פרשת שלח לך– "תִּשְׁלָחוּ -כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם" - מנהיגות הנשיאים בארבעה מבחנים
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן*
אתמול נבחר הנשיא ה-11 של מדינת ישראל – יצחק הרצוג. כך הדהדו להן בחלל כנסת ישראל, מילים נרגשות שנשא הנשיא הנבחר מיד לאחר תוצאות ההצבעה:״בחרדת קודש ובהתרגשות גדולה הנני העני ממעש , מקבל עליי את בחירת כנסת ישראל בי לתפקיד. אני מקבל עלי את האחריות הכבדה שהטלתם על כתפיי, מקבל את הזכות לשרת את הציבור הישראלי כולו, בתפקיד רם ונישא זה". סבו של הנשיא הנבחר היה הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל ,שהיה הרב הראשי הראשון של מדינת ישראל ,שחיבר את התפילה לשלום המדינה: "אָבִינוּ שֶׁבַּשָּׁמַיִם, צוּר יִשְׂרָאֵל וְגוֹאֲלוֹ, בָּרֵךְ אֶת-מְדִינַת-יִשְׂרָאֵל, רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ." וכך תיאר הנשיא הנבחר את מנהיגותו של סבו , כנשיא הרבנות הראשית של מדינת ישראל: "הוא לא הסתגר בד׳ אמות של הלכה, אף שהיה אחד מענקי התקופה, אלא עשה הכול כדי לתת פתרונות למציאות שפקדה את בני דורו מתוך אמונה אמיתית בעקרונות היהדות, בציונות ובצור ישראל וגואלו״
יחי הנשיא הנבחר – יצחק הרצוג, תחי מדינת ישראל.
מוסד הנשיאות נוכח במסע המדבר, בנתיבי החירות , התקומה והגאולה של עם ישראל, מבית העבדים במצרים אל ארץ ישראל -רֵאשִׁית צְמִיחַת גְּאֻלָּתֵנוּ.
הבה נבחן את מאפייני מנהיגות הנשיאים, בארבעה מבחנים.
המבחן הראשון - נשיאות עממית ואמפתית -מבחן מנהיגות הנשיאים במצרים
מי היו הנשיאים ? "וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל, רָאשֵׁי בֵּית אֲבֹתָם: הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת, הֵם הָעֹמְדִים עַל-הַפְּקֻדִים" (במדבר, ז', ב'). מי זה -הֵם? המדרש נותן לנו תשובה: "הֵם נְשִׂיאֵי הַמַּטֹּת- הם השוטרים שהיו ממונים עליהם במצרים ( שמות, ה', יד') - היו באין הנוגשים ומונין את הלבינים ונמצאו חסרות, היו מכין הנוגשים את השוטרים...ולא היו מוסרין אותם בידי הנוגשים והיו השוטרים אומרים-מוטב לנו ללקות ואל ייכשל יתר העם. לפיכך כשאמר הקב"ה, במדבר יא', טז' – אספה לי שבעים איש מזקני ישראל. אמר משה: ריבונו של עולם, איני יודע מי ראוי ומי אינו ראוי. אמר לו- אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו. אותם הזקנים והשוטרים שהיו מוסרין עצמן ללקות עליהם במצרים במתכונת הלבינים, יבואו ויטלו בגדולה הזו. (במדבר רבה, יב', טז').
הנה לנו ייצוגה של נשיאות בגובה העיניים- עממית, אמפתית ומחוברת לעם.
