אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
.........................................................................................................
הרב עמיהוד סלומון-רב קהילה -סרטון על הפרשה -שלא יעבדו עליך:
&
הרב ד"ר יואל בן-נון.
שיעור מרגש לפרשת יצחק החקלאי בגרר, במיוחד בימים של גירוש חקלאינו מארץ גרר החקלאית ('עוטף עזה') על ידי המרצחים הפלשתים-פלסטינים של ימינו.
בתפילה להשבת החטופים ולשיקום היישובים בעזרת ה'
יואל בן-נון
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון,חבר בפורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא.
'מקראות – בינה בתורה', לפרשת 'תולדֹת':
"ארץ גרר" היא חבל הבשור שב'עוטף עזה' – מאמר זה מוקדש לחקלאים שלנו שהחזיקו בשדות "ארץ גרר" במסירות גוף ונפש, עד שהחריבו המרצחים, 'פלשתים-פלסטינים', את מפעל חייהם וחיינו – ובתפילה מעומק הלב להשבת החטופים, ולתקומה של "ארץ גרר" הישראלית, בביטחון.
הויכוח על רמת החיים בבית יצחק
גדולי פרשנינו, רבי אברהם אבן עזרא והרמב"ן, דנו ברמת החיים בביתו של יצחק אבינו. כך הציג הרמב"ן את המחלוקת:
"ורבי אברהם משתבש בכאן מאוד, שאמר כי עשו] בָּזָה הבכורה בעבור שראה שאין ממון לאביו והוסיף רבי אברהם]: ורבים יתמהו כי עזב לו אברהם ממון רב, וכאילו לא ראו בימיהם עשיר גדול בנעוריו בא לידי עוני בזקוניו; והעֵד – שהיה יצחק אוהב את עֵשו בעבור צידו, ואילו היה לחם רב בבית אביו והוא נכבד בעיניו לא מכר את בכורתו בעבור נזיד; ואם היה אביו בכל יום אוכל מטעמים, מה טעם יאמר אליו 'והביאה לי ציד' (כ"ז, ד')? ולמה לא היו ליעקב בגדים חמודות? ולא נתנה לו אמו כסף וזהב לדרך, שאמר 'ונתן לי לחם לאכֹל ובגד ללבֹּש' (כ"ח, כ'); ולמה לא שלחה לו הון, והיא אוהבת אותו, כי הוצרך לשמור הצאן? ...כל אלו דבריו של ראב"ע].
ואני תמה מי עיוור עיני שכלו בזה?! כי הנה אברהם הניח לו הון רב, ואבד העושר ההוא מיד קודם העניין הזה, ומפני זה לדעתו] בָּזָה את הבכורה... ואחרי כן חזר והעשיר בארץ פלשתים עד כי גדל מאד ויקנאו בו שרי פלשתים!? ואחרי כן חזר לעוניו והתאווה לציד בנו והמטעמים!? ואין אלו רק דברי שחוק! ועוד כי הכתוב אמר: 'ויהי אחרי מות אברהם ויברך א-להים את יצחק בנו' (כ"ה, י"א), והברכה תוספת בעושר ובנכסים וכבוד, ואיה ברכתו שאיבד הון אביו והעני? ואחרי כן: 'ואהיה עמך ואברכך' (כ"ו, ג'), העשיר! והעני אחרי כן? ...אבל ביזוי הבכורה לעֵשו לאכזריות לבו... ולא נתנו הון] ביד יעקב כי בורח היה, ולא בידיעת אחיו יצא מן הארץ לבדו..."; (רמב"ן כ"ה, לד)
השאלה בה עסקו פרשנינו היא חשובה ועקרונית ביותר להבנת ספר בראשית – ממה התפרנס יצחק אבינו ומה הייתה רמת החיים בביתו? האם היה זה בית עשיר כבית אברהם (ויעקב) או בית עני? שאלה זו חשובה במיוחד מפני חריגותו הכללית של יצחק בין האבות.
סיפורו של יצחק מועט ומצומצם בהיקפו. פרק אחד בלבד (כ"ו) מוקדש ליצחק כשהוא לעצמו!
בפרק זה, כל פעילותו ממשיכה לכאורה את חפירת הבארות של אברהם, ואת החיכוך עם אבימלך ועם פלשתים על רקע הבארות ועל רקע נטילת הנשים למלך. גם הבטחות ה' לאברהם חוזרות ונאמרות ליצחק בזכות אביו: "בעבור אברהם עבדי" (כ"ו, כד), "עקב אשר שמע אברהם בקֹלי וישמֹר משמרתי מצו ֹתי חֻקותי ותורֹתי" (שם, ה'). אבל זוהי קריאה שטחית בלבד.
