רעיונות לפרשת יתרו - "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם" – הראיה ומשמעותה

פרשת יתרו - "אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם" – הראיה ומשמעותה.

זאב ( ווה) פרידמן

המסע של בני ישראל ממצרים לסיני, הוא תהליך שינוי מהותי ודרמטי, מעם של עבדים לעם של בני חורין. ראשיתו של תהליך השינוי נוחל כישלון צורב:״ וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה כֵּן, אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה" (וארא, ו', ט').בהמשך פרשות ספר שמות, אנו עדים לתוצאות מעשיות וחיוביות בתהליך השינוי. כך אנו נוכחים בפרשתנו באחד משיאי תוצאת השינוי ,מעבדות לחירות, במעמד קבלת עשרת הדיברות בהר סיני : "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". (כ', יד' ).

מדוע בראשית תהליך השינוי, נוחלים כישלון ואילו בהמשך בפרשתנו נוחלים הצלחה ?

התשובה לכך נעוצה, בשני חושים: השמיעה והראיה.

השילוב של השנים, הוא שילוב מנצח, ביכולת להשתנות .קשה מאד לעשות שינוי ,רק אם נשמע ולא נחווה בעינינו את החוויה המיוחדת שמעצבת את יכולתנו לעשות שינוי בחיים.

"וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה"- מצביע על הפער הגדול בין משה לבין עם העבדים. משה מבקש מהם לשמוע את דבריו הנשגבים, על הגאולה והגשמת ייעודם בארץ ישראל. אך העם נמצא במקום אחר ובמצב צבירה שאינם מסוגלים, שכלית, רגשית ונפשית להתחבר למילים נשגבות ולאידאולוגיה גבוהה. הצרכים שלהם במקום בו הם נמצאים, קוראים למענים בסיסיים ולא נשגבים, שמחוברים לקרקע המציאות.

פער זה דרש חישוב מסלול מחדש, בדגשי תהליך השינוי של עם ישראל, מעם עבדים לעם בני חורין.

היה צורך במתן דגש ליצירת מרחב של חוויה רגשית ,שיש בה ראיה מקרוב אחר תמונות חוויתיות שמשפיעות ,על הלב ומשם על התודעה.

כיצד משפיעים על התודעה?

את זאת אנו לומדים מבעל ספר החינוך, פרשן שחי בסוף המאה ה- 13 , שמסביר את טעם המצווה של קורבן הפסח: ״דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו וליבו וכל מחשבותיו ,תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק, אם טוב ואם רע...כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות״.

הראיה בסיטואציה החוויתית מעצבת את התודעה ועמה קבלת השינוי ויישומו.

הנה כבר בפתח פרשתנו, אנו למדים, שלא די בשמיעה בלבד, על מנת לחולל שינוי ולהתחבר אליו באופן אמיתי. אלא יש צורך לראות בעיניים ולהטמיע בקרבך את החוויה שתצרוב את תודעתך : "וַיִּשְׁמַעיִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי הוֹצִיא ד' אֶת יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם. ...... וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל-מֹשֶׁה: אֶל הַמִּדְבָּר, אֲשֶׁר הוּא חֹנֶה שָׁם הַר הָאֱלֹהִים". (יח', א'- ה') . יתרו עושה כברת דרך ומגיע פיזית לראות בעיניו את חתנו משה והמרחב בו הוא נמצא.

מכאן, יתרו רואה בעיניו, את המציאות שבה נתון משה בהנהגתו את העם, ולאחר שהוא מנתח את מה שרואות עיניו, הוא מציע למשה רפורמה ארגונית מרחיקת לכת ,של מבנה פירמידלי, שיקל על משה בהנהגתו את העם במדבר . כך הוא מייעץ למשה : "וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת".(יח', כא')

"וְאַתָּה תֶחֱזֶה" –מפרש רש"י- "ברוח הקודש שעליך". הנה השימוש בכלי הראיה, שהיא לא רק ראיה אובייקטיבית טכנית, אלא גם ראיה השראתית רוחנית.

