רעיונות לשבת מבית החברה לחקר המקרא-פרשת לך לך -תשפ"ב"- וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"-טיפולוגיה של משפחות- מבחנים ואתגרים. ד"ר זאב ( ווה) פרידמן -יגאל גור אריה-"לך לך " לעצמך- תהיה עצמך זו המשפחה לה נולדת.

www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org

בואו להיות שותפים לעשייה,בתרומה או חסות, אנחנו עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.

ניתן לתרום באתר - www.hamikra.org

החברה לחקר המקרא ממשיכה בסידרת הרצאות בזום (הקוד קבוע וחינם) ובשידור ישיר בפייסבוק :

הרב ד"ר לורד יונתן צבי זקס ז"ל "כפרשן מקרא" -

ביום חמישי הבא טו' חשוון 21.10.21 שעה 21.00 הרצאה מספר 15 בסדרה.

מרצה : הרב ברוך בודילובסקי: רב קהילת ינג יזראל צפון נתניה, תלמיד מובהק של הרב זקס ז"ל שזכה להתארח רבות אצל הרב וינק מתורתו (סיפורים ודברי תורה מדהימים שיחשוף בהרצאה לראשונה)

הנושא: "עקידת יצחק" בהגותו של הרב זקס ז"ל.

ניתן להרשם להרצאות כאן : /https://sacks.hamikra.org

פרשת לך לך -"וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה"-טיפולוגיה של משפחות- מבחנים ואתגרים.

ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *

ספר בראשית מציג לנו את הטיפולוגיה של המשפחות לסוגיהן .

המשפחה הגרעינית -בדמותם של ההורים -אדם חווה ובניהם- קין והבל. משפחה זאת נוחלת כישלון באירוע הרצח הראשון, עת קין רוצח את הבל אחיו. המשפחה הגרעינית, נוכחת גם בפרשתנו, בדמותם של – אברהם שרה הגר וישמעאל. גם משפחה זאת נוחלת כישלון כפי שיוצג בהמשך, בגירושה של הגר הנושאת ברחמה את ישמעאל בנו של אברהם.

משפחת העמים- בדמותם של יוצאי התיבה: "וַיִּהְיוּ בְנֵי-נֹחַ, הַיֹּצְאִים מִן-הַתֵּבָה--שֵׁם, וְחָם וָיָפֶת; וְחָם, הוּא אֲבִי כְנָעַן. שְׁלֹשָׁה אֵלֶּה, בְּנֵי-נֹחַ; וּמֵאֵלֶּה, נָפְצָה כָל-הָאָרֶץ."( בראשית, ט',יח'-יט') ובהמשך- "וַיְהִי כָל-הָאָרֶץ, שָׂפָה אֶחָת, וּדְבָרִים, אֲחָדִים."( בראשית, יא', א').

הביטוי המובהק להיותם של בני האדם -משפחת העמים ולא – משפחות העמים, מופיע בסימן הקשת בענן, שמכילה בקשתה את כל סוגי הצבעים למבנה סמלי של - משפחת העמים . "אֶת-קַשְׁתִּי, נָתַתִּי בֶּעָנָן; וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית, בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ."( בראשית, ט', יג'). כלומר, עמים יכולים אם ירצו להתמודד עם האתגר- להתכנס תחת מאפיין של משפחת העמים ( ביחיד) ולא של משפחות העמים( ברבים).

אך משפחת העמים – האנושות – בדמותו של דור יוצאי התיבה – משנה פניה, למשפחות העמים, בדמותו של דור הפלגה, והיא נוחלת כישלון , באפקט מגדל בבל ונפוצה לכל עבר, בהולדת סכסוכים , מאבקים ומלחמות דמים בין עמים, עד עצם היום הזה. כך הן אימפריות מחוברות ואימפריות המתפרקות לרסיסים, כמו בשירו של מאיר גולדברג ולחנו של דן תורן : "ובתוך הדפים של הזמן שאבד אנשים נגמרים ברגע אחד, אימפריות נופלות לאט". דור הפלגה מפרק את הגלובליזציה של - משפחת העמים, למציאות של – משפחות העמים: "מֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ אִיֵּי הַגּוֹיִם, בְּאַרְצֹתָם, אִישׁ, לִלְשֹׁנוֹ לְמִשְׁפְּחֹתָם, בְּגוֹיֵהֶם. " (בראשית, י', ה').