המבחן השני- נשיאות אלטיסטית מרוחקת– מבחן מנהיגות הנשיאים במפעל הקמת המשכן
אותם הנשיאים שזכו לתהילה במסירות הנפש ,באחווה וברעות לאחיהם במצרים, כששימשו כשוטרים מטעם השלטון המצרי, לצערנו, הם הופכים את עורם בהתנהגות חברתית שונה, דווקא בפרויקט הלאומי וההתנדבותי, בהקמת המשכן: "וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂאִים, אֵת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, בְּיוֹם, הִמָּשַׁח אֹתוֹ; וַיַּקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִם אֶת-קָרְבָּנָם, לִפְנֵי הַמִּזְבֵּחַ." כך מתאר זאת המדרש : "ויקריבו נשיאי ישראל, למה נזדרזו הנשיאים לבוא להקריב תחילה ובמלאכת המשכן נתעצלו ולא הביאו אלא אבני שוהם ואבני מילואים....אמרו-יביאו העם מה שיביאו ומה שיחסרו" (מדרש רבה, יב', טז' ). הרש"ר הירש(1808-1888 )מנתח את ההתנהגות האלטיסטית והמרוחקת של הנשיאים : "הנשיאים חשבו את הקריאה להתנדבות כל העם לפגיעה בכבוד מעלתם ובציפייתם שתרומת העם לא תספיק ואז ייפול בגורלם כבוד השלמת החסר, לא מיהרו להשתתף בהתנדב עם. ואולם זריזות העם הכזיבה את חשבונם, עד שיצא שנשאר להם רק להביא את אבני השוהם. הפגם הנמצא במהלך מחשבה כזה-העמדת עצמם בשעת המפעל הלאומי הנשגב מעל לעם, תחת היותם בתוך העם ואחים לנדיבי העם...הפגם הזה מרומז בכתיב- הנשאם החסר. להיות נשיאי העם לא נתקיים בהם באותה שעה". כך גם החפץ חיים, ר' ישראל מאיר הכהן מראדין( 1838-1933) שנדרש להתנהגותם החריגה של הנשיאים, שנענשו בייתור האות י' משמם: " והנה כאן בשביל שנתעצלו, התורה קימצה אות יו"ד וכל זה ללמדנו בא, כמה חביב להקב"ה הוא ענין שבני אדם עושים אותו בזריזות ובחבורה עם הציבור ואינם מתגאים איש על אחיו, אף אין בהם קנאה ותחרות".
הנה כי כן, הנשיאים בהקמת המשכן ובהקמתה של החברה האזרחית המדברית של עם ישראל, כושלים בערבות ההדדית, בריחוק חברתי, באלטיזם ובניכור מאחיהם .
המבחן השלישי- נשיאות מאחדת- מבחן מנהיגות הנשיאים בשגרת העבודה במשכן
פרשת נשא, מקדישה 89 פסוקים לתיאור הקרבת הקורבנות של הנשיאים במשכן. כל 12 הנשיאים, מוצגים בתיאור הקטרתם, באופן דומה ושימוש במילים זהות. כך למשל, מתואר תהליך ההקרבה של נשיא שבט דן, שהוא זהה במדויק ,אחד לאחד, כמו ל- 11 השבטים האחרים: "בַּיּוֹם, הָעֲשִׂירִי, נָשִׂיא, לִבְנֵי דָן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן-עַמִּישַׁדָּי. קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת, שְׁלֹשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, מִזְרָק אֶחָד כֶּסֶף, שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ; שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן--לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת. פַּר אֶחָד בֶּן-בָּקָר, אַיִל אֶחָד כֶּבֶשׂ-אֶחָד בֶּן-שְׁנָתוֹ--לְעֹלָה. שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים, בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה, כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה חֲמִשָּׁה: זֶה קָרְבַּן אֲחִיעֶזֶר, בֶּן-עַמִּישַׁדָּי." (במדבר, ז' ,סו' - עא').
הנה החומרים והמרכיבים השונים בפעולות ההקרבה הנשיאותית שהם עושים : "קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת-כֶּסֶף אַחַת... כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, מְלֵאָה קְטֹרֶת, שְׂעִיר-עִזִּים אֶחָד, לְחַטָּאת." (במדבר, ז' ,סו' - עא'). מה המשמעות של מרכיבי הנשיאות– כֶּסֶף, זָהָב, קְטֹרֶת ושְׂעִיר-עִזִּים ?
דומה שהמשמעות היא בחיבור לרעיון המארגן של– "כל ישראל ערבים זה בזה".
הכסף והזהב, הם החומרים שמהם הוקם המשכן בהתהוותה של החברה האזרחית המדברית, שהושתתה על ערבות הדדית, התנדבות, אחוה ורעות:" וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת. וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם". (שמות, כה', א'-ח' ). דון יצחק אברבנאל (1437-1508 ), בפירושו ל - ״ושכנתי בתוכם" , מכוון לחברה האנושית על כל מעמדותיה ורבדיה, כלשונו:״ כת החכמים המתבודדים ומעולים, וכת הפועלים עובדי אדמה ובעלי אומנויות, כת אנשי הצבא אנשי המלחמה וכת השרים אדוני הארץ המושלים בה שהעושר והכבוד לפניהם ״ . כל אלו מיוצגים בזהב בכסף ובנחושת, מהם עשויים כלי המשכן.
