.הרב עמיהוד סלומון במסר מוקלט בין דקה-"רק לא משה!"
פרשת קרח – "הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ" - טְרִילוֹגְיָה של קלקול ותיקון
ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *
כך פותחת פרשתנו : "וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת--בְּנֵי רְאוּבֵן . וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי-יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם, נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד, אַנְשֵׁי-שֵׁם. וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב לָכֶם, כִּי כָל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם ד'; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל ד' "( במדבר, טז', א'-ג').
קרח עושה שימוש ציני בפרשת -קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: " וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי ד' אֱלֹהֵיכֶם... וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם" (ויקרא, יט', א'-ג') .
זאת לא ידע קרח,על מנת להיות ראויים להשתייך לקהילת- "קְדֹשִׁים תִּהְיוּ וֵאלֹהֵי מַסֵּכָה, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם", עליכם להסיר המסכות ולהיות שקופים, ישרים , הגונים ואמיתיים, במעגלי חייכם. קרח גם לא הכיר את שירו של המשורר שאול טְשֶׁרְנִיחוֹבְסְקִי (1875-1943) שנכתב בשנת 1923 : "שָׁלוֹם לְךָ, עֲקִיבָא! שָׁלוֹם לְךָ, רַבִּי! אֵיפֹה הֵם הַקְּדוֹשִׁים, אֵיפֹה הַמַּכַּבִּי?" עוֹנֶה לוֹ עֲקִיבָא, אוֹמֵר לוֹ הָרַבִּי: "כָּל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשִׁים, אַתָּה הַמַּכַּבִּי".
התופעה וההופעה הקֹרַחית ועדתו בפרשתנו, חותמת רצף לא אקראי , של שלוש פרשות -בהעלותך, שלח וקרח, שחושפות לנגד עינינו שלושה אירועים דרמטיים - קברות התאווה ,המרגלים, קרח ועדתו, ומציגות לנו שלושה סמלים בעלי ערך מכונן - מנורה, ציצית ואדמה.
הבה נתבונן ונעמיק ברצף הפרשות והאירועים ובדגש מיוחד לשלושה הסמלים ומשמעותם.
אנו נזהה - טרילוגיה של קלקול ותיקון.
א. המנורה
הקלקול של אירוע "קברות התאווה" מתרחש בפרשת "בהעלותך", שהיא הראשונה ברצף: "וַיְהִי הָעָם כְּמִתְאֹנְנִים רַע בְּאָזְנֵי ד' וַיִּשְׁמַע ד' וַיִּחַר אַפּוֹ .... וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא תַּבְעֵרָה כִּי בָעֲרָה בָם אֵשׁ ד' ,וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים (בהעלותך, יא', א'-ה'). רש"י מפרש : " חינם- מן המצוות". בני ישראל לא מוכנים לקבל עול של מצוות ,אחריות ועצמאות ומעדיפים, עבדות ותלות.
ההזדמנות לתיקון של הקלקול ,ניתנת לבני ישראל, בהערכות, למידה והפנמה, בדמות המנורה סימלה ומשמעותה .
המנורה מסמלת ומייצגת , ערכים של ניהול עצמאי ושל קבלת אחריות . המנורה מסמלת תהליך של עליה והעצמה, בהשקעה, התאמצות ואמונה בארץ היעוד: " בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת". לא מקרה הוא שהמנורה נבחרה לייצג את סמלה הריבוני של מדינת ישראל. המנורה היא ביטוי לאתוס המעבר, ממדבר הגלות של 2000 שנים, לארץ נושבת למדינת ישראל, ארץ חמדת אבות, ראשית צמיחת גאולתנו.
המנורה היא התיקון, לכישלון של- אירוע קברות התאווה - "חינם מן המצוות". המנורה היא ייצוג של העצמה לעצמאות וללקיחת אחריות, הטמונים במילה : בהעלותך את הנרות ולא, בהדליקך את הנרות. ההבדל הוא מאד גדול.
המנורה באורה, מסמלת את התיקון לקלקול- בשקיפותה, כפי שהאיר זאת שופט בית המשפט העליון בארה"ב, היהודי לואי דמביץ ברנדייס ( 1856- 1941 ) "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר ואור המנורה הוא השוטר היעיל ביותר".
המנורה מסמלת את האחדות,-בהיותה עשויה - מקשה אחת- "מִקְשָׁה זָהָב, עַד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא"( במדבר, ח' ,ב'). הנה הביטוי - לשותפות, סולידריות וערבות הדדית.
ב. הציצית
מתקשרת לקלקול באירוע המרגלים בו עסקנו בפרשת "שלח": " וְשָׁם רָאִינוּ, אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים; וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים, וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם"( במדבר, יג', לג')....."וַיֹּאמְרוּ, אִישׁ אֶל אָחִיו: נִתְּנָה רֹאשׁ, וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה" ( במדבר, יד', ד'). באירוע המרגלים, בני ישראל לוקים בהעדר חוסן אמוני ,בהעדר חוסן נפשי ובהעדר חוסן ציוני.
ההזדמנות לתיקון הקלקול של אירוע המרגלים ניתנת לבני ישראל, בהערכות, בלמידה ובהפנמה ,בדמותה של הציצית , שלא מקרה הוא שאומצה על ידי התנועה הציונית כדגל מדינת ישראל : "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, לְדֹרֹתָם; וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף, פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת " ( שלח, טו', לח-לט). בקונגרס הציוני הראשון ב1897 , הציע דוד וולפסון להרצל, שדגל מדינת ישראל יהיה דומה לציצית ולטלית, בפסי צבע כחול ולבן. "התכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע דומה לכיסא הכבוד " ( רמב"ן, במדבר, טו', לט' ).
מלמדנו רש"י את דרך הדמגוגיה והמניפולציה של קרח בפרשתנו:" מה עשה? עמד וכינס מאתים וחמישים ראשי סנהדראות, ...והלבישן טליתות שכולן תכלת. באו ועמדו לפני משה, אמרו לו- טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה? אמר להם- חייבת. התחילו לשחק עליו- אפשר טלית של מין אחר- חוט אחד של תכלת פוטרה, זו שכולה תכלת, לא תפטור את עצמה ?".
מבחן הדגל הוא האתוס המייצג את מבחן הרוח, הגאווה, הרגש הזהות וההשתייכות של עם ישראל לארצו ולמדינתו. הדגל הוא נקודת ההתכנסות וההתלכדות סביבו, המסלק כל מחלוקת שלא לשם שמים. כל ילד בגן מכיר את השיר שחובר על ידי המשורר והעיתונאי, נח רוזנבלום, לשעבר העורך של "ידיעות אחרונות" בעקבות הקונגרס הציוני הראשון 1897 ובהקשר לדברי הנביא ירמיהו, ד', ו' – " שאו נס ציונה העיזו אל תעמודו".רוזנבלום כתב את השיר: " שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה.... נֵעָשׂה נָא לַאֲגֻדָּה. יַחַד נֵלְכָה נָא נָשׁוּבָה אַרְצָה אֲבוֹתֵינוּ אֶל אַרְצֵנוּ הָאֲהוּבָה..... בְּעַד עַמֵּנוּ, בְּעַד אַרְצֵנוּ " .
הדגל בהקשרו למצוות הציצית, הוא התיקון לקלקול של אירוע המרגלים.
ג. האדמה
האדמה – סימלה ומשמעותה, נוכחת במלוא הופעתה בפרשתנו, בקלקול של אירוע - מחלוקת קרח ועדתו, שבסיומו, האדמה פצתה את פיה ובלעה את קרח ועדתו.