האבות – סוחרים ולא רק רועים
ברור, שהאבות עסקו גם בעדרי צאן ובמרעה. אך יש לבדוק, האם היה זה משלח ידם העיקרי/הבלעדי? האם רעו בעצמם את צאנם כיעקב בבית לבן, או שמא היו להם רועים בשירותם: בנים, 'אחים', רועים ועבדים? אם לא המרעה היה עיקר עיסוקם, ואם היו להם רועים בשירותם, במה עוד עסקו האבות למחייתם?
פסוקים רבים מרמזים על כך שהאבות עסקו במסחר על דרכי השיירות. משפחות תרח, אברהם, נחור ולוט וצאצאיהם (המדיָנים, בני קטורה ובני ישמעאל), ואף משפחת יעקב, משעה שהשתחרר מלבן כאיש עצמאי ועשיר, היו משפחות סוחרים עשירות.
מחד, היו להן עדרים גדולים, שהבנים הצעירים או רועים מיוחדים היו מופקדים עליהם, כמו עבדי יעקב (ל"ב, יז-כא); מאידך, בשיירות היו מוליכים סחורות יקרות (כ"ד, י), תבלינים ובשמים מארצות קדם ומן הגלעד בואכה מצרימה (ל"ז, כה ו-כח); אפילו בשנים קשות של בצורת, כשלא היה לחם לאכול אך היה כסף לקנות, היו סחורות יקרות כאלה מצויות בבית יעקב (מ"ג, יא).
דווקא רועי הצאן ועובדי האדמה היו החריגים. כך, יהודה, שגזז את צאנו בעצמו עם רעהו ה"עֲדֻלָמי", עשה זאת דווקא כאשר פתח בחיים עצמאיים אחרי שירד "מאת אֶחָיו" (ל"ח, א). יעקב, שרעה בעצמו את צאן לבן עשרים שנה, עשה זאת אחרי בריחתו מעֵשו (ל"א, לח-מא). יצחק, שעבד בעצמו את האדמה, זרע וחפר בארות ועשה חיל, היה שונה. דוגמאות אלו הם החריגים בספר בראשית, ביחס לאורח החיים הקבוע של משפחות תרח ואברהם.
חקלאי חופר בארות – עולה תמימה
אברהם אמנם כבר סימן את הכיוון של ארץ גרר וחפירת בארות, אבל רק יצחק מימש אותו הלכה למעשה.
יצחק היה החריג בין האבות! הוא פרש מרצונו ממסחר השיירות ומאורח חיי האבות, והשאיר אותם לישמעאלים ולמדיָנים, צאצאי בית אברהם שמסביב. הוא לא ירד למצרים, ולא יצא מן הארץ בה נולד! מהפך זה קשור בוודאי לדבר ה' המפורש אליו:
"אַל תֵרֵד מצרימה, שְכֹן בארץ אשר אֹמַר אליך!
גור בארץ הזאת, ואהיה עמך ואברכך...
וישב יצחק בגרר! ...
ויזרע יצחק בארץ ההִוא וימצא בשנה ההִוא מאה שערים, ויברכהו ה'!" (כ"ו, ב-ג, ו, יב)
זהו מהפך אידיאולוגי באורח החיים של משפחת האבות, ולמעשה הניסיון היחיד לשנות כליל את אורח החיים. יצחק התיישב בארץ גרר והפך לחקלאי, איש שדה. בכך קיים את מצוות ה' לאברהם, ואישית אליו. הוא השאיר את העושר ואת המסחר לישמעאל ולבניו, והתחיל מאפס.
מי שיודע אלו מהפכים כלכליים עלולים להתרחש בחיי חקלאים, בפרט בארץ גרר, בגבול הדרומי של הארץ החקלאית, לא יופתע כלל משנים של מחסור בצד שנים של ברכה.
צדקו אם כן, דברי ראב"ע, אף כי לא כפי שנתכוון. לא עוני ודלות רגילים, אלא שינוי כל אורחות החיים, במודע, בדבר ה'. בהסבר זה כל טענותיו של רמב"ן נופלות, ואף הרמב"ן עשוי היה להודות בכך. מסתבר שאין פה שום קללה או בטלנות של מאבד נכסי אביו כלא יוצלח, אלא ברכת ה' בדרך חדשה ושונה.
ראב"ע לא הסביר מדוע העני יצחק, ולכן תקף רמב"ן את פירושו, במידה של צדק. אבל יצחק לא איבד סתם כך את רכוש אביו, אלא פרש מן המסחר ומן העושר הכרוך בו כדי להתחיל מבראשית: להתיישב בארץ, לעבדהּ ולשמרהּ.
