קוראים ועמיתים, החברה לחקר המקרא מזמינה אתכם להגיע לבית הספר ביום ראשון הקרוב ליום שיא בבית הספר תיכון קוגל בחולון ולהנות מהחוויה
&
אנחנו החברה לחקר המקרא*, מבקשים ומזמינים אתכם להיות שותפים שלנו, על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות, חד פעמי או הוראת קבע לשנה:
דרך אתר החברה: www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה,מלכ"ר וניהול תקין, לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
*חשוב! בעמותה שלנו אין מקבלי משכורות, כולנו פועלים בהתנדבות.
בסיום יום השיא באהל שם חילקה החברה לחקר המקרא 6 מלגות, גם כאן בבית הספר התיכון קוגל בחולון נחלק ב"ה 5 מלגות לתלמידים מצטיינים במקצוע התנ"ך.
****************************************************
פרשת במדבר,"וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד', אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ"-מודל מעש"ה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" (ח.נ. ביאליק, בעיר ההרגה, פרעות קישינב 1903).
"זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ, וַיְזַנֵּב בְּךָ כָּל הַנֶּחֱשָׁלִים אַחֲרֶיךָ... תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם לֹא תִּשְׁכָּח" (דברים, כה').
אנו מייחלים למיטוט שלטון החמאס, ומתפללים בתקווה להשבתם במהרה של החטופות והחטופים לחיק משפחותיהם והחזרת המפונים לבתיהם.
השבוע התוודענו לדיווח אודות מחקר ישראלי בימים אלו: "בעקבות המלחמה – עלייה של כמעט 100% בנפגעים בתסמונת הלב השבור, שמדמה התקף לב שנגרמת מלחץ נפשי או פיזי. זו פעם ראשונה שרואים קשר מובהק בין התסמונת לבין טראומה לאומית". (המקור: אסף פוזיילוב , כאן ב').
אכן אנו חווים סוג של טראומה וחרדה קולקטיבית, במציאות של אי וודאות, במלחמה הנמשכת בדרום שאיננו יודעים מתי תסתיים. אי הוודאות פוגש אותנו גם בעוטף הצפון הנטוש. כך גם אנו חווים את אי הוודאות בעוטף השומרון. מידי יום אנו מתעוררים להודעה המצמררת – הותר לפרסום.
במציאות נפשית זאת, עלינו לגייס ככל שניתן את משאב התקווה והאמונה, עלינו להתחבר ככל שניתן לעשייה Doingשיש בה משמעות ושייכות. עלינו גם להיגמל ככל שניתן מההתמכרות לתקשורת, עלינו לאמץ את מודל מעש"ה שהוא מצרך נדרש בימים אלו לשמירת ה wellbeing שלנו ושל זולתנו.
הבה נדון במאמרנו לפרשה, ברלוונטיות של מודל מעש"ה, למציאות של חרדה קולקטיבית בהוויית חיינו ובזיקתו גם לפרשתנו.
מודל מעש"ה שפותח בשנת 2011 ע"י ד"ר משה פרחי, ראש המסלול ללחץ טראומה וחוסן, במכללה האקדמית תל-חי, מתמקד בהגשת עזרה ראשונה נפשית, למי שמפתח תגובות חרדה ודחק במצבי חירום, כפי שאנו חווים בימים אלו.
המודל מושתת על 4 עקרונות פשוטים, להתערבות מידית במצבי חירום:
מ- מחויבות – האדם המסייע, צריך ליצור מחויבות בקרב נפגע החרדה, מחויבות- המעניקה תחושת בטחון. לדוגמא, ניתן לומר לנפגע: "אני איתך ולא הולך לשום מקום".
ע – עידוד – עידוד נפגע החרדה לפעילות יעילה. במקום להרגיע את הנפגע, בלתת לו כוס מים ולהרחיק אותו מהזירה – יש לעודד אותו לפעול, כדי לסייע לעצמו ולסביבה, ע"י הוראות פשוטות שמטרתן להפעיל אותו בהקשר של האירוע. יש לגרום לו לפעול בעצמו, לעזור לאחרים ולהפוך אותו מקורבן למסייע. לדוגמא: במצב של אירוע פיגוע , ניתן לומר לאדם הנפגע: "תרכז את האנשים שנמצאים סביבך ותדאג לכך, שכולם יתקשרו עכשיו הביתה להודיע שהם בסדר".
