בואו להיות שותפים לעשייה,בתרומה או חסות, אנחנו עמותה- בה כולנו פעילים בהתנדבות, עם מלכ"ר,ניהול תקין ואישור החזר מס 46.
ניתן לתרום באתר - www.hamikra.org
החברה לחקר המקרא ממשיכה בסידרת הרצאות בזום (הקוד קבוע וחינם) ובשידור ישיר בפייסבוק :
הרב ד"ר לורד יונתן צבי זקס ז"ל "כפרשן מקרא" -
ביום חמישי הבא ח' חשוון 14.10.21 שעה 21.00 הרצאה מספר 14 בסדרה.
מרצה : ד"ר נח חיות:
מזכ"ל קבוצת יבנה- מרצה בכיר בתנ"ך,
פרויקטור המיזם "תנ"ך על הגובה-ימי שיא בתנ"ך " לבתי ספר ממלכתיים תיכוניים, שיזמה החברה לחקר המקרא. (נרשמו עד כה 23 בתי ספר ברחבי הארץ!, ניתן לקבל במייל חוזר את התוכנית).
אנו מבקשים נותני חסות לתוכנית המאתגרת והמדהימה הזו! למען קידום ספר הספרים בקרב הנוער.
הנושא: "שרה והגר-סיפור בשתי מערכות" בהגותו של הרב זקס ז"ל.
ניתן להרשם להרצאות כאן : /https://sacks.hamikra.org
www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org
פרשת נח –"וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם "- התבוננות רב ממדית ביונה
ד"ר זאב ( ווה) פרידמן *
היונה היא דמות חשובה בפרשתנו, המעוררת סקרנות והתבוננות מעמיקה , כך מתוארת הופעתה בפרשתנו : " וַיְשַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מֵאִתּוֹ- לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. וְלֹא-מָצְאָה הַיּוֹנָה מָנוֹחַ לְכַף-רַגְלָהּ, וַתָּשָׁב אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה--כִּי-מַיִם, עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ; וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֶהָ, וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו אֶל-הַתֵּבָה. וַיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיֹּסֶף שַׁלַּח אֶת-הַיּוֹנָה, מִן-הַתֵּבָה. וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב, וְהִנֵּה עֲלֵה-זַיִת טָרָף בְּפִיהָ; וַיֵּדַע נֹחַ, כִּי-קַלּוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ. וַיִּיָּחֶל עוֹד, שִׁבְעַת יָמִים אֲחֵרִים; וַיְשַׁלַּח, אֶת-הַיּוֹנָה, וְלֹא-יָסְפָה שׁוּב-אֵלָיו, עוֹד."( בראשית, ח', ח'- יב')
היונה היא שליחה הפועלת בשליחות נח אדונה. היא יוצאת בשליחותו שלוש פעמים. היונה מפגינה לעיני כל ,דגם מופלא של שליחות למשימה נעלה למען המשך קיומה של האנושות. היא נאמנה באופן מוחלט לנח אדונה, ונאמנה באופן מוחלט וטוטלי לשליחות ולרעיון. היונה מדגימה דגם נעלה של משרתת ציבור ,בעלת תודעת שירות היוצאת מגדרה , מגדילה ראש ומוסרת עצמה לשליחות ולאדונה, במסירות אין קץ.
אנו מכירים שלושה דגמים שלמאפייני שליחות על גבי הספקטרום . הנמוכה, המייצגת שליחות שתלויה בדבר שהשליח מזהה אינטרס ותועלת אישית בשליחות. הבינונית, המייצגת שליחות שאיננה תלויה בדבר. השליח אמנם לא פועל משום שזיהה תועלת אישית, אבל עושה ביעילות את שליחותו. הגבוהה, המייצגת את השליחות המקלקלת את השורה, במובן החיובי. דהיינו, לא לפעול רק על פי הספר, הפרוטוקול והנוהל. אלא "לקלקל" ולחרוג מהנוהל המחייב ,לפעול מעל ומעבר ולצאת מגדרך כדי לקיים את השליחות. זאת דרגת השליחות הנעלה והנשגבה ביותר, שנוכח הופעתה אנו לא אחת משתאים ונפעמים. דומה שהיונה בפרשתנו , מייצגת את סוג השליחות- המקלקלת את השורה. היונה, מגדילה ראש , היא יוצאת שלוש פעמים לשליחות. היא מתזזת עצמה לדעת. היא יוזמת מהלך מבלי שהתבקשה לעשות זאת מראש על ידי אדונה המשלח, בהביאה עלה זית. היונה תרה בשליחותה את הארץ, בגישה אופטימית וחיובית, נוכח עולם חרב מחוץ לתיבה ,שאפוף באי וודאות.