ברכת ה' דווקא שרתה במעשיו, עד שהצליח מאוד בזמן קצר. אולם, אז החלו פלשתים לקנאו ולרדפו, לגרשו ולסתום בארותיו, הרבה מעבר לגזילת הבאר מאברהם (כ"א, כה-כו). הם דחקו בו מעֵשֶׂק לשִׂטנה, ומשִׂטנה לרחובות, עד שעלה וישב בבאר שבע. גם שם עשה חיל וצבר עושר. אולם, עושר זה לא היה בסגנון עושרם של משפחות הסוחרים הנודדים בדרכי השיירות, המשקיעים את הונם בסחורות יקרות, בעדרים, ובכל מה שאפשר לקחת וללכת אם יש צרה או קושי. עושרו של יצחק היה מחובר לקרקע. לכן, אהב יצחק החקלאי את עֵשו הלוחם, שניהם אנשי "שדה" (שם כ"ה, כז-כח), כי עשו יוכל להגן על שדה ועל באר, על אדמה ועל יבול. "יעקב איש תם יֹשֵב אֹהלים" בוודאי לא יוכל לעשות כן. כמו תמיד, בהיסטוריה הרחוקה והקרובה, החקלאי מוליד את הלוחם ...
בראשית כ"ו – פרקו של יצחק
עכשיו נוכל לקרוא במבט מחודש ובעיון את הפרק הבלעדי של יצחק אבינו, פרק כ"ו.
פרק זה הוא הפרק היחיד שבו יצחק מופיע כדמות שעומדת בפני עצמה. עד הנה מופיע יצחק כטפל לאברהם. עד עתה, בלידתו, בעקדתו, בהצלתו עם הורדתו ממזבח העקדה, ובנישואיו – אברהם פעל בו ומסביבו, והוא היה שותק. מלידתו הוא היה התגשמות של בשורת הצחוק, השמחה והישועה. כולם דיברו בו, אך הוא עצמו שתק, לא דיבר ולא יזם.
בהמשך פרשת תולדות (כ"ז-כ"ח) כבר כהו עיניו, ובניו נאבקו על ברכתו ועל ירושתו, כשם שנאבקו בצעירותם על הבכורה. רק בפרק כ"ו עומד לפנינו יצחק כאב בין האבות. הוא עומד כממשיכו של אברהם, אבל מאידך גם כעומד בפני עצמו: כעולה תמימה, שאין חוצה לארץ כדאי לו. הרב ד"ר יואל בן-נון
&
בלומה טיגר-דיכטוולד -לפרשת תולדות - קווים לדמותו של יצחק
מבין שלושת האבות בולט יצחק כדמות המקשרת בין אברהם לבין יעקב. תפקידו לבסס את מפעלו של אברהם, לתת לו קביעות והמשכיות, ולסלול את הדרך ליעקב אבי האומה. הפרקים הדנים ביצחק מועטים מול כמות הפרקים המוקדשים לאברהם וליעקב.
שלוש חוויות קשות עברו על יצחק: גירוש הגר וישמעאל, העקידה ומות אימו.
בפרשת גירוש הגר וישמעאל אחיו, אין הכתוב מתאר רגשות, על כן איננו יודעים בוודאות כיצד חש יצחק שהיה ילד לגבי גירוש אחיו היחיד והבכור, בהוראת שרה. הכתוב אינו מציין קונפליקט כל שהוא בין האחים. המפגש הבא ביניהם על פי הכתוב, קשור למות אברהם: " וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ יִצְחָק וְיִשְׁמָעֵאל בָּנָיו אֶל מְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה " (כה, ט). מעניין שיצחק מוזכר לפני ישמעאל וברור לישמעאל שאברהם צריך להיקבר במערת המכפלה ליד שרה אשתו.
החוויה הקשה השנייה היא עקידת יצחק. יצחק הולך עם אביו ועימם שני נערים נוספים. השיחה היחידה המתפתחת בין האב לבין בנו היא כאשר מבין יצחק כי מטרת ההליכה היא הקמת מזבח והקרבת קורבן.
" וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת עֲצֵי הָעֹלָה וַיָּשֶׂם עַל יִצְחָק בְּנוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ אֶת הָאֵשׁ וְאֶת הַמַּאֲכֶלֶת וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו "... ואז שואל יצחק "ואיה השה לעולה"? (כב, ו-ז). הוא מסתפק בתשובת אביו, " אֱלֹהִים יִרְאֶה לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה בְּנִי וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו:". מכאן ועד תום העקידה, יצחק אינו מדבר ואינו מגיב. הוא פסיבי לחלוטין. הסצנה קשה ביותר. אביו עוקד אותו על מזבח העצים אשר בנה, ונוטל את המאכלת לשחוט אותו. סיפור העקידה מסתיים בפסוק: " וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל בְּאֵר שָׁבַע וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָׁבַע " (כב, י- ט). אברהם שב מן העקידה לבדו ללא יצחק. הוא מצטרף לנעריו והכתוב: "וילכו יחדיו" מתייחס לאברהם ולנעריו, לא לאברהם ולבנו כפי שהיה בדרך לעקידה. סמוך לעקידה (ואולי בגללה) מתה שרה אימו, שגם זו חוויה קשה ליצחק.
