לתרומות בבקשה אפשר להכנס גם לאתר www.hamikra.org
ברכתו של כבוד נשיא מדינת ישראל מר הרצוג למיזם "תנ"ך בראש"
********************************************************************
פנייה לתלמידים להצטרף לקבוצת הלומדים במיזם תנ"ך בראש במסגרת "קהילת חברותא בתוכנית תנ"ך בראש" (מאות כבר נרשמו!)
מתמודדים יקרים, בממ״ד ובממלכתי - זה בשבילכם!
משרד החינוך והחברה לחקר המקרא, קוראים לכם להיות חלק מקהילת תנ״ך ארצית - בה תלמידים שרוצים להעמיק את למידת התנ״ך, ולרכוש כלי למידה, ילמדו לחידון בליווי כלת התנ״ך וזוכי עבר משנים קודמות!
במסגרת התכנית יתקיים מפגש שבועי - בו תוכלו לרכוש כלי למידה , להכיר את חידון התנ״ך לעומק, להשתתף בתחרויות נושאות פרסים - לזכות בהן, ולזכות לא פחות ואף יותר להכיר חברים חדשים שצועדים איתכם במסע החידון, ולהיות בקהילת התנ״ך הגדולה בישראל…
מעוניינים להצטרף אלינו? הצטרפו לקבוצה שבקישור:
https://chat.whatsapp.com/L5ga 1tBry8PD5x5Q3WheY
בבקשה פרסמו והעבירו להורים ותלמידים.
***************************************************************************
10 דקות פודקאסט על הפרשה בעזרת הבינה המלכותית מאת הרב לורד יונתן זקס זצ"ל על: (מעניין מאד)
בחסות החברה לחקר המקרא ובעזרתו של דוד פטרפרוינד, (השתפרנו אבל, יש עדין מספר טעויות בהגיית מילים מקווים להתגבר עליהם בעתיד, אם יש לכם רעיון כיצד? נשמח לשמוע-כבר ניסינו לנקד הכל!).
פרשת וירא-תשפ"ו:
https://drive.google.com/file/d/1jafx1tosyuv8OhitfpHatIZfoGh7jnXh/view?usp=sharing
ועוד מוצר שלנו, שווה לפתוח! תנו לנו like!
סודות מגילת אסתר-הלא ידועים.
https://drive.google.com/file/d/17xPVXjd8cnc5bcFKGE3gmmFqPWxIsBEV/view?usp=sharing
*************************************************************************
דבר תורה - פרשת וירא תשפ"ו - אינרציה
מייקל אייזנברג.
בשבוע שעבר תיארתי את מסעותיו יוזמתו ופועלו של אברהם. אברהם הוא מודל לעם ישראל בהיותו אבי האומה. בפרשת השבוע, פרשת וירא, באופן אירוני משהו, הניגוד לאברהם הוא לוט שגדל בבית אברהם אבל נראה שהפנים רק מעט מערכיו. לוט משקף תכונה רווחת בקרב האנושות שאשתי מכנה אותה הכח הגדול בעולם: אינרציה.
כיאה למי שגדל בבית אברהם עם בוא המלאכים לסדום, לוט מארח אותם, על אף שהדבר נוגד את הנורמה הקלוקלת בסדום:
וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הַמַּלְאָכִים סְדֹמָה בָּעֶרֶב וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם וַיַּרְא לוֹט וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה. וַיֹּאמֶר הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי סוּרוּ נָא אֶל בֵּית עַבְדְּכֶם… וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ. טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה. וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם. (בראשית יט, א - ה)
לאחר שלוט מציע לאנשי העיר את שתי בנותיו חלף האורחים, אנשי העיר מסרבים והולכים לשבור את דלת הבית. בתגובה או כאמצעי מניעה לפוגרום, המלאכים מכים את כולם בסנוורים (עיוורון) ופונים ללוט:
וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם. כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה' וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה' לְשַׁחֲתָהּ. וַיֵּצֵא לוֹט וַיְדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי מַשְׁחִית ה' אֶת הָעִיר! וַיְהִי כִמְצַחֵק בְּעֵינֵי חֲתָנָיו. (בראשית יב - יד)
מפתיע שאחרי הלינץ׳ שאנשי העיר ניסו לעשות, מישהו רצה להישאר בסדום. הרי הכתובת הייתה על הקיר. אפשר לפרש שהבנות שלוט הציע לאונס קבוצתי של אנשי העיר היו מאורסות לאותם חתנים, ואפשר לפרש שהיו אלו בנות אחרות. כך או כך, גם אם ה' לא ישחית את המקום איך אחרי אירועי הלילה ההוא הם מתכוונים להמשיך לגור שם? האם גם הם הוכו בעיוורון? לא בכדי התורה בוחרת במילה "כִמְצַחֵק". המילה טעונה בהרבה משמעויות אבל באווירה של סדום, ובשדה הסמנטי של הפסוקים שציטטתי לעיל, נראה שנכון יהיה לפרש אותה בהקשר מיני כפי שעולה בפסוקים אחרים כמו: "וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ" (בראשית כו, ח) או: "הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי לְצַחֶק בָּנוּ בָּא אֵלַי לִשְׁכַּב עִמִּי" (בראשית לט, יד). איך אפשר ללעוג על חששות משינוי עתידי כשהאלימות, הניצול והפוגרום שוטפים את הרחובות וממש ניצבים בפתח? מי שגדל בסדום ושכל כולו נטוע בשפה ובאווירה הרעילה, ישאל את השאלה ההפוכה: איך אפשר לחשוב בכלל על לעזוב מקום שמתואר כ: "כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (בראשית יג, י) ?
