שבת חוה"מ סוכות –קֹהֶלֶת – "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" – מורה דרך לחיים
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
לפי המסורת, שלמה המלך החכם באדם, כתב 3 ספרים בפרקי חייו השונים. בגיל צעיר הוא כתב את שיר השירים, בגיל הביניים והמבוגר את משלי ובגיל הזקנה את קֹהֶלֶת. כנראה שקיימת זיקה בין הגיל, לבין עולם התוכן של כל אחד מהספרים.
דומה שהפסיכולוג היהודי, אֶריק הוֹמבּוּרגֶר אֶריקסון ( 1902-1994 ), שפיתח את תאוריית שמונה השלבים הפסיכו חברתיים בהתפתחות האדם, כיוון את השלב האחרון - למעמד קֹהֶלֶת ומורשתו, שלב הבגרות המאוחרת - אחדות האני מול הייאוש. זהו שלב הזיקנה. בשלב זה לפי אֶריקסון, עורך האדם סיכום של חייו, בו הוא בוחן את הצלחותיו אל מול כישלונותיו. האדם בוחן את המטרות אותן הציב לעצמו מילדות דרך הבגרות ועד למצבו הנוכחי. כאשר הסיכום הוא חיובי מגיע האדם ל- 'אחדות האני' - האדם המבוגר מקבל בהשלמה ובסיפוק את מפעל חייו, חש שחייו היו בעלי ערך ובעלי משמעות לגביו; כשהוא נינוח ומרוצה הוא מסוגל אף להתמודד ביתר קלות עם עובדת מותו ההולך וקרב. המעלה הנרכשת כאן היא התבונה - היכולת לתחושת השלמות של האני. במקרה של כישלון, חש האדם ייאוש - מחד הוא מרגיש כי החמיץ את חייו ומאידך הידיעה על כך שהוא בערוב ימיו אינה מאפשרת לו לנסות ולתקן את המעוות. ההשלמה עם המוות במקרה הזה היא קשה ואינה אפשרית.
ספר קֹהֶלֶת שאותו נקרא בשבת, נראה במבט ראשון כספר פסימי, דכאוני ומייאש. אך ככל שנעמיק בו, נמצא בו מורה דרך של - אופטימיות, העצמה, עידוד ומשמעות לחיים- "דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן-דָּוִד, מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם" (קֹהֶלֶת ,א', א' ).
לא בכדי אנו קוראים את קֹהֶלֶת ,ספר התובנות לחיים, בשבת חוה"מ סוכות, לאחר שכבר שהינו במרחב של ארעיות בסוכה , אל מול הבית הקבוע שלנו. שלמה המלך בערוב ימיו כותב את ספר קֹהֶלֶת, מעין סיכום אישי שלו על החיים ומנחיל לנו מורשה לחיים. קֹהֶלֶת מחבר אותנו לתפיסה התיאולוגית, כפי שמוצגת בפרקי אבות, ד', טז' : " רַבִּי יַעֲקֹב אוֹמֵר, הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַפְּרוֹזְדוֹר בִּפְנֵי הָעוֹלָם הַבָּא. הַתְקֵן עַצְמְךָ בַפְּרוֹזְדוֹר, כְּדֵי שֶׁתִּכָּנֵס לַטְּרַקְלִין".
קֹהֶלֶת אומר לנו, - הכול כבר ראיתי בחיים, עכשיו הגיע זמני להיפרד מהחיים הארעיים ולהנחיל לכם , ארגז כלים כיצד לנהוג וכיצד להתנהג ,בחיים הארעיים בעולם הזה, שהם הפרוזדור לקראת הכניסה לטרקלין- לחיי העולם הבא. בהקשר לחג הסוכות, דומה שהסוכה היא מרחב ארעי להתבוננות וחשבון נפש כיצד להשתפר ולהתנהג בבית הקבע ובחיי הקבע היום יומיים.זה הזמן המתאים להתבוננות על החיים, דווקא מהמקום הארעי והזמני.
