רעיון לשבת פרשת נשא תשפ"א- "קדושת החיים בארבעה מופעים, בין ביטחון לשלום. ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן & חמשיר לשבת-עַל הָרוּחַ / © דוד אשל

פרשת נשא – "יְבָרֶכְךָ ד', וְיִשְׁמְרֶךָ" - קדושת החיים בארבעה מופעים, בין ביטחון לשלום.

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

בליל שבת של פרשתנו- פרשת נשא, לפני 20 שנה, הוזעקתי בתוקף תפקידי כמנהל מינהל הרווחה ומכלול אוכלוסייה בחירום, בעיריית תל אביב יפו, לזירת הפיגוע בדולפינריום.

בפיגוע הנתעב נרצחו 21 נערים ונערות, ועוד 120 אנשים שנפצעו בדרגות חומרה שונות. המחבל המתאבד סעיד אל-חוטארי, בן 22 מקלקיליה, שוגר למשימת ההתאבדות על ידי החמאס. המשגר של המתאבד, היה ראש התשתית המבצעית של גדודי עז א-דין אל-קסאם בקלקיליה. את המחבל הסיע ערבי תושב יפו לשעבר. בשנת 2002 נלכד חוסאם בדראן, מפקד הזרוע הצבאית של החמאס בשומרון, שהיה מעורב בפיגוע בדולפינריום ובפיגועים נוספים. הוא נדון ל-17 שנות מאסר, אך שוחרר בשנת 2011, במסגרת ההסכם לשחרור גלעד שליט. על מגייס המחבל המתאבד, ראאד חוטרי, נגזרו 22 מאסרי עולם.

פרשתנו היא הארוכה ביותר בחמשה חומשי תורה-176 פסוקים. עבורי הייתה זאת השבת הקדושה ,הרוחנית והארוכה ביותר בחיי. לעולם, לא אשכח את מעמד ההבדלה שעשיתי בהתרגשות במוצאי שבת עם כל חבריי בצוותים שפעלו במהלך השבת ללא הפסקה- במרכז המידע והתמיכה במשפחות בזירת האירוע, בבתי החולים, במכון לרפואה משפטית באבו כביר ,בצוותי ההודעות למשפחות , בהכנת הלוויות והשבעה, בתמיכה בצוותים- "מי יציל את המציל" , ובקווי התמיכה המקצועית לציבור הרחב. זאת הייתה ברכת ההבדלה המרגשת והמבדלת בין קודש לקודש קודשים- "הִנֵּה אֵל יְשׁוּעָתִי אֶבְטַח וְלא אֶפְחָד...ד' צְבָאות עִמָּנוּ. מִשְׂגָּב לָנוּ אֱלהֵי יַעֲקב סֶלָה".

שבת פרשת נשא, נושאת על נס, את ערך היסוד הקיומי והאנושי - קדושת החיים.

המחבל הנתעב ושולחיו בפיגוע הדולפינריום, היו רחוקים ת"ק פרסא, מהערך הבסיסי של קדושת החיים ,של כל מי שנברא בצלם אלוקים. השנאה, האכזריות והשטניות שפיעמו בחיות אדם אלו וגם בשכמותם, בפיגועי טרור אחרים ורבים, כנגד חסרי ישע, הביאו אותם למצב של תת אדם, שלא יודע להבחין בין טף ועד לזקן.

הנה כי כן, קדושת החיים היא בראש ובראשונה, כורח קיומי אֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִי, אך היא גם, כורח של משמעות – איך לחיות.

פרשתנו מציגה לנו ארבעה מופעים בעלי משמעות בקיום קדושת החיים, בסדר הבא : צבא > האישה הסוטה > הנזיר> ברכת הכוהנים.

צבאההגנה על קדושת חיי האומה:" וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. נָשֹׂא, אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם הֵם: לְבֵית אֲבֹתָם, לְמִשְׁפְּחֹתָם. מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה, עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם: כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא, לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.(במדבר, ד', כא' – כג').מציג את הצורך והחובה הבסיסיים, בביטחון ובהגנה על העם והמדינה :" כָּל הַבָּא לִצְבֹא צָבָא". התשתית הראשונית של קיום קדושת החיים, בהקמת צה"ל- צבא ההגנה לישראל.

