אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
******************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה ביום רביעי יז' כסליו תשפ"ה -18.12.2024 בשעה 20.30 (8.30) בערב. בפרשת וישב
מרצה: עו"ד משה מורגנשטרן-משנה לראש עיריית בני ברק, מטעם מפלגת דגל התורה
סרן במילואים, מפקד פלוגה בבסיס -שורה(זיהוי חללים),
מגוייס מאז 7 לאוקטובר 2023 לעבודת קודש.
הנושא: חלומות!
האם יש ממש בחלומות?
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
https://us06web.zoom.us/j/86997730698?pwd=yMrOFcflhhKXWkoHh030eJebMr2abA.1
******************************
השיעור מוקדש לעילוי נשמתם הקדושה והטהורה של "התצפיתניות" שנהרגו על קידוש השם בחג שמחת תורה תשפ"ד 7 לאוקטובר 2023
סמל-רוני אשל, סמ"ר ים גלס. " אֶרֶץ אַל תְּכַסִּי דָמִי וְאַל יְהִי מָקוֹם לְזַעֲקָתִי. איוב-טז'-יח.
ה' יקום דמם:
******************************
ניתן להרשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר: www.hamikra.org
*****************************
לצפייה ברשימת המרצים לספר בראשית: https://sacks.hamikra.org/lp/
******************************
בברכת ברוכים המשתתפים
ישראל קריסטל- מנכ"ל החברה לחקר המקרא.
בבקשה העבירו הלאה.
כמו כן, רבני קהילות המעונינים להשתתף בתוכנית בבקשה התקשרו אלי.
כמו השבוע, כך בהמשך כל השנה אנחנו מבקשים לכבד ולעלות את זכרם של הקדושים הטהורים שנפלו במלחמת "חרבות הברזל ובחג שמחת תורה",ולהקדיש את השיעור על שמם,
בני משפחה וחברים המבקשים להצטרף למיזם ולספר בתחילת השיעור עליו/ה בבקשה תתקשרו אלי.
ישראל קריסטל - בוואטסאפ -0543973801 -או במייל - info@hamikra.org
******************************************************************
שאלות שנשאל הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא. ותשובותיו –
מתוך ספרו 'מחביון תורתך' כרך א' עמ' 337-335, בהתאמה לפרשת 'וישלח' עם קריאת השם "ישראל" אחרי המאבק היחיד של יעקב אבינו במעבר יבוק, ועם פרשת דינה ונקמת שמעון ולוי.
בתפילת זעקה לה' להצלת חטופינו ולהשבתם אלינו, החיים לחיים, ושאינם חיים, בכבוד ובשלום בע"ה.
יעקב אבינו בנחל יבוק עם 'עלות השחר'
הרב אביהוד שוורץ, רב צבאי חשוב ותלמיד-חבר יקר, שלח אלי מה שכתב בעת מבצע 'עלות השחר' מול עזה, בתשעה באב התשפ"ב (כשנה ורבע לפני פרוץ המלחמה הקשה והארוכה בעלות השחר, בשבת שמיני-עצרת, והדברים נכוחים ומתאימים גם כעת):
מקורו של הביטוי העברי 'עלות השחר' במאבקו של יעקב אבינו עם 'שרו של עשו' – אותו מלאך המסמל את אי-ההשלמה ואי-ההסכמה של אויבי העם היהודי לדורותיהם עם קיומו של עם ישראל: "וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב לְבַדּוֹ, וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר" (בראשית ל"ב, כה).
יעקב אבינו נאבק בגבורה עילאית על עצמאותו ועל המשך קיום משפחתו, ובזכות אותו קרב גבורה זכה לשם חדש: "וַיֹּאמֶר: לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל, כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (שם, כח). אנחנו, עם ישראל, קיבלנו את שמנו הנצחי מכוחו של אותו קרב גבורה במעבר יבוק, עם חזרתו של יעקב אבינו לארץ האבות.
הקרב של מעבר יבוק "עד עלות השחר" הוא הקרב שהפך אותנו למי שאנחנו.
אך הקרב לא היה פשוט. יעקב אבינו נפגע ברגלו ב"גיד הנשה". כזכרון עולם לאותו קרב גבורה, אסרה התורה על אכילת "גיד הנשה" על כל בני ישראל לדורותיהם, וכך אנו נוהגים עד עצם היום הזה.
כך מסכם את הדברים בעל ספר החינוך (מצווה ג'):
ורמז זה הוא לפי שאותו מלאך שנלחם עם יעקב אבינו, שבא בקבלה שהיה 'שרו של עשו', רצה לעוקרו ליעקב מן העולם הוא וזרעו ולא יכול לו, וציערו בנגיעת הירך, וכן זרע עשו מצער לזרע יעקב, ולבסוף תהיה לבני יעקב ישועה מהם, כמו שמצינו באב שזרחה לו השמש לרפואתו ונושע מן הצער. כן יזרח לנו השמש של משיח וירפאנו מצערנו, ויגאלנו במהרה בימינו אמן.
והנה, המבצע שנקרא 'עלות השחר' התנהל מול עזה בתשעה באב. בספר הזוהר הקדוש נאמר, שמי שאוכל בתשעה באב, הרי הוא כאילו אכל את "גיד הנשה", והקשר ברור: גם יום תשעה באב מסמל את אותו מאבק נצחי נגד אויבינו שסירבו ומסרבים להשלים עם זכותנו לחיות כעם חופשי בארצנו. בתשעה באב אנו מתאבלים על העבר, אך בד בבד מבקשים להצהיר כי רוחנו לא נשברה, וכי אנו צועדים בדרכו של יעקב אבינו, דרכו של עם ישראל ומדינת ישראל אשר תעשה הכול כדי להבטיח שאויבינו לא יכריעו אותנו.