יתרו מייעץ למשה, לבחור בעצמו באופן אישי ולראות בעיניים את המועמדים, בטרם יחליט. יתכן שאבחון כישורים מקצועיים וארגוניים של המועמדים, יכול משה לעשות בראיה הטכנית הפורמלית. אבל לדעת לאבחן אנשים המועמדים לתפקיד ,שהם יראי אלוקים, אנשי אמת ושונאי בצע, כאן חייב משה כדברי רש"י, להיעזר בכלי ראיה נוספים, כמו ראיה רוחנית- ברוח הקודש שעליך.

יש כאן מסר חשוב, בבחירת מנהיגים ומנהלים, לתפקידי מפתח, שבראש סדר העדיפות, יש לראות, אם המועמדים הם אנשי מידות וערכים, ואחר כך לדעת לראות את אישיותם, לפני בחינת הכישורים המקצועיים וההשכלתיים. שכן, הקריטריונים הנדרשים ממנהיגי ציבור, אמורים להיות מאד מחמירים ובעיקר בכל הקשור למוסריותם ולמידותיהם במרחב הציבורי ולא רק המשפטי.

כך האיר את עיניי בני אבי, שחידד את ההבדל בין- רועה צאן לבין רואה צאן. שהרי משה רבנו היה שנים רבות רועה צאן ועם קבלת המנהיגות להנהגת עם ישראל, ממצרים לסיני, משה הוא גם רואה את צאן עם ישראל.

אז מה ההבדל בין השניים?

רועה צאן – הוא מנהיג טכני שעושה את כל המטלות הקשורות לעדר שהוא מנהיג.

רואה צאן- שלבד מהטיפול הטכני הוא גם יודע לראות ולהתבונן בפנימיות של העדר. לא רק רועה את כל העדר אלא גם רואה את היחידים שמרכיבים את העדר אותו הוא מנהיג ואת השונות ביניהם. כך גם למדנו משירתו של רבי נחמן מברסלב : "דע לך שכל רועה ורועה יש לו ניגון מיוחד משלו. דע לך שכל עשב ועשב יש לו שירה מיוחדת משלו ומשירת העשבים נעשה ניגון של רועה".

כך נראה גם בהמשך פרשתנו, במעמד הר סיני, כיצד מתעצם הצורך, בשימוש בכלי הראיה של תמונות חיים, שמייצרות חוויה וצורבות את התודעה וקבלת השינוי .

הנה הקב"ה עושה שימוש בכלי הראיה החוויתית, כדי לחבר את עם ישראל שרק אתמול היו בעבדות ,למקור האלוקי, לזהות רוחנית ולקיום מסגרת ואורח חיים של עם בני חורין שמבין את ייעודו ושליחותו כעם סגולה.

כך נמצא בדיבר הראשון : "אָנֹכִי ד' אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים " (כ', ב').

זיכרון יציאתו של עם ישראל ממצרים, על ידי הקב"ה ושליחיו משה ואהרון, צרובים בזיכרון הקולקטיבי של קהילת הזיכרון ומשתקפים באלבום התמונות של הסיפור ההירואי ,מעבדות לחירות.

הנה לא פלא שבמעמד נשגב זה, מתקיים בפרשתנו חיבור עוצמתי של עם ישראל לחוויה הרוחנית העילאית בה הוא נמצא וכך היא נוכחת :וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק". (כ', יד' ).

לא יאומן, כיצד אותו עם שהחל את סיפורו במקום הנמוך ביותר במצרים: " וְלֹא שָׁמְעוּ, אֶל מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה", נמצא עתה במקום הגבוה ביותר בקבלת זהותו הרוחנית והערכית: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת".

גם כאן עלינו לדייק ולהבחין בין שני סוגי ראיה: הראיה האנכית, מלמטה כלפי מעלה והראיה האופקית הרוחבית. כאן הראיה מוצאת את ביטויה העוצמתי, לא רק בראיה הרוחנית התיאולוגית, אלא גםבראיה האנושית והחמלתית: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת" (כ', טו').

