רעיונות לשבת מבית החברה לחקר המקרא: פרשת עקב תשפ"א - "נאום הזיכרון והשכחה" ד"ר זאב (ווה) פרידמן &יגאל גור אריה-במסר- "נציגנו בממשלה! בנו גשרים, למען עתידנו ועתיד ילדנ"ו!! &חמשיר לשבת-"עקב"/ © דוד אשל

www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org

פרשת עקב, "זְכֹר, אַל תִּשְׁכַּח, לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם"-נאום הזיכרון והשכחה

זאב (ווה) פרידמן

משה רבנו נושא בפרשתנו את נאום הזיכרון והשכחה, ומציג בעוצמה את אחד האירועים המכוננים, שהותירו את רישומם העז- חטא העגל ושבירת לוחות הברית.

כך מסתיימת פרשת ואתחנן אותה קראנו בשבת שעברה : "כִּי מֵאַהֲבַת ד' אֶתְכֶם, וּמִשָּׁמְרוֹ אֶת-הַשְּׁבֻעָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֵיכֶם, הוֹצִיא ד' אֶתְכֶם, בְּיָד חֲזָקָה; וַיִּפְדְּךָ מִבֵּית עֲבָדִים, מִיַּד פַּרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרָיִם...וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם.(דברים, ז', ח'-יא')

כך פותחת פרשתנו, בהדגשת סוג של התניה וחוזה בין הקב"ה לדור ב' לקראת כניסתו לארץ: "וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם."

הנה שימוש ראשוני בסוג של רפלקסולוגיה. כף הרגל ובמקרה זה העקב, המייצגת והמשקפת איברים פנימיים בגוף האדם. כך מאיר לנו זאת רש"י( 1040-1105) בפרשנותו: " אם המצוות קלות שאדם דש בעקביו- תשמעון". נוסיף ונטען שהעקב בכוחה לייצג את חשיבות עיקרון המל"ך- 3 איברים אסטרטגיים- מח, לב, כליות. כך איברים אלו משתקפים בהתנייתו של הקב"ה כפי שמשה מנכיח זאת בנאומו- המח-תִּשְׁמְעוּן -שמיעה של המשפטים, הבנתם ,הטמעתם וזכירתם .הלב- וּשְׁמַרְתֶּם ברגישות. וַעֲשִׂיתֶם- הכליות- העשייה חייבת להתנהל במוסריות, המיוצגת בכליות.

כך ממשיך משה בנאומו בעיקרון ההתניה וההדדיות- אם אתם תאמצו את עיקרון המל"ך. בהתאם לכך, ינהג בכם הקב"ה:" וְשָׁמַר (זכר) ד' אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ...עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.... וְהֵסִיר ד' מִמְּךָ, כָּל-חֹלִי; וְכָל-מַדְוֵי מִצְרַיִם הָרָעִים אֲשֶׁר יָדַעְתָּ, לֹא יְשִׂימָם בָּךְ, וּנְתָנָם, בְּכָל-שֹׂנְאֶיךָ." (דברים, ז', יב'-טו')

הבה נשים לב שמשה בנאומו בפרשתנו מציג באופן ברור את השכחה- שלילתה המוחלטת של מצרים וכל מה שהיא מייצגת, אל מול הזיכרון- קיום הבטחתו של הקב"ה לאבות האומה- אברהם, יצחק ויעקב, בכל הקשור לארץ ישראל. משה מציג את עיקרון – המל"ך, בכך שתסיימו את תהליך השכחה- הגמילה הסופית ממצרים וכל מה שהיא מייצגת. זה יקרה באופן אמיתי, רק אם יתרחש הזיכרון- של -זכר ליציאת מצרים, אותו אנו מזכירים כל שבת בקידוש .כך גם תתרחש השכחה בכך- שמוחכם, לבכם וכליותיכם, יהיו נקיים באופן מלא, מהסם הקרוי - מצרים.

מכאן נבין, מדוע משה בנאומו בפרשתנו , מציג פעמים רבות את מנגנון – הזיכרון והשכחה, בכל הקשור לדִּיאָדָה – לקשר שבין הקב"ה לעם ישראל. אנו נזהה בפרשתנו- זיכרון ושכחה לטווחי זמן ארוכים וקצרים כאחד.