דומה שאופי דגם השליחות הראשונה ואולי השנייה תואמים יותר לשליחות אותה מקיים בפרשתנו - העורב - "וַיְשַׁלַּח, אֶת-הָעֹרֵב; וַיֵּצֵא יָצוֹא וָשׁוֹב, עַד-יְבֹשֶׁת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ."( בראשית, ח', ז').
היונה היא השליחה האולטימטיבית, להאיר את עיני יושבי התיבה , החיים תקופה כה ארוכה במרחב חיים של קלסטרופוביה באפלוליות התיבה, כשבמוחם מקננת תחושה של סוף העולם הנעדר תקווה ותוחלת. הנה זאת היונה, המאירה את העולם. היא משדרת תקווה ואמונה, לעולם חדש שיש בו תקווה, תוחלת והמשכיות.
מהו ה DNA המייחד את היונה ?
היונה במאפייניה, היא מונוגמית. נאמנותה לאחד ולא לכמה. היא נאמנה לבן זוגה.בתרבויות רבות מיוחס ליונים אורח חיים מונוגמי והרמוני, ובשפה העברית הביטוי "זוג יונים" מתאר בני זוג החיים בהרמוניה ומאוהבים זה בזה.
השליחה האולטימטיבית המונוגמית, הנאמנה לאחד- לאדונה נח, לשליחות ורעיון. היא איננה מחלקת את נאמנותה לכמה, אלא רק לאחד. יתכן שהיונה בפרשתנו מבשרת את לידת המונותאיזם בדמותו של שליח אחר בסופה של פרשתנו :" וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן-הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁם."( בראשית, יא', לא').
הנה כי כן, קיימת זהות בין היונה הנושאת שליחות בכנפיה, לבין אברהם אבינו, הנושא אף הוא שליחות המחוללת את המעבר מעולם פוליתאיסטי( אמונה באלים רבים) לעולם מונותאיסטי (אמונה באל אחד ויחיד), מהות הנאמנות לאחד והיחיד היא המייחדת את מהות השליחות. היונה נאמנה רק לאחד. כך גם אברהם נאמן לאחד- לקב"ה ולשליחות. שני שליחים אלו מכריזים בפתח שליחותם- הנני. שני שליחים אלו – יוזמים , מקדימים והולכים לפני השולח.
כך מזדקר ההבדל בין היונה האקטיבית וחדורת האמונה, לבין נח הפסיבי וקטן האמונה: "אֶת הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ".(בראשית, ו', ט'). רש"י מפרש : אֶת-הָאֱלֹהִים, הִתְהַלֶּךְ נֹחַ ובאברהם הוא אומר אשר התהלכתי לפניו. נח היה צריך סעד לתומכו ". הנה לנו היכרות עם הפרופיל האישיותי של נח. כשמו כן הוא- איש טוב ונח, אבל חלש, תלותי ונעדר עמוד שדרה איתן וחזק – הוא זקוק כל הזמן לתמיכה – "צריך סעד לתומכו".
היונה לעומתו, היא השליחה היוזמת והמאתגרת שסוללת את מסלול נתיב השליחות הפרואקטיבית של אברהם. בניגוד לנח השליח הפסיבי, הרי אברהם הוא השליח האקטיבי.
כך מאיר זאת רש"י: "אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו". אברהם יוזם ורץ קדימה לפני האלוקים ולא אחריו, בניגוד לנח.
האם קיים קשר בין יונה השליחה, לבין שליחים אחרים שגם הם נשלחו לתור את הארץ ?
