לתרומה ולחסות באתר:עם מלכ"ר ניהול תקין ואישור החזר מס 46 www.hamikra.org
פרשת כי תבוא – "אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר" – נאום המאבק בתופעת הביוש- שיימינג
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
תופעת הבִּיוּש –שיימינג ( Shaming) שמקורה במונח האנגלי בושה: Shame, ובעקבות זאת גם בעברית- שֶׁיְימִינְג, הוא פרסום התנהגות שלילית אודות אדם, על מנת לביישו ולפגוע בשמו. כמו כן, פגיעה במוניטין של מותג או ארגון. בימינו אנו עדים לתופעת הביוש באינטרנט וברשתות החברתיות.
במאי 2015 התאבד בישראל אריאל רוניס, מנהל לשכת רשות האוכלוסין בתל אביב, שהואשם באפליה בפוסט בפייסבוק שהתפרסם והפך ויראלי במהירות. כותבת הפוסט רואיינה בהמשך בטלוויזיה והאשימה את רוניס בגזענות. רוניס ניסה לטעון כי לא הייתה גזענות במקרה, אך תשובותיו נבלעו. לאחר מספר ימים התאבד בביתו, לאחר שפרסם פוסט המציג את מניעיו. לאחר שנודע על התאבדותו של רוניס פרסמה האישה שהתלוננה על התנהגותו, הודעה בה הביעה צער עמוק.
הנה משה בנאומו לעיני כל ישראל בפרשתנו, קורא תיגר כנגד תופעת הביוש – השיימינג, במילים חריפות ונוקבות : "אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.(דברים, כז', כד')
כך רש"י (1040-1105) מפרש זאת בבהירות : "על לשון הרע הוא אומר."
הנה כי כן, משה מסיים את נאומו בפרשתנו : "וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אַתֶּם רְאִיתֶם, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְעֵינֵיכֶם בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְפַרְעֹה וּלְכָל-עֲבָדָיו, וּלְכָל-אַרְצוֹ. הַמַּסּוֹת, הַגְּדֹלֹת, אֲשֶׁר רָאוּ, עֵינֶיךָ, הָאֹתֹת וְהַמֹּפְתִים הַגְּדֹלִים, הָהֵם. וְלֹא-נָתַן ד' לָכֶם לֵב לָדַעַת, וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה.(דברים, כט',א'-ג')
משה מדגיש את חשיבות השקיפות – "אַתֶּם רְאִיתֶם....אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ד' לְעֵינֵיכֶם."
משה בנאומו מדגיש את העוגנים באדם, שיעמדו לו כמנגנוני הגנה וסיוע, כנגד פעולה של ביוש, והם – רגישות וחוכמת הלב-לֵב לָדַעַת ,ניראות וראייה, כאנטיתיזה לפעילות מגונה בסתר -וְעֵינַיִם לִרְאוֹת, וחשיבות האזנה של המבייש טרם הביוש, לאותו אדם שבכוונתו לבייש ולפגוע בו בסתר.
במילים אחרות, משה פונה לכל אותם מוגי הלב והפחדנים, שבמצח נחושה, לא בוחלים באמצעים נמוכים , להכות אדם בסתר ולפגוע בסתר בשמו הטוב ולהרוס את חייו וחיי משפחתו.
עד כמה מוכרים לנו אנשים שנוקטים בשיימינג כלפי אדם אחר, שללא בדיקה וגילוי אחריות, מסתתרים מאחורי מקלדת בביתם בסתר, אינם מזדהים , אינם טורחים לבדוק המידע שבידם, שפועלים במקרים לא מעטים, מתוך יצר של קנאה, נקם ומניעים אחרים, ומפרסמים מידע מזוהם ברוע , שלא אחת הוא שקרי , אודות אדם ,שכתוצאה מכך, הם גוזרים עליו גזר דין מוות נפשי ואף פיזי.כך אנו חווים לא אחת במרחב הפוליטי את חיצי המילים והבוטים, הרווים בדם רע של השמצות, לשון הרע ובהוצאת שם רע, בשירות הטכנולוגיה המתקדמת, של המקלדת והרשתות החברתיות, של מלחמת סייבר ורכילות זולה, של הטלת בוץ, רפש ופייקינג ניוז, איש כלפי רעהו, מפלגה כלפי רעותה. אתיקה ,מוסר, קודים של התנהגות בסיסיים, לפתע ,נעלמים ונשכחים מן העולם.
