אנחנו החברה לחקר המקרא, מבקשים לקבל את תרומתך על מנת לאפשר לחברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון, להוות עורק חיים חיוני לפיתוח וצמיחה של מקצועות התנ"ך ומורשת ישראל בחינוך הממלכתי והממלכתי דתי.
ניתן להעביר תרומות:
דרך אתר החברה www.hamikra.org
בכרטיסי אשראי ,או BIT (קבלה עם אישור מס נשלחת במקביל.)
החברה מוכרת כעמותה לתרומות לפי סעיף 46 במס הכנסה.
.............................................................................
הרב עמיהוד סלומון במסר מוקלט לפרשת "לך לך- הכל נשאר במשפחה":
פרשת "לך לך" - מחויבות ציבורית אל מול מחויבות משפחתית – הילכו שניהם יחדיו?
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן -חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
לאור תוצאות הבחירות שהתקיימו השבוע , יקבלו על עצמם 120 חברי כנסת, שרים וראש ממשלה, שליחות ציבורית למען המדינה והחברה.
המחויבות שלהם לשליחות הפוליטית והציבורית, בצד המחויבות למשפחתם הפרטית, מעלה שאלה - האם נאמנות ומחויבות לציבור אותו אתה משרת, יכולה לדור בכפיפה אחת עם נאמנות ומחויבות למשפחה ?
דוגמאות לא חסרות אודות מנהיגים בהיסטוריה, שהקדישו את כל חייהם למען השליחות והיעוד , על חשבון משפחתם.
כך למשל הרצל, שהקדיש את חייו לחלום הציונות ולהגשמתו, שהביוגרפיה אודותיו יודעת לספר על בעיות במשפחתו עם ילדיו. כך גם מנהיג וייטנאם הו צ'י מין במלחמה נגד הצרפתים שהיה נשוי לעם ולא הקים משפחה. כך גם באודיסאה אודות אודיסאוס שעזב את אשתו פנלופה ומשפחתו למלחמת טרויה ולקח לו 10 שנים לחזור הביתה, מתוך אחדות של עמי יוון כנגד טרויה.
פרשתנו פותחת צוהר לדיון בשאלה– האם מחויבות ונאמנות לתפקיד ולשליחות למען הכלל, יכולה לדור בכפיפה אחת ואף בהרמוניה ,עם נאמנות ומחויבות דומה למשפחה?
הילכו שניהם יחדיו ?
שאלת דיוננו על קונפליקט הנאמנות והמחויבות בין שליחות לציבור לבין המחויבות והנאמנות למשפחה, מוארת בפרשתנו אצל אברהם השליח הציבורי ואברהם המשפחתי : "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ...וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ד', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט... וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן". (בראשית, יב', א'-ה').
אברהם אבינו מציג לנו בסיפור " לֶךְ לְךָ ", את התמודדותו במורכבות השליחות האלוקית שהוטלה עליו, אל מול אהבתו ומחויבותו למשפחתו.
אברהם אבינו מציג לנו בראשית פרשתנו ,מודל שיש בו התכנות לשילוב של - מחויבות לשליחות הציבורית, עם המחויבות למשפחה.
בעיון בכתוב נראה לכאורה, שהקב"ה מורה לאברהם, לעזוב לבדו את בית אביו ומשפחתו :" וַיֹּאמֶר ד' אֶל אַבְרָם, לֶךְ לְךָ " - לבדך , ולא, - לך לך עם אשתך .לא כמו, במקרה של נח, שקראנו בשבת שעברה, שם הקב"ה אומר לנח : "וַיֹּאמֶר ד' לְנֹחַ, בֹּא אַתָּה וְכָל בֵּיתְךָ אֶל הַתֵּבָה " (בראשית, ז', א').
"אברהם הציבורי", מתייצב לשליחות הציבורית ולמשימה האלוקית, לחולל ולהנחיל את האמונה המונותאיסטית ולהקים את העם העברי מעבר לנהר.
אבל באותה נשימה, "אברהם המשפחתי" איננו מוכן גם לוותר על משפחתו.
אברהם מציג מודל משולב של שני ערכים- מחויבות לשליחות ציבורית ומחויבות למשפחה, שכן יכולים הם לדור בכפיפה אחת: "וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו, וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן" (בראשית, יב',ד'-ה').
אברהם מתייצב לקבל השליחות הציבורית האלוקית והאחריות הכבדה שהוטלה עליו על ידי הקב"ה, אבל בכפיפות לכך, שהוא ממשיך גם לשאת באחריות והמחויבות למשפחתו.
דומה, שאברהם מציב גבולות וקוים אדומים לקב"ה – המשפחה היא ערך עליון, לא אצא לבדי, אלא רק עם אשתי , עם בן אחי לוט ואת הנפש שעשינו בחרן.
הנה כי כן, ערך המשפחה והמחויבות אליה, מוטמע בDNA של אברהם , בכל הקשור גם למשפחתו המורחבת , כך מציגה זאת פרשתנו : ״וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט; וְהַכְּנַעֲנִי, וְהַפְּרִזִּי, אָז, יֹשֵׁב בָּאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (בראשית, יג', ז'-ח').
אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולם ובאידאולוגיה. בשעת מבחן כשאחיו ולוט בן אחיו של אברהם נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופו: ״ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ... וְגַם אֶת לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב " ( בראשית, יד',יד'-טז').
תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה- האחריות, הסולידריות והערבות ההדדית, לא יודעת גבולות ופשרות וזאת בצד מילוי חובתו לשליחות הציבורית שהוענקה לו מהקב"ה.