המודל הדיאלקטי של קֹהֶלֶת, לאורך כל הספר, מלמדנו את החשיבות של דרך ההסתכלות על ואל החיים. כיצד יש להפעיל כראוי את האיזונים והבלמים. כיצד להטמיע את החשיבות , של פרופורציות ומידתיות בחיי היום יום.
מארגז הכלים שמנחיל לנו קֹהֶלֶת , בחרתי בשבע תובנות מיני רבות , שקֹהֶלֶת מורה הדרך לחיים , מעניק לנו כצידה לדרך חיים.
מהי חשיבותו של הזמן ?
קֹהֶלֶת מלמדנו את חשיבות הזמן בזיקה להחלטות לפעולות שונות שלנו בחיים : "לַכֹּל, זְמָן; וְעֵת לְכָל-חֵפֶץ, תַּחַת הַשָּׁמָיִם. עֵת לָלֶדֶת, וְעֵת לָמוּת; עֵת לָטַעַת, וְעֵת לַעֲקוֹר נָטוּעַ...עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק...עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד...עֵת לַחֲשׁוֹת וְעֵת לְדַבֵּר... עֵת לֶאֱהֹב וְעֵת לִשְׂנֹא...עֵת מִלְחָמָה וְעֵת שָׁלוֹם". (קֹהֶלֶת ,ג', א-ח). החוכמה היא לדעת, כיצד לנהוג נכון במציאות משתנה. יש זמן מיוחד, שבו נאלץ לא לעשות את מה שהיה עד כה ברור, וחלק בלתי נפרד ממהותנו ושגרת חיינו . עלינו להתאים את פעולותינו ומעשינו, למיוחדות שבכל עיתוי. קֹהֶלֶת קורא לנו להפנים את המשוואה: "כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב" (קֹהֶלֶת, א', יח'). אנחנו לא פעם גוזרים את פעולותינו, כתוצאה מרגש או ריגוש ומשכנעים עצמנו שכך נכון לנהוג , גם במחיר סיכוננו. החוכמה והדעת, לא אחת עלולות להתנגש עם הרגש. אבל זאת לדעת, אומר לנו קֹהֶלֶת - נוכחות החוכמה והדעת המדריכה אותנו כיצד לנהוג נכון, עלולה לגרום לנו כעס וכאב, אבל בסופו של תהליך, נכיר בתועלת ובעובדה שהכול נעשה לטובתנו ולא לרעתנו. הזמן ביהדות מקבל ממד של קדושה : " מקדש ישראל והזמנים" ונמסר לנו מהקב"ה, לאחר ששת ימי בראשית. אנו אחראים על תכני הזמן ואיכותו ובידינו לקבוע את סדרי העדיפויות בהקשר לעיתוי המתאים ולניצול הזמן. כך למשל, המשפט הידוע:" מי שאין לו זמן למשפחה או לחברים, כאשר יהיה לו זמן, כבר לא יהיו לו משפחה או חברים". אנו חיים בעידן שתוחלת החיים עולה, אבל האתגר המוצב בפנינו הוא – לדעת כיצד ליצוק תוכן עם משמעות במרחב הזמן שישפיע על איכות החיים בתוחלת חיינו.
מדוע יש לנהל סיכונים?
קֹהֶלֶת מלמדנו את חשיבות התכנון וניהול סיכונים בחיינו, אבל באופן מידתי:" שַׁלַּח לַחְמְךָ, עַל-פְּנֵי הַמָּיִם: כִּי בְרֹב הַיָּמִים, תִּמְצָאֶנּוּ. תֶּן חֵלֶק לְשִׁבְעָה, וְגַם לִשְׁמוֹנָה: כִּי לֹא תֵדַע, מַה יִּהְיֶה רָעָה עַל-הָאָרֶץ... בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל תַּנַּח יָדֶךָ: כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ זֶה, וְאִם שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים".(קֹהֶלֶת ,יא', ב'-ו'). עלינו להאמין ולסמוך על אבינו שבשמים, אבל המסר של הקב"ה אלינו הוא , שהבחירה והאחריות היא בידינו. אל לנו לפעול באופן לא אחראי בניהול חיינו. למשל, לא להשקיע את כל כספנו בסוג השקעה אחד ( זוכרים את מיידוף..). עלינו לנהל סיכונים בקבלת החלטות ובתכנון צעדינו, בשיטה המוכרת בניהול, של PPA – Potential Problems Analysis. כלומר, ניתוח בעיות פוטנציאליות צפויות, כבסיס לתכנון והחלטות מושכלות.