ש- שאלות מחייבות מחשבה – ערוץ התקשורת עם הנפגע צריך להיות ערוץ שכלי ולא ערוץ רגשי. לא לעודד את הנפגע להביע את רגשותיו במהלך האירוע ואחריו. יש להימנע מלומר לנפגע בעת האירוע: "זה בסדר שאתה מפחד, נרגש ובוכה". כן אפשר לומר לו: "תספור ותאמר לי כמה אנשים נמצאים סביבך עכשיו, או כמה זמן אתה מחכה לאנשים שיבואו לקחת אותך". כלומר, שאלות שמחייבות הפעלת מחשבה ולא הפעלת הרגש.
ה- הבניית האירוע והדגשה שהאירוע הסתיים. באירוע חירום, מומלץ לומר לנפגע: "לפני 2 דקות היה פיצוץ, עכשיו יש כאן הרבה כוחות הצלה המגישים עזרה, האירוע הסתיים. עכשיו הכול כבר מאחורינו" . ( המקור : https://www.telhai.ac.il/ )
הנה כי כן, פרשתנו מכניסה אותנו למרחב המדבר הפתוח, שמאופיין באי סדר, בהעדר גבולות, באי וודאות, באנטי ציביליזציה. מציאות כזאת עלולה לפתח בבן אנוש הנוכח בה, תגובה של חרדה ודחק.
האתגר הגדול העומד בפני מנהיגי עם ישראל במדבר: "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם", שרק אתמול היו נתונים במרחב של עבדות במצרים, הוא כיצד להתנהל בשפיות, במרחב המדבר על מאפייניו וסכנותיו. כיצד המנהיגות – משה , אהרון ונשיאי השבטים, תשכיל לנהל אורח ואורך חיים של משילות , לעם שמאופיין בריבוד ובשונות שבתוכו, על שבטיו וצבעיו? כיצד מונעים כאוס ואנומליה ,יריבויות, מאבקים ועימותים בעם השבטים ? כיצד מונעים פיתוח תגובות של ייאוש, רפיסות, אדישות , חרדה ודחק בקרב אנשי חברת המדבר החדשה ? כיצד מונעים פסיביות וכיצד מניעים את העם לפרואקטיביות חיובית, שמייצרת סוג של שותפות, ערבות הדדית וסולידריות בין השבטים השונים?
דומה שמודל מעש"ה באדפטציה נכונה, עשוי להוות פלטפורמה להתמודד עם הסוגיות והאתגרים המורכבים הללו, הניצבים בפני המנהיגות המדברית. הבה נבחן את הזיקה של המודל לפרשתנו וכיצד הוא משתקף בה.
הנה כי כן, פרשתנו מתארת זאת:"וַיַּעֲשׂוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ד', אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (במדבר, א', נד'). יש כאן מצב צבירה של – עשייה,פעילות ואקטיביות.
על משה העומד בראש המסע המדברי של עם ישראל ובשותפות עם אהרן, מוטלת המשימה להקים את תשתית הממשל והמשילות: " אֵלֶּה קריאי (קְרוּאֵי) הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם:רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל, הֵם. וַיִּקַּח מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן, אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמֹת" (במדבר, א', טז'-יז').
בראש ובראשונה , קיומה של חשיבה אסטרטגית וקימום התשתית הארגונית, ההתנהלותית, אכיפתה ושמירתה, נוכח הריבוד והשונות הבין שבטית. אך כל המחנות של השבטים במצב צבירה של – תנועתיות, מעשה Doing . כך מתארת זאת פרשתנו במילה המדריכה – יִסָּעוּ .
המחנה הראשון ,מיקומו במזרח, בראשו יהודה וכולל את זבולון ויששכר :"הַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי יְהוּדָה, נַחְשׁוֹן בֶּן עַמִּינָדָב...וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה יִשָּׂשכָר...מַטֵּה, זְבוּלֻן... כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה ... רִאשֹׁנָה, יִסָּעוּ".
המחנה השני ,מיקומו בדרום, בראשו ראובן וכולל את שמעון וגד :"דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם וְנָשִׂיא לִבְנֵי רְאוּבֵן, אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר...וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה שִׁמְעוֹן...וּמַטֵּה, גָּד; כָּל
הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן... וּשְׁנִיִּם, יִסָּעוּ".
המחנה השלישי ,מיקומו במערב, בראשו אפרים וכולל את בנימין ומנשה : "דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה וְנָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם, אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד...וְעָלָיו, מַטֵּה מְנַשֶּׁה... וּמַטֵּה, בִּנְיָמִן... כָּל הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם ... וּשְׁלִשִׁים, יִסָּעוּ ".