למרות הפיצול והמרחק הגאוגרפי והאידאולוגי במשפחה, אברהם איננו עושה חשבונות, איננו עוסק בתיוג בני המשפחה השונים ממנו ובהדרתם, ובשעת מבחן הוא מסכן את נפשו ונחלץ לעזרתם.
הנה סוגיית דיוננו נוכחת גם אצל משה רבנו.
בנקודת הזמן הקריטית, עת משה אמור להיכנס לתפקידו ולמלא את השליחות הציבורית שהוטלה עליו, הוא עוצר לרגע, לוקח פסק זמן ומציב לפנינו אתגר של מחויבות ורגישות אנושית משפחתית, שהיא קודמת לכל: "וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ, וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלְכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם, וְאֶרְאֶה, הַעוֹדָם חַיִּים; וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה, לֵךְ לְשָׁלוֹם (שמות, ד', יח').
מפרש רש"י : "וישב משה אל יתר חותנו: ליטול רשות".
דומה שהמשפחה היא ערך חשוב למשה.
הדיאלקטיקה של הנאמנות לציבור אותו אתה משרת, לבין הנאמנות למשפחה, עומדת במבחן גם בתקופה יותר מאוחרת: "וַיָּבֹא יִתְרוֹ חֹתֵן מֹשֶׁה, וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ אֶל מֹשֶׁה, אֶל-הַמִּדְבָּר... וַיְהִי, מִמָּחֳרָת, וַיֵּשֶׁב מֹשֶׁה, לִשְׁפֹּט אֶת הָעָם; וַיַּעֲמֹד הָעָם עַל מֹשֶׁה, מִן הַבֹּקֶר עַד הָעָרֶב... וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה. נָבֹל תִּבֹּל, גַּם אַתָּה, גַּם הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ: כִּי כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר, לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ... וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל הָעָם אַנְשֵׁי חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים, אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע; וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם, שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים, וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת... וְהָקֵל, מֵעָלֶיךָ, וְנָשְׂאוּ, אִתָּךְ" (יתרו, יח', ה' - כב').
יתרו מזכיר למשה את רגישותו ומחויבותו גם למשפחתו, כאומר לו: משה חתני, זוכר אתה כיצד באת אלי בזמנו ליטול רשות וברכת הדרך לשליחותך הנעלה, להוציא את עם ישראל ממצרים. לא קבלת מיד השליחות, אלא באת קודם אל משפחתך במדין ולשמוע את דעתה ולקבל רוח גבית לשליחותך, שכן, לא בהכרח חיי ציבור סותרים חיי משפחה.
יש בעצתו זאת של יתרו למשה, ממד נוסף, מעבר לממד הארגוני, בהקניית ערך מוסף, של הקדשת זמן איכות למשפחה. כאומר למשה: כן משה חתני היקר, משפחתך עכשיו ,גם היא בעדיפות גבוהה. עליך לשלב את המחויבות הציבורית שלך, עם המחויבות למשפחתך . יתרו מגיע למשה במדבר ומביא איתו את אשתו וילדיו של משה לאחר נתק של שנים.
יתרו גם כיועץ נישואין ומשפחתי הראשון בהיסטוריה, מדגיש כיצד יש לחזק את המחויבות , האחריות והנאמנות למוסד המשפחה. המסרים של יתרו למשה כאומר לו: דאג כמנהיג וכמנהל, להיות לא רק אפקטיבי בניהול וארגון עם ישראל במדבר, אך גם לא להתנתק מהמשפחה.
גם בהיותך איש ציבור ומנהיג עסוק וטרוד בשליחותך הציבורית, דע והפנם עוד יותר, את החשיבות של ההתחברות למשפחתך כערך בחיים, אל תשכח ותזניח אותה. שאב ממשפחתך תמיכה גיבוי ועידוד למילוי שליחותך הציבורית, אך גם הענק לה תשומת לב.
יש לך אחריות לאשתך ולילדיך, שעד כה הייתה מעט מוזנחת על ידך. הייעוץ של יתרו ויישומו, יעניק למשה זמן איכות שאין לו היום, על מנת שתהיה לו פְּנִיוּת וזמן איכות למשפחה.
שאלת המחויבות הציבורית אל מול המחויבות המשפחתית – הילכו שניהם יחדיו ,מקבלת ביטוי בתקופה מאוחרת בימינו, בדמותה של חנה סנש שנולדה בהונגריה ב-1921 ועלתה לארץ בגיל 18. כעבור חמש שנים, עם הגעת הידיעות על המתחולל באירופה, יצאה לשליחות וצנחה ביוגוסלביה. היא נתפסה בהונגריה, ולאחר חודשי עינויים הוצאה להורג והיא בת 23.
חנה סנש כותבת ביומנה : "ערב ראש השנה, שנתיים מאז עזבתי את הבית, את אימא. מה הייתי מדברת עם אימא לו נפגשנו? יכולתי להגיד לה את שהרגשתי אתמול, לחץ חזק וקשה, יכולתי לבכות. כי הרגשתי: שתי דרכים עומדות לפני – לחפש את אושרי הפרטי ולהעלים עין מהשגיאות אשר מסביבי או להשקיע כוחות במלחמה הורסת וקשה בעד דברים שהם טובים ונכונים בעיניי. נדמה לי שהברירה אינה בידי, טמונות בי תכונות הקובעות את דרכי, אם גם אכיר את כל הקושי והסבל הכרוכים בה " (מיומנה של חנה סנש נס ציונה,1941).