כך משפחות העמים ולא – משפחת העמים, מוצאת ביטויה כבר בפתח פרשתנו: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. ... וְנִבְרְכוּ בְךָ, כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה (בראשית, יב', א'-ג')

פרשתנו חושפת לעינינו, את המשפחה המורחבת , שדומה שהיא התיקון לכישלון המשפחה המורחבת הבראשיתית–של יוצאי התיבה. כיצד התיקון? בהקמתה של המשפחה המורחבת האברהמית- המשפחה העברית : "וַיֵּלֶךְ אַבְרָם, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ד', וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ, לוֹט.. וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו, וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ, וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ, אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן; וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן." ( בראשית, יב', ד'-ה').

הנה מבחנה הראשון של המשפחה המורחבת האברהמית המאותגרת, הנוחל הצלחה מרשימה:

״וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט... וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ" (בראשית, יג', ז'-ח'). אברהם ולוט נפרדים גאוגרפית ולמרות הפערים הגדולים ביניהם, באורח החיים, בהשקפת עולמם, ובדעותיהם , הרי בשעת מבחן, כשאחיו ולוט בן אחיו של אברהם נתונים בצרה ובמצוקה, אברהם נחלץ להצילם מידי המלכים, תוך סיכון גופו, ״ וַיִּשְׁמַע אַבְרָם, כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו; וַיָּרֶק אֶת-חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ... וְגַם אֶת-לוֹט אָחִיו וּרְכֻשׁוֹ הֵשִׁיב".(בראשית,יד',יד'-טז'). תפיסתו של אברהם את ערך המשפחה המורחבת- האחריות, הסולידריות והערבות ההדדית, לא יודעת גבולות ופשרות. למרות הפיצול והמרחק הגאוגרפי והאידאולוגי במשפחה, אברהם איננו עושה חשבונות, איננו עוסק בתיוג בני המשפחה השונים ממנו ובהדרתם, ובשעת מבחן הוא מסכן את נפשו ונחלץ לעזרתם.

אברהם העברי הראשון והמונותאיסט הראשון, הוא גם הפלורליסט והליברל הראשון, בכל הקשור למחויבות ,אחריות ולערבות הדדית לבני המשפחה המורחבת, על אף הריבוד והשונות שבהם. אין גדר מפרידה במשפחה, בין דתיים לחילוניים, בין ימין לשמאל , בין דעות ועדות.

בשונה מאימרתו של המשורר האמריקאי רוברט פרוסט,(1874-1963) בשירו "תיקון חומה" ( 1915) שטבע האימרה:״גדר טובה עושה שכנים טובים״.

מבחן המשפחה המורחבת והמאותגרת, מקבל ביטוי נוסף בפרשתנו בסכסוך הנדל"ן: "וְלֹא-נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ, לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: כִּי-הָיָה רְכוּשָׁם רָב, וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו. וַיְהִי-רִיב, בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה-אַבְרָם, וּבֵין, רֹעֵי מִקְנֵה-לוֹט."( בראשית, יג',ו'-ז').

הנה אברהם מתגלה במלוא גדולתו בעמידתו במבחן המשפחה המורחבת המאותגרת: "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל-לוֹט, אַל-נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וּבֵין רֹעַי, וּבֵין רֹעֶיךָ: כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ. הֲלֹא כָל-הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ, הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי: אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה."(בראשית, יג', ו'-ט'). ניהול המשבר על ידי אברהם, הוליד את ערכי הסולידריות והערבות ההדדית במשפחה המורחבת, אך גם חשף באור את אברהם המכיל והפלורליסטי שטבע לראשונה את המותג- "כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים, אֲנָחְנוּ ".

