פרשת משפטים- "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם " - האתגר הקוגניטיבי
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
המבחן הקצר לאבחון מנטלי קוגניטיבי (באנגלית: MMSE – Mini–mental state examination, נקרא בקיצור גם "מיני מנטל") פורסם לראשונה ב-1975, כנספח למאמר שנכתב על ידי מרשל פ' Folstein, סוזן Folstein, ופול ר' מקיו. המבחן הוא כלי אשר נמצא בשימוש רחב לצורך אבחון מצב קוגניטיבי. כמו כן, הוא משמש כדי להעריך את חומרת הפגיעה הקוגניטיבית, ומאפשר לעקוב אחר מהלך השינויים הקוגניטיביים אצל אדם לאורך זמן, ובכך הופך אותו לכלי יעיל לתיעוד תגובתו של אדם לטיפול. המבחן, שאורך כ-10 דקות וציונו נע בטווח 0–30, בוחן יכולות כגון: התמצאות, קשב, זיכרון לטווח קצר ומיידי, שפה, ויכולת לעקוב אחר פקודות מילוליות וכתובות פשוטות. ברוב המקרים, ציון של 24 ומעלה נחשב למצב נורמלי. מתחת למספר זה, הציון הכולל יכול להעיד על פגיעה קוגניטיבית חמורה (9 נקודות ומטה), בינונית (10–18 נקודות) או מתונה (19–24 נקודות). מאחר שאופן ביצוע המבחן מושפע גם מקריטריונים של גיל ורמת השכלה, הציון שנחשב נורמלי שונה עבור קבוצות שונות. ( מתוך: ויקיפדיה)
אז מה עניין האבחון הקוגנטיבי לפרשתנו ?
הנה כי כן, מסע בני ישראל בנתיב השינוי ממצב של עבדות ותלות לעבר מצב של חירות ועצמאות, משתרע על פני פרשות ספר שמות. מסע השינוי נגזר מתכנית אלוקית שנמסרה למשה ולאהרון ליישמה. מסע שינוי זה מציב בפני עם ישראל אתגרים רבים, שעליו להתמודד עמם ולצלוח אותם בהצלחה.
מהם האתגרים ?
האתגר הראשון הוא היכולת להיות אחראי על ניהול הזמן והתכנים שממלאים בו ,שמעוגן במצווה הראשונה – מצוות קידוש החודש : "הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה."( שמות, יב',א')
האתגר השני הוא האתגר החברתי והמשפחתי, שמעוגן במצוות קורבן הפסח , שמאופיין בחבורות ומשפחות : "דַּבְּרוּ, אֶל-כָּל-עֲדַת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, בֶּעָשֹׂר, לַחֹדֶשׁ הַזֶּה: וְיִקְחוּ לָהֶם, אִישׁ שֶׂה לְבֵית-אָבֹת--שֶׂה לַבָּיִת. וְאִם-יִמְעַט הַבַּיִת, מִהְיוֹת מִשֶּׂה--וְלָקַח הוּא וּשְׁכֵנוֹ הַקָּרֹב אֶל-בֵּיתוֹ, בְּמִכְסַת נְפָשֹׁת: אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ, תָּכֹסּוּ עַל-הַשֶּׂה."( שמות,יב',ג'-ד')
האתגר השלישי הוא האתגר האמוני , שנוכח בקריעת ים סוף ובמלחמת עמלק :"וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת-הַיָּד הַגְּדֹלָה, אֲשֶׁר עָשָׂה ד' בְּמִצְרַיִם, וַיִּירְאוּ הָעָם, אֶת- ד'; וַיַּאֲמִינוּ, בַּד', וּבְמֹשֶׁה, עַבְדּוֹ." (שמות, יד', לא')
האתגר הרביעי , הוא האתגר הרוחני במעמד הר סיני : "וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת-הַקּוֹלֹת וְאֶת-הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק." ( שמות, כ', יד')
כל האתגרים הללו שהינם חלק בלתי נפרד מהסיליבוס, של סמינר השינוי המדברי הנמשך, מעם עבדים לעם בני חורין, נוכחים בפרשות : בא, בשלח, יתרו. בכל האתגרים הללו העם חווה חוויות עילאיות של התרחשות ניסים, ממכות מצרים, דרך קריעת ים סוף, דרך המלחמה בעמלק ועד למעמד סיני הנשגב והנעלה. בכל אלו- העם במצב של צופה בתופעות ניסיות, לא טבעיות, רואה תמונות של סוג של פירוטכניקה. העם מציג התנהגות פסיבית, נוכח האקטביזם של הקב"ה והפרואקטיביות של משה ואהרון.
