ט
פרשת בא – "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים " –זמן יציאת מצרים וזמן יציאת קורונה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן*
זמן קורונה פרץ לחיינו ושוכן בתוכנו זה כבר עשרה חודשים. האנושות כולה חווה את זמן קורונה. שאלות רבות אנו שואלים בזמן קורונה- כמה זמן המגפה עוד תמשך? האם החיסונים יהיו אפקטיביים ולכמה זמן הם יסייעו לנו? מהו הזמן המתאים ליציאה מהסגר ולפתיחת המשק לפעילות? מהו משך הזמן הנכון לשהייה בבידוד? עוד כמה זמן נמשיך להתנהל באי וודאות ובספק?
האם בקמטי פרשתנו חבויות תשובות והתייחסויות לשאלות אלו?
דומה שכן.
הבה נקרא, נעמיק ונבחן זאת, אם לא לכל השאלות, אז גם לחלקן.
פרשתנו מציגה לנו את המצווה הראשונה - מצוות קידוש החודש, בה נצטוו בני ישראל, בתהליך יציאתם ממצרים : " וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה" ( שמות, יב', ב').
מדוע המצווה הראשונה מבין תרי"ג מצוות שניתנה לבני ישראל, היא דווקא מצוות קידוש החודש ולא כל מצוה אחרת ?
עם ישראל טרם יציאתו ממצרים, היה שקוע עמוק במגפת העבדות המצרית, שגרמה להם לאבד את חרותם. העבדות גורמת לחיי הפקר , לאיבוד שליטה על החיים, להעדר גבולות, לשלילת החופש והעצמאות, לשלילת הזהות ומעל לכל, לשלילת האחריות האינדיבידואלית והקולקטיבית על הזמן.
האתגר הגדול של משה ואהרון, ביציאת בני ישראל ממצרים, לא הייתה רק כמהלך טכני, של יציאה מהמקום הנמוך ביותר בעולם, אלא ובעיקר בהוצאת מצרים וכל מה שהיא מסמלת, מבני ישראל. ליילד מחדש את עם העבדים, לקראת קבלת זהותו החדשה- כעם עצמאי, בן חורין, שאחראי על גורלו.
אז כיצד עושים זאת?
על ידי כך שמעניקים לעם , את האחריות לזמן. כיון שעד כה ,הוא היה נטול כל אחריות על הזמן. הוא איבד את תעודת הזהות שלו והיה שרוי בהתנתקות מתמדת מהזמן.
זאת המצווה הראשונה ,שאיתה מתחילים את תהליך השינוי מעבדות לחירות.
הקב"ה מעניק לעם ישראל במצוות החודש, את האחריות והשליטה העצמית על הזמן.
את היכולת לשלוט בזמן ולקדשו, העניק לנו הקב"ה במצוות החודש כמחווה מיוחדת. כפי שראינו במדרש בילקוט שמעוני, פרשת בא, רמז , קצ : " אמר ר' יהושע בן לוי, משל למלך שהיה לו אורלוגין והיה מביט בו ויודע איזו שעה ביום. כיון שעמד בנו על פרקו, מסר לו אורלוגין שלו. כך אמר הקב"ה, עד עכשיו חשבונן של חודשים ושל שנים היו בידי. מכאן ואילך הרי הן מסורין בידכם, שנאמר: "החודש הזה לכם". הקב"ה לפי המדרש הזה ,מסר את היקר לו ביותר, את כלי אומנותו, לעם ישראל. את היכולת לשלוט על הזמן ולא שהזמן ישלוט בהם.
הד לכך גם נמצא אצל הפילוסוף היהודי פרנץ רוזנצווייג ( 1886 – 1929) בספרו "כוכב הגאולה":" ישראל הוא עם הנצח, חיי עולם נטע בתוכנו, אין לזמן שליטה על ישראל, היוצר לו קטגוריה של זמן משלו. בשלשלת הדורות מתגשמת נצחיותו".
