פודקאסט פרשת קרח תשפ"ה-הרב לורד יונתן זקס זצ"ל מעובד באדיבות דוד פטרפרוינד על הפרשה עם הבינה המלאכותית, 6 דקות מרתק! בהתאם לשיעור שפרסנו ביום שלישי "המנהיג כעבד"
https://notebooklm.google.com/notebook/444a70d0-cf88-4913-a12c-01d002c67dbc/audio
********************************************************
אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים אותך להיות שותף/פה שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
ישראל קריסטל-מנכ"ל -החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן גוריון.
**************************
סידרת השיעורים "בפרשת השבוע" ע"י מרצים/ת ורבני קהילות צעירים בחסות החברה לחקר המקרא חוזרת. השיעורים מתקיימים בזום ובחינם.
השיעור הקרוב יתקיים ב"ה כרגיל ביום רביעי ו' תמוז, תשפ"ה -2.7.2025 בשעה 20.30 (8.30) בערב. לפרשת "חקת" תשפ"ה
מרצה : הרבנית צופית ענבר
הנושא: תלונות בני ישראל
מקדישה את השיעור להחזרת כל החטופים והכרעת אויבי ישראל
ולזכרם של חללי מערכות ישראל-הגיבורים הקדושים ה' יקום דמם.
******************************
להצטרפות לשיעור בזום חינם אנא השתמשו בקישור הבא:
שימו לב קישור חדש לזום:
https://us06web.zoom.us/j/87257936118?pwd=Qtjt0etwaZu2SObRPU8d3EK9GIIFqL.1
Meeting ID: 872 5793 6118
Passcode: 391390
******************************
ניתן להירשם לקבלת תזכורות לשיעורים באתר:www.hamikra.org
******************************
בבקשה הפיצו ושילחו את הפרטים על השיעור בפרשת השבוע לכל המכרים שלכם, למען "להגדיל תורה ולהאדירה"
******************************
סרטון המספר על הפרויקט של החברה לחקר המקרא "תנ"ך בראש" בו אנחנו מקדמים ומכינים,נוער בבתי ספר תיכון ממלכתי להתמודד על המקומות הראשונים בחידון התנ"ך העולמי לנוער ביום עצמאות
*************************************************
פרשת קרח תשפה סאל מיל הרב אשר לנדאו רב ישראל הצעיר בב מסביר את האור החיים הקדוש
***************************************************
פרשת קרח – "וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ" - על משמעות ושייכות - המנורה, הדגל והאדמה.-ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" ( דברים, כה').
היום 630 למלחמה, נתפלל ונייחל לשובם הביתה, של 50 החטופים, במנהרות המאפליה של החמאס העמלקי.
שלא כמנהגי, אפתח הפעם בנימה אישית. סיימתי היום שירות מילואים שהחל ביום פרוץ מבצע – עם כלביא, ביחידה בפיקוד העורף. ההון האנושי ביחידה, מייצג מיקרוקוסמוס של החברה הישראלית, על מגזריה ושבטיה – חרדים, דתיים, מסורתיים, חילונים, אשכנזים, ספרדים, ימנים שמאלנים, צעירים, מבוגרים, גברים ונשים, מהעיר, מהקיבוץ ,מהמושב ומההתנחלות. תמונת מראה, של פסיפס החברה הישראלית. היינו משפחה אחת, של - אחווה ורעות, סולידריות וערבות הדדית. חשנו תחושה של אחריות ושליחות, של משמעות ושייכות, בפעילותינו כרקמה אנושית אחת- 7/24. כל מחלוקת התנהלה בכבוד הדדי ורק לשם שמים. בקיצור, עם ישראל היפה, שרואה בעיניים, רק את הצבע הירוק, שמחבר ומאחד, את היחד בצד הייחוד. איך זה קרה? כי לכולנו הייתה שותפות באתוס אחד, של גורל וייעוד, כאיש אחד בלב אחד, לאותה זהות מחברת של משמעות ושייכות.
אז כיצד התמונה היפה המוצגת, משתבשת לה בפרשתנו ?
אם נשאל מהו הנרטיב של פרשתנו, תבוא מיד התשובה – מחלוקת שאיננה לשם שמים.