בתוך המציאות של רצף האירועים הניסיים , המחזות הלא טבעיים וקבלת עשרת הדברות במעמד הר סיני, כשהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית והעם מכריז- נעשה ונשמע, בתוך כל אלו, מופיעה לה פרשתנו- פרשת משפטים שכוללת בתוכה ג"ן ( 53) מצוות, הלכות, כללים , נהלים ותקנות, שכולם מחוברים לקרקע המציאות, להוויה של חיי יום יום חברתיים שבין אדם לחברו: "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם."(שמות, כא',א'). מפרש רש"י : " אמר לו הקב"ה למשה, לא תעלה על דעתך לומר אשנה להם הפרק וההלכה ב' או ג' פעמים, עד שתהא סדורה בפיהם כמשנתה ואיני מטריח עצמי להבינם טעמי הדבר ופירושו, לכך נאמר- אשר תשים לפניהם-כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם".
אז מהי מהות האתגר המוצב בפרשתנו ומשמעותו ?
הנה לראשונה, מוצב לעם ישראל אתגר קוגניטיבי, הדורש ממנו כיחידים , אך בעיקר כקולקטיב וכאומה, להיות אקטיבי ופעיל בצליחתו הראויה של האתגר המוצב לפניו.
האתגר הקוגניטיבי בפרשתנו שכולו מסור לתחום הרציונלי הפרקטי, משתקף במרכיבים של מבחן המיני מנטל, הבודק והמאבחן את החוסן הקוגניטיבי של עם ישראל ומנהיגיו. ודוק, ההצלחה במבדק הקוגניטיבי , תקנה כשירות לעם ישראל לנהל את חייו כעם חירות ועצמאי.
הבה נבחן בקליפת אגוז, את מרכיבי המבחן הקוגנטיבי והשתקפותם בפרשתנו- התמצאות, קשב, זיכרון לטווח קצר ומיידי, שפה, ויכולת לעקוב אחר פקודות מילוליות וכתובות פשוטות.
מרכיב מבדק הזיכרון לטווח הקצר כבר מופיע בפתחה של פרשתנו : "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם... וְאִם-אָמֹר יֹאמַר, הָעֶבֶד, אָהַבְתִּי אֶת-אֲדֹנִי, אֶת-אִשְׁתִּי וְאֶת-בָּנָי; לֹא אֵצֵא, חָפְשִׁי. וְהִגִּישׁוֹ אֲדֹנָיו, אֶל-הָאֱלֹהִים, וְהִגִּישׁוֹ אֶל-הַדֶּלֶת, אוֹ אֶל-הַמְּזוּזָה; וְרָצַע אֲדֹנָיו אֶת-אָזְנוֹ בַּמַּרְצֵעַ, וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם."( שמות ,כא',ב'-ו'). רש"י מאיר את עינינו בפרשנותו :" ומה ראתה אוזן להירצע מכל שאר איברים שבגוף, אמר רבן יוחנן בן זכאי- אוזן זאת ששמעה על הר סיני-כי לי בני ישראל עבדים והלך וקנה אדון לעצמו ,תרצע". הנה כי כך, מבדק הזיכרון הקצר מועד, הוא מאד קריטי וחיוני, על מנת לדעת אם להעניק לידיו המסורות של עם החירות המתהווה ,קודקס משפטי מפורט, של אחריות על הקמת המערכת המשפטית וניהול חיים יום יומיים , על מנת לקיים חברה ראויה הנוהגת בשוויוניות אל מול החוק והמשפט. משה כפונה לבני ישראל ואומר: טרם אמסור לכם את מפרט התקנות והתקשי"ר המפורט שנגזר מעשרת הדברות, שמהוות סוג של חוקה גנרית, עליי קודם כל לוודא אם זיכרונכם לטווח קצר ,של- רק אתמול יצאתם מעבדות מצרים, הוא תקין ואיתן. עליי לאבחן, שלא רק יצאתם פיזית ממצרים, אלא תסמונת עבדות מצרים יצאה ממכם.