האישה הסוטהההגנה על קדושת חיי המשפחה: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם: אִישׁ אִישׁ כִּי תִשְׂטֶה אִשְׁתּוֹ, וּמָעֲלָה בוֹ מָעַל. וְשָׁכַב אִישׁ אֹתָהּ, שִׁכְבַת זֶרַע, וְנֶעְלַם מֵעֵינֵי אִישָׁהּ, וְנִסְתְּרָה וְהִיא נִטְמָאָה; וְעֵד אֵין בָּהּ, וְהִוא לֹא נִתְפָּשָׂה. וְעָבַר עָלָיו רוּחַ" (שם, ה', יא'-יד').מציג את הצורך והחובה הבסיסיים, בביטחון ובהגנה על טוהר המשפחה ושלמותה. זאת המחויבות של שני בני הזוג לילדיהם, לנהוג באחריות, במוסריות, ביושרה ובשקיפות, אחד כלפי השני, ולדאוג לקדושת החיים של שלמות המשפחה.

נזיר ההגנה על קדושת חיי הקיימות ,החיבור והשילוב : "אִישׁ אוֹ אִשָּׁה, כִּי יַפְלִא לִנְדֹּר נֶדֶר נָזִיר לְהַזִּיר, לַד'. מִיַּיִן וְשֵׁכָר יַזִּיר, חֹמֶץ יַיִן וְחֹמֶץ שֵׁכָר לֹא יִשְׁתֶּה; וְכָל מִשְׁרַת עֲנָבִים לֹא יִשְׁתֶּה, וַעֲנָבִים לַחִים וִיבֵשִׁים לֹא יֹאכֵל. כֹּל, יְמֵי נִזְרוֹ: מִכֹּל אֲשֶׁר יֵעָשֶׂה מִגֶּפֶן הַיַּיִן, מֵחַרְצַנִּים וְעַד זָג לֹא יֹאכֵל. כָּל יְמֵי נֶדֶר נִזְרוֹ, תַּעַר לֹא יַעֲבֹר עַל-רֹאשׁוֹ" (שם, ו', א'-ז'). מציג את הצורך והחובה לקדושת החיים וקיומם, בהשתייכות ,בחיבור ובמעורבות בתיקון עולם בחיי החברה, כאשר הנזירות היא האנטי תיזה לכך. כפי שרש"י מפרש: " אין נזירה אלא פרישה".

ברכת הכוהנים –ההגנה על קדושת החיים בברכת האהבה והשלום: ״וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ד', וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.״ (שם, ו׳, כב׳- כו׳ ).מציג את קדושת החיים מהמסד- ביטחון והגנה ועד לטפחות- שלום.

הרלב"ג (רבי לוי בן גרשון 1288-1344) מנתח המופעים: "בפרשת סוטה- כי זאת הפרשה להסיר הקטטה מן הבית, והנה שלום הבית קודם לשלום העם..., בפרשת נזיר- להשקיט הריב וההפסד מהאדם בעצמו".

הנה ההפטרה מספר שופטים לפרשתנו, המתחברת להווייתנו בימים אלו , מפגישה אותנו עם מלאך אלוקים המבשר למנוח משבט דן , על הולדת בנו שייקרא שמשון, שמְצֻוֶּה להיות נזיר: "וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִצָּרְעָה מִמִּשְׁפַּחַת הַדָּנִי, וּשְׁמוֹ מָנוֹחַ; וְאִשְׁתּוֹ עֲקָרָה, וְלֹא יָלָדָה. וַיֵּרָא מַלְאַךְ-ד', אֶל-הָאִשָּׁה; וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ... כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וּמוֹרָה לֹא-יַעֲלֶה עַל-רֹאשׁוֹ כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר, מִן-הַבָּטֶן; וְהוּא, יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים... וַתֵּלֶד הָאִשָּׁה בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שִׁמְשׁוֹן וַיִּגְדַּל הַנַּעַר, וַיְבָרְכֵהוּ ד'. וַתָּחֶל רוּחַ ד', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה, וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל."(שופטים, יג', א'-כד' ).

