פרשת שופטים –"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ "-מְשִׁילוּת קולקטיבית ומְשִׁילוּת אינדוידואלית.
ד"ר זאב (ווה ) פרידמן *
אנו ממשיכים גם בפרשתנו ללוות את משה רבנו בנאומו המכונן לדור ב'- דור הכניסה לארץ. נאום המשתרע לאורך פרשות ספר דברים. דומה שמשה מציג לנו בנאומו - סמינר לימודי לדורות שבנוי מסיליבוס, הכולל בתוכו פרקים, שבנויים כמבנה בעל קומות. הקומה הראשונה היא קומת הזיכרון הקולקטיבי שבה משה מספר אודות אירועים דרמטיים שאירעו לדור המדבר- חטא המרגלים, חטא העגל, מי מריבה וכיו'ב. הקומה השנייה, היא קומת המצוות שבין אדם לארצו ולחברו. הקומה השלישית ,היא קומת האמונה בקב"ה, בתורתו ובארצו. הקומה הרביעית, היא קומת התשתיות לקימום האומה, משילותה ומוסדותיה המדיניים, הקומה החמישית , היא קומת הפרידה ותובנותיה והקומה הששית, היא קומת הברכות לשבטי ישראל. אנו נראה שהסיליבוס על פרקיו איננו לינארי בקו ישר , אלא הוא מאופיין בתנועה מעגלית מחזורית. כך ייצוגי מאפייני הקומות חוזרים ומודגשים במקומות שונים בנאום לאורך ספר דברים.
נאומו של משה כפי שאנו נוכחים ונפעמים מעוצמתו, עוסק בעבר, הווה ועתיד. הנאום מכוון לדור ב'- על מנת להבטיח את איכות כניסתו לארץ וקימום עתידו בה. אך הנאום מכוון רחוק לדורות הבאים. הנאום עוסק בחיי שעה ,אך גם בחיי עולם.
אנו מנסים לחבר את הנאום על קומותיו לחיינו העכשוויים. מה עלינו ללמוד , להפנים ולהטמיע.
כך פרשתנו מיוחדת וייחודית, בהניחה לראשונה את תשתית המשילות עם הכניסה לארץ. שכן, אקט הכניסה הוא רק ראשוני לקראת הקמת משילות של אומה הנוטלת את גורלה ויעודה בארצה ובמדינתה.
האם בפרשתנו מכוון משה לאותה משילות ציבורית קולקטיבית ומדינתית בלבד? או שמא משה מכוון גם לאותה משילות יחידנית ואינדוידואלית שטמונה בתוכנו, בכל אחד מאיתנו?
כך פותח משה את נאומו בפרשתנו : "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק. לֹא-תַטֶּה מִשְׁפָּט, לֹא תַכִּיר פָּנִים; וְלֹא-תִקַּח שֹׁחַד כִּי הַשֹּׁחַד יְעַוֵּר עֵינֵי חֲכָמִים, וִיסַלֵּף דִּבְרֵי צַדִּיקִם. צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ".( דברים, טז',יח'-כ')
הפניה של משה היא קולקטיבית – לעם. אך גם פרטנית- לכל אחד ואחת.
הנה לפנינו לראשונה מוסדות המדינה המתהווה ונושאי תפקידיה - שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים. מה מצופה מהם? –לנהוג במשילות ראויה המושתתת על ערכי המוסר והצדק. האם משילותם רק באזור ספציפי?- לא, נוכחותם הפעילה בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ וגם בכל שְׁבָטֶיך. מהי ייחודיות השער?-הוא משמש כחיץ ומגן כנגד הבאים וכנגד היוצאים. משמש כמגן בין מרחבים ורשויות שלטוניות במשילות הקולקטיבית, אך גם במשילות האינדוידואלית.
הבה ננסה להעמיק באפקט השער- "בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ", בכל הנוגע לאיזונים ולבלמים, בין רשויות המשילות הקולקטיבית, בנפש האומה וגם בין רשויות המשילות האינדוידואלית, בנפש האדם.