מרכיבי השפה והקשב במבדק הקוגניטיבי, נוכח לאורך כל פרשתנו והוא משמעותי מאד בהנגשת ג"ן ( 53) המשפטים. עם העבדים של אתמול המקבל על עצמו אחריות כה כבדה בניהול החיים הארציים, על קרקע המציאות החברתית היום יומית, חייב להבין , להטמיע וליישם את הכללים המפורטים, כיצד לנהוג באירועי מציאות החיים המפורטים בפרשתנו, כמו למשל, גרימת נזק לגוף או לרכוש, גזל, גניבה, אלימות, סכסוכים על רכוש, גרימת נזק של בעל חי, מפגע במרחב הציבורי שגורם לנזק גופני וכספי, גרימת שריפה, רשלנות בשמירה, פיתוי ,שידול ואונס, יחסי מין אסורים, ניצול החלש –הגר היתום והאלמנה, אי עמידה בהחזר הלוואה ועוד. בכל אלו יש להנגיש כראוי את שפת המשפטים שתהא מובנת וברורה ותסייע לקשב של העם. כפי שלימדנו רש"י : "לכך נאמר- וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים -כשולחן הערוך ומוכן לאכול לפני האדם ". עדות להנגשת שפת המשפטים והטמעתה ויכולת הקשב של העם , נוכחים בסיומה של פרשתנו : "וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְסַפֵּר לָעָם אֵת כָּל-דִּבְרֵי ד', וְאֵת, כָּל-הַמִּשְׁפָּטִים; וַיַּעַן כָּל-הָעָם קוֹל אֶחָד, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַדְּבָרִים אֲשֶׁר-דִּבֶּר ד', נַעֲשֶׂה"( שמות, כד', ג').
אך מעל כל אלה נודעת חשיבות רבה במבדק הקוגנטיבי, להתמצאות במקום, בסדרת שאלות מפורטת. דומה, שהציפייה כאן מעם החירות המתהווה , להיות מחובר לבוחן מקום המציאות ולדעת לקבל ולכבד את מוסדות סמכות המשילות והמשפט. לדעת ולהטמיע שמושג החירות איננו חופש - "כִּי תִקְנֶה עֶבֶד עִבְרִי, שֵׁשׁ שָׁנִים יַעֲבֹד; וּבַשְּׁבִעִת--יֵצֵא לַחָפְשִׁי, חִנָּם" מבהיר לנו רש"י : "לחפשי-לחירות" .
פרשתנו נדרשת לסוגיה הקוגניטיבית ,הרציונלית והמובנת, של קבלת סמכות מוסדות השלטון, אך גם קבלת סמכות הרוב . כך מלמדתנו פרשתנו:״ לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת; וְלֹא-תַעֲנֶה עַל-רִב, לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים—לְהַטֹּת .״(שמות, כג', ב') בהקשר לכך מוכר לנו הסיפור הידוע במסכת בבא מציעא, דף נט', על ״תנורו של עכנאי( שם של אופה עוגות), בו דנים- האם לתנור יש גדר של כלי ולכן הוא מטמא, או שאין לו גדר של כלי ולכן איננו מטמא . בסיפור התלמודי של תנורו של עכנאי ,מתרחשת דרמה בבית המדרש שבמרכזה מחלוקת ,בין רבי אליעזר שהיה בדעת מיעוט – שחושב שהתנור איננו כלי ולכן הוא לא מטמא, לבין חכמים שהם הרוב, החושבים שיש לתנור גדר של כלי ולכן הוא מטמא. רבי אליעזר לא מקבל את דעת הרוב, הוא איננו מוותר לחכמים שהם הרוב ומגייס לעזרתו בת קול המעידה מן השמים שההלכה כמותו. במהלך הוויכוח המר מתרחשים דברים מוזרים- כותלי בית המדרש מטים ליפול, חרוב נעקר ממקומו, כדי להוכיח לחכמים שרבי אליעזר צודק והתנור הוא טהור ולא מטמא. בדרמה המתחוללת בבית המדרש, אומר רבי אליעזר לחכמים, אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאה בת קול ואמרה- מה לכם אצל רבי אליעזר, שהלכה כמותו בכל מקום. ואז בשיא המתח, עומד רבי יהושע על רגליו ואומר : "לא בשמים היא, שכבר ניתנה תורה מהר סיני. אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה, בפסוק בפרשתנו: " אחרי רבים להטות". לבסוף, יוצאת בת קול ואומרת: "לא בשמים היא...נצחוני בני נצחוני בני״.