הנה לנו נשיאות מחברת ומאחדת במיטבה ,החיבור המושלם של ההון החברתי של כולם. זאת החברה האזרחית המדברית, המציגה לראשונה פרקטיקה של ,- שותפות, סולידריות ,ערבות הדדית, התנדבות ופילנתרופיה.
הקטורת במעשה הקרבת הנשיאים, מכוונת לרעיון ההכלה והחיבור של כוללם : "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה קַח לְךָ סַמִּים, נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה" (ויקרא ל, לד-לו).
מה כה מיוחד בחֶלְבְּנָה ? רש"י (1040-1105 ) בא לעזרתנו בהיכרותנו עם מרכיב החֶלְבְּנָה : "שריחו רע וקורין לו גלב"נא ומנאה הכתוב בין סמני הקטורת, ללמדנו שלא יקל בעינינו לצרף עמנו באגודת תעניותינו ותפילתינו את פושעי ישראל שיהיו נמנין עמנו". הנה הקריאה לערבות ההדדית והכלת כולם. ושְׂעִיר-עִזִּים כמרכיב במעשה הנשיאים, מכוון אף הוא לחשיבות אחווה ורעות בין אחים ובין שבטים – "הנה מה טוב ומה נעים, שבט אחים גם יחד". כך המוטיב של שְׂעִיר-עִזִּים , משמש כתמרור אזהרה לעם ישראל – לא לשנאה, לא למלחמת אחים, לא למלחמת אזרחים. כך באירוע הקנאה, השנאה ומכירת יוסף והשימוש בדם שְׂעִיר-העִזִּים : "וַיִּקְחוּ, אֶת-כְּתֹנֶת יוֹסֵף; וַיִּשְׁחֲטוּ שְׂעִיר עִזִּים, וַיִּטְבְּלוּ אֶת-הַכֻּתֹּנֶת בַּדָּם. וַיְשַׁלְּחוּ אֶת-כְּתֹנֶת הַפַּסִּים, וַיָּבִיאוּ אֶל-אֲבִיהֶם, ... וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף"( בראשית, לז', לא'- לד').
הנה הקריאה, לנשיאות מאחדת, מחברת ומלכדת את כל שבטי ישראל.
המבחן הרביעי- נשיאות של יש, או נשיאות של אין- של חוסן אמוני ונפשי– מבחן מנהיגות הנשיאים באירוע תור הארץ של המרגלים.
אנו נוכחים בפרשתנו - בנשיאות רופסת ,נעדרת חוסן נפשי ואמוני , הלוקה "בתסמונת החגב". עשרה המרגלים, נתונים בהפרעת דחק פוסט טראומטית נפשית ואמונית, כתוצאה מסיור הריגול שלהם בארץ ישראל. הדימוי העצמי והביטחון העצמי שלהם בשפל המדרגה : " וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם ".החוסן האמוני שלהם בקב"ה, במשה המנהיג ובארץ ישראל, אף הוא בשפל המדרגה ,הם משדרים תגובה חרדתית, רפיסות ותבוסתנות. הייאוש הדיכאון והחידלון אוחז בם,- " אֶפֶס " .הם מדביקים במצבם הנפשי גם את כל בני ישראל " וַתִּשָּׂא, כָּל-הָעֵדָה, וַיִּתְּנוּ, אֶת-קוֹלָם; וַיִּבְכּוּ הָעָם, בַּלַּיְלָה הַהוּא ". דומה שהם סובלים מדיסאסוציאציה -בניתוק מחוויה רגשית של ביקור בארץ היעוד המובטחת : "וְלָמָה ד' מֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, לִנְפֹּל בַּחֶרֶב--נָשֵׁינוּ וְטַפֵּנוּ, יִהְיוּ לָבַז; הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה " . הנשיאים המרגלים סובלים מהעדר שליטה עצמית ומעצימים את הפחד מפני הפחד. כדברי הנשיא האמריקאי רוזוולט : "הדבר היחיד שעלינו לפחד ממנו הוא הפחד מהפחד." עד כמה בולט הפער הגדול בין עשרה הנשיאים המרגלים, לבין שני הנשיאים המרגלים האחרים,-יהושע בן נון וכלב בן יפונה. שני אלו גם השתתפו באותו סיור ריגול, אך מצבם הנפשי והאמוני שונה לחלוטין. הם מקרינים מנהיגות נשיאותית מסוג אחר, של חוסן אמוני ונפשי וכך הם מבטאים זאת : " הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. אִם-חָפֵץ בָּנוּ ד' וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל-הָאָרֶץ הַזֹּאת, וּנְתָנָהּ לָנוּ: אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ. וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-עָלוּ עִמּוֹ, אָמְרוּ, לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל-הָעָם: כִּי-חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ". הנה כי כן, נוכחת המנהיגות הנשיאותית בעלת חוסן אמוני ונפשי בהפטרה לפרשתנו, בספר יהושע, ב', כד' : "וַיֹּאמְרוּ, אֶל יְהוֹשֻׁעַ, כִּי נָתַן ד' בְּיָדֵנוּ, אֶת כָּל הָאָרֶץ; וְגַם נָמֹגוּ כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ, מִפָּנֵינוּ". שני המרגלים שנשלחו על ידי יהושע, כשליחי הקהילה של עם ישראל הנכנס בשערי ארץ ישראל, ביריחו במנעולה של ארץ, מעידים במילותיהם על שאר רוח ,אמונה ותקווה בצדקת הדרך.
טוב שם משמן טוב- הבה נעמיק בשמות הנשיאים המרגלים ומשמעותם : " וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ- כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם...כֻּלָּם אֲנָשִׁים, רָאשֵׁי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל הֵמָּה. וְאֵלֶּה, שְׁמוֹתָם: לְמַטֵּה רְאוּבֵן, שַׁמּוּעַ בֶּן -זַכּוּר". הקריאה לנשיא- לשמוע את העם ולזכור שהוא שליחו. "לְמַטֵּה שִׁמְעוֹן, שָׁפָט בֶּן-חוֹרִי". הקריאה לנשיא- להקרין ממלכתיות ושמירה על מוסד המשפט וביצורו. "לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה". הקריאה לנשיא- כָלֵב – לנהוג ברגישות ובחכמת הלב ."לְמַטֵּה יִשָּׂשכָר, יִגְאָל בֶּן - יוֹסֵף". הקריאה לנשיא - להביא את בשורת הגאולה. "לְמַטֵּה אֶפְרָיִם, הוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן". הקריאה לנשיא- להושיע את ישראל . "לְמַטֵּה בִנְיָמִן, פַּלְטִי בֶּן-רָפוּא".הקריאה לנשיא- להטמיע את שליחותו למען שארית דור הפליטה ולפעול לרפואתו ולשלומו. "לְמַטֵּה זְבוּלֻן, גַּדִּיאֵל בֶּן-סוֹדִי". הקריאה לנשיא-לדעת המשמעות של- כּסוד שׂיחַ שַרפֵי קֹדֶש . "לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה--גַּדִּי, בֶּן-סוּסִי". הקריאה לנשיא- להקרין חוסן אמוני ונפשי, דווקא בעיתות של דחק- "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ד' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר". "לְמַטֵּה דָן, עַמִּיאֵל בֶּן-גְּמַלִּי". הקריאה לנשיא- לפתוח את משכן ליבו, לעמו ולכל מי שנברא בצלם אלוקים ולשמש דוגמא אישית של מוסריות ולא להיות כגמל שאינו רואה את דבשתו. "לְמַטֵּה אָשֵׁר, סְתוּר בֶּן-מִיכָאֵל". הקריאה לנשיא- שיהיה פתוח לביקורת. הצבע הלבן הוא צבעו של המלאך מיכאל, הממונה על הנהגת קו החסד (הרמ"ק ב"פרדס רימונים")."לְמַטֵּה נַפְתָּלִי, נַחְבִּי בֶּן-וָפְסִי". הקריאה לנשיא-לנהוג בצניעות ומידה של – נחבא אל הכלים. "לְמַטֵּה גָד, גְּאוּאֵל בֶּן-מָכִי".הקריאה לנשיא- לראות את האור הבוקע בתהליך הגאולה. אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ"
זאת לדעת, המילה- נשיא, בחידוד לשוני, מורכבת משתי מילים משניות –יש ואין.
