים קטני אמונה, שהם האנטי תיזה לשיר ״מי שמאמין לא מפחד״. גם כאן מלמדנו קהלת את התובנה של המידתיות הראויה, בלקיחת סיכון מחושב הנתון לאדם, בלקיחת אחריות לגורלנו, אך גם בהצטיידות אישית של משאבי חוסן אמוני ונפשי. תקופתו של שלמה המלך, היא תקופה חקלאית שהעיסוק בחקלאות היה מנת חלקם של הרוב. הדוגמא שלו היא "מורה נבוכים" לחקלאי , שקם בבוקר ומבעד לחלון בביתו, הוא רואה את הרוח המנשבת ואת העבים בשמיים, שאולי מעידים על בוא גשם חזק. החקלאי נתון בדילמה- לצאת לשדה או לא ? אולי זה לא היום המתאים לצאת לשדה , לזרוע או לקצור? אולי אדחה זאת ליום מתאים יותר? קהלת מורה לחקלאי, כן לצאת לשדהו, גם בנתונים הקיימים, לזרוע או לקצור. שכן, אם יהסס מפאת תמונת הרוח והעבים. יתכן, שלא יזרע או לא יקצור. כמובן, שדוגמא זאת רלוונטית גם לחיינו, בעיסוקינו השונים והמגוונים בני זמננו. מוכרת לנו האימרה: " מסכים שזה מה שצריך לעשות, אבל, לא עכשיו, זה לא הזמן המתאים.....אולי רק אחרי החגים....". דומה שקהלת מציב לנו שילוט דרכים שעליו כתוב : " המעז מנצח".

ג. מדוע יש לנהל סיכונים?

אך גם אם אנו נוטלים סיכונים מחושבים ומעזים, על מנת להגיע להישגים ולהגשים חלומותינו ושאיפותינו, הרי באותה נשימה קהלת מלמדנו את חשיבות התכנון וניהול סיכונים בחיינו, אבל באופן מידתי:" שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ. תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה: כִּי לֹא תֵדַע, מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ.... בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ: כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים" (קהלת, יא', ב'-ו'). עלינו להאמין ולסמוך על אבינו שבשמים, אבל המסר של הקב"ה אלינו הוא , שהבחירה והאחריות היא בידינו. אל לנו לפעול באופן לא אחראי בניהול חיינו. למשל, לא להשקיע את כל כספנו בסוג השקעה אחד ( זוכרים את מיידוף..). עלינו לנהל סיכונים בקבלת החלטות ובתכנון צעדינו, בשיטה המוכרת בניהול, של PPA – Potential Problems Analysis. כלומר, ניתוח בעיות פוטנציאליות צפויות, כבסיס לתכנון והחלטות מושכלות.

ד. האם נכון שאלוקים נותן לפעמים אגוזים, למי שאין לו שיניים?

אז טוב, העזנו נצחנו וגם ניהלנו סיכונים והגענו לתוצאות ותפוקות, אבל כאן קהלת מציג תובנה נוספת ,בדמות הערת אזהרה, בדיאלקטיקה- של עושר אל מול אי אושר , של כישרון האדם להגיע לחיסכון כספי, של מי שמרבה עושר נכסים וכסף, אך לוקה בתסמונת הקמצנות, כמו הביטוי במסכת סנהדרין, כט', עמ' ב' - "עכבר השוכב על דינריו".

וולט דיסני הטיב להעביר לנו התובנה של קהלת, דרך דמותו של דונאלד דאק שיש לו קרובי משפחה. אחד מהם הוא Uncle Scrooge דודו העשיר והקמצן של דונאלד Scrooge) = קמצן ( וולט דיסני מציג לנו תמונה כיצד הדוד הקמצן והעשיר נהנה מן הכסף הרב שיש לו, בכך שהוא שוחה בצורה מיוחדת עם הכסף בתוך סוג של אקווריום. קהלת מבטא זאת : ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ " (קהלת, ו', ב'). קהלת מכוון דבריו לאותם אנשים שנהנים מההון הכספי שלהם הצבור בבנק או במקומות אחרים, אבל בפועל הם חיים בסוג של עוני תרבותי. אנשים אלו לא יודעים ליהנות מכספם ונכנסים למצוקה נפשית כל אימת שעליהם להיפרד מסכום כספי. קהלת אומר לנו : "גם וגם" - אדם יכול לחיות בעושר, אבל גם לחיות באושר.