משה בפרשתנו נסער כפי שלא היה מעולם, בעיקר בעקבות נאום ההסתה של דתן ואבירם בני ראובן, שותפיו של קרח. הם ממוטטים במשפט אחד את האתוס האמוני והציוני של מסע החירות והעצמאות ממצרים לארץ ישראל. הם שוברים את כל הכלים וממחישים בנאומם את המשפט: "אמנם יצאנו ממצרים, אבל מצרים לא יצאה מאיתנו". בנאומם הם משתלחים בקב"ה, במשה ובאהרן : " הַמְעַט, כִּי הֶעֱלִיתָנוּ מֵאֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, לַהֲמִיתֵנוּ, בַּמִּדְבָּר: כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ, גַּם הִשְׂתָּרֵר. אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הֲבִיאֹתָנוּ, וַתִּתֶּן לָנוּ, נַחֲלַת שָׂדֶה וָכָרֶם; הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם, תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה ". (במדבר, טז', יג'-יד' ).
דתן ואבירם שותפיו של קרח, ממוטטים את כל הבסיס של הבית הציוני ,האמוני והאידאולוגי. מילא אתם רוצים לחזור למצרים, מטעמי נוחות ופחד מקבלת אחריות ועצמאות ומעדיפים להמשיך להיות עבדים וחינם מן המצוות, זה חמור, יש בכך רפיסות והעדר עמוד שדרה לקבלת אחריות ועצמאות כבני חורין. את זה לכאורה, עוד היה אפשר אולי להכיל. אבל, בהציגם מודל אידאולוגי מעוות ,כשהם מציגים את מצרים כארץ הנושבת המובטחת- ארץ זבת חלב ודבש. את זה משה לא יכול להכיל. בהשקפתם, אין לאדמת ארץ ישראל, כל משמעות ,יעוד ותכלית. האדמה שהיא הבסיס, נשמטת מתחת לרגליים. דתן ואבירם זורעים את הזרעים הראשונים של תנועת הבי די אס BDS בימינו (Boycott, Divestment and Sanctions )- הקמפיין קורא לחרם על ישראל, הכולל חרם כלכלי, אקדמי ותרבותי. הקמפיין החל ב-9 ביולי 2005 על ידי 171 ארגונים לא ממשלתיים פלסטיניים וארגוני שמאל רדיקלי.
החיבור של האדם לאדמתו ולארצו הוא בפרקטיקה, בפעולות של התעסקות במצוות התלויות בארץ, בתרומות ובמעשרות. זה יכול להתקיים רק במציאות של חיבור של עם ישראל לאדמתו, בפרקטיקה של עמל ויזע. קיום המצוות התלויות בארץ של תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב פיזית בארץ ישראל. אין התכנות למציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש ,אם אתה מחזיק באידאולוגיה של דתן ואבירם.
כך מציב לנו תמרור אזהרה פרופ' שלום רוזנברג במאמרו, אודות אלו שמנתקים יהדות מטריטוריה ומאדמתה של ארץ ישראל, שהובטחה לנו בברית בין הבתרים : " אחר חורבן הבית היו פריצי הדור מתגאים ואמרו, מה הפסדנו בזה שנחרב הבית, הרי יש בינינו תלמידי חכמים וזקנים..... כוונתי לאותם הוגים ואינטלקטואלים, שמציגים את היהדות כרוחנית בלבד, ומנסים לשכנע אותנו שאין אנו זקוקים לטריטוריה, לאותם דברים שהעמים והדתות הפרימיטיביים טועים בהם. אלו הם עניינים לגויים. זה לחלוטין לא מוזר שגם כאן הקצוות מתאחדים. בקצה אחד מופיעים דברים אלה בעולם האולטרה חרדי, כשהיהדות מצטמצמת בד' אמות של בית המדרש. אבל גם בקצה השני, שומעים אנו את הטענה שהאנושיות מתבטאת לא בגווילים הנשרפים, אלא באותיות , שהן האדמה והלאומיות האמיתיות שלנו. גם אצלם הניכור הופך להיות אידיאל, והספר לטריטוריה האמיתית של העם היהודי. ציונות פירושה, חיבור הספר אל האדמה, ציונות פירושה, חזרה לחיים הגשמיים, של שמים ,אך גם של פיסת אדמה".(פרופ' שלום רוזנברג , משל הקת והגרזן, מקור ראשון, ערש'ק "אמור", טז' אייר תשע'ג,26.4.13 ).
המילה- אדם היא שורש המילה - אדמה. חייבת להיות משמעות אמיתית לחיבור של האדם לאדמתו. האדמה נשמטת מתחת לרגליהם של קרח ועדתו .
