הרב עמיהוד סלומון- במסר מוקלט בן דקה וחצי לפרשת בלק - "צדיקות מזויפת"
&
פרשת בלק – " אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול" –ימין ושמאל סביב שולחן השבת.
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
העיתונאי חגי הוברמן תושב אלקנה ,במאמרו- "אני ממש לא מאוכזב" , כותב : "ההחלטה על פיזור הכנסת ... תפסה אותי באמצע קריאת ספרה של דפנה ליאל 'עושים פוליטיקה' בהוצאת 'ידיעות ספרים'. ליאל מספרת (עמ' 138) כי לפי מדד שפירסמו ד"ר אמנון כוורי וד"ר עומר יעיר מהמכון לחירות ואחריות באוניברסיטת רייכמן בהרצליה, 46 אחוז מאנשי הימין מעידים שיתאכזבו לו בן משפחה יתחתן עם שמאלני, לעומת 21 אחוז מהשמאלנים, שיתאכזבו לקבל חתן או כלה ימנים. קרוב לשליש מהימנים מעידים כי יתאכזבו לגלות שהקולגה בעבודה או השכן שלהם שמאלני, לעומת כעשרה אחוזים מהשמאלנים שהיו מגיבים כך על הגילוי ההפוך. שליש מהימנים וכחמישית מהשמאלנים יעדיפו לא לקנות בעסק שמנוהל על ידי אדם מהמחנה היריב. "המשמעות היא שהתודעה הפוליטית מנחה לא מעט ישראלים גם ביומיום, כולל בביצוע פעולות כלכליות שיגרתיות", מצטטת ליאל את המחקר מאוניברסיטת רייכמן. ממשיך הוברמן במאמרו - יש לי ברוך ד' 5 ילדים: ארבעה ימניים ואחד שמאלן, השבח לאל. וכאיש ימין מובהק אין בי שום אכזבה. אחותי, בוגרת בני-עקיבא (סניף חיפה הדר, למי שממש סקרן לדעת) התחתנה עם בן השומר הצעיר, וגרה בקיבוץ רשפים של השומר-הצעיר – ואני ממש לא מאוכזב מכך. להיפך: שיחות השולחן הרבה יותר מעניינות. לא ברור לי מיהם אותם "46 אחוז מאנשי הימין מעידים שיתאכזבו לו בן משפחה יתחתן עם שמאלני" – נתון גבוה מדי לטעמי, מפחיד אפילו... בהיבט החברתי משפחתי, כל החברים שלי, וכל בני המשפחה שלי, הם אנשים קרובים ואהובים – תהיינה דעותיהם הפוליטיות אשר תהיינה. לא זה מה שיכתיב את יחסי האוהב כלפיהם. אני מקווה שאני ממש לא מקורי בחשיבה הזאת בקרב אזרחי ישראל ".( "מצב הרוח ", גיליון 690, ב' בתמוז תשפ"ב 1.7.22 ).
הנה גם העיתונאי –אריאל שנבל, במאמרו- "זהירות רק לא ליפול", כותב:" כבר התרגלנו לדיונים שטחיים של שחור ולבן. מעטים הם המקומות והאפשרויות להעמיק, להחליף דעות, ללבן סוגיות באופן שלא מתמצה בכותרות, בקלישאות ובקביעת עובדות מוחלטות, שאינן מותירו מקום לצד השני אפילו לנסות לשכנע. יצרנו סביבנו קיר ברזל אטום, והפעילות האינטלקטואלית היחידה במרחב החשיבה והדיון שלנו, היא אטימה הדוקה ומהירה של כל סדק שחלילה, רחמנא ליצלן, עוד עשויה לחדור בעדו דעה שתערער את עולמנו הבטוח כל כך...אנחנו לא רוצים לראות ולהכיר בקיומו של השחור, מבחינתנו, לא רוצים אפילו לראות את קיר הברזל, זה שמזכיר לנו שמצידו השני מחכה לנו דעה אחרת, שעשויה לטרוף אותנו חיים, תנו לנו רק לבן- דעתנו הצחה, הנשגבת והנכונה על כל דבר וכשהכול לבן בעיניים, זה סימן שאנחנו עיוורים" ( מקור ראשון, גיליון 1299, ב' בתמוז תשפ"ב, 1.7.22).