הנה כי כן, היונה היא האנטי תיזה לשליחים אחרים ששהו אף הם בסוג של תיבה שסגרה עליהם ויצאו לשליחות אחרת- לתור את הארץ. כן, הכוונה לעשרה המרגלים שיצאו אף הם מתיבת המדבר, לשליחות – תור הארץ. הם רואים בעיניהם רק את החולשות והאיומים בכניסה לארץ ישראל, והמסקנה שלהם היא ייאוש:"אֶפֶס כִּי עַז הָעָם, הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ... לֹא נוּכַל, לַעֲלוֹת אֶל הָעָם: כִּי חָזָק הוּא, מִמֶּנּוּ. ... אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא, ... וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם".
לעומתם, שני המרגלים, יהושע בן נון וכלב בן יפונה, רואים בעיניהם את החוזקות וההזדמנויות בכניסה לארץ ישראל, ומסקנתם היא הפוכה:"עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל, לָהּ...הָאָרֶץ, אֲשֶׁר עָבַרְנוּ בָהּ לָתוּר אֹתָהּ טוֹבָה הָאָרֶץ, מְאֹד מְאֹד. .... אֶרֶץ, אֲשֶׁר הִוא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ" (במדבר,יג',לב'-לג' ,יד',ז'-ח').
הנה כי כן, היונה בפרשתנו היוצאת בשליחות – תור הארץ, מקיימת זהות של חוסן נפשי ואמוני עם שני המרגלים- יהושע וכלב.
כך בולט ההבדל שבין היונה ממשפחת העופות, הרואה אור אופטימי של תקווה , בניגוד גמור לעוף אחר – הראה: " וְזֶה, אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם...וְהָרָאָה, וְאֶת הָאַיָּה, וְהַדַּיָּה, לְמִינָהּ "( דברים, יד', יג') התלמוד ,במסכת חולין (דף סג' עמ' ב') , מאפיין את עוף הראה: "למה נקרא שמה ראה? מפני שרואה למרחוק, עומדת בבבל ורואה נבלות בארץ ישראל". מדובר על עוף שרואה בעיניים מבבל, רק נבלות בארץ ישראל.
העוף הזה חי לו בבבל וממקום מושבו שם, הוא מתצפת בעיניו לעבר ארץ ישראל, ומה הוא רואה ? רק את השלילה. הוא רואה רק רע ושחור. לכן הוא טמא ואסור לאכילה.
כך מואר גם הקשר שבין היונה, לבין הקשת בענן בפרשתנו, המאירה את שליחותה של היונה: "וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת, בֶּעָנָן; וּרְאִיתִיהָ, לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם, בֵּין אֱלֹהִים, וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, אֶל-נֹחַ: זֹאת אוֹת-הַבְּרִית, אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי, בֵּינִי, וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ." ( בראשית, ט', טז'- יז').
באותיות ה-קשת, גלומות – קבלה ,שליחות , תקווה. היונה בפרשתנו מקבלת השליחות – הנני. היא פועלת בשליחותה באופן מופלא ומאירה את התקווה בעולם חשוך. כך היא מאירה וגם מוארת באורות הצבעים של הקשת בענן. שכן, הקשת המאירה בצבעיה מייצגת את ההארה הגדולה אל מול הענן החשוך.
הנה כי כן, היונה השליחה בפרשתנו מתכתבת עם יונה נבואית אחרת , אותה אנו פוגשים בדברי הנבואה של הנביא ישעיהו:״ מִי אֵלֶּה, כָּעָב תְּעוּפֶינָה וְכַיּוֹנִים, אֶל אֲרֻבֹּתֵיהֶם ".(ישעיהו, ס').
האם קיים הבדל בין העב ,לבין היונה ?