דומה שהשימוש במושגים- ימין ושמאל, הנוכח מאד בימינו אנו, נוחל הצלחה בפרשתנו במשפחה המורחבת האברהמית, בגילוי הסולידריות והערבות ההדדית המשפחתית של אברהם, בפועלו ההירואי להצלתו של לוט בן אחיו. אך לצערנו, הוא נוחל כישלון מכפיר בטיפוס המשפחה הנוסף- המשפחה הגרעינית האברהמית, בכך, שנזרעו הזרעים הראשונים להולדת הסכסוך בין ישמעאל ליצחק אחיו, בין האיסלם לבין היהדות, הסכסוך הערבי ישראלי. הנה אברהם בפרשתנו מציג את תרומתו לכישלון המשפחה הגרעינית, באירוע הדרמטי- בגירוש הגר הנושאת ברחמה את ישמעאל.

"וַיָּבֹא אֶל הָגָר, וַתַּהַר; וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה, וַתֵּקַל גְּבִרְתָּהּ בְּעֵינֶיהָ. וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, חֲמָסִי עָלֶיךָ אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ, וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ; יִשְׁפֹּט ד', בֵּינִי וּבֵינֶיךָ. וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל שָׂרַי, הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ, הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ; וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ. וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ ד', עַל עֵין הַמַּיִם בַּמִּדְבָּר: עַל הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר. וַיֹּאמַר, הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי אֵי מִזֶּה בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי; וַתֹּאמֶר מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי, אָנֹכִי בֹּרַחַת. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ, וְהִתְעַנִּי, תַּחַת יָדֶיהָ. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ, וְלֹא יִסָּפֵר, מֵרֹב. וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ ד', הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי שָׁמַע ד' אֶל-עָנְיֵךְ... וַתֵּלֶד הָגָר לְאַבְרָם, בֵּן; וַיִּקְרָא אַבְרָם שֶׁם בְּנוֹ אֲשֶׁר יָלְדָה הָגָר, יִשְׁמָעֵאל". (בראשית, טז', א'-ו' ).אנו נחשפים לבקיעים ראשונים במשפחה הגרעינית האברהמית. האיזון המשפחתי בבית אברהם מתערער. שרה כמו אומרת לאברהם:" עליך להחליט, אני או השפחה הגר".

הנה המשך התדרדרותה של המשפחה הגרעינית מתעצמת בפרשת וירא שנקרא בשבת הבאה : "וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק. וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת, עִם בְּנִי עִם יִצְחָק. וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ." ( בראשית, כא',ט'-יא' ).

הרמב״ן ( רבי משה בן נחמן,1194-1270) בביקורתו הנוקבת: ״חטאה אמנו שרה בעינוי הזה וגם אברהם בהניחו לעשות כן, ושמע ד' אל עניה ונתן לה בן שיהא פרא אדם לענות זרע אברהם ושרה בכל מיני העינוי״.

כאן מאירה לנו נחמה ליבוביץ בפרשנותה את השלכות כישלון המשפחה הגרעינית האברהמית : " הן לו לא רצתה שרה לכבוש יצרה, להתגבר על כל רגש ושמץ של קנאה בצרתה (הגר),לו לא העפילה לדרגה על אנושית זו- לא הייתה נופלת לחטא של ״ותענה שרי״-ולא היה נולד מי שהוא ובניו, הנם רצועת מרדות לישראל עד היום הזה" .