כך הזיכרון הארוך לאירוע המכונן של היציאה ממצרים – מבית עבדים: " זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה ד' אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.(דברים, ז',יז'-יח')

כך גם הזיכרון היחסי לטווח הקצר אותו חוו גם דור ב' :"וְזָכַרְתָּ אֶת-כָּל-הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר הוֹלִיכְךָ ד' אֱלֹהֶיךָ זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה--בַּמִּדְבָּר: לְמַעַן עַנֹּתְךָ לְנַסֹּתְךָ, לָדַעַת אֶת-אֲשֶׁר בִּלְבָבְךָ הֲתִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָו--אִם-לֹא." כך גם ההתייחסות לשכחה לטווח הקצר:" הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן-תִּשְׁכַּח אֶת-ד' אֱלֹהֶיךָ, לְבִלְתִּי שְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם. " (דברים, ח', א'- יא').

הנה שוב הערת אזהרה לחשיבות הזיכרון לטווח הארוך "וְרָם, לְבָבֶךָ; וְשָׁכַחְתָּ אֶת-ד' אֱלֹהֶיךָ, הַמּוֹצִיאֲךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים( דברים, ח', יד')

כך מציגה פרשתנו את חשיבותם של הזיכרון לטווח הארוך – מצרים, וגם הזיכרון לטווח היותר קצר- בחווית אירועי המדבר לקראת הכניסה לארץ: "זְכֹר, אַל-תִּשְׁכַּח, אֵת אֲשֶׁר-הִקְצַפְתָּ אֶת- ד' אֱלֹהֶיךָ, בַּמִּדְבָּר: לְמִן-הַיּוֹם אֲשֶׁר-יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, עַד-בֹּאֲכֶם עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה."(דברים, ט', א'-ח')

על רקע הצגת הבניית – הזיכרון והשכחה לטווח הארוך –אפקט מצרים ולטווח הקצר-אפקט אירועי המדבר, מציג משה בנאומו בפרשתנו , את שני האירועים המכוננים הקשורים זה לזה- חטא העגל ושבירת הלוחות.

אבל קודם ניזכר כיצד מוצגים אירועים דרמטיים אלו בפרשת כי תשא בספר שמות.

הלוחות הראשונים, יצירתם וכתיבתם , הם מעשה אלוקים. הקב"ה אקטיבי ומשה פסיבי : " וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא חָרוּת, עַל הַלֻּחֹת. וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר.(שמות, לב'). ואילו הלוחות השניים, יצירתם וכתיבתם, הם מעשה משה. הקב"ה פסיבי ומשה הוא האקטיבי: "וַיֹּאמֶר ד' אֶל מֹשֶׁה, כְּתָב לְךָ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: וִּיכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת, אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת, הַדְּבָרִים". (שמות, לד').

אבל איך הכול התחיל? כן, במעשה חטא העגל . הנה אפקט זיכרון מצרים ארוך הטווח, אך באופן שלילי, כשהוא נוכח בעגל הזהב:" וַיַּרְא הָעָם, כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ--כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לוֹ ...וַיַּעֲשֵׂהוּ, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.( שמות, לב', ד')

כך שוב נוכח אפקט זיכרון מצרים בתגובתו של הקב"ה :"וַיְדַבֵּר ד', אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. סָרוּ מַהֵר, מִן-הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם--עָשׂוּ לָהֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה; וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, וַיִּזְבְּחוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.(שמות, לב', ז-ח). כך גם נראה שאפקט זיכרון מצרים לא נעלם גם בטיעוני הסנגוריה של משה :"וַיְחַל מֹשֶׁה, אֶת-פְּנֵי ד' אֱלֹהָיו; וַיֹּאמֶר, לָמָה ד' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה. לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר, בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים, וּלְכַלֹּתָם, מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה; שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ, וְהִנָּחֵם עַל-הָרָעָה לְעַמֶּךָ."

אך משה מחבר את אפקט הזיכרון, לטווח עוד יותר ארוך- להבטחת הקב"ה לאבות האומה את ארץ ישראל: "זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם; וְכָל-הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי, אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם, וְנָחֲלוּ, לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם, ד', עַל-הָרָעָה, אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ.( שמות, לב', יא-יד).