כך גם שאלת המחויבות הציבורית אל מול המחויבות המשפחתית, נוכחת בשירה של חנה סנש – "כִּי קָרָא הַקּוֹל":"הָלַכְתִּי, כִּי קָרָא הַקּוֹל. הָלַכְתִּי לְבַל אֶפֹּל. אַךְ עַל פָּרָשַׁת דְּרָכִים סָתַמְתִּי אָזְנַי בַּלֹּבֶן הַקָּר וּבָכִיתִי. כִּי אִבַּדְתִּי דָבָר " (קיסריה, 12.1942).
בקיבוץ שדות ים, התקיים טקס לציון 65 שנים להוצאתה להורג של חנה סנש, בסופו של הטקס , נגשה למיקרופון שרה (סוריקה) ברוורמן בת התשעים. היא הייתה ביחידה המוצנחת של חנה סנש, אבל פחדה לצנוח, ועל כן זכתה, שלא בטובתה, בכינוי "הצנחנית שלא צנחה". היא פנתה אל תמונתה של חנה סנש ואמרה: "חנה, הייתי גדולה ממך רק בשנה וחצי, לי נולדו ילדים, נכדים ונינים, ולך לא. שילמת את המחיר הכבד ביותר שאשה יכולה לשלם ".
פרשתנו קוראת לנבחרי הציבור, לדעת לשלב את המחויבות, לשליחות הציבורית בצד המחויבות לשליחות המשפחתית .
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות.
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת לך לך - "הזדמנויות"- מייקל אייזנברג- משקיע הון סיכון קרן אלפא
בפרשת לך לך התורה מציפה כמה פעמים את סדום ארץ ההזדמנויות. כשאברהם נתן ללוט את האופציה לבחור ראשון את האזור בו ירצה להתפתח כלכלית, לוט נהה אחרי פוטנציאל ההתעשרות ונדד לשם למרות הרמה הערכית הירודה של אנשי המקום שהתורה מגדירה: "רָעִים וְחַטָּאִים לַה'ה מְאֹד" (בראשית יג, יג). ניתן לשאול: האם אברהם היה צריך לקחת על עצמו את המקום המאתגר הזה כדי לתקנו?
בהמשך, המעצמות הגדולות - כדרלעומר והמלכים אשר איתו - זיהו אף הן את העושר, שיעבדו את אנשי האזור ולקחו לעצמם את כל התפוקה. כשסדום וערי הככר מרדו, המעצמות הכו בעוצמה, כפי שניתחתי בספרי "עץ החיים והכסף":
ההרס שחיילי כדרלעומר השאירו אחריהם היה מן הסתם רב. שתים עשרה שנה קודם לכן הם כבשו את האזור, זיהו את הפוטנציאל הכלכלי והשאירו את התושבים על מנת ליהנות מפירות עמלם. הפעם, בעקבות המרידה אין אפשרות לסמוך עוד על התושבים ולכן צבא כדרלעומר הגלה את הנשים והעם שנותרו בחיים ולקח כל מה שניתן - הרכוש ואפילו את "כל אכלם" - בטרם נטש את המקום. זו למעשה היתה מהפכת סדום ועמורה הראשונה, ככל הנראה, היות שלא הפנימו את המסרים שה' שלח להם דרך השעבוד.
המודל של גלות מוכר לנו מפרשיות התוכחה שבתורה וגם מההיסטוריה של עם ישראל. כמו השעבוד, הגלות איננה עונש גרידא אלא מסר ופלטפורמה לתיקון. כשהחברה מושחתת אובד האמון בין אנשים. שנאת זרים המאיימים כביכול על גובה ההכנסה לנפש של המקומיים, הופכת מהר מאוד למאבק של כולם בכולם על משאבים ועושר, כולל בדרכי גזל, מרמה ופגיעה בזולת.
הגלות עשויה להיות תרופה, גם אם מרה. כשקבוצה קטנה יחסית גולה למדינה זרה היא באופן טבעי מקימה לה קהילה משל עצמה. בקהילה אנשים חייבים לסייע זה לזה כדי לשרוד וכך משתנה ההתנהגות שבין אדם לחברו מהקצה אל הקצה. בקהילה החיה בלב חברה נוכרית קשה מאוד להמשיך עם: "שלי שלי ושלך שלך". שהמשנה (אבות ה, י) מגדירה כ'מידת (שיטת) סדום'.
אולי זו היתה התוכנית של ה' בשביל סדום, אלא שאברהם, שהציל את לוט ואת כל אנשי סדום איתו, שיבש את המהלך של גלות מתקנת. מה גם שהאזור הנטוש של סדום עשוי היה לשמש את משפחת אברהם שלא יכלו להתפתח לאומה בשאר חלקי הארץ מאחר שבניגוד לאנשי סדום על יושבי כנען נאמר: "כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה" (בראשית טו, טז). הזדמנות נוספת ניתנה לאברהם כשמלך סדום הכריז: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" (בראשית יד, כא) אבל אברהם סירב: "אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם" (בראשית יד, כג). מדוע אברהם ״פספס״ כל כך הרבה הזדמנויות?
לאברהם היה עקרון - האדם יכול להשפיע על עתידו לטובה. לשם מימוש פוטנציאל זה, הוא זקוק לחופש ולכלכלה מתפקדת. לכן עזב אברהם את חרן ורכושו איתו. על מנת להעצים את לוט אחיינו אברהם העניק לו את זכות הבחירה לאן ללכת; על מנת לאפשר לאנשי סדום, ולוט אחיינו בתוכם, לשקם את הכלכלה, הם צריכים להשתחרר מהשבי; הם גם צריכים את הנפש ואת הרכוש. ללא רכוש פרטי התלות בשלטון מוחלטת, ובמצב כזה מלך סדום הופך להיות המשעבד במקום כדרלעמר. אברהם העניק להם את כל הסיכויים לחזור ולשגשג.