ננסה להתבונן בסוגיית המשילות הקולקטיבית והאינדוידואלית , בעזרת המודל הסטרוקטורלי, שהוא אחד המודלים המרכזיים במודל הנפש הפרוידיאני, התיאוריה של הנפש על-פי אבי הפסיכואנליזה זיגמונד פרויד ( 1856-1939). על פי המודל הסטרוקטורלי, הנפש מכילה בישות אחת את יצריו הראשונים ואת דחפיו הקמאיים של האדם, יחד עם הצורך להישמע לחוקי החברה ולנורמות המוסריות המקובלות - תוך בקרה, שליטה ואיזון הכוחות המנוגדים. המודל מבטא חלוקה תאורטית של מרכיבי הנפש באופן היררכי והתפתחותי, לשלוש רשויות: האיד- הוא עיקרון העונג, המאגד בתוכו את היצרים הטבעיים שלנו. האגו – הוא עיקרון המציאות . מרכז הבקרה של כוחות הנפש ועיקר מודעותו של האדם. הוא סוג של ווסת ( רגולטור) אנושי המתווך ומאזן בין כל הלחצים בהם אנו נתונים. הסופר-אגו- הוא המצפון , הערכים, המוסר ונורמות החברה בה אנו חיים . הוא עוסק בבלימת דחפים ויצרים שבתוכנו.
הנה רש"י ( 1040-1105 )מאפיין את תשתית המשילות בנפש הקולקטיבית- המדינה, העם והחברה. "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק"- בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – "בכל עיר ועיר. לִשְׁבָטֶיךָ - מוסב על תיתן לך שופטים ושוטרים, תיתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ד' אלוהיך נותן לך.לִשְׁבָטֶיךָ - מלמד שמושיבין דיינין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר. מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק"
"וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ד'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ--יָמִין וּשְׂמֹאל". (דברים יז', ט'-יא' )
ממשיך רש"י בפרשנותו – "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן שאמר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל". כך גם בהמשך נאומו של משה בפרשתנו- "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ד', לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם". (דברים, יט,' יז'). מדגיש רש"י – "אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם"- "יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד". במילים אחרות, מבהיר משה בנאום המשילות, את חשיבות מנגנוני האגו והסופר אגו המשמשים כשומרי סף למניעת אנרכיה משילותית, כאומר:" אין לכם ארץ אחרת...אין לכם מדינה אחרת....אין לכם מוסדות משפט אחרים.....אין לכם שופטים אחרים....אין לכם משטרה אחרת....אין לכם שוטרים אחרים.....לטוב ולרע...ימין ושמאל כאחד....כל בחירה אחרת, היא מתכון לכאוס ,אנומליה ואנרכיה.....היזהרו מהכללות ומשיפוטיות......לתקן-כן, להרוס- לא ".
כך בהקשר לכך, מספר לנו אמוץ עשהאל, בספרו :"מצעד האיוולת היהודי" (2019) :" הכוחנות של המלך אלכסנדר ינאי נחקקה בזיכרון היהודי בזכות סיפור מפורסם ( סנהדרין, יט',ע"א-ע"ב) על עימות חזיתי ואישי שהתגלע בינו, לבין נשיא הסנהדרין (בית המשפט העליון דאז), לאחר שעבד של המלך נאשם בהריגת אדם. המשפט העברי דורש מן הבעלים, אפילו אם רק השור שלו הרג אדם (שמות , כא', כט') וקל וחומר אם עבדו הרג אדם, להופיע פיזית בבית המשפט. לכן הוציא כעת ראש הסנהדרין, השופט העליון שמעון בן שטח, צו הבאה למלך ינאי. קרב סמכויות ויוקרה, בדומה לעימות בין הנרי השמיני לוותיקן, יצא לדרכו. המלך אמנם לא התעלם לחלוטין מן הצו, אבל במקום להטריח את עצמו לבית המשפט, הסתפק בשליחת העבד הנאשם, למרות שארמון מלכי החשמונאים עמד מרחק הליכה קצר ממקום מושב הסנהדרין על הר הבית. שמעון, שאף הוא מצטייר בסיפור כאדם תקיף, שלח עוד שליחים אל המלך שהבהירו לו שעליו להופיע בבית המשפט בכבודו ובעצמו. ינאי ציית, אבל משנכנס לאולם המשפט, ולאחר שסקר את שבעים המשפטנים שהקיפו את שמעון, התעלם ממעמדו כאזרח המופיע בפני השופטים ובמקום לעמוד על רגליו תפס כיסא והתיישב. או אז הרעים קולו של שמעון : " ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך" וליתר תוקף הוסיף ואמר:" לא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה העולם אתה עומד".
כך עומדים איתנים שערי מרחבי האגו (החיובי ולא השלילי) והסופר אגו, כנגד שער מרחב האיד.