אז מהי המשמעות המעשית של היותנו שולטים על הזמן, מנהלים אותו נכון ומעניקים לו תוכן ואיכות בתעדוף נכון, בהקשר לזמן קורונה ?
הבה נלמד זאת מניסוי הלמידה שערך מרצה זקן בבית ספר למינהל בארה"ב, שהוזמן לשאת הרצאה בנושא : "תכנון זמן יעיל", בפני קבוצה של חמישה עשר מנהלים בכירים בחברות הגדולות ביותר בארה"ב. המרצה הכריז: "אנו עומדים לערוך ניסוי". הוציא מיכל זכוכית גדול מתחת לשולחן שהפריד בינו לבין מאזיניו, והניחו לפניו. לאחר מכן הוציא מתחת לשולחן כתריסר אבנים, כל אחת בגודל של כדור טניס, והניחן בעדינות, אחת אחת בתוך המיכל. כאשר התמלא המיכל ולא ניתן היה להוסיף עוד אבן אחת, נשא המרצה אט אט את מבטו ושאל: "האם המיכל מלא?" כולם השיבו: "אכן". המתין מספר שניות ושאל :"האומנם?" שוב התכופף והוציא מתחת לשולחן כלי מלא אבני חצץ. בזהירות שפך את החצץ מעל האבנים וניער מעט את המיכל. אבני החצץ הסתננו בין האבנים הגדולות, עד שירדו לתחתית המיכל ומילאו אותו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו ושאל את הקהל: "האם המיכל מלא? "אחד ממאזיניו השיב: "נראה שלא ". "נכון!" השיב המרצה הזקן. חזר והתכופף, והפעם הוציא מתחת לשולחן סיר מלא חול. בתשומת לב שפך את החול אל תוך המיכל. החול מילא את החלל בין האבנים הגדולות לבין החצץ. פעם נוספת שאל המרצה את תלמידיו: "האם המיכל מלא? "הפעם, ללא היסוס, השיבו התלמידים המחוננים במקהלה: "לא נכון!" השיב להם המרצה הזקן, וכפי שציפו תלמידיו, הוא נטל את כד המים שעמד על השולחן ומילא בהם את המיכל עד לשפתו. שוב נשא המרצה הזקן את מבטו אל הקהל ושאל: "איזו אמת גדולה יכולים אנו ללמוד מניסוי זה? "השיב אחד הנועזים שבין מאזיניו: "אנו למדים שככל שנראה לנו שיומננו גדוש ומלא התחייבויות, הרי שאם נתאמץ באמת, תמיד ניתן להוסיף עוד משימות ומטלות". "לא", השיב המרצה הזקן. "האמת הגדולה שמוכיח לנו הניסוי היא זו: אם לא מכניסים למיכל קודם את האבנים הגדולות, לעולם לא נוכל להכניס אותן אחר כך". דממה עמוקה השתררה באולם. כל אחד מן הנוכחים ניסה לתפוס את מלוא המשמעות של דברי המרצה.
הזקן התבונן בשומעיו ואמר: "מהן האבנים הגדולות בחייכם? בריאותכם? המשפחה? ידידיכם? הגשמת חלומותיכם? לעשות מה שאתם באמת אוהבים? להילחם למען מטרה נעלה? להינפש? לקחת זמן לעצמכם?" כאשר תזהו מהן האבנים הגדולות בחייכם, הכניסו אותן ראשונות למיכל חייכם.