תגובה (יואל בן-נון):
רק אוסיף שני דברים לדרשתך היפה על יעקב, שהפך לישראל עם 'עלות השחר':
ראשית, הקרב במעבר יבוק, עם חזרת יעקב מהגלות בחרן, היה הקרב הראשון והיחיד שנלחם יעקב אבינו בכל ימיו, ודווקא במאבק הזה זכה יעקב-ישראל לברכת יצחק, כי עד אז לא היו לו "ידי עשו" יחד עם "קול יעקב", ולכן ברכת יצחק עוד לא היה לה על מי לחוּל! לכן כתב רש"י על דרישת הברכה "כי עלה השחר" – "הוֹדֶה לי על הברכות שברכני אבי ...", כי זה הרגע בו נוצר השילוב הייחודי בין "קול יעקב" לבין "ידי עשו", והברכה יכלה לחול על יעקב-ישראל, שבאין ברירה ידע ויודע להיאבק ולהצליח.
שנית, לפי הפשט, 'גיד הנשה' הוא גיד הרבייה (=איבר המין הזכרי). כך עולה גם מתוך שמו, גם מן ההיגיון הידוע של קרב מגע, ששם מנסים לפגוע, וגם מתוך המדרשים שניסה 'האיש הפלאי' לפגוע ביעקב ובזרעו, כלומר באיבר הרבייה, שפגיעה חזקה בו מהממת את הנפגע ומאפשרת לחסלו. אולם יעקב חמק מפגיעה זו, כמו שיודע לעשות כל לוחם בקרב מגע, ונפגע ב"כף הירך" שכנגדו. לכן, ברוב העמים והתרבויות לא אוכלים את איבר הרבייה, ואילו בעם ישראל לא אוכלים גם את "גיד הנשה אשר על כף הירך" שמול גיד הרבייה, כזיכרון לקרב המגע בו ניצל יעקב וזרעו "בהאבקו עמו".
כל לוחם בצה"ל, וכמובן כל מפקד, יכול להבין זאת, ולזכור בשמחה את קרב המגע שממנו צמח השם ישראל, ובו הפך יעקב הגלותי לישראל העצמאי.
מעשה דינה בשכם
שאלה: למה התורה איננה מפרשת שום חטא של דינה, וגם לא מה קרה לה אחר כך? ומה היה חטאם הכבד של שמעון ולוי שנלחמו כדי לחלץ אותה מבית שכם, שבו הייתה שבויה?
תשובה: ככל הנראה, לא בא הכתוב לספר מעשה דינה עבור דינה, אלא כדי לספר את נקמת שמעון ולוי, ואת כעסו של יעקב עליהם עד כדי קללה, בסוף בראשית (מ"ט, ה-ז).
רש"י בעקבות מדרשי חז"ל הטיל את האשמה פעם על יעקב, ופעם על לאה, כלומר עונש להורים, ובמקום שלישי 'חמל' על דינה ופירש סוף הסיפור, גם כן על דרך המדרש: יעקב נענש על שהחביא את דינה מעשו אחיו, ושמא הייתה מחזירה את עשו למוטב – על כן נענש יעקב ונפלה לידי שכם בן חמור (רש"י לבראשית ל"ב, כג). בתחילת הסיפור דייק רש"י את לשון הכתוב "ותצא דינה בת לאה", ותלה את הקולר בהתנהגותה של לאה, שפנתה אל יעקב באופן בלתי צנוע – "ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שָׂכֹר שְׂכַרתיךָ בדוּדאי בני, וישכב עִמהּ בלילה הוא" (ל', טז, ורש"י ל"ד, א).
על סיום הסיפור – "ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו" (לד, כו), כתב רש"י בעקבות חז"ל: "כשהרגו את שכם לא היתה דינה רוצה לצאת, עד שנשבע לה שמעון שישאנה", וכן כתב רש"י בהסבר "ושאול בן הכנענית" (מ"ו, י) – "בן דינה שנבעלה לכנעני. יש קושי הלכתי בהסבר זה, כי היא אחותו מאמו (ויש מקום ליישבו), אולם העיקר הוא, שדינה עצמה לא הייתה אשמה בשום דבר, לדעת רש"י וחז"ל.
ביחס לחטאם של שמעון ולוי, חשוב לקרוא רמב"ן לבראשית (ל"ד, יג), שחילוץ דינה היה המעשה הנכון והטוב שיעקב הסכים לו, אבל טבח הנקמה באנשי שכם גרם לכך שיעקב עזב את שכם (ובניו חזרו אליה רק בימי יהושע), וזה הביא את הקללה על שמעון ולוי שאיבדו את זכותם לנחלה בארץ! ראו הרחבת דברים במאמרי 'ידי עשו וקול יעקב', בספרי, 'פרקי האבות בספר בראשית' (הוצאת אלון תבונות, אלון-שבות), ובאתר שלי.
שמעון כשבט דחוי
שאלה: מדוע שמעון דחוי באופן עקבי בתנ"ך? אחרי שראובן נדחה, שמעון הוא הפוטנציאל הבא למלכות ולהנהגה, והנה גם הוא מוחמץ. הוא דייר משנה בנחלת יהודה, ועוד (אגב, גם לו יש בפרשת פינחס בן בשם זרח – "משפחת הזרחי", כמו ליהודה).