משה ממשיך בנאום המשילות הקולקטיבית המדינית, בדוגמא נוספת בפרשתנו, אודות המודל הסטרוקטורלי במודל נבכי הנפש הפרוידיאני, והרלוונטיות שלו למשילותו של המלך ואופן התנהגותו. כך יוצק משה בנאומו מנגנוני הגנה וסוג של שומרי סף – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים " בשערי נפשו של המלך: " כִּי-תָבֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ, וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ; וְאָמַרְתָּ, אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ, כְּכָל-הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר ד' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ.... רַק, לֹא-יַרְבֶּה-לּוֹ סוּסִים, וְלֹא-יָשִׁיב אֶת-הָעָם מִצְרַיְמָה, לְמַעַן הַרְבּוֹת סוּס....וְלֹא יַרְבֶּה-לּוֹ נָשִׁים, וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ; וְכֶסֶף וְזָהָב, לֹא יַרְבֶּה-לּוֹ מְאֹד. וְהָיָה כְשִׁבְתּוֹ, עַל כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ--וְכָתַב לוֹ אֶת-מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה הַזֹּאת... לְמַעַן יִלְמַד, לְיִרְאָה אֶת- ד' אֱלֹהָיו, לִשְׁמֹר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְאֶת-הַחֻקִּים הָאֵלֶּה, לַעֲשֹׂתָם. לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול" (דברים, יז', יד'-כ' ). הנה יישום המודל הפרודיאני, בהצבה מראש של מנגנוני הגנה , של האגו והסופר אגו. שהרי גם מלך עלול להעניק דרור ופורקן לתאוותיו, יצריו ומאוויו. האם ההיסטוריה לא טפחה על פנינו בדמותם של מלכים, קיסרים, נשיאים וראשי ממשלות, שמנגנוני הסופר אגו שלהם קרסו ושער האיד שלהם נותר לו פרוץ? דוגמאות לא חסרות.
דומה שלכך בדיוק מכוון משה בנאומו המשמש כהערת אזהרה, בתהליך מינוי המלך והרשויות האמורות לפקח עליו ולמצות את הדין עמו, אם סרח וכשל מוסרית ואתית. ראוי לשים לב למילת מפתח בפרשת המלך- כְשִׁבְתּוֹ. מדוע משה לא משתמש בנאומו במילה-בשִׁבְתּוֹ ? גם כאן מלמדנו משה לקח חשוב בהלכות מנהיגות. האות כ היא זאת עושה את כל ההבדל. אומר משה למוסד המלוכה: " נהג בערכים ובמידות של צדק ,יושר ומוסר. אך גם בצניעות וביראה אל מול אלוקיך , מוסדות המדינה וסמליה ואל מול העם. ראה כל יום את שלטונך -כְשִׁבְתּוֹ ולא בשִׁבְתּוֹ. העמד עצמך יום יום לבחירה ".
אך כאמור משה מכוון בנאומו בפרשתנו , גם למשילות האינדוידואלית - לשופט ולשוטר הפנימי שבתוכנו .
דומה שהמודל הפרודיאני כנראה שאב מימיו ממעיינו של השל"ה הקדוש ( על שם ספרו- שני לוחות הברית - הרב ישעיהו הלוי הורוביץ 1558-1630) בפירושו לפרשתנו ולנושא דיוננו: "בכאן יש רמז מוסר להא דתנן בספר יצירה, שבעה שערים הם בנפש, שתי עיניים, שתי אזניים, והפה ושני נקבי האף.... ועל אלו השערים ישים האדם לעצמו שופטים ושוטרים, כלומר, שישפוט את עצמו תמיד" ( שופטים, דרך חיים א').
כך גם הארתו באור יקרות של הרמח"ל ( רבי משה חיים לוצאטו- 1707-1746 ) : " ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים, שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר". כלומר, עליו פעמים לפעול , להוסיף שוטר חיצוני לשוטר הפנימי שלו.
כך המודל הפרודיאני נכח במלוא עוצמתו בסיפור של יוסף ואשת פוטיפר :" וַיְמָאֵ֓ן ׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־ יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־ בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־ יֶשׁ־ ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי ( בראשית, לט', ח' )
יוסף נתון באירוע נפשי מטלטל. רמז לכך, בהטעמת הטעם- שלשלת, מעל המילה – וַיְמָאֵ֓ן. כאן לא נפרץ שער האיד של יוסף. כאן שומר הסף- הסופר אגו פעל במלוא עוצמתו, כשדמות דיוקנו של יעקב אביו של יוסף, ניבטת מולו : "אמר רבי חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון" (סוטה, לו' ב'). יוסף עמד במבחן המשילות האינדוידואלית ואליו ולכמותו כיוון החכם באדם :"טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר." (משלי, טז', לב'). מטעים רש"י : "ומושל ברוחו" – " כובש את יצרו " . כך גם המלבי"ם( מאיר ליבוש בן יחיאל מיכל וייזר, 1809 – 1879 ) בפרשנותו: "טוב ארך אפים מגיבור", הגיבור הבלתי מאריך אף ונוקם באויביו, מראה גבורתו במה שמתגבר על אויבו החיצון אבל אם ישמע לחוקי החכמה לבל ינקום ומתגבר על יצרי הקנאה והנקמה אשר יצוו לאיבריו לפעול פעולת הנקמה, הוא טוב מגבור, כי התגבר על אויבו הפנימי הקשה יותר ...אבל מי שהוא ג"כ "מושל ברוחו", להכניע שונאיו בל יעלו ציורי הנקמה על הלב כלל, הוא "טוב מלוכד עיר"... ואם מתגבר על הרוח כבש כל העיר הקטנה, והיא גבורה יותר מלוכד עיר ".