האם המעז מנצח ?
קֹהֶלֶת קורא תיגר כנגד אותם האנשים, שלא לוקחים בכלל סיכונים ואינם מעזים בחיים: ״שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר" (קֹהֶלֶת, יא', ד'). אלו הם, אותם אנשים קטני אמונה, שהם האנטי תיזה לשיר- ״מי שמאמין לא מפחד״. גם כאן מלמדנו קֹהֶלֶת את התובנה של -המידתיות הראויה, בלקיחת סיכון מחושב הנתון לאדם, בלקיחת אחריות לגורלנו, אך גם בהצטיידות אישית של משאבי חוסן אמוני ונפשי. תקופתו של שלמה המלך, היא תקופה חקלאית שהעיסוק בחקלאות היה מנת חלקם של הרוב. הדוגמא שלו היא "מורה נבוכים" לחקלאי , שקם בבוקר ומבעד לחלון בביתו, הוא רואה את הרוח המנשבת ואת העבים בשמיים, שאולי מעידים על בוא גשם חזק. החקלאי נתון בדילמה- לצאת לשדה או לא ? אולי זה לא היום המתאים לצאת לשדה , לזרוע או לקצור? אולי אדחה זאת ליום מתאים יותר? קֹהֶלֶת מורה לחקלאי, כן לצאת לשדהו, גם בנתונים הקיימים, לזרוע או לקצור. שכן, אם יהסס מפאת תמונת הרוח והעבים. יתכן, שלא יזרע או לא יקצור. כמובן, שדוגמא זאת רלוונטית גם לחיינו, בעיסוקינו השונים והמגוונים בני זמננו. מוכרת לנו האמרה: " מסכים שזה מה שצריך לעשות, אבל, לא עכשיו, זה לא הזמן המתאים...אולי רק אחרי החגים...". קֹהֶלֶת מציב לנו שילוט דרכים שעליו כתוב : "המעז מנצח".
האם נכון שאלוקים נותן לפעמים אגוזים, למי שאין לו שיניים?
קֹהֶלֶת מציג תובנה נוספת בדיאלקטיקה- של עושר אל מול אי אושר , של כישרון האדם להגיע לחיסכון כספי, של מי שמרבה עושר נכסים וכסף, אך לוקה בתסמונת הקמצנות, כמו האימרה במסכת סנהדרין, כט', עמ' ב' - "עכבר השוכב על דינריו".
וולט דיסני הטיב להעביר לנו המסר, דרך דמותו של דונאלד דאק שיש לו קרובי משפחה. אחד מהם הוא Uncle Scrooge דודו העשיר והקמצן של דונאלד Scrooge) = קמצן ( וולט דיסני מציג לנו תמונה כיצד הדוד הקמצן והעשיר נהנה מן הכסף הרב שיש לו, בכך שהוא שוחה בצורה מיוחדת עם הכסף בתוך סוג של אקווריום. קֹהֶלֶת מבטא זאת : ״אִישׁ אֲשֶׁר יִתֶּן לוֹ הָאֱלֹהִים עֹשֶׁר וּנְכָסִים וְכָבוֹד וְאֵינֶנּוּ חָסֵר לְנַפְשׁוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר יִתְאַוֶּה, וְלֹא יַשְׁלִיטֶנּוּ הָאֱלֹהִים לֶאֱכֹל מִמֶּנּוּ " (קֹהֶלֶת ו', ב'). קֹהֶלֶת מכוון דבריו לאותם אנשים שנהנים מההון הכספי שלהם הצבור בבנק או במקומות אחרים, אבל חיים בעוני תרבותי. אנשים אלו לא יודעים ליהנות מכספם ונכנסים למצוקה נפשית כל אימת שעליהם להיפרד מסכום כספי.