תשובה: שמעון האיש היה הקנאי המוביל והיוזם, גם בשכם וגם נגד יוסף, ולכן יוסף אסר דווקא אותו (בראשית מ"ב, כד) כששלח את אחיו אל אביהם. ואמנם, 'ברכת' יעקב – "אחלקֵם ביעקב ואפיצֵם בישראל" (בראשית מ"ט, ז) – חלה במיוחד עליו, כי לוי הופץ בכבוד בערי לויים.
בסוף נדודי המדבר בערבות מואב, שמעון השבט נשאר "בשִטים" בצפון מחנה ישראל, לבדו מכל הדגל שלו, כי ראובן וגד התנחלו בהרי הגלעד. שמעון ישב שם בגבול עם המדיינים שישבו בנחל יבוק (כמפורש בסיפור גדעון), ומַגֵפַת פעור היא רק 'קצה הקרחון' להתרסקות שבט שמעון מול בנות מדין בעצת בלעם, כי המספרים מעידים על התרסקות השבט ברובו – מ-59,300 במפקד 'במדבר', ל-22,200 במפקד 'פנחס'!
אחר כך נותר רק מבצע שיקום של שרידי שמעון בתוך יהודה, כאשר שבט יהודה היה אחראי לשיקום, וכך מתפרש בתחילת ספר שופטים. הרב יואל בן נון.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד -לפרשת וישלח תשפ"ה -פרשת דינה.
הקשר הראשון בין יעקב לבין בני חמור אבי שכם מופיע בפסוקים: וַיָּבֹא יַעֲקֹב שָׁלֵם עִיר שְׁכֶם אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בְּבֹאוֹ מִפַּדַּן אֲרָם וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִיר: וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: (בראשית, לג,יח-יט). כלומר ההכרות הראשונה של יעקב עם משפחת חמור היא באמצעות עסקת נדל"ן, שהיא חלקת שדה.
בפתיחת פרשת דינה נאמר: " וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ: "(לד, א). זוהי הפעולה האקטיבית היחידה של דינה בפרשה זו. בכל שאר חלקי הפרשה דינה פסיבית. דינה מוצגת כאן כבת לאה ולא בת יעקב. היא עוזבת את מקום מגוריה ויוצאת לבדה לראות בבנות הארץ. רש"י מבאר כי היא בת לאה שכן גם אמה לאה יצאה לקראת יעקב והודיעה לו כי היא שכרה אותו מרחל בדודאי בנה ללילה הזה. פתיחת הפרשה מצביעה על גינוי להתנהגות הלא מקובלת של דינה, ומותירה רושם כי יציאתה מן הבית לראות בבנות הארץ, תרמה לפגיעה בה. שכם בן חמור נשיא הארץ ראה אותה, לקח אותה ואנס אותה. היא אם כן בסיטואציה של אנוסה, חטופה וכלואה בבית שכם. הטקסט משתדל לתת לנו מכאן ואילך מבט אובייקטיבי על האירוע ללא שיפוט. לדינה יש תרומה מסוימת למה שקרה לה, אך שכם מופיע כאנס וחוטף, דמות שלילית מאוד. בהמשך הוא מתאהב בדינה ורוצה לקחתה לאישה. הוא מוכן לעשות הכול כדי לזכות בה. כלומר יש גם צד חיובי בדמותו. לדינה אין קול בפרשה שהיא הנושא שלה. היא מוצגת כדמות חיוורת, דמות רקע לפרשה כולה.
כיצד מגיב יעקב לפגיעה בבתו היחידה? "וְהֶחֱרִשׁ יַעֲקֹב עַד בֹּאָם " (שם, ה). יעקב אינו מזעיק את בניו מן השדה, הוא ממתין לבואם מן העבודה, אין תחושת דחיפות. האינפורמציה מגיעה אליהם רק בבואם הביתה. תגובתם? " וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל " (שם, ז). בפועל לא קורה דבר. האם מצפים בני יעקב מאביהם שיאמר להם כיצד לנהוג?
אם נשווה את תגובת יעקב על אונס בתו לתגובת שכם על התאהבות בנו בדינה, נגלה הבדל עצום. יעקב שותק. זו הסיבה שבניו יגיבו. חמור עושה הכול כדי לאפשר לבנו לשאת את האישה שהוא אוהב. הוא מבקש את אישור המשפחה לשידוך בין בנו לבין דינה. הוא מציע למשפחה להתערות במקום. " וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם: וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ: " (שם, ט-י). חמור מוכן לשלם מוהר רב כדי לקבל את הסכמת המשפחה לשידוך.
מהי תגובת בני יעקב ? הכתוב מציין: " וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה", (לד,יג). יעקב אינו מגיב, אך בניו מגיבים. הם אינם מתכוונים לתת לאנס לקבל את אחותם לאישה, אך עליהם לשחרר אותה ולהביאה הבייתה. כיצד יעשו זאת? הם מעטים מול אנשי העיר, ועל כן פעולת פריצה לשחרור דינה, אינה אפשרית. הם נוהגים במרמה. במהלך פעילותם מתגלות שתי תוכניות. הראשונה, להציב תנאי להסכמתם לשידוך בין דינה לבין שכם, והוא ברית מילה לא רק של משפחת חמור אלא של כל אנשי העיר. לדעתם תנאי כזה לא יתקבל, שהרי אנשי העיר לא יסכימו להימול. בהעדר הסכמה לתנאי, יבוטל השידוך ודינה תשוב הבייתה. אבל חמור ושכם מצליחים לשכנע את כל אנשי העיר למול. כיצד? על ידי הצגת התועלת שתהיה לכל העיר כתוצאה מן השידוך. חמור משתמש באותם פיתויים בהם השתמש כשניסה לשכנע את משפחת יעקב להסכים לשידוך, בהבדל אחד משמעותי. בפניה אל משפחת יעקב אומר חמור: " וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד: ". מול אנשי עירו אומר חמור: " אֶת בְּנֹתָם נִקַּח לָנוּ לְנָשִׁים וְאֶת בְּנֹתֵינוּ נִתֵּן לָהֶם ". יחי ההבדל הקטן.למשפחת יעקב הוא אומר: "אִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ ". לאנשי עירו הוא אומר: "מִקְנֵהֶם וְקִנְיָנָם וְכָל בְּהֶמְתָּם הֲלוֹא לָנוּ הֵם אַךְ נֵאוֹתָה לָהֶם וְיֵשְׁבוּ אִתָּנוּ: ". לפנינו אם כן הונאה שהונה חמור את משפחת יעקב וגם את אנשי עירו.