המחנה הרביעי ,מיקומו בצפון, בראשו דן וכולל את אשר ונפתלי: "דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; וְנָשִׂיא לִבְנֵי דָן, אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי... וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה אָשֵׁר...וּמַטֵּה, נַפְתָּלִי... כָּל הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן... לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ, לְדִגְלֵיהֶם ". הנה – דינמיות, משמעות, זהות ושייכות לדגל.
מדוע ממשל ומשילות של אכיפה, סדר וארגון, בצד הפעלה ומעשה, כה נדרשים במסע בני ישראל במדבר ?
הסופר הארגנטינאי חורחה לואיס בורחס( 1899 - 1986) מאיר לנו בספרו "האלף", את עולם המדבר , אודות שני המלכים ושני המבוכים– "מלך ערב נכנס למבוך אותו בנה מלך פרס ומצליח לצאת ממנו לאחר שעות רבות ורק לאחר תפילה. הוא מבטיח למלך הפרסי שיום יבוא והוא יראה לו את המבוך שלו, שהוא מסובך הרבה יותר. לאחר שהוא שובה את מלך פרס, הוא מעלה אותו על גמל ומוליך אותו במדבר. שלושה ימים רכבו, עד שאמר לו: "הו מלך הזמן, עיקר הדור וסימלו. בבבל ביקשת להביא עלי אבדון במבוך של ארד, עתיר מדרגות, דלתות וכתלים. עכשיו מצא הכול יכול לנכון שאראה לך את המבוך שלי, שאין בו מדרגות לעלות בהן, דלתות להבקיען, או חומות להצר את צעדיך. ואז התיר את כבליו והניחו בלב המדבר, שם מת ברעב ובצמא" .
הסיפור מציג לנו שני טיפוסי מבוכים במדבר, המבוך הראשון הוא מבוכו של מלך פרס, המאופיין במחיצות, בגבולות, חסמים, ובתנועתיות מושכלת. זה מבוך המייצג את הגבולות, האכיפה, הסדר המדברי והפעלתנות המובנית. לעומתו, המבוך השני של מלך ערב, מאופיין בשטחו הפתוח, ללא גבולות ומחיצות, אין דין ואין דיין, איש הישר בעיניו יעשה, אין יד מכוונת ,מורה ומנהיגה את הדרך.
צא ולמד , במבחן התוצאה, מהמבוך הראשון בעל הסדר, הגבולות , הפעלתנות הדינמית והיישום על פי 4 עקרונות מודל מעש"ה, יוצאים בשלום, שם המשילות, תוחמת גבולות ברורים., מעודדת תומכת ומפעילה ב Doing ואילו מהמבוך השני הפתוח ללא גבולות, שם הרבה מאד נפגעי חרדה, שם מתים ברעב ובצמא. שם המשילות נעדרת גבולות.
הנה כי כן, מודל מעש"ה הוא הפלטפורמה, בהקמת תשתית משילות , המאופיינת בכללי התנהגות ברורים ומתואמים, של סדר וארגון בחיי המדבר, שמשלבים את מדבר הישימון הפתוח הנעדר גבולות, אל מול אכיפת הגבולות הברורים וההפעלה המובנית ביד מכוונת ותומכת של מנהיגות משה אהרון וראשי המטות, במשכן המדברי הבין שבטי.
המבוך של מלך ערב שהוא האנטי תיזה למבוך של מלך פרס, בכוחו לגרום לאנשים הנתונים בו- תחושה של איום, חרדה, לבדיות ופיתוח תסמונת דחק וטראומה. ואילו המבוך של מלך פרס , המתכתב עם משילות המדבר של פרשתנו, מקנה לאנשיו, תחושה של עוגן, ביטחון והגנה . מנהיגיו וראשיו, מיישמים את הפרקטיקה של מודל מעש"ה- בהעצמת המחויבות הדו קיומית של אנשיו, איש לרעהו, גם אם הוא משתייך לשבט אחר. כאומרים איש לרעהו - אינכם לבד, אם לא נהיה תלויים זה בזה, אזי נהיה תלויים זה על יד זה. כך גם, בעידודם לפעילות פרואקטיבית של משמעות, שמובילה לעצמאות ולא לתלות. כך היא הלוגיקה המארגנת בפרשתנו, בארגון, מיקום וסדר השבטים במסע המדברי . כמו גם, בקיום דיאלוג ותקשורת שכלתנית פרקטית, שמונגשת לעם ישראל על שבטיו, בהבנתה והטמעתה ומקפידה על קיום שליטה וניהול מושכל, בהבניית האירוע החירומי המדברי, מתחילתו ועד סופו.