אני "מקנא" ( במרכאות כפולות ומכופלות) באותם האנשים ההחלטיים ,שהכול ברור להם, שהם כה בטוחים בעצמם ומשוכנעים שהאמת היא רק בידם. רק הם הצודקים והאחרים רק טועים. הם אותם האנשים הנחרצים בעלי האידיאה פיקס ( Idea Fix),שקשה להם מאוד להקשיב לדעות שונות מדעתם. קשה להם לקבל ביקורת ופעמים רבות מורידים מסך, כנגד עובדות העלולות לשבש את נחרצותם וביטחונם המלא. רק עמדתם, רק השקפתם ורק דעתם, הן הנכונות ,הצודקות והקובעות. הם אותם האנשים שחושבים שככל שירימו קולם או יצעקו בסוג של ויכוח, הם יהיו צודקים יותר. אנשים אלו רואים ושופטים סוגיות מורכבות בחיינו, באמות מידה של שחור או לבן, בגישה בינרית של 1 או 0. אין אפור. כך למשל , הם יסווגו ויתייגו את האנשים לשתי קבוצות בלבד, לימין או לשמאל. לא חסרות לכך דוגמאות. בעיני אנשים אלו, הכול מאד מוחלט וברור, אין קיום למנעד ,לספקטרום או לערכים שהם גם יחסיים ולא מוחלטים. הם אוחזים בגישה שיפוטית ומכלילה. הם מאד קיצוניים בדעתם ,מתבצרים בעמדתם ואינם מוכנים להיפתח לכל שיח או דיאלוג, שדורש מהם פתיחות ,הקשבה והכלה של דעות אחרות. מילים כמו - "אלמד ואשקול הדבר...יש לי ספק מסוים...... אולי טעיתי...אולי עלי לשנות החלטתי ודעתי...." ,כל אלו אינם בנמצא בתודעת מילון המושגים שלהם.
הנה כי כן, הפוליטיקה בסוגיות חיינו השונים, נוכחת בקרב משפחותינו, שכנינו, ידידנו, קהילתנו ומקום עבודתנו. היא גם נוכחת, בהתכנסותנו סביב שולחן השבת וגורמת לא אחת, לדינמיקה של מתחים לא בריאים על גבי ספקטרום הדציבלים של התנהלותנו. אנו לא אחת גם אוחזים במנגנון ההגנה הפסיכולוגי – הימנעות ( avoidance ) ומכריזים- בשולחן סעודתנו לא נדבר על פוליטיקה. סוג של ניהול סיכונים וטיפול מונע.
מה המקור למושג - ימין ושמאל ?
"בחיים הפוליטיים מרבים להשתמש בכינויים "שמאל" ו"ימין". מקורם של כינויים אלה במיקום מושביהם של הנציגים באסיפה הלאומית שקמה בצרפת בתקופת המהפכה הצרפתית (סוף המאה השמונה עשרה).נציגי האצולה והכמורה הגבוהה, שהחזיקו בעמדות שמרניות, ישבו לימינו של המלך ואילו נציגי "המעמד השלישי" שתבעו שינויים - העירונים, בעלי המקצועות החופשיים, פועלים ואיכרים - ישבו לשמאלו". (המקור: הספר:-מסע אל העבר : המאה העשרים, בזכות החירות , ד"ר אביאלי-טביביאן, קציעה, בהוצאת מט"ח -המרכז לטכנולוגיה חינוכית.1999 ).
אז מה לכל זה לפרשתנו ?
פרשתנו קרויה על שמו של בלק מלך מואב ששכר את שירותיו של בלעם , נביא אומות העולם לקלל את ישראל. שתי דמויות אלו צרובות בתודעה שלנו כגיבורי הפרשה. אבל בעיון נוסף, ניווכח שהגיבורה האמיתית בפרשתנו היא דווקא אתונו של בלעם, שגם תאיר את תובנותיה לנושא דיוננו.
האתון זוכה שאלוקים פותח את פיה ונותן לה את בוחן המציאות וכוח הדיבור של בני האדם. בלעם אדונה עטוי במסכה על עיניו ולוקה בעיוורון , של אי יכולת ראיית המציאות, של תנאי הדרך המשתנים והמורכבים. בלעם דבק רק בדרכו שלו שאין בילתה ומגיב באלימות מילולית ואחר כך פיזית כנגד אתונו, שבוודאי לא מבקשת את רעתו, אלא רק את קיום הדיאלוג ביניהם וכך הוא מגיב בכוח:"וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת-הָאָתוֹן, לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ".
אך האתון מעבירה מסר מרגיע לאדונה האלים. אני לא נוקטת בדרך האלימות המילולית והפיזית. מותר שיהיו בינינו הבדלי ראיית הדרך, אבל עלינו לנסות, לנהל בינינו שיח ודיבור גלוי ולא, על ידי מתווכים אנושיים או טכניים ( בימינו- מכשירים אלקטרוניים חכמים):"וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת-מַלְאַךְ ד', וַתִּלָּחֵץ אֶל-הַקִּיר, וַתִּלְחַץ אֶת-רֶגֶל בִּלְעָם, אֶל-הַקִּיר; וַיֹּסֶף, לְהַכֹּתָהּ... וַיִּפְתַּח ד', אֶת פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים... וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם, הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה; וַיֹּאמֶר, לֹא". (במדבר, כב', כג'-ל').