ההונאה של חמור מתקזזת עם ההונאה של בני יעקב. אלא שהערכת בני יעקב כי אנשי העיר לא יסכימו לתנאי, נכזבה. הם הסכימו ואפילו נימולו. על פי התנאי עליהם לתת את דינה לשכם. בני יעקב שמסרבים לעשות כך, זקוקים לתוכנית חלופית. ברור שיש לחלץ את דינה בכוח. שמעון ולוי, אחי דינה מאב ומאם, מחליטים לפגוע בכל הגברים שבעיר ביום השלישי בהיותם כואבים מהמילה, כדי שיוכלו לפעול ללא הפרעה. טבח כל הזכרים בעיר נועד גם למנוע נקמת דם במשפחת
יעקב. בני יעקב עטו על החללים ובזזו את העיר, נטלו את הצאן והבקר ואת אשר בשדה וגם טף ונשים. על שמעון ולוי נאמר שלאחר חיסול שכם וחמור, הם שחררו את דינה. הרושם שנוצר מן הטקסט הוא שידם לא הייתה בביזה.
מהי תגובת יעקב למעשה ? אומר יעקב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי:" עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי " (שם, ל). הכבוד והפחד הם ביסוד דבריו. פחד זה מוכר לנו גם מאירועים אחרים כגון בהתמודדות יעקב עם עשו ועם לבן. יעקב שהחריש מול אונס דינה ולקיחתה כחטופה, מגנה את שמעון ולוי שעשו מעשה. לא הייתה ליעקב תוכנית חילוץ לדינה. האם היה מסכים לנישואיה עם שכם? להיותה שבויה בביתו? יעקב גם אינו מגנה את הביזה של בניו. דבריו מיועדים רק לשמעון ולוי שהרגו את אנשי העיר, והנימוק? ביוש המשפחה ופחד מפני נקמה, לא גורל בתו היחידה. תשובת שמעון ולוי לאביהם מהדהדת: "
"וַיֹּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ ". אין מענה לשאלתם בטקסט. יעקב אינו משיב. המילה שלהם היא המילה האחרונה. השאלה מועברת לקורא. מה עמדתך קורא יקר בסוגיה זו?
מהי עמדת הטקסט לגבי מעשה שמעון ולוי? " וַיְהִי חִתַּת אֱלֹהִים עַל הֶעָרִים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיהֶם וְלֹא רָדְפוּ אַחֲרֵי בְּנֵי יַעֲקֹב " (לה, ה). הושגה הרתעה. האם פירוש הדבר כי המעשה היה ראוי בעיני ה'?
יעקב לא שכח ולא סלח. בפרשת ויחי בדברי הפרידה שלו מבניו ערב מותו, אומר יעקב דברים קשים לשמעון וללוי. " שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם:בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר: אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל. (בראשית מט, ה-ז). י' כסלו תשפ"ה
בלומה דיכטוולד
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 320-חיים קופל -"מכל האמת"
1) לקראת המפגש עם אחיו עֵשָׂו, חושש יעקב, לבל יינזק, הוא פונה לה', ואומר "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ" (ל"ב-י"א). שואל הרב זוין זצ"ל , הרי הביטוי " מִכֹּל הַחֲסָדִים " מובן, יש מעט חסדים ויש הרבה חסדים. אבל, הביטוי "מכל האמת" אינו מובן, שהרי יש רק אמת אחת. אין הרבה אֲמִתּוֹת ואין חצי אמת, חמש ועוד חמש שווה עשר ומי שֶׁיַּעֲנֶה חָמֵשׁ, אין זו חצי אמת אלא שקר שלם?
2) נראה, שאין הכוונה "לאמת" במובן של אמת שלמה, או חצי אמת, אלא במובן של "החלטיות" "ויחסיות" . כל המושגים בעולם הם יַחֲסִיִּים, כך גם יש אמת מוחלטת ויש אמת יחסית. כשאנו אומרים, שפלוני הוא עשיר, הכוונה יחסית לעניים, אבל אין הכוונה שאין עשירים ממנו. ואכן המשנה אומרת, איזהו עשיר? השמח בחלקו. (אבות פרק ד' משנה א'), שהרי גם אם אדם, הוא העשיר הגדול בעולם, בזמן מסוים, יתכן שכעבור זמן, יקומו עשירים גדולים ממנו, והוא יהפוך לבינוני. רק עשיר "השמח בחלקו" יָכוֹל לְשַׁמֵּר אֶת תָּאֳרוֹ לְתָמִיד, איש לא יוכל לגזול ממנו את התואר, מאחר שהוא תלוי בהרגשתו הַסּוּבְּיֶקְטִיבִית בלבד.
