רעיונות לשבת מבית החברה לחקר המקרא- פרשת שופטים-תשפ"א -"יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה"- נאום האחריות לקדושת החיים ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן & חמשיר לשבת-שופטים ושוטרים / © דוד אשל& יגאל גור אריה -שואל-"שופטים ושוטרים תתן לך"- לאן נעלמו השוטרים ??

www.hamikra.org & www.tanach5.org & info@hamikra.org

פרשת "שופטים" -"יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה"- נאום האחריות לקדושת החיים

ד"ר זאב ( ווה ) פרידמן *

בימים אלו שמגפת הקורונה בדמותו של וריאנט הדלתא, משתוללת ברחובותינו ואנו עדים לנתונים מדאיגים של עלייה בקרב המאומתים, החולים הקשים והמתים, אנו נדרשים להטמיע אחריותנו הבלתי מתפשרת, לקדושת החיים. הקריאה לשאת באחריות לקדושת החיים, מופנית בצדק, בראש ובראשונה, למנהיגינו ולרשויות המדינה , אך היא איננה מייתרת, גם את אחריותה של החברה האזרחית- של כל אחת ואחד מעמנו כלפי זולתנו. אנו נדרשים לשאת באחריות לקדושת החיים, לשלומו של הציבור, בפעולות כגון –התחסנות, עטית מסכות, שטיפת ידיים וחיטוין.

נאומו של משה בפרשתנו מעלה על נס, את אותה האחריות לקדושת החיים ולשלומו של הציבור, המחייבת את מנהיגי רשויות השלטון , אך גם את החברה האזרחית.

מהי מהות אותה אחריות המצופה ממנהיגנו ורשויות השלטון, אך גם מהחברה האזרחית, כפי שהיא משתקפת בפרשתנו ?

פרשתנו מאירה זאת בסוגיית " הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה " , שמעמידה במרכזה , את האחריות לקדושת החיים: " כִּי יִמָּצֵא חָלָל, בָּאֲדָמָה אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ לְרִשְׁתָּהּ, נֹפֵל, בַּשָּׂדֶה: לֹא נוֹדַע, מִי הִכָּהוּ. וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ, וְשֹׁפְטֶיךָ; וּמָדְדוּ, אֶל הֶעָרִים, אֲשֶׁר, סְבִיבֹת הֶחָלָל. וְהָיָה הָעִיר, הַקְּרֹבָה אֶל הֶחָלָל וְלָקְחוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא עֶגְלַת בָּקָר, אֲשֶׁר לֹא עֻבַּד בָּהּ, אֲשֶׁר לֹא מָשְׁכָה, בְּעֹל. וְהוֹרִדוּ זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא אֶת הָעֶגְלָה, אֶל נַחַל אֵיתָן, אֲשֶׁר לֹא יֵעָבֵד בּוֹ, וְלֹא יִזָּרֵעַ; וְעָרְפוּ שָׁם אֶת הָעֶגְלָה, בַּנָּחַל. וְנִגְּשׁוּ הַכֹּהֲנִים, בְּנֵי לֵוִי כִּי בָם בָּחַר ד' אֱלֹהֶיךָ לְשָׁרְתוֹ, וּלְבָרֵךְ בְּשֵׁם ד', וְעַל פִּיהֶם יִהְיֶה, כָּל רִיב וְכָל נָגַע. וְכֹל, זִקְנֵי הָעִיר הַהִוא, הַקְּרֹבִים, אֶל הֶחָלָל יִרְחֲצוּ, אֶת יְדֵיהֶם, עַל הָעֶגְלָה, הָעֲרוּפָה בַנָּחַל. וְעָנוּ, וְאָמְרוּ: יָדֵינוּ, לֹא שפכה (שָׁפְכוּ) אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ. כַּפֵּר לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פָּדִיתָ, ד', וְאַל תִּתֵּן דָּם נָקִי, בְּקֶרֶב עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל; וְנִכַּפֵּר לָהֶם, הַדָּם וְאַתָּה, תְּבַעֵר הַדָּם הַנָּקִי מִקִּרְבֶּךָ: כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר, בְּעֵינֵי ד'." (דברים, כא', א'-ט' ).

הסוגיה של הָעֶגְלָה הָעֲרוּפָה ,מציגה לנו הציפייה לאחריות מנהיגותית לקדושת החיים , כיצד על המנהיגות וראשי העיר, לנהוג באירוע כה חריג כדוגמת חלל מת מצווה- פלוני אלמוני.