מנגנוני האגו והסופר אגו מציבים את השוטרים הפנימיים שבתוך כל אחד מאתנו, על מנת שנמשול בדחפינו ותאוותינו . כך מוצגת המשילות האינדוידואלית בדברי הרלב"ג ( רבי לוי בן גרשום , 1288-1344): "טוב ארך". הנה, מי שימשול בכעסו, שיוכל "להאריך אפו", הוא יותר טוב "מגבור" המנצח זולתו במלחמה, ומי "שימשול ברצונו" ותאוותו להניעם אל אשר יחפוץ הוא יותר משובח ממי "שלכד עיר", כי איך ימשול בזולתו מי שלא יוכל למשול ברצונו?"
האם נאומו של משה בפרשתנו, איננו מתחבר לזעזוע הפוקד אותנו בימים אלו, נוכח קריסת המשילות האינדוידואלית ופריצת הגבולות, באירועים המזעזעים, של ההתעללות בפעוטים חסרי הישע בגן ובפרשת האונס הקבוצתי כמו במקרה של פילגש בגבעה, בנערה חסרת הישע בת השש עשרה באילת ??? הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו מסביר לנו , מדוע זה קורה. שואל הנביא:" אתם יודעים למה? ומשיב: "אֵין מְנַהֵל לָהּ"- כל שערי ההגנה ושומרי הסף – קרסו.
אך באותה נשימה ,נביא הנחמה מותיר אותנו בסיום ההפטרה , בקורטוב של אופטימיות ותקווה : "מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב--מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה".
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
&
שׁוֹפֵט עַכְשָׁו / דוד אשל
שׁוֹפֵט צָרִיךְ לִהְיוֹת קֵרֵחַ
בְּלִי חוּשׁ טָעַם, בְּלִי חוּשׁ רֵיחַ,
רָצוּי שֶׁגַּם יִהְיֶה עִוֵּר
שֶׁמִּפָּנִים לֹא יִסְתַּנְוֵר.
חָשׁוּב שֶׁהוּא יֵיטִיב לִשְׁמֹעַ
וְיֵדַע מָתַי לִדְמֹעַ,
לֹא יְמַהֵר מִשְׁפָּט לִגְמֹר
וְלֹא יַרְבֶּה בְּחוּשׁ הוּמוֹר.
בְּהִנָּתְקוֹ בַּבֹּקֶר מֵאִשְׁתּוֹ
שֶׁלֹּא רָגְזָהּ יִקַּח אִתּוֹ,
יִשְׁפֹּט רָגוּעַ וְשָׁלֵו
וְשֶׁלֹּא...יְהֵא רָעֵב.
שֶׁיִּזְהָר מִמִּילְיוֹנֶר
וְכַמּוּבָן מִמַּפְיוֹנֶר,
אִם רוֹצָה הוּא לְהַזְקִין
כְּדַאי שֶׁרַק שָׁלוֹם יַשְׁכִּין.
לֹא יִתְרוֹעֵעַ עִם חָבֵר,
עִם תַּלְיָן אוֹ עִם קוֹבֵר,
כִּי אָז תּוֹפִיעַ הַדְפָּסָה,
לְמִי נוֹתֵן הוּא פַּרְנָסָה.
שֶׁלֹּא יִקְרָא הָעִתּוֹנוּת
וְיִזָּהֵר מִגִּזְעָנוּת,
בִּכְלָל כְּדַאי לוֹ בַּצִּבּוּר
לְהֵרָאוֹת, יוֹתֵר כְּבוּר.
שׁוֹפֵט יַפְעִיל נִשְׁקוֹ
לְהַצִּיל עָשׁוּק מִיָּד עוֹשְׁקוֹ,
צֶדֶק צֶדֶק יִרְדֹּף
וְכָל עַוְלָה יַהֲדֹף.