אפקט זיכרון מצרים נוכח בדרמה של שבירת הלוחות בהסברו של אהרון- כיצד זה קרה? :"וַיִּפֶן וַיֵּרֶד מֹשֶׁה, מִן-הָהָר, וּשְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת, בְּיָדוֹ: לֻחֹת, כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם--מִזֶּה וּמִזֶּה, הֵם כְּתֻבִים. וְהַלֻּחֹת מַעֲשֵׂה אֱלֹהִים, הֵמָּה; וְהַמִּכְתָּב, מִכְתַּב אֱלֹהִים הוּא--חָרוּת, עַל-הַלֻּחֹת. ... וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל-הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת-הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר-אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת-הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר. וַיִּקַּח אֶת-הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ, וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, וַיִּטְחַן, עַד אֲשֶׁר-דָּק ...וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-אַהֲרֹן, מֶה-עָשָׂה לְךָ הָעָם הַזֶּה: כִּי-הֵבֵאתָ עָלָיו, חֲטָאָה גְדֹלָה. וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אַל-יִחַר אַף אֲדֹנִי; אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת-הָעָם, כִּי בְרָע הוּא. וַיֹּאמְרוּ לִי--עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ: כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ, אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם--לֹא יָדַעְנוּ, מֶה-הָיָה לוֹ." (שמות, לב' ,טו'- כג').

עתה נתבונן, כיצד מציג משה בנאומו בפרשתנו, ברטרוספקטיב את אפקט זיכרון מצרים, באירוע העגל ושבירת הלוחות : "וַיִּתֵּן ד' אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לוּחֹת הָאֲבָנִים כְּתֻבִים, בְּאֶצְבַּע אֱלֹהִים; וַעֲלֵיהֶם, כְּכָל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר ד' עִמָּכֶם בָּהָר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ בְּיוֹם הַקָּהָל. וַיְהִי, מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם, וְאַרְבָּעִים, לָיְלָה; נָתַן ד' אֵלַי, אֶת שְׁנֵי לֻחֹת הָאֲבָנִים לֻחוֹת הַבְּרִית. וַיֹּאמֶר ד' אֵלַי, קוּם רֵד מַהֵר מִזֶּה כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרָיִם: סָרוּ מַהֵר, מִן הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוִּיתִם עָשׂוּ לָהֶם, מַסֵּכָה.... וָאֵפֶן, וָאֵרֵד מִן הָהָר, וְהָהָר, בֹּעֵר בָּאֵשׁ; וּשְׁנֵי לוּחֹת הַבְּרִית, עַל שְׁתֵּי יָדָי. וָאֵרֶא, וְהִנֵּה חֲטָאתֶם לַד' אֱלֹהֵיכֶם עֲשִׂיתֶם לָכֶם, עֵגֶל מַסֵּכָה: סַרְתֶּם מַהֵר מִן הַדֶּרֶךְ, אֲשֶׁר צִוָּה ד' אֶתְכֶם. וָאֶתְפֹּשׂ, בִּשְׁנֵי הַלֻּחֹת, וָאַשְׁלִכֵם, מֵעַל שְׁתֵּי יָדָי; וָאֲשַׁבְּרֵם, לְעֵינֵיכֶם" (דברים, ט',י'- יז'). הקב"ה מורה למשה לרדת מההר ולראות בעיניו את הדרמה של חטא העגל, כאומר לו: "דברים שרואים מכאן, לא רואים משם".

במבחן התוצאה – לוחות שבורים ולוחות שלמים נוכחים במרחב אחד.

האם יש לכך משמעות?

דומה שנאומו של משה בפרשתנו, בהקשרלאירוע שבירת הלוחות , מתכתב עם אפקט הזיכרון והשכחה לטווח הארוך- מצרים ולטווח הקצר – אירועי המדבר, בכל הקשור להיבט החברתי נפשי של תופעת הזיקנה והשכחה, בהקשר לדמנציה ואלצהיימר או להגדרות מקצועיות אחרות, כגון, תשישות נפשית או ירידה קוגנטיבית. משה מלמדנו ,ששבירת הלוחות, אין משמעותה- שכחת הלוחות הראשונים השבורים ,התעלמות מהם או ויתור עליהם. השילוב בין שני הלוחות- השבורים והשלמים במרחב אחד, מעניק מקום ויחס של כבוד והדר, לאפקט הזיכרון לטווח הארוך והשכחה לטווח הקצר. המסר של משה בנאומו החברתי לדור ב' לקראת הכניסה לארץ ולא פחות מכך כמורשת לדורות הבאים, הוא ברור וחד- לא ניתן לפגוע בנכסי הרוח שכינס אדם לעצמו בחייו. כל הקנין הרוחני

intellectual property) או בקיצור בראשי תיבות: IP) שייך לאדם, שאותו אגר וכינס במהלך חייו והם קנינו שלו בלבד. במסכת ברכות ח' עמ' א', נאמר שרבי יהושע בן לוי מצווה את בניו : ״היזהרו בזקן ששכח תלמודו מחמת אונסו, דאמרינן, לוחות ושברי לוחות מונחים בארון״ . אנו עדים בחיי היום יום לתופעת הדמנציה והשכחה, ללוחות שבורים של אנשים: " אַל תַּשְׁלִיכֵנִי מִלְּפָנֶיךָ וְרוּחַ קָדְשְׁךָ אַל תִּקַּח מִמֶּנִּי)" תהילים, נא', יג' ).