בעל "ספר החינוך" ( המאה ה-13) במצוות עח', תצו' מסביר את הרציונל של המצווה- ״אחרי רבים להטות״: " ואפילו כל העולם יאמרו בהפכו, לא יהיה לו רשות לעשות העניין בהפך האמת לפי דעתו...ויצא מזה חורבן שתעשה התורה ככמה תורות, כי כל אחד ידין כפי עניות דעתו...אבל עכשיו שבפרוש נצטווינו לקבל בה דעת החכמים, יש תורה אחת לכולנו, והוא קיומנו גדול בה, ואין לנו לזוז מדעתם ויהי מה.....וטוב לסבול טעות אחת ויהיו הכול מסורים תחת דעתם הטובה ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חורבן הדת וחילוק לב העם והפסד האומה לגמרי. "
מכאן נלמד, שישנה חשיבות עליונה ,לביצור המשילות והסמכות של המוסד התורני וההנהגה הרוחנית. רבן גמליאל הנשיא, פועל כל ימיו לביצורו ,חיזוקו משילותו וסמכותו של מוסד השלטון התורני (הסנהדרין). זה אותו רבן גמליאל שבמקום אחר במסכת ראש השנה דף כה', כופה על רבי יהושע ,להגיע אליו במקלו ביום הכיפורים ,שחל על פי חשבונו של רבי יהושע, בניגוד לקביעת תאריך יום הכיפורים, על פי מוסד נשיאות הסנהדרין והחלטת הרוב. רבן גמליאל מייצג את ההכרעה הנשיאותית וסמכות מוסד הסנהדרין, שהיא ורק היא הקובעת. שאם לא כן, יתרחשו כאוס ואנרכיה. שאילמלי מוראה של מוסד הסמכות השלטונית- איש את רעהו חיים בלעו.
בימים אלו של קורונה אנו עוסקים בסוגיית החיסונים. לדעת מומחים מקצועיים ברשויות המדינה והאקדמיה, קבלת החיסונים היא כורח המציאות אשר תביא כנראה את האור בקצה המגפה. מנגד, אנו עדים לאנשים שמתנגדים לקבל חיסון מטעמים אידאולוגיים ועקרוניים, או מפחד מהשפעות לוואי כתוצאה ממידע כזב ברשתות חברתיות. אנשים אלו מסכנים בעליל את שלום הציבור: "לֹא-תִהְיֶה אַחֲרֵי-רַבִּים, לְרָעֹת."
פרופ' אהוד שפרינצק ( 1940-2002 ) טבע בספרו- "איש הישר בעיניו: אי לגליזם בחברה הישראלית" (1986), את המושג "אי-לגליזם", המבטא הלכי רוח נפוצים בישראל לפני ואחרי קום המדינה ועד היום. לפי הגדרתו של שפרינצק, אי-לגליזם היא תפיסה שאינה שוללת בהכרח את שלטון החוק והנובע ממנו, אולם היא איננה רואה בו ערך עליון כי אם צורת התנהגות שאפשר גם שלא לנהוג לפיה. התופעה המסוכנת של אי ציות למוסדות השלטון והמשפט ובחירת החופש האישי להחליט גם בניגוד לאינטרס של רוב הציבור, עלולה בעליל לסכן את שלום הציבור ובריאותו, במציאות המגיפה המשתוללת במקומותינו.