כך מרמזים זרעי הסכסוך עם ישמעאל בפרשתנו, לזרעי סכסוך נוסף עתידי בין יעקב לעשו, בין היהדות לנצרות, הפושט ולובש צורה, בתקופה מאוחרת יותר. כך אנו עדים לאירוע המסופר בתלמוד, אודות רבי יהושע בן פרחיה ותלמידו ישוע , הלוא הוא ישו. גם כאן כמו האירוע הקדום בפרשתנו בסכסוך שבין רועי אברהם לרועי לוט – "אִם-הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה, וְאִם-הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" , נוקט התלמוד במושגים של – ימין ושמאל:" תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו. מה היה המעשה ביהושע בן פרחיה? כשהרג ינאי המלך את החכמים, הלכו יהושע בן פרחיה וישו לאלכסנדריא. כשנעשה שלום, שלח לו שמעון בן שטח: 'מיני ירושלים עיר הקדש ליכי אלכסנדריה של מצרים: אחותי, בעלי שרוי בתוכך ואנכי יושבת שוממה'.( הנך רשאי לחזור לירושלים, המשפחה המורחבת המסוכסכת, שבה להיות מאוחדת) עמד ובא (יהושע) ונזדמנה לו אכסניא אחת.עשו לו בה כבוד מרובה.אמר: כמה יפה אכסניא זו! אמר לו (ישו): רבי, עיניה טרוטות (מכוערות). אמר לו: רשע, בכך אתה עוסק? הוציא 400 שופרות והחרימו. בא לפניו כמה פעמים, ואמר לו: קבלני (בתשובה) לא היה שם לב אליו. יום אחד היה קורא קריאת שמע. בא לפניו. חשב לקבלו, הראה לו בידו שימתין עד שיסיים את התפילה.(הוא חשב: הוא דוחה אותי). הלך ( ישו) והעמיד לבנה והשתחווה לה.אמר לו: חזור בך! אמר לו: כך מקובלני ממך: כל החוטא ומחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה. " (סנהדרין קז',עמ' ב').

מתן יד רגישה ומקרבת לישוע ( ישו) ,שהייתה משאירה אותו כיהודי בעם ישראל, יתכן והייתה משנה את פניה של ההיסטוריה.

אכן, בהפקת לקחים לאחר מעשה, הבין יהושע בן פרחיה שטעה, בכך שלא אימץ את הגישה האברהמית במשפחה המורחבת בפרשתנו, המקרבת בין ימין ושמאל, כמו בפיתרון הסכסוך בין הרועים בדרך השלום. דומה שיהושע בן פרחיה דווקא אימץ את הגישה האברהמית שנחלה כישלון קולסאלי, בטיפוס המשפחה הגרעינית, שהולידה את סכסוך הדמים בין ישמעאל ליצחק, שיתעצם בהמשך בפרשת תולדות בסכסוך הבארות בין הפלישתים ליצחק: "וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת-בְּאֵרֹת הַמַּיִם, אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו, וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם.....וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ עִמּוֹ. וַיַּחְפְּרוּ בְּאֵר אַחֶרֶת, וַיָּרִיבוּ גַּם-עָלֶיהָ; וַיִּקְרָא שְׁמָהּ, שִׂטְנָה."( בראשית, כו', יח'- כא').

כך מכיר יהושע בן פרחיה בטעותו האסטרטגית:" יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת." (אבות, א', ו').

פרשתנו מסיימת בברית המילה, המאירה זרקור לנתיב דיוננו :" וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ, וְאֵת כָּל-יְלִידֵי בֵיתוֹ וְאֵת כָּל-מִקְנַת כַּסְפּוֹ--כָּל-זָכָר, בְּאַנְשֵׁי בֵּית אַבְרָהָם; וַיָּמָל אֶת-בְּשַׂר עָרְלָתָם, בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִתּוֹ, אֱלֹהִים. ... כו בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה, נִמּוֹל אַבְרָהָם, וְיִשְׁמָעֵאל, בְּנוֹ. וְכָל-אַנְשֵׁי בֵיתוֹ יְלִיד בָּיִת, וּמִקְנַת-כֶּסֶף מֵאֵת בֶּן-נֵכָר--נִמֹּלוּ, אִתּוֹ.( בראשית, יז',כג'-כז')

מה עניין הברית לדיוננו ?