הנה התיקון, לקלקולה של האדמה בסוף פרשתנו , בדמות המצוות של תרומות ומעשרות: "וַיְדַבֵּר ד', אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. וְאֶל הַלְוִיִּם תְּדַבֵּר, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, כִּי תִקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַמַּעֲשֵׂר אֲשֶׁר נָתַתִּי לָכֶם מֵאִתָּם, בְּנַחֲלַתְכֶם וַהֲרֵמֹתֶם מִמֶּנּוּ תְּרוּמַת ד', מַעֲשֵׂר מִן הַמַּעֲשֵׂר. וְנֶחְשַׁב לָכֶם, תְּרוּמַתְכֶם כַּדָּגָן, מִן הַגֹּרֶן, וְכַמְלֵאָה, מִן הַיָּקֶב. כֵּן תָּרִימוּ גַם אַתֶּם, תְּרוּמַת ד', מִכֹּל מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ד', לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן". (במדבר, יח',כה'- כח' ).
מצוות המעשרות והתרומה בסוף פרשתנו, הוא התיקון לקלקול האידאולוגי של דתן ואבירם.
קיום המצוות התלויות בארץ של תרומות ומעשרות, יש לו התכנות, רק אם אתה יושב פיזית בארץ ישראל. אין מציאות של קיום מצוות התלויות בארץ מצרים, כארץ זבת חלב ודבש המיוצגת באידאולוגיה של מחנה קרח ועדתו, שכן - " אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח ".
כך מלמדנו המדרש : "אמר רבי סימון: בשעה שבא הקב"ה לבראות את אדם הראשון, נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים - אל יברא, ומהם אומרים - יברא, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'חֶסֶד וֶאֱמֶת נִפְגָּשׁוּ צֶדֶק וְשָׁלוֹם נָשָׁקוּ'. חסד אומר: יברא – שהוא(האדם) גומל חסדים, ואמת אומר: אל יברא - שכולו שקרים. צדק אומר: יברא - שהוא עושה צדקות, שלום אומר: אל יברא - דכוליה קטטה. מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח): 'וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה'. אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבון העולמים... תעלה אמת מן הארץ, הדא הוא דכתיב (תהלים פה): 'אֱמֶת מֵאֶרֶץ תִּצְמָח' ".(בראשית רבה ח, ה)
תיקון הקלקול מוטמע בתורתו של רבי נחמן מברסלב ( 1772-1810 ):"אם אתה מאמין שיכולים לקלקל, תאמין שיכולים לתקן" ( ליקוטי המוהר"ן, חלק ב',קיב').
שבת שלום וחודש מבורך
*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות
zeev@melabev.org https://www.melabev.o rg.il/articles-2/parashat-shavua/
&
פרשת קורח-תשפ"ב - שלושה קולות - מייקל איזנברג -משקיע הון סיכון "אלפא"
לאחר שקורח ועדתו ערערו על מנהיגותם של משה ואהרן פרצה מגפת ה' בעם. למרות שמשה ואהרן נחלצו להצלת הציבור, ואפילו סיכנו את עצמם בשימוש נוסף בקטורת שהקטרתה ממש עכשיו הפילה חללים, העם התלונן "אַתֶּם הֲמִתֶּם אֶת עַם ה'" מה שהיה כמובן טענת סרק פופוליסטית. משה ואהרן פעלו עניינית מה שמוכיח שהם באו לעבוד בשביל הציבור, ולא להגן על הבלוק. ועדיין, השימוש בשיטה המתריסה של קורח ועדתו לא פסק גם אחרי שנבלעו באדמה או מתו באש מן השמים.
תמיד בפוליטיקה יש קואליציה ואופוזיציה. זה חלק מההנהגה של העם ולכל אחד יש תפקיד חשוב ומועיל. השאלה היחידה היא האם מדברים מפוזיציה ומוכנים לסלף את משמעות העובדות כדי להתסיס את האומה נגד הצד השני, או שבאים בגישה של 'מה באמת נכון וטוב לעם ישראל'. שלושת המחנות - קורח, דתן ואבירם ומאתיים וחמישים איש מקטירי הקטורת - מייצגים את שלוש הטענות הקלאסיות של האופוזיציה.