אך הפרובלמטיקה של שבט דן הנחות, ממעמד בני השפחות, אל מול המעמד האלטיסטי של שבט יהודה שלא מבני השפחות ושזכה לבכורה, הקרינה לצערנו, על העדר אחווה בין אחים ובין שבטים, כשמלחמת האחים בין שבטי יהודה לבנימין ובין שבטי יהודה לדן, מועצמת על גבי גחלי הקנאה והשנאה, שהביאה לשפיכות דמים :"וַיַּעֲלוּ פְלִשְׁתִּים, וַיַּחֲנוּ בִּיהוּדָה; וַיִּנָּטְשׁוּ, בַּלֶּחִי. וַיֹּאמְרוּ אִישׁ יְהוּדָה, לָמָה עֲלִיתֶם עָלֵינוּ; וַיֹּאמְרוּ, לֶאֱסוֹר אֶת-שִׁמְשׁוֹן עָלִינוּ, לַעֲשׂוֹת לוֹ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לָנוּ. וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה, אֶל-סְעִיף סֶלַע עֵיטָם, וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי- מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים, וּמַה-זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ; וַיֹּאמֶר לָהֶם--כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי, כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם. וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֶאֱסָרְךָ יָרַדְנוּ, לְתִתְּךָ בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמֶר לָהֶם, שִׁמְשׁוֹן, הִשָּׁבְעוּ לִי, פֶּן-תִּפְגְּעוּן בִּי אַתֶּם. וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֵאמֹר, לֹא כִּי-אָסֹר נֶאֱסָרְךָ וּנְתַנּוּךָ בְיָדָם, וְהָמֵת, לֹא נְמִיתֶךָ; וַיַּאַסְרֻהוּ, בִּשְׁנַיִם עֲבֹתִים חֲדָשִׁים, וַיַּעֲלוּהוּ, מִן-הַסָּלַע." (שם, טו', ט'-טו').