האתון מציגה גם תפיסה בריאה ושקולה של ניהול סיכונים - הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי, אני אתונך- מציעה לך להתאים את מתווה הדרך למציאות המשתנה. אולי בנסיבות כאלו- אתה הצודק ובנסיבות אחרות אני הצודקת. אבל אנא, פתח עיניך וצא מנעילותך וסגירותך ובוא נדבר. עליך לכבד גם את דעתי. אבל קודם כל- תקשיב.
כך חושפת פרשתנו לנגד עינינו, את אותו מרחב צר של משעול הדרך, שהשחקנים הראשיים בו אינם מקיימים כל דיאלוג ותרבות דיון או ויכוח, גם אם חלקם מייצג את ימין הדרך וחלקם את שמאל הדרך, כמו בחיים האמיתיים : "וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ ד', עֲבוֹר; וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר, אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ד', וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם; וַיִּחַר אַף בִּלְעָם, וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל... וַיְגַל ד', אֶת עֵינֵי בִלְעָם, וַיַּרְא אֶת-מַלְאַךְ ד' נִצָּב בַּדֶּרֶךְ, וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ; וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ, לְאַפָּיו ". (במדבר, כב', כו'-לד').
כאמור המפגש מתרחש במרחב אשר בו – " אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול ". כלומר, הדרך האמיתית והאפשרית היא התכנסות למרחב האפשרי היחיד שהוא ניצב בין- ימין ושמאל הדרך.
אולי כך נבין הדברים ביתר שאת , בעקבות דברי חז"ל - שפי האתון של בלעם הוא כאמור, אחד מעשרה הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות: " עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן – פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת , המן, והמטה והשמיר, הכתב, והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה" (מסכת אבות, פרק ה' משנה ח').
בהקשר לכך כותבת הסופרת אמונה אלון בפרשנותה לפרשתנו : " מן הסופרת מירה מגן שמעתי לא מזמן את ההשערה היפה שאולי הדבר החשוב ביותר, שברא הקב"ה באותה השעה, הוא את...אותה השעה, שעת "בין השמשות ", שעה שהיא בין היום ובין הלילה, ספק יום וספק לילה. כלומר, רגע לפני הוודאות והמוחלטות של : " וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, וְכָל-צְבָאָם. וַיְכַל אֱלֹקים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, מְלַאכְתּוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה"( בראשית, ב', א'), הקב"ה ברא את הספק, את אותו החריץ, שבין נחרצות לנחרצות, את האפשרות לא להיות תמיד כל כך נחרץ ובטוח בכל עניין, לא תמיד לדעת כל דבר בוודאות, אלא להיפתח לכל האפשרויות ולראות את האמת....לאור דמדומי בין השמשות מקבלת בריאת פי האתון, דווקא בשעת הספק הזאת, משמעות חדשה. בלעם מכה את אתונו מפני שהוא בטוח שאין כל הצדקה לעצירתה באמצע הדרך. הוא אינו מטיל ספק במה שרואות עיניו ועיניו הרי רואות שהדרך פנויה. הדבר האחרון שהוא מסוגל להעלות על דעתו הוא, כי בהמה זו שהוא רכוב עליה רואה משהו שהוא הנביא הגדול אינו רואה......בזכות פי האתון הוא לומד שלא הכול ברור ונחרץ, ובעיקר שלא הכול תלוי בו. ובלומדו להטיל ספק במציאות הארצית".
אכן זה בדיוק מה שקורה בפרשתנו, האתון מבינה ומנחילה לנו במטאפורה של תנועת דרך, את הלימוד הגדול לחיינו, שדרך משעול חיינו היומיומיים ,מציבה לנו תמרור דרך של תובנה- אל תיצמדו בקנאות ובחוסר גמישות מחשבתית, רק לנתיב הימין או רק לנתיב השמאל. הפעילו מחשבה עצמאית ונקייה בראש פתוח, שמחוברת למציאות והתנהלו בביקורת עצמית ראויה, כעוברי דרך וכנהגים בנתיבי החיים הסואנים והגועשים, במיקוד שליטה פנימי, במרחב שבין הנתיב הימני לבין הנתיב השמאלי וכן להפך.