קורח, שרצה להיות כוהן, מייצג את הדרישה לתת תפקידים בכירים גם לאחרים ולא רק לאוחזים במושכות השלטון. תפקידים בכירים חשובים לשליטה בתקציבים, קצבאות והטבות, ובנוסף נושאי המשרה השונים נהנים מיוקרה וכבוד. כעיקרון טענה מעין טענתו של קורח עשויה להיות נכונה אם אפשר לסמוך על ביקורת בונה ועל עבודה בצוותים מגוונים שאכן עשויים להגיע לתוצאות טובות יותר עבור עם המורכב משנים עשר שבטים. אבל אם זונחים את טובת הציבור והדרישה לייצוג מתאים של האופוזיציה נועדה בעצם רק לתקיעת מקלות בגלגלים או שררה, כמובן שהמחיר רב מהתועלת. כשבעל התפקיד איננו שותף מועיל נשארת רק שררה לשם כבוד - כמו יו"ר ועדה שאיננה טורחת להתכנס כי ברור לכולם שיהיו שם רק עימותים על עימותים.
דתן ואבירם מייצגים את הטענה של כאן ועכשיו - לא השגתם את התוצאה המיוחלת ולא עמדתם בהבטחתכם לציבור הבוחרים. הם רק משמיטים בכוונה מילה חשובה אחת - עדיין. מנהיגות חייבת להביט ולתכנן לטווח הארוך. לאחר שדור יוצאי מצרים הוכיח שהוא איננו מתאים למשימת כיבוש הארץ יש להמתין שנות דור להגשמת הייעוד וההבטחה. צריך לאתחל מחדש. זה לא נעים אבל זו עובדה. כמו מצקצקים ברשתות חברתיות שמלחיצים פוליטיקאים לראות תוצאות מהרגע להרגע, גם דתן ואבירם, לקו באותו טווח-קצריזם. גם בכל השקעה יש אתגר של להמתין בסבלנות עד להבשלת הפירות. מי שאיננו מסוגל לכך, לא ראוי לנחלה בארץ. ההזדמנויות וההנהגה הן נחלתם של אנשים עם סבלנות ששולטים באמוציות כשיש משבר. לכן גם דינם של דתן ואבירם להיעלם.
מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת מתריסים תוך הפעלת לחץ על נקודות יידישקייט. באומה שמבוססת על קוד של תורה ואמונה או מורשת של אלפי שנים, התחרות "מי קדוש יותר" היא דרך טובה להתסיס את העם. "גם אנחנו קדושים" או "אתם מחללים את הקודש" הם טענות שנופלות על אוזניים קשובות ומלהיטות את העם. בפיהם של מאתיים חמישים איש יש גם מסר חתרני תחת כל הנהגה. ככלל, לכל אחד יש יכולות ייחודיות לו, ואם נותנים אמון בציבור הרי שנבחריו הם בעלי התכונות הרלוונטיות להנהגה. מאתיים וחמישים מקטירי הקטורת טוענים שכל העדה כולם קדושים - אין הבדלים ואין ייחודיות. זה פתח לאנרכיה.
שלוש הטענות הללו מרכיבות את הקוקטייל של האופוזיציה עד ימינו. בקשת שררה ותקציבים, ראייה לטווח קצר וטענות על בסיס יידישקייט או כאלו שמנסות לזרוע אנרכיה. כפי שכבר אמרתי לאופוזיציה יש תפקיד חשוב. האופוזיציה מאתגרת ומדרבנת את הקואליציה להיות טובה יותר ולחשוב כמה שיותר יצירתי ודינמי. למעשה, הניסיון של האופוזיציה להפיל בכל רגע נתון את הקואליציה ולהחליפה, הוא התפקיד החשוב ביותר שלה. אולם על האופוזיציה לפעול בצורה עניינית, מתוך אג'נדה ברורה ותוך אמירת האמת לציבור. עליה לשים את עם ישראל בראש מאוויה ולא את השלטון. בניגוד לקורח ועדתו שהעלו טענות פופוליסטיות שונות לפילוח הקולות הצפים, תובנת העל היא שכולנו, קואליציה ואופוזיצה, רוב ומיעוט, שותפים לאותו המסע ולאותה ההצלחה. כמו שהמגפה פוגעת בכולם, ולא משנה באיזה מגזר היא מתחילה. בצד האופטימי של הסיפור חייבים לקדם ולפתח את היכולות של כולם. רק כך ניתן להצעיד את עם ישראל לעתיד משגשג.
