פרשת מִקֵּץ וחנוכה –"רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם"-פרעה האינטואיטיבי ונס פך השמן
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן
אִינְטוּאִיצְיָה היא הסקת מסקנות מהירה על סמך מיעוט נתונים באמצעות ניסיון והיסקי עבר.
מה שמאפיין את הידיעה האינטואיטיבית זו העובדה, שהיא נוצרת במהירות רבה -בן-רגע, ושהיא מופיעה בפתאומיות -בהשראה או בהברקה. אדם האוחז בתובנה אינטואיטיבית, אינו יכול להסביר בשלמות מדוע הוא נוקט בעמדה זו. פעמים רבות הידיעה האינטואיטיבית נוגדת את ההיגיון השגרתי של האדם .
מחקרים שונים מעניקים למילה "אינטואיציה" מגוון גדול של משמעויות שונות, החל מגישה ישירה לידע לא מודע, קוגניציה לא מודעת, חישה פנימית, תובנה פנימית ועד זיהוי תבניות לא מודע, ויכולת להבין דבר באופן אינסטינקטיבי, ללא צורך בהנמקה מודעת. אינטואיציה היא אחד המקורות לשכל ישר (Common sense).
הפסיכולוג הבריטי ד"ר ריצ'רד וייזמן בספרו "מזלך בידך" מספר על מחקר שערך כדי למצוא את מאפייני המצליחנים, מאפיינים החסרים אצל מפסידנים. אחד מממצאי מחקרו הוא שהמצליחנים מקשיבים לאינטואיציה שלהם. הקשבה זו גורמת להם להימנעות מסיכונים מחד ולפתיחות להזדמנויות להצלחה מאידך.
כך גם קארל יונג, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקן( 1875-1961 ) טוען, שהאינטואיציה מתבטאת למעשה בפתיחת הראש אל הרגשות והמחשבות הפנימיים, תוך איזון אל מול המידע שנתפס בחושי האדם.
בפסיכולוגיה מודרנית, אינטואיציה יכולה להקיף את היכולת לדעת פתרונות תקפים לבעיות ולתהליכי קבלת החלטות. כיצד אנשים יכולים לקבל החלטות מהירות יחסית מבלי שהם צריכים להשוות בין חלופות. על פי עבודותיו של פרופ' דניאל כהנמן, פסיכולוג קוגניטיבי ישראלי-אמריקאי, חתן פרס נובל לכלכלה לשנת 2002, אינטואיציה היא היכולת לייצר באופן אוטומטי פתרונות ללא טיעונים לוגיים ארוכים או הוכחות .( ויקיפדיה , 1.12.21).
הנה כי כן, ענין רב לנו בנוכחות האִינְטוּאִיצְיָה בפרשתנו מבית מדרשו של פרעה, בעצם התופעה החריגה, במינויו של יוסף הזר, העבד והאסיר שהורשע בניסיון לתקיפה מינית של הגבירה אשת השר פוטיפר, כמשנה למלך פרעה וההפקדה בידיו, את ניהול הסיכונים וההערכות של המעצמה הגדולה בתבל למצב החרום, לקראת שבע שנות הרעב.
הבה נשאל-
כיצד לכתחילה המלך פרעה מזמין לארמונו עבד עברי בסטטוס של אסיר, כמועמד לפתור את חלומו?
כיצד המלך מעמיד את יוסף בשורה אחת עם מיטב חכמיו ויועציו המומחים, בסיטואציה כה גורלית שזעזעה את המלך בחלום שחלם וכורח מציאת הפתרון?
כיצד נוהג המלך פרעה לכאורה, בחוסר אחריות ובקלות דעת במינויו של אדם כה צעיר - יוסף העבד העברי והאסיר, לשמש כמשנה למלך והענקת סמכויות שלטוניות וניהוליות לו, שעל פיו יישק דבר, בהכנת המעצמה המצרית לתקופת החרום וניהולו?
יש להניח שטורי הפרשנות בתקשורת המצרית באותה עת, ביקרו בחריפות את ההחלטות ההזויות של המלך וקראו לו להתעשת מהר, שמא יהיה מאוחר. הם בוודאי העלו תמיהה ,כיצד המלך חורג מפרוטוקול נציבות שירות המדינה המצרית בדרכי מינוי בכירים למשרות מרכזיות. כיצד מעדיף המלך, אדם צעיר, חסר ניסיון ניהולי, אסיר, עבד עברי זר, על פני גלריה של מומחים, בעלי ניסיון, בעלי ותק, כדוגמת החרטומים וחכמי מצרים. הכול נראה הזוי, מוזר ולוקה בחוסר אחריות של המלך.