בשנת תשי"ב 1952 פרסם משרד הבריאות הודעתו הבאה לציבור: "הנני מודיע בזה כי קיימת סכנה של התפשטות מחלת טיפוס המעיים, העלולה לקבל צורה אפידמית בכל שטח מדינת ישראל, וכי לשם הקטנת הסכנה, יש צורך שכל התושבים במדינת ישראל, יקבלו זריקות חיסון נגד טיפוס המעיים. לכן, בתוקף סמכותי לפי סעיף 19 לפקודת בריאות העם 1940, אני מטיל חובה על כל תושב ותושב במדינת ישראל, לקבל זריקת חיסון נגד טיפס המעיים, תוך 3חודשים מתאריך פרסום הודעה זאת. זריקת החיסון תינתנה חינם במקומות המיועדים לכך ובשעות הקבועות. כל המסרב לקבל זריקות חיסון כנ"ל, ייאשם בעבירה לפי סעיף 19 לפקודת בריאות העם 1940 וייענש כחוק. על החתום: ד"ר חיים שיבא מנכ"ל משרד הבריאות.
האם תש הזיכרון מעמנו ? האם האתגר הקוגניטיבי נטש אותנו ?
הנה כי כן, פרשתנו המציבה אתגר קוגניטיבי לעם החירות המתהווה כקולקטיב ולא כיחידים : "וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם", מאירה לנו את מציאות חיינו במציאות הקורונאית המורכבת, שהחיסון מפניה , הוא היום צו השעה, שהרי- "כל ישראל ערבים זה לזה".
שבת שלום ומבורכת חודש מבורך – " משנכנס אדר מרבין בשמחה"
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
&
פרשת ״משפטים״ יגאל גור אריה
הפרשה עסוקה בהנחת היסודות החברתיים למדינה, העתידה לקום, ביום שבני ישראל יתנערו מאבק המדבר ויכנסו לארץ כנען.
אנשים שנחשבים VIP, אח"מים, מזוהים בד"כ עם הצלחה, כסף והרבה ברק וזוהר.
נעים להכיר :הגר, היתום, האלמנה והעני– קבוצת ה-VIP של אלוקים . "כָּל אַלְמָנָה וְיָתוֹם לֹא תְעַנּוּן. אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ, כִּי אִם צָעֹק יִצְעַק אֵלַי - שָׁמֹעַ אֶשְׁמַע צַעֲקָתוֹ"
אלה ה"סלבס" שאותם אלוקים שומע במיוחד, להם יש לתת יחס מיוחד מעל ומעבר, גם העולה החדש, או הילד שעבר בית ספר, או סתם מישהו שלא מכיר את הקודים החברתיים במקום מסוים שאליו נקלע, הוא קצת גר,קצת זר ומוזר, יש לעזור לו במיוחד .כל אחד מאלו יכולים להיכנס בקלות אל הקבוצה הזו של אנשים זרים– גם הם ראויים לקבל מאתנו יחס חיובי במיוחד.
ב"ספר החינוך " מסבירים את המצווה, בכך שכל אחד מאתנו הוא לפעמים חלש וזר ואחר. חובתנו לתת להם ולא זכותם לקבל.
מכאן שאנו צריכים לתקן את המנוחים להפסיק לדבר על מה שמגיע לנכים
למובטלים- חברה מתוקנת צריכה לדאוג שיהיה להם!! הנכים לא צריכים להפגין, לחסום כבישים. אנחנו חייבים להתעורר ולדאוג להם לתת להם !!!!
זה לא בשבילם, אלא בשבילנו. כך נהיה חברה טובה, ענווה, ערכית ומחבקת יותר. נהיה רגישים יותר קשובים יותר זורמים יותר אחד כלפי האחר – ונקבל אותם.
בזכות תיקון העוולות החברתיות האלו נזכה לפרגון והערכה הדדית נזכה להמשיך מפרשת משפטים לפרשת תרומה.