לוט אומר להם: "יש משהו בדברי המלאכים. אני מכיר את זה מילדותי אצל אברהם. אני זקן מספיק לזכור את אור-כשדים, את ההתנכלות לסבי תרח ולדודי אברהם. דברים משתנים. היחס משתנה. מדינות משתנות, ערים משתנות", אומר לוט לסובבים אותו. אבל, כל נכסיהם נמצאים בסדום. לוט זקן - "אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ" יאמרו בנותיו לאחר הפיכת סדום, וימשיכו את אותה השפה שאופפת את הסיפור וקשה להשתחרר ממנה ושמובילה בסופו של דבר לגילוי עריות שלהן עם אביהן השיכור שאולי איבד שליטה. אם כן, יתכן שבניו (שהמלאכים מתייחסים אליהם אבל אנחנו לא שומעים עליהם כלום), או אולי חתניו, מנהלים את הרכוש של לוט הזקן. העסק כאן. אינרציה.
אשתי מספרת על משפחה בצרפת שידעו שהנאצים באים והוציאו את אוסף האומנות שלהם, ולא את עצמם. מסתבר, שאחרי הכישלון מול חתניו, גם לוט עצמו לא מצליח לזוז עד שהמלאכים צריכים להאיץ בו:
וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה וַיָּאִיצוּ הַמַּלְאָכִים בְּלוֹט לֵאמֹר קוּם קַח אֶת אִשְׁתְּךָ וְאֶת שְׁתֵּי בְנֹתֶיךָ הַנִּמְצָאֹת פֶּן תִּסָּפֶה בַּעֲוֺן הָעִיר. וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה' עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר. (בראשית יט, טו - טז)
אבל, כמו שמתואר בפסוקים, אחרי הכל הוא עוד מתמהמה, וכל מי שיעקוב בקריאת התורה בבית הכנסת יוכל גם לשמוע כמה הוא התמהמה - לא רק שהמילה עצמה ארוכה, חכמים הטעימו אותה בשלשלת - הטעם הארוך והמסולסל ביותר שיש. בסופו של דבר מישהו אחר לוקח את ההחלטה עבורו - המלאכים, בחמלת ה׳ מצילים אותו. למה חמלה? כי הוא היה מסכן ואבוד בחוסר היכולת שלו לעשות את הצעד לשינוי בעצמו. ככה זה במלכודת דבש. ככה זה עבור אנשים שחיים באינרציה.
בסופו של דבר רכושו נשאר בסדום, ואבד. חתניו, ואולי גם בניו שהוזכרו בפסוק, הושמדו ביחד עם סדום. בהתחלה נאמר לו: "וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם" מה שאומר שאם יפעל בזריזות ובנחישות יוכל אפילו להציל את רכושו. בסוף, בגלל ההתמהמהות מכוח האינרציה, רק הוא ובנותיו ניצלו, וגם זה בחמלה רבה. ניתן לשער שהיו לו הזדמנויות קודומות להוציא את רכושו וגם את משפחתו אבל הוא המשיך כתמול-שלשום. לוט ישב בשער העיר - המרכז המסחרי של העיר - והוא הכיר מקרוב את נורמות המסחר וההתנהגות המעוותות של המקום. כשופט ("הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט") הוא נפגש יום יום עם הפשעים והחטאים של אנשי סדום. אבל שום דבר לא הניע אותו לעשות שינוי. באופן סימלי, אם נחזור להשוואה לאברהם, הרי שאברהם הדינמי חי באוהל. לוט התקבע בבית. כשאנו רואים עד כמה האינרציה שלטה בלוט, עד שאפילו ברגע קריטי המלאכים היו צריכים לגרור אותו מחוץ לעיר, אנחנו מבינים שהפיץ׳ שהוא נתן לבני משפחתו שידר את אותה אינרציה: נחכה עד שנרוויח מספיק כסף, עד שהילדים יסיימו את הלימודים ועד שזה יהיה מאוחר מדי...
