פרשת "תזריע מצורע" – "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם" - בשורת הגאולה ומבשריה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
את מאמרי לפרשתנו, אני כותב במוצאי יום העצמאות, בסיומם של עשרת ימי תשועה וגאולה , שכוללים את יום השואה והגבורה , יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה ויום העצמאות, בו אנו גומרים בתפילה, את ההלל בברכה. אך למעשה אנו מאריכים את עשרת ימי התשועה , בואכה ליום ירושלים בכח' באייר, בה חווינו את הגאולה והתשועה בשחרורה של ירושלים ואיחודה.
אלו הם ימים נשגבים מלאי הוד והדר, המעצבים את סיפור האומה- משואה לתקומה. ימים שנושאים בכנפיהם את משק כנפי ההיסטוריה של החולמים והלוחמים לדורותיהם. אלו הם ימים שמאירים באלומת אור, את אותם מבשרי הגאולה שהביאו את בשורת גאולת העם והארץ.
הבה נבחן את זיקתה של תופעת הצרעת בפרשתנו לאירועים המכוננים שחלו בחודש אייר, אירועים שמביאים עמם בשורה של גאולה, של מדינת ישראל ראשית צמיחת גאולתנו.
נפתח בשאלה - האם גם אדם מצורע יכול להביא את בשורת הגאולה ? כיצד יתכן שצרעת שנתפסת כדבר שלילי ולא ראוי, יש בה ממד של בשורה ותקווה , שמעניקה יסוד לאופטימיות ? כיצד יתכן שאדם מצורע שנתפס כאדם חריג, טמא, מנודה ולא ראוי, יש בכוחו להביא בשורה של גאולה, שיש בה עוצמה של תקווה ?
כך מתארת פרשתנו את נגע הצרעת לקראת הכניסה לארץ: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם לַאֲחֻזָּה; וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת, בְּבֵית אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם. וּבָא אֲשֶׁר לוֹ הַבַּיִת, וְהִגִּיד לַכֹּהֵן לֵאמֹר: כְּנֶגַע, נִרְאָה לִי בַּבָּיִת...וְטָבַל אֹתָם בְּדַם הַצִּפֹּר הַשְּׁחוּטָה...וְחִטֵּא אֶת-הַבַּיִת בְּדַם הַצִּפּוֹר...וְכִפֶּר עַל-הַבַּיִת, וְטָהֵר. זֹאת, הַתּוֹרָה, לְכָל-נֶגַע הַצָּרַעַת, וְלַנָּתֶק. וּלְצָרַעַת הַבֶּגֶד, וְלַבָּיִת. וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת, וְלַבֶּהָרֶת. לְהוֹרֹת, בְּיוֹם הַטָּמֵא וּבְיוֹם הַטָּהֹר; זֹאת תּוֹרַת, הַצָּרָעַת." ( ויקרא, יד', לג'- נו' ).
רש"י מאיר בפרשנותו את ממד הבשורה שבצרעת: "וְנָתַתִּי נֶגַע צָרַעַת "- בשורה היא להם שהנגעים באים עליהם, לפי שהטמינו אמוריים מטמוניות של זהב בקירות בתיהם כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, ועל ידי הנגע נותץ הבית ומוצאן.".
יש במילה נגע, גם משמעות של ענג, באותן אותיות, אבל בסדר שונה. יש במילה משבר גם משמעות של מבשר, באותן אותיות, גם בסדר שונה. בשפה הסינית, המילה משבר נכתבת כצרוף של שתי מילים: סכנה + הזדמנות.
הוא אותו רעיון של שבר- לשבור שבר אוכל, בתוך המילה משבר. זאת אותה משמעות מיוחדת גם של אירוע הלידה, כשהיולדת יושבת על המשבר, שהוא אותו קו תפר שבין הריון ללידה.
יש אפוא בשורה בגאולה, הגואלת את האדם, העם והארץ מהמצב המשברי בו הם נתונים.
הנה כי כן, יש בצרעת בשורה של שני תהליכי גאולה. הפרטני - גאולת האדם ותיקונו, והקולקטיבי- גאולת העם והארץ ותיקונם.
ההפטרה של פרשתנו מחברת את שני תהליכי הגאולה הללו.