אבל בהסתכלות רחבה ומעמיקה יותר בפרשה, נוכל לבחור נקודת מבט וגישה אחרים, בהתבוננותנו בפרשה. האם נראה בה רק – שחור ומחלוקת, או אולי , נתבונן דרך משקפיים ורודות ונראה אולי, גם את התיקון החיובי והירוק?.
כך הפסיכולוגיה החיובית מבית מדרשו של הפסיכולוג היהודי מרטין סליגמן שיבדל"א, מנחה אותנו, לפתח נקודת גישה חיובית, אבל ריאלית, לאירועים שונים הפוקדים אותנו בחיינו.
כבר אמר וינסטון צ'רצ'יל ( 1874-1965), אודות ההבדל בין האופטימיסט לפסימיסט : "האופטימיסט רואה הזדמנות בכל קושי ואילו הפסימיסט רואה קושי בכל הזדמנות".
אם כך, האופן והגישה שלנו למופעי החיים השונים, בחיי הפרט, המשפחה, הקהילה והאומה, הם אבני היסוד המחברות אותנו למשמעות ולשייכות מאחה ומחברת.
הבה נחבר את שתי הפרשות האחרונות – בהעלותך ושלח, עם פרשתנו.
נבחן שלושה עוגנים מארגנים ומחברים, לזהות מאחדת, של משמעות ושייכות, בשלוש הפרשות הללו: המנורה, הדגל והאדמה.
שלושה אלו משלימים מודל מטריציוני, הנשען על שני צירים גם הם בסימן של שלושה:
האחד-רצף של שלושה אירועים דרמטיים, והשני- רצף של שלוש פרשות.
ציר שלושה האירועים כולל את: קברות התאווה ,המרגלים, קרח ועדתו.
ציר שלוש הפרשות כולל את : בהעלותך, שלח וקרח.
הבה ננתח את השלושה, בזיקה לאירוע ולפרשה הספציפיים.
עוגן המנורה, כיצד ?
הנה הוא נגזר מאירוע - "קברות התאווה" המתרחש בפרשת "בהעלותך", שהיא הראשונה ברצף. בני ישראל מקבלים רגליים קרות להגשמת ייעודם ודרכם לארץ ישראל והם מייצגים מקהלה מייללת, המתרפקת על ארץ מצרים, תודעתם וליבם עדיין לא השתחררו מעולם העבדות משם רק יצאו: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ד' וַיִּשְׁמַע ד' וַיִּחַר אַפּוֹ ...וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ד',וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (במדבר, יא', א'-ה'). רש"י מפרש : " חינם - מן המצוות". בני ישראל לא מוכנים לקבל עול של מצוות ,אחריות ועצמאות ומעדיפים, עבדות ותלות.
אך ההזדמנות לתיקון ליצירת זהות משותפת של משמעות ושייכות, ניתנת לבני ישראל, בהערכות, למידה והפנמה, למבחן ולאתגר הראשון, בדמותה של המנורה.
מה מסמלת המנורה בפרשת בהעלותך? המנורה מסמלת ומייצגת, ערכים של ניהול עצמאי ושל קבלת אחריות . המנורה מסמלת תהליך של עליה והעצמה, בהשקעה התאמצות ואמונה בארץ היעוד: " בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת".
לא מקרה הוא שהמנורה נבחרה לייצג את סמלה הריבוני של מדינת ישראל. המנורה היא ביטוי לאתוס המעבר, ממדבר הגלות של 2000 שנים, לארץ נושבת למדינת ישראל, ארץ חמדת אבות, ראשית צמיחת גאולתנו. מבחן המנורה, הוא מבחן התיקון, לכישלון של- אירוע קברות התאווה - "חינם מן המצוות". המנורה היא ייצוג של העצמה לעצמאות וללקיחת אחריות, הטמונים במילה : בהעלותך את הנרות ולא, בהדליקך את הנרות.
עוגן הדגל , כיצד ?
המבחן נגזר מאירוע המרגלים בו עסקנו בפרשת "שלח": " וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם (במדבר, יג', לג')... וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" ( במדבר, יד', ד'). באירוע המרגלים, בני ישראל לוקים בהעדר חוסן אמוני ,בהעדר חוסן נפשי ובהעדר חוסן ציוני.
ההזדמנות לתיקון אירוע המרגלים ניתנת לבני ישראל, בהערכות, בלמידה ובהפנמה ,ובהענקת משמעות ושייכות, במבחן ובאתגר השני : הדגל.