3) גם במושגים מוסריים, אנו מוצאים אמת יחסית. התורה אומרת "נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו" (בראשית ו-ט), יֵשׁ דּוֹרְשִׁים לְשֶׁבַח, בדורו וכל שכן בדורות אחרים, נחשב כצדיק. אבל יש דורשים לגנאי, שבדור אברהם לא היה נחשב לכלום (רש"י מתוך המדרש).
4) רב לוי יצחק מברדיצ'ב שואל בהקשר לתפילתו של הכה"ג בכניסתו לקודש הקודשים ביום כפור: שלא יצטרכו עמך בית ישראל, בפרנסה, זה לזה ולא לעם אחר (תענית כ"ד.) מה רע בכך שגויים יקנו מאתנו סחורה וישלמו בכסף מלא?
5) מוכח שהגמרא לא מדברת על פרנסה, אלא על דין שדנים, כל אחד ואחד בימי הדין. יש אנשים, שכדי למצוא להם זכות, ולזכות אותם בדין, משווים אותם לגרועים מהם, וזו מעלתם. וכן, עם ישראל, עִתִּים הֵם נִזְקָקִים להשוואה עם עמים אחרים, כדי למצוא להם זכות. אבל הכהן הגדול מתפלל: שלא יצטרכו זה לזה, אלא כל אחד יצא זכאי בדין, בזכות עצמו. וכן עם ישראל יצאו זכאים באופן מוחלט, בזכות עצמם.
6) ראינו אפוא שבמושגים שלנו, האמת היא יחסית ותלויה בזמן, במקום ובנסיבות. גם החוק האזרחי משאיר לשופט מרווח ענישה בהתחשב במשתנים הנ"ל. ופסיקתו נחשבת דין אמת. לא כן דין התורה. "משפטי ה' אמת צדקו יחדיו" (תהילים י"ט-י), הכוונה לאמת מוחלטת, אמת לאמיתה. ושכר מצוה, מצוה, ושכר עבירה, עבירה. (אבות פרק ד'-ב), מעצם קיום המצווה נוֹבֵעַ השכר נטו, בלי שיקולים חיצוניים. וכן שכר עבירה, עבירה, נטו ללא קשר לנסיבות.
7) יעקב אבינו, תפס את העולם לא רק מִצִּדּוֹ הַחָמְרִי, אלא שהוא הכיר גם את הכח הפנימי שלו, הכח הא-להי שבו. הוא זיהה לא רק את האמת היחסית שבו, אלא גם את האמת המוחלטת, (המאמר מתוך "לתורה ולמועדים", הרב שלמה יוסף זוין זצ"ל).
8) תשובות לפרשת ויצא
א) "לקטו אבנים ויקחו אבנים" (ל"א-מ"ו). מה ההבדל בין "ליקטו" ובין "ויקחו"? תשובה: "ליקטו" מדבר על חשיבות, לקחת אבנים מאופיינות, מיוחדות. אבל הם "לקחו" אבנים מכל הבא ליד. (בשם האדמו"ר מבלז).
ב) פֹּעַל שמופיע פסוק אחר פסוק בפרשתנו, ומתורגם ע"י אונקלוס, באופן שונה, בכל אחת מהם. מַהוּ הַפֹּעַל? ולמה הוא מתורגם בצורה שונה? תשובה: "לגנוב" הפסוקים הם: 1)" וַתִּגְנֹב רָחֵל את התרפים" (ל"א-י"ט) 2) " וַיִּגְנֹב יַעֲקֹב את לב לבן" (י"ט-כ). ב-1) תירגם אונקלוס " וּנְסִבַּת רָחֵל " ב-2) הוא תירגם "וְכַסִּי יַעֲקֹב". כי בראשון מדובר על דבר מוחשי = התרפים. אותו אפשר לקחת לכן תירגם ויקח. ובשני מדובר על דבר בלתי מוחשי, לכן "לב לבן" לכן "וְכַסִּי יַעֲקֹב" לשון כיסוי.
אחד הנמענים מר שמחה רנד מצא דוגמא נוספת:"ויעקב תקע את אהלו בהר, ולבן תקע את אחיו בהר" (ל"א-כ"ה).אצל יעקב זו תקיעה פיסית, כמו תקיעת יתד לכן "פרס".ולבן הציב אנשים בשטח לכן "אשרי"
9) שאלות לפרשת וישלח
א) למי בפרשה קוראים "גולדואסר"? (רמז: דרוש קצת ידע באידיש).
ב) מה בפרשה נעשה ביום שישי?
שבת שלום -מחיים קופל -מעדנים 320 פרשת וישלח תשפ"ה
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"לhkop77@gmail.com-או בווטסאפ 052-3604905
&
ב"ה, לפרשת וישלח תשפ"ה -אריה דיכטוולד.
יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה (תהילים פרק כ) -(הסידור והסִדרה) א.
תפילת יעקב בשעת צרה: תפילה לשעתה ותפילה לדורות הבאים
בפרשתנו: תפילה לשעתה (ז) וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: (ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד וַיֵּצֶר לוֹ וַיַּחַץ אֶת הָעָם..(י) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק ה' הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ:(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: (יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו ...