המהר״ל מפראג( רבי יהודה ליווא בן בצלאל 1520-1609) חודר באופן מדהים לתופעת השכחה: ״המדרגה שקנה האדם על ידי התורה, אין לומר שבטלה...כאשר שכח תלמודו. כי לא נחשב שהתורה מסתלקת מן האדם...כי זה עניין האדם בעל גוף, אשר מצד גוף שלו, אי אפשר שתהיה התורה עמו כל שעה...וכן אף שנסתלקה ממנו התורה לאנסו בשביל הגוף המקבל, אין נחשב שהתורה מסתלקת ממנו״ (נתיבות עולם, נתיב התורה, יב׳). דומה שהמהר"ל מכוון בפירושו לכך, שתכניו של הזיכרון קיימים ושלמים בהוויתו הפנימית של האדם הסובל מדמנציה ואלצהיימר, אך בפועל, המנגנון המוחי שלנו, ״לשלוף״ נתונים נפגם ואיננו פועל. דומה שזאת המשמעות האמיתית :"לוחות שבורים מונחים בארון, בצד לוחות שלמים."

דומה שמשה בנאומו בפרשתנו פונה בקריאה לכולנו, אל לכם לזרוק את הלוחות השבורים או להתעלם מהם ולראותם כשקופים ופחותי ערך, עלינו להעניק גם להם קדושה כבוד והדר. עלינו להתייחס אליהם כלוחות שלמים, להתחבר לאמרתו של הרבי מקוצק ( מנחם מנדל מורגנשטרן 1787-1859 ):" אין יותר שלם מלב שבור".

אנו נושאים את ארון הברית במסע המחויבות החברתי והמוסרי, לאורך דברי ימי עמנו, כשבתוכו מונחים לוחות שלמים בצד לוחות שבורים. משה מנחיל לעם ישראל, ערך חברתי של הכלתם ולא הדרתם, של אלו שפעם היו שלמים ולימים הפכו לשבורי גוף ונפש בצוק העיתים. משה דורש מחויבות זאת ממנהיגי החברה , מהמשפחה ומכולנו.

באירוע המכונן בפרשתנו של שבירת הלוחות, על ממדיו ומשמעויותיו השונים, מנחיל לנו משה , צידה לדרך - מורשת של ערכים ומידות, קודקס של התנהגות וארגז כלים, לחוסנו ,איתנותו וזהותו, של עם ישראל, לאורך הדורות, בגולה ובמדינת ישראל, למשמעות האמיתית של : לוחות שבורים בצד לוחות שלמים, מונחים בארון אחד.

שבת שלום ומבורכת

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

מנכ"ל

שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981

טל' 02-6537591 , נייד 054-2222035 , פקס' 02-6507113

Zeev@melabev.org www.melabev.org /

פרשת "עקב"- יגאל גור אריה

ברכות ליאיר מור לשבת בר מצווה .(לפני הרבה שנים).

ברכות לזאב שביט לשבת בר מצווה.

ברכות לניר סיון לשבת בר מצווה.

" וְהָיָ֣ה עֵ֣קֶב תִּשְׁמְע֗וּן אֵ֤ת הַמִּשְׁפָּטִים֙ הָאֵ֔לֶּה.."

והיה עקב - ללמדנו שכל מה שמתרחש אינו בגלל הראש אלא בגלל העקב, אינו בגלל מה שלמעלה אלא דווקא בזכות מה שלמטה כלומר העקב החלק התחתון והאחורי של חיינו ובמילים אחרות - אם אתה רוצה ללמוד על מה שקורה בחייך ולמה חייך נראים כפי שהם נראים תתבונן דווקא על החצר האחורית של חייך ואל תתרשם ממה שמצוי בחזית של חייך.

ימים אחרי ט"ו באב חג הפיוס ואהבה בתקופה בה המדינה מפולגת מאי פעם, חשוב שנזכור את מילותיו (זעקתו) של ראש הממשלה הצנוע והערכי ביותר, מנחם בגין: "אחים אנחנו״!