דומה שאתונו של בלעם הבינה, מה שאדונה לא הבין, שהחיים האמיתיים במשעול החיים הצר, מתרחשים דווקא במרחב האפור של מציאות מורכבת ומאתגרת שבה קשה להתקדם, כי משהו או מישהו חוסם לנו את ההתקדמות בה. שדברים שראתה האתון מכאן - במשעול הדרך הצר ומלאך ניצב ממול עם חרב שלופה, לא ראה אותם אדונה בלעם- משם.
אז איך מתקדמים במציאות מורכבת כזאת בה קשה לחיות?
את זאת נלמד מאתונו של בלעם.
עלינו לקדש את -הספק, הביקורת העצמית, הפתיחות העצמית, המחשבה העצמית ולא העדרית, ההקשבה, ןתרבות הוויכוח והמחלוקת בינינו- בשובה ובנחת, במציאות מורכבת של משעול חיים צר שיש בו ניגודים, גישות ואינטרסים שונים.
מסתבר שהאתון היא מאד אפקטיבית ומצליחה ללמד את אדונה שיעור לחיים וגם להביא אותו לכדי שינוי ,שיש בו - ביקורת עצמית, הכרה בטעות ושינוי דעה : " וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ ד', חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי, כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ; וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ, אָשׁוּבָה לִּי ".
הנה שיר עתיק של המשורר יעקב פיכמן משנת 1927 , שהפך לריקוד ישראלי מפורסם , שראוי לו להיות לווית חן, כפס קול לימין ושמאל, סביב שולחן השבת שלנו: : "יָמִין וּשְׂמֹאל רַק חוֹל וָחוֹל יַצְהִיב מִדְבָּר לְלֹא מִשְׁעוֹל".
בין הימין לשמאל, משתרע לו מרחב ארץ נפלא של גרגירי חול רבים, שלכל גרגר חול, אפיון אישי של - צבע, אישיות, דעה, גישה וגוון משלו. אך כל הגרגירים כולם - ערבים זה לזה ,
כי אין לנו ארץ אחרת.
שבת שלום ומבורכת
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת בלק - מאחורי הקלעים- מייקל אייזנברג- מנהל קרן הון סיכון-אלפא.
פרשת בלק היא פרשה מוזרה מאוד. מבחינתו של עם ישראל ששוכן לשבטיו היא מתרחשת מאחורי הקלעים. ככלל התורה מתארת ערכים, התנהגויות ומצוות הראויים לאנושות ולישראל ולכן השאלה היא מדוע פרשה זו הוכנסה לתורה כולל הפניות של בלק לבלעם, הסיפור של בלעם עם האתון ושמלאך ה' הפריע לו, נזף בו ואחר כך נתן לו להמשיך, חוסר ההצלחה של בלעם לקלל והברכות שבלעם בסופו של דבר ברך. הנביא מיכה אומנם מסביר: "עַמִּי זְכָר נָא מַה יָּעַץ בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב וּמֶה עָנָה אֹתוֹ בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִן הַשִּׁטִּים עַד הַגִּלְגָּל לְמַעַן דַּעַת צִדְקוֹת ה'", אבל נראה שהתלמוד ורש"י בעקבותיו לא הסתפקו בתשובה זו והצביעו על ההבדל שבין כל התורה כולה לפרשתינו: "משה כתב ספרו, ופרשת בלעם, ואיוב" וכפי שהסביר רש"י: "ופרשת בלעם - נבואתו ומשליו אף על פי שאינן צורכי משה ותורתו וסדר מעשיו". גם משה, לקראת סוף ספר דברים דיבר ברוח דומה כשאמר: "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹהֵינוּ וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ עַד עוֹלָם לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת".
בהקשר זה ראוי לציין שהברכות של בלעם לא התממשו כפשוטן. לדוגמה הברכות: "וְיָרֹם מֵאֲגַג מַלְכּוֹ וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" הן עדיין בגדר ציפיות ותקוות. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, גם כשאנו יושבים בשקט דורות רבים בגלות וגם כשאנו זוכים למלכות ישראל, בימי דוד ושלמה, ימי הבית השני ועצמאות ישראל בימינו. וזו גם הסיבה שעדיין מצוה עלינו למחות את זכר עמלק ולזכור ש"כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַה' בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר".
התשובה לדעתי נעוצה בדוגמה צורמת במיוחד החותמת את הפרשה. בסוף הפרשה, כשעם ישראל ממשיך לשבת בשקט בשיטים בני ישראל זונים עם בנות מואב, נוהים אחרי אלוהיהן ומתחברים לתרבות המואבית-מדיינית. בכך הם מפירים ברגל גסה את "מַה טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר כַּאֲהָלִים נָטַע ה' כַּאֲרָזִים עֲלֵי מָיִם" וגם את "הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" - ההכרזות הפומפוזיות של הפרקים הקודמים.