הנה כי כן, שמשון השופט , הנזיר, גיבור החיל, משבט דן הנחות והלא אלטיסטי, דווקא הוא, נבחר על ידי הקב"ה להושיע את ישראל מיד הפלישתים, אויבי הישות היהודית והציונית בארץ ישראל באותם ימים. שמשון הנזיר נבחר על ידי הקב"ה להיות מנהיג ושופט להציל את עם ישראל מפני האיום הקיומי של פגיעה בקדושת החיים. הפלישתים של אז כמו היום, לא בחלו בשום אמצעי , על מנת להשיג את מטרתם . כך ממשיך להיות מתואר סיפורו של שמשון והפלישתים: "וַיֵּלֶךְ שִׁמְשׁוֹן, עַזָּתָה... לַעַזָּתִים לֵאמֹר, בָּא שִׁמְשׁוֹן הֵנָּה, וַיָּסֹבּוּ וַיֶּאֶרְבוּ-לוֹ כָל-הַלַּיְלָה, בְּשַׁעַר הָעִיר; וַיִּתְחָרְשׁוּ כָל-הַלַּיְלָה לֵאמֹר, עַד-אוֹר הַבֹּקֶר וַהֲרַגְנֻהוּ. וַיִּשְׁכַּב שִׁמְשׁוֹן, עַד-חֲצִי הַלַּיְלָה, וַיָּקָם בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיֶּאֱחֹז בְּדַלְתוֹת שַׁעַר-הָעִיר וּבִשְׁתֵּי הַמְּזֻזוֹת, וַיִּסָּעֵם עִם-הַבְּרִיחַ וַיָּשֶׂם עַל-כְּתֵפָיו; וַיַּעֲלֵם אֶל-רֹאשׁ הָהָר, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי חֶבְרוֹן...ויְהִי, אַחֲרֵי-כֵן, וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה, בְּנַחַל שֹׂרֵק; וּשְׁמָהּ, דְּלִילָה. וַיַּעֲלוּ אֵלֶיהָ סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וַיֹּאמְרוּ לָהּ פַּתִּי אוֹתוֹ וּרְאִי בַּמֶּה כֹּחוֹ גָדוֹל, וּבַמֶּה נוּכַל לוֹ, וַאֲסַרְנוּהוּ לְעַנּוֹתוֹ; וַאֲנַחְנוּ, נִתַּן-לָךְ, אִישׁ, אֶלֶף וּמֵאָה כָּסֶף. וַתֹּאמֶר דְּלִילָה, אֶל-שִׁמְשׁוֹן, הַגִּידָה-נָּא לִי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל; וּבַמֶּה תֵאָסֵר, לְעַנּוֹתֶךָ...וַתֹּאמֶר אֵלָיו, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן...וַתֹּאמֶר אֵלָיו, אֵיךְ תֹּאמַר אֲהַבְתִּיךְ, וְלִבְּךָ, אֵין אִתִּי: זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים, הֵתַלְתָּ בִּי, וְלֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, בַּמֶּה כֹּחֲךָ גָדוֹל. וַיְהִי כִּי-הֵצִיקָה לּוֹ בִדְבָרֶיהָ, כָּל-הַיָּמִים וַתְּאַלְצֵהוּ; וַתִּקְצַר נַפְשׁוֹ, לָמוּת. וַיַּגֶּד-לָהּ אֶת-כָּל-לִבּוֹ, וַיֹּאמֶר לָהּ מוֹרָה לֹא-עָלָה עַל-רֹאשִׁי כִּי-נְזִיר אֱלֹהִים אֲנִי, מִבֶּטֶן אִמִּי; אִם-גֻּלַּחְתִּי וְסָר מִמֶּנִּי כֹחִי, וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּכָל-הָאָדָם... וַתְּיַשְּׁנֵהוּ, עַל-בִּרְכֶּיהָ, וַתִּקְרָא לָאִישׁ, וַתְּגַלַּח אֶת-שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ; וַתָּחֶל, לְעַנּוֹתוֹ, וַיָּסַר כֹּחוֹ, מֵעָלָיו. וַתֹּאמֶר, פְּלִשְׁתִּים עָלֶיךָ שִׁמְשׁוֹן; וַיִּקַץ מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵצֵא כְּפַעַם בְּפַעַם וְאִנָּעֵר, וְהוּא לֹא יָדַע, כִּי ד' סָר מֵעָלָיו. וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו; וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה, וַיַּאַסְרוּהוּ בַּנְחֻשְׁתַּיִם, וַיְהִי טוֹחֵן, בְּבֵית האסירים (הָאֲסוּרִים)... וַיֹּאמְרוּ--נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְּיָדֵנוּ, אֵת שִׁמְשׁוֹן אוֹיְבֵנוּ. וַיִּרְאוּ אֹתוֹ הָעָם, וַיְהַלְלוּ אֶת-אֱלֹהֵיהֶם: כִּי אָמְרוּ, נָתַן אֱלֹהֵינוּ בְיָדֵנוּ אֶת-אוֹיְבֵנוּ, וְאֵת מַחֲרִיב אַרְצֵנוּ, וַאֲשֶׁר הִרְבָּה אֶת-חֲלָלֵינוּ. וַיְהִי, כי טוב (כְּטוֹב) לִבָּם, וַיֹּאמְרוּ, קִרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן וִישַׂחֶק-לָנוּ; וַיִּקְרְאוּ לְשִׁמְשׁוֹן מִבֵּית האסירים (הָאֲסוּרִים), וַיְצַחֵק לִפְנֵיהֶם, וַיַּעֲמִידוּ אוֹתוֹ, בֵּין הָעַמּוּדִים. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל-הַנַּעַר הַמַּחֲזִיק בְּיָדוֹ, הַנִּיחָה אוֹתִי, והימשני (וַהֲמִישֵׁנִי) אֶת-הָעַמֻּדִים, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם; וְאֶשָּׁעֵן, עֲלֵיהֶם. וְהַבַּיִת, מָלֵא הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים, וְשָׁמָּה, כֹּל סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים; וְעַל-הַגָּג, כִּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ וְאִשָּׁה, הָרֹאִים, בִּשְׂחוֹק שִׁמְשׁוֹן. וַיִּקְרָא שִׁמְשׁוֹן אֶל-ד', וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ד' זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם-אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים. וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת-שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ, אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם, וַיִּסָּמֵךְ, עֲלֵיהֶם--אֶחָד בִּימִינוֹ, וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים, וַיֵּט בְּכֹחַ, וַיִּפֹּל הַבַּיִת עַל-הַסְּרָנִים וְעַל-כָּל-הָעָם אֲשֶׁר-בּוֹ; וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים, אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ, רַבִּים, מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו. לא וַיֵּרְדוּ אֶחָיו וְכָל-בֵּית אָבִיהוּ, וַיִּשְׂאוּ אֹתוֹ, וַיַּעֲלוּ וַיִּקְבְּרוּ אוֹתוֹ בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל, בְּקֶבֶר מָנוֹחַ אָבִיו; וְהוּא שָׁפַט אֶת-יִשְׂרָאֵל, עֶשְׂרִים שָׁנָה."(שופטים, טז',ט'- לא').