ההפטרה מספר מלכים ב', פרק ז', עוסקת באירוע דרמטי המתרחש בתקופתו של הנביא אלישע. העיר שומרון בירת מלכי ישראל, במצב מלחמה נגד ארם. העיר נתונה במצור כבד וברעב מכפיר. הכול נראה רע, ייאוש משתרר ואובדת כל תקווה. בתוך הייאוש והחשיכה הגדולה, מבצבצת לה קרן אור של תקווה. הנביא אלישע מבטיח כי בתוך יום אחד תוצף שומרון באוכל. הנביא סָתַם ולא פירש.
במציאות קשה זאת, יושבים בשער העיר שומרון ארבעה מצורעים, שכן מצורעים הם אנשים מודרים מהמחנה ומהעיר. גם הם רעבים. במצב של ייאוש, הם מחליטים להסגיר עצמם לאויב למחנה ארם. הם מגיעים למחנה ולהפתעתם, המחנה מלא אוכל, אך ריק מאדם. המצורעים משביעים את רעבונם. אך ברגע זה הם נזכרים באחיהם, אנשי השומרון הנצורים והנתונים ברעב וייאוש. המצורעים מחליטים לא לנקום באחיהם שהדירו אותם מחוץ למחנה. את אחיהם הם מבקשים. הם מחליטים לעשות מעשה ולשמש אנשי בשורה למען אחיהם תושבי העיר שומרון :"וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל-רֵעֵהוּ לֹא-כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים, הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם-בְּשֹׂרָה הוּא, וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וּמְצָאָנוּ עָווֹן; וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה, וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ." (מלכים ב', ז',ט').
ארבעה המצורעים הם אנשי בשורת הגאולה לתושבי השומרון הנתונים ברעב ועל סף החידלון.
המצורעים אינם דואגים לעצמם, בבחינת אנחנו את נפשנו הצלנו. הם אף לא עושים חשבון עם אחיהם שגרשו אותם מחוץ לעיר. הם אינם נוקמים בהם. המצורעים אינם מתמהמהים. הם מבינים וחשים שנועד להם תפקיד היסטורי משמעותי בעת היא, של מבשרי הגאולה, הישועה, התקווה והתקומה לעם ישראל הנתון במצור בשומרון.
המצורעים המודרים הופכים להיות שליחי הנביא אלישע איש האלוקים. הם אלו שאותם בחר הנביא אלישע להיות שליחי האלוקים, לבשר לאחיהם על הגאולה והתקווה ולחולל מציאות מעשית חדשה. הם , כמו יפתח בדורו וכשמואל בדורו. המצורעים הופכים להיות מבשרי הגאולה למעבר הדרמטי משואה וחדלון לתקומה ולבניה.
הציונות שהייתה עמוד האש בחוללותה של גאולת העם והארץ, נישאה על ידי מחולליה ומבשריה.
אנו עדים במאות ה 19 וה20 , למנעד על גבי הספקטרום של מבשרי הציונות והגאולה , - הרצל, וולפסון, מקס נורדאו, משה הס, פינסקר, הרב קוק, הרב מוהליבר, הרב קלישר , הרב אלקלעי ,הרב ריינס ואחרים.
מבשרי גאולת הציונות , נתפשו לא אחת בעיני אחיהם היהודים, כמצורעים וטמאים. הם אף זכו להתנגדות עזה, לדה לגיטימציה, להחרמה והדרה, על ידי ציבורים בעם ישראל בגולה, ערב השואה.
הרב יואל בן נון בספרו " נס קיבוץ גלויות" ( 2011), מספר על עוצמת ההתנגדות "למצורעים" מבשרי הציונות :"גם במונקאטש ( קודמתה של סאטמר ) היה, ושם אמרו : "כתוב בתורה בפרשת ציצית: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם...", "אחרי לבבכם"- זה הרצל ( הרץ (באידיש) = לב ), "ואחרי עיניכם" – זה הרב קוק ( קוק (באידיש) =ראיה. "
במקום אחר בספרו, מספר הרב יואל בן נון : " סיפור נוסף יש לי ממורי ורבי ( הרב צבי יהודה הכהן קוק ). הוא הציב על השידה בחדרו, את תמונתו של בנימין זאב הרצל, בין תמונותיהם של גדולי הרבנים, מהגר"א ועד אביו הראי"ה קוק.....כשהרהבתי עוז ושאלתי אותו, מה עושה תמונתו של הרצל בין תמונת הרבנים ?, חייך, האריך בהסבריו ,ולבסוף ענה : " אולי זה לא מוצא חן בעיני מישהו, אבל אותו שלח ד', להתחיל להוציא אותנו מהגלות" .