חז"ל במשנה בתלמוד הירושלמי, במסכת סוטה פרק ט', ובתלמוד הבבלי במסכת סוטה, דף מד' עמ' ב' ,דנים בסוגיית "עֶגְלָה עֲרוּפָה " ותמהים על הצהרת זקני העיר שלא שפכו את דמו של הנרצח: "וכי על דעתנו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הם?! ".

אלא הם מסבירים שמשמעות הכרזה זו, היא אותה האחריות המצופה מזקני וראשי אותה העיר שבה נמצא החלל. חכמי בבל בתלמוד הבבלי, מתמקדים בנרצח, בכך שראשי העיר לא דאגו ללוות אותו ולא נתנו לו את המענה והסיוע הכלכלי בעיר ולכן נאלץ ללכת מחוץ לעיר ונרצח ואילו חכמי ארץ ישראל בתלמוד הירושלמי מתמקדים ברוצח , ומסבירים זאת בכך, ששמא הרוצח היה נתון במצוקה כלכלית ונפשית ונאלץ לרצוח. לדעתם, הרוצח לא זכה בטיפול וסיוע, שהיה אולי מונע ממנו לבצע את הרצח.

הנה לנו שני מושגים – אשמה ואחריות , הנגזרים מפרשת עגלה ערופה, ששופכים אור על אחריות ראשי הממשל והעיר, לערך "קדושת החיים".

האם ראשי אותה עיר , אשמים במה שקרה בעירם ?

דומה שראשי ופרנסי העיר, אינם נושאים באשמה, אבל הם כן נושאים באחריות.

במילים אחרות, אפשר לומר שהם לא אשמים במובן הפלילי ולא יוגש כתב אישום נגדם, אבל הם כן נושאים באחריות מוסרית ציבורית שמצופה מהם כמנהיגים. כיון שאירוע כה חריג התרחש במשמרת שלהם , עליהם לפעול ללא לאות לאתר את הרוצח וגם למנוע במעשים את הרצח הבא.

מאמר מרתק של ינאי ד' לוין ( מקור ראשון, ג' אלול תשע"א) המצטט מתוך מאמרה של הסופרת שולמית הראבן : " אשמה ואחריות", שופך אור על דיוננו, ומציג בהקשר לכך את מחקריו של ז'אן פיאז'ה (1896 - 1980), שעסק בפסיכולוגיה ההתפתחותית ובפסיכולוגיה קוגניטיבית, ופיתח את שיטת הניסוי בפסיכולוגיה, הנשענת על הצגת חידות לאנשים ובמיוחד לילדים וניתוח הסיבות לשגיאות בתשובותיהם.

בהקשר לסוגיית האשמה והאחריות, הציג פיאז'ה שני סיפורים, לילדים בגילאים שונים.

הסיפור הראשון, מספר על ילד שנשאר לבדו בבית וחשק בריבה. הילד מטפס במטבח למדף הגבוה שם מונחת צנצנת הריבה ותוך כדי כך נשמטת הצנצנת מידיו ונשברת .הסיפור השני ,מספר על ילד שהתבקש על ידי אימו להעביר ערימה של 20 צלחות מחדר לחדר. בדרכו נתקל במכשול, הוא נפל וכל 20 הצלחות נשברו. פיאז'ה שאל את הילדים בגילאים השונים, מי יותר אשם ומי נושא יותר באחריות, בסיפור הראשון או בסיפור השני ? . פיאז'ה מצא במחקריו בסוגיה הנדונה של אשמה ואחריות, שהילדים הקטנים יותר, נטו למצוא האשם בילד שבסיפור הראשון, ואילו הילדים הגדולים יותר ,ידעו כבר להבחין בין אשמה לבין אחריות ונטו להטיל האחריות דווקא על האימא בסיפור השני ולא על הילד. כלומר, בסולם ההתפתחות הגילאית, של המוסריות והאחריות, נראה שהמושג : "מבוגר אחראי" איננו סתם סיסמה, אלא יש לו משמעות מלמדת ומורת דרך. כאשר אדם נרצח, יש כמובן למצות החקירה, לחקור אם יש עילה להגשת כתב אישום ,הבאה למשפט ואכיפת החוק בישיבה בכלא מאחורי סורג ובריח אם נמצאת אשמה במנהיגים או ברוצח מסוים. אך אין להימנע מקיום תחכים יסודי ולהתמקד באחריות של המנהיגים וראשי השלטון, לאירוע הטרגי, גם אם אין עילה להגיש כתב אישום נגדם. עליהם לפעול במעשים לאיתור הרוצח ולמנוע את הרצח הבא, בהשקעה בתשתיות ובהקצאת משאבים לכך. במעשים ולא בדיבורים. אין להסתפק רק בהצהרה של המנהיגים במסיבת עיתונאים או בערוצי תקשורת של הרשתות החברתיות: " יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ ". כלומר, לא מוגש כתב אישום נגדנו ואיננו אשמים. הם אולי לא נושאים באשמה, אבל הם כן נושאים באחריות ציבורית מוסרית, לאירוע החריג שקרה.