יש כאן דרגה רוחנית גבוהה מאד של בני החורין, שרק אתמול היו במציאות הגורל של שעבוד ועבדות. עתה הם הגיעו בתהליך השינוי ,לדרגה נעלה, של יכולת מאד גבוהה לראות ולא רק לשמוע את קולות הקדושה , שזאת ראיה אנכית רוחנית מלמטה כלפי מעלה, של בין האדם למקום לקב"ה . אך יש כאן גם ראיה אופקית חברתית אנושית, של בין אדם לחברו . של ראיה אמיתית ואמפתית של קולות המצוקה, הקשיים והסבל, של מי שעומד על ידנו. המעבר הוא דרמטי , מחושך לאור ,ממצרים החשוכה שכל אחד רואה רק את עצמו , באותם ימים קשים של חושך , של העבדות והשעבוד, שכל אחד נתון לגורלו , לעבר שינוי ומעבר מהותי למעמד הר סיני המואר, של ״ וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל, נֶגֶד הָהָר". (,יט', ב'). מפרש רש"י: "כאיש אחד בלב אחד, אבל שאר כל החניות בתרעומת ובמחלוקת" . השינוי הוא מאני ,הרואה רק את עצמי, לאנחנו, הרואים את הקולות של זה את זה. זאת המשמעות האמיתית ,של ראיה חמלתית, של סולידריות וערבות הדדית , "של כל ישראל ערבים (וגם רואים) זה בזה".הסופר הפורטוגלי זוכה פרס נובל לספרות , ז'וז'ה סאראמאגו ( 1922 – 2010 ) ברומן ״על העיוורון״, מתאר את התדרדרות החברה לחשיכה, שהולכת ומתעוורת וככל שהעיוורון גדול, כך גם גדל הניכור והפחד .כמו אותם אלה שלא רואים ממטר. כאן נדרשת תכונה של ראיית האחר וזה שנמצא על ידנו, ביכולת של אמפתיה והכלה.

ר' צדוק הכהן מלובלין, דברי חלומות כג' , בפרשנותו המאירה: "וכל העם רואים את הקולות"-שהיו רואים את הנשמע. ששמיעה היא הידיעה שבמוח, אבל ראייה היא על ידי ההרגשה שבלב".

כך גם למדנו מ"הנסיך הקטן" של אנטואן דה סנט-אכזופרי (1943)- "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין".

הבה נמשיך ונראה בסיומה של פרשתנו, כיצד הקב"ה שוב משתמש בכלי החוויה הראייתית, של תמונה אחת שווה יותר מאלף מילים. כך הקב"ה מבקש ממשה להעביר לעם ישראל את המסר :

"אַתֶּם רְאִיתֶם, אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם; וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים, וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי".(יט', ד ')

"וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, כֹּה תֹאמַר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אַתֶּם רְאִיתֶם כִּי מִן הַשָּׁמַיִם, דִּבַּרְתִּי עִמָּכֶם. (כ',יח')

"אַתֶּם רְאִיתֶם " – מפרש רש"י: " יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו. שמה שאחרים משיחין לו פעמים שליבו חלוק מלהאמין".

הנה לנו כל התורה על רגל אחת- שמיעה בלבד לא די בה, יש צורך לראות, לחוות ולצרוב את התודעה, על מנת לקבל על עצמך את השינוי ואורח החיים החדש, של עם סגולה ואור לגויים.

כך תהדהדנה באוזנינו ותארנה את עינינו מילות השיר : "רואה רחוק שקוף" של יענקלה רוטבליט. ובלחנו של שמוליק קראוס:" צר היה כל כך ,הייתי אז מוכרח ,לפרוש כנפיים ולעוף ,אל מקום שבו ,אולי כמו הר נבו ,רואים רחוק רואים שקוף".

