מהאי איקריה המקסים ביוון.
פרשת "פנחס"
"וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ."
ארבע מילים שהן מהאופטימיות ביותר בתורה מופיעות בפרשה" "וּבְנֵי קֹרַח לֹא מֵתוּ.". הפסוק הקצר והמפתיע הזה מספר לנו שבניו של קרח חיים וקיימים. קורח כזכור , ניהל מחלוקת עזה נגד משה . רבים מתו באותו מאבק יצרי וכוחני, ועד עתה חשבנו שקרח וכל משפחתו ומקוריו נספו באותו אסון, והנה, מתברר שבניו של קרח, רגע לפני מותם, התחרטו, רש"י כותב: "בשעת המחלוקת הרהרו תשובה בליבם " ממש ברגע האחרון הם קלטו את הטעות הנוראית של אבא שלהם והחליטו לצאת מהמאבק– לכן ניצלו ולא מתו יחד עם כולם.
המסר הוא ברור: אפשר לעצור באמצע התנופה, גם שהכל נראה אבוד. גם אם טעית והסתבכת אפשר לחשב מסלול מחדש, ולומר באומץ: די, טעיתי, אני חוזר בי. גם בניגוד לסביבה, גם בניגוד למשפחה, אפילו בניגוד לאבא כריזמטי ואפילו כשמלחמה מסביב כבר החלה. עובדה: בני קרח לא מתו.
כאשר חולקה הארץ לשבטים,
טענו בנות צלפחד- אבינו מת במדבר ולא קבלנו נחלה. הוסיפו חמשת הבנות. אבינו נפטר ללא בנים זכרים, לפי ההלכה שחודשה לא תהיה להם נחלה(כי הן נשים ולא גברים )- הן ביקשו לרשת את נחלת אביהם.
ומדוע ייגרע חלקנו?! והוסיפו "אבינו לא היה בעדת קרח".
משה לא ענה להם בעצמו, הוא חש כי הרמז שאביהם היה מאוהדיו מהווה שוחד, ולכן הינו מנוע מלהתערב.
ללמדנו ניקיון כפיים ,זה ערך עליון וחשוב.
לו יהי ומנהיגנו ילמדו ערך של ניקיון כפיים מהו, צניעות, ענווה, יושר וללא שוחד....
הכל עיניין של חינוך!
מתפלאים שהנוער ....
שלגיה ישנה עם שבעה גברים בהפקרות.
טרזן הסתובב עירום בג'ונגל.
פינוקיו לא מפסיק לשקר.
עמי ותמי שורפים מכשפה.
סינדרלה חוזרת הביתה אחרי חצות.
בת הים מתחילה עם גבר זר בעודה קטינה.
זהבה פורצת לבית של 3 דובים.
היפיפייה הנרדמת מתנשקת עם גבר שלא הכירה.
כיפה אדומה שמה קצוץ על האזהרות של אמא שלה.
ואנחנו סיפרנו להם את כל הסיפורים האלו????!!!!
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה !!
יגאל גור אריה
&
ד"ת לרפואתו השלמה של שלום בן חיה
חמשיר לשבת:
פִּנְחָסְנוּת / דוד אשל
הוּא "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי" במדבר,כ"ה / י"א
"בְּקַנְּאוֹ אֶת קִנְאָתִי", שם
דַּוְקָא אֶת פִּינְחָס בְּרָכָה זוֹ תַּהֲלֹם
לָכֵן, "הִנְנִי נֹתֵַן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם".שם, י"ב
לְכֻלָּנוּ הַשָּׁלוֹם הוּא רָצוֹן וַחֲלוֹם
וְקוֹרֶה שֶׁבִּמְקוֹם לְאַחֵד, מַפְרִיד הַשָּׁלוֹם,
כִּי שָׁלוֹם יָרוּם הוֹדוֹ
כַּנִּרְאֶה, שֶׁרַק מִלְחָמָה תּוֹלִידוֹ,
אֵין "שָׁלוֹם עַכְשָׁו", שָׁלוֹם אֶקְסְפְּרֶס
שָׁלוֹם בָּנוּי עַל אִינְטֶרֶס,
הַמִּלְחָמָה זוֹרַעַת חֻרְבָּן וְאֵימָה
אַךְ לְכָל שָׁלוֹם, הִיא מִקְדָּמָה.