הנה כי כן, שמשון גיבור החיל ברפלקציה לפרשתנו, מתכתב עם מופע הצבא- בפרשתנו. שמשון הנזיר הולך פתי אחר עיניו, בחולשתו לנשים שמתכתבת עם התסמונת של האישה הסוטה בפרשתנו, שעיניה סימאו וטימאו אותה , בפגיעתה במשמעות הבסיסית של קדושת חיי המשפחה והעדר אחריותה לבעלה ולילדיה. כך אצל שמשון- עין תחת עין- "וַיֹּאחֲזוּהוּ פְלִשְׁתִּים, וַיְנַקְּרוּ אֶת-עֵינָיו; וַיּוֹרִידוּ אוֹתוֹ עַזָּתָה".זאת לימדו אותנו חז"ל:" עזה היתה החשובה בערי פלשת, אחת הערים הגדולות בכל הארץ מאז ומקדם וחכמים דרשו- קלקולו ( של שמשון) בעזה, לפיכך תחילה לקה בעזה . שמשון הלך אחר עיניו, לפיכך ניקרו פלישתים את עיניו"( סוטה, ט', ע"ב). כך הפלישתים בעזה, מאתרים באמצעות דלילה את נקודת התורפה וחולשתו של שמשון ואת הגורם לעליונותו הצבאית ופוגעים בה. שמשון הכיר בטעותו ובחולשתו, בכך שכירסם בעליונותו הצבאית ובכוח הרתעתו כנגד אויביו, וברגע האחרון מתחבר לכוחותיו שנטשו אותו ובמעשה הירואי מנחיל תבוסה לפלישתים בעזה-"וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן, תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם-פְּלִשְׁתִּים". שמשון הנזיר מתכתב עם הנזיר בפרשתנו. אותה נזירות שאיננה יודעת גבולות ופונה להקצנה של התנתקות מנורמה של חיים ,קוראת לנו את הקריאה השמשונית – גם נזירות חייבת להיות מחוברת לקדושת החיים, בקביעת גבולות איתנים ומוצקים, לשמירה ולהגנה על קיומנו כעם בארצו, היודע להגן על עצמו ומבצר את עליונותו האסטרטגית וכוח הרתעתו כנגד אלו הרוצים בהשמדתנו ובצדקת קיום קדושת חיינו. הוי לנו אם קלקולנו יהיה תחילה בעזה, כפי שדרשו חז"ל. הנה המסר השמשוני לנו בזמן הזה ולדורות הבאים.

פרשתנו חותמת במופע הרביעי של ברכת הכהנים :״וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. יְבָרֶכְךָ ד', וְיִשְׁמְרֶךָ. יָאֵר ד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. יִשָּׂא יד' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. וְשָׂמוּ אֶת שְׁמִי, עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם.״ (במדבר, ו׳, כב׳- כו׳ ).