ראוי לדעת, שחוק איסור לשון הרע בספר החוקים של מדינת ישראל מיום 30.7.1965 א' באב תשכ"ה, עוסק בהגנת כבודו של אדם ושמו הטוב באמצעות הטלת איסור על פרסום ביטויים העלולים להשפילו ולבזותו. החוק מגדיר כי פרסום לשון הרע יכול להוות עוולה אזרחית בנזיקין ויכול אף להתגבש לכדי עבירה פלילית. בגין העוולה האזרחית ניתן לקבל פיצויים וסעדים הן לפי החוק עצמו והן לפי פקודת הנזיקין, ובהתקיים העבירה הפלילית יוטל עונש של עד שנת מאסר. (המקור: ויקיפדיה).
כך גם ועדת השרים לענייני חקיקה, אישרה בתאריך 13.12.2010 את הצעת החוק של ח"כ זבולון אורלב , שעשויה הייתה לשים קץ להשמצות בטוקבקים (תגוביות). ההצעה מחייבת את ספקיות האינטרנט לחשוף פרטי גולש שפרסם לשון הרע באינטרנט, וזאת כדי שניתן יהיה להגיש נגדו תביעת דיבה. על פי הצעת החוק ,אדם שיראה עצמו כנפגע מפרסום באינטרנט יוכל לפנות לבית המשפט ולטעון כי הפרסום עונה להגדרות לשון הרע. בית המשפט יבחן בנוסף האם הפרטים הנמצאים ברשות ספקית האינטרנט מספיקים כדי לאתר את הנתבע ולבסס תביעה. הצעת החוק החשובה עדיין לא נכנסה לפר החוקים של מדינת ישראל.
חקיקה חשובה, אך לא די בה. שכן, היא איננה מחליפה את האחריות האישית והערבות ההדדית, של כל אדם כלפי רעהו ובכך עסקתי בהרחבה במאמרי בשבת שעברה, על נאום המעקה של משה-"וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ " .
כך בתּוֹרַת הַמְּצֹרָע - מוציא שם רע :"וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. זֹאת תִּהְיֶה תּוֹרַת הַמְּצֹרָע, בְּיוֹם טָהֳרָתוֹ" (ויקרא, יד', א' ).
מפרש רש"י : " טמא , לפי שהנגעים באין על לשון הרע (חולין קס', ערכין טו' ) שהוא מעשה פטפוטי דברים. לפיכך הוזקקו לטהרתו( של המצורע), צפרים שמפטפטין תמיד בצפצוף קול. ועץ ארז- לפי שהנגעים באין על גסות הרוח. ושני תולעת ואזוב- מה תקנתו ויתרפא. ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב".
פרשת "קדושים" מציבה לנו תמרורי אזהרה רבים ,המעוגנים במרקם החוסן החברתי והאנושי של קהילת ״קדושים תהיו״. אחד מתמרורי האזהרה המודגשים בה הוא :״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ, לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ: אֲנִי, ד'. לא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ, בִּלְבָבֶךָ; הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת עֲמִיתֶךָ, וְלֹא תִשָּׂא עָלָיו חֵטְא. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר אֶת בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, ד'". ( ויקרא, יט', טז'- יח')
רש״י מחבר את הרכילות ללשון הרע :״ לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ ״- על שם שכל משלחי מדנים ומספרי לשון הרע, הולכים בבתי רעיהם לרגל, מה יראו רע, מה ישמעו רע לספר בשוק, נקראים הולכי רכיל...לשון רמיה...ושאר לשון הרע אין כתוב בו הליכה, מלשני בסתר רעהו. לשון רמיה, לשון מדברת גדולות. לכך אני אומר, שהלשון הולך ומרגל.....לא תלבין את פניו ברבים ".