האחריות והמחויבות שלנו לקיום הערכים של קדושת החיים וכבוד המת, מוטמעים בפרשתנו בסוגיות העגלה הערופה וערי המקלט. לא בכדי פותחת פרשתנו בפסוק: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת הָעָם, מִשְׁפַּט צֶדֶק". ראשי ופרנסי המדינה ,העיר והחברה האזרחית , אינם יכולים "לרחוץ בניקיון כפיהם" - "יָדֵינוּ, לֹא שָׁפְכוּ אֶת הַדָּם הַזֶּה, וְעֵינֵינוּ, לֹא רָאוּ ". או במקרה היותר טוב, להקים ועדות חקירה ולקיים תחקירים. מצופה מהם בפרשתנו, לנהוג "כמבוגר אחראי" במשמעות האמיתית , הרצינית, המקצועית והמוסרית, במימושו של הערך: "קדושת החיים" .

כך פותח משה את נאומו בפרשתנו בסעיף האכיפה למימושה של האחריות לקדושת החיים: "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ, אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ; וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם, מִשְׁפַּט-צֶדֶק.".( דברים, טז',יח'-כ')

כך מדגיש זאת רש"י ( 1040-1105 ): "בְּכָל שְׁעָרֶיךָ – "בכל עיר ועיר. לִשְׁבָטֶיךָ - מוסב על תיתן לך שופטים ושוטרים, תיתן לך לשבטיך בכל שעריך אשר ד' אלוהיך נותן לך. לִשְׁבָטֶיךָ - מלמד שמושיבין דיינין בכל שבט ושבט ובכל עיר ועיר. מנה דיינין מומחים וצדיקים לשפוט צדק".

משה ממשיך בנאום האחריות לקדושת החיים בסעיף הציות למשילות המומחים: "וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר ד'; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ--תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל. וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן, לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-ד' אֱלֹהֶיךָ, אוֹ, אֶל-הַשֹּׁפֵט--וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל. וְכָל-הָעָם, יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ; וְלֹא יְזִידוּן, עוֹד."( דברים, יז', ט'-יג')

רש"י בפרשנותו מדגיש את סעיף הציות ,למשילות דעת המומחים ואנשי המקצוע : "ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו, אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין וכל שכן שאמר לך על ימין ימין ועל שמאל שמאל". כך גם בהמשך נאומו של משה בפרשתנו- "וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי ד', לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם". (דברים, יט,' יז'). מדגיש רש"י – "אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם"- "יפתח בדורו כשמואל בדורו, צריך אתה לנהוג בו כבוד". במילים אחרות, מבהיר משה בנאומו:" הנה המומחים מטעם המדינה, ישבו על המדוכה. הגיעו למסקנה שחיסון בצד נקיטה בהגבלות שונות, יורידו את קצב ההידבקות וימנעו תחלואה קשה ומוות, אז יש לציית לאמירתם ולהחלטות הרשויות. אין אלו עניינים הנתונים לשיקול דעת ולבחירה. כן, האחריות האישית לקדושת החיים גוברת ומחייבת.