לאן הלך יצחק לאחר העקידה? " "וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב " (חיי שרה, כד, סב), מקום זה סמוך למקומם של הגר וישמעאל. מהו "בא מבוא" שנאמר בפסוק?
צירוף המילים "בא מבוא", מציין את העובדה כי יצחק הרבה לשהות ליד באר זו, המציינת באר חיים, מקום אליו הולכים מטעמי בדידות וסבל, אך גם מטעמי תקווה. אל הבאר הזאת ברחה הגר ההרה מפני שרה שעינתה אותה. מלאך ה' מוצא אותה שם, אומר לה לשוב אל שרה, ומבשר לה כי יוולד לה בן ושמו יהיה ישמעאל. מבאר זו בא יצחק לפגוש את רבקה. "וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים " (כד, סב כ"ו עמוד ב). המפגש בין אליעזר לרבקה היה על יד הבאר, וכך גם המפגש בין רבקה ליצחק, המתקיים לאחר שובו מן הבאר.
כיצד עצבו חוויות אלה את דמות יצחק?
יצחק הוא דמות פסיבית, הוא נשאר הנעקד. הוא אינו נאבק ואינו יוזם. הוא מעוניין בשקט ובשלום. חלק ניכר ממה שקורה לו, אינו ביוזמתו. אשתו הובאה אליו על ידי עבד אביו שנשלח לחרן למצוא לו אישה. הוא אינו עוזב את הארץ. הא-ל אומר לו בזמן הרעב בארץ: " אַל תֵּרֵד מִצְרָיְמָה שְׁכֹן בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ: גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת וְאֶהְיֶה עִמְּךָ וַאֲבָרְכֶךָּ כִּי לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הָאֲרָצֹת הָאֵל וַהֲקִמֹתִי אֶת הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם אָבִיךָ: (כו, ב-ד). לאברהם נאמר "לך לך" , ויעקב בורח לחרן ומקים שם את משפחתו, ואילו יצחק מצטווה לא לעזוב את הארץ. למרות עשרים שנות עקרות של רבקה, לא עלתה כל הצעה לקחת אישה שנייה. יצחק אוהב את רבקה, ומתפלל לבנים ממנה.
בורות המים של יצחק, הם בורות המים שחפר אברהם ופלישתים סתמו אותם. הוא מחדש את בורות אביו. פרשת אבימלך ורבקה היא שידור חוזר של סיפור אבימלך ושרה. כאשר מתגלה ריב בין רועיו לבין רועי גרר, יצחק אינו מתעמת. הוא מוותר. " וַיַּעְתֵּק מִשָּׁם וַיַּחְפֹּר בְּאֵר אַחֶרֶת וְלֹא רָבוּ עָלֶיהָ וַיִּקְרָא שְׁמָהּ רְחֹבוֹת וַיֹּאמֶר כִּי עַתָּה הִרְחִיב ה' לָנוּ וּפָרִינוּ בָאָרֶץ: " (כו, כב).
הא-ל נגלה אליו שוב כדי לחזקו." אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי: " (שם, כד). הפסוקים מדגישים את העובדה כי הברכות שמעתיר עליו ה' הן בזכות אביו. תפקידו של יצחק, להיות ממשיכו של אברהם, לבסס את הקיים. זה היעוד של דור שני למייסדים, והוא חשוב ביותר.
יצחק אוהב את עשו, שהוא הדמות המנוגדת לו. ציד, נועז, איש שדה בניגוד ליעקב שהוא איש אוהלים. ייתכן כי עשו מזכיר לו את אחיו ישמעאל שגם הוא איש שדה, רובה קשת. מתפתחת מערכת יחסים של אהבה הדדית ביניהם. אין ספק שכיבוד אב אפשר ללמוד מעשו. אך הדמות הדומיננטית בבית היא רבקה. היא שולחת את יעקב בבגדי עשו כדי ליטול את ברכת עשו, ומבטיחה לו גיבוי מלא. יצחק חושד שאין זה עשו, אך בהיותו זקן ועיוור ומול תשובות יעקב לשאלותיו, הוא משתכנע. כאשר מתגלה התרמית, מגיב יצחק בצורה קשה. "וַיֶּחֱרַד יִצְחָק חֲרָדָה גְּדֹלָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר מִי אֵפוֹא הוּא הַצָּד צַיִד וַיָּבֵא לִי וָאֹכַל מִכֹּל בְּטֶרֶם תָּבוֹא וָאֲבָרֲכֵהוּ גַּם בָּרוּךְ יִהְיֶה: כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרֲכֵנִי גַם אָנִי אָבִי: (כז, לג-לד).