התורה מדריכה אותנו נגד האינרציה. אינרציה שהיא כוח חזק מאוד, איננה דרכו של אברהם. אנו נוטים להתקבע באותו מקום, במוכר והידוע. במקרה הטוב אנו פתוחים לתזוזה אם נקבל הדרכה מפורשת. העולם משתנה תמיד. היום הוא משתנה לנגד עיננו. אנחנו בתחילתו של עשור של שינויים רדיקליים. כפי שכתבתי בספרי 'אנו הישראלים ההירואים', אנו באמצע ארבע מהפכות: שינוי גיאופוליטי גדול (כוללת מלחמות), גוויעת מדינת הרווחה, אתגור ממשלות דמוקרטיות והחלשתן, ומהפכת הבינה המלאכותית. למרות שעכשיו יש לא מעט שרואים את זה ולמרות גידול דרמטי באנטישמיות, עדיין מרגיש לי שרוב העולם, וגם העולם היהודי, חי באינרציה. לַהתמהמהות ולחוסר החלטה לעשות שינויים ולחשב מסלול מחדש יש מחירים. גם אם הם סמויים וגם אם עכשיו ההרגשה היא שמחיר השינוי גבוה יותר.
מה עוד? אני רואה עסקים, חברות ומפעלים שנחשפו לפוטנציאל הבינה המלאכותית אבל בינתיים יושבים על הגדר. למה? כי זו עדיין לא פרקטיקה מקובלת. או - כי צריך להתאמץ ולהיות יצירתיים ולעשות מהלכים לפני כולם. כי קשה. כי השינוי מפחיד. כי חיים מכוח האינרציה. אין היום פתרונות-מדף אבל פה בדיוק טמון הפוטנציאל לעשות משהו שאחרים לא. יש גם סיכונים כי לא יודעים מה בסופו של דבר יצליח. אבל, אסור לתת לאינרציה להיות דומיננטית. חובה לפעול ליצירת עתיד אחר. כפי שאירע בסופו של דבר ללוט עם בנותיו במערה, מי שלא יהיה פרואקטיבי, במקום לנהל בינה מלאכותית, אם הוא ישרוד, הבינה המלאכותית תנהל אותו.מייקל אייזנברג.
&
בלומה טיגר-דיכטוולד - וירא תשפ"ו - יצחק לאחר חווית העקדה.
יצחק עובר שלושה אירועים קשים בחייו. גירוש הגר וישמעאל אחיו הבכור והיחיד מן הבית בפקודת שרה, העקדה, ומות אמו. כיצד מתמודד יצחק עם אירועים אלה.
העקדה. יצחק הולך עם אביו להקריב קורבן במקום שיראה להם ה'. יצחק אינו ילד, הוא בן 37. אברהם אומר אל נעריו: "שְׁבוּ לָכֶם פֹּה עִם הַחֲמוֹר וַאֲנִי וְהַנַּעַר נֵלְכָה עַד כֹּה וְנִשְׁתַּחֲוֶה וְנָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם " (כב,ה). אברהם מדבר בלשון רבים 'ונשובה', אני ויצחק. כאשר יצחק תוהה ושואל את אביו היכן השה לעולה, משיב אברהם : "אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו" (שם,ז). מהו בני? תשובה לשאלה מיהו השה או מילת פניה אל יצחק? מה מבין יצחק מתשובה זו? אך הם ממשיכים יחדיו בדרך. " וַיַּעֲקֹד אֶת יִצְחָק בְּנוֹ וַיָּשֶׂם אֹתוֹ עַל הַמִּזְבֵּחַ מִמַּעַל לָעֵצִים: וַיִּשְׁלַח אַבְרָהָם אֶת יָדוֹ וַיִּקַּח אֶת הַמַּאֲכֶלֶת לִשְׁחֹט אֶת בְּנו " (שם,ט). הכתוב אינו משיב על השאלה, מה חשב יצחק, מה הרגיש מול אביו העומד לשחטו. לא מתוארת כל התנגדות לא בדיבור ולא במעשה. לפנינו אדם מבוגר בן 37. האם היה יצחק בהלם? מאב המקריב את בנו שנולד לו בגיל מאה?
מה קורה לאחר העקדה?