בימים אלו של מגיפה, מתפרסמים אחת לכמה ימים , צווים והגבלות חדשים. בצדק ,מצופה מרשויות האכיפה- משטרה ופיקוח לאכוף את התקנות למען שלום הציבור. אך בל נשלה את עצמנו, שהרי לא נוכל להציב שוטר או פקח בכל מקום בו מתנהלים חיינו. גם מערכת האכיפה הטובה ביותר, לא תחליף את מערכת האכיפה האזרחית של כל אחת ואחד מעמנו , כלפי קדושת החיים של זולתנו. הנה משה מכוון בנאומו בפרשתנו , לסעיף האחריות האזרחית לקדושת החיים - לשופט ולשוטר הפנימי שבתוכנו –"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ". הנה כי כן, החברה האזרחית חייבת לפתוח את שעריה הסגורים והאטומים שיוצרים חיץ בינינו ובין זולתנו. זאת המשמעות האמיתית של סולידריות וערבות הדדית, של – כל ישראל ערבין זה בזה, בהסרת כל החסמים והמחיצות שבקרבנו, בכל הקשור לאחריותנו כחברה אזרחית ,לקדושת החיים של זולתנו.

השל"ה הקדוש ( על שם ספרו- שני לוחות הברית - הרב ישעיהו הלוי הורוביץ 1558-1630) מאיר את השערים בפירושו לפרשתנו: "בכאן יש רמז מוסר להא דתנן בספר יצירה, שבעה שערים הם בנפש, שתי עיניים, שתי אזניים, והפה ושני נקבי האף.... ועל אלו השערים ישים האדם לעצמו שופטים ושוטרים, כלומר, שישפוט את עצמו תמיד" ( שופטים, דרך חיים א').כלומר, מצופה מכל אחת ואחד מעמנו ,גם לשפוט את עצמנו , ולא לשפוט כל הזמן רק את רשויות השלטון ובכך, להסיר מעמנו אחריות לקדושת החיים של זולתנו- "ועל אלו השערים ישים האדם לעצמו שופטים ושוטרים, כלומר, שישפוט את עצמו תמיד"

כך גם הארתו באור יקרות של הרמח"ל ( רבי משה חיים לוצאטו- 1707-1746 ) : " ואין טוב לאדם אלא שיבקש לו חברים תמימים, שיאירו עיניו במה שהוא עיוור בו, ויוכיחוהו באהבתם ונמצאו מצילים אותו מכל רע, כי מה שאין האדם יכול לראות, לפי שאינו רואה חובה לעצמו, הם יראו ויבינו ויזהירוהו ונשמר". כלומר, עליו פעמים לפעול , להוסיף שוטר חיצוני לשוטר הפנימי שלו.

כך אני מבין את תפקידה של החברה האזרחית, לשאת בנטל ובאחריות לקדושת החיים של כולנו.

אך בל ניסחף ונטיל האחריות לקדושת החיים רק על כתפי החברה האזרחית. כן, עלינו לתבוע ממנהיגנו ומפרנסי רשויות שלטוננו, לשאת באחריות המלאה לקדושת החיים, בהפעלת תשתית אכיפה אפקטיבית למנוע מוות – "שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ,אֲשֶׁר ד' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ, לִשְׁבָטֶיךָ". קריאתו של משה בנאום האחריות השלטונית לקדושת החיים, אינה משתמעת שתי פנים. הנה כי כן, על מנהיגי המדינה לפרוס תשתית של אכיפה , בְּכָל שְׁעָרֶיךָ. על השלטון לנהוג בניהול יישום האחריות לקדושת החיים, ביעילות ובאפקטיביות .

נאומו של משה בפרשתנו המעלה על נס את כורח האחריות לקדושת החיים, פונה למנהיגי המדינה , אך גם לחברה האזרחית. רק שותפות אמיתית של השניים, בנשיאה באחריות לקדושת החיים, תימנע אובדן ושכול. מי ייתן ואקורד הסיום של ההפטרה, יעניק לנו קורטוב של בשורה, שיש בה אופטימיות ותקווה - "מַה-נָּאווּ עַל-הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר, מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם מְבַשֵּׂר טוֹב מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה".

שבת שלום ומבורכת

*ד"ר זאב ( ווה) פרידמן ,מנכ"ל מלב"ב ( מרכזים לטיפול באנשים עם דמנציה ואלצהיימר ובבני משפחותיהם בקהילה). לשעבר, מנהל מינהל הרווחה ובריאות הציבור בעיריית תל אביב יפו ומנכ"ל המרכז הישראלי לאפוטרופסות

zeev@melabev.org https://www.melabev.org.il/articles-2/parashat-shavua/

ד"ר זאב פרידמן (Ph.D)

מנכ"ל

שירותים בקהילה מכל הלב, לאנשים עם דמנציה ואלצהיימר , משנת 1981

&

פרשת שופטים- תשפ"א-יגאל גור אריה

"שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך"

ואילו בנבואת הגאולה כתוב "השיבה שופטייך כבראשונה ויועצייך כבתחילה".