שבת של שלום!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה
&
רְפוּאָה מוֹנַעַת / דוד אשל
(פרשת "משפטים")
בַּמָּזוֹן וּבְמֵי הַשְּׁתִיָּה
נִמְצָא הַבָּסִיס הַגַּשְׁמִי לְמִחְיָה,
וּכְדַאי לָתֵת אֶת הַדַּעַת
עַל הַפָּסוּק הַמּוֹבִיל לָרְפוּאָה הַמּוֹנַעַת,
"וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְּךָ וְאֶת מֵימֶיךָ
וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ". (שמות כ"ג / כ"ה )
שְׁתִיָּה וּמָזוֹן מְבֹרָכִים
מְסַפְּקִים לָאָדָם אֶת מַרְבִּית הַצְּרָכִים,
הֲזָנָה מַתְמֶדֶת, מְגֻוֶּנֶת וּמְבֹרֶכֶת
מְאַפְשֶׁרֶת לָנוּ, לַחְשֹׁב, לֶאֱהֹב וְלָלֶכֶת,
הַמָּזוֹן הוּא, בֵּית הַיּוֹצֵר לִבְרִיאוּת הַגּוּף
וְהַבְּרָכָה שֶׁבּוֹ, הִיא הַמַּרְכִּיב הֶחָשׁוּב.
תְּזוּנָה מְבֹרֶכֶת אֵין בָּהּ תַּרְמִית
הִיא הַשַּׁעַר לְמַמְלֶכֶת הָאֲבָרִים הַפְּנִימִית,
הַמָּזוֹן הַמְּבֹרָךְ מִתְפָּרֵק וְחוֹדֵר אֶל זֶרֶם הַדָּם
וְהוּא מַשְׁפִּיעַ וּמְחַזֵּק גַּם אֶת רוּחוֹ שֶׁל אָדָם.
אֵין הַמְלָצַת תְּזוּנָה לָאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ
לָאֶחָד הִיא מוֹעִילָה וְלָאַחֵר הִיא מִגְבָּלָה,
הַדִּיאֶטָה טוֹבָה בָּאֲרוּחוֹת
וּמְיֻתֶּרֶת בְּמָזוֹן גָּדוּשׁ בִּבְרָכוֹת,
כִּי מָזוֹן מְשֻׁפָּע בִּבְרָכוֹת
מֵזִין יוֹתֵר וְאוֹכְלִים פָּחוֹת,
אֲכִילָה נְכוֹנָה נִלְעֶסֶת לְאִטָּהּ
וּמַחְדִּירָה אֶל גּוּפֵנוּ אֶת הַבְּרָכָה שֶׁאִתָּהּ.
תְזוּנָה מְבֹרֶכֶת הִיא מַשְׂבִּיעָה וּמְהַנָּה
וּמְיֻתָּר לְבַקֵּשׁ עוֹד מָנָה
וְלָכֵן, תְּזוּנָה שֶׁכָּזוֹ אֵינָהּ מַשְׁמִינָה.
מָזוֹן מוּעָט אַךְ מְבֹרָךְ הוּא אוֹצָר
לְגוּפֵנוּ וּלְרוּחֵנוּ, הוּא הַמִּבְצָר.
לַתּוֹרָה מִרְשָׁם פָּשׁוּט לִרְפוּאָה מוֹנַעַת
וְאוֹתוֹ, לֹא רַק רוֹפֵא צָרִיךְ לָדַעַת,
הוּא מֻגָּשׁ לִבְרִיאוּתֵנוּ, לִבְרִיאוּתְכֶם :
"וַעֲבַדְתֶּם אֶת ה' אֱלֹקֵיכֶם,
וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְּךָ וְאֶת מֵימֶיךָ
וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ".( שמות, כ"ג/25 )
שֶׁהַבְּרָכָה תִּשְׁרֶה בְּכָל מָנָה וּמָנָה,
שֶׁתּוֹסִיף לְכֻלָּנוּ בְּרִיאוּת אֵיתָנָה
וְנוֹדֶה לֶאֱלֹקֵינוּ , עַל כָּזוֹ מַתָּנָה.
שבת מבורכת
חודש טוב שמח ובריא
בלהה ודוד אשל