ותפילה על העתיד (יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב (פרק לב)
תפילה = בקשת חסד מה'
ספורנו:ב. (י) אלהי אבי אברהם. הקדים בסדר שבחי המקום וחסדיו ובהזכיר זכות אבות כסדר אנשי כנסת הגדולה =שתיקנו את תפילת שמונה עשרה-תפילת עמידה כתפילה קבועה] בתחילת י"ח ברכות:
(יא) קטנתי מכל החסדים. לא הייתי ראוי לכל אותם החסדים: ומכל האמת. הטוב שעשיתי עמדי בזכות אבותי ובאותו הדרך שעשית עמדי לפנים משורת הדין אני מבקש שתצילני כעניין אמרו (=משה) "כגודל חסדך וכאשר נשאת לעם הזה" (במדבר יד, יט):
מִזמור בשחרית לפני "קדושא דסידרא"- סדר קדושה ("ובא לציון")
תהלים פרק כ: (א) לַמְנַצֵּחַ מִזְמוֹר לְדָוִד: (ב) יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב: (ג) יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ: (ד) יִזְכֹּר כָּל מִנְחֹתֶךָ וְעוֹלָתְךָ יְדַשְּׁנֶה סֶלָה: (ה) יִתֶּן לְךָ כִלְבָבֶךָ וְכָל עֲצָתְךָ יְמַלֵּא: (ו) נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱלֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ: (ז) עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי הוֹשִׁיעַ ה' מְשִׁיחוֹ יַעֲנֵהוּ מִשְּׁמֵי קָדְשׁוֹ בִּגְבֻרוֹת יֵשַׁע יְמִינוֹ: (ח) אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר: (ט) הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד: (י) ה' הוֹשִׁיעָה הַמֶּלֶךְ יַעֲנֵנוּ בְיוֹם קָרְאֵנוּ:
תפילת דוד שואבת את השראתה מתפילת יעקב
מדרש: בראשית רבה (וילנא) פרשת וישלח פרשה עה: מהו "ורווח תשימו" אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא ריבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בָּנַי לא תביא אותם זו אחר זו אלא הַרְוַח להם מצרותיהם, באותה שעה נשא יעקב את עיניו וראה את עשו שהוא בא מרחוק ותלה עיניו למרום בכה ובקש רחמים מלפני הקדוש ברוך הוא ושמע תפלתו, והבטיחו שהוא מושיעו מכל צרותיו בזכותו של יעקב, שנאמר (תהלים כ) "יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלהי יעקב".
ההסבר מדוע אומרים המזמור לפני "קדושא דסדרא" בבוקר
טור ג. אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קלא: ואומר שליח ציבור קדיש ואח"כ אומר אשרי יושבי ביתך וכתב רב עמרם =בשם רבי נטרונאי גאון ד. ואח"כ אומר "ובא לציון" "ואני זאת בריתי, "ואתה קדוש "וכך כתב הרמב"ם ז"ל ולא הזכירו "למנצח מזמור לדוד יענך ה' ביום צרה" ונוהגין עתה לומר" אשרי יושבי" =תהילה לדוד] "ויענך ה' ביום צרה" לפי שיש בו מענין הישועה.
רמב"ם הלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ט הלכה ו: ואלו הפסוקים שלפני הקדושה ושל אחריה עם תרגומן הם הנקראין סדר קדושה =קודשה דסידרא], ואחר כך מתחנן בדברי תחנונים ובפסוקי רחמים ואומר קדיש וכל העם עונין כדרכן ונפטרין. תפילת "ובא לציון" היא תפילה שיש בה תחנונים
אייך נוצרה תפילת ובא לציון (קודשא דסידרא). אחד ההסברים:
"לבוש" ה. אורח חיים סימן קלב: ותקנו להקדים גם כן מזמור "יענך ה' ביום צרה לסדר קדושה", מפני שנתקנה על ידי הצרה ובזמן צרתם כמו שיתבאר בסמוך בעזר ה' יתברך. ונראה לי שמטעם זה גם כן אומרים "למנצח" אפילו בימים שאין אומרים בהם תחנון, מפני ששייך בסדר קדושה, =בגלל ההקשר להתקנת קודשא דסידרא] חוץ מראש חודש חנוכה פורים וערב פסח וערב יום כיפור שכל אלו ימים טובים הם יותר משאר ימים, כמו שיתבאר טעמא (=טעמו) כל אחד במקומו בעזר ה' יתברך. ואף על פי שאומרים בהם הסדר קדושה =ובא לציון] מכל מקום אין אומרים בהם "למנצח" להראות בהן קדושתן ושאינם יום צרה כמו שאר הימים, נראה לי. ואח"כ אומרים ובא לציון וכו', וזהו הנקרא סדר קדושה מפני שיש בה כל הקדושה, אף על גב שכבר ...
תקנו סדר קדושה =ובא לציון], משום שבתחילה גזרו מלכות הרשעה =רומי] על ישראל שלא יענו קדושה =קדוש, קדוש, קדשו ה' צבאות] בתוך התפלה, והיו אורבים להם אם יענו קדושה בתוך התפלה, ולאחר התפלה כשהיו האורבים הולכים להם היו קורין וקרא זה אל זה וגו', דהיינו שילוש קדושה, ומתרגמים =לארמית] אותה מפני החיבה, הרי הוא פעמים קדוש כנגד יוצר ותפלה. ונראה לי שמטעם זה תקנו ג"כ להקדים אלו השני פסוקים ובא לציון וגו' ופסוק ואני זאת בריתי וגו', שכיון שהיו כפופים תחת יד אומה הרשעה שגזרו עליהם גזירות ושמדות לבטל התורה, לכך אמרו אלו השני פסוקים בלשון תחנה ובקשה שיבא הגואל ויגאלם מתחת ידם, .... וצריך ליזהר בו מאד לאומרו בכוונה, ....