כמובן שאנו נאמנים לתפיסה האמונית, שכך נקבעה מפת הדרכים האלוקית של יוסף במצרים, מבירא עמיקתא לאיגרא רמא, להגשים יעוד אלוקי. אך בפרקטיקה במרחב האנושי, יש חשיבות רבה , גם להתבונן ולנסות להבין את המאמץ האנושי בצד התכנית האלוקית .
הנה הצעד הראשון של פרעה בשימוש באינטואיציה בקבלת החלטות , כפי שמתארת זאת פרשתנו : " וַיְהִי בַבֹּקֶר, וַתִּפָּעֶם רוּחוֹ, וַיִּשְׁלַח וַיִּקְרָא אֶת כָּל חַרְטֻמֵּי מִצְרַיִם, וְאֶת כָּל חֲכָמֶיהָ; וַיְסַפֵּר פַּרְעֹה לָהֶם אֶת-חֲלֹמוֹ, וְאֵין פּוֹתֵר אוֹתָם לְפַרְעֹה...וַיִּשְׁלַח פַּרְעֹה וַיִּקְרָא אֶת יוֹסֵף, וַיְרִיצֻהוּ מִן הַבּוֹר; וַיְגַלַּח וַיְחַלֵּף שִׂמְלֹתָיו, וַיָּבֹא אֶל-פַּרְעֹה. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף, חֲלוֹם חָלַמְתִּי, וּפֹתֵר אֵין אֹתוֹ; ...תִּשְׁמַע חֲלוֹם, לִפְתֹּר אֹתוֹ. וַיַּעַן יוֹסֵף אֶת פַּרְעֹה לֵאמֹר, בִּלְעָדָי: אֱלֹהִים, יַעֲנֶה אֶת שְׁלוֹם פַּרְעֹה...וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל פַּרְעֹה, חֲלוֹם פַּרְעֹה אֶחָד הוּא: אֵת אֲשֶׁר הָאֱלֹהִים עֹשֶׂה, הִגִּיד לְפַרְעֹה...הִנֵּה שֶׁבַע שָׁנִים, בָּאוֹת שָׂבָע גָּדוֹל, בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם. וְקָמוּ שֶׁבַע שְׁנֵי רָעָב, אַחֲרֵיהֶן....וְכִלָּה הָרָעָב, אֶת הָאָרֶץ. וְלֹא יִוָּדַע הַשָּׂבָע בָּאָרֶץ, מִפְּנֵי הָרָעָב הַהוּא אַחֲרֵי-כֵן: כִּי-כָבֵד הוּא, מְאֹד...וְעַתָּה יֵרֶא פַרְעֹה, אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם; וִישִׁיתֵהוּ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם ".
כך גם הצעד השני של פרעה בשימוש באינטואיציה בקבלת החלטות: "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל-יוֹסֵף, אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל-זֹאת, אֵין-נָבוֹן וְחָכָם, כָּמוֹךָ. אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי, וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי; רַק הַכִּסֵּא, אֶגְדַּל מִמֶּךָּ. וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, אֶל יוֹסֵף: רְאֵה נָתַתִּי אֹתְךָ, עַל כָּל אֶרֶץ מִצְרָיִם." (בראשית, מא', ח'-מד' ).
אז איך בכל זאת המלך פרעה מנהיג המעצמה הגדולה באותה עת, עושה שימוש באינטואיציה בקבלת החלטה כה מכריעה ואסטרטגית במינויו של יוסף ?
על מנת להשיב לשאלה זאת, ננסה לחבר את מקרה המינוי של יוסף, לחג החנוכה - למקרה של נס פך השמן. פרעה מציב לנו תובנה לימודית בתחום קבלת ההחלטות למינויים לתפקידים בכירים, שגם בצד החשיבות להצמדות לפרוטוקולים, נהלים וקריטריונים מקובלים ומוסכמים, יש גם מצבים, שיש לצאת מקיבעון מחשבתי, להסתייע באינטואיציה ולהאזין לקול הפנימי שבנו, בחשיבה מחוץ לקופסא, גם אם כל אלו הם נגד המוסכמות והמקובל.