ה. מהי המשמעות האמיתית של להיות בן אדם (מענטש)?

טוב, למדנו כיצד לשלב עושר ואושר, אבל כאן קהלת מלמדנו תובנה נוספת של מידתיות: אל תהא יותר מדי צדיק ומחמיר בחומרות רבות. נהג באנושיות וברגישות כלפי אחרים: ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר ״ (קהלת, ז', טז'). יש להוסיף למשפט של קהלת : " ולא על חשבון זכויותיו של זולתך". הנה סיפור אמיתי - באחד הישובים בארץ, הקים בעל פיצרייה, סוכה "כשרה למהדרין" עם כל ההידורים, במקום של חניה שמסומנת לנכים. סוג של – "נבל ברשות התורה". הנה דוגמא להידור ודקדקנות במצוות שבין אדם למקום ודריסה ברגל גסה, את המצוות שבין אדם לחברו. בהקשר לחג הסוכות, ראוי להזכיר את הסיפור אודות ר' אריה לוין זצ"ל, ששאלו אותו מדוע הוא קונה את 4 המינים במהירות וללא הידור ודקדקנות. תשובתו הייתה, שיש בתורה שתי מצוות הידור. האחת, הידור בארבעת המינים והשנייה, בהידור של "והדרת פני זקן". ר' אריה לוין ענה שהוא מעדיף לדקדק , להחמיר ולהדר במצווה של "והדרת פני זקן".

ו. מדוע שמנו הטוב ,חשוב לנו?

קהלת בערוב ימיו מבין שהדבר החשוב ביותר בחיים וגם לאחר מותנו, זה שמנו הטוב בעיני האנשים: " טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קהלת, ז', א'). בפרקי אבות פרק ד' משנה יג' נאמר : "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן". יכול להיות כהן מעוטר בכתר כהונה, אבל מעשיו לא ראויים , דוגמאות לכך מוכרות מתקופת בית המקדש השני. יכול להיות מלך הנושא על ראשו כתר מלכות, אבל השחיתות פושה בממלכתו בהתנהגותו האישית . מוכרים לנו תוכחות של הנביאים, כמו שמואל, ירמיהו וישעיהו ואחרים, כנגד מלכים שסרחו בתפקידם. יכול להיות גאון ותלמיד חכם גדול שמחזיק בכתר תורה כנושא משרה רבנית, שסר מן הדרך . לצערנו ,גם לכך מוכרות לנו דוגמאות גם בימינו. לכן שמו הטוב של האדם, הוא החשוב ביותר. כך הוא נתפס בעיני אחרים בחייו ובמותו. רבי יוסי בן קסמא בפרקי אבות, פרק ו' משנה ט' נתן לכך דגש מיוחד בדבריו : " שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד".

לסיכום, נראה לנו שקהלת הוא מורה דרך של אופטימיות ולא פסימיות, הוא מורה דרך של העצמה, תקווה, עידוד ומשמעות לחיים. יש לנו הזדמנות לשבת בסוכה ולעשות לעצמנו מבדק אישי check up, לתובנותיו של קהלת. החוויה האישית שמאפשר לנו מרחב הישיבה הארעית בסוכה, מטמיע בנו עוד יותר את מאמרו של רבי יעקב בפרקי אבות:" הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין".

הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר – זה תלוי רק בנו, כיצד ננהל את חיינו, כיצד ניתפס בעיני עצמנו ובעיני זולתנו. "הַתְקֵן"- היא קריאה לנו, לעסוק בתיקונו של עולם.

מורה הדרך קהלת ותובנותיו החכמות והפרקטיות, ראויות להטעין את מצברנו ,לקראת חזרתנו לשגרת חיינו לאחר החגים.

שבת שלום ומועדים לשמחה.

זאב ווה

**********Paste this code as high in the of the page as possible************* ****************Additionally, paste this code immediately after the opening tag**********