שאלה !  לאן נעלמו השוטרים?

תפקידו של השופט לפסוק דין ושל השוטר- לאכוף.

ב״צדק״ לפנינו דרישה למקצוענות יושרה והגינות!

אנו בדור מיוחד ״עקבתא דמשיחא״ נאמר על הדור. ״פני הדור כפני הכלב״ מה זה כפני הכלב? כתב המגיד על הכלב שבא בתלונה לאריה ואמר לו: שנינו חיות טמאות, אז למה אותך כל כך מחבבים? את הציור שלך שמים על ארון הקודש- כבוד גדול לעומת זאת מי שרוצה לבזות את האחר קורא לו ״כלב״. האריה השיב לו: כל העינין שאני לא עושה אפליה, אצלי אין משוא פנים. אם אני רואה בן אדם, ואני רעב, אני טורף אותו. אתה על כולם נובח ומתנפל, אבל אם מישהו יזרוק לך עצם, מיד תקשקש בזנב...

זה פני הדור כפני הכלב. שופטים השופטים את כולם באותה אכזריות אבל קצת שוחד משנה אצלם את כל התמונה...(אני מקווה שלא יתבעו אותי) ״כי השוחד עיור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים״....

כמו הכלב שרץ קדימה לפני בעליו, כאילו הוא המוביל, אבל כל הזמן מביט אחורה לראות להיכן בעליו פונים. כך ראשי העם, המנהיגים- במקום להוביל את העם ולהצעיד אותם קדימה, מביטים אחורה אל העם (סקרי דעת קהל...) ומתרפסים לפניהם. במקום להוביל, הם מוּבלים.-- מנהיגות מונהגת.

גיבור ה"משפט" של קפקא יוסף ק. מוצא עצמו יום אחד עצור בתנאים מוזרים, ולאחר מכן נשפט ומוצא להורג מבלי שידע על מה מאשימים אותו

לדעתי, גם אנו נתונים היום במידה רבה בעולם אבסורדי, בו עלינו לקרוא את קפקא במהופך- בעיותינו שפושעים מתהלכים בגאון ברחובות עם מכוניות משוריינות, עברייני תנועה לא נאכפים- ה״צדק״ לא נראה, לא נאכף ולא מורגש מי ייתן ומערכת הצדק ,המשפט: תחמיר תרתיעה ותפחיד....

אנו מוקפים בעורכי דין המרחיבים את הסדקים שבכותלי הצדק.

בהכרזה על זכויות האדם ב- 1948: "כל בני האדם נולדו בני חורין ושווים בערכם ובזכויותיהם. היות שהם ניחנו בתבונה ובמצפון , צריכים הם לנהוג איש ברעיהו ברוח של אחווה ".

לו יהיי....

שבת שלום!

שבת שלווה וענוגה !

יגאל גור אריה

החיוך מעשיר את המקבל מבלי לרושש את הנותן ...

&

חמשיר לשבת: שופטים ושוטרים / דוד אשל

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים"

אֶצְלָם אֵין וִיתּוּרִים,

שׁוֹפֵט לֹא יִהְיֶה רָשָׁע וְלֹא רַחוּם וְחַנּוּן

שׁוֹפֵט טוֹבהוּא שׁוֹפֵט שֶׁהוּא חְנוּן.

הַשּׁוֹפְטִים יִשְׁפְּטוּ בְּיוֹשֶׁר וּבְצֶדֶק

וְהַשּׁוֹטְרִים יֶאֶכְפוּ וְאֶצְבְּעוֹתֵיהֶם עַל הָהֶדֶק,

הַשּׁוֹפֵט עַל שׁוֹטֵר לְעוֹלָם לֹא יְוַותֵר,

כִּי שׁוֹפֵט לְלֹא שׁוֹטֵר, הוּא כְּמוֹ קְלִידִים לְלֹא פְּסַנְתֵּר.

"לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט וְלֹא תַכִּיר פָּנִים"

כְּלוֹמַר, אַל תִּתְפָּתֶה לְמִינֵי שַׁלְמוֹנִים,

כִּי הַשּׁוֹחַד מְעַוֵר חֲכָמִים

גַּם לְמִי שֶׁנוֹטְלוֹמִתוֹךְ רַחֲמִים,

וְיִהְיֶה מָה שֶׁיִהְיֶה

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה",

וּמִי לֹא יִחְיֶה וְיָמוּת בִּסְקִילָה ?

מִי שֶׁלְאֱלוֹהִים אֲחֵרִים, נוֹתֵן תְּהִילָה.

אִם יִהְיֶה שׁוֹפֵט שֶׁיֹאמַר לַהֲדָ"ם

כִּי יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ דָבָר "בֵּין דָּם לְדָם",

אוֹ שׁוֹפֵט שֶׁאֵינֶנּוּ כָּל כָּךְ אִין

כִּי יִפָּלֵא מִמֶּנּוּ מִשְׁפָּט "בֵּין דִּין לְדִין",

אוֹ שׁוֹפֵט שֶׁמּוּנָּהּ בַּזֶּה הָרֶגַע

וְאֵינֶנּוּ מַבְחִין "בֵּין נֶגַע לָנֶגַע",

אוֹ שׁוֹפֵט שֶׁאֵינוֹ מַבְחִין בְּ"דִּבְרֵי רִיבֹת"

כִּי מְקוֹמוֹ בְּבֵית הָאָבוֹת,

אָז אִם יִפָּלֵא מֵהֶם דְּבַר הַמִּשְׁפָּט

וְהֵם יַכְרִיעוּ בְּתֵּיקוֹ אוֹ אוּלַי בְּ- פָּט,

עָדִיף שֶׁיִּפְנוּ לַכֹּהֵן הַמְּכַהֵן

וְהוּא יִפְסוֹק... מָה לָאו וּמָה הֵן,

וּבָא לְצִּיוֹן גּוֹאֵל

"וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל".

וְאִם מֶלֶךְ תֹאמַר אָשִׂימָה

אֶחָד עִם הַרְבֶּה כָּרִיזְמָה,

שֶׁלֹא יַרְבֶּה לּוֹ סוּסִים

וְשֶׁלֹא יַרְבֶּה לּוֹ נָשִׁים,

גַּם שֶׁלֹא יַרְבֶּה לוֹ כֶּסֶף וְזָהָב

וְשֶׁלֹא יָשִׁיב אֶת הָעָם לְעֲרָב,

וְאַל תַּמְלִיךְ מֶלֶךְ נָכְרִי

אֶלָא רַק מֵאָחִיךָ,כְּלוֹמַר עִבְרִי,

בְּקִיצוּר .שֶׁיִסְתַגֵל לִחְיוֹת כְּמוֹ "שְׁלוֹךְ"

כְּדֵי שֶׁיֵצֵא לוֹ... הַחֶשֶׁק לִמְלוֹךְ,

וְהָעִיקָר, שֶׁיִזְכּוֹר לִכְתּוֹב אֶת "מִשְׁנֵה הַתּוֹרָה"

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ עַד הַתִּיקְרָה.

וְכִי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ שֶׁהָיוּ בּוֹ עַמִים

שֶׁפָּנוּ אֶל מֵתִים, מְכַשֵׁפִים וְקוֹסְמִים,

זְכוֹר שֶׁאָתָּה מֵהַיּוֹם כֵּן מוּגְבָּל

וְאָתָּה רַשַּׁאי לִשְׁאוֹל רַק 'מְקוּבָּל',

הִתְעַלֵם מִכָּל עוֹשֵׂי הַפֶּלֶא

כִּי תּוֹעֲבַת ה' כָּל עוֹשֶׂה אֵלֶּה.

"וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכָּהֲנִים"

וּמִשוּם מָה קוּפְּחוּ הַצִּמְחוֹנִים,

"וְנָתַן לַכֹּהֵן הַזְּרֹֹעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה"

לַצִּמְחוֹנִי זוֹ מַמָּשׁ אַכְזָבָה,

אָמְנָם- "רֵאשִׁית דְּגָנְךָ תִּירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ"

בְּכָל זֹאת צִמְחוֹנִי, חָשְׁבוּ גַּם עָלֶיךָ .