יצחק אינו מתעמת עם יעקב ועם רבקה. הוא אינו מגיב. רבקה שולחת את יעקב לחרן. יצחק אינו יודע כי עשו מבקש להרוג את אחיו. רבקה מתרצת את שליחת יעקב לחרן, בצורך למצוא לו אישה בת משפחה ולא אישה מבנות כנען.
במובן זה יצחק הוא דמות טרגית. בילדותו נלקח ממנו אחיו, הוא נעקד על ידי אביו, הדמות היחידה בה ניתן היה לבטוח, אימו, מתה לאחר העקידה.
ברבקה אשתו רואה יצחק את ממשיכתה של שרה אימו. " ויְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ " (כד, סז). אך לפי פשוטו של מקרא, רבקה הונתה אותו. היא שיתפה את יעקב בתרמית, גרמה לסכסוך כבד בין הבנים, ולכך שהיה על יעקב לנוס מפני אחיו המבקש את נפשו.
לא קל להיות בנו של אדם דגול כאברהם. על יצחק למצוא את מקומו הייחודי, ומקום זה הוא ביסוס מורשת אביו. מהפכות גדולות זקוקות לדור ממשיך. לא בכדי שב יצחק וחופר מחדש את בורות המים של אביו שנסתמו בידי פלישתים. יש בכך אקט סמלי לתפקיד דור ההמשך בשורות טובות - בלומה דיכטוולד
א' כסלו תשפ"ד. כל הזכויות שמורות
&
המאמר השבועי לפרשת תולדות מתוך ספרו של אריה ארזי
"פניו אליך – פנים חדשות בפרשיות השבוע "
"יצחק אבינו-דמעות מלאכים והנהגות אנוש "
העיון שלפנינו בוחן את הקשרים הבין-אישיים של יצחק אבינו בשלושה מעגלים: מעגל הזוגיות – יחסו לאשתו רבקה, מעגל ההורות – יחסו לעשָׂו בנו, מעגל השכנות – יחסו לשכניו. העיון יראה כי יצחק היה לא רק "עולה תמימה" אלא גם דמות מופת ביחסיו עם בני אנוש הסובבים אותו.
ויהי הלימוד לעילוי נשמת כל הנספים במערכה, ולזכרם של כל הנופלים ה' יקום דמם .
לקריאת המאמר לחצו כאן
למידע על הספר פניו אליך לחצו כאן
לתגובות arye.arzi@gmail.com
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 261- הרב כמלאך - חיים קופל .
1) השבת אנו מפטירים בנביא מלאכי. בסוף ההפטרה אומר הנביא:" כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא " (מלאכי ב-ז). הנביא מדמה את הכהן שמלמד אחרים ל"מלאך ה' ". לכאורה , יש ללמוד את הפסוק כפשוטו, ואומנם, הגמרא אומרת על כך: אם דומההרב למלאך ה', יבקשו תורה מפיו, ואם לאו, אל יבקשו תורה מפיו (מו"ק דף י"ז.).
2) לפי פרוש הגמרא, חז"ל מציבים רף דרישות גבוה למורה או למחנך! מי יכול לעמוד בדרישות אלה? ועוד מי מאתנו, או מי מהדורות האחרונים ראה מלאך, כך שיוכל לזהותו וללמוד תורה מפיהו?
3) לצורך תשובה, נקדים את שנאמר בתחילת פרשת וירא. הקב"ה שולח שלשה מלאכים לאברהם: אחד לבשר לשרה, שני להפוך את סדום, ושלישי לרפא את אברהם. השאלה, מדוע הוצרך הקב"ה לשלוח שלושה מלאכים ,למה לא שלח מלאך אחד שימלא את שלוש השליחויות. וכי מלאך לא יכול לעשות מה שמסוגלים, אנחנו בשר ודם, לעשות?
4) נראה שיש הבדל מהותי בין ביצוע שליחות ע"י אדם, ובין ביצועה ע"י מלאך. כשאדם מבצע שליחות, הוא אינו משתנה עקב השליחות, השליחות היא חיצונית לו. הוא מעביר חבילה, או מסר, מפלוני לאלמוני , אך הוא נשאר אותו אדם. אותה מהות כפי שהיה לפני ביצוע השליחות. בעוד, שלמלאך אין אישיות עצמית קבועה, אישיותו נקבעת כל פעם, לפי השליחות אותה הוא מבצע, והיא הנותנת לו את מהותו. השליחות היא המלאך עצמו.