על פי הכתוב שב אברהם אל נעריו ללא יצחק. "וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו..." (שם, יט). יצחק גם אינו מופיע בקבורת אמו. על פי רבנו בחיי , ייתכן כי נשאר על הר המוריה שלוש שנים עד לנישואיו עם רבקה. אחר העקדה הולך אברהם לבאר שבע. שרה מתה בקרית ארבע. על פי הכתוב הולך יצחק לבאר לחי רואי מקום משכנה של הגר. "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב". משם בא כדי לפגוש את רבקה. איננו עדים למפגש בין האב לבין בנו. יצחק מעדיף את אזור המגורים של הגר וישמעאל, אחיו הבכור והיחיד. שני אנשים קרובים לו שגורשו מביתם על פי דרישת שרה. מעולם לא היה עימות ביניהם לפי הכתוב. יצחק וישמעאל גם שותפים בקבורת אברהם.
אברהם שולח את עבדו לחרן כדי למצוא כלה לבנו. איש אינו שואל את יצחק. הוא פסיבי לחלוטין. רבקה מובאת אליו. מה קורה במפגש הראשון ביניהם? כאשר רואה רבקה את יצחק שיצא לשוח בשדה היא נופלת מן הגמל ושואלת: "מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ ". (כד, סד). מדוע נופלת רבקה מן הגמל? האם זו תאונת רכיבה? יראת כבוד מול האיש ההולך לקראתה, או הלם? רבקה יודעת לרכב. אילו רצתה ללכת לקראת יצחק היה עליה לרדת מן הגמל, לא ליפול. פער של שנים רבות קיים ביניהם.
יצחק מתנחם ברבקה על מות אמו האהובה. פרשת העקדה ומות אמו הן פרשיות סמוכות ולא במקרה. "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ " (כד, סז). רבקה היא נחמת יצחק על כל מה שעבר. לא במקרה הוא מביאה אל אוהל אמו. רבקה היא ריפוי רגשי עבורו. הוא הראשון עליו נאמר "ויאהב". יצחק אינו לוקח אשה נוספת גם לנוכח עקרות רבת שנים של רבקה. רבקה היא אסרטיבית. פעלתנית מאוד. מוצאה מבית של אנשי רמיה, על כן היא סומכת על עצמה, פועלת בהחלטיות וללא היסוס. כך לגבי הטיפול בעבד אברהם, וכך גם בהחלטתה ללכת לארץ זרה ולהינשא לאדם שלא פגשה מעולם.
רבקה משלימה את אישיותו של יצחק שהוא נפעל ולא פועל. יצחק גדל בחממה. הוא נעקד, אשתו הובאה אליו. יצחק מעדיף תגובה מתונה ובעיקר הימנעות מעימותים. הוא רוצה חיי שלווה. כאשר פלישתים סותמים את הבארות שחפר אביו בהיותו בגרר ויצחק מחדש אותם, מציע לו אבימלך לעזוב את גרר. יצחק נענה לבקשה ועובר לנחל גרר, הרחק מן העיר. כאשר רועי גרר רבים עם רועי יצחק על המים, עובר יצחק למקום אחר. (בראשית פרק כו).
יצחק אינו מתעמת עם רבקה ועם יעקב כשמתגלה מעשה המרמה של נטילת הברכה מעשו. הוא מעניק ליעקב ברכה בצאתו לחרן, ביוזמת רבקה המעלימה ממנו את הסיבה האמיתית לשליחתו של יעקב לחרן, להצילו מאחיו המבקש להרגו (בראשית פרק כז). מבחינה זו ניתן לראות ביצחק גיבור טרגי. חייו סבבו סביב שלוש החוויות הקשות שעצבו את חייו, כאשר חווית העקידה, קשה מכולן.
לבלומה דיכטוולד, רעננה, י"ד חשון תשפ"ו
&
סרטון על הפרשה - זה לא אישי-הרב עמיהוד סולומון-רב קהילה פתח תקוה-כפר גנים.
חזק ונתחזק בעד עמנו ובעד ערי אלקינו.
******************************************************************
לע"נ סבי מצד אמי ר' לייב מוניש ב"ר יוסף הלוי ז"ל. נפטר י"ח במרחשון
ב"ה, פרשת וירא תשפ"ו-הַכְּצַעֲקָתָהּ- מִי הִיא הַצּוֹעֶקֶת?
אריה דיכטוולד.
מאמר זה מוקדש לזכרו של ראש ממשלת ישראל יצחק רבין ז"ל שנרצח ביד יהודי בן עוולה במוצ"ש י"ב במרחשון תשנ"ו.