ברכת הכוהנים המברכת את עם ישראל בקיום קדושת החיים ובמשמעותה , אורגת למארג אחד, את שמירתו , הגנתו ובטחונו וחותמת בברכת השלום הנכספת בתוכנו בביתנו – בין שבטינו השונים , ליחד שבטי ישראל ,וגם מכוונת החוצה- בינינו לבין אויבנו.

כך יהדהדו באהבה, אלו ארבעה המופעים בפרשתנו בברכת הכוהנים : "ברוך אתה ד' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וציוונו לברך את עמו ישראל באהבה".

נישא תפילה לבורא עולם - וַתָּחֶל רוּחַ ד', לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל בְּאַרְצוֹ וּבִמְדִינָתוֹ וְנֶאֱמַר אָמָּן.

שבת שלום ומבורכת

*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

&

חמשיר לשבת:

עַל הָרוּחַ / דוד אשל

פָּנָה הַיּוֹם

וְיָשַׁבְתִּי לָנוּחַ,

וְהִיא נָתְנָה לִי רַעְיוֹן

כְּתוֹב אוֹדוֹתַי , אָמְרָה הָרוּחַ.

אֶפְשָׁר אוֹתִי לִפְגוֹשׁ וְלִרְאוֹת

אֲנִי כְּתוּבָה בַּפָּרָשָׁה,

אֲנִי רוּחַ קְנָּאוֹת

בִּגְלַל סוֹטָה אוֹ סְתָם תְּחוּשָׁה.

"וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה" (במדבר ה/ י"ד)

וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ הַגְּבֶרֶת,

לְלֹא עֵדִים רַק מִשְּׁמוּעָה

זוֹהִי, קִנְאָה עִיוֶורֶת.

לוּ הָיְיתָה בּוֹ אֹרֶךְ רוּחַ

לַחְקֹר קְצָת וְלִשְׁאוֹל,

הָיָה זוֹכֶה בְּפִעְנוּחַ

אֲבָל, קִנְאָה קָשָׁה מִשְׁאוֹל.

בָּאֲוִוירָה כָּל כָּךְ קָשָׁה

הַבַּיִת יֶחְרַב,

אִם בֵּין בַּעַל לָאִשָּׁה

פּוֹרֶצֶת רוּחַ קְרָב.

לְפִי הָרוּחַ הַמְּצוּיָה

וּלְפִי רוּחַ הַזְּמַן,

מָה שֶׁבֶּאֱמֶת הָיָה

הוּא רַק רֵיחַ שֶׁל רוֹמָן.

לוּ פָּתַח הוּא בְּשִׂיחָה

וְלֹא נִזּוֹן מֵרְכִילוּת,

לוּ רוּחוֹ הָיְתָה נוֹחָה

פִּתְרוֹן הָיָה בָּא בְּקַלּוּת.

כּוֹחָהּ שֶׁל מִלָּה

שֶׁלָּעַד מְרַחֶפֶת,

חָזָק, מֵהָרוּחַ כֻּלָּה

שֶׁמַּכָּה וְחוֹלֶפֶת.

אֲבָל רוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת

וְהִיא מֵנִיעָה אֶת הָעוֹלָם,

זוֹהִי רוּחַ מְלַטֶּפֶת,

אוֹתְךָ, אוֹתִי וְאֶת כֻּלָּם.

הָרוּחַ הִנָּהּ תְּנוּעַת הָאֲוִיר

הָאֲוִיר הוּא, מִיְּסוֹדוֹת הַיְּקוּם,

לָנוּ הָא-ל בְּטוּבוֹ מַעֲבִיר

רוּחַ חַיִּים וְרוּחַ תִּחְכּוּם.

הָרוּחַ, גַּלִּים עוֹשָׂה בַּמַּיִם

בַּמִּזְרָח, בַּמַּעֲרָב, בַּצָּפוֹן וּבַדָּרוֹם,

בְּכָל אַרְבַּע רוּחוֹת שָׁמַיִם

נַמְשִׁיךְ עִם הָרוּחַ לִזְרֹם.