על פואטיקה כה נעלית של הנביא ישעיהו, נדרש הראי״ה, אברהם יצחק הכהן קוק (1865-1935 ) בהבחינו בהבדל בין העב לבין היונה. התנועתיות של העב בשמים , היא מכוח של מיקוד שליטה חיצוני של גורל, ואילו התנועתיות של היונה היא מכוח של מיקוד שליטה פנימי, של ייעוד. העב הוא פסיבי, נדחף ומונע על ידי כוח אחר, כדוגמת הרוח ואילו היונה אקטיבית ומונעת על ידי כוח רצונה ועצמיותה לכיוון ארובתה. הרב קוק בשנות העשרים למאה הקודמת, מדמה את העב והיונה לשני טיפוסי עולים לארץ ישראל. העולה שהוא דומה לעב, נדחף ועולה לארץ כתוצאה מפוגרומים ומצב קשה וקיומי במקום מושבו. ואילו העולה שהוא דומה ליונה, עולה לארץ מכוח רצונו ,מארץ רווחה וממנעמי החיים. טיפוס העולה בדמות העב של אז וגם כיום שמגיע לארץ ישראל ,כתוצאה ממיקוד שליטה חיצוני, של סביבת חיים של פוגרומים מצוקה וקשיים שדחפו אותו גם כנגד רצונו לעבר מקום אחר. טיפוס העולה בדמות היונה ,הוא אותו עולה ממקום של רווחה וחיי שפע ללא מחסור, שמחליט יום אחד כתוצאה ממיקוד שליטה פנימי, לעזוב מקום נח ולעלות לארץ ישראל.
מרתק גם לייחד את ייחודיותה של היונה השליחה בפרשתנו, אל מול יונה, שליח אחר- אותו הכרנו בשליחות לאנשי נינוה החוטאים.
הנביא יונה בן אמיתי, מסרב למלא אחר השליחות שהוטלה עליו על ידי הקב"ה ואף בורח ממנה. אנו עדים לפער תיאולוגי בין יונה לבין הקב"ה:" וַיְהִי, דְּבַר ד', אֶל-יוֹנָה בֶן-אֲמִתַּי, לֵאמֹר. קוּם לֵךְ אֶל-נִינְוֵה, הָעִיר הַגְּדוֹלָה וּקְרָא עָלֶיהָ: כִּי-עָלְתָה רָעָתָם, לְפָנָי. וַיָּקָם יוֹנָה לִבְרֹחַ תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ד'; וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָּה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וַיִּתֵּן שְׂכָרָהּ וַיֵּרֶד בָּהּ לָבוֹא עִמָּהֶם תַּרְשִׁישָׁה, מִלִּפְנֵי ד'." (יונה, א', א'-ג')
הנביא יונה סוגר עצמו לכל אפשרות של פניה לאנשי נינווה, להכרת החטא, לווידוי, לקבלה לעתיד, למחילה סליחה ותשובה. להשקפתו, רחמים פוגעים בצדק ומשבשים אותו. הנביא יונה מצפה מהקב"ה להיות אל הדין והצדק, במיצוי מידת הדין האבסולוטית. מבחינתו, אין משהו אחר. אין לאפשר לאנשי נינוה החוטאים, לנוע על גבי רצף או ספקטרום של תהליך תשובה .מבחינתו, אנשי נינוה חסרי סיכוי להשתנות. הם חייבים להיענש. אין לחשוב כלל לגביהם על תהליך שיש בו: תשובה, מחילה, סליחה, כפרה, פיוס, שיקום ושינוי. יונה בתפיסתו הטוטלית והמוחלטת, אנשי נינוה חייבים להיענש בכל החומרה, והוא מצפה מהקב"ה כך לנהוג.
הקב"ה מלמד את יונה הנביא שאף הוא נמצא בתיבת הדג במים, כמו גם את נח הנמצא בתיבה במים, שעלינו להעניק הזדמנות וסיכוי, גם למי שנראה בעינינו כחסר סיכוי וכמקרה אבוד, לחזור בתשובה מדרך החטאים.
הנה כי כן, קיימת זהות אישיותית ותיאולוגית איתנה בין היונה בפרשתנו לבין אברהם, בניגוד לזהות אישיותית ותיאולוגית רופסת, בין נח לבין יונה הנביא.
כך הקב"ה מודיע לנח, על כוונתו לחסל את האנשים החוטאים והמושחתים, ומצווה את נח ,לבנות תיבה ,שתשמש מחד, סוג של מתקן חילוץ והצלה לנח ולמשפחתו המצומצמת, אך מאידך, גם במהלך 120 שנות בניינה של התיבה, היא תשמש מוקד הזדמנות לאנשים הרעים, לחזור בתשובה ולהפוך לאנשים טובים.