מבחן הדגל מיוצג במצוות הציצית המוזכרת בפרשת "שלח": " דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת " ( במדבר, טו', לח'-לט').
בקונגרס הציוני הראשון ב1897 , הציע דוד וולפסון להרצל, שדגל מדינת ישראל יהיה דומה לציצית ולטלית, בפסי צבע כחול ולבן. " התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד " ( הרמב"ן, במדבר, טו', לט' ).
מבחן הדגל הוא האתוס המייצג את מבחן הרוח, הגאווה, הרגש וזהות המשמעות וההשתייכות של עם ישראל, לארצו ולמדינתו. הדגל הוא נקודת ההתכנסות וההתלכדות סביבו, מקום בו מתקיימות הערבות ההדדית והסולידריות, שכל ישראל ערבים זה לזה.
כל ילד בגן מכיר את השיר שחובר על ידי המשורר והעיתונאי, נח רוזנבלום ( 1915-2007), לשעבר העורך של "ידיעות אחרונות" בעקבות הקונגרס הציוני הראשון 1897 ובהקשר לדברי הנביא:" שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו". (ירמיהו, ד', ו'), כתב את השיר: " שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה...נֵעָשׂה נָא לַאֲגֻדָּה. יַחַד נֵלְכָה נָא נָשׁוּבָה אַרְצָה אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה... בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ " .
התיקון לאירוע המרגלים, הלוקים בתופעת דחק פוסט טראומטית , של ערעור החוסן האמוני, ,הנפשי והציוני, הוא בהענקת משמעות ושייכות, בדמותו של הדגל בהקשרו למצוות הציצית.
עוגן האדמה, כיצד ?
המבחן נגזר מהאירוע הדרמטי של פרשתנו- מחלוקת קרח ועדתו, שבסיומו, האדמה פצתה פיה ובלעה את קרח ועדתו. מלבד המחלוקת וניסיון הפוטש של קרח כנגד מנהיגותו של משה, אנו רואים שמשה הסנגור הגדול של בני ישראל, באירועי קברות התאווה ,חטא העגל ובחטא המרגלים, הופך באירוע של קרח ועדתו, להיות קטגור לבני ישראל .
האם משה נעשה קטגור , רק בגלל הערעור על מנהיגותו והניסיון להדיחו ? או שמא יש באירוע זה, משהו נוסף שגרם למשה לחדול לסנגר על עם ישראל וליטול את תפקיד הקטגור ?
מסתבר שמשה באירוע קרח ועדתו בפרשתנו, היה נסער כפי שלא היה מעולם, דווקא בעקבות נאום ההסתה של דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של המשמעות והשייכות, במסע החירות והעצמאות ממצרים לארץ ישראל. הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט: " אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו". בנאומם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן: " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר...אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר, לֹא נַעֲלֶה". ( במדבר, טז', יג'-יד' ).
דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני האמוני והאידאולוגי. מילא אתם רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים וחינם מן המצוות, זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין. את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. אבל, בהציגם מודל אידאולוגי מעוות, כשהם מציגים את מצרים לארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל. בהשקפתם, אין לאדמת ארץ ישראל, כל משמעות ושייכות ,יעוד ותכלית. האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליים.
דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions )- הקמפיין קורא לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. הקמפיין החל ב-9 ביולי 2005 על ידי 171 ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל רדיקלי.
כאמור בפרשתנו, משה נשבר ונסער והופך להיות קטגור חריף לחוטאים, ובדבריו: " וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי ד' שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם, יְמֻתוּן אֵלֶּה, וּפְקֻדַּת כָּל הָאָדָם, יִפָּקֵד עֲלֵיהֶם לֹא ד', שְׁלָחָנִי. וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה" (במדבר, טז', כח'-ל').