בחיים המדיניים והכלכליים יש נעלמים שאין ביכולתינו להתחשב בהם. הם הרחק מהעין, קורים באטמוספרה ומושפעים מאנשים וכוחות גלובליים. בסופו של דבר בלעם בירך ולא קילל אבל כל זה קורה ברקע ללא ידיעת עם ישראל ולכן מעשיהם של בלק ובלעם לא השפיעו במאומה על קורותם והתנהגותם של בני ישראל. אשתי היקרה יפה מדגישה כל שנה ששום קללה של בלעם לא עשתה את הנזק של המעשים של עם ישראל בפועל: הזנות עם בנות מואב ומדיין שחוללה שבר במחנה והמגפה שפרצה בעקבותיה שהפילה חללים רבים. הרבה אנשים, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות שנוטות להיות צווחניות, מבלים את זמנם ועוסקים ברעשי רקע. מתווכחים ומשמיצים בנושאים שאין להם שום שליטה עליהם, ולרוב גם למי שמדברים עליו אין הרבה מה לעשות. מתלוננים על מחדלים שנובעים מגלים בינלאומיים, כוחות השוק או תופעות כלל אנושיות. במקביל, אולי בגלל שהיכולות מוגבלות, וגם בגלל שקשה להתמקד בכמה נושאים, מזניחים את מה שכן ניתן, ראוי ורצוי לעשות.
הנביא מיכה אכן ממשיך ומדגיש זאת: "בַּמָּה אֲקַדֵּם ה' אִכַּף לֵאלֹהֵי מָרוֹם הַאֲקַדְּמֶנּוּ בְעוֹלוֹת בַּעֲגָלִים בְּנֵי שָׁנָה. הֲיִרְצֶה ה' בְּאַלְפֵי אֵילִים בְּרִבְבוֹת נַחֲלֵי שָׁמֶן הַאֶתֵּן בְּכוֹרִי פִּשְׁעִי פְּרִי בִטְנִי חַטַּאת נַפְשִׁי. הִגִּיד לְךָ אָדָם מַה טּוֹב וּמָה ה' דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וְאַהֲבַת חֶסֶד וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ". הנביא מסביר שאיננו יודעים כיצד מערכות הקורבנות פועלות בעולמות העליונים. לכן, זה לא משנה לאדם שצריך להחליט מה לעשות. כשאנחנו מתרכזים בעשיית צדקה ומשפט אז רעשי הרקע שנשלטים על ידי הא-ל לא מסיטים אותנו מכל הטוב שבידינו באמת לחולל. לכן, ה' דורש מאיתנו לעשות צדקה ומשפט וגם להיות צנועים באמירות שלנו. כפי שלימד משה בספר דברים: "וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל מָה ה' אֱלֹהֶיךָ שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ כִּי אִם לְיִרְאָה אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ וְלַעֲבֹד אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ". וכפי שהתלמוד הבבלי במסכת סוטה מסביר שה' הוא "אֵשׁ אֹכְלָה" ולכן כדי להידבק בו עלינו להתרכז במעשים היומיומיים כמו ביקור חולים.
לאחרונה, גלעד זילברברג בעל מפעל מאיר בייגל, הלין על כך שמדינת ישראל לא מטפלת במחירים המטורפים של חברות התובלה הימית שהפכו את עלויות ההובלה לבלתי אפשריות, כלשונו. כמובן שחוץ מלפרק את ועד העובדים בנמלים לממשלת ישראל אין כל השפעה על מחירי התובלה הימית שנקבעים בשוק העולמי, ואני ספק אם בעולם כולו לממשלה כלשהי יש יכולת לעשות משהו משמעותי בנידון. גם על הריבית אין לנו באמת השפעה. הממשלה שבונה את תקציב המדינה ושממנה את שר האוצר ואת נגיד בנק ישראל, נבחרת אחת לתקופה. חשוב מאוד להצביע אבל בין לבין ההשפעה של ההצבעה בבחירות היא בסופו של דבר מוגבלת. אפשר לנסות לצפות שינויים בשער הריבית בהתאם למצב המשק אבל נגיד בנק ישראל צריך להתחשב במה שעושים עמיתיו בעולם, וגם נגידי המדינות הגדולות, ובראשן ארצות הברית, עוקבים אחרי הנעשה בשווקים ומגיבים בהתאם. כך גם ביחס למחירי הדלק שמתגלגלים בין השאר לעלות החשמל ומשם למחירי המוצרים שאנו צורכים.