על טיבם של אנשי סדום, למדנו כבר, בפרשת לך לך, פרק י"ג, בעת שאברהם ולוט החליטו להיפרד:
"(י) וַיִּשָּׂא לוֹט אֶת עֵינָיו וַיַּרְא אֶת כָּל כִּכַּר הַיַּרְדֵּן כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה לִפְנֵי שַׁחֵת ה' אֶת סְדֹם וְאֶת עֲמֹרָה כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בֹּאֲכָה צֹעַר: ... וַיִּסַּע לוֹט מִקֶּדֶם וַיִּפָּרְדוּ אִישׁ מֵעַל אָחִיו..וְלוֹט יָשַׁב בְּעָרֵי הַכִּכָּר וַיֶּאֱהַל עַד סְדֹם: (יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַה' מְאֹד:
מי הם רעים ומה הם חטאים? נֵעזר בשניים מגדולי הדקדקנים ומפרשי התורה:
רבי אברהם אִבן עזרא (ספרד-אנגליה המאה י"ב-י"ג) מפרש שרעתם הייתה לבני אדם בהסתמך על הפסוק ביחזקאל (טז, מט): "הִנֵּה זֶה הָיָה עֲוֹן סְדֹם אֲחוֹתֵךְ גָּאוֹן שִׂבְעַת לֶחֶם ...וְיַד עָנִי וְאֶבְיוֹן לֹא הֶחֱזִיקָה". מכאן ש"חטאים" אחות הרעים הם בין אדם לא-לוהים.
רבי דוד קמחי מנרבונה-רד"ק בן תקופתו של אבן עזרא מסביר שעברו על שבע מצוות בני נח =א. איסור עבודה זרה ב. איסור ברכת ה' =גידוף] ג. איסור שפיכות דמים ד. איסור גזל ה. איסור גילוי עריות ו. איסור אבר מן החי ז. מצוות דינים – הקמת מערכת משפט ] התוספת של "לַה' מְאֹד " היא זו המסֵבה את תשומת לבו.
הערה לעיון: קיימת סתירה בין תרגום אונקלוס לרש"י המביא את המקור במסכת סנהדרין]
לקראת הפיכת סדום ועמורה, מביאה התורה לימוד חשוב לדיינים ( פרק יח)
(כ): " ויֹּאמֶר ה' זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד: (כא) אֵרֲדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וְאִם לֹא אֵדָעָה: = ה' רומז לאברהם שגזר הדין טרם נקבע סופית. יש מקום לבירור נוסף. ארדה נא - לסוף דעתם של הרשעים. חקירה ודרישה
...(כג) וַיִּגַּשׁ אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" =אברהם נענה לאתגר החקירה והדרישה.
מה שלוכד את תשומת לבּנו הוא ההיגד "זעקת סדום ועמורה" מה היא אותה צעקה? מי כאן הצועק?
נצא מפירושו של רש"י:: (כא) ארדה נא ואראה - לִמד לדיינים שלא יפסקו דיני נפשות אלא בראיה, .... דבר אחר ארדה נא לסוף מעשיהם: הכצעקתה - של מדינה (=העיר)-מה מונח מאחורי השיטה?
ה' הזוכר את בריתו שלא להחריב שוב את עולמו, לא הבטיח שלא להחריב עיר של חוטאים מאד לה' (ראו ספר יונה, ג, ד- עוֹד אַרְבָּעִים יוֹם וְנִינְוֵה נֶהְפָּכֶת). לפני חריצת דין יש לבחון היטב את הראיות. מה שמביא את ה' להתקרב לממצאים המיוצגים ע"י זעקת סדום. התורה כדרכה מקצרת ולמעשה כתוב כאן " את זעקת אנשי סדום". זעקת האנשים שנעשקו ושנעשו להם עוולות, בגלל אנשי סדום שהם "רעים וחטאים מאד לה' ".
נשאלת השאלה, אם יש עושק ועוול בסדום, מדוע העשוקים גם נספו במהפכת סדום ועמורה? את התשובה נמצא בסיפור התמודדות לוט מול המצור על ביתו, בעת שאירח את שלשת האנשים האורחים (פרק יט):
(ד) טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה =גם העשוקים.
(ה) וַיִּקְרְאוּ אֶל לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם (=במשכב זכר).
(ו) וַיֵּצֵא אֲלֵהֶם לוֹט הַפֶּתְחָה וְהַדֶּלֶת סָגַר אַחֲרָיו. =אנשי סדום קנאים לרכוש הפרטי ולכן לא פורצים אל הבית.