משה שבאירועי המדבר הקשים האחרים- חטא העגל וחטא המרגלים, לבש את גלימת הסנגור של בני ישראל, הפעם הוא משה הקטגור שאינו מוצא מנוח לנפשו . משה בפרשתנו חורג ממנהגו ומכתיב לקב"ה מה יהיה העונש החריג והעוצמתי לקרח ועדתו. למרות שמשה כמובן מודע להשלכות והמשמעויות הגיאו פוליטיות והתקשורתיות של עונש זה, ביחס לאומות העולם באותה עת. הפעם השיקול של מה יאמרו הגויים, איננו רלוונטי .האינטרסים הגיאופוליטיים נדחקים הפעם לקרן זווית. יש מצבים בחיים שחוצים קו אדום ויש לפעול בראיה חינוכית ערכית ומוסרית של מהות סוד קיומנו האידאולוגי, של תכלית ומהות היציאה ממצרים לארץ ישראל. משה אמת ותורתו אמת , כאומר לנו: חברים יקרים, עד כאן!! . הפעם יש להיות צודק ולא חכם, הפעם יש לדבוק בעקרונות ובאמת. ברעידת האדמה האידאולוגית המתרחשת לפנינו, ששומטת את הקרקע מתחת לרגלינו במאבק של תנועת דתן ואבירם, יש לפעול מיידית ללא פשרות ובנחרצות.
דתן ואבירם במחנה קרח ועדתו, הופכים את הפירמידה האידאולוגית של עם ישראל. לשיטתם, מצרים היא – "המשמעות והשייכות" ( במרכאות כפולות). זאת היא פתולוגיה וכשל אמוני ערכי קולוסאלי. תשובת המשקל לרעידת האדמה האידאולוגית, היא ברעידת האדמה הפיזית, שהאדמה פוצה את פיה ושומטת הקרקע מקרח ועדתו. למילים - אדם ואדמה. חייבת להיות משמעות אמיתית של משמעות ושייכות, לחיבור של האדם לאדמתו. האדמה נשמטת מתחת לרגליהם של קרח ועדתו .
אז מה עושים? ומהו התיקון לאירוע קרח ועדתו? ההזדמנות לתיקון, ניתנת לבני ישראל, בהערכות, למידה והפנמה , בהענקת משמעות ושייכות, במבחן ובאתגר השלישי – האדמה.
בסוף פרשתנו מופיע התיקון של מבחן האדמה, בדמותן של מצוות התרומות והמעשרות : "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד', מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת ד', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד', לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". (במדבר, יח', כה'- כח' ).
מצוות המעשרות והתרומה בסוף פרשתנו, הן המשמעות והשייכות לאדמה, לארץ ישראל.
החיבור של האדם לאדמתו ולארצו הוא בפרקטיקה, של התעסקות במצוות התלויות בארץ, בתרומות ומעשרות. זה יכול להתקיים רק במציאות של חיבורוו של עם ישראל לאדמתו, בפרקטיקה של עמל ויזע. קיום המצוות התלויות בארץ של התרומות והמעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב פיזית בארץ ישראל.
אין מציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש המיוצגת באידאולוגיה של מחנה קרח ועדתו, שכן, "אמת מארץ תצמח".
הנה חווינו במהלך 12 ימים, כיצד עם כלביא קם ומנצח ומקומם בגאווה לנגד עינינו, את הזהות, המשמעות והשייכות שלנו, למנורה, לדגל ולאדמה –"הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא; לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף“ (במדבר כ”ג, כ”ד).
כך חווינו את המשמעות והשייכות של קהילת 150,000 ישראלים בחו"ל, שפעלו בכל מאודם לחזור הביתה, למנורה, לדגל ולאדמת ארץ ישראל.
שבת שלום וחודש מבורך
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מְלַבֵּב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת קורח-תשפ"ה – שוויון רוחני או ביטול דרך? -דובי פריצקי-קק"ל
דרישתו של קורח היא לשוויון רוחני. בעוד ששוויון פיזי מוכר לנו מתחומים רבים, עולה השאלה: מהו בעצם שוויון רוחני?
קורח טוען שכל העדה “קדושים”, כפי שנאמר: “כי כל העדה כולם קדושים”. אולם משה רואה את הקדושה כתהליך – כמו בפרשת ציצית, שם נכתב “והייתם קדושים”, לשון עתיד, ללמדנו שקדושה היא יעד שיש לשאוף אליו. היא אינה מובנת מאליה, אלא נדרשת עבודה והתאמצות כדי להגיע אליה דרך קיום המצוות וההתחברות לאמונה.
משה מנווט את העם במסע של התקדשות דרך עשייה, אחריות ומשמעות. לעומתו, קורח מציע קיצור דרך: אם כולם כבר קדושים, מדוע לטרוח? בכך הוא בעצם משחרר את העם מהצורך לקיים מצוות או להתאמץ. הוא מציע יהדות שמבוססת על תחושות רוחניות ורצון טוב בלבד – אך ללא מחויבות לפרטים המעשיים.