גם המשוררת רחל (1890-1931 ), שידעה תנ"ך, נדרשה אף היא בשירתה, לסוגיה של המצורעים מבשרי הציונות והגאולה , וקשרה זאת להפטרה של פרשתנו , וכך היא כותבת : "בשכבר הימים האויב הנורא את שומרון הביא במצור. ארבעה מצורעים לה בישרו בשורה. לה בישרו בשורת הדרור. כשומרון במצור – כל הארץ כולה ,וכבד הרעב מנשוא. אך אני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא. הטהור יבשר וגאל הטהור, ואם ידו לא תמצא לגאול, אז נבחר לי לנפול ממצוקת המצור, אור ליום בשורה הגדול ". הנה נרקמת לה לכאורה קואליציה , בין חסידי מונקאטש, לבין רחל המשוררת החילונית. אך אין כמובן לחשוד באהבתה לציונות ולארץ ישראל. שירה של המשוררת רחל נותח על ידי חוקרי שירה וספרות, באופן רב אנפין ומגוון- מדוע רחל כתבה את מה שכתבה ומה הייתה המשמעות של השיר מבחינתה?
ד"ר אורי מילשטיין ההיסטוריון הצבאי ובנה של אחייניתה של רחל המשוררת, טוען ששירה זה של רחל אודות ארבעת המצורעים, הוא שיר תיגר שנכתב בעקבות המשא ומתן בימים ההם, בין תנועת העבודה לבין התנועה הרוויזיוניסטית, שהייתה שנואת נפשה של רחל ושבעיניה הם נתפסו כמצורעים והם לא היו ראויים בעיניה להביא הגאולה והתקומה של מדינת ישראל. מעניין אם רחל הייתה כותבת בנחרצות שירה זה, אם הייתה חיה כיום בפרספקטיבה היסטורית בחלוף השנים.
דומה שהתשתית הקלוקלת החברתית של הוצאת שם רע המביאה לצרעת בפרשתנו, באה לידי ביטוי אצל יחידים וגם תנועות ,כדוגמת חסידי מונקאטש ואף רחל, בשלילתם בהוצאת שם רע לכל מי שנראה בעיניהם כמבשר בשורה שאיננו מבית גידולם.
פרשתנו והפטרתה בחודש אייר - חודש הגאולה והתקומה של עם ישראל בארצו ובמדינתו, מציבות לנו מראה, על בשורת הגאולה והציונות, שמבשריה הם "רחמנא ליצלן", אנשים הנתפסים "כמצורעים" בעיני אחרים. שכן, אנו נוטים לא אחת, לראות ולתפוס רק את חיצוניותו של המצורע, אנו רואים רק את הנגע החיצוני בעור בלבד, אבל ממעטים או נמנעים ,לנסות לראות ולהתבונן בפנימיות של האדם הנתפס כמצורע. אולי דווקא הפנימיות של האדם המצורע, היא מרחב נקי טהור ואמיתי, שיש בו כנראה את האנרגיה הראויה, להביא את הבשורה האמיתית, לחולל את השינויים ההיסטוריים, ככלי לשליחותו של הקב"ה, לשנות את פני ההיסטוריה. אנו נוטים לא אחת בחיי היום יום ,להיות שיפוטיים ושטחיים ולתייג אנשים רק על פי המעטפת החיצונית ושיוכם החברתי הדתי והפוליטי. אנו נוטים להכניס אנשים לתוך מגירות של זהויות שטחיות שיפוטיות וטוטליות, באופן בינרי, כמו למשל, דתי ולא דתי או ימני או שמאלני. כאילו אין משהו באמצע. איננו מנסים לחדור ללב האדם ולנפשו, מעבר לקליפה והניראות החיצוניים. לא פעם קורה לנו שדווקא אותו אדם שלא האמנו בו ולא נתנו לו כל סיכוי , דווקא הוא זה שיהיה המבשר, המחולל ,המשפיע והמתקן.