הנה בימים אלו במלחמת המצווה, עלינו להיות אנשי מעש"ה (תרתי משמע), לא לפעול מהבטן, עלינו להכחיד את הצד האפל, ולגלות מהר את הצד המואר. עלינו לדבר, לפעול ולעשות כאנשי מעש"ה- ביצירת מחויבות, בעידוד, בתקשורת ברורה ובהירה ובהבניית תהליך היציאה מהחושך לאור, מהלילה ליום. כך יהדהד מודל מעש"ה באוזנינו, בשיר לילה, של אלי אליהו:"אנחנו כעת על חציו האפל של הכוכב, בתי. ואולי בכל זאת אפשר לומר דבר על העולם- חציו אפל חציו מואר. כך גם האדם, בתי, כך גם האדם.( מתוך:" אגרת לילדים", הוצאת עם עובד,2018 ).
מודל מעש"ה קורא למנהיגנו וגם לנו, לעשות מעש"ה ,להתחבר מהר לצד המואר, להתחבר למשמעות ולשייכות ולגייס את משאבי האמונה והתקווה.
רק ביחד ננצח – עם ישראל חי -שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן, מנכ"ל עמותת מלב"ב ( שירותים לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר בקהילה), ומנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו לשעבר וחבר הנהלת החברה לחקר המקרא מייסודו של דוד בן גוריון ).
&
פרשת במדבר -תשפ"ד- דובי פריצקי-קק"ל
נקרא גם ספר " הפקודים" עקב המפקד שהיה. הדגל היה סמל של הקבוצה. המילה דגל משמעות גם של "נתאסף" (ודגלו עלי אהבה") ונמשיך במסע. להיות יהודי זה לדעת שהחיים הם מסע ויש להרים את הראש קדימה "שאו את הראש". המפקד נדרש לפרוט של מקום השבטים על מנת להיות המתווך בין העם לשכינה. לכול אחד תפקיד בשבט ובאומה. שמרו על הסדר כי בלעדיו לא תוכלו להיכנס לארץ, להילחם בה, ולהקים בה חברת מופת שיש בה תורה המכוונת ליצור את הסדר החברתי, המכבד את החופש של האדם. ולכן תמיד קוראים פרשה זו לפני שבועות. השוני במסע זה מספר שמות שאין פה בריחה ממצרים אלה מבט קדימה אל היעד ארץ ישראל. זכרו את היעד הדבר היה נכון אז והיום להבחין בין הזדמנות שיש לקפוץ עליה לבין פיתוי שצריך לעמוד בפניו(הרב זקס) שבת שלום מאשקלון️.
&
פרשת במדבר -תשפ"ד- דמוגרפיה, ביטחון וכלכלה
מייקל אייזנברג -משקיע ומנהל קרן הון סיכון
פרשת במדבר, הפותחת את ספר במדבר, עוסקת במפקד האוכלוסין של שבטי ישראל, ובמבנה המחנה. היות שהפסוקים חוזרים על כמה ביטוייים צבאיים, כמו: "מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל תִּפְקְדוּ אֹתָם לְצִבְאֹתָם" (במדבר א, ג), נראה שמגמת המפקד היא להתכונן למסע לכיבוש הארץ.
מעקב אחר מספר הפקודים, או החיילים, בכל שבט מגלה שרוב השבטים נעים בטווח של שלושים עד שישים אלף, אולם שני שבטים בולטים במספרים גבוהים - יהודה למעלה משבעים וארבעה אלף, ודן למעלה משישים ושניים אלף. ואכן, מאות שנים קודם לכן, חזה יעקב בברכותיו תפקידים בחזית הצבאית והלאומית לשני שבטים אלו. ליהודה הוא אמר: "יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ" (בראשית מט, ח), ואת דן הוא ברך: "יְהִי דָן נָחָשׁ עֲלֵי דֶרֶךְ שְׁפִיפֹן עֲלֵי אֹרַח הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבוֹ אָחוֹר. לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'" (בראשית מט, יז יח). בהתאם לברכות המציינות תפקיד וייעוד, ובזכות התגשמותן במספרים גבוהים במיוחד במפקד, שבט יהודה נבחר לצעוד בראש המחנה ואילו שבט דן נבחר להיות המאסף.