אמונה כזו, נטולת מסגרת ומחויבות, עלולה להפוך לרוחניות ריקה, חסרת עמוד שדרה. זו רוחניות שאין לה “קרקע”, בדומה לקרחת (רמז לשמו של קורח) – אזור חסר גבולות, יעד או כיוון. יהדות ללא עול מצוות מאבדת את יסודותיה, וכתוצאה מכך, האדמה כאילו “נשמטת מתחת לרגליים”.
הצמיחה וההתקדמות הרוחנית זקוקות לקרקע יציבה – למסגרת של גבולות, מצוות וערכים. רק כך אפשר לשמור על מוסריות, עומק ומשמעות – כפי שהתורה מנחילה לדורותיה.
שבת שלום וחודש טוב מחשמונאים️
&
ישראל שלום,
בענין שאלתך כיצד הניף אהרן את כל הלויים ובפרק זמן קצר?
אתחיל בהסברים הרגילים והידועים: א) רבנו בחיי אומר שהרים אותם קצת. או שהיה זה דרך נס; ב) במדרש כתוב שאהרן היה גיבור וחזק פיזית (מזכיר את יעקב שהרים את האבן מעל פי הבאר לקראת רחל).
שני הסברים מקוריים שמצאתי:
א) בספר טעמא דקרא כותב הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, שבילדותו למד פרשת שבוע עם אביו הסטייפלר, ואביו הסביר לו שבנו מעין נדנדה כשבצד אחד יושב בזה אחר זה לוי ובצד שני משקולת שתאזן את הנדנדה. כל שנותר לאהרן הוא לגעת בצד של המשקולת. הברקה..
ב) פירוש ר' סעדיה גאון ה"תפסיר" כותב: "והעמד אותם לפני אהרן ובניו, והולך אותם תהלוכה לה'" (במקור נכתב הפירוש בערבית. הבאתי לך את התרגום לעברית). עד כאן פירושו.
כלומר רס"ג מפרש שהמילה הנפה אינה במשמעות הרגילה, אלא במשמעות של תהלוכה. לא ברור האם לפי רס"ג אהרן פיסית לקח יד ביד כל לוי והוליך אותו, או שהלויים הלכו לפי פקודה שלו. נראה לי שזה היה בפקודה והדבר נחשב לאהרן כמי שעשה את התנופה (השווה למלאכת "מחמר" בשבת; לא צריך לתפוס את הבהמה בידיים ולקחת אותה ממקום למקום, אלא די באמירת "דיו" שהולכת מקולו). ההנפה לפי רס"ג אינה התנופה שבקרבנות (כפי שמשמע ברש"י בפרשה) אלא תהלוכה טקסית. אולי זה היה טקס החלפת משמרות מהבכורים ללויים. מאד מזכיר את הטקס ביום העצמאות של צעדת החלפת הדגלים. עוד נראה לי לחדד, שהמילה תנופה בהגדרתה הכללית היא הזזה של דבר ממקום למקום, בדרך כלל מלמטה למעלה. עכשיו אם מדובר על דבר דומם (חפץ או קרבן בהמה אחר שנשחטה) ההנפה היא פיסית כפשוטה. אבל ביצור חי, השימוש במילה הנפה הוא מטפורי, כלומר בפועל יש כאן תזוזה ממקום למקום (ואולי הרמת הרגל גבוה בצעידה יש בה את הרכיב של תנופה מלמטה למעלה) אבל זו ארינה נעשית על ידי תנופה מכנית בידייים אלא על ידי ציווי. השווה למילה "ויקח" שאונקלוס באופן קבוע מבחין בין ויקח של חפץ דומם (שאז תרגם "ונסיב" ובין לקיחת יצור חי שתרגם "ודבר" כלומר בדיבור).
-------------------------------------------------------
לגבי שאלתך על הפסוק "וסמכו בנ"י את ידיהם על הלווים" האם סביר שישים ריבוא סמכו ידיהם על כ22,000 לויים?
החזקוני מפרש: וסמכו בני ישראל הם הבכורות שבישראל שהלויים נתנו כפרה תחתיהם וכל בכור סומך על שלו. מרדכי דומב
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.or