הרמב״ם ( 1138-1204 ) בהלכות דעות פרק ז׳, הלכות א׳ - ג׳, מחבר את הרכילות לשפיכות דמים. כרופא, הוא מנסח מתודולוגיה של הפרוטוקול המקצועי בנושא: ״ עוון גדול הוא וגורם להרוג נפשות רבות בישראל. לכן נסמך לו: ולא תעמוד על דם רעך...איזהו רכיל? זה שטוען דברים והולך מזה לזה, ואומר: כך אמר פלוני עליך, כך וכך שמעתי על פלוני -אף על פי שהוא אמת, מחריב את העולם. יש עוון גדול מזה עד מאד והוא בכלל או זה - והוא לשון הרע והוא המספר בגנות חברו, אף על פי שאמר אמת. אבל האומר שקר, נקרא מוציא שם רע על חברו...אמרו חכמים: שלוש עבירות נפרעין מן האדם בעולם הזה ואין לו חלק לעולם הבא: עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים ולשון הרע כנגד כולם...שלושה, לשון הרע הורגת: האומרו והמקבלו וזה שנאמר עליו, והמקבלו יותר מן האומרו״.
בחיים האמיתיים ובמיוחד בימינו , בתופעת הביוש בכיכר העיר הוירטואלית קשה לדעת ,מיהו זה, המחולל והמקור ,אדם מוג לב שבסתר ובעילום שם הוציא שם רע על רעהו - במובן של רעל ורוע.
במציאות ימינו, בעידן הביוש ( השיימינג) באינטרנט והמרשתתת, בסייבר ,בבוטים ובפייק ניוז , אפשר בקלות בלחיצה על המקלדת, לשפוך דמים של אדם, שנופל קורבן לשפיכות דמים, בכיכר הוירטואלית. אדם זה הופך להיות חסר ישע באבחת חרב אחת, כנגד גורם אנונימי, שקשה להתחקות אחר זהותו.
״ אָרוּר, מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר; וְאָמַר כָּל הָעָם, אָמֵן ״ (דברים כז׳ , כד׳). שמו הטוב של אדם ,שהופך ברגע אחד להיות חסר ישע וללא יכולת להתגונן, נרמס כתוצאה ממכה רעהו בסתר.
שופט בית המשפט העליון לשעבר, אליקים רובינשטיין, במאמר שפרסם בנושא דיוננו נוקט עמדה נחרצת: ״לדידי, שם טוב עומד במדרגה גבוהה, וכדי להגן עליו ראוי אף להגביל את חופש הביטוי. נזכור, כי בחוק יסוד: "כבוד האדם וחרותו", מצאנו איסור חוקתי על פגיעה בכבודו של אדם באשר הוא אדם וזכות להגנה על כבוד האדם. הייתכן לחלוק על כך ששמו הטוב של אדם הוא חלק מכבודו ?״( שבתון, גליון 647, התשע״ד).
הרב פרופ' יונתן זקס ( 1948-2020) נדרש לתופעת לשון הרע והביוש בפרשנותו לפרשת מצורע (הוצאת מגיד תשע"ו ) ומספר על אותה צעירה ושמה ג'סטין סאקו שב 20 לדצמבר 2013 ,חיכתה בנמל התעופה הית'רו בלונדון לקריאה לעלות לטיסה לאפריקה. כדי להעביר את הזמן, העלתה לטוויטר ציוץ על סכנת ההידבקות באיידס. היא עלתה למטוס בלי לדעת איזו סערה עומדת להתעורר. כעבור 11 שעות, כשנחתה, גילתה שהיא סלבריטאית בינלאומית. הציוץ והתגובות לו נעשו ריאליים. במהלך 11 הימים הבאים חיפשו את שמה בגוגל יותר ממיליון פעם. היא תויגה כגזענית ואיבדה את מקום עבודתה. בן לילה היא הייתה לאדם מנודה. המדיה החברתית החדשה הקימה לתחייה תופעה עתיקה: הביוש בציבור.
התופעה נידונה , בספרו של ג'ון רונסון: " אז ביישו אותך בציבור". הוא מצביע על הסכנות שבתופעת הביוש ברשת הגלובלית של זרים שאינם יודעים עליכם דבר ואינם מבינים את ההקשר שבו פעלנו. הדבר דומה ללינץ' של אספסוף.
פגיעה בשמו הטוב של האדם היא הקשה ביתר. שהרי מה נותר לאדם בחייו ובמותו- רק שמו הטוב. ביטוי לכך נמצא במסכת אבות : "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, שְׁלֹשָׁה כְּתָרִים הֵם: כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת; וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן."( אבות, ד', יג').
תופעת לשון הרע מוצאת ביטוי גם ביצירות אומנות, כך נורמן רוקוול שהיה צייר אמריקאי מפורסם (1894-1968) ,שמבין עבודות האומנות שלו ,היטיב בציור אחד לתאר את הדינמיקה ההרסנית של רכילות, לשון הרע ומוציא שם רע, בציירו 15 דמויות המונצחות בעין של אומן ,המעבירים זה לזה סיפור רכילותי. מעניין היה לראות כיצד בימינו היה רוקוול יוצר בציוריו את הדינמיקה המכוערת של הביוש והשיימינג -מַכֵּה רֵעֵהוּ בַּסָּתֶר.
כך גם ביצירה אומנותית אחרת, תופעת הביוש נוכחת בשיר השיימינג - "מילים פוגעות" (מילים: ארקדי דוכין ומיכה שטרית לחן: ארקדי דוכין) : " לָשׁוֹן רָעָה, יוֹרֶקֶת אֵשׁ, אַתָּה שׂוֹרֵף, אַתָּה כּוֹתֵשׁ, זֶה כְּמוֹ אֶקְדָּח לְתוֹךְ הַלֵּב ,יוֹרֶה מִלִּים, מַשְׁלִיט כְּאֵב ,מִלִּים חִצִּים, מִלִּים נוֹצוֹת , יְכוֹלוֹת לְלַטֵּף, יְכוֹלוֹת לִשְׂרוֹט, כִּי כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ לְךָ זֶה אֶת הַדִּבּוּר שֶׁלְךָ ... מִלִּים יְכוֹלוֹת לְנַפֵּץ חֲלוֹמוֹת. כּוֹחַ לַמִּלִים, כּוֹחַ לָאוֹתִיּוֹת. מִלִּים זֹאת סִיבָּה לְהַצִּית מְרִיבָה. זֶה מַתְחִיל בְּעֶלְבּוֹן וְנִגְמַר בְּמִלְחָמָה מְדַבֵּר רַע יוֹצֵר אֵיבָה מְדַבֵּר שָׁלוֹם, מוֹלִיד אַהֲבָה."
משה בנאום הביוש והשיימינג בפרשתנו פונה לכל אחת ואחד מעמנו- אל תחמירו רק בחומרה של המאכל שאתם מכניסים לפיכם, אלא לא פחות, תחמירו במה שאתם מוציאים מפיכם . ובימינו אנו גם נתבע אפליקציה: של שימוש מועט בחומרה ( תרתי משמע) מחמירה בכשרות פינו, ונתבע שימוש יתר באפליקציה: של חומרה מחמירה בכשרות אצבעותינו על גבי מקלדת האינטרנט והרשתות החברתיות.
כך נשאב חשיבות לגילוי האור, כתשובת המשקל לחשיכה שבסתר, בדברי הנביא ישעיהו בפתח ההפטרה לפרשתנו : "קוּמִי אוֹרִי, כִּי בָא אוֹרֵךְ; וּכְבוֹד ד', עָלַיִךְ זָרָח."