דומה שאפקט נס פך השמן של חנוכה, נוכח במרחב האינטואיטיבי של פרעה וקבלת ההחלטות שעשה. אפקט נס פך השמן בחנוכה , מעלה את השאלה שנשאלה על ידי ה״בית יוסף״,( רבי יוסף קארו, המאה ה-16 ) "אורח חיים" סימן תר"ע, מדוע חוגגים את חנוכה שמונה ימים ולא שבעה ימים, שהרי בפך היה כבר שמן שהספיק ליום אחד והנס היה, שהשמן הספיק לעוד שבעה ימים?
כך אנו לומדים : "שכשנכנסו יוונים להיכל, טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום ,בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת .קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה" (בבלי מסכת שבת, כא' עמ' ב').
כאשר המכבים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפך קטן זרוק ללא כל ייחוס, שבוודאי לא היה נראה מרשים, לפחות במראהו החיצוני. כאשר החשמונאים נכנסו לבית המקדש הטמא, הם נתקלו בפך קטן זרוק על הריצפה שבוודאי לא היה נראה מרשים, לפחות במראהו החיצוני. למכבים היו את כל הסיבות שבעולם ,לא להתרשם מהאריזה החיצונית והLOOK - של פך השמן העלוב ולא לנסות להמר על פנימיותו. הנה כי כן, הנס היה ,באמונה ובאינטואיציה של המכבים בפוטנציאל של הפך, להפתיע ביכולת שלו, להוציא מתוכו תפוקה של שמן שהספיקה לשבעה ימים. כלומר, עצם האמונה של החשמונאים ומתן הסיכוי, ביכולת הפנימית של הפך, מבלי להתרשם ממראהו החיצוני, הוא נס בפני עצמו. לכן אנו חוגגים שמונה ימים.
דומה, שאפקט נס פך השמן מתקיים גם אצל פרעה. הוא איננו מתרשם מהפרופיל החיצוני של יוסף ובעובדה שהיה זר, היותו עבד וחסר כל ייחוס ,חסר מעמד והשכלה פורמלית. החיצוניות של יוסף הייתה דומה למראה החיצוני של פך השמן. למרות זאת פרעה איננו נגוע בקיבעון מחשבתי, הוא מסתייע באינטואיציה שלו, הוא נעזר ב MRI אנושי, ורואה מבעד למראה החיצוני ונייר קורות החיים הדל של יוסף, את הפוטנציאל והיכולות שבתוכו. פרעה הימר על כל הקופה בתהליך מינויו של יוסף ובניגוד לכל יועציו ועוזריו, האזין לקול הפנימי שלו ובאומץ מנהיגותי בחשיבה מחוץ לקופסא ,נתן צ׳אנס וסיכוי ליוסף העבד שזה עתה יצא מבית האסורים, ומינה אותו לתפקיד הרם הקריטי והגורלי. המלך פרעה איננו שבוי בסטריאוטיפים, בעמדות קדומות , בשיפוטיות ובהכללות. פרעה מלמדנו, כיצד בתהליך קבלת החלטות, עושים שימוש באינטואיציה , חושבים מחוץ לקופסה ומאזינים לקול הפנימי שלך. הנה נס פך השמן במינויו של יוסף למשנה למלך.
האפקט האינטואיטיבי גם נוכח בהפטרתנו , בחזונו של הנביא זכריה :"רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כִּי הִנְנִי בָא וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ נְאֻם ד' " , סוג של אינטואיציה -וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ , וכך היא מתוארת :
" וִיהוֹשֻׁעַ, הָיָה לָבֻשׁ בְּגָדִים צוֹאִים; וְעֹמֵד, לִפְנֵי הַמַּלְאָךְ. וַיַּעַן וַיֹּאמֶר, אֶל הָעֹמְדִים לְפָנָיו לֵאמֹר, הָסִירוּ הַבְּגָדִים הַצֹּאִים, מֵעָלָיו; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, רְאֵה הֶעֱבַרְתִּי מֵעָלֶיךָ עֲו�נֶךָ, וְהַלְבֵּשׁ אֹתְךָ, מַחֲלָצוֹת..... וַיַּלְבִּשֻׁהוּ בְּגָדִים, וּמַלְאַךְ ד', עֹמֵד. וַיָּעַד מַלְאַךְ ד', בִּיהוֹשֻׁעַ לֵאמֹר. כֹּה אָמַר ד' צְבָאוֹת, אִם בִּדְרָכַי תֵּלֵךְ וְאִם אֶת מִשְׁמַרְתִּי תִשְׁמֹר...וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים, בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה. שְׁמַע נָא יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, אַתָּה וְרֵעֶיךָ הַיֹּשְׁבִים לְפָנֶיךָ כִּי אַנְשֵׁי מוֹפֵת, הֵמָּה...בַּיּוֹם הַהוּא, נְאֻם ד' צְבָאוֹת, תִּקְרְאוּ, אִישׁ לְרֵעֵהוּ אֶל תַּחַת גֶּפֶן, וְאֶל תַּחַת תְּאֵנָה"( זכריה, ג'-י').