מהי המשמעות האמיתית של להיות בן אדם (מענטש)?
קֹהֶלֶת מלמדנו תובנה נוספת של מידתיות: לא להיות יותר מדי צדיק ומחמיר בחומרות רבות בחיינו, על חשבון זולתך: ״אַל תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל תִּתְחַכַּם יוֹתֵר ״ (קֹהֶלֶת, ז', טז'). כך שמענו באחד הישובים בארץ, אודות בעל פיצרייה, שהקים סוכה "כשרה למהדרין" עם כל ההידורים, במקום של חניה שמסומנת לנכים. הנה דוגמא להידור ודקדקנות במצוות שבין אדם למקום ודריסה ברגל גסה, את המצוות שבין אדם לחברו. בהקשר לחג הסוכות, ראוי להזכיר את הסיפור אודות ר' אריה לוין זצ"ל, ששאלו אותו מדוע הוא קונה את 4 המינים במהירות ולא בדקדקנות. תשובתו הייתה, שיש בתורה שתי מצוות הידור. האחת, הידור בארבעת המינים והשנייה, בהידור של "והדרת פני זקן". ר' אריה לוין ענה שהוא מעדיף לדקדק , להחמיר ולהדר במצווה של "והדרת פני זקן".
האם "מבחן המראה" הוא אפקטיבי ?
קֹהֶלֶת מעביר לנו מסר חד :״ סוֹף דָּבָר, הַכֹּל נִשְׁמָע: אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר, כִּי זֶה כָּל-הָאָדָם. כִּי, אֶת כָּל מַעֲשֶׂה, הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט, עַל כָּל נֶעְלָם: אִם טוֹב, וְאִם רָע". (קֹהֶלֶת יב', יג'- יד'). זהו "מבחן המראה" של האדם ,כאשר הוא מסתכל על עצמו מול המראה ומול קונו. מבחן המראה הוא אותו מבחן עצמי, שאנו משירים מבט לעבר המראה שבה משתקפת דמותנו, שלה אנו מחויבים לתת דין וחשבון אמיתי על מעשינו. במבחן המראה משתקף המרחב הפנימי האמיתי שלנו, של אותן הסיטואציות שאחרים לא תמיד ראו אותן ואינם תמיד מודעים לקיומן, אבל אנחנו כן יודעים ומכירים אותן. אנו יכולים לשקר אחרים, אבל במבחן המראה איננו יכולים להעמיד פנים ולשקר את עצמנו. זה אותו מבחן, הבוחן אמיתית את תו התקן המוסרי והערכי שלנו, בעיני עצמנו.קֹהֶלֶת קורא לנו את קריאתאייכה. לא תוכלו לברוח מהאמת. קריאת אייכה של הקב"ה תרדוף אתכם.
מדוע שמנו הטוב ,חשוב לנו?
קֹהֶלֶת בערוב ימיו מבין שהדבר החשוב ביותר בחיים וגם לאחר מותנו, זה - שמנו הטוב, בעיני האנשים: " טוֹב שֵׁם, מִשֶּׁמֶן טוֹב" (קֹהֶלֶת ,ז', א'). בפרקי אבות פרק ד' משנה יג' נאמר : "רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁלשָׁה כְתָרִים הֵם, כֶּתֶר תּוֹרָה וְכֶתֶר כְּהֻנָּה וְכֶתֶר מַלְכוּת, וְכֶתֶר שֵׁם טוֹב עוֹלֶה עַל גַּבֵּיהֶן". יכול להיות כהן מעוטר בכתר כהונה, אבל מעשיו לא ראויים , דוגמאות לכך מוכרות מתקופת בית המקדש השני. יכול להיות מלך הנושא על ראשו כתר מלכות, אבל השחיתות פושה בממלכתו בהתנהגותו האישית. מוכרות לנו תוכחות של הנביאים, כמו שמואל, ירמיהו וישעיהו ואחרים, כנגד מלכים שסרחו בתפקידם. יכול להיות גאון ותלמיד חכם גדול שמחזיק בכתר תורה כנושא משרה רבנית, שסר מן הדרך . לצערנו ,גם לכך מוכרות לנו דוגמאות בימינו. לכן - שמו הטוב של האדם, הוא החשוב ביותר. כך הוא נתפס בעיני אחרים בחייו ובמותו. רבי יוסי בן קסמא בפרקי אבות, פרק ו' משנה ט' נתן לכך דגש מיוחד בדבריו : " שֶׁבִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ שֶׁל אָדָם אֵין מְלַוִין לוֹ לְאָדָם לֹא כֶסֶף וְלֹא זָהָב וְלֹא אֲבָנִים טוֹבוֹת וּמַרְגָּלִיּוֹת, אֶלָּא תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים בִּלְבָד".