אנחנו כן יכולים לבחור נכון במה להתמקד. יש בידינו לבחון את התהליכים הכלכליים האישיים שלנו, לפעול בסביבה הקרובה אלינו ולהשפיע בשטח. ניתן להפעיל לחץ ציבורי במקומות שבידינו לשנות ולהועיל כמו ביישום חדשנות טכנולוגית בתוך גבולות המדינה ולא רק לייצוא. השפעה זו, ככל שתהיה אמיתית וטובה, תכה גלים ואפילו עשויה להגיע לכל אותם מחוזות רחוקים ושווקים גלובליים. זה התשובה המנצחת לבלעם ונטיותיו לנסות לעשות מניפולציות בעולמות עליונים.
שבת שלום -מייקל אייזנברג
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת בלק - תשפ"ב
הזכות לפרטיות- קללת המשפחה - יגאל גור אריה
האתגר הגדול היום, עד כמה להיות סגור או פתוח מול העולם שבמחוץ? האם להסתכל על הסלון, על המטבח, על האוטו, על הדשא של השכן? איך לשמור על פרטיות בחברה שהופכת להיות לשקופה, ומול גוגל ופייסבוק שרוצות לדעת עלינו הכול ולהשתמש בידע הזה? וברמה האישית אילו תכנים, רגשות וחוויות אינם שייכים לכולם ,ואותם אנו משאירים ב "אוהל " הפרטי שלנו?
האם אנחנו מאמינים בקללות?!
בלק היה הראשון שהבין שאי אפשר לנצח את ישראל במלחמה קונבנציונלית, ולכן פנה אל הנשק הבלתי קונבנציונאלי - הקללה.
בלעם ניסה שלוש פעמים אך לא מצא נקודות קלקול להיאחז בה בקללתו.
"וַתִּרְאַ֙נִי֙ הָאָת֔וֹן וַתֵּ֣ט לְפָנַ֔י זֶ֖ה שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֑ים אוּלַי֙ נָטְתָ֣ה מִפָּנַ֔י כִּ֥י עַתָּ֛ה גַּם־אֹתְכָ֥ה הָרַ֖גְתִּי וְאוֹתָ֥הּ הֶחֱיֵֽיתִי....ויך בלעם את האתון להטתה הדרך״
הרשע הזה הולך לקלל אומה שלימה, שלא חטאה לו, ומכה אתונו שלא תלך בשדה.
זו הפגנה של חוש צדק סלקטיבי, שהיה טמון בלבו של בלעם- דרש מן הזולת נורמות התנהגות, שהוא ראה עצמו פטור מהן.
האתון הטיפשה שבבהמה, ניצחה את ה ״החכם בחכמים".
השיא בברכתיו של בלעם;״ מַה טֹבוּ אֹהָלֶיךָ יַעֲקֹב מִשְּכְּנֹתֶיךָ יִשְּרָאֵל" שמשמעותה הכרה בסגולת האומה השומרת על נקיות המסגרת המשפחתית. האוהל והמשכנות-יוצקים לתוכם, חכמה בינה ודעת, ערכים ותוכן רוחני, יוצרים אחדות המשפחה
בלעם הגיע מתרבות חסרת גבולות, ופתאום הוא רואה מול עיניו תרבות אחרת, שיש פרטיות, צניעות ,עדינות, מרחב פרטי ואישי מקודש לכל המשפחה ולכל אדם בלי שכולם יתעדכנו כל הזמן מה קורה אצל האחר. נותן מקום וכבוד לכולם .
בלעם הבין כי הסכנה הגדולה ביותר לישראל היא התפרקות המשפחה.
זה האתגר הגדול ביותר בתקופתנו לשמור ולאחד את המסגרת המשפחתית.
עלינו מוטל לחזק את היתדות של אוהלי יעקב.
בפרשתבלק,אנופוגשיםבפעםהיחידהבתורה,נקודתמבטחיצוניתשלמנהיגים שמסתכלים "מבחוץ" עלעםישראל.אתגדולתנבואתושלבלעםניתןלראותבמילותיו,בהםהואמתאראתהגדולהשלעםישראלבדרכים וצורותשגםמשהרבנולאהביעואוליגםלאהכיר.
אםכן,מהאפשרלבלעםהרשעלראותדבריםשמשהלאיכולהיהלראות,ומהניתןללמודמכךעל
מנהיגות?
ניתןלהמשילאתההבדלביןמשהובלעםלהבדלביןשניאנשיםהרואיםילדמתקרבלקצה
צוקשמתחתיואגם.אחדמהאנשיםהללוהואאביושלהילדוהאחרפסיכופט.אביושלהילדממהר
לרוץולהצילאתהילדמנפילה, - גםאםהמחיריהיהשהילדיפצעמאחיזתו,לעומתזאת,הפסיכופט
רואהאתהילדמתקרבלסכנהוכלמהשהואאומרלעצמו,במיןשלוותנפשמהולהבסקרנות, זה:
"מענייןמהיקרהאםהואייפול,האםהואיצליחלשחותלבד?".