מלאך ד' הניצב מול יהושע הכהן הלבוש בעליבות בבגדים צואים, איננו מתרשם רק מחיצוניות לבושו של יהושע. המלאך – בסוג של אינטואיציה, מאמין בפנימיותו של יהושע ,מתחת לבגדים הצואים ובוחר בו לשמש במקדש , לקוממו , לחדשו ולהחזיר עטרה ליושנה, לאחר הגלות וחורבן בית המקדש הראשון."
כך פרעה האינטואיטיבי בפרשתנו , אפקט פך השמן בחנוכה ובחירתו של יהושע הכוהן הגדול, מתכתבים עם ימינו אנו. שכן, נטייתנו האנושית, היא להתרשם מהדברים, כפי שהם נראים חיצונית וגם כיצד אחרים מציגים אותם. אנו נוטים להתרשם מהאריזה החיצונית שצורבת לא אחת את התייחסותנו ,דעתנו, עמדתנו והשקפתנו ביחס לאדם האחר. אנו מתרשמים מגירויים חיצוניים המשפיעים על עמדותינו והחלטותינו ביחס לזולתנו, כמו למשל, מה אחרים מספרים ברדידות ובשטחיות על האחר ? מהי חזותו החיצונית – מהו סגנון לבושו, ?איזו כיפה מונחת על ראשו? מהו סגנון דיבורו? מהי שייכותו? מהו ייחוסו?היכן הוא גר ? מהו מוצאו העדתי?.
כל אלו מעצבים ומגבשים את התרשמותנו, תודעתנו ויחסנו לאחר.
דרכו של עולם, שאנו עוצרים באריזה החיצונית ולא מנסים בכלל, לחדור ולהתבונן באופן אמיתי וישר מבעד לשכבות החיצוניות של האחר. לא בכדי אמרו חז"ל : "רַבִּי אוֹמֵר: אַל תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן, אֶלָּא בַמֶּה שֶׁיֶּשׁ בּוֹ. יִֵשׁ קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן, וְיָשָׁן שֶׁאֲפִילּוּ חָדָשׁ אֵין בּו" ( אבות, פרק ד', משנה כ').
כך גם המשורר הלאומי ח.נ. ביאליק ( 1873- 1934 ) במקאמה שלו – "אלוף בצלות ואלוף שום" נדרש לפער שבין מראה הקנקן, לבין פנימיותו: " כִּי תַחַת הַקְּלִפּוֹת הִרְבָּה לוֹ "תּוֹךְ"וַיִּתֵּן לִלְבָבוֹ צַחְצָחוּת וָזֹךְ, וְהוֹד וְהָדָר שִׁוָּה עָלָיו, בְּתִתּוֹ לוֹ בָּשָׂר צַח כְּחָלָב, וַיַּעַטְרֵהוּ לְתִפְאֶרֶת בְּלֹרִית וּזְקַנְקַן; וְאִם לֹא הָדוּר הוּא בִלְבוּשָׁיו – אַל-תִּסְתַּכֵּל בַּקַּנְקַן; הָאָדָם יִרְאֶה לָעֵינַיִם – לֹא כֵן אֱלֹהִים:יֵשׁ מְלֻכְלָךְ מִבְּחוּץ וְנָאֶה מִבִּפְנִים".
פרעה האינטואיטיבי בפרשתנו ואפקט פך השמן בחנוכה -מעשה סימן לבנים ולבנות, בימים ההם , בזמן הזה.
שבת שלום מבורכת, חג חנוכה שמח וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
* פרשת מקץ *שבת חנוכה- יגאל גור אריה
ניצחון המכבים הינו ניצחון האמונה הטהורה על השכל.
היוונים התנגדו לחוקים שאינם מובנים בשכל,
והיהדות רואה באמונה ערך עליון שקודם להבנה השכלית.
"נעשה ונשמע".