אשמח לקבל תגובות בכתובת: treeoflifeandprosperity@gmail.com
&
פרשת השבוע "קרח"-תשפ"ב- יגאל גור אריה.
פרשה בתורה על שמו של רשע?!
מסתבר שגם מקורח/רשע יש מה ללמוד:
הפרשה מלבה את המחלוקת– מהי מחלוקת?
זוג בא ליעוץ למען שלום בית, האם תאמר להם טוב שיש מחלוקת כי מזה תיבנו– או בואו נעשה שלום בית.
מה ההבדל בין שלום בית- למחלוקת??
נעשה שלום בית זה כאילו לטייח את המצב כאילו אין מחלוקת.
מחלוקת היא הכרה הפנימית שלי בשונות שלך. אני אומר מחלוקת אני חלק- אני לא שלם. שלם הוא אוסף של חלקים.
לכן שלום בית זה לבנות את הפאזל הגדול, אני חלק ואתה חלק יחד אנחנו בית!!
שאיפתו הפנימית של קרח להיות כהן או התקוממות ל ״צדק חברתי״ יצא נגד ההנהגה (משה ומשפחתו) בטענה שהיא לא מחוברת לעם והיא בחרה את עצמה להנהגה. עמדות כח מרוכזות בידי משפחת משה. קרח טען, נגד טובות הנאה, ושחיתות. התקוממותו של קרח הייתה חולשה אנושית של קינאה פשוטה.
קרח היה אחד מגדולי דורו וממכובדו.
עלינו ללמוד אם כן את ההיבט החיובי ולשאוף לעלות בקודש, לבקר ולשאוף להחליף הנהגה שלא בחרה את עצמה. אך לזכור שיש כללים והמטרה לא מקדשת את כל האמצעים. (כמה אקטואלי)
המסר בפרשתנו, מנסה להעביר לנו ולהזהיר אותנו מפני כוחה ההרסני של מידת הקנאה.-את קרח היא הובילה לאובדנו. קרח "זכה" ששמו נותר לדראון עולם כמחררריב, אבי המחלוקת לסוגיה.
כמו כן הפרשה מלמדת אותנו אין ספור לקחים על מחלוקות ,שטיפת מוח ושכנוע, ולדעתי זה אחד הלקחים הנוקבים ביותר: זמן לא רב אחרי יציאת מצרים אפשר להגיד על מצרים "ארץ זבת חלב ודבש"??, ויש מי שיקנה את הסיפור הזה.
מאחל לנו שמה שמפורסם ונאמר הוא נכון, אמתי ונקי מאינטרסים!!!
קרח לא הבין: החיים הם כמו קפה, או שהם בבוץ, או שהכול שחור, או שהכול הפוך או שזה פשוט נס.
שבת שלום!
שבת שלווה וענוגה!!
יגאל גור-אריה
&
מעדנים לשולחן שבת ד"ת מספר 185 - חיים קופל
טבע ההשגות הרוחניות
1) בפרשתנו מתואר ויכוח בין משה לקרח אודות תפקיד "נשיא שבט קהת". משה מינה את אליצפן בן עוזיאל, ואילו קרח טען שלסבא קהת היו 4 בנים: עמרם, יצהר, חברון ועוזיאל. בניו של עמרם הבכור קיבלו תפקידים:
משה קיבל את המלוכה, ואהרון את תפקיד הכהן הגדול. לטענתו תפקיד נשיא השבט מגיע לבנו של יצהר
(שנולד שני במשפחה) והוא קרח, ולא לבנו של עוזיאל (שנולד רביעי) והוא אליצפן. לכן החליט קרח לערער גם על בחירת אהרון לתפקיד כהן גדול, למרות שהמינוי היה בציווי ה'.