הנה כי כן, קֹהֶלֶת הוא מורה דרך לחיים, של - העצמה, עידוד ומשמעות לחיים. הסוכה היא המרחב הראוי, לעשות לעצמנו מבדק אישי check up, לתובנותיו של קֹהֶלֶת .
קֹהֶלֶת ,מורה הדרך לחיים ותובנותיו החכמות והפרקטיות, מטעינים את מצברנו וזוקפים את קומתנו, לקראת חזרתנו לשגרת חיינו לאחר החגים.
שבת שלום ומועדים לשמחה.
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
שבת חול המועד סוכות - אתגרים בינלאומיים- מייקל אייזנברג -משקיע הון סיכון-"אלפא"
בשבת שבתוך חג הסוכות קוראים בספר שמות. הקריאה מתחילה בהתגלות דרכי החסד והרחמים בהן מנהיג ה' את עולמו, ומסיימת בעלייה לרגל לירושלים. חג הסוכות המכונה כאן "חג האסיף" חותם את המחזור החקלאי: "אֶת חַג הַמַּצּוֹת תִּשְׁמֹר… וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" (שמות לד, יח-כב).
התורה מבטיחה: "וְלֹא יַחְמֹד אִישׁ אֶת אַרְצְךָ בַּעֲלֹתְךָ לֵרָאוֹת אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה" מה שרלוונטי במיוחד בחג הסוכות שעה שהכלכלה החקלאית נמצאת בגאות, ומחסני המזון מלאים לקראת החורף הקרב. ממש כמו שבשבוע שעבר מחבלים ארורים מהכפר הסמוך שרפו את מחסני המזון המלאים של משק משפחת דור. בהתאם לכך, ההפטרה שקוראים בנביא יחזקאל עוסקת במלחמת גוג ומגוג שבאחרית הימים. במלחמה, ה' ילחם בקואליציה רחבה של עמים שיתקפו את ירושלים, ויביס אותם.
הנביא זכריה, שמדבריו קוראים בחג הראשון של סוכות, מתאר אף הוא מלחמה של ה' בעמים שיעלו על ירושלים. אבל, זכריה מסיים בבניית קואליציית עמים המצפים יחדיו לגשם: "וְהָיָה כָּל הַנּוֹתָר מִכָּל הַגּוֹיִם הַבָּאִים עַל יְרוּשָׁלִָם וְעָלוּ מִדֵּי שָׁנָה בְשָׁנָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלָחֹג אֶת חַג הַסֻּכּוֹת. וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלִַם לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְמֶלֶךְ ה' צְבָאוֹת וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם" (זכריה יד, טז-יז).
נראה, שיחזקאל שחי בגלות התמקד בקץ שלטונם של העמים ובחרות ישראל. זכריה, שפעל בארץ ישראל ראה לנגד עיניו את השלב הבא של החזון - ישראל מובילה עולמית, וירושלים יוצרת מפגש בינלאומי בחג הסוכות, חג המים והפרנסה. רק בהבנה הדדית ניתן לפתור את בעיות העולם הגדולות הקשורות למים, שינוי אקלים בצורת ויובש. ירושלים היא המקום לשיתוף פעולה בין-לאומי ובין-דתי המאפשר מפגש והצמחת פרנסה לכולם. השם 'ציון' מקורו במילה ציה, שפירושה שממה. ואכן, ירושלים שוכנת בדיוק בקו התפר בין השפלה והשומרון הפוריים לבין מדבר יהודה. סְפָר המדבר הוא קו התפר הגיאוגרפי בין רעב לשובע.