כך מפרש רש"י: "מִפְּנֵי, מֵי הַמַּבּוּל " – " אף נח מקטני אמונה .היה מאמין ואינו מאמין שיבוא המבול ולא נכנס לתיבה עד שדחקוהו המים" (בראשית, ז', ה'- ז').כדברי השיר:" מי שמאמין לא מפחד...". נח מייצג סוג של חוסן אמוני ונפשי רעוע , במעשה המבול, שנועד כמו מקווה, לטהר ולתקן את העולם. נח כמו יונה הנביא, אינם מתחברים תיאולוגית לתיקונו של עולם, לסיכוי של החזרה בתשובה, גם של אותם האנשים החוטאים.
לא מקרה הוא ,שהפרשה הבאה היא- "לך לך". תחילת השליחות הפרואקטיבית של האנושות לתיקון מתמשך. אברהם כמו היונה בפרשתנו, יוצא לשליחות, מקלקול ועבודת אלילים, לשליחות רצופה של תיקון, אל הגאולה, המוסר והאמת .
השליחות הזאת מאתגרת ונמשכת לה גם בימינו אנו- "וַיְשַׁלַּח אֶת הַיּוֹנָה מֵאִתּוֹ, לִרְאוֹת הֲקַלּוּ הַמַּיִם" .
חודש מבורך ושבת שלום
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת "נח" ... וַיִּשָּׁ֧אֶר אַךְ־נֹ֛חַ וַאֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָֽה:(בראשית פרק ז פסוק כג) "...
תיבת נח היא לא "תיבת הצלה" כי אם "תיבת מבחן" מבחן לחיים משותפים לנח ומשפחתו ולחיות אשר אתו, פגישת ניצולים זו כפתה עליהם מושג שנשכח- חיים משותפים. בכורח המציאות, נקלטו מחדש מושגים וערכים שנשחקו באותה תרבות וחברה ששקעו. תוך התנסות מתמדת למדו יום יום, כי חיים משותפים ייתכנו רק אגב ויתור הדדי והכרה בקיומו של הזולת בתנאי התיבה כל ניסיון להעדפת ה "אגו" הפרטי היה גורם להם להתפוצצות מידית. אז הבינו ולמדו על בשרם, מה הביא את החורבן על בני דורם. על העיקרון החשוב הזה תיכון חברת העתיד שעליהם לייסד. בכך הפך נח ליוצר האנושות השנייה.
התחשבות בזולת, ערכים ויתורים הדדים ללא אגו כלל ועוד...
השבוע חגגנו את תחילת חודש חשון בתקוה לגשמי ברכה!!
היה מלך שרצה לדוג. הוא קרא לחזאי של הארמון וביקש ממנו את תחזית מזג האוויר לשעות הקרובות. זה הבטיח לו שאין בימים הקרובים סיכוי לגשם. אז יצא לו המלך לדוג. בדרך הוא פגש איכר על חמורו, וכשראה את המלך אמר, "הוד מלכותך, מוטב שתחזור לארמון, כי עוד מעט זמן ירד כאן והרבה גשם." המלך שהיה מנומס ומתחשב, השיב: "אני מחזיק בארמון מטאורולוג, בשכר מאוד גבוה, שנתן לי תחזית אחרת. אני סומך עליו ואמשיך בדרכי.- וכך הוא עשה.
ואז ירד מהשמים גשם זלעפות. המלך ועמו המלכה, נרטבו וכל הפמליה צחקקו עליהם בראותם במצב מביש שכזה. עצבני, המלך חזר לארמון ונתן הוראה לפטר מיד את החזאי.
לאחר מכן זימן את האיכר והציע לו להיות חזאי המלכות. האיכר אמר, "אדוני המלך, אני לא יודע כלום על חיזוי ומה שאני יודע שאוב מהחמור שלי , אם אני רואה שהאוזניים של החמור שלי נפולות, זה אומר בוודאות שירד גשם."
אז המלך שכר את החמור.
וכך החל המנהג לשכור חמורים לעבוד עם השלטון.
זאת הסיבה שבגללה החמורים כובשים את העמדות הגבוהות ביותר בממשלה ומקבלים את השכר הגבוה ביותר בכל ממשלה.(אולי אנו לפני שינוי??)
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור אריה