כמו זמן יציאת מצרים בפרשתנו, כך גם זמן קורונה מציב לנו שיקוף , כיצד היינו שקועים עד צוואר במיכל הזמן הקודם של –"מרד הנפילים" ו"כמעיין המתגבר" בזמן טרום קורונה, של קדושת האבנים מבית מדרשה של הסופרת והפילוסופית היהודייה איין ראנד ( 1905-1982 ) - לכסף, לכבוד , למעמד, לקריירה, לאדוניזם, לאינדוידואליזם. ואז לפתע, ללא כל התראה, פרצה לחיינו הקורונה, שחוללה מהפכה בתודעתנו , סוג של אתחול מחדש Restart בחיינו . כמו התנהלות הזמן היהודי בציר לינארי מעגלי ומחזורי, כך גם מגפות פורצות לעולמה של האנושות במחזוריות של אחת ל100 שנה ומציבות לנו מיכל זמן חדש של - זמן הפרופורציה בקורונה , זמן לחשבון נפש שקורא לנו לקדש בקדימות ראשונה את האבנים הגדולות, שאותן קודם הזנחנו ולא הענקנו להן מעמד וחשיבות יתירה , - משפחה , חברים וידידים, הגשמת חלומות לעשות מה שבאמת אוהבים, להילחם למען מטרה נעלה, להינפש ולקחת זמן לעצמנו.
את השאלה - כמה זמן המגפה עוד תימשך, כבר שואלים בפרשתנו –עבדי פרעה, לקראת מכת הארבה : "וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי פַרְעֹה אֵלָיו, עַד-מָתַי יִהְיֶה זֶה לָנוּ לְמוֹקֵשׁ--שַׁלַּח אֶת-הָאֲנָשִׁים, וְיַעַבְדוּ אֶת- ד' אֱלֹהֵיהֶם; הֲטֶרֶם תֵּדַע, כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם".(שמות, י', ז').
כך גם נלמד בפרשתנו -מהו משך הזמן הראוי והנחוץ לבידוד? . הבידוד הוא הכרחי לנתק באופן טוטלי את בני ישראל, מהמגפה המדבקת של העבדות במצרים והכורח ליצירת הפרדה וחיץ, בין העולם המצרי שאותו זה רק עזבו והעולם היהודי החדש של בני חורין. זה מחייב סוג של בידוד והנה כבר אז המחשבה הייתה שזמן בידוד של 14 יום הוא הנכון והמתאים. כך זמן יציאת מצרים מתאר זאת במצווה השנייה בפרשתנו- קורבן הפסח :"וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה..... וְהָיָה לָכֶם לְמִשְׁמֶרֶת, עַד אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַזֶּה". השה הוא אלילם של המצרים ששוהה בבידוד 14 יום במחיצת בני ישראל שהחלו לזקוף את קומתם. כאן מתחולל המהפך הזהותי, השה המצרי– אלילם של המצרים המסמל את תקופת עבדות מצרים, עובר טרנספורמציה ,לשה היהודי של קורבן הפסח ,המציג את עם העבדים של אתמול, שהופך להיות לעם בני חורין בעל הזהות היהודית הישראלית החדשה – עם ישראל. רק כך נכנסים לזמן הבידוד וכך יוצאים ממנו.
כאמור, זמן קורונה מעלה את השאלה הרווחת -כמה זמן נמשיך להתנהל באי וודאות ובספק ? כך אנו נחשפים בפרשתנו לזמן הספק שמעוגן במצוות קורבן הפסח, שיוצא אלינו בקריאה: נכון שהייתם בסוג של בידוד ופרידה מזהות העבדים שלכם עד כה והנה אתם מקבלים על עצמכם את הזהות היהודית החדשה של בן חורין. נראה לכאורה שהכול במתחם הוודאות . אבל, כאן מציבה לנו מצוות קורבן הפסח, תמרור דרך בעל חשיבות רבה- את תמרור הספק. לא הכול בטוח. לא הכול וודאי. הנה כי כך, עד הקורונה, הכול היה נראה ברור ובטוח ולפתע פרצה לחיינו הקורונה והביאה לנו בכנפיה תובנה חשובה- לא הכול מובן מאליו. לא הכול ברור ונחרץ. כן, יש מקום לקדש את הספק. מתי תפנימו זאת?- רק בזמן בין הערביים. הוא אותו זמן שבין השמשות, של ספק יום , ספק לילה . כך מלמדתנו פרשתנו במצות קורבן הפסח:"בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה..... וְשָׁחֲטוּ אֹתוֹ, כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל--בֵּין הָעַרְבָּיִם". זמן-"בֵּין הָעַרְבָּיִם" ,דורש מעמנו- סולידריות , שותפות וערבות הדדית - "כֹּל קְהַל עֲדַת-יִשְׂרָאֵל".