*משל האחים שהציבו ביניהם נחל*

זהו סיפור על שני אחים שחיו יחדיו במשך הרבה שנים בחוות שכנות עד שיום אחד הסתכסכו בשל ויכוח טיפשי. זאת הייתה הבעיה הרצינית היחידה ביניהם במשך 40 שנה.

כל החיים הם עבדו יחד את השדות, התחלקו בידע ובתוצרת החקלאית וידעו לעזור אחד לשני בעת הצורך.

הכל התחיל עם אי הבנה קטנה שהתגלגלה למצב לבלתי נסבל, חילופי מילים פוגעות ואחר

כך - שבועות של שקט.

יום אחד נשמעה דפיקה על דלת ביתו של האח הבכור. בפתח עמד נגר מבוגר עם ארגז כלים. "אני זקוק לעבודה לכמה ימים" אמר הזר. "האם אדוני זקוק לכמה תיקונים

בחווה?"

"כן" אמר בעל החווה "יש לי עבודה עבורך. ראה את החווה מעבר לנחל שם גר השכן שלי, האמת שהוא אחי הצעיר. עד לא מזמן היה בינינו שטח ירוק מדהים אבל אז הוא הטה את אפיק הנחל על מנת שיחצה בינינו כגבול. הוא בטח עשה זאת כדי להרגיז אותי, אבל אני עוד אראה לו…" סיפר האח הבכור. "אתה רואה את העצים שליד האסם אני רוצה שתבנה מהם גדר בגובה שלושה מטרים. אני לא רוצה לראות אותו יותר אף פעם."

הנגר שתק, ורק פלט: "אני מבין."

החוואי עזר לנגר לסחוב את העצים ואת הכלים, ונסע העירה לסידורים.

עד הערב, כשהחוואי חזר, הנגר כבר סיים את עבודתו.

כשהחוואי הגיע לנחל, הוא נותר המום לגמרי. עיניו כאילו יצאו מארובות העיניים והוא לא הצליח להוציא מילה מפיו.

במקום לא הייתה גדר, במקומה היה גשר. גשר מקסים ומיוחד, ממש יצירת אומנות, עם מעקה מעוצב ופיתוחי עץ.

האח הצעיר לפתע הגיע גם הוא לערוץ הנחל. הוא חיבק בהתרגשות את אחיו המבוגר ואמר: "אתה באמת מיוחד" אמר, "לבנות גשר, אחרי כל מה שאמרתי ועשיתי!"

בזמן ששני האחים התחבקו זה עם זה, הנגר אסף את כליו והתכוון ללכת.

האחים פנו אליו ואמרו "אנא ממך, הישאר עוד כמה ימים - יש לנו עוד כמה דברים לתקן בחווה."

"הייתי מאד רוצה להישאר, אדונים נכבדים" ענה הנגר "אבל יש לי עוד הרבה גשרים לבנות..."

פעמים רבות אנחנו נותנים לכעס להרחיק אותנו מהאנשים שאנו אוהבים, ולגאווה לבוא לפני האהבה. אל תתנו לזה לקרות, דעו לסלוח ולהעריך מה שיש לנו. נודה כל בוקר על היש-בריאות, קהילה, משפחה, בית, גינה, טבע ...ילדים נכדים ו...

נזכור תמיד: העבר לא משנה אבל העתיד כן, שום "ברוגז" לא יקלקל קשר מיוחד, נסו לבנות את הגשרים שלכם כשצריך, ותמיד לעבור אותם בחיוך.

בנו גשרים נציגנו בממשלה, למען עתידנו !!

שבת שלום!

שבת שלווה וענוגה!!

יגאל גור אריה.

חמשיר לשבת: עקב/ דוד אשל

"וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן" (דברים, ז' / י"ב )

הַדֶּרֶךְ זְקוּקָה לְשִׁנּוּן,

וּמֹשֶׁה מְסַפֵּר עַל הַדֶּרֶךְ, עַל הַקְּשָׁיִים וְעַל הַנִּסִּים

מִיְּצִיאַת מִצְרַיִם וְעַד הַגִּיעוֹ אֶל מֵאָה וְעֶשְׂרִים,

הֵחֵל מֵעֲבוֹדוֹת הַפֶּרֶךְ

"וְזָכַרְתְּ אֶת כָּל הַדֶּרֶךְ". (דברים, ח'/ ב')

יֵשׁ לָשׁוּב אֶל הָעֲקֵבוֹת

כְּדֵי לַעֲלוֹת עַל דֶּרֶךְ הָאָבוֹת,

לָכֵן כָּתוּב "עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן"

לֹא דֵּי בְּהִנְהוּן

זְכִירַת הַדֶּרֶךְ הִיא הַשִּׁנּוּן.