לא רק חומרית אלא גם חינוכית-ערכית: מלכיצדק, מלך העיר שלם, הוציא לקראת אברהם והלוחמים שלו לחם ויין בשובם מהמלחמה, ואברהם גמל לו בנתינת מעשר מהשלל. היה זה שיעור על רוחב-לב שנענה ברוחב-לב. גם הקביעה שענר, אשכול וממרא, בעלי בריתו של אברהם, יקבלו את חלקם, נועדה ללמד את אנשי סדום שיעור ביחסי אמון, שותפות-גורל והדדיות. אברהם לא הכיר את אנשי סדום ובכל זאת נחלץ לעזרתם בגלל הקשר שלו ללוט. ספק אם ענר, אשכול וממרא הכירו את לוט, אבל ברור שלהם לא היתה כל מחוייבות כלפיו. לבקשתו של אברהם הם הצטרפו למלחמה שהיא ממש לא מעניינם. היה זה שיעור מאלף בערבות הדדית (גם אם בפרשה הבאה יתברר שאנשי סדום לא הפנימו את המסר).
אבל אברהם עצמו נמנע לאורך הדרך מלגשת לאזור סדום כי האזור היה מפותח מאוד כלכלית. ה' ואברהם הבינו בעקבות אירועי-מלחמת סדום שהוא צריך לבסס את אומתו על ערכים ולא על אדמה. לא אדמה פיזית ולא אמא אדמה מפרנסת, שלוקחות את כל הפוקוס והאנרגיות לקידום התחום הגשמי. שגשוג כלכלי והצלחה מעבר לנורמל, שהם ה"ברכה" שהובטחה לאברהם, חיוניים, אבל כדי שיהיו בר קיימא חובה לבסס אותם קודם כל על ערכים. לכן, מיד אחרי אירועי מלחמת סדום מגיעה ברית בין הבתרים במסגרתה מובטח שעם ישראל יתגבש משנים עשר שבטים לעם אחד על אדמה זרה בגלות מצרים, ואחרי כן יצא ברכוש גדול - רכוש פרטי המאפשר חירות, יוזמה, ושגשוג. בדיוק בהתאם לעקרונות של אברהם, רק אחרי לכידות שנובעת מגלות וכור היתוך ורק אחרי שייזכרו בערכי השיתוף של אברהם בפסח מצרים, באכילת המן ובחלוקת השלל במלחמת מדין, הרכוש הפרטי יבטיח את החירות ואז יוכלו לרשת ארץ זבת חלב ודבש.
מייקל איזנברג
&
מתוך ספרו של הרב ד"ר יואל בן-נון, מקראות – בינה בתורה, - חבר פורום התנ"ך בחברה לחקר המקרא
בראשית-שמות:
פרק י"ב – "לך-לך": מסע "אברם"
בתחילת פרק י"ב, ה' אמר ל"אברם" "לך-לך", ושלח אותו "אל הארץ". אך עוד לפני כן, בסוף פרק י"א, תרח כבר התחיל "ללכת ארצה כנען". אמנם התורה אינה מספרת מדוע, אך לדעתי היו תרח ובניו משפחת סוחרים עשירה, וכאשר חיפשו מקום לפיתוח המסחר הם התחילו ללכת לארץ כנען. תרח, על פי ההסבר הזה, הסתפק בחרן, שנמצאת בדרום מזרח טורקיה של היום (על נהר בַּליח' שנשפך לפרת, מקום הנקרא 'חרן' עד היום).
אולם בפרקנו התגלה ה' ואמר לאברם: "לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" (י"ב, א), בלא להזכיר את "ארץ כנען". בעקבות הציווי "כאשר דִבֶּר אליו ה' " "אברם" הלך, "וילך אִתוֹ לוט" (י"ב, ד), אך מיד אחר כך חוזר הכתוב ואומר: "ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו...", והפעם, כמו אצל תרח, הם יצאו "ללכת ארצה כנען" (י"ב, ה).
האם "אברם" גם המשיך את ההליכה של תרח?
רבים יאמרו שהתשובה לכך שלילית, אך מהניסוח המדויק בתורה עולה שההליכה של "אברם" דווקא כן המשיכה את הליכתו של תרח – אצל תרח נאמר:
"וַיִּקַּח תֶּרַח... וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן..." (י"א, לא), וכך נאמר גם אצל בנו: "וַיִּקַּח אַבְרָם... וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" (י"ב, ה).
אמנם, למרות ההקבלה הברורה ביניהם, ישנו גם פער מובהק בין הליכת תרח לבין הליכת "אברם", כי "אברם" הלך גם על פי ה', ובאמירת "לֶךְ לְךָ" לא נזכרת כנען.
לשם מה נשלח "אברם" על פי ה'? התשובה לא נאמרה בפירוש בפרק הזה, אך היא תתבהר בהמשך, בפרק י"ח.
לאור הכתוב בתורה, לפיו הליכתו של "אברם" "אל הארץ... כאשר דבר אליו ה' ", כמו גם, בעקבות תרח אביו "ארצה כנען", משלבת בתוכה כמה רבדים – ניתן לתאר לעצמנו את "אברם" בדרכו כשפגש אנשים שונים: אחד התגלה כבן משפחה רחוק, והשיחה קלחה על שְׂרוּג ועל נָחוֹר (הזקן והצעיר). אחר הציג את עצמו כסוחר, והשנים הפליגו בשיחות על עסקים שצלחו, ועל אלה שכשלו. איש עמוק יותר התחיל לשאול שאלות מוסריות ודתיות, ו"אברם" שקע עמו בשיחה על עולמות עליונים, ועל "הארץ" בה מוטלת עלינו השליחות ללמד לדורות הבאים לשמור את "דֶּרֶךְ ה', לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט" (י"ח, יט).