נִלְמַד אֲנַחְנוּ מִפִּינְחָס
לָמָּה קִנֵּא וְלֹא חַס,
הוּא לֹא כָּבַשׁ אֲדָמָה
פִּינְחָס הֵגֵן עַל הַנְּשָׁמָה,
לָכֵן זָכָה לַהַסְכָּמָה
וְלִבְרִית שָׁלוֹם עַל נְקָמָה.
פִּינְחָסְנוּת, לָאֻמָּה הִיא חֲסִינוּת
לַנְּגִיף הִיא פֻּרְעָנוּת.
מוֹאָב וּמִדְיָן שָׁלְפוּ נִשְׁקֵיהֶם
לֹא אֶתכֹּחַ זְרוֹעָם כִּי אִם בְּנוֹתֵיהֶם,
בְּנוֹת עִיר יָפוֹת וּמְטֻפָּחוֹת
בְּעוֹד שֶׁלְּבַת יִשְׂרָאֵל, כִּמְעַט אֵין כּוֹחוֹת.
לִבְנוֹת יִשְׂרָאֵל אֵין מַיִם, יֵשׁ חוֹל
וְלֹא תָּמִיד בַּמִּדְבָּר, הֵן מְסֻגָּלוֹת לֶאֱכֹל,
וּבַת יִשְׂרָאֵל קִילוֹמֶטְרִים צוֹעֶדֶת
תּוֹךְ לְחִימָה בְּרוּחוֹת וּבְשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת,
הִיא צוֹעֶדֶת עַל גַּרְגְּרֵי חוֹל זְהֻבִּים
עִם חֲשָׁשׁ וּזְהִירוּת מְנַחֲשִׁים וְעַקְרַבִּים.
מִדְיָן וּמוֹאָב נִצְּלוּ אֶת הַחֻלְשָׁה
שֶׁאוֹתָם הֵיטֵב שִׁמְּשָׁה,
רַבִּים מֵהָעָם לֹא עָמְדוּ בַּנִּסָּיוֹן
וְעַם יִשְׂרָאֵל סָפַג בִּזָּיוֹן.
וְהִיא טְהוֹרָה כְּצֶמַח בַּר
בַּת יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר,
גַּם עִם שְׂרִיטָה וְקֶמֶט
הִיא נוֹתְרָה כְּשֵרָה וּמְהַמֶּמֶת.
גָּרוּעַ מִלִּכְבֹּשׁ אֲדָמָה
הוּא לְטַמֵּא, נַפְשָׁהּ שֶׁל אֻמָּה.
פִּינְחָסְנוּת, מוֹנַעַת מֵאֻמָּה חָרְפָּה,
וְגַם עוֹצֶרֶת מַגֵּפָה.
אִם פִּינְחָס לֹא הָיָה עוֹשֶׂה מַעֲשֶׂה
אֶת בִּזְיוֹנוֹ הָיָה הָעָם מַמְשִׁיךְ וְנוֹשֵׂא,
קִנְאַת פִּינְחָס הָיְתָה תְּרוּפָה,
וְהִיא עָצְרָה אֶת הַמַּגֵּפָה.
לֹא פָּחוֹת גָּרוּעַ מִזֶּה הִיא הַכְרָזַת הַנְּבָלָה,
לִכְפֹּר בִּזְכֻיּוֹתֵינוּ עַל יְרוּשָׁלַיִם וּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה.
אִם אֲנַחְנוּ לֹא נִתְנַהֵג כְּפִינְחָס
אֵין אֲתָר קָדוֹשׁ לַיְּהוּדִים, שֶׁלָּנוּ יְיֻחַס,
מִי שֶׁרוֹצֶה בְּזֶהוּתֵנוּ לַהֲלֹם,
אִתּוֹ, לֹא יִהְיֶה לָנוּ שָׁלוֹם,
כֵּן ! עַל אֲתָרֵי מוֹרַשְׁתֵּנוּ נִהְיֶה קַנָּאִים
לֹא נָדוּן ! לֹא נִתְפַּשֵּׁר ! אָנוּ לֹא רַשָּׁאִים !
פִּינְחָסְנוּת הִיא נְקָמָה,
עַל פְּגִיעֵה בְּנֶפֶשׁ הָאֻמָּה.
דַּוְקָא אֶת פִּינְחָס בְּרָכָה זוֹ תַּהֲלֹם :
"הִנְנִי נֹתֵַן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם"
שבת מבורכת ונפלאה
בלהה ודוד אשל