יציאת מצרים היא זמן הגאולה ,היא מתרחשת ביום מסוים , כנאמר בפרשתנו: "וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ד' מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם"( שמות, יב', מא') האם נודעת משמעות ליום האחד והמסוים בתהליך גאולתנו?
התשובה היא – כן, כנאמר: "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ". ( דברים, טז', ג'). כל אדם בכל דור ודור ,חייב לראות את עצמו כשותף לחוויה המונומנטלית של גאולת מצרים , כנאמר: "בְּכָל דּוֹר וָדוֹר חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִלוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרַיִם". כך גם בפרשתנו מתייחד היום ההוא של יציאת מצרים: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ד' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם" (שמות יג', ח').
ליום האחד והמסוים ביציאת מצרים, יש חשיבות גדולה גם בתהליך הגאולה של יציאת קורונה. זאת ובעיקר נוכח מציאות של אי הוודאות והשאלות השונות שזמן קורונה העלה ועדיין מעלה. כך הביא לנו משב רוח של מזור, עידוד וחוסן ,רבי נחמן מברסלב , בהארתו את - היום האחד במציאות המורכבת וההפכפכה:" שֶׁלא יָשִׂים לְנֶגֶד עֵינָיו כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתה הַשָּׁעָה. כִּי כְּשֶׁרוֹצִים לִהיכָּנֵס בַּעֲבוֹדַת השם, נִדְמֶה לְאָדָם כְּאִלּוּ הוּא מַשָּׂא כָּבֵד וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לָשֵׂאת מַשָּׂא כָּבֵד כָּזה, אֲבָל כְּשֶׁיַּחֲשׂב שֶׁאֵין לוֹ רַק אוֹתוֹ הַיּוֹם – לא יִהְיֶה לוֹ מַשָּׂא כְּלָל. אֵין לְאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתוֹ הַיּוֹם וְאוֹתה הַשָּׁעָה שֶׁעוֹמֵד בּוֹ, כִּי יוֹם הַמָּחֳרָת הוּא עוֹלָם אַחֵר לְגַמְרֵי ".( ליקוטי מהר"ן , רע"ב).
כך זמן היציאה מהקורונה כמו היציאה ממצרים, היא יציאה תהליכית על גבי ציר ארבע לשונות הגאולה שקראנו בפרשתנו הקודמת : "לָכֵן, אֱמֹר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אֲנִי ד' וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם, וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם מֵעֲבֹדָתָם, וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים. וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים, וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם". ( שמות, ו', ו'-ז').
כך השבוע , חווינו את זמן נאומו של נשיא ארה"ב ג'ון בייידן בטקס השבעתו, שהיה בו סוג של חיבור למשמעות של מצוות קידוש החודש על התחדשותה , הארתה והקשרה לאבנים הגדולות של זמן קורונה וכך אמר הנשיא: ״בואו נתחיל מחדש כולנו, נכתוב יחד סיפור של תקווה, לא של פחד. נתחיל להקשיב אחד לשני, לראות אחד את השני, לכבד אחד את השני".
הבה נישא תפילה שסיפור יציאת מצרים בפרשתנו , יבשר את- "בא" ( כשמה של פרשתנו) של יציאת נגיף הקורונה מחיינו ויותיר בידינו רק , את מיכל הזמן, עם האבנים הגדולות שהעניק לנו זמן קורונה.
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלילאפוטרופסות.
ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)
מנכ"ל
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