באופןפרדוכסאלי,לעיתיםדווקאהאדםהשני,זושאיןלוקשררגשילילד,עשוילראותאתפוטנציאל
הכוחותהטמוןבילד,בצורהשבההאבלאיכוללראותבגללקרבתו.
ו'ילפרדביון,מגדוליהפסיכואנליטיקאים,טעןכיבכדילעזורלאדםלעיתיםצריךלהגיעאליו "ללא
תשוקהולאזיכרון".קשררגשיעשוילאפעםלתעתעאולגרוםלדבריםלהיראותבצורהשונהמן
האמת,ובכךלהסתירחולשותופגמים,אולחילופיןלהעליםכוחותולצמצםאתהפוטנציאלהחיובי.
נדמהכיזוהייתהתרומתושלבלעםהרשעלמנהיגותושלמשה.דווקאהריחוקהרעיוניוהרגשימעם
ישראלאפשרלולראותדבריםשמשהרבנולאיכולהיה.משההיהמנהיגאבהי.הואהיהמלאתשוקה
לעם,וממילאגםמלאבציפיותואכזבותכלאימתשפגשאתחולשותיהם. למנהיגותשכזוערךרב,אך
היאעשויהלפספסחולשות,כמוגםיכולות.בלעםהסתכלעלהעם "ללאזיכרוןוללאתשוקה" ומשם
הוארואהבפרספקטיבהרחבהיותר.
המסקנההעולהמןהדבריםהיאשבדרךכללמנהיגאינויכוללהיותגםאבהיוגםמרוחק.משוםכך
חשובשמנהיגאבהייצרףאליואדםנוסףהמסוגללראותאתהדבריםמנקודתמבטמרוחקתובלתי -
תלויהשבכוחהלהעשיראתהראייההכוללת. (ראו את המנהיגות שלנו היום- תמיד יש לידו אדם שמשלים אותו ?? !!)
לא הקללה קובעת, מעשיו של האדם קובעים!
שבת שלום!
שבת שלווה ענוגה ומנוחה!!
יגאל גור אריה
&
פרשת השבוע פרשת בלק- בועז חדד- מעלות
מסרים חינוכיים :
א. בחר בפתרון בעיות בדרך הטובה ולא בדרך הרעה .
ב. כוחנו ברמת המוסריות הגבוה שאנו חייבים לקיים הלכה למעשה.
ג. הזמן לתקן את דרכך הרעה הוא לא בלתי מוגבל .
ד. כוחנו באחדותינו.
בלק בן ציפור מלך מואב רוצה להתחזק למול כוחו העולה של עם ישראל. בפני בלק היו שתי דרכים כדי להתחזק :
הדרך הראשונה היא בדרך חיובית לומר לבלעם בן בעור הקוסם הגדול שיברך אותו .
הדרך השנייה היא הדרך השלילית לומר לבלעם לקלל את עם ישראל .
בלק החליט לבחור בדרך השנייה.
אבל בסופו של דבר בלק נכשל ובלעם ברך את עם ישראל .
כולנו נתקלנו בדברים כאלה במקומות העבודה שלנו ,כאשר מישהו מהצוות( צוות המורים או כל צוות מקצועי אחר במקום העבודה )מרגיש שלא מעריכים אותו מספיק ,אז,הוא מתחיל לזלזל בהשיגו של האחר ובהשגיהם של האחרים מה שכביכול נותן לו הרגשה שהוא משפר את מעמדו על חשבון הכפשת האחר או הצוות כולו.
זוהי דרכה של האנטישמיות שמבקשת לרפא את המצוקות החברתיות והכלכליות שלה דרך הכפשת החלש הלא מוגן ( עם ישראל בתקופת השואה )
המסר השני הוא כפי שציינתי הוא כוחנו הוא בקיום המוסר שיהווה דוגמה לכל העמים.
מלך מואב מרגיש שדרך מלחמה הוא לא יכול להכניע את עם ישראל ,לכן הוא יוצר קשר עם האויב המושבע מדיין ושוכר את שרותיו של בלעם בן בעור נגד עם ישראל שיקלל את ישראל . כאשר כל אחד מעם ישראל ישב איש באוהלו, כלומר יחד עם משפחתו ,אחדות המשפחה שהוא ערך עליון בחברה היהודית .
אבל לצערנו עם ישראל בחלקו אכן נגרר אחרי בנות מואב כפי שכתוב בפרק כ"ה פסוק א " ויחל העם לזנות בבנות מואב"
מחובתינו ללמוד לקח מהתנהגות שכזו שעלולה לכרסם בערך המשפחה ולגרום גם פגיעה בחברה כולה.