צא ולמד: יעקב אבינו הוא הראשון המתפלל בעומדו מול סכנה מוחשית. כל אדם במצבו היה נוקט בכל האמצעים העומדים לרשותו. כך גם עושה יעקב. בפעולותיו הוא מנסה לצמצם סכנות ולחשב סיכונים ואף לגדרם . חידושו של יעקב היא בתפילתו הישירה לאלוקיו. תפילתו מקבלת יתר תוקף אחרי מאבקו עם האיש-המלאך-מלאכו של עשיו. אז הופך יעקב האישי לישראל הלאומי. תפילתו מנחילה לבניו אחריו את העיקרון החשוב של פניה –תפילה בעת צרה.
קיימת מחלוקת ידועה בין רמב"ם לרמב"ן למהותה של התפילה והתפתחותה: רמב"ם קובע שמצוות עשה מן התורה, להתפלל –"ועבדתם את הקב"ה" ו.-איזו היא עבודה? זו תפילה. מהותה של התפילה - תחנונים ושבחים לבורא. רמב"ן חולק עליו וטוען שזו תקנת חכמים שמימשו עבורנו חסד שעשה ה' עם בניו ונתן מתנה ושמה תפילה. אין מחלוקת ביניהם שצריך להתפלל בשעת צרה! (ואכן בגלות מצרים ובמסעות, בני ישראל פונים אל התפילה וגם הרינה וגם אל המלחמה).
כשרבו גזירות הכובש הרומאי האכזר ונאסר על היהודים לעסוק בלימוד תורה והנחלתה. אם באיסור על הכרזה ציבורית – פומבית על קדושתו ויחודו של אלוקינו ואם בסתר, מצאו חכמים דרך לעקוף הגזירות ע"י התקנת "סדר קדושה" (קדושא דסידרא) – רצף של פסוקים מרחבי הנ"ך כאשר באותם מקומות בהם, מוכרזת אמונתנו בייחוד ובאחדות, תורגמו המשפטים לשפת העם לארמית.
חידושו של רבי מרדכי יפה, בעל פירוש "הלבוש", בחיבור שהוא עושה בין תפילת קודשא דסדרא הפותחת בפסוק, "ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב" (ישעיהו נ"ט כ') לבין הוספת מזמור לדוד בתהילים כ' הפותח בפסוק: " יַעַנְךָ ה' בְּיוֹם צָרָה יְשַׂגֶּבְךָ שֵׁם אֱלֹהֵי יַעֲקֹב". כל תוכנו של המזמור מתאר את פחדיו מפני אויביו ואת ביטחונו של האדם הנמצא בצרה והמתפלל לאלוקיו. " אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר," מזמר דוד המלך כהד חוזר לתפילתו של יעקב.
גם החיבור שעושים הגאונים, בין מזמורנו למזמור תהילה לדוד ,משרת את הרעיון שלנו- וְאִידָךְ זִיל גְּמֹר (=וההמשך למד בעצמך).
י' כסלו תשפ"ה - אריה דיכטוולד.
א..dichtwald@gmail.comכל הזכויות שמורות. ללימוד בלבד. לא הלכה למעשה. לא לשימוש מסחרי.
ב. ספורנו- רבי עובדיה ב"ר יעקב ספורנו נולד בערך בשנת ר"מ (1480) באיטליה. נוסף לכל מקצועות התורה למד רפואה ומדעים אחרים. התיישב בבולוניה, שם עסק ברפואה, למד ולימד תורה ועסק בצורכי ציבור, וכן שימש כדיין ואף הקים ישיבה ועמד בראשה. נפטר בערך בשנת ש"י (1550).
ג. טור - ר' יעקב בן הרא"ש נולד בקולוניא (קלן) שבגרמניה בערך בשנת ה"א כ"ט (1269) ונפטר בטולידו שבספרד בערך בשנת ק"ג (1343). היה תלמיד מובהק של אביו ר' אשר ב"ר יחיאל, גדול רבני גרמניה,
ד. נטרונאי גאון - בר הילאי גאון, בישיבת סורא בשעת 858-853 ומכל תפוצות ישראל שלחו אליו שאלות בענייני הלכה. כשלש מאות תשובות ממנו נדפסו בקבצים: שערי צדק", תשובות הגאונים", קבוצת החכמים".
ה. לבוש- ר' מרדכי יפה נולד בשנת ר"צ (1530), והיה תלמיד מובהק של הרמ"א. שימש כרב בפראג, לובלין, הורדנא ופוזנא. היה מראשי ועד ארבע הארצות, מנהיגות יהודי פולין. נפטר בשנת שע"ב (1612).
ו. פרשת משפטים,שמות פרק כג פסוק כה: וַעֲבַדְתֶּם אֵת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּבֵרַךְ אֶת לַחְמְךָ וְאֶת מֵימֶיךָ וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ:
&
רעיונות לפרשת וישלח -תשפ"ה-יגאל גור אריה.
ידוע כי חמניות פונה לכיוון השמש ביום בהיר... אבל מה קורה בימים מעוננים וגשומים שבהם השמש מוסתרת לחלוטין על ידי עננים ? הם פונים זה לזה כדי לחלוק את האנרגיה שלהם. הטבע מדהים! תארו לעצמכם אם היינו מיישמים את זה בחיינו.
אפשר לקבל דוגמה מחמניות? הן תומכות אחת בשניה ומעצימות אחת את השנייה. הטבע מלמד אותנו הרבה. לחלק חסד וחיוכים. וזה יחזור אליך!