בחודש אייר שבו אנו עדים לנס קיבוץ גלויות ולתקומת מדינת ישראל, משואה לתקומה ולאיחודה של ירושלים בירתנו הנצחית , אנו מצפים לגאולה השלמה ולביאת המשיח. כך גם רבי יהושע בן לוי, כפי שמסופר במסכת סנהדרין, דף צח' ע"א, נדרש לאתר את מבשר הגאולה בדמותו של המשיח, על ידי כך שכרך את גורלו בחולי צרעת. הוא מוצא את המשיח, יושב בפתח העיר רומי, שוכן בקרב חולי צרעת. אם המשיח יאותר בקרב המצורעים, אז מדוע מבשרי הציונות התקומה והגאולה, אינם יכולים אף הם, לבוא מקרב "המצורעים"? גם הגאולה יכולה לנבוע ממקומות ומאנשים בלתי צפויים ובלתי הגיוניים, שנתפסים כנגועים בצרעת, אבל בפנימיותם הם מלאי טוהר.
אך לא די רק בבשורת הגאולה הלאומית , שכן, אליה יש לחבר גם את אחותה- בשורת הגאולה החברתית , שתשפיע ותעצב את דמות חוסנו החברתי , הערכי והמוסרי של העם היושב בציון. הנה כי כן, בשורת המבשר את בשורת הגאולה החברתית, מאירה את אורה הגדול, לאותם מבשרים חברתיים, שמביאים באורח ואורך חייהם, את בשורת הגאולה החברתית.
את אחד המבשרים החברתיים הנושא את בשורת הגאולה החברתית פגשתי הבוקר ביום העצמאות, בטקס הענקת אות יקיר העיר תל אביב יפו למאיר שרעבי. את מסעו ההירואי של מאיר הכרתי מקרוב, בתקופה בה שמשתי כמנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעירייה. אצטט מספר שורות מהחוברת שחולקה היום למשתתפי הטקס, אודות יקיר העיר מאיר שרעבי :" למעט מאוד בני אדם ניתנה הזכות להציל את חייהם של אלפי בני אדם ומאיר שרעבי הוא אחד מהם.....מאיר עבר בין פנימיות ובגיל מוקדם נשר מלימודיו...בסוף שנות השבעים התמכר לסמים, הסתבך עם החוק ונשלח שלוש פעמים למאסר. בשנת 1986 בפעם השלישית שהגיע לכלא ניצן, שכנעה אותו העובדת הסוציאלית להישאר במחלקה הטיפולית. זו הייתה נקודת המפנה, שהתחילה את מסע שיקומו. בתחילת שנות התשעים החליט לשנות את מסלול חייו....מאיר חזר אל המקום שבו בעבר מכר סמים והפעם בתפקיד של מדריך טיפולי ביחידה לנפגעי סמים. מאיר ייחד את חייו למען המכורים לסמים ופעל למענם בהתנדבות במגוון מסגרות. מאיר הצליח לחלץ את עצמו מן התופת ובמשך כשלושה עשורים הציל את חייהם של רבים מתושבי העיר. איש אמיץ, אשר נלחם כאריה למען כל מכור ואסיר.... וממשיך במאבקו נגד הנגע שמאיים על החברה כולה. הוא משמש דוגמה ומופת בעבור המכורים לסמים קשים ולמשתקמים הרבים, מנהיג וסוכן שינוי."
כך מבשרי הגאולה הלאומית וכך גם מבשרי הגאולה החברתית, הם מהווים מגדלור של השראה ,אמונה ותקווה, לשאיפתנו להיות אור לגויים, אך בראש ובראשונה אור לעצמנו.
הנה כי כן, האדם המצורע אכן יכול להביא את בשורת הגאולה. אך עלינו לפתוח לו את הדלת, כפי שהטיבה נעמי שמר לבטא זאת בשירה- "לו יהי" :" אם המבשר עומד בדלת, תן מילה בפיו, כל שנבקש לו יהי".
שבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
ד"ר זאב פרידמן(Ph.D)
מנכ"ל
שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
Zeev@melabev.org www.melabev.org /