(ז) וַיֹּאמַר אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ =מכאן שנדעם אין פירושו שאנו רוצים להכירם ולעמוד על טיבם
(ח) הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי: =לוט הוא חלק מהשיטה אלא שהפעם הוא המדוכא-השיטה עומדת לחסלו. -"המהפכה אוכלת את בָּניה"
(ט) וַיֹּאמְרוּ גֶּשׁ הָלְאָה וַיֹּאמְרוּ הָאֶחָד בָּא לָגוּר וַיִּשְׁפֹּט שָׁפוֹט =פתאום לוט הוא זר ולא חלק מהם] עַתָּה נָרַע לְךָ מֵהֶם וַיִּפְצְרוּ בָאִישׁ בְּלוֹט מְאֹד וַיִּגְּשׁוּ לִשְׁבֹּר הַדָּלֶת:
(י) וַיִּשְׁלְחוּ הָאֲנָשִׁים אֶת יָדָם וַיָּבִיאוּ אֶת לוֹט אֲלֵיהֶם הַבָּיְתָה וְאֶת הַדֶּלֶת סָגָרוּ:
(יא) וְאֶת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר פֶּתַח הַבַּיִת הִכּוּ בַּסַּנְוֵרִים מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל וַיִּלְאוּ לִמְצֹא הַפָּתַח: =התערבות א-לוקית.
התשובה, אם כן, מצויה בפסוק ד: "מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה". לא אספסוף - כל העיר. כשכל אנשי העיר מושחתים, רעים וחוטאים, גם זעקת העשוקים הופכת לצעקת העיר. מדוע ? כי זעקת העשוקים אינה כנגד העוול אלא בגלל שהם לא חלק מהשיטה .מי שאינו מקבל את השחיתות כדרך חיים, לא מצטרף למצור על לוט ואורחיו.
כדאי לשים לב לבקשתם מלוט: " הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ וְנֵדְעָה אֹתָם ". שחיתות מינית. שחיתות מהסוג הזה, מצביעה על שחיתות מוסרית רבה. שחיתות מינית נמצאת במתחם משותף של בני אנוש וא-לוקים (חלק משבע מצוות בני נח). זה מה שאומר הקב"ה לעצמו: 'ארד ואראה מה המניעים האמִתים של זעקת העשוקים'. ה' מגלה שלא מדובר בעוולות מהסוג המקובל והנפוץ בחברה אנושית, אלא בריקבון מוסרי שאין לו תקנה. אנשי נינווה היו במצב שהיה אפשר לתקנו. אנשי סדום הם ללא תקנה. הריקבון הוא של המדינה - החברה כולה: " מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה ". כל שוועתם של העשוקים, היא על כך שלא הצליחו להשתלב בשיטה. אחרת אין הסבר מדוע איש לא נעדר, או התקומם ליד ביתו של לוט.
כשבני אדם מושחתים גם הארץ מושחתת, באופן סמלי: " וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס " וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָ קוֹל דְּמֵי אָחִיךָ צֹעֲקִים אֵלַי מִן הָאֲדָמָה: " . הארץ-האדמה מתקלקלים בגלל מעשי האדם שנוצר מהאדמה.
צא ולמד: אצטט את דברי רש"ר הירש (מנהיג היהדות השמרנית בגרמנית במאה הי"ט) על הפסוק" וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס" בפרשת דור המבול (פרק ו), כסיכום מועיל להבנת מקרה סדום:
"איש חמס איננו חייב בידי אדם; אך הוא הורס את חברו לאט - בחמס חוזר ונשנה ... "ותשחת הארץ לפני האלהים" - ותמלא הארץ חמס. תחילה הייתה זו השחתה מוסרית, - פשעים, שאין החברה האזרחית חוששת להם. אם הנוער פרוץ, וחיי הנישואין רקובים, עדיין, - כך סבורים הבריות, - יכול המסחר לשגשג, ומשא ומתן יתנהל ביושר. אולם, משנשחתה הארץ לפני האלוהים, לא יועילו כל תקנות הציבור להציל את החברה מאבדון. לעולם לא תימלא הארץ גזל; (=כי) החברה תתגונן מפני גזלנים בכוח עונשים ומאסרים. אך החברה תאבד בחמס, בעוול הנעזר בערמה. אין הגנה מפני חמס, אם אין מצפון האדם מייסרו לפני ה'. ההשחתה המוסרית הורסת את המצפון, - ועמו נהרס גם השלום האזרחי... חוסר מוסר מביא לידי חוסר מצפון, ... אין הרע נובע מטבע האדם, ... מקור הרע איננו באדם עצמו, אלא בחמס תאבד החברה; בעטיו של חמס היא נעשית "חמץ", - וסופה להחמיץ ולהרקיב".