כיום, ישראל היא מובילה עולמית בהתפלת מים, מיחזור מים וניצול מים בחקלאות. אסור שההובלה הטכנולוגית תעצר. עלינו לכנס את האומות לקואליציה הדואגת למים לכל עמי האזור והעולם. לטובת משבר האקלים מדינת ישראל התחייבה ליעד של אפס פליטת גזי חממה עד 2050. ולכאורה, השאלה המתבקשת היא מה השפעתנו כמדינה קטנה על משבר האקלים בשעה שמדינות אחרות כמו רוסיה או סין מממשיכות לפלוט והשפעתן גדולה עשרות מונים. אלא שההירתמות לתחום תעודד חדשנות ישראלית העשויה לשנות את המציאות עבור העולם כולו, ואנחנו נהנה ממנועי צמיחה מתחדשים. בנוסף, מינוף "ירושלים" לשיתופי פעולה בינלאומיים ובין דתיים מפחית מלחמות, המאבקים מאבדים עצימות והאזור זוכה ליציבות.
בחג הסוכות אנו מנופפים בארבעת המינים: לולב, הדס, ערבה ואתרוג. התלמוד הירושלמי (תענית א, א) אומר: "על-ידי שארבעת מינין הללו גדילים על המים לפיכך הן באין פרקליטין למים". היות שכל הצמחים זקוקים למים, נראה לפרש שארבעת המינים האלו נבחרו כי הם מייצגים ארבעה מקורות שונים למים. הלולב, ענף עץ הדקל, גדל באזורים צחיחים בזכות מעיינות תת-קרקעיים. ההדסים, הגדלים בהרים, ניזונים מהגשם והערבה ממימי הנחלים. והאתרוג? מתפתח בפרדסים בזכות מערכות ההשקיה שבונה האדם. בזכות השקעת האדם בגידולו וטיפוחו האתרוג הוא היחיד מארבעת המינים שזכה לתואר 'הדר', מה שמבטא שיש בכוחנו להשפיע על הטבע לטוב.
כך מסתיימת השנה בציפייה לעתיד. בעוד יומיים נתחיל להתפלל ״משיב הרוח ומוריד הגשם״, ובמקביל, מיד אחרי החגים נשוב למאמץ האנושי לפיתוח טכנולוגי וחקלאי למען שפע כלכלי וביטחון מזון. עלינו לקדם מאמץ לאומי להובלת האנושות באתגרים קריטיים כמו מים, אקלים וסביבה. בזכות שיתופי הפעולה שיווצרו בבירת ישראל לטובת העולם כולו, תתקיים בנו הברכה: ״הַפּוֹרֵשׂ סֻכַּת שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְעַל יְרוּשָׁלָיִם".
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
ספר בראשית בפתח: האם כבר קראתם את ״עץ החיים והכסף״ על ספר בראשית? בלינק הזה תוכלו להזמין.
&
מועדים לשמחה !!- יגאל גור אריה
ברכה מוזרה אנחנו מברכים בחול המועד והיא "*מועדים לשמחה*" והרי מועד מלשון נופל אז מה פה שמחה. אותיות מיוחדות מרכיבות את המילה *מועד*. *מ.ו.ע.ד* כאשר אדם *מ.ו.ע.ד* ונופל ומתחיל להיות *ד.ו.מ.ע* על כך ומנסה להבין *מ.ד.ו.ע* זה קרה לו. וכאשר הוא *מ.ו.ד.ע* למצב ולגורמים לכך הוא *ע.ו.מ.ד* ונהיה חזק ויציב כמו *ע.מ.ו.ד*. כלומר כל אדם מועד אבל גם כאשר אנחנו מועדים אנחנו צריכים להתחזק ולהוציא מזה טוב שגם המעידה תהיה לשמחה ושייצא ממנה טוב.
אז מועדים לשמחה.!!
מוסר השכל במקום העבודה.