וכאן עולה השאלה על לוט שהלך עם "אברם" – האם לוט היה שותף מלא? האם לוט הלך עם "אברם" רק כחלק מהמשפחה, משפחת תרח ובניו, או גם על פי ה'?
התורה נותנת לכך תשובה מפתיעה לכאורה (לפחות ביחס לתחילת הדרך):
"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִבֶּר אֵלָיו ה', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט" (י"ב, ד) – לוט היה שותף גם בהליכה על פי ה'!
בפרק הבא יתבארו שאלות אלה במלואן.
פרק י"ג – "הארץ הזאת"
בפרק י"ג "אברם" חזר ממצרים ולוט עדיין "עִמו". זהו המשך וסיום לסיפור הפרק הקודם.
אולם, אחרי שלוט התעשר בעצמו ופרץ הריב בין הרועים – הוא בחר להיפרד. הריב על מרחבי המרעה היה גם ריב כלכלי, וגם ריב מוסרי על היחס לשדות של הכנענים והפרִזים: מי שחושב שהכול שייך לו, עלול גם לגזול ולרעות בשדות של אחרים, כפי שכתב רש"י (י"ג, ז) על רועי לוט, שחשבו את לוט כיורש חוקי יחיד של "אברם".
לוט אמנם למד מדודו את מצוות הכנסת האורחים (כפי שיתגלה בסדום , י"ט, א-ג), אבל הם נפרדו "אִישׁ מֵעַל אָחִיו" (י"ג, יא). הפרידה הזו הייתה קשה ל"אברם", שניסה להציע הצעות גישור, כגון חלוקת ההר בין שמאל (=צפון) לימין (=דרום). אולם, לוט בחר לנתק את הקשר בכל המובנים, ופנה אל כיכר הירדן, עד סדום. גם כאשר יילחם "אברם העברי" להצלת בן אחיו וישיב את לוט, לא תזכיר התורה אף מילה ביניהם!
בראשית דרכו של "אברם" בארץ, באלון מורה, נראה אליו ה' ואמר לו "לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (י"ב, ז). אולם, שם לא נאמר לו "לְךָ". השיר הידוע 'לך אתן את הארץ הזאת', לא כתוב בשום מקום! זהו ניסוח שחצני שאנשים המציאו בימינו, והוא מזכיר את רועי לוט לפי רש"י ("...לוט יורשו, ואין זה גזל", כי הכל כבר 'שלהם').
רק אחרי הפרידה של לוט נאמרו הפסוקים האלה בלשון מופלאה:
"וַ-ה' אָמַר אֶל אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד לוֹט מֵעִמּוֹ – שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה. כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם"
(י"ג, יד-טו)
רק כעת נאמר לו: "לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ...".
לוט יכול היה להיות הצאצא המיועד של "אברם" – אך נפרד והלך, ואז התחדדה השאלה מי יהיה זרעו של אברם (שהיה חסר ילדים)? ההוראה האישית "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" (י"ג, יז) יפה מאוד (גם לימינו), אבל איפה 'זרעך'?
השאלה הזאת תלויה ועומדת לקראת הפרקים הבאים.
הרב ד"ר יואל בן-נון
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת "לך לך "- פתוחים למשימה חדשה"- יגאל גור אריה
שנה חלפה מאז נלקח מאתנו גיסי היקר *גדעון שמיר* ז"ל המגדלור של משפחתנו. מורשתו הייתה לחוות את הייחד כמה שיותר, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. קשה להאמין שהשמש ממשיכה לעלות מדי בוקר, החיטה צומחת שוב... וגדעון אהובנו איננו איתנו עוד.
יהי זכרו ברוך!
בפרשתנו הציווי הראשון לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
ה' לא מספק ולו רמז על היעד הנכסף, אך בהחלט מבהיר לו את מה יהיה חייב לעזוב.
כשמתחילים דרך חדשה חשוב קודם להשתחרר מהרגלי העבר ואפילו הרגלים מהבית... ״מולדתך ובית אביך...
"לך לך " לעצמך- תהיה עצמך. עצמך זו לא העיר בה נולדת... עצמך זו המשפחה לה נולדת...
עצמך זה משהו אחר: זה אתה!! נשתדל כולנו ללמוד מאברהם, לצאת למסע אל עצמנו באמת, בלי להסתכל מה יגידו בסביבה ומה ידברו החברים- פשוט להיות עצמך...
אני צריך לבדוק אם אני לא חיי על אוטומט, לפי דפוסים שהוטמעו בי- בלי *בחירה חופשית.*
לפנות מקום/לשחרר להתנקות בפתיחת דרך חדשה אחרת.
ואז נהיה מוכנים, *פתוחים למשימה החדשה- לחיים חדשים*.
אדם זקן ושבע ימים כינס את עשרת ילדיו אל ביתו ואמר: "אני נאסף אל עמי, ברצוני לצוות לכם את עיקר העיקרים".
הוא לקח חפיסת שיפודי-עץ וחילק לכל ילדיו.
כל אחד קיבל שיפוד אחד.
אמר להם אביהם: "נסו כל אחד מכם לשבור את שיפוד-העץ".