בֶּעָבָר הָיָה שׁוֹפֵט
דֻּגְמָה שֶׁל אִישׁ מוֹפֵת,
הַיּוֹם כְּבָר לֹא חֲשׁוּב הַיֶּדַע,
חֲשׁוּבָה הִיא...הָאָגֶ'נְדָּה.
אוֹתוֹ הַדִּין הוּא לְשׁוֹפֶטֶת,
תָּלוּי לְמִי הִיא מְאוֹתֶתֶת
וְעַל אֵיזֶה לֵב הִנָּהּ פּוֹרֶטֶת
כְּדֵי שֶׁהִיא, תְּהֵא שַׁלֶּטֶת.
"שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים" בְּדִבּוּר אֶחָד
כְּדַאי לִתְפֹּס מֵהֶם מֶרְחָק,
אַשְׁרֵי אוֹתָם הָאֶזְרָחִים
שֶׁלָּהֶם...אֵינָם הֵם נִצְרָכִים.
שבת בריאה ומבורכת על כל בית ישראל
בלהה ודוד אשל.
לְחֹדֶשׁ אֱלוּל
הַקּוֹרוֹנָה נוֹזֶפֶת בְּוִירוּס הַפֶּה / דוד אשל
אַתָּה יוֹדֵעַ פֶּה גָּדוֹל
שֶׁבִּגְלָלְךָ יָרַדְתִּי לָעוֹלָם,
לְעַצְמְךָ הִבְקַעְתָּ גּוֹל
וּבִגְלָלְךָ כַּדּוּר הָאָרֶץ לֹא מֻשְׁלָם.
דָּאַגְתִּי שֶׁעַל פִּיךָ תּוּשַׂם מַסֵּכָה
וְשֶׁדְּבָרֶיךָ יְסֻנְּנוּ,
אַךְ הִיא לֹא הֵבִיאָה אֲרוּכָה
וְהִמְשַׁכְתָּ לִהְיוֹת שׂוֹנֵא וְשָׂנוּא.
שִׂנְאָתְךָ לֹא יוֹדַעַת מַחְסוֹם
אֵין לָהּ גְּבוּלוֹת,
הִיא תַּמְשִׁיךְ וְתִנְשֹׁם
וְרַק אֲנִי יְכוֹלָה אוֹתָהּ לְכַלּוֹת.
גַּם אִם מַדְּעָנֶיךָ יַמְצִיאוּ חִסּוּן
אֲנִי אוֹתָם אֶעֱקֹף,
כָּל עוֹד פִּיךָ לֹא יִהְיֶה בָּרִסּוּן
אֲנִי אֶת שִׁנַּי אֶחְשֹׂף.
כֵּן...אֲנִי הַזָּעִיר הַקָּטָן
הַוִּירוּס הַפִּצְפּוֹן,
אֲנִי פּוֹעֵל כְּמוֹ שָׂטָן
וּבְכָל יוֹם גּוֹזֵר עוֹד קוּפּוֹן.
חָרְבוּ שְׁנֵי בָּתֶּיךָ הַקְּדוֹשִׁים
מֵתוּ תַּלְמִידָיו שֶׁל ר' עֲקִיבָא,
רַק אֶת פִּיךָ יֵשׁ לְהַאֲשִׁים
וְלֹא שׁוּם אַלְטֶרְנָטִיבָה.
אַתָּה נִכְנָס לְחֹדֶשׁ הַתְּשׁוּבָה
שֶׁהוּא חֹדֶשׁ חֻלְשָׁתִי,
זוֹ הַהִזְדַּמְּנוּת וּלְךָ הַתִּקְוָה
לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתִּי.
הַשֵּׁב נֶגְדִּי מִלְחָמָה
אַל תִּלָּחֵם בַּחֲבֵרֶיךָ,
אִם תָּסִיר מִמְּךָ אַשְׁמָה
לֹא תִּמְצָא אוֹתִי מֵאֲחוֹרֶיךָ.
אֵם תַּגִּיעַ נָקִי אֶל חֹדֶשׁ תִּשְׁרֵי
נָקִי לִקְרַאת שָׁנָה חֲדָשָׁה,
אֲנִי אֶהְיֶה כְּבָר אַחֲרַי
אֲנִי הַקּוֹרוֹנָה אֵצֵא לִפְרִישָׁה.
דַּע, שֶׁאֵינִי מְעֻנְיֶינֶת בְּמוֹתְךָ
הִגַּעְתִּי אֵלֶיךָ לְשֵׁם הַדְרָכָה.
חֹדֶשׁ טוֹב.