שבת שלום ומבורכת

זאב ווה

2. ווארט לשבת, פרשת יתרו: חיים אריה כהנא
"ויחן שם ישראל נגד ההר"-
רק כשניצבים 'כאיש אחד בלב אחד' ניתן לקבל את התורה ולהבין כיצד מתקנים את העולם.
שבת שלום

3. פרשה בחריזה

הָיִיתִי שָׁם / דוד אשל

וַאֲנִי בְּתַחְתִּיתוֹ שֶׁל הַר גָּבוֹהַּ

עוֹמֵד רוֹעֵד, חוֹשֵׁשׁ לִנְגֹּעַ,

"הִשָּׁמְרוּ לָכֶם עֲלוֹת בָּהָר וּנְגֹעַ בְּקָצֵהוּ"

וַאֲנִי אֲפִלּוּ חוֹשֵׁשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַרְאֵהוּ,

כֻּלִּי בְּתוֹךְ מְצִיאוּת מְקֻדֶּשֶׁת

עִם קַו מַפְרִיד, הַמּוֹנֵעַ מִגֶּשֶׁת

הָעֵינַיִם בּוֹלְשׁוֹת בַּחֲשָׁשׁ אֶל מַעֲלֵה הָהָר

הֶעָטוּי עֲרָפֶל וּבְכָל זֹאת מוּאָר,

לֹא , אֲנִי לֹא בְּסֶרֶט

חוֹוֶה אֶת הַהִתְגַּלּוּת הָאֱלֹקִית הַזּוֹהֶרֶת.

הָאֵ-ל אֶת קוֹלוֹ עַד אֵלַי הִנְמִיךְ

וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ אוֹתוֹ, מִתּוֹךְ הַשֶּׁקֶט הַסָּמִיךְ,

שׁוֹמֵעַ מִלִּים שֶׁנִּבְחֲרוּ בִּקְפִידָה

הַמָּעֳבָרוֹת אֵלַי, וְהַמְּיֹעָדוֹת לִי לְצֵידָה,

מִלִּים לְכָל אִישׁ וְאִשָּׁה

עַל אֱמוּנָה, מוּסָר וּקְדֻשָּׁה.

אֲנִי צוֹבֵט וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי, הַאִם...

הַאִם בֶּאֱמֶת אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹל אֱלֹקִים ?

כֵּן... בְּהֶחְלֵט, אֵינֶנִּי הוֹזֶה

אֲנִי זוֹכֶה בְּחַסְדּוֹ שֶׁל הַזְּמַן הַזֶּה,

בְּתוֹךְ עַמִּי אֲנִי עוֹמֵד וְקַשּׁוּב

מַאֲזִין לַחֻקִּים בְּנֻסָּח קָצוּב,

מַאֲזִין לְכָל הָעֲשָׂרָה דִּיבְּרַיָּא

פּוֹחֵד, אַךְ לֹא חָשׁ רְוָיָה.

כְּבָר לִפְנֵי הַפֵּרוּשִׁים שֶׁהוֹסִיפוּ חז"ל

שָׁמַעְתִּי אֶת הַמָּקוֹר , הָיָה לִי מַזָּל,

הָיִיתִי בַּדּוֹר הָרִאשׁוֹן לַגְּאֻלָּה

חָבֵר בִּקְהִלַּת "עַם סְגֻלָּה",

שָׁמַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הַצֶּדֶק לַיְּקוּם

שֶׁעַל פִּיהֶם דָּבָר יָקוּם,

כָּל זֹאת רָאוּ עֵינַי, שָׁמְעוּ אָזְנַי

בַּמַּעֲמָד הַקָּדוֹשׁ, בְּהַר סִינַי,

כָּךְ סִפְּרוּ לִי אֲבוֹתַי

צִיְּנוּ מָקוֹם, אָמְרוּ מָתַי.

לְפָחוֹת בְּעֵינַי

מַעֲמַד הַר סִינַי

עֲדַיִן נִמְשָׁךְ

וּבִזְכוּתוֹ, הָעוֹלָם לֹא מֻחְשָׁךְ.

אֶת פָּרָשַׁת "יִתְרוֹ"

צָרִיךְ לְהַרְגִּישׁ, לֹא רַק לִקְרֹא.

שבת מבורכת על כל בית ישראל, בלהה ודוד אשל