מסר שלישי - אדם שבוחר בדרך הרעה האפשרויות שניתנות לו לשפר את דרכיו הולכות ומצטמצמות מפעם לפעם .
בלעם מכה את אתונו שלוש פעמים בפעם הראשונה זה היה בשדה פתוח כאשר המסר הוא שלבלעם עדיין יש מרחב די גדול כדי לתקן את דרכיו פרק כ"ב פסוק כ"ג " ותלך.בשדה " בפעם השנייה המרחב הולך ומצומצם פרק כ"ב פסוק כד " גדר מזה וגדר מזה" ובפעם השלישית פרק כ"ב פסוק כ"ז הדרך נחסמת לחלוטין " ויעמוד במקום צר אשר אין דרך לנטות ימין או שמאל ".
הלקח הוא שפרו את התנהגותכם ואת יחסכם לסובבים אתכם ( נשותיכם , ילדיכם, החברים ותלמידיכם )כמה שיותר מהר אחרת יכול להיות שכבר יהיה מאוחר . ויפה שעה אחת קודם . המסר הרביעי
כוחנו באחדותינו - בלעם בן בעור עולה לשלוש נקודות שונות בזמנים שונים ומשם מנסה לצפות על עם ישראל כדי לזהות נקודות חולשה בלכידותה של החברה הישראלית ואז להתקיף את עם ישראל .
המסר תמיד אנו צריכים להיות מגובשים ומוכנים לכל הפתעה שלא תהיה מצד אויבינו שלעיתים מוכנים להתאחד ביניהם למרות השנאה הגדולה שיש ביניהם רק כדי לפגוע בעם היהודי היושב בציון , כפי שבלק בן ציפור מלך מואב התאחד עם מדין למרות היריבות הגדולה שהייתה בניהם ולמרות שלא הייתה לנו שום כוונה להתקיף את המואבים ,שהרי נאמר לנו על ידי אלוהים בספר דברים פרק ב פסוק ט" אל תצר את מואב ואל תתגר בם כי לא אתן לך מארצו".
ואסיים בדבריה של האנטרופולוגית האמריקאית מרגרט מיד שאמרה" לעולם אל תטיל ספק בכך שקבוצה קטנה של אנשים( כמו העם היהודי בארצו ) מתחשבים ומחוייבים
יכולה לשנות את העולם (בכל תחומי החיים ). למעשה זה הדבר היחיד שאי פעם שינה את העולם "
שבת שלום לכולם ממני חדד בועז-מעלות
&
פרשת בלק-תשפ"ב -ללכת את, ללכת עם- חיים קופל
1) בפרשתנו, לאחר ניצחונות ישראל על האמורי, החל בלק מלך מואב לחשוש מישראל. הוא שלח שליחים אל בלעם בן בעור, שהיו לו כוחות נבואה, וביקש ממנו לקלל את ישראל, כך הוא חשב, יוכל לגבור עליהם. בלעם מתנה את הסכמתו ברצון ה', אך ה' מורה לו לסרב: " ויאמר א-להים אל בלעם לא תלך עמהם" (כ"ב-י"ב) והוא נותן לשרי מואב, תשובה שלילית: "מאן ה' לתתי להלך עמכם". בלק שוב מפציר בבלעם, הוא שואל את ה' והפעם הוא נותן לו אישור ללכת:" אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם" (כ"ב-כ). ואומנם בלק הולך:" ויקם בלעם בבקר ויחבש את אֲתֹנ֑וֹ וילך עם שרי מואב". נוכח המצב ה' שולח מלאך להפריע לו בדרך.
2) השאלה: מדוע כעס ה', הרי הוא אישר לו ללכת?
אומר הגאון מווילנה יסוד, שמשתלב יפה לכל אורך הפרשה. יש הבדל מהותי בין המילה "עם" לבין המילה "את". ללכת "את" ("אתם") הכוונה ללכת לידם, באופן טכני, לצידם, מבלי שיהיה חיבור ביניהם במטרת ההליכה. אבל ללכת "עם" הכוונה להזדהות איתם רעיונית, להסכים למטרתם: כאיש אחד בלב אחד.
נדייק בפסוקים. ה' אישר לבלעם "ללכת אתם", רק להתלוות אליהם כאחד מהשיירה. אך בלעם "הלך עם שרי מואב", תוך הזדהות רעיונית איתם, לכן כעס ה'.
3) נעבור על השתלשלות העניינים ונראה כמה הרעיון מדויק בפסוקים:
בלק שולח שליחים לבלעם שיבוא לקלל את ישראל. הקב"ה רואה שהוא מזדהה איתם, לכן הוא שואל אותו: "מי האנשים האלה עמך"