דומה שברית המילה שבלידת הבכור שבה נוצרת המשפחה הגרעינית, היא זאת המאירה את נתיב ההצלחה של מבחן המשפחה המורחבת האברהמית. כך בטקס הברית המוהל מכריז על הקירבה:"בָּרוּךְ הַבָּא ... אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ ". כך גם האב מכריז: " אִם אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלָיִם תִּשְׁכַּח יְמִינִי, תִּדְבַּק לְשׁוֹנִי לְחִכִּי אִם לֹא אֶזְכְּרֵכִי ". קריאה לזיכרון שנאת החינם, מחד, אבל גם ירושלים- עיר שחוברה לה יחדיו, מאידך. ממשיך המוהל : "פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרן הַכּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם ... לָכֵן אֱמר הִנְנִי נתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם ...זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב...שָׁלוֹם רָב לְאֹהֲבֵי תוֹרָתֶך וְאֵין לָמוֹ מִכְשׁוֹל. אַשְׁרֵי תִּבְחַר וּתְקָרֵב יִשְׁכֹּן חֲצֵרֶיךָ, נִשְׂבְּעָה בְּטוּב בֵּיתֶך, קְדשׁ הֵיכָלֶךָ " .

כך גם הנביא ישעיהו בהפטרה לפרשתנו, מאתגר אותנו במבחני המשפחה לסוגיה ולאתגריה- מעשה אבות סימן לבנים : " אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ וּלְאָחִיו יֹאמַר חֲזָק" .

שבת שלום

*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

&

פרשת "לך לך-תשפ"ב "-יגאל גור אריה

השבוע הקשה והכואב שעבר עלינו כאשר גיסי גדעון שמיר נגאל מייסוריו ונילקח מאתנו– זו היתה צואתו ביחד כמה שיותר, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד. קשה להאמין שהשמש תמשיך לעלות בכל בוקר כשגדעון האחד והיחיד איננו איתנו עוד.

בפרשתנו הציווי הראשון לאברהם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".

ה' לא מספק ולו רמז על היעד הנכסף, אך בהחלט מבהיר לו את מה יהיה חייב לעזוב.

כשמתחילים דרך חדשה חשוב קודם להשתחרר מהרגלי העבר ואפילו הרגלים מהבית... ״מולדתך ובית אביך...

"לך לך " לעצמך- תהיה עצמך. עצמך זו לא העיר בה נולדת... עצמך זו המשפחה לה נולדת...

עצמך זה משהו אחר: זה אתה!! נשתדל כולנו ללמוד מאברהם, לצאת למסע אל עצמנו באמת, בלי להסתכל מה יגידו בסביבה ומה ידברו החברים- פשוט להיות עצמך...

אני צריך לבדוק אם אני לא חיי על אוטומט, לפי דפוסים שהוטמעו בי- בלי בחירה חופשית.

לפנות מקום/לשחרר להתנקות בפתיחת דרך חדשה אחרת.

ואז נהיה מוכנים ,פתוחים למשימה החדשה,- לחיים חדשים.

אדם זקן ושבע ימים כינס את עשרת ילדיו אל ביתו ואמר: "אני נאסף אל עמי, ברצוני לצוות לכם את עיקר העיקרים".

הוא לקח חפיסת שיפודי-עץ וחילק לכל ילדיו.

כל אחד קיבל שיפוד אחד.

אמר להם אביהם: "נסו כל אחד מכם לשבור את שיפוד-העץ".

כל ילד אחז בשתי ידיו את שיפוד העץ ובקלות שבר את שיפוד-העץ לשניים.

"עכשיו" אמר אביהם, "כל אחד יקח עשרה שיפודים וינסה לשבור את כולם יחד!"

נטלו הילדים עשרה שיפודים אחזו בשתי ידיהם וניסו לשבור.

המשימה לא היתה פשוטה ובאמת לא הצליחו הילדים לשבור את השיפודים.

אמנם לכופף אותם הם הצליחו אך לשבור לא.

אמר להם אביהם: "זוהי צוואתי אליכם - כאשר אחזתם שיפוד אחד בקלות יכולתם לשוברו, אך כאשר אספתם עשרה כבר לא יכולתם!

כך גם אתם בני היקרים, אם כל אחד יהיה לעצמו, יחשוב רק על עצמו וטובתו יהיה קל מאד לשוברו.

אך אם תהיו מאוחדים - אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד יהיה מאד קשה לשבור אתכם!"

שבת שלום!

שבת שלווה וענוגה!

יגאל גור אריה