הַמִּילָה "עֵקֶב", לֹא בִּכְדִי נֶאֶמְרָה

אֶת הַדֶּרֶךְ הִיא מַזְכִּירָה.

נִתֵּן ל "עקב" לְכָכֵב

וְנִרְאֶה, עַד לְהֵיכָן יִתְרַחֵב.

אִם אֶת הֶעָקֵב נָקַעְתִי

סָבִיר שֶׁהִתְעַכָּבְתִי,

לָכֵן יֵשׁ קֶשֶׁר לֶעָקֵב

עִם הַמַּשְׁמָעוּת...לְהִתְעַכֵּב.

נֶחֱשָׁב הוּא לְצוֹלֵעַ

זֶה שֶׁעָקֵבו...בָּרִצְפָּה לֹא נוֹגֵעַ,

הוּא יֵיעָזֵר בְּ- קַבַּיִים

שֶׁהֶם עָקֵבִים שֶׁאִיבְּדוּ אֶת הָ-עַיִ"ן.

יֵשׁ עִיכּוּב... שֶׁהוּא אִיחוּר מְעַט

יֵשׁ הַמְּעַכֵּב...שֶׁהוֹלֵךְ לְאַט, לְאַט,

יֵשׁ עֵקֶב... שֶׁהוּא מִפְּאַת...

לָכֵן עֵקֶב הָעִיכּוּב, הָיָה הַכּוֹל...כִּמְעַט.

"וְהָיָה הֶעָקֹב לְמִישׁוֹר"

אֵיךְ אֶת זֶה לְכָאן נִקְשׁוֹר ?

אִם אֶת הַשֶּׁטַח נְיַישֵּׁר

עִיכּוּב...לֹא יֵיחָשֵׁב כָּשֵׁר

כִּי מִשְׁטָח יָשָׁר לְלֹא עָקֵב

אֵין בּוֹ תֵּירוּץ...שֶׁיְעַכֵּב,

עָקֵב הוּא מִן גַּבְנוּנִיוּת

והוּא מְעֵין עַקְמוּמִיוּת

שגּוֹרֵם לְאִיטִיוּת

וְגַּם לְחוֹסֶר בְּהִירוּת.

בְּעִקְבוֹת חַיָילֵינוּ שֶׁתּוֹפְסִים אֶת הַקַּו

הָאוֹיֵב נִמְצָא... בְּמַעֲקָב

וּבָעוֹרֶף רְגוּעִים...וְתּוֹפְסִים בֶּטֶן גַּב.

הַאִם נֶחֱשָׁב כְּחִיוּבִי

לִהְיוֹת תָּמִיד עִקְבִי ?

לִפְעָמִים הָעִקְבִיוּת

הִיא כּוּלָה שִׁיגְרָתִּיוּת,

וּלְעִתִּים הָעִקְבִיוּת

הִיא תּוֹצָר שֶׁל אִישִׁיוּת,

לֹא תָּמִיד בְּרָכָה מֵבִיא

מִי שֶׁהוּא בַּכּוֹל עִקְבִי.

יֵשׁ חוֹשֵׁב שֶׁכָּךְ מוּטָב

לָכֵן הוּא "שָׁב עַל עִקְבוֹתָיו",

וְיֵשׁ מִי, שֶׁעִנְיָין גָּדוֹל הוֹפֵךְ לִשְׁבָב

זֶה הוּא שֶׁ"דָּשׁ בַּעֲקֵבָיו".

מִי שֶׁבַּ"עֲקֵב אָכִילֵס" מְשׁוּפָּע

כְּלוֹמַר, רַבּוֹת לוֹ נְקוּדוֹת תּוּרְפָּה,

שֶׁיִתְנַהֵל, "עָקֵב בְּצַד אֲגוּדָל"

וְכָךְ הוּא לְאִיטוֹ יִגְדַּל.

וְעִיכּוּב נוֹסָף קָטָן זֶה נִיחָא

כְּשֶׁאָנוּ הַיּוֹם, בְּ"עִקְבָתָא דִּמְשִׁיחָא".

שבת מבורכת ובריאה

בלהה ודוד אשל

‍