מִקֶרֶב אֲחֵינוּ "נָבִיא אָקִים"

יֵשׁ לָנוּ אֶת הַבְטָחַת אֱלוֹקִים,

וַאֲנַחְנוּ עַד הַיּוֹם מְחַכִּים וּמְחַכִּים

וְיֵשׁ בְּתוֹכֵנוּ שֶׁנְּבִיאִים מְחַקִּים,

הֵם יוֹדְעִים לוֹמַר, שֶׁמָּחָר יִהְיֶה רַע

וְיוֹתֵר הֵם יוֹדְעִים מָה שֶׁכְּבָר קָרָה,

אֲבָל כְּמוֹ הָהוּא מֵהַר "נְבוֹ "

נָבִיא אֱמֶת מָתַי יָבוֹא ?

בַּפָּרָשָׁה מְאֹד הוּבְלָט

הַקְצָאַת עָרֵי מִקְלָט,

כְּדֵי שֶׁדָּם חַם יִתְפּוֹגֵג

כְּלַפֵּי רוֹצֵחַ בְּשׁוֹגֵג,

אַךְ לְרוֹצֵחַ מִקְצוֹעָן

עִיר מִקְלָט אֵינָה נִמְעָן.

אִם יֵשׁ רַק עֵד אֶחָד

בֵּין אִם נֶגֶד בֵּין בְּעַד

עֵדוּתוֹ לֹא תְּכוּבָּד,

אַךְ אִם הֵם שְׁנַיִים אוֹ שְׁלֹשָׁה

אָז לְלֹא כָּל רֶגֶשׁ אוֹ תְּחוּשָה,

רַק עַל פִּיהֶם "יָקוּם דָּבָר"

אִם שׁיּוֹרִידוּ לוֹ אֵיבָר

אוֹ שֶׁלֹּא יִגְעוּ בּוֹ בַּשֵּׂעָר.

"כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה"

וְרָאִיתָ בָּאוֹיֵב, סוּס וָרֶכֶב וּמִינֵי בְּהֵמָה

וְרָאִיתָ גַּם אֶת כָּל הַמִּי וַמָּה,

אַל תִירָא וּצְעַד קָדִימָה

וְאַל תִּצְעַק אֶלאִמָּא,

אֶלָא שְׁמַע אֶל הַכֹּהֵן שֶׁיְדַבֵּר אֶל הָעַם

בְּטוֹן בָּטוּחַ וְלֹא מְגוּמְגָם :

"שְׁמַע יִשְׂרָאֵל אַל יֵרַךְ לְבַבְכֶם"

אֱלוֹקִים יוֹשִׁיעַכֶם מִכָּל אוֹיְבֵיכֶם,

וְאֵלֶּה יַעֲמְדוּ בְּצִּדּוֹ הַשֵּׁנִי שֶׁל הַתּוֹר

כִּי אוֹתָם שֶׁאַקְרִיא, יֵשׁ לָהֶם פְּטוֹר :

מִי שֶׁבָּנָה בַּיִת וְלֹא חֲנָכוֹ

יָנִיחַ בַּצַּד אֶת אֶקְדָחוֹ.

מִי שֶׁנָּטַע כֶּרֶם וְלֹא חִלְּלוֹ

יֵלֶךְ לְכַרְמוֹ וְיַשְׁלִים מֶחְדָלוֹ.

מִי שֶׁאֵרַשׂ אִשָּׁה וְלֹא לְקָחָה

שׁוּב לְבֵיתְךָ פֶּן לֹא תִּהְיֶה הִיא שֶׁלְךָ.

וְהָאִישׁ "הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב"

מֵאַחַר וְאֵינוֹ נִרְאֶה כֹּה נִלְהָב

שֶׁיִּפְרוֹשׁ וְלֹא יִמַּס לֵב אֶחָיו.

לֹא כָּתוּב דָּבָר עַל "תּוֹרָתוֹ אוּמָנוּתוֹ"

שֶׁהוּא פָּטוּר מִלְּהִלָּחֵם לְצַד עֲמִיתוֹ

אַךְ יֵשׁ לוֹ פְּטוֹר, אִם הַצָּבָאהִיא חֶרְדָתוֹ.

אֶת הַפָּרָשָׁה הַכָּתוּב מְסַיֵים

בְּמַּסְקָנָה שֶׁלָּעַד תִּתְקַיֵים,

נָקִי אָתָּהוְלֹא אָשֵׁם

אִם"תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'".

שבת מבורכת ובריאה,

בלהה ודוד אשל