כל ילד אחז בשתי ידיו את שיפוד העץ ובקלות שבר את שיפוד-העץ לשניים.
"עכשיו" אמר אביהם, "כל אחד ייקח עשרה שיפודים וינסה לשבור את כולם יחד!"
נטלו הילדים עשרה שיפודים אחזו בשתי ידיהם וניסו לשבור.
המשימה לא הייתה פשוטה ובאמת לא הצליחו הילדים לשבור את השיפודים.
אמנם לכופף אותם הם הצליחו אך לשבור לא.
אמר להם אביהם: "זוהי צוואתי אליכם - כאשר אחזתם שיפוד אחד בקלות יכולתם לשוברו, אך כאשר אספתם עשרה כבר לא יכולתם!
כך גם אתם בני היקרים, אם כל אחד יהיה לעצמו, יחשוב רק על עצמו וטובתו יהיה קל מאד לשוברו.
אך אם תהיו *מאוחדים* - אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד יהיה מאד קשה לשבור אתכם!"
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!
יגאל גור אריה
&
פרשת לך לך - מסרים חינוכיים :בועז חדד-חבר הנהלת החברה לחקר המקרא.
1. אם ברצונך להצליח בחיים ,להיות פורץ דרך בתחום שקרוב לליבך ,עליך כל הזמן להיות בתנועה להתקדם, לוותר על הרגלים קודמים ולנסות להשתחרר מהמחשבה מה יגידו כולם ? כמו כן, להשתחרר מהמחשבה, שהיא , מה זה משנה מה אני אחליט לבחור לעשות בחיי ,הרי עתידי נקבע כבר עקב כך שאני הגעתי ממשפחה מסויימת או מחברה מסויימת או בגלל מצב כלכלי מסויים . למרות המכשולים שבדרך ,גם אם גם התוצאה בשלב ההתחלתי לא נראת באופק , בשום פנים ואופן אסור לך להשאר באותו מקום .
2. הלאומיות הישראלית היא איננה בשום פנים ואופן פשיסטית אלא, אוניברסלית ,תפקיד אב האומה הישראלית ,קרי אברם ותפקידנו הוא, להיות אור לגויים ,לדאוג לכלל האנושות ולהוביל את העולם לחברה מוסרית יותר .
3. מסר חינוכי נוסף הוא ,שלעיתים תכונותיו של אדם מתגלות ,רק לאחר תהליך ,שעוברים עם אותו אדם ולאו דוקא, כבר בתחילת הדרך .
4. כל נסיון לבחון אדם זה או אחר וגם את עצמנו ,צריך להיות בשלבים מהקל לכבד ,כדי לא לגרום לכך שכבר בתחילת הדרך לא נעמוד בניסיון ובסופו של דבר , נכשל במבחן קרי , במטרות שהצבנו לעצמנו בחיים .
1. בתחילת הפרשה אומר השם לאברם בפרק י''ב פסוק א '' לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך'' מהם המסרים החינוכיים שניתן ללמוד מדברי השם לאברם ? לטעמי ישנם מספר מסרים חינוכיים והם :
א. המילה ''לך'' שמופיעה בפעם השנייה בפסוק ,מרמזת לנו שאנו תמיד צריכים להתמיד להיות בתנועה ,לא להשאר במקום אחד ,תמיד לנסות לשנות דברים ,לייעל דברים כדי להיות כמה שיותר מאושרים בעולם ,כל נסיון מחשל אותנו לקראת הבאות ,לא להתייאש לאחר משברים, אלא לקום ולנוע קדימה ,כמו בסיפור אברהם הובטחו לו מספר הבטחות לפי הגעתו לארץ כנען כמו : ריבוי זרע ,את כל הארץ , אבל הבטחות אלה לא מומשו במיידי ,יכול היה אברם להתייאש ,אבל לא כך קרה ,אברהם הבין שהוא צריך לעבור תהליך עד להגשמת ההבטחות והגשמת חלומו .
המילה ''לך'' יכולה להתפרש לטובתך, למימוש הפוטנציאל שבך , במידה ולא ננוח על זר הדפנה, במקום בו אנו נמצאים ותמיד נשאף ליצור,לחדש ,גם לעצמנו וגם לאנשים הסובבים אותנו ולחברה כולה ,חיינו יהיו בעלי משמעות רבה יותר, סיפוק רב יותר וגם אריכות ימים.
לכן ,כל אדם שיוצא לגמלאות עליו לקיים את הכתוב ''לך לך'' ,קרי תמיד עלינו להיות בעשייה ולהתחדש.
ב. המילה ארצך = עליך להשתחרר מהרצונות הטבעיים שלך ,קרי , בא לי לשכב ולא לעשות כלום ,לא למען עצמי ולא למען האנשים הסובבים אותי ,עליך לצאת מאותה נקודת נוחות ולפעול . ''מולדתך '''=משמעותו ,להשתחרר מההרגלים שרכשת מהסביבה שבה אתה חי . ''בית אביך ''= ,עליך להשתחרר מהחינוך שרכשת בביתך ,קרי , לפרוץ לדרך שהיא שלך ,למצוא את דרכיך בעולם הזה ולא להסתמך רק על נתוני העבר ,לא לתת להרגלים שלנו ,שלא לאפשר לנו להתקדם ,כך נוכל להגיע ''אל הארץ אשר אראך''.