יום אחד הגיעו העובדים למשרד ונדהמו לגלות שלט גדול, שהיה תלוי על אחת הדלתות,
ועליו נכתב:
"*אתמול נפטר האדם שמנע את התקדמותכם בחברה*. אנו מזמינים אתכם להשתתף בהלוויה שתתקיים בחדר ההרצאות שהוסב זמנית לחדר הלוויות"
בהתחלה, כולם נעצבו מכך שחברם לעבודה נפטר, אבל לאחר מספר דקות כולם נהיו
סקרנים ורצו לדעת מיהו אותו אדם שמנע את התקדמותם בחברה.
ההתרגשות בחדר ההתעמלות הייתה גדולה. אנשי בטחון הובאו לאירוע על מנת לשלוט
בכמות האנשים ולהשליט סדר באולם. ככל שהגיעו יותר אנשים לאולם, כך גאתה
ההתרגשות. כל אחד חשב לעצמו "מיהו אותו אדם שמנע את ההתקדמות שלי? טוב, לפחות הוא מת!".
אחד אחרי השני נגשו העובדים המתוחים אל ארון הקבורה, וכשהביטו פנימה הם נאלמו
דום.
הם עמדו ליד ארון הקבורה, המומים, כאילו מישהו נגע בנקודה הכי רגישה בנשמתם.
בתוך ארון הקבורה הייתה מראה: כל אחד שהסתכל פנימה ראה את עצמו.
ליד המראה הונח פתק בו היה כתוב:
"*ישנו רק אדם אחד שמסוגל להגביל את ההתפתחות שלך – וזה אתה*!
אתה האדם היחיד שיכול לבצע מהפכה בחיים שלך.
אתה האדם היחיד שיכול להשפיע על האושר, ההבנה וההצלחה שלך.
אתה האדם היחיד שיכול לעזור לך."
החיים שלך לא משתנים כשהחברים, ההורים והחברה שלך משתנים.
החיים שלך משתנים כשאתה משנה אותם, כשאתה חוצה קווים שמעולם לא חצית, כשאתה מבין שאתה הוא האדם היחיד שאחראי על החיים שלך.
מערכת היחסים החשובה ביותר היא אותה מערכת יחסים שיש לך עם עצמך. בחן את עצמך, צפה בעצמך.
אל תפחד מקשיים וכישלונות: בנה את עצמך ואת המציאות שלך.
הדרך בה אתה מתמודד עם החיים עושה את ההבדל.
שבת שלום חברים יקרים!
שבת שלווה וענוגה עם הרבה תיקווה!!
גמר חתימה טובה !
מועדים לשמחה!
יגאל גור אריה
&
מעדנים לשמחת תורה, פרשת וזאת הברכה ד"ת מספר 203
שבירת מוסכמות - חיים קופל
1) ביום שני כ"ב תשרי, חג שמחת תורה , נקרא בתורה את פרשת וזאת הברכה. הפסוק שמסיים את הפרשה ואת התורה כולה הוא:" ולכל היד החזקה ולכל המורא הגדול אשר עשה משה לעיני כל ישראל" (ל"ד-י"ב). אומר רש"י על אתר: "לעיני כל ישראל" שֶׁנְּשָׂאוֹ לִבּוֹ לשבור הלוחות..והסכימה דעת הקב"ה לדעתו, שנאמר "אשר שברת" יִישַׁר כֹּחֲךָששברת.
2) שואל ר' אברהם שפירא זצ"ל, וכי כך יאה לסיים את התורה ואת תפקידו של משה רבנו? היה הרבה יותר מתאים וגם מייצג את פועלו של משה רבנו לוּ הַתּוֹרָה הָיְיתָה התורה הייתה מציינת שמשה הוריד את התורה ונתנה לבני ישראל, הנהיג אותם במדבר, בתנאים קשים, ארבעים שנה ולא את שבירת הלוחות שנראית כדבר שלילי?
3) מסביר הרב שפירא, שהתורה באה לומר לנו, שאצל משה רבנו "הכל היה תורה". כל פעולה רוחנית, או גשמית ואף לכאורה שלילית, היא גם כן "תורה", נעשית תוך מחשבה על התורה.