ברור אפוא למה מלאך אינו יכול למלא שתי שליחויות, כי כל שליחות הופכת אותו למהות שונה, בהתאם לשליחות.
5) מעתה, יש פשר לדברי הגמרא במסכת מו"ק: אם הרב דומה למלאך, יבקשו תורה מפיהו, אין הכוונה למלאך כפשוטו, אלא בדומה. כמו שמלאך יכול לבצע רק שליחות אחת, כך המחנך חייב להקדיש את כולו להוראה. זה צריך להיות העיסוק המרכזי שלו. עליו לחשוב על התלמיד, וללמד רק מה שלתועלת התלמיד, ולא את מה שיקדם אותו אישית ("הפלאה" פנחס הלוי הורוויץ).
6) רב יוסף רוזובסקי זצ"ל, הוסיף סימוכין לרעיון מדברי דוד המלך בתהילים:"צַדִּיק כַּתָּמָר יִפְרָח כְּאֶרֶז בַּלְּבָנוֹן יִשְׂגֶּה "
(צ"ב-י"ג). השאלה איך צדיק יכול להדמות גם לתמר וגם לארז, הרי יש הבדלים יסודיים ביניהם. הארז גזעו חזק, הוא מתנשא לגובה ואינו נותן פירות. ואילו התמר אינו חזק וגבוה כארז, אך הוא נותן פירות?
אך דוד המלך חיבר ביניהם, כי לשניהם יש פוטנציאל גידול שטמון בזרעים, וכל אחד מהם מפנה אותו לכוון אחר. הארז, לטובת עצמו, לחוסנו ולגובהו. והתמר לטובת פירותיו, למען אחרים. ואומר דוד המלך, אע"פ שדרך "פריחתו של הצדיק" היא כתמר שמשקיע את כל מרצו לטובת הפירות-התלמידים. בכל אופן יזכהו הקב"ה שיגדל כארז וגם עולמו הרוחני לא יפגע, כמו "הארז", שמפנה את כל משאביו לעצמו. (מתוך שיחת הרב שמואל רבינוביץ שליט"א).
7) תשובות מפרשת חיי שרה
א) "וְאֵלֶּה שְׁנֵי חַיֵּי אַבְרָהָם אֲשֶׁר חָי " ( כ"ה-ז) למה התוספת "אשר חי"? מי עונה על שאלה זו?
תשובה: שאלת אור החיים הקדוש (כ"ה-ז) ומתרץ שאברהם היה צריך לחיות 180 שנה, כמו יצחק. אלא שהורידו לו חמש שנים בכדי שלא יראה את עשו בנו מבצע עבירות. לכן הדגש על השנים שחי בהן בפועל.
ב) מהו הפסוק הארוך ביותר, ומה הקצר ביותר (מבחינת מספר התיבות) בפרשה?
תשובה: הארוך ביותר "ה' א-להי השמים....לבני משם" 29 תיבות (כ"ד-ז).
הקצר ביותר:" ומשמע ודומה ומשא" 3 תיבות (כ"ה-י"ד)
8) שאלות מפרשת תולדות:
א) שם של ספר, שהוא פירוש על התורה, המופיע בפרשה? מה שם הספר?, מה שם המחבר?, ומי היה רבו?.
ב) "וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך" (כ"ז-מ"ד) מִנַּיִן יָדַע יַעֲקֹב מתי שבה חמת אחיו, בכדי לחזור?
שבת שלום- מחיים קופל- מעדנים 261 פרשת תולדות תשפ"ד
תגובות/הערות/הארות/ כולל בקשת הצטרפות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
או בווטסאפ 052-3604905
&
פרשת תולדות – תשפ"ד- תום הילדות- אורי סובוביץ- שותף מנהל בקרן הון סיכון.
מטרת החינוך
לראשונה מזה מאות שנים מערכת החינוך הפורמלית במרבית העולם הייתה מושבתת לתקופות ממושכות בשל מגפת הקורונה. מציאות לא שגרתית זו העלתה בפני אנשי חינוך, הורים ותלמידים תהיות בנוגע למטרת מערכת החינוך, בתי הספר והמחנכים.
מהי מטרת החינוך? האם ייעוד מערכת החינוך הוא רק להכשיר את התלמידים כדי שיגיעו עם הידע והכישורים המתאימים לאוניברסיטה, וכך ירכשו תואר ויתקבלו לעבודה מתגמלת?