"צריך שכל איש יידע ויבין שבתוך תוכו דולק נר, ואין נרו שלו כנר חברו, ואין איש שאין לו נר , וצריך שכל איש יידע ויבין ,שעליו לעמול ולגלות את אור הנר- נורו ברבים ולהדליק לאבוקה גדולה ,ולהאיר את העולם כולו" (הרב אברהם הכהן קוק)
הייתה פעם משפחה שבניה היו מאוד מאוחדים, יום אחד הפסיק האח המבוגר להגיע לאירועים המשפחתיים, לאחר תקופה החליט אחיו הצעיר לבקרו, היה זה לילה קר מאד, האח הצעיר מצא את אחיו יושב מול האח הבוערת, האש הדולקת הייתה חמימה ומזמינה.
האח הבין את סיבת ביקורו של האח הצעיר והזמין אותו לשבת לידו בכיסא נוח, מול האח, הוא ישב בשקט וחיכה... שקט עמוק שרר בין שני האחים.
שניהם רק התבוננו בריקודי הלהבות מסביב לעצים הבוערים, כעבור מספר דקות לקח האח הצעיר את אחד הגחלים הבולטים ובזהירות רבה, הרחיק אותו מהאש.
הוא חזר לכורסתו, והמתין... האח המארח התבונן מרותק למעשיו של האח הצעיר.
אט אט החל הגחל הגדול לדעוך, בתחילה איבד את הברק, ואח"כ כבה כמעט לגמרי, תוך זמן קצר, מה שהיה קודם חגיגה של אור וחום, הפך להיות גחל מכוסה שכבה של אפר מת, שחור וקר.
*אף מילה לא נאמרה בין שני האחים מתחילת הערב*...
בעוד האח הצעיר מתכונן לעזוב לביתו, החזיר שוב את הגחל הקר וחסר התועלת למרכז הלהבות.
כמעט מיד הוא חזר לבעור, כשהוא ניזון מהאור ומהחום של הגחלים הסמוכים לו.
כשעמד האח הצעיר ליד הדלת אמר לו מארחו "*תודה על הביקור שלך ועל השיעור הנפלא שלימדת אותי-.אחזור למשפחה"*.
בפרשת השבוע מקץ, אנו קוראים על יוסף שממונה להיות משנה למלך במצרים, אחיו של יוסף מגיעים לקנות אוכל ויוסף מתייחס אליהם בצורה משונה, הוא שולח אותם בחזרה לכנען וכשהם חוזרים הוא מאשים את בנימין בגניבה, עד לסוף המרגש שיהודה מגיע ליוסף ומבקש לשבת בכלא, במקום בנימין ואז יוסף מתגלה.
כשקוראים את כל הסיפור לא מובן מה בעצם יוסף רוצה, אם הוא נהנה לנקום בהם על כך שמכרו אותו, שיעשה זאת מיד? ואם הוא סולח להם שיגיד להם תיכף כשהגיעו "אני יוסף רוצו לקרוא לאבא, חבל על כל יום שהוא מתאבל".
אלא שיוסף כשראה שהתגשמו חלומותיו למלוכה פיתח חלום חדש חלום של הורדת השנאה ושל אהבה אמתית בין האחים, יוסף ידע שאחיו אמנם נפלו במכירתו, אבל היה בטוח שבפנימיותם יש רצון חזק לאהבת אחים אמתית ולצורך זה הוא מוביל אותם לנקודה שהם יוכלו להוכיח שגם הם הבינו את המסר של האחווה והם מוכנים למסור את נפשם בשביל אח שלהם, הוא מבקש שיביאו את בנימין ומגלגל הכל כך שבנימין יצטרך להישאר בכלא במצריים ובעצם להיות בסיטואציה דומה לשל יוסף, אלא שהפעם האחים מוכיחים את עצמם ומוכנים למסור את נפשם עבורו וברגע זה יוסף מתגלה ואומר להם אין לכם מה לדאוג אני כבר סלחתי לכם וגם אתם הוכחתם שלמדתם איך צריכה להיות אהבה אמתית בין אחים.
יחסי יוסף ואחיו לא חוזרים להיות חמים וזורמים ,אבל לפחות אפשריים ומאוזנים.
"מלחמת אחים – תמיד מובילה אותנו לגלות. האחים זרקו את יוסף לבור, וכך התגלגלה המשפחה כולה אל גלות מצרים. אלפי שנים אחר כך שנאת אחים החריבה את הבית וסילקה את עם ישראל מארצו. הלקח ברור פרשת השבוע אינה היסטורית ,אלא אקטואלית "
יהי רצון שנזכה להתאחד ולהרגיש את היותנו משפחה אחת גדולה ומאוחדת של כל עם ישראל.
שבת שלום!
שבת שלווה ענוגה וחמה!!
יגאל גור-אריה