האם זה אקטואלי לימינו? תשובה לכך נותן לנו הנביא יחזקאל הרואה את ירושלים כאחותה של סדום, לא פחות. כשחברה מאבדת את מצפונה המוסרי היא מאבדת עצמה לדעת. ריקבון מוסרי הוא מדרון חלקלק בלתי ניתן לעצירה עד לנפילה לתהום. צעקת המדינה היא הצעקה של המוסר האבוד של המצפן שמסתחרר ואינו מוצא את הצפון-את המצפון.- לאריה דיכטוולד, רעננה- י"ג חשון, תשפ"ו
&
מעדנים לשולחן שבת -וירא- איזהו מחמיר, הנותן מחלקו-חיים קופל
1) אברהם אבינו הקפיד מאד במצוות הכנסת אורחים, הוא אף לימד אותנו את הכלל : גדולה הכנסת אורחים יותר מקבלת פני השכינה. ואומנם, כשבאו אליו אורחים, הוא כיבד אותם בשפע, של מאכלים כמו שנאמר "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה, אֶל שָׂרָה , וַיֹּאמֶר מַהֲרִי ..לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגֹת. וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן בָּקָר ..וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ" (יח,ו..ח). הגמרא אומרת, שהוא שחט עבור כל אחד מהם בן בקר שלם, כדי לתת לכל אחד מהם לשון , שהיא החלק המשובח של הבקר. אם כן, תמוה, מדוע דווקא במים הוא קימץ, ונתן להם רק מעט, כמו שנאמר "יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם" (יח,ד)?
2) ונראה לומר שהרי הגמרא אומרת (ב"מ פו:) "יֻקַּח נָא": ע"י שליח, ולכן לא רצה אברהם להרבות במים בכדי למנוע מהשליח טירחה יתירה. אבל בדברים שעשה בעצמו, לא חסך טירחה וממון.
3) מאברהם אבינו למדנו שאדם הרוצה לעשות מעשי צדקה, יטרח בעצמו, ועל חשבונו, ואל יעשה מעשה צדקה ע"י טירחתם של אחרים. כך נהג גם רבי ישראל סלנטר(ליפקין), מחולל תנועת המוסר, כשהתארח אצל גביר אחד, נטל ידיו בצמצום, והסביר שאינו רוצה להטריח את המשרתת שתצטרך אח"כ לטרוח ולשאוב שוב מים מן הבאר.
4) הגמרא מספרת על רַבִּי יוֹסֵי דְּמִן יוֹקֶרֶת, שהיה לו חמור "מיוחד". הוא היה משכיר אותו כל יום לעבודה, ובערב היה חוזר החמור לבעליו, כשדמי השכירות היו על גבו. החמור ידע לחוש שדמי השכירות, ששמו על גבו, הם מדויקים. אם שמו יותר, או פחות, הוא לא היה זז ממקומו עד שיעדכנו את הסכום. יום אחד כשסיים החמור את העבודה, הוא סרב לזוז. בדקו את דמי השכירות, ונמצאו מדויקים. בכל זאת הוא סרב לזוז עד שמצאו שהשוכר שכח את סנדליו, על גבו. הורידו את הסנדלים והחמור החל לצעוד לכוון בעליו. (תענית כד.)
5) המהרש"א במקום שואל: הרי בכמה מקומות בתלמוד, מפליגים בשבחו של החמור של רבי פנחס בן יאיר, שסרב לאכול אוכל בלתי מעושר, ( כגון: אם ראשונים בני מלכים אנו בני אנשים, ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים ולא כחמורו של..רבי פנחס בן יאיר"( שבת קיב.), ואין שום אזכור לחמורו של רבי יוסי דמן יוקרת שגם כן נהג חומרה בהלכה, כפי שראינו. מתרץ המהרש"א שחמורו של רבי פנחס בן יאיר, החמיר על עצמו, זה ראוי ויש לשבח אותו על כך. אך חמורו של רבי יוסי דמן יוקרת, החמיר על בעליו שלא יעבור על איסור גזל. כשאחד מחמיר על אחרים, אין מעשהו ראוי לציון לשבח. ("אש תמיד" לרב ישראל דרוק שליט"א).
6) תשובות לפרשת לך לך
א) היכן בפרשה מופיע יִחוּס מִשְׁפַּחְתִּי מְסֻיָּם, בצורה לא נכונה? תשובה: "וַיָּשֶׁב אֵת כָּל הָרְכֻשׁ וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו" (יד,טז). ולוט היה בן הרן, אחיו של אברהם. ולא אחיו.
ב) מילה שמופיעה בפרשה פעמיים ובמשמעות שונה? תשובה: "דן". "וְיִרְדֹּף עַד דָּן" (יד,יד).שם מקום. " וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי" (טו,יד). במשמעות שופט.
7) שאלות לפרשת וירא
א) מי הייתה הנערה שאנשי סדום הרגו, כיוון שנתנה צדקה לעני שהגיע לסדום. א) מה שם הנערה? ב) איך גרמו למותה? ג) מדוע בחרו סוג זה של מיתה?
ב) "וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו" (יח,ב) רש"י אומר, על אתר . אחד לבשר את שרה. שני להפוך את סדום . שלישי לרפא את אברהם. שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות. בהמשך אומר רש"י, ורפאל שריפא את אברהם, הלך משם להציל את לוט. וקשה: הרי רש"י בעצמו אמר שאין מלאך אחד עושה שתי שליחויות, ולמה לא נשלח מלאך מיוחד להציל את לוט?
שבת שלום-מחיים קופל-מעדנים 367 פרשת וירא תשפו
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות, ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com - או בווטסאפ 052-3604905\
&
רעיונות לפרשת "וירא"-מסרים חינוכיים בפרשתנו:-
יגאל גור אריה -מידת החסד.
בימים מורכבים/משוגעים/מאכזבים אלו אני בוכה כל היום. אומר לי חברי אלי פרנקל אני צוחק וזה עושה לי טוב.וַתִּצְחַק שָׂרָה בְּקִרְבָּהּ.... לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר...וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא כִּי צָחָקְתְּ.
הצחוק הוא אחד הנושאים המרכזיים בפרשתנו. מתברר כי צחוק הוא דבר רציני
ואני תוהה:
האם צחוק בקירבו של אדם, הוא גם יכול לרפא חוליו?
איך מופעל מנגנון הצחוק בקרבו של אדם? מהו התנאי הנדרש להפעילו?
אולי זה עובד הפוך? אולי הבריאות נדרשת כדי לשמור על הצחוק? האם אדם במצוקה בריאותית צוחק יותר או פחות? האם הצחוק של אדם הלוקה באחת ממחלות הנפשיות אפשרי?
לתכונת ההומור, הודבק כינוי הלקוח מהרפואה בשם "חוש". כידוע, ההומור לא נכלל בחמשת החושים, משום שלא נולדים איתו, ומכיון שהוא תולדה של הצטברות זכרונית של "נוצרים" והיכולת השכלית לחבר מהם מוצר המותאם לתרבותינו אשר מייצרת מצבים, אשר אם הם אקטואלים/מותאמים, הם יפעילו את מוחנו לתגובת אושר רגעי, אשר מתבטא בצחוק.
הצחוק הוא סממן. האושר הוא מוחי. המוח הוא חלק מרכזי בגוף. כאשר בריאותו של הגוף לקויה המוח, הוא שותף מלא. שימוש בגורמי גירוי חיצוניים לשינוי תגובות מוחייות, הוא אולי יגרום לאושר רגעי אשר יתבטא בצחוק. אבל רגע הוא זמן קצוב וקצר.
מדענים טוענים שהצחוק עוזר לבריאות ומשתתף בתהליך הריפוי אצל חולים. במחקרים נמצא שלאחר הצחוק ישנה ירידה בהורמוני הדחק כמו האדרנלין והקורטיזול, דבר המחזק את המערכת החיסונית ומוריד את לחץ הדם. הגוף גם משחרר אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח.
לאחרונה התפתח מקצוע רפואי המשתמש בצחוק למטרות טיפוליות בשם "ליצנות רפואית" שבו ליצנים מסתובבים בבתי חולים ומשעשעים חולים בתעלולים שונים.
שני סוגי צחוק :צחוק ציני ומזלזל שכולו לעג וארס, וצחוק של שמחה ואמונה אופטימית. אפילו השם של בנה יצחק מלמד על צחוק חיובי ובונה. הצחוק סביב לידת יצחק היה מלא בתקווה לגבי עתידו ועתיד העם כולו. מעכשיו לאברהם ולשרה יש בן שימשיך את הדרך. האם זו לא סיבה לצחוק ולשמוח?
מה הוא סוג הצחוק שלנו? האם אנו צוחקים במטרה להקטין את מי שמולנו, או להעצים אותו? האם אנו צוחקים צחוק חלול, מזויף מעליב וחסר משמעות, או צחוק אמתי וטהור?
לצחוק יש מספר רב של יתרונות בריאותיים מגוונים שישפיעו לטובה על חייכם במהירות מפתיעה. כל שעלינו לעשות הוא לקחת את החיים בקלות, לשמוח, לחייך יותר, ופשוט לצחוק.
מכאן ניתן לאמר שלא רק שהצחוק טוב לבריאות, הוא גם עוזר לשמור על הבריאות !!!
אשרי האדם היודע לזקק את החיים להשתחרר מהתפל והרע ולראות ככל שאפשר את היפה והמואר.
משפט השגור בפי: "הבריאות העיקר היתר צ'ופר "
שבת שלום!-שבת צחוקים וחיוכים!-יגאל גור-אריה.