וְלֹא נֵדַע אִם רוּחַ אַחֶרֶת

הִיא לַטּוֹב אוֹ לָרַע,

הַטּוֹבָה יוֹתֵר הַמְּאֻחֶרֶת

אוֹ שֶׁהִיא צָרָה צְרוּרָה ?

כְּשֶׁתָּקְפָה אוֹתוֹ רוּחַ תְּזָזִית

אוֹ סְתָם רוּחַ שְׁטוּת,

הַאִם הָיְתָה זוֹ תַּחֲזִית

אוֹ אוּלַי אִיתוּת ?

בִּגְלַל רוּחַ רְפָאִים

גַּם רוּחוֹ נוֹפֶלֶת,

וְלַחְשֹׁב שֶׁלֹּא רוֹאִים

הֲרֵי גַּם זוֹ אִוֶּלֶת.

אָדָם קָר רוּחַ

הַמּוֹשֵׁל בְּרוּחוֹ,

לֹא מִיָּד בְּכָל וִכּוּחַ

שׁוֹלֵף אֶת אֶקְדָּחוֹ.

אָדָם תְּבוּסְתָן

הַמְּאַבֵּד כָּל אֻמְדָּן,

הוּא גְּבַהּ רוּחַ, גַּאַוְתָן

אוֹ גַּס רוּחַ, לֹא מְעֻדָּן.

עַל פְּנֵיהֶם לָרֹב מָרוּחַ

חִיוּךְ, שִׂמְחָה וְשָׂשׂוֹן,

כִּי קֹרַת רוּחַ וְנַחַת רוּחַ

מַבִּיעוֹת שְׂבִיעוּת רָצוֹן.

יֶשְׁנָם אֲחָדִים

עִם מַצַּב רוּחַ קוֹדֵר,

בִּגְלַל רוּחַ קָדִים

שֶׁמִּמִּזְרָח הוּא חוֹדֵר.

רָאִיתִי תַּלְמִיד מָתוּחַ

וַאֲחֵרִים רָאִיתִי צוֹחֲקִים,

הוּא בְּמַדְּעֵי הָרוּחַ

וְהֵם, בְּמַדָּעִים מְדֻיָּקִים.

תִּפַּח רוּחוֹ, זוֹהִי קְלָלָה

עַל פּוֹשֵׁעַ, רוֹצֵחַ אוֹ גָּנַב,

מִי שֶׁאֵין בּוֹ כָּל עַוְלָה

הוּא שְׁפַל רוּחַ אוֹ עָנָו.

אִם לֹא עוֹמֵד לוֹ כּוֹחוֹ

וְעֵינוֹ דּוֹמַעַת,

זָקוּק הַנּוֹפֵל בְּרוּחוֹ

לְרוּחַ גַּבִּית מְסַיַּעַת.

הַפִילוֹסוֹף אוּלַי טָעָה

הַנָּבִיא מֵיטִיב לִרְאוֹת,

רוּחַ הַקׂדֶשׁ הִיא נְבוּאָה

אִישׁ רוּחַ הוּא, הוֹגֵה דֵּעוֹת.

אִפְשַׁרְנוּ לָרוּחַ לִהְיוֹת הַלָּהִיט

וְאִתָּהּ הִפְלַגְנוּ רָחוֹק,

לֹא עָצַרְנוּ מִלֶּכֶת בְּרוּחַ נֶגְדִּית

וְהִמְשַׁכְנוּ אֶל מֵעֵבֶר לְרוּחַ הַחוֹק.

וּמִלָּה אַחֲרוֹנָה,

הִיא רוּחַ חֲדָשָׁה,

וְלֹא תַּם זְמַנָּהּ

שֶׁל רוּחַ שֶׁל קְדֻשָּׁה.

שָׁכְכָה הָרוּחַ

וְתּוֹדָה עַל הָאֵירוּחַ.

שבת מבורכת ורוח טובה ובריאה

בלהה ודוד אשל