כך בדיוק, ההבחנה בין עשרה הנשיאים המרגלים שכשלו ,הנעדרים את החוסן האמוני והנפשי של – אין,- "וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם.... הֲלוֹא טוֹב לָנוּ, שׁוּב מִצְרָיְמָה ". לעומתם - שני הנשיאים המרגלים- יהושע וכלב, הם מלאים בחוסן אמוני ונפשי של - יש -"הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד... אֶרֶץ, אֲשֶׁר-הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ ... עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ."
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
חמשיר לשבת:
מַעֲשֶׂה בְּשַׁדְכָן / דוד אשל
מַעֲשֶׂה בְּשַׁדְכָן
שֶׁהֶעֱמִיד תְּרֵיסַר חֲתָנִים בַּמִּבְחָן.
הַכַּלָּה לֹא נִרְאֲתָה לָהֶם מֵעוֹלָם
וּבִקֵּשׁ לָדַעַת, מָה מִמֶּנּוּ נֶעֱלַם.
לַכַּלָּה הַמְּיֹעֶדֶת כָּל אֶחָד מֵהֶם הָיָה רָאוּי,
בִּסְבִיבָתָם, כָּל אֶחָד מֵהֶם נֶחְשַׁב לְעִלּוּי.
הַשַּׁדְכָן שָׁמַע הַרְבֵּה אוֹדוֹת הַכַּלָּה,
וּבִקֵּשׁ לְהַבְטִיחַ שִׁדּוּךְ לְלֹא תַּקָּלָה,
הוּא צִיְּדָם בְּהוֹרָאוֹת בְּרוּרוֹת,
מָה הֵם חַיָּבִים לִבְדֹּק בִּפְרוֹטְרוֹט,
רֵאשִׁית: רְאוּ מָה הִיא
וּמִי עָלֶיהָ אַחְרַאי ?
הַאִם אָפְיָהּ כִּבְמִבְצָרִים אוֹ כִּבְמַּחֲנִים ?
כְּלוֹמַר: הַאִם הִיא מַסְבִּירַת פָּנִים ?
הַאִם הִיא פּוֹרִיָּה ,
אוֹ אוּלַי עֲנִיָּה ?
הָאִם מַשְׁקָה הִיא אֶת סְבִיבָתָהּ
אוֹ שֶׁמָּא יָד אֵינָהּ מוֹשִׁיטָה ?
חִזְּרוּ אֵלַי עִם דֻּגְמִית מִפִּרְיָהּ,
אֲנִי רוֹצֶה שֶׁתַּמְצִיאוּ לִי רְאָיָה !
וַיָּשֻׁבוּ אֶל הַשַּׁדְכָן תְּרֵיסַר הַחֲתָנִים,
וְאֶת סְגֻלּוֹת הַכַּלָּה הֵחֵלּוּ מוֹנִים :
הַכַּלָּה פּוֹרִיָּה
וְאָכֵן, אֵינָהּ עֲנִיָּה,
וּמִיָּד הוֹסִיפוּ : אֲבָל
כָּל הַיֶּתֶר שֶׁבָּהּ אֵינוֹ מְקֻבָּל,
פִּרְיָהּ הָעֲנָק
גּוֹרֵם לַמַּחֲנָק,
פָּנִים אֵינָהּ מְאִירָה
וְהִיא חָשָׁה כִּגְבִירָה,
הַחַיִּים בִּסְבִיבָתָהּ אֵינָם נוֹחִים
הִיא מֻקֶּפֶת תָּמִיד בִּמְאַבְטְחִים,
לֹא חַשְׁנוּ אֵלֶיהָ חִבָּה,
וְהוֹסִיפוּ וְהוֹצִיאוּ עָלֶיהָ דִּבָּה.
חָרְגוּ מִגְּבוּלָם הַנָּכוֹן
וְהוֹסִיפוּ גַּם פַּרְשָׁנוּת בְּעִנְיְנֵי בִּטָּחוֹן.
בְּאוֹתָהּ גִּישָׁה שְׁלִילִית
הֶחְזִיקוּ עֲשָׂרָה מֵחַתְנֵי הָעִלִּית.
הָאֶחָד שֶׁחוֹלֵל אֶת הַמִּפְנֶה
הָיָה, כָּלֵב בֵּן יְפֻנֶּה :
זוֹ בִּשְׁבִילֵנוּ הַכַּלָּה
"כִּי יָכֹל נוּכַל לָהּ !",
חִזֵּק אֶת יָדוֹ גַּם הַתַּלְמִיד הַשָּׁנוּן
תַּלְמִיד הַשַּׁדְכָן, יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן.
עֲשָׂרָה רָאוּ אֶת הַכַּלָּה בִּשְׁלִילָה
וּשְׁנַיִם רָאוּהָ כְּכַלָּה מוֹעִילָה,
עֲשָׂרָה שֶׁשִּׁכְנְעוּ אֶת כָּל הַשּׁוֹמְעִים
שֶׁעִם כַּלָּה שֶׁכָּזוֹ, עָדִיף בְּלִי עִם.
פַּחַד וְדִבָּה מְפִיקוֹת הַשְּׂפָתַיִם,
וְהָעָם בּוֹכֶה וְסוֹפֵק כַּפַּיִם.
עַד כָּאן !
רָגַז הַשַּׁדְכָן.
עַל מַעֲשֵׂיכֶם אֵין מְחִילָה
וְלֹא תִּזְכּוּ לִרְאוֹת שׁוּב אֶת הַכַּלָּה,
הוֹצֵאתֶם אֶת דִּבָּתָהּ
וְלֹא תִּרְאוּ אֶת יָפְיָהּ בְּעִתָּהּ.
כָּאן בַּמִּדְבָּר תִּהְיֶה קְבוּרַתְכֶם,
הֵבֵאתֶם זֹאת עַל עַצְמְכֶם,
וְעַל כָּל הָעָם הַהוֹלֵךְ בְּדַרְכְּכֶם.
חוֹל הַמִּדְבָּר הַגָּבוֹהַּ וְהָרַךְ
הוּא עֵד לְדוֹר הַדִּבָּה שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח.
אֶת לֵב הַכַּלָּה יִכְבְּשׁוּ יְהוֹשֻׁעַ וְכָלֵב,
שֶׁלֹּא חִפְּשׂוּ דִּבָּה אֶלָּא לֵב,
יְהוֹשֻׁעַ זָכָה בַּתְּהִלָּה
לִכְבֹּשׁ אֶת הַכַּלָּה,
גַּם כָּלֵב יִשְׁתַּלֵּב בַּתְּמוּנָה,
כְּשׁוֹשְׁבִין רָאשִׁי בַּחֲתֻנָּה.
הַזִּוּוּג אָמְנָם עָלָה
בֵּין הֶחָתָן לְבֵין הַכַּלָּה,
לִגְדֻלּוֹת הוּא נוֹעַד
לְהָקִים בִּנְיַן עֲדֵי עַד.
הָיוּ שָׁנִים שְׁחֹרוֹת וְשָׁנִים וְרֻדּוֹת
הָיוּ עֲלִיּוֹת וְהָיוּ מוֹרָדוֹת.
יֵשׁ הָאוֹמְרִים שֶׁנִּפְגְּמָה הַבְּרָכָה
כִּי הַשַּׁדְכָן לֹא קִבֵּל אֶת דְּמֵי הַטִּרְחָה,
וְיֵשׁ הָאוֹמְרִים שֶׁזּוֹ מֵעֵין קוּבְלָנָה
עַל שֶׁהַשַּׁדְכָן לֹא הֻזְמַן אֶל הַחֲתֻנָּה.
אָנָּא הַשַּׁדְכָן מֵהַר-נְבוֹ
אַתָּה מֻזְמָן לְבֵיתֵנוּ, אָנָּא בּוֹא !
כֻּלָּנוּ תְּפִלָּה
שֶׁתִּשְׁמֹר עַל הֶחָתָן וְעַל הַכַּלָּה.
מְנַע מִבֵּיתֵנוּ סִכּוּן
אֲנַחְנוּ רוֹצִים בְּתִקּוּן.
שבת מבורכת ונעימה
בלהה ודוד אשל.