4) התורה רצתה לומר לנו רְבוּתָא, שאף "שבירת הלוחות" שמצטיירת כדבר שלילי, גם זה היה תוך "מחשבת תורה". ואומנם מפעולה זו לומדת הגמרא הלכות, שֶׁעִתִּים "שבירת התורה" זוֹהִי קיומה.
5) רעיון דומה אנו מוצאים בגמרא. רב ביקש מרב שמואל בר שילת שיספיד אותו במותו (שבת קנ"ג.). נראה שרב בחר בו, עקב היותו מלמד תינוקות מצטיין ורב עצמו ציין אותו בעבר לשבח, על מילוי תפקידו. הגמרא מספרת שפעם פגש רב את רב שמואל בר שילת מטייל בגינה ושאלו: האם חדלת לעסוק בלימוד תינוקות, מאחר שאינך נמצא יחד עם התלמידים? ענה לו רב שמואל :אומנם אינני תמיד בכיתה בצמוד לתלמידים, אבל אינני מסיח את דעתי מהם אף שאינני לידם אני תמיד חושב כיצד "לגדלם בתורה". (ב"ב ח:). רב קיבל את הסברו משום שאדם "שחושב תורה " כל הזמן, נחשב כמצוי במקום תורה.
6) נראה דוגמא נוספת מזווית שונה. המשנה במסכת כלים נאמר: כל שֶׁבְּיַם טהור (ואינו מקבל טומאה) חוץ מכלב המים, מפני שהוא בורח ליבשה (כשבאים לצוד אותו). לכן הוא נחשב כבריית היבשה שמקבל טומאה. המבחן האמיתי לסווג בע"ח הוא: היכן הם נמצאים בשעת סכנה, להיכן הם בורחים, שם נחשב מקום מחייתם.
7) מוסיף רב צדוק הכהן מלובלין, שאותו דין חל גם לגבי בני אדם "בעולם התורה". אדם שלמרות טרדות היום ודאגות הפרנסה "נמצא בתורה ובתפילה", זו משענתו, לשם הוא פונה בְּעִתּוֹת צָרָה ודאגה, חשוב כנמצא "בעולם התורה", כך גם משה רבנו מנהיג ישראל.
8) תשובות מפרשת האזינו
א) "כנשר יָעִיר קִינוֹ" (ל"ב-י"א), מה המיוחד בהסברו של רש"ר הירש? תשובה: גם הגוזל שעף למרומים על גב הנשר, חייב לעשות את הצעד הראשון ולקפוץ על גביו, בניגוד לשאר העופות שנוטלים בידיהם את הגוזל.
הרעיון מתאים לאמרה: פתחו לי פתח כפתחו של מחט ואני אפתח לכם... עליכם לעשות את הצעד הראשון.
ב) מתן תורה מוזכר בפרשה באונקלוס: "עם נבל ולא חכם" (ל"ב-ו) מתרגם: "דקבילו אורייתא" (שקיבלו תורה).
9) תשובות מסוכות
א) כיצד נקראים בתורה: אתרוג: "פרי עץ הדר". לולב: "כַּפַּת תְּמָרִים". הדס: "עֲנַף עֵץ עָבֹת" (ויקרא כ"ג-מ).
ב) שאלת "תרומת הדשן" :חור באתרוג, יהיה פסול. הגדל החור ויהיה כשר. הכיצד? תשובה: חור שכרסמו עכברים פוסל את האתרוג, גנאי ומאוס הוא . אבל אם גירד סביב והרחיב את החור כשר. אין זה גנאי. (שו"ע סימן תרמ"ט ברמ"א ועיין גם במ"ב שם).
10) שאלות לפרשת וזאת הברכה
א) היכן בפרשה נִשְׁאָה תפילה על החשמונאים?
ב) אלו ירקות לא היו נאכלים לולא הירח?
חג שמח
מחיים קופל.-מעדנים 203 שמחת תורה תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"לhkop77@gmail.com כ"כ ניתן להירשם לקבלת הגיליון.