האם הילד או הילדה מגיעים לבית הספר כלוח חלק ובשתים עשרה שנות הלימוד רק מתקדמים? או שמא המציאות עלולה להיות גם הפוכה?
"ויעקב איש תם יושב אוהלים"
לאחר שנות עקרות ותפילות מרובות, יצחק ורבקה זכו לפרי בטן. עוד במהלך ההיריון התבשרה רבקה בפרשתנו, פרשת תולדות, כי יש תאומים בבטנה, אך הם עומדים להיות שונים מאוד זה מזה. ואכן, לא רק בחיצוניותם היו שונים יעקב ועשו אלא גם באישיותם (בראשית כה, כז): "וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים".
יעקב אבינו מתואר כאיש תם. מהי תמימות? כיצד תמימות יכולה להיות תכונה טובה וכזו שאנו שואפים אליה?
ברכת התמימות
הרב קוק דרש בטקס חנוכת בית התלמוד תורה ברחובות, ושם נדרש לשאלה מהי מטרת הילדות (מאמרי הראי"ה עמ' 229):
"על הילדות תפול תמיד השאלה, איך אנו מכירים אותה ביחוסה לחינוך? אם היא רק כמו הכשר (=תקופת הכשרה) לאישיות, או שיש לה ערך כביר בפני עצמה?".
הרב קוק התייחס למה שרבים חושבים אך מרגישים אולי פחות בנוח לומר בקול רם: אם "יסוד החיים" הוא קריירה וכסף, תקופת הילדות היא בסך הכול תקופת מעבר, הכנת הילד והכשרתו לקראת "החיים האמיתיים".
על כך ענה הרב קוק:
"מובן הדבר שכשמעמידים את יסוד החיים רק על העבודה והפרנסה, אין לילדות (=תקופת הילדות) זכות מצד עצמה, כי אם, הילד הוא לפי זה גולם יפה שאפשר לחוק (=ליצור) ממנו כלי מעשה חזק ועובר לסוחר".
הרב קוק הציע הסתכלות על פי "ההכרה האידיאלית" שמעריכה את החיים לא לפי המעמד המקצועי או יתרת חשבון הבנק אלא על פי הטוב והתום. לפי גישה זו, לתקופת הילדות יש ערך מצד עצמה, ואולי אף יותר מתקופת הבגרות, שבה לעיתים קרובות האדם מאבד את תומו.
בלשון הרב קוק:
"לא כן הוא לפי ההכרה האידיאלית, המערכת (=מעריכה) את החיים לפי הטוהר שבהם, לפי הטוב החסד והתום הנמסך בקרבם. על פי זה המשפט יעלה לנו ערך הילדות לא רק בתור הכשר לאישות וגדלות, כי אם חטיבה יקרה בחיים מצד עצמה, ולפעמים תעלה אצלנו בתור המעולה שבתקופות החיים שכל החיים ראוים להיות כמכשירים לעמדתה. אז נאמר דברים כמשמעם "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל פיהם של תנוקות של בית רבן" מפני שהוא "הבל שאין בו חטא".
באופן דומה, באיגרות הראי"ה (איגרת קע) כתב הרב קוק:
"מטרת החינוך היא להכשיר את האדם לצורתו המתוקנת, שהנקודה המרכזית שבה היא לעשותו טוב וישר".
לפי זה, עיקר האדם הוא התום, אותו יושר פנימי טבעי שרוצה בטוב. התום טבעי ומולד, כך שמטרת המחנכים היא לחשוף ולהעצים את נקודת התום והיושר, ולא פחות חשוב מכך לא לפגום בנקודה זו על ידי העמדת התום הפנימי כטפל לדברים אחרים וחיצוניים.
עדיפות התום על המוסר והחכמה
מדוע הרב קוק מתפעל כל כך מהתום? הרי התורה והמצוות אמורות לסייע לאדם הבוגר, המודע לעצמו ולערכיו לעבוד על מידותיו ולתקן את אישיותו. מדוע אפוא להעלות על נס דווקא את התום, שמאפיין בעיקר את תקופת הילדות ואינו כרוך בחכמה, עמל ועבודה עצמית?
הרב קוק (שמונה קבצים ז, קעח) הסביר שהתום נעלה יותר מן המוסר שכן כל מטרת העבודה המוסרית היא להחזיר את האדם לתום שבו, למקום הישר והפשוט שבו, ללא התחכמויות וערמומיות ש"נמסכה בנו מבגרותנו" כדי לשרת את הצרכים והאינטרסים שלנו. מדבריו למדנו שהמוסר נובע מהתום ופועל להשגתו:
"התֹם הפנימי הוא הרבה למעלה מהמוסר. כל המוסר כולו נובע הוא מנחליו המשתפכים מכל עבריו (=של התום), וממלאים את כל אופקי הרעיונות והמעשים ישרנות אופיית (=אופי של יושר וישרות). התום הוא המבוע העליון, המתעלה מכל הגה חברותי, מכל רעיון של צורך חוצי, ושל צורך עצמי, הוא הוא האושר... והתום הזה נחלת יעקב הוא, נחלה בלי מצרים, נחלת איש תם יושב אהלים, המביאה ברכת השלום בעולם...".
הרב קוק (שם ז, רה) הוסיף וכתב שככל שאדם פחות מתוסבך, מתחכם ומתפתל בנפשו כדי לשרת את האינטרסים הצרים שלו, והוא יותר מלא תום – כך הוא זוכה להיות מאושר יותר. לשם כך אנחנו צריכים לשאוף שגם התרבות והמדיה שאנו צורכים תהיה מלאה בתום, ולא בגסות וציניות, המעכירות את נפשנו. בסיום דבריו כתב הרב קוק שגם אדם זקן צריך לשאוף לשמור על רוח נעורים צעירה ותמימה, ואכן, לא לחינם אנשים נוטים אינטואיטיבית להתפעל מאנשים מבוגרים שנותר בהם ניצוץ ילדותי ותמים בעיניים.
ובלשון הרב קוק:
"צריכים אנו לדעת מזה, שבאמת לא חכמה וידיעה רבה היא המאשרת אותנו (=הופכת אותנו למאושרים) אלא התום של הילדות. וזהו אושרנו, שאנו מקושרים אל החינוך הילדותי בצורת תרבותנו. הקשר הזה לבדו הוא כבר עושה בנו הרושם של התקשרות עם הילדות, עם תמימותה, ואיזה זרם של תמימות עובר גם כן עלינו ומזדלף (=חודר) בקרבנו, להפיג על ידו את זוהמת הערמימות שנמסכה בנו (=השפיעה ופועלת בנו) מבגרותנו. אשרי מי שיונק מלשד הילדות גם בהיותו איש, גם בזקנותו. אשרי מי שנעשה כבן שנה בלא חטא, בהיותו כבר עמוס במשא של שנים רבות מימי חיי הבלו".
לסיכום
תום אינו מבטא נאיביות או עצימת עיניים ביחס למציאות. חייו של יעקב היו מלאים בסיבוכים משפחתיים: הוא נאלץ לפעול בעורמה כדי לזכות בברכות מאביו יצחק, לברוח מאחיו עשו שרצה להורגו, להתמודד עם רמאותו של חמיו לבן, להיאבק במלאך ועוד. תמימותו לא התבטאה בנאיביות מנותקת מהמציאות, כזו שמושיטה את הלחי השנייה למבקשי רעתו. תמימותו באה לידי ביטוי בכך שתמיד זכר מה עיקר ומה טפל, מה אמת ומה שקר, ופעל כדי לקדם את הנכון והטוב הכללי ולא הפרטי. כל עוד היה יכול, יעקב התנהל מול העולם בתמימות, ורק כאשר נאלץ להתמודד מול מציאויות מורכבות ואנשים מפוקפקים ידע להתנהל בעורמה כדי לקדם את הטוב בעולם.
גם כשהמציאות אילצה את יעקב לנקוט בדרכי תחבולות, הוא זכה לשמור על תום פנימיותו משום שפעל תמיד לטובת אמת שגדולה יותר מצרכיו האישיים. הוא לא היה אדם ערמומי, אך ידע לבחור מתי נכון להשתמש בערמומיות כדי לתקן את המציאות. הוא היה נאמן לאמת הפנימית שלו, ומסיבה זו מידתו של יעקב היא "אמת", כפי שכתוב (מיכה ז, כ) - "תִּתֵּן אֱמֶת לְיַעֲקֹב חֶסֶד לְאַבְרָהָם".
קצב החיים, החשיפה המוגברת למדיה ולרשתות החברתיות הופכים את ההתמודדות של כולנו, ושל הדור הצעיר בפרט, למאתגרת ביותר. גם אם המציאות מורכבת, כל עוד אדם פועל לטובת אידיאלים וערכים הגדולים ממנו וקודמים לו, יש בכוחו להתנהל בחכמה תוך שימור "תום הילדות" שבו, מבלי להפוך לאדם נכלולי ושפל. במקום לגעור ולהטיף מוסר לנוער על אובדן תמימותם, צריך להזכיר להם שאין יקר יותר מהתום הפנימי, ובזה יש למבוגרים הרבה מה ללמוד מהצעירים.
שבת שלום! - אורי סובוביץ
מתוך הספר "יש בתוכנו שמיים". להזמנת הספר ליחצו כאן או כנסו ללינק- https://tic.li/gMoWdoO
&