יוסף אף הוא זכה לברכת מנהיגות והצלחה צבאית: "וַתֵּשֶׁב בְּאֵיתָן קַשְׁתּוֹ וַיָּפֹזּוּ זְרֹעֵי יָדָיו מִידֵי אֲבִיר יַעֲקֹב מִשָּׁם רֹעֶה אֶבֶן יִשְׂרָאֵל" (בראשית מט, כד) ובאמת אם מחברים את הפקודים של שבטי אפרים ומנשה מגיעים לסך של למעלה משבעים ושנים אלף. בהתאם לברכות נוספות שהתמקדו בהצלחה כלכלית, ובראי ההיסטוריה, נראה ששבטי בני יוסף היו עמוד השדרה הכלכלי המחבר את הקודקוד המנהיגותי צבאי של יהודה עם התפקיד של דן בגבול הצפון.]
במקביל, שבט לוי, שיוחד לתפקיד שירות במשכן - נשיאתו, הקמתו ותפקודו - זכה למספר הנמוך ביותר של משרתים ובעלי תפקידים. בניסיון להסביר מדוע הלוויים מנו פחות ממחצית מהשבט הממוצע, האברבנאל הביא את דברי המדרש והרמב"ן שעמדו על התופעה החריגה, וגם הציע הסבר אחר משלו:
…וזה תימה רב שלא היו עבדי ה' ויראיו ברוכים כשאר העם. והרמב"ן נסתפק בתשובת זה עם מה שזכרו חז"ל (שמות ר' פ"ה) ששבט לוי לא היה בשעבוד ועבודת פרך במצרים ולכך בישראל לפי שמררו את חייהם בעבודה קשה נאמר בהם וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. אבל שבט לוי כמו שלא נשתעבדו כן לא נתברכו וזה דרך דרש הוא.
אבל כפי הפשט נראה לי שרבוי עם בני ישראל היה להשגחת השם ולצורך רב מפני שבהיותם מועטים לא יוכלו לכבוש את הארץ ולעבד' ולשמרה... שהיה הפלא שבמאתים ועשר שנים שישבו במצרים נתרבו כל כך כדי שיכבשו הארץ וימלאוה. ובעבור ששבט לוי צפה הקדוש-ברוך-הוא שהיה עתיד להתיחד בעבודת הקדש ושיתפרנסו מן המעשר ולא יהיה להם חלק ונחלה בחלוקת הארץ לכך גזרה חכמתו יתברך שלא יתרבה שבט לוי כשאר השבטים כי אם יהיו רבים לא יהיה להם לחם לאכול ולא נחלה לשבת בה, לכך היה רבוים כפי צרכם, רוצה לומר, כפי צורך עבודתם לא יותר מזה.
לפי דרכו של האברבנאל בכוונה מספרם של משרתי המערכת ונתמכיה הוא נמוך. יש להקפיד על מספר מצומצם של נושאי משרה המתפרנסים מהתל"ג של ציבור העובדים, כדי לא להכביד על הכלכלה.
הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל (יג, יג) כתב שכל אחד מבאי עולם, שרוצה להקדיש את חייו לתחום הרוח, יכול לעשות זאת:
ולא שבט לוי בלבד, אלא כל איש ואיש מכל באי העולם, אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה' לשרתו ולעובדו לדעה את ה', והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם, הרי זה נתקדש קדש קדשים, ויהיה ה' חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים, ויזכה לו בעולם הזה דבר המספיק לו, כמו שזכה לכהנים ללוים.
בדומה לקו הכלכלי-ציבורי שמבטא מספרם הנמוך של הלויים בפרשה, כפי שאפיין האברבנאל, הרדב"ז בפירושו על הרמב"ם שם מעיר בחדות שכל אחד מבאי עולם רשאי לפנות לעולם הרוח רק בתנאי "שהקדוש-ברוך-הוא יזכה לו להרויח בעולם דבר המספיק לו, ולא שישליך עצמו על הציבור".
הרדב"ז מפנה גם לדברי הרמב"ם עצמו בפירוש המשניות (אבות ד, ה) שהאריך מאוד בעניין, ובין השאר כתב:
…והביאו בני אדם לחשוב בסכלות גמורה שזה מחוייב וראוי שיעזרו חכמים והתלמידים והאנשים המתעסקים בתורה ותורתן אומנותן. וזה הכל טעות, ולא נמצא בתורה ולא בדברי החכמים דבר שיאמת אותו, ולא רגלים שישען עליהם כלל. שאנחנו כשנעיין בדברי רז"ל, לא נמצא אצלם שהיו מבקשים ממון מבני אדם, ולא היו מקבצים ממון לישיבות הנכבדות והיקרות, ולא לראשי גליות, לא לדייניהם, ולא למרביצי התורה, ולא לאחד מהגדולים, ולא לשאר בני אדם מן העם…
מייקל אייזנברג
מקבלים תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