רחל רמן הייתה רופאה בבית חולים ציבורי גדול בארה"ב ומתוקף תפקידה טיפלה בחולים שחלו במחלות קשות. היא עצמה הייתה אישה חולה מאוד והתמודדה מאז צעירותה עם מצבים חשוכי מרפא. היכרות זו עם עולם החולי והרפואה משני צדדיו אפשרה לה להגיע לתובנות מעמיקות על נפש האדם. *היא הבינה שכמה שקשה ההתמודדות הגופנית של החולה, המצוקה הנפשית היא קשה לאין ערוך*. האתגר הרפואי השלם חייב לתת דעתו לא רק למכאובי הגוף אלא גם על מכאובי הנפש. בספרה ברכות סבי היא מתארת את המפגשים שלה עם מטופליה והמוטיב המרכזי בספר הזה הוא שהחיים בשלמותם, לרבות הכאב שבהם, הם ברכה. היא לומדת את המסר הזה מהסיפור בפרשת וישלח:
יעקב נאבק עם איש, שבהמשך מתברר שאינו אלא מלאך אלוהים. אף על פי שבמהלך המאבק יעקב נפצע פציעה קשה, הוא מצליח בסופו של דבר להתגבר על המלאך, ולמרבה הפלא, בתום המאבק הוא מבקש ממנו ברכה.
אדם חולה חווה את חייו כמאבק, אך גם בבריאותנו החיים כרוכים ברגעים של כאב, פציעות ואובדן. מן הסיפור הזה אנו למדים עד כמה רגעים כאלו יכולים להיות גם מכוננים בעבורנו. הם מעוררים אותנו לשאול שאלות מהותיות על החיים ולנסות להכיל את המציאות הקשה שנכפית עלינו. מסיפורו של יעקב *אנו למדים שבקושי יש גם ברכה והוא מסוגל להצמיח בנו כוחות ותובנות שלא התגלו קודם לכן*.
סיפור יעקב והמלאך מאיר באור חדש את דמותו של יעקב. במבט ראשון נראה שעשו הצייד ואיש השדה החי על חרבו הוא החזק במשפחה, ואילו יעקב "אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים" (בראשית כה, כז) הוא הפסיבי והחלש יותר, ה'ילד של אימא' (בראשית כה, כח).
אולם סיפור המאבק מציג לנו תמונה שונה בתכלית ומגלה ביעקב את עוצמתו ויכולתו להיאבק במכשולים שלפניו ולהתגבר עליהם. ואכן, בעקבות אותו מאבק, יעקב מקבל את שמו החדש, המבטא יכולת זו: "וַיֹּאמֶר לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ כִּי אִם יִשְׂרָאֵל כִּי שָׂרִיתָ עִם אֱלֹהִים וְעִם אֲנָשִׁים וַתּוּכָל" (בראשית כה, כט). הכוח שעליו מדובר כאן אינו רק כוח גופני אלא גם כוח רצון, כוח הרוח.
לאמיתו של דבר, גם משמו המקורי של יעקב שנתנה לו אמו בשל אותו מעשה שהספיק לעשות טרם צאתו מהרחם, עולה דמות שנמצאת במאבק והמנסה לגבור על הגורל: "וְאַחֲרֵי כֵן יָצָא אָחִיו וְיָדוֹ אֹחֶזֶת בַּעֲקֵב עֵשָׂו וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כה, כו).
שני השמות של יעקב מרמזים על תנועת חייו של יעקב: *מאבק*. נראה שהמציאות נוטה כמעט תמיד נגד יעקב וכדי להתגבר עליה אין לו מנוס מלהילחם. משום שהוא נולד שני, הוא נאלץ לקנות את הבכורה, ומפני שאביו העדיף את עשו על פניו היה עליו לקחת את הברכות במרמה. בשל כל זאת, הוא נאלץ לגלות מביתו לחרן ולחזור לביתו רק אחרי עשרים שנה. גם בחרן הוא נאלץ להיאבק כדי להתחתן עם רחל וכדי להתפרנס. בשובו סוף-סוף לארץ כנען הוא מגלה שגם כעבור עשרים שנה ויותר לא פסק ממנו איום הרצח, והוא נאלץ להתמודד עם עשו שבא לקראתו עם ארבע מאות איש.
את השם השני שקיבל יעקב מהמלאך נושאים אנו, צאצאיו. בבחינת מעשה אבות סימן לבנים. יש קללה סינית שמאחלת 'שיהיו לך חיים מעניינים' וחוששני שאצל עם ישראל קללה זו התממשה. רק לעיתים רחוקות זכינו לרוגע ולשלווה. שום דבר לא בא לנו בקלות ועל כל דבר אנחנו נאלצים להילחם. במהלך אלפיים השנים שהיינו בגלות נאבקנו לשרוד, לשמור על אמונתנו ועל מורשת אבותינו. והנה סוף-סוף זכינו לחזור לארצנו, אבל כמו יעקב, גם אנו גילינו שגם כאן לא פסק האיום על עצם קיומנו ונגזר עלינו מאבק בלתי פוסק כדי לשרוד. למרות כל המכות והקשיים במהלך ההיסטוריה, לא נעלמנו. אדרבה, יצרנו יצירה רוחנית ענפה, הרבה חיים, שמחה ואהבה.
*היכולת לצמוח מתוך הקשיים ולהפוך קללה לברכה היא אפיינה את סיפורי ההישרדות של עם ישראל והיא הפכה אותנו למי שאנחנו גם כיום*.
שבת שלום!-שבת שקטה שלווה וענוגה!!-*יגאל גור אריה*