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113
Zeev@melabev.orgwww.melabev.org /
&
פרשת "ניצבים "
באחד הדיונים הבין-לאומיים על חלוקת הארץ, שאל בין גוריון את יצחק טבנקין, שהיה מאבות התנועה הקיבוצית, כיצד עליו להחליט. טבנקין השיב לו: עלי להתייעץ. למחרת אמר לבן-גוריון: לא, אל תסכים להצעה הבין-לאומית הזאת. בן גוריון שאל אותו עם מי התייעץ, וטבנקין השיב: "התייעצתי עם סבא שלי שכבר נפטר, ועם הנכד שלי שעוד לא נולד". כלומר התייעצתי עם העבר ועם העתיד שיש לי אחריות כלפיהם, גם אם הם לא נוכחים כאן פיזית.
פרשת "ניצבים" מספרת לנו כבר בתחילתה שהברית המשותפת היא של כל חלקי העם, מהאליטה ועד חוטבי העצים. אבל בהמשך הפרשה מגלה שהברית היא לא לרוחב, אלא גם לעומק. היא גם עם כל הדורות שהיו וכל הדורות שיהיו: " כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם ". נאמר בפרשתנו. הברית נכרתה עם כל הדורות העתידיים. עם הסב שכבר נפטר, ועם הנכד שעוד לא נולד.
כשחיפשתי את המקור לסיפור על טבנקין ועל בן-גוריון, ולא מצאתי, נתקלתי בציטוט יפה אחר של טבנקין על הקשר בין הדורות: "אם קיימת בי הרגשת נס בחיי, הרי זה בשעה שאני רואה את נכדיי ואת שתי הנינות שלי, עולמות חדשים נולדים בתוכנו, והם משרים את הרגשת הנצח על כל מאמצינו החולפים".
בבחירות האחרונות היו גם בחירות ב... גן ברלה. קלפי עם פתקי הצבעה.
ברגע הראשון נבהלתי. מה לילדים בני חמש – שש ולבחירות. אבל אז הבחנתי שפתקי הבחירות שונים מאלה שהיו בקלפי בה הצבעתי. על אחד היה כתוב אמ השני: אח השלישי: ס הרביעי: כ השישי: ה השביעי ח והאחרון: פ
הסקרנות הובילה אותי לעיין בפתקים: אמ =אמפתיה; אח= אחריות; ס= סבלנות; כ= כבוד; ה= הקשבה; ח= חברות; פ= פירגון.
הבנתם את זה? הנה, גננת קסומה, מבקשת לחנך את הילדים לעוצמה שמאחורי המידות שמהם נבנה האדם השלם. ילדים קטנים בגן ברלה, ילדים בני חמש למדים שהבסיס לחיים תלוי במידה שבה יש לך אמפטיה לאחר, סבלנות לשונה, כבוד לכל אדם באשר הוא אדם, הקשבה לזולת, הקשבה לעצמך ולזולתך, ההבנה שחברות היא ערך מרכזי בחיינו, ואי אפשר לחיות ללא חברות
לו יהי !
שבת של שלום !
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור אריה
וְשׁוּב אֲנַחְנוּ נִצָּבִים
בְּצוֹמֶת הַדְּרָכִים
תְּמֵהִים וְנִפְעָמִים
אֵיךְ נָרוֹצוּ הָעִתִּים
הַשְּׁבִיל בּוֹ צָעַדְנוּ תָּם
תָּם אַךְ לֹא נִשְׁלַם
הַשְּׁבִיל בּוֹ נִצְעַד מִמָּחָר
לְאֵי שָׁם
נִשְׁאַר נִסְתָּר
עָלוּם וְנֶעֱלָם
תִּכְלֶה שָׁנָה וְקַלְקְלוֹתֶיהָ
תַּחֵל שָׁנָה וּבִרְכוֹתֶיהָ