ג. אפשרות אחרת להסביר את המילים ''ארצך הולדתך ובית אביך היא : המילה ארצך = חומר ,ארציות ,זוהי הגישה המטריאליסטית של קרל מרקס והקומוניזם שסברו שהכל חומר וחוץ ממנו אין כלום ,קרי מה שחשוב זה הרכוש שיש לאדם . המילה ''ממולדתך''= הגישה הדטרנמיסטית שדגל בה שפינוזה ,שאמר ,שאין באמת בחירה חופשית ,הכל הוא תוצאה של הנתונים הסובבים אותנו ,היכן נולדת ,מה קרה לך בעבר ובאיזה חברה גדלת . ''בית אביך ''=הגישה של פרויד שאומרת שהכל תלוי בהורים ובמשפחה שגדלת בה ומה שקרה לך בילדות מעצב את המשך חייך .
המסר החינוכי החדשני, שהעביר השם לאברם אבינו וכך גם לנו בניו של אברם הוא ,שאומנם יש השפעה של החומריות ,קרי המצב הכלכלי של האדם , החברה שבה גדל , ההשפעה של חינוך ההורים , המשפחה, על האדם ,אבל הם לא יכולים לקבוע איך באמת יראו החיים שלנו ,לכל אדם יש בחירה חופשית ועלינו להשכיל לדעת לוותר על ההרגלים שהיו לנו בעבר ,כדי להתקדם בחיים וכך נוכל להגיע ''אל הארץ אשר אראך'',קרי ,להגשים את חלומנו וייעודינו בעולם הזה.
אברם חיי בחברה שהיא עובדת אלילים ,משפחה שגם היא הייתה עובדת אלילים ,אברם הצליח לרכוש לו רכוש רב ,אבל אברם החליט להיות פורץ דרך וללכת ''נגד הרוח'' ,אברם זוכה לכינוי ''אברם העברי '' מכוון שהוא לא חשש להיות מהעבר השני ,בחר בדרך שהוא הרגיש טוב איתה ושלם איתה ,אברם בחר בדרך אחרת מאשר כל שאר החברה שהייתה בתקופתו ,כולל בני משפחתו.
ד. יש לשים לב שהשם לא אומר לאברם ,בדיוק להיכן הוא הולך ''אל הארץ אשר אראך'' אבל אברם בכל זאת הולך . אם כן מהו המסר החינוכי שניתן ללמוד מכך ? לדעתי המסר החינוכי הוא שאל לנו לפחד לפרוץ גבולות וללכת בדרך שאנו אוהבים ומאמינים בה ,גם אם לעיתים הדרך לא נראית ברורה ובטוחה ויש מכשולים בדרך ,עם רצון ,אהבה ואמונה בצדקת הדרך ,אנו נצליח להגיע לייעד שאליו רצינו להגיע.
2. האומה הישראלית היא איננה פשיסטית , הלאומיות הישראלית היא אוניברסלית ,השם אומר לאברם בפרק י''ז פסוק ה' ''ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם כי אב המון גויים נתתיך'' . קרי ,תפקיד אבי האומה הישראלית ותפקידנו הוא ,להיות אור לגויים , לדאוג לכלל האנושות ,להוביל את העולם מבחינה מוסרית ,לעולם טוב יותר ,הדאגה היא לא רק לעם היהודי אלא לכלל האנושות ''אב המון גויים ,קרי אחראים לכלל האנושות .
3. השאלה הנשאלת היא מדוע תכונותיו של. אברם לא מתגלות לנו ,ישר בהתחלה ,עם בחירתו כמנהיג האומה הישראלית ? מדוע על נוח נאמר כבר בתחילה
שנוח היה איש צדיק תמים ,בדורותיו? מהו המסר החינוכי שניתן ללמוד מכך ? לדעתי יש ללמוד מכך שאנו צריכים להכיר בעובדה ,שלא תמיד ניתן לשפוט אדם לחיוב ,או לשלילה ,רק על פי עברו , אלא בעיקר על פי מעשיו בעתיד מיום שהכרנוהו ,קרי על פי הפוטנציאל הטמון בו ולכן במקרה של אברם מתגלה לנו סיבת הבחירה ,דווקא על פי מעשיו בעתיד לאורך זמן בעקביות ,באמונה גדולה ,באהבה וברצון העז הטמון בו ,ללכת בדרך לא פשוטה , כדי לבצע את המשימות המוטלות עליו . אפשר בהחלט לזהות את יכולת האדם, תוך כדי שיחה ,על פי הפוטנציאל הטמון בו ,גם בלי להתחשב או להכיר את עברו .
4. כל נסיון לשינוי ,בחירת דרך אחרת בחיינו,חייב להיות באופן הדרגתי מהקל לכבד ולא באופן מהיר וקיצוני .
לאברם אבינו נאמר בניסיון הראשון ''לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך '' בניסיון זה, אברהם צריך לוותר על עברו ,שאליו הוא יוכל לחזור באחד הימים ,יחד עם זאת לאברם גם מובטחת תמורה עבור ניסיון זה ''ואעשך לגוי גדול ...''' פרק י''ב פסוק ב ,לעומת זאת בניסיון העשירי והאחרון ,דרגת הקושי עולה ,הניסיון הוא הרבה יותר משמעותי ''קח נא את בנך יחידך אשר אהבת את יצחק ...והעלהו על אחד ההרים אשר אומר אליך '' קרי ,אברהם צריך הפעם לוותר על עתידו ,על בנו יחידו,שצריך להמשיך את שושלת אברהם ולאברהם לא מובטחת שום תמורה עבור כך .
בורא עולם מעביר את אברהם בניסיונות בשלבים ,גם הוא מבין שברגע שזה לא נעשה בשלבים יש חשש שבן האדם ,במקרה זה אברהם ''ישבור את הכלים ''. ללמדנו שכאשר אנו מעבירים מסרים חינוכיים לתלמידינו ,כאשר אנו מעבירים חומר לימודי מסויים ,אנו חייבים להתחשב בקצב ,ברמה של כל תלמיד ולהעביר את המסרים וחומר הלימוד מהקל לכבד ,כדי שתלמידינו ,שכל כך אנו חפצים ביקרם ''לא ישברו את הכלים '', דבר שיוביל לכשלון התלמיד ולכשלון שלנו בתור מחנכים.
ואסיים בדברי האסטרונאוט ניל ארמסטרונג ''צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות '' כל צעד קטן ,התקדמות קטנה, שאנו עושים עם תלמידינו ,יכולה להיות השפעה גדולה על כלל החברה בעתיד .
מאחל לכולכם רק בריאות ,ממני באהבה גדולה חדד בועז
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 206 -חיים קופל
הניסיון הראשון
1) פרשתנו פותחת בניסיון: "לך לך", ציווי אברם לעזוב את ארצו וללכת ארצה כנען. "ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך ואעשך לגוי גדול..ואברכה מברכיך..וילך אברם כאשר דבר אליו ה'
(יב..א-ד). רש"י על אתר, מביא את המדרש, שמסביר את גודל הניסיון. שהרי, כשאדם יוצא לדרך ארוכה יש לכך שלשה חסרונות אובייקטיביים: א) הדרך ממעטת פריה ורביה. ב) ממעטת את הממון. ג) ממעטת את השם.
2) בנוסף, בדרך כלל כשאדם עובר למדינה אחרת, הוא יוצא תחילה לבדו לבדוק את הסביבה, את התאמתה לצרכיו, את האפשרויות הכלכליות במקום, ורק לאחר שהוא מוודא שהמקום מתאים לצרכיו, הוא מביא לשם את משפחתו. אולם, אברם אבינו לא עשה כן, אלא מיד עם ציווי ה' לקח את משפחתו ורכושו, ויצא לדרך. "ויקח אברם את שרי אשתו.. ואת כל רכושם..ויצא ללכת ארצה כנען" (י"ב-ה).
3) הרבה מפרשים מונים את ניסיון "לך לך", כניסיון הראשון, שנתנסה אברם. כאן מתעוררות שתי שאלות:
א) בציווי הקב"ה לאברם נאמר, "ויאמר ה' אל אברם לך לך", ואילו בביצוע נאמר" וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ". אנו יודעים ש- "אמירה" זו לשון רכה ו-"דיבור" זו לשון קשה. יש להבין מה פשר השינוי בין הציווי לבין הביצוע?
ב) ראינו לעיל, שליציאה לדרך ארוכה, ישנם שלשה חסרונות, אך לאברם הבטיח הקב"ה למלא חסרונו:
1) "ואעשך לגוי גדול", פותר את בעיית הפריה והרביה.
2) "ואברכך", מבטיח לו ממון.
3) "ואגדלה שמך", פותר את בעיית "שמו" של אברם.
הבטחות אלה, מְעַקְּרוֹת בעצם את הקושי שבניסיון. אנשים רבים היו מוכנים לעקור לחו"ל, אם כתוצאה מכך יזכו "לפרי בטן", או שיבטיחו להם משרה מכובדת ששכרה בצידה, ולכאורה מה הניסיון?
4) שאלות אלה, שואל אור החיים הקדוש, על אתר, ומתרץ, שאומנם הקב"ה הבטיח לאברם "סל קליטה" שיפתור לו את בעיות הדרך והמעבר לארץ כנען (כמו שהזכרנו לעיל), אבל אברם לא התחשב בכך והוא יצא לדרך בגלל ציווי ה' מבלי לקחת בחשבון את ההטבות שהובטחו לו.
5) לכן, בציווי ה' נאמר הביטוי, "ויאמר", לשון רכה, כי ה' ריכך את הניסיון ע"י ההבטחות שנתן לאברם. אבל אברם יצא לבצע את המהלך רק בגלל ציווי ה' עם כל הקשיים הנלווים, בלי להתחשב בהבטחות ה'. לכן בתיאור הביצוע נאמר, "כאשר דבר", לשון קשה.
6) יחד עם זאת, יש לציין שניסיון זה קשה יותר מניסיון רגיל. כי אם ה' מצווה, למשל, על אדם לצום, הצום גורם לו סבל. לכן אם הוא מבצע וצם, מוכח בעליל שהוא צם רק בגלל ציווי ה'. אך אם ה' מצווה על אדם לאכול ארוחה דשנה שהוא נהנה ממנה, הרי הניסיון לכוון לשם מצוה, קשה שבעתיים. הוא צריך לאכול, להנות מהאוכל ולחשוב שעושה זאת לא בגלל ההנאה מהאוכל, אלא רק בגלל צווי ה'.!
7) תשובות מפרשת נח.
א) שם איש בפרשה שהוא גם אבן יקרה? תשובה: "תרשיש" (י-ד)
ב) זוג שמופיע בפרשה למרות שלא נכנסו לתיבה? תשובה: סבא וסבתה" "וּבְנֵי כוּשׁ סְבָא וַחֲוִילָה וְסַבְתָּה" (י-ז).
8) שאלות מפרשת לך לך
א) "ויקח את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו" (י"ד-י"ב). לכאורה מיקום המילים "בן אחי אברם" אחרי המילים "את לוט" ולא כפי שנכתב?
ב) מדוע ניקרא שמה הגר?
שבת שלום
מחיים קופל- מעדנים 206 פרשת לך לך תשפ"ג
תגובות/הערות/הארות ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
שבת מבורכת בברירות ובשורות טובות -החברה לחקר המקרא.