2) משה מציע לערוך את מבחן המטות: כל בית אב יביא מטה, עם שמו עליו וכך יהיו שנים עשר מטות. שם אהרון ייכתב על מטה שבט לוי. את שנים עשר המטות ישימו באהל מועד והאיש אשר יבחר בו ה' מטהו יפרח והוא יזכה בכהונה, וכך בוצע. משה קיבל מכל שבט מטה, כולל את מטה אהרון משבט לוי. את המטות הוא שם באהל מועד והמתינו לראות מטהו של מי יפרח. למחרת, כשבא משה לבדוק את המטות, ראה שמטה אהרון פרח:
א) "הוציא פרח" (השלב הראשון בגידול)
ב) "ויצץ ציץ" (הפרי חנט: לפי פרוש המאירי הוציא פרי קטן).
ג) "וַיִּגְמֹל שקדים" (יצא הפרי המוגמר שקד).
משה הוציא את כל המטות החוצה וכולם ראו שה' בחר באהרון ככהן והוא זכה בתפקיד.
3) נשאלת השאלה: מדוע התורה בחרה לספר לנו את כל השלבים בהבשלת השקד עד להופעת הפרי המוגמר. לכאורה הקטע מיותר ומה שחשוב וקובע הוא פריחת הפרי המוגמר של השקד, שמהווה הוכחה במי בחר ה' לכהונה.
4) מאופן הצגת הדברים ע"י התורה, ניתן ללמוד מוסר השכל ותשובה לטענה אפשרית של אנשי קרח.
לוּ היה צומח מיד על מטה אהרון פרי מוגמר, היו טוענים אנשי קרח שהתפקיד שקיבל אהרון, גרם לקדושתו ולצמיחת הפרי עליו. לוּ היה בוחר ה' בנו לתפקיד הכהונה, אזי מטה שבטנו היה מצמיח פרי, שהרי הקב"ה "דואג" לאנשים שממלאים תפקיד עבורו.
5) מדרך הצגת הדברים, רצה הקב"ה להראות שלא התפקיד גרם לקדושת אהרון והופעת הפרי על מטהו. אלא יש כאן מנהגו של עולם. שלבים הכרחיים בגידול השקד. קודם מופיע פרח, אח"כ שלב החנטה, גדל פרי קטן. ורק לבסוף מופיע הפרי המוגמר. כך לגבי אהרון כולם ראו איך הוא מתקדם במעלות הקדושה, יגיעה אחר יגיעה. דרגה אחר דרגה, עמל בכל הדרך וזה מה שזיכה אותו בתפקיד הכהן הגדול.
6) התנהלות כזאת אנו מוצאים גם בחיים. עתים מקבל אדם תפקיד תורני, או הנהגותי. בכדי להצליח ולהתעלות בתפקיד, הוא חייב לצקת בו תוכן ולעמול בכל שלב ושלב שהוא מגיע אליו.
7) תשובות מפרשת שלח
א) רמז בפרשה לשנה בה ייחרב בית המקדש הראשון? תשובה: על הפסוק " שלח לך אנשים" אומר "בעל הטורים": בשנת ג' אלפים +של"ח (338 ויחד שנת 3,338). יחרב בית המקדש הראשון ובני ישראל יצאו לגלות.
ב) שם של אשה בפרשתנו שמופיעה בתורה? תשובה: "ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם" (ט"ו-כ"ו).
הכוונה להגר שפחת אברהם.
8) שאלות מפרשת קרח
א) מהי המילה בפרשה, בעלת הגימטרייה הגדול ביותר בתורה?
ב) ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף ושבע מאות" (י"ז-י"ד) השאלה: למה נאמר "במגפה" הרי זה ברור, פסוק לפני כן נאמר "ותעצר המגפה"?
שבת שלום- מחיים ק. מעדנים 185 פרשת קרח תשפ"ב
תגובות/הערות/הארות/ ניתן לשלוח לחיים קופל בדוא"ל hkop77@